הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת ת"א 29065-03-16

בפני
כבוד ה שופט משה הולצמן

התובעת:
פלונית

ע"י ב"כ עוה"ד אפרים ווגדן ואח'

נגד

הנתבעת

ע"י ב"כ עוה"ד עזרא האוזנר ואח'
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבעת למנות מומחים רפואיים לצורך בחינת נכותה של התובעת שלא נגרמה בעטיה של התאונה הנדונה ומתן הערכה לגבי תוחלת חייה.
בגדרו של הליך זה הוגשה תביעה בשל נזקי גוף שנגרמו לתובעת, בעטיה של תאונת דרכים שאירעה ביום 2.5.2012 (להלן: "התאונה"), על פי שיעורי הנכות שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה"), בהחלטותיה מימים 24.5.2013, ו- 12.12.2013.
הוועדה העריכה את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועות בעמוד שדרה צווארי בצורה קלה, ובשיעור של 10% בגין פגיעה בעצב המדיאנוס ביד ימין, ובהתאמה, לפי תקנות 37(5)א' ו- 31(4)א2 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. הנכות המשוקללת עומדת על 19%.
הנתבעת הגישה בקשה להביא ראיות לסתור על קביעותיה של הוועדה, בטענה העיקרית כי התובעת לא חשפה בפני הוועדה את מצבה הרפואי טרם קרות התאונ ה, ומלוא התיעוד הרפואי בעניינה לא עמד בפני הוועדה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת מלוא התיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה, מצאתי לנכון, בהחלטתי מיום 26.3.2017, לדחות את הבקשה להתיר הבאת ראיות לסתור.
ביום 28.3.2017, בטרם "יבשה הדיו" על ההחלטה הנ"ל, הגישה הנתבעת את הבקשה הנוכחית למנות מומחים רפואיים בתחומים הבאים-אורתופדיה, נוירולוגיה, ואף אוזן וגרון, וזאת לצורך קביעת שיעור נכותה הצמיתה של התובעת שלא כתוצאה מהתאונה, ועל מנת לאמוד את תוחלת חייה.
הנתבעת טענה כי אין בכוונתה לסתור את קביעת הוועדה באשר לשיעורי הנכות שנקבעו לתובעת בגין התאונה , אלא להעריך את נכותה של התובעת בתחומים שונים, שלא נגרמה כתוצאה מהתאונה, ולטעמה יש יותר מיסוד לסברה כי שיעורה עולה במידה ניכרת על נכותה כתוצאה מהתאונה.
הנתבעת הפנתה בבקשתה לתיעוד רפואי בתחום האורתופדיה, מיוני 1993 ועד אפריל 2012, ולתיעוד רפואי בתחום הנוירולוגיה ואף אוזן וגרון, ממרץ 2009 ועד למרץ 2014, וטענה לקיומה של ראשית ראיה לצורך היעתרות לבקשה, על מנת לבחון את הנכות התפקודית שנגרמה לתובעת בשל התאונה.
התובעת הביעה התנגדות לבקשה וטענה, בעיקרי הדברים, כי הוגשה בשיהוי ניכר, ותכליתה לנסות ולעקוף את החלטת בית המשפט לגבי דחיית הבקשה להביא ראיות לסתור. ככל שהבקשה תתקבל לא יהיה סוף להתדיינות בענייניה הרפואיים של התובעת. אין מקום לבחון את תוחלת חייה של התובעת מכיוון שאינה סובלת ממחלות קשות וסופניות, ועברה את גיל צבירת הפנסיה. אין מקום למנות מומחים בתחומי הנוירולוגיה ואף אוזן וגרון. לא הוצג תיעוד בתחום הרפואה הפנימית. התובעת נבדקה על ידי אורתופד מטעם הוועדה, ואין מקום למינוי מומחה נוסף בתחום זה.
הוגשה תשובה מטעם הנתבעת שחזרה על עיקרי טענותיה והבהירה כי בדיקת מצבה הרפואי של התובעת שלא בשל התאונה הינו רלבנטי, בין היתר, לצורך בחינת נחיצותה של עזרת צד שלישי כפועל יוצא מהתאונה, בשים לב למצבה הרפואי הכללי.
הלכה פסוקה היא שממצאי הוועדה משקפים את נכותו הרפואית של הניזוק, אך אין בה בהכרח כדי לשקף את שיעור נכותו התפקודית, ועניין זה נתון לשיקול דעתו והערכתו של בית המשפט הדן בענייננו.
בעניין שנדון ב-ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אזולאי ( 22.12.1986), נקבע כי "המסקנה העולה מהבחנה זו שבין החוקים גם היא מביאה אותנו למסקנה, שדרגת הנכות, שמדובר בה בסעיף 6ב הנ"ל, היא דרגת הנכות הרפואית גרידא" (פסקה 22).
"... על-פי סעיף 6ב שומה על בית המשפט, הדן בתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים, לאמץ את דרגת הנכות, שנקבעה על-פי דין אחר, ככל שזו מתייחסת לדרגת הנכות הרפואית. אין הוא חייב לאמץ דרגת נכות, הסוטה מהמבחנים הרפואיים הטהורים והמגלמת בתוכה גם מבחנים אישיים סוציאליים, כדוגמת אלה הנלקחים בחשבון לפי תקנה 15 לתקנות (פסקה 28) .
עוד נקבע, כי בעל הדין שכנגד יכול להביא ראיות רפואיות לגבי מצבו התפקודי של הניזוק, ותחזית רפואית לגבי שיפור או החמרה במצבו בעתיד.
"... איני רואה מקום להגבלה שהגביל בית המשפט קמא, כי "ביחס לנכות התפקודית רשאים הנתבעים להוכיח, מבלי להביא כל ראייה רפואית כי הנכות התפקודית שונה בהיקפה מהנכות הרפואית שנקבעה". ... עדות רופא על מידת התפקוד של התובע במומו ובמגבלותיו המעשיות, תחזית רפואית על שיפור או על הרעה בעתיד, על סוגי המלאכות שבידו לעסוק בהן על-אף מומו וכיוצא באלה פרטים על כושר ההשתכרות, רק יאירו את עיני בית המשפט בבואו לפסוק בראש נזק זה, שהנסתר בו רב, בדרך כלל, מן הגלוי" (שם. פסק דינו של כב' השופט א. גולדברג (כתוארו דאז)).
בעניין שנדון ב-רע"א 8796/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' בן יאיר (21.5.2000), נקבע כי ניתן למנות מומחה רפואי על מנת לבחון הא ם מצבו הרפואי של המנוח טרם קרות תאונת הדרכים השליך על תוחלת חייו, ומהן המגבלות שהניזוק החי צפוי לסבול מהן שאינן קשורות לתאונה הנדונה.
"מקום שבו מבקשים להביא ראיה המתייחסת למצב בריאותו של הנפגע עצמו, המנוח, לרבות ראיות הנוגעות לשאלה אם למחלות שמהן סבל קודם לתאונה הייתה השפעה אפשרית על תוחלת חייו, יש צורך למנות מומחה רפואי מטעם בית-המשפט. כך ראוי ללמוד מלשון סעיף 6א לחוק הפיצויים, וכך יש ללמוד מן הכתוב בתקנות שהותקנו על-פיו" (פסקה 3).
ועוד- "לעניין מינוי מומחה רפואי להוכחת נושא רפואי הנוגע לנפגע החי, כבר פסק בית-המשפט כי אין מקום לדחות בקשה למינוי כזה, כאשר קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון (להלן – הילכת שיק [2]), מפי השופט אור). נראה כי העקרונות שנקבעו בהילכת שיק [2] יפים גם לבקשת נתבע המבקש להוכיח את הטענה, כי מקצת המגבלות שהנפגע היה צפוי לסבול מהן אינן קשורות כלל לתאונה נושא התובענה" (פסקה 4).
ראו גם- ת"א (חיפה) 32001-02-12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' ניב שר (9.7.2014); ת"א (אשדוד) 45045-02-15 פנחס משה אייזנבך נ' יהודה רדנר (18.10.2015) ; ת"א (ירושלים) 22527-08-10 דבורה וינטר ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ( 31.7.2011).
הנתבעת ציינה במסגרת בקשתה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, למעלה משלושים בדיקות שנערכו לתובעת, בהמשך לפנייתה, לרבות אבחנות שונות שנעשו בנוגע למצבה הרפואי.
לא מצאתי לנכון להתייחס למלוא התיעוד הרפואי, בשים לב לרוחב היריעה, ועם זאת, מצאתי לנכון לציין מספר דוגמאות.
ביום 30.6.1993 התובעת התלוננה על כאבי צוואר ואובחנה אוסטאופניה יחסית.
ביום 25.12.1994 התובעת נפגעה בתאונת דרכים, התלוננה על כאבים בצוואר ובראש ואובחנה מגבלה בתנועות וכן ירידה תחושתית למגע בחלק הקדמי של אצבעות יד ימין.
ביום 30.4.1995 התלוננה על כאבים בעמוד שדרה צווארי בעקבות תאונת הדרכים, וכאבים בכתף ימין מלווים בנימול בידיים, ואובחנה מגבלה בתנועה סיבובית לשמאל ורגישות בעורף בצד ימין.
ביום 15.5.1998 התלוננה על כאבים במפרק וכתף ימין ואובחנה רגישות בכתף ימין ומרפק טניס. ביום 21.1.2000 התלוננה על כאבים בעמוד שדרה צווארי עם הקרנה לידיים והרדמות של הידיים, ואובחנו רגישות לאורך עמוד שדרה צווארי וירידה ברפלקס ביצפס מימין.
ביום 12.10.2001 נפלה במדרגות ונחבלה בגב תחתון, בכתף ימין, ושורש כף יד ימין, ואובחנה, בין היתר, נפיחות ניכרת באזור שורש כף יד ימין עם הגבלה בתנועה.
ביום 18.12.2002 התלוננה על כאבים בעמוד שדרה צווארי שגברו לאחרונה.
ביום 31.8.2005 התלוננה על כאבי גב תחתון מזה שנים בפרט בעומס. 8 חודשים כאבים בצלעות ימין. מיפוי עצמות הדגים ריכוז נקודתי בT5 באזור חיבור צלעי חולייתי יותר משמאל, תואם הליך ניווני.
ביום 7.8.2006 התלוננה על כאבים בברך שמאל מזה מספר שנים, כאבים בקרסול שמאל פחתו לאחר טיפול אנטי דלקתי.
ביום 10.8.2006 נערכה בדיקה רדיולוגית לברך ימין ונמצאו שינויים ניווניים באמנינסים של הטיביה.
ביום 8.7.2008 התלוננה על כאבי גב תחתון 30 שנה שהתגבר לאחרונה עם הקרנה לרגל ימין. טופלה בתרופות ללא שיפור לפני 5 שנים . נפיחות בקרסוליים. במישוש רגישות בחוליות 4-L 5- L, רגישות בטרוכנטר הגדול. בצילומים של עמוד שדרה מותני שינויים ניווניים ספונדיליטיים, דיסקופתיה 1 S 5 L. צילום ברכיים שינויים OA קלים .
ביום 25.7.2010 התלוננה על כאבים במפרקים שונים. רוב הכאבים בכתף שמאל. אובחנו רגישות ומגבלה בתנועות כתף שמאל. הופנתה לזריקות ולהתייעצות עם ריאומטולוג.
ביום 17.3.2011, בבדיקת אולטרה-סאונד קרע מצא ב-RC כתף שמאל, הופנתה לפיזיותרפיה והתייעצות עם מומחה כתף.
ביום 4.4.2012 התלוננה על כאבים ברגל שמאל והחמרה בכאבים בברך שמאל בחודשים האחרונים עם קושי בתנועות. בבדיקות נמצאו שינויים ניווניים בבר ך עם היצרות מדיאלית משמאל.
לאור האמור לעיל סבורני שעלה בידי הנתבעת להניח ראשית ראיה מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה.
הנתבעת נסמכה בבקשתה למינוי מומחים בתחומי הנוירולוגיה ואף אוזן וגרון על תיעוד רפואי משנים 2009, 2013 ו- 2014.
בימים 1.3.2009, 15.3.2009, 17.5.2009, ו- 23.6.2009, התובעת התלוננה על נימול בפנים, כאבי ראש, לשון רדומה, ורדימות בידיים ורגליים. בבדיקת CT מאותה תקופה נמצאו "קליטה דיפוזית בקולון, מעבר לזה ללא ממצא. הבדיקה אינה מצביעה על תהליך גידולי פעיל". "MRI חוזר הדגים הצטמקות נוספת של הממצא ב- FLAIR אין האדרה כלל".
בדיקת CT מיום 9.10.2013 הדגימה, בין היתר, אקסרטא אקסיאלי מסוייד ברובו באזור פרונטלי גבוה משמאל שיכול להתאים למנינגיומה בקוטר 6 מ"מ. עיבוי פוליפואידי של קונכות האף התחתונות. היצרות של חלל האף משמאל.
בתיעוד מיום 13.3.2014 התובעת התלוננה על ירידה בשמיעה בשתי האוזניים מזה כמעט 20 שנה, וצוין שהיא מועמדת להשתלת שתל שבלול.
ככל שהנתבעת הייתה נסמכת על התיעוד הרפואי משנת 2009, שצוין לעיל, וזאת בלבד, יכול שהיה מקום למסקנה שאין מקום למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, מכיוון שנראה כי לא היה המשך לתלונותיה לגבי רדימות בפנים, והבדיקות שנעשו לא הצביעו על תהליך של החמרה. עם זאת, יש לתת את המשקל הראוי לממצאים בעניינה של התובעת בשנים 2013 ו- 2014, וסבורני שניתן לראות בהם ראשית ראיה לצורך מינוי מומחים רפואיים בתחומים המבוקשים.
התובעת טענה שאין מקום למינוי המומחים, בין היתר, מכיוון שאין מקום להידרש לראש הנזק בעניין אובדן כושר השתכרות לאור גילה של התובעת.
התובעת הינה ילידת 7.11.1949, ובעת התאונה, ביום 2.5.2012, הייתה בגיל 62.5 שנים, וכיום מלאו לה 67.5 שנים. יש לשים לב לכך כי החלק הארי של הפיצוי הינו בדרך כלל בגין אבדן השתכרות, ואובדן כושר השתכרות, ולא מן הנמנע, כך על פני הדברים, שגילה של התובעת ישליך על היקף הפיצוי שייפסק בגדרו של ראש הנזק הנ"ל, ביחס לרכיבי הפיצוי בראשי נזק אחרים. עם זאת, יש מקום, בשלב זה, להביא בחשבון את קיומו של ראש הנזק בעניין הפסד ההשתכרות, ויש לשים לב לכך שהתובעת טענה בכתב התביעה, בסעיף 13.1, בפרק "נזקים מיוחדים", ל" הפסדי שכר, השתכרות, פנסיה, פיצויים, זכויות והטבות סוציאליות" בסך של 56,000 ₪, ובסעיף 14, בפרק "נזקים כלליים", נטען ל"הפסדי שכר, השתכרות, פנסיה, פיצויים, זכויות סוציאליות", ומכאן שבכוונתה לדרוש פיצויים בגין ראשי הנזק בעניינים אלה.
יש גם מקום לתת את המשקל הראוי לטענת הנתבעת לגבי מצבה הרפואי של התובעת ללא קשר לתאונה, ומצבה התפקודי בעטיו, ביחס לראש הנזק בעניין עזרת צד שלישי.
התובעת טענה שאין מקום להידרש לבחינת תוחלת חייה בשל מצבה הרפואי עובר לקרות התאונה, אלא שגם אם אצא מההנחה שיש ממש בטענה זו, סבורני שהמדובר בסוגיה רפואית בעיקרה שיש להעמידה לבדיקת המומחים.
התוצאה הינה שיש מקום למנות מומחים בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה, ואף אוזן גרון, על מנת לבחון את מצבה הרפואי של התובעת בתקופה שעד לקרות תאונת הדרכים מיום 2.5.2012, ובלי קשר לתאונה.
המומחים יתייחסו לתוחלת חייה של התובעת בשים לב לממצאי בדיקתם.
המומחים לא יתייחסו למצבה הרפואי של התובעת בגין התאונה, מכיוון שבעניין זה נקבעו ממצאים על ידי הוועדה (רע"א 4377/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד. 31.12.1990. פסקה 10 ).
הנתבעת תישא במלוא שכר טרחתם של המומחים.
החלטה על מינוי המומחים תצא בנפרד, בהמשך.
בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות על מי מהצדדים בשלב זה, ואדרש לעניין זה בתום ההליך, במידת הצורך, וככל שהצדדים יטענו לכך.
המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ז, 10 מאי 2017, בהעדר הצדדים.