הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת ת"א 20551-08-13

בפני
כבוד ה שופט משה הולצמן

התובעים
הנתבעים בתביעה נגדית

  1. מנחם גלילי
  2. שרון גלילי

ע"י ב"כ עוה"ד שרון גלילי ו/או דורית דגן אולקניצקי

נגד

הנתבע
התובע בתביעה נגדית

בוריס גיטרמן
ע"י ב"כ עוה"ד עמוס ואן אמדן

פסק דין

מבוא
שתי תביעות כספיות בעילות של הוצאת לשון הרע בדיון מאוחד.
תביעה כספית בסך של 300,000 ₪, שמנחם גלילי ושרון גלילי הגישו כנגד בוריס גיטרמן, (ת"א 20551-08-13), ותביעה כספית נגדית, בסך של 300,000 ₪, שגיטרמן הגיש כנגד מנחם גלילי ועו"ד שרון גלילי (ת"א 7571-01-15)., בשל פרסומים שונים שהינם בגדר הוצאת לשון הרע, כך לפי הטענה.
דיון והכרעה
תביעת גלילי
מנחם ושרון גלילי (להלן: "גלילי") טענו שגיטרמן פרסם חמישה פרסומים המהווים הוצאת לשון הרע.
הפרסום הראשון- הפרסום נערך ביום 10.5.2013 בעיתון "מגזין", מקומון היוצא לאור באשדוד, תחת הכותרת "כל האמת שלי על משפחת גלילי" (נספח 1 למוצגי גלילי).
גלילי טענו כי בגדרו של הפרסום הראשון גיטרמן טען שמנחם גלילי נוהג להשתלח בעיתונו "השבוע באשדוד" (להלן: "העיתון") בנבחרי ציבור, בכירים בעירייה, מנהלי חברות עירוניות, ואנשי עסקים, שעוררו את כעסם של גלילי, ומכיוון שלדעתו של מנחם גלילי הדבר מסייע לתפוצתו של העיתון; גלילי שמו להם למטרה להביא לבחירתו של לסרי לתפקיד ראש העיר, ומשנבחר סברו שהשקעתם תישא פרי והם יוכלו לעשות באשדוד ככל העולה על רוחם; ברשותו של גיטרמן הוכחות לגבי חלק מהטענות שהעלה בעניינם של גלילי; רעייתו של שרון גלילי, טלי גלילי, הייתה אמורה להתחיל לעבוד כמזכירה במוזיאון "קורין ממן" אלא שכנראה לא הבינה שעל מנת לקבל משכורת מלאה עליה לעבוד את מלוא מכסת השעות וכאשר התבררה כוונתה בעניין זה מנכ"ל החברה העירונית דחה את קליטתה לעבודה על הסף והיא נשלחה אחר כבוד לביתה; באותה תקופה עו"ד שרון גלילי ביקש להתמנות לתפקיד היועץ המשפטי של החברה העירונית לתרבות ופנאי ושל חופית החברה העירונית לפיתוח תיירות, ומשלא קיבל את מבוקשו פורסמו בעיתון כתבות משמיצות כנגד בכירי החברה העירונית חופית; משהבין עו"ד גלילי שלא יהיה היועץ המשפטי של החברות הנ"ל ביקש לקבל תיקים מהמחלקה המשפטית של עיריית אשדוד ובלבד "שהתיקים יהיו שמנים" ובקשתו נדחתה; מנחם גלילי ועיתונו ניהלו מלחמת חורמה במינויו של אבידן כמנכ"ל חפ"א; גלילי הפעילו לחצים על גיטרמן במעמדו כיו"ר וועדת בניין ערים על מנת להכשיר עבירת בנייה בביתו של מנחם גלילי; נבחרי ציבור בעיר אשדוד יאלצו להתמודד עם העיתון ועם גחמותיהם של גלילי.
לטענת גלילי צוין בפרסום הנ"ל שגיטרמן הגיש תלונות במשטרה ובלשכת עורכי הדין, אלא שמעיון בפרסום עולה שגיטרמן שוקל בכובד ראש לפנות לגורמי החוק ולהגיש תלונה מסודרת כנגד משפחת גלילי.
הפרסום השני- גיטרמן פרסם ביום 10.5.2013 פעם נוספת את הפרסום הנ"ל באתר הפייסבוק של התנועה בראשותו "קהילת אשדוד" (נספח 5 למוצגי גלילי).
הפרסום השלישי- גיטרמן התראיין ביום 16.5.2013 בתחנה של "רדיו דרום" (נספח 6 למוצגי גלילי), וטען, בעיקרי הדברים, שהגיש תלונה במשטרה כנגד בעלי העיתון מכיוון שהוא מרגיש מאוים, נסחט ומוטרד על ידי פרסומים בעיתון ועל ידי גלילי; מנחם גלילי לחץ עליו לפעול להסדרת עבירות הבנייה בביתו ברחוב לאונרדו דה וינצ'י באשדוד, ואיים עליו שיוציא עיתון ברוסית וישמיץ אותו; פורסמו עליו כתבות פוגעות בעיתון, בניגוד לפרסומים בארבע השנים הקודמות, וזאת על מנת ללחוץ עליו להסדיר את עבירת הבנייה; מנחם גלילי מחפש מידע על גיטרמן ושלח צלם לתעד אותו בחוג בית וזאת על מנת ללחוץ עליו; גיטרמן הגיש תלונה במשטרה, בכוונתו להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין, והוא שוקל להגיד תלונה למס- הכנסה בעניינו של עו"ד גלילי "... כי לפי דעתי הוא עושה דברים לא חוקיים במשרדו..."; מנחם גלילי הגביר את לחצו על גיטרמן לקראת כינוס הוועדה שאמור להיערך ביום 28.5.2013; השימוש שמנחם גלילי עושה בעיתון לא נועד להגדיל את תפוצתו אלא על מנת לסחוט "... חברי מועצת העיר, לסחוט בכירים בעירייה, לסחוט אנשי עסקים בעיר אשדוד, זה המטרה שלו והגיע זמן שאנחנו נפסיק את זה"; גיטרמן מוכן לנהל הליכים משפטיים ממושכים "... אבל לגמור את התופעה הזאת של משפחת גלילי".
הפרסום הרביעי- הפרסום נערך ביום 17.5.2013 בעיתון "המגזין" תחת הכותרת "בוריס גיטרמן הגיש תלונה במשטרה נגד מנחם גלילי: אני מרגיש שסוחטים אותי, גורמי החוק צריכים לטפל בזה". ובכותרת המשנה "גיטרמן: צריך לעשות לזה סוף, החלטתי להרים את הדגל במאבק הזה מול משפחת גלילי". בגוף המאמר צוין, בעיקרי הדברים, שגיטרמן הגיש תלונה במשטרה כנגד העיתון ומנחם גלילי תחת הסעיף סחיטה באיומים, וזאת לאחר שחש נסחט בתקופה האחרונה בתפקידו כיו"ר הוועדה על ידי מנחם גלילי אשר "הפעיל עליו לחצים עקיפים כדי לאשר בקשות שהגיש לטובת היתרי בניה בנכסים שבבעלותו", ועניינים נוספים שלא פירט לגביהם; גיטרמן מסר לעיתון המגזין לאחר הגשת התלונה "יש כאן דברים חמורים, והצגתי הכל בפני חוקרי המשטרה. עיריית אשדוד עוברת לאורך השנים האחרונות מסע לחצים בלתי פוסק בכל מה שקשור למשפחת גלילי ..." (נספח 7 למוצגי גלילי).
הפרסום החמישי- המדובר במכתב שנשלח מטעמו של גיטרמן ביום 21.5.2013 לעשרים וששה נמענים, חברי הוועדה ובכללם ראש העיר (והעתקים לגורמים נוספים), שבו טען לגבי הלחצים שלטענתו הופעלו עליו לצורך מתן אישור של הוועדה שבראשותו להכשרת חריגות הבנייה בביתו של מנחם גלילי, ובכלל זה "בהמשך ללחץ המופעל עליי", "וזאת למול לחצים הנכבדים והתמוהים שמפעילים חלק מחברי הועדה לקדם העניין...", "לאחרונה הגשתי תלונה במשטרה כנגד מנחם גלילי בגין חשד לאיומים וחשד לעבירות נוספות שאין זה המקום לפרטם" (נספח 8 למוצגי גלילי).
אקדים ואציין שהפרסום החמישי אינו מהווה לטעמי הוצאת לשון הרע על גלילי, ולכך אתייחס ביתר הרחבה בהמשך.
מעיון בסיכומיהם עולה שגלילי מצאו לנכון למקד את טענותיהם לגבי הוצאת לשון הרע הגלומה בפרסומים הנ"ל כדלקמן- גיטרמן הודיע שהוא נסחט, מאוים ומוטרד על ידי גלילי; גיטרמן טען שמנחם גלילי משתלח כנגד נבחרי ציבור, מנהלי חברות עירוניות, בכירים בעירייה ואף אנשי עסקים מכיוון שעוררו עליהם את כעסו; גיטרמן טען שמנחם גלילי סוחט נבחרי ציבור, מנהלי חברות עירוניות, בכירים בעירייה ואנשי עסקים באשדוד והגיע הזמן להפסיק זאת; גיטרמן טען שהגיש תלונה במשטרה כנגד מנחם גלילי בגין סחיטה והטרדה, והגיש תלונה כנגד עו"ד שרון גלילי בלשכת עורכי הדין ומס הכנסה בגין התנהלות לא חוקית במשרדו; גיטרמן טען שטלי גלילי, רעייתו של עו"ד שרון גלילי, הייתה אמורה לעבוד במוזיאון "קורין ממן" אך לא נקלטה בעבודה ונשלחה לביתה מכיוון שרצתה לקבל שכר מבלי לעבוד; גיטרמן טען שעו"ד גלילי לחץ עליו לקבל תפקיד של יועץ משפטי ומשלא קיבל את התפקיד החל העיתון להשמיץ בכירים בחברות העירוניות; גיטרמן טען ללחץ שהפעיל עליו מנחם גלילי באמצעות חברי הוועדה, וציין במכתב שהפיץ לחברי הוועדה שהגיש לאחרונה תלונה במשטרה בגין חשד לאיומים ועבירות נוספות.
יוצא אפוא שגלילי בחרו להתמקד בסיכומיהם בטענות מסוימות שעלו בפרסומים הנ"ל, כפי שפורט לעיל, ויש להחזיקם כמי שזנחו את טענותיהם לגבי יתר העניינים שפורטו בפרסומים (ע"א 401/66, ברוריה מרום נ' בן ציון מרום, 19.6.1967).
מרבית הפרסומים הנ"ל, כשלעצמם, הינם בבחינת הוצאת לשון הרע מכיוון שהם מציגים את גלילי כמי שעושים שימוש פסול באמצעות פרסומים בעיתון על מנת להפעיל לחצים וסחיטה על גיטרמן, נבחרי ציבור ואנשי עסקים, לצורך קידום האינטרסים שלהם, או מטעמי נקמנות מקום שמבוקשם לא ניתן להם, ובענייננו- על מנת להסדיר את עבירות הבנייה בביתו של מנחם גלילי, ועל מנת לקבל תפקיד של יועץ משפטי בחברות עירוניות עבור עו"ד גלילי. הפרסום בעניינה של טלי גלילי מציג אותה ואת גלילי כמי שביקשו לנצל תוך רמייה את הקופה הציבורית על מנת שתקבל שכר מבלי לעבוד את מלוא השעות הנדרשות לכך. הפרסום לפיו במשרדו של עו"ד גלילי נעשים דברים לא חוקיים מציג אותו כפורע חוק והדבר חמור במיוחד מכיוון שהמדובר בעורך דין שאמור להיות אמון על כיבוד ושמירת החוק.
הפרסומים בעניינה של טלי גלילי
גיטרמן טען, בפרסומים הראשון והשני, שטלי גלילי הייתה אמורה להתחיל לעבוד כמזכירה במוזיאון "קורין ממן" אלא שלא הבינה כי על מנת לקבל משכורת מלאה, עליה לעבוד 8 שעות מלאות, וכאשר התגלה שלא זו כוונתה מנכ"ל החברה העירונית דחה את קליטתה לעבודה על הסף והיא נשלחה אחר כבוד לביתה.
גיטרמן טען שדין התביעה בעניין זה להידחות מכיוון שעילת התביעה הינה בעניינה של טלי גלילי בלבד והיא לא הגישה תביעה מטעמה, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
סבורני שיש מקום להתרשם מהפרסום בעניינה של טלי גלילי בשים לה ליתר חלקי הפרסום בעניינם של גלילי. טלי גלילי הוצגה בפרסום כ"אשתו של שרון גלילי (בנו של מנחם גלילי בעל המקומון)". הפרסום בעניינה נשזר בין הפרסומים בעניינם של גלילי, ובכלל זה אמונתם כי לאור תמיכתם בלסרי לתפקיד ראש העיר "... השקעתם תישא פרי והם יוכלו לעשות באשדוד ככל העולה על רוחם". בכלל זה נטען שקליטתה לתפקיד של מזכירה במוזיאון הייתה זמן קצר לאחר הבחירות. בהמשך לפרסום בעניינה צוין כי בסמוך לאותה התקופה, שרון גלילי הפעיל לחצים להיות היועץ המשפטי של חברות עירוניות לתרבות ופנאי וחברת "חופית", ומשלא קיבל את מבוקשו פורסמו בעיתון כתבות משמיצות את בכירי החברות הנ"ל. המעיין בפרסומים (הראשון והשני) יכול להתרשם על נקלה כי ההתנהלות המיוחסת לטלי גלילי הינה פועל יוצא מסברתם ואמונתם של גלילי, כך לפי הטענה, שיוכלו לעשות ככל העולה על רוחם באשדוד לאור קשריהם עם ראש העיר, וכי גלילי עומדים מאחורי כוונתה לעבוד באופן חלקי כנגד תשלום משכורת מלאה, תוף ניצול הקופה הציבורית.
ראוי לציין שאף לשיטתו של גיטרמן יש לראות את הדברים שפורסמו בעניינה של טלי גלילי כשלובים ואחוזים בציפייתם של גלילי לקבלת תמורה בשל תמיתכם בבחירתו של לסרי לראשות העיר, ולעניין זה הצהיר- "... האמירה המיוחסת בפרסום זה לגב' גלילי ... היא ... נכונה ומעידה על הלך הרוח של התובעים 1 ו-2 בכל הקשור ל"תשלום" שציפו לקבל בעבור תמיכתם בראש העיר ..." (סעיף 54 לתצהיר גיטרמן בתביעת גלילי).
גיטרמן העלה טענה של אמת בפרסום, וטען שלמד על המקרה מיגאל גמליאל (להלן "גמליאל"), מנהל החברה העירונית הרלבנטית, שקיבל את הפרטים מגב' נעמי אדר (להלן "אדר"), ולטעמו הוא פעל בנסיבות העניין באופן סביר ולא הייתה לו סיבה לברר את העובדות מעבר לכך.
גמליאל הצהיר כי הגב' אדר שניהלה את המוזיאון על שם "קורין ממן" הודיעה לו בחודש מרץ 2009 (או בסמוך לכך), כי טלי גלילי שובצה אצלה לעבודה כמזכירה במוזיאון ומזה שבועיים לא הגיעה לעבודה, ועוד ביום הראשון הודיעה לה שלא תעבוד את מכסת השעות הנדרשת וזאת על פי הסכמה שהושגה בין עו"ד גלילי לבין גיטרמן. גמליאל הודיע לאדר שלא ניתן להעסיק עובדים שאינם ממלאים את מלוא מכסת השעות הנדרשת, ודיווח על כך לגיטרמן. למיטב ידיעתו טלי גלילי לא חזרה ויצרה קשר עם הגב' אדר ולא הגיע לעבודה.
בעוד שמעיון בתצהירו של גמליאל ניתן להבין שלא נטל חלק בשיבוצה של טלי גלילי בעבודה במוזיאון, וזו נעשתה על ידי הגב' אדר, הרי שמעדותו בחקירתו הנגדית התברר שנערכה פגישה בינו לבין עו"ד גלילי ורעייתו בעניין שיבוצה בחצי משרה מכיוון שהיא מטופלת בתינוקת, וגמליאל שלח אותה לגב' אדר לצורך שיבוצה בעבודה (19.12.2016, עמוד 115, שורות 11-13; ראו גם עדות דומה של אדר, 1.3.2017, עמוד 152, שורות 13-17).
הגב' אדר, שלא הגישה תצהיר, העידה בחקירתה (כעדת הזמה מטעם גלילי) שקיבלה את טלי גלילי לעבודה במוזיאון, וזאת בהמשך לפנייתו של גמליאל בעניין זה. עוד העידה שטלי גלילי "... עבדה תקופה ממש ממש קצרה, אני מדברת על ימים, יש ברוטו ונטו, ימים ספורים, היא נעדרה כי היו לה תינוקות בבית, קטנים. שורה תחתונה, צלצלה אלי ואמרה לי שלא מתאים לה להמשיך כי יש לה ילדים קטנים בבית ורוצה להפסיק ..." (1.3.2017, עמוד 152, שורות 13-17; עמוד 153, שורות 8-12; הדגשות לא במקור- מ.ה.).
עדותה של הגב' אדר (שלא נחקרה בחקירה נגדית על ידי ב"כ גיטרמן), שהינה עובדת של החברה העירונית הרלבנטית, הפועלת תחת ניהולו של גמליאל, ותחת פיקוחו של גיטרמן בתפקידו כמ"מ ראש העיר אשדוד, הינה מהימנה עליי.
עדותה של אדר לגבי הנסיבות הנוגעות לקבלתה של טלי גלילי לעבודה ולהפסקת העסקתה- הודעתה של טלי גלילי שלא תוכל להתייצב לעבודה מכיוון שהיא מטופלת בילדים קטנים- אינה מתיישבת (בלשון המעטה) עם גרסתו של גמליאל שלפיה גב' אדר הודיעה לו שטלי גלילי ביקשה לקבל משכורת מבלי לעבוד את מלוא מכסת השעות הנדרשת, ולפיכך בוטלה העסקתה.
מעיון בפרסומים (הראשון והשני) עולה שגב' גלילי כלל לא נקלטה בעבודה "ונשלחה אחר כבוד לביתה", לאחר שהתבררו כוונותיה לגבי תנאי עבודתה ושכרה, בעוד שמעדותה של הגב' אדר עולה שנקלטה בתפקיד ואף עבדה תקופה קצרה, ואילו סיום העסקתה הייתה ביוזמתה לאחר שהודיעה לגב' אדר שלא תוכל להמשיך בעבודתה מכיוון שהיא מטופלת בילדים קטנים.
זאת ועוד, מהטענה שלפיה הגב' גלילי "נשלחה אחר כבוד לביתה" ניתן להבין שננקטה פעולה פוזיטיבית, כגון מתן הודעה (בעל פה או בכתב) לגבי סיום העסקתה, אלא שלא מצאתי לכך ביטוי בתצהירו של גמליאל, ומעדותו בחקירתו הנגדית עולה שטלי גלילי לא חזרה לגב' אדר ולמעשה ניתקה עמה את הקשר (19.12.2016, עמוד 116). מעדותה של גב' אדר עולה שגב' גלילי יזמה את הפסקת העסקתה מהטעמים שצוינו, ומכל מקום לא נטען ולא הוצגה ראיה של ממש לגבי נקיטת פעולה פוזיטיבית מטעם החברה העירונית הרלבנטית, או נציגיה, לגבי אי קליטתה או הפסקת העסקתה של טלי גלילי, באופן המתיישב עם הפרסום האמור.
נוכח עדותה של הגב' אדר (שלא נסתרה), ומצאתיה כעדות מהימנה, לא סביר בעיניי, ואף לא מתקבל על הדעת, שהיא הודיעה לגמליאל שבכוונתה של טלי גלילי לקבל משכורת מבלי לעבוד את מלוא מכסת השעות הנדרשת, וסבורני שיש בכך כדי להשליך על המשקל שניתן לייחס לגרסתו בעניין זה.
גיטרמן טען בסיכומיו שתוכן עדותה של הגב' אדר הושפע מהתנהגותו של עו"ד גלילי במועד מתן עדותה, ויש בכך, לטעמו, כדי להשליך על המשקל שניתן לייחס לעדותה, אלא שאין בידי לקבל את הטענה בכל הנוגע למשקלה של עדותה.
עו"ד גלילי התפרץ במהלך מתן עדותה של אדר (עדת הזמה מטעם גלילי) והטיח בה שהיא שקרנית מכיוון שיש להחזיקה כמי שהכירה את רעייתו, ומצאתי לנכון להעיר שעליו להימנע מאמירות מסוג זה מכיוון שיש בהן כדי להשפיע על תוכן העדות (1.3.2017, עמוד 152, שורות 19-20). בהמשך צוין לפרוטוקול שהעדה בכתה וציינה "ישר אומרים לי שאני שקרנית" (1.3.2017, עמוד 153, שורות 4). למעלה מהצורך אציין שהתנהגותו של עו"ד גלילי הייתה בלתי ראויה, וזאת בלשון המעטה. העדה זומנה (מטעם גלילי) למתן עדות על מנת לסייע לבית המשפט בהבנת מסכת העובדות הרלבנטית, והיה מקום לנהוג כלפיה בכבוד הראוי כפי שיש לנהוג כלפי הזולת, לא היה מקום להשמיע הערה פוגענית במהלך עדותה, וכמובן שלא היה מקום לפגוע ברגשותיה. עו"ד גלילי התנצל בתום העדות על התנהגותו וטען שהיה נסער מכיוון שהעדות נגעה לרעייתו, אלא שאין בכך כדי להצדיק את התנהגותו.
מכל מקום, התרשמותי הברורה הינה שהתנהלותו של עו"ד גלילי, למרות שהיא ראויה לביקורת, לא השליכה על מידת המהימנות שניתן ליחס לגרסתה של הגב' אדר, והגרסה שמסרה הינה מהימנה בעיניי.
גיטרמן הפנה בסיכומיו לגרסתו של מרדכי (מוטי) מלכא (להלן: "מלכא") לגבי שיחות ישירות שנערכו בין טלי גלילי ועו"ד שרון גלילי בעניין תנאי העסקתה, אך לאחר בדיקת חומר הראיות סבורני שגרסתו של מלכא אינה יכולה לסייע לו ככל שהדבר נוגע לפרסום בעניינה של טלי גלילי.
מלכא, שכיהן כמנכ"ל המשכן לאומנויות הבמה הפיס בע"מ, הצהיר שטלי גלילי התקבלה לעבוד כמזכירתו במסגרת צוות ההקמה של המשכן לאומנויות הבמה במרץ 2009, עבדה במשרה חלקית, ויצאה לחופשת היריון. בהמשך רמזה למלכא, בשיחת טלפון, שהוסכם עם גיטרמן על העסקתה למשך שעות ספורות בשבוע, ונענתה שלא ידוע לו על כך והשיחה הסתיימה. שרון גלילי הודיע לו בשיחת טלפון שהוסכם עם גיטרמן שטלי גלילי תעבוד שעתיים- שלוש ביום כנגד משכורת מלאה מהחברה העירונית הרלבנטית, אך מלכא הודיע מיד שהדבר אינו אפשרי, והוא לא שוחח על כך עם גיטרמן "אלא רק לימים במועד מאוחר יותר" (סעיף 11 לתצהירו).
מלכא חזר על עיקרי הגרסה שפירט בתצהירו בחקירתו הנגדית (19.12.2016, ראו לדוגמא- עמוד 97, שורות 18-22; עמוד 98, שורות 14-18; עמוד 99, שורות 1-2), ועדותו הותירה עליי רושם מהימן למדיי, אך סבורני שאין בכך כדי לסייע לגיטרמן בעניין הנדון, ככל שהדבר נוגע לאמיתות הפרסומים בעניינה של טלי גלילי.
הפרסום האמור נעשה באופן ממוקד לגבי העסקתה של הגב' גלילי במוזיאון "קורין ממן" ("זמן קצר לאחר הבחירות האחרונות, אשתו של שרון גלילי ... הייתה אמורה להתחיל לעבוד כמזכירה במוזיאון קורין ממן..."), ומכאן שהעניינים הנוגעים להעסקתה במשכן לאומנויות הבמה, תחת ניהולו של מלכא, אינם רלבנטיים לפרסומים שנעשו לגבי תנאי העסקתה במוזיאון "קורין ממן" שעליהם נסבו הפרסומים (הראשון והשני).
גיטרמן טען בסיכומיו שיש ליתן משקל ראוי לכך שטלי גלילי לא הובאה למתן עדות, אלא שגם אם אניח שמן הראוי היה להביאה למתן עדות, סבורני שתמונת הראיות שנפרסה לפניי לגבי הפרסום הנדון, ובכלל זה עדותה של הגב' אדר, הינה רחבה ומספקת דיה לצורך הכרעה בסוגיה זו.
לאור האמור לעיל סבורני שלא עומדת לגיטרמן ההגנה של אמת בפרסום בכל הנוגע להעסקתה של טלי גלילי במוזיאון קורין ממן.
גיטרמן טען שהפרסום נסמך על מידע שקיבל מגמליאל, וראיתי לנכון לקבל את גרסתו בעניין זה מכיוון שנתמכה בגרסתו של גמליאל. עם זאת, אין בכך כדי לסייע לו מכיוון שהגרסה שפורסמה בעניין זה אינה חוסה תחת הגנה של אמת בפרסום.
לאור ניסוחו של הפרסום בעניינה של טלי גלילי סבורני שלא עומדת לגיטרמן הגנה של הבעת דעה.
פרסומים בעיתון כנגד בכירים בחברות עירוניות לתרבות הפנאי ו"חופית"
גיטרמן טען בפרסומים (הראשון והשני) שעו"ד שרון גלילי לחץ עליו להיות היועץ המשפטי של החברה העירונית לתרבות הפנאי ושל חופית החברה העירונית לפיתוח התיירות באשדוד בע"מ, ולאחר שמבוקשו לא ניתן לו פורסמו פרסומים מכפישים על בכירים בחברות אלה.
הטענה לפיה עו"ד גלילי לחץ על גיטרמן להיות היועץ המשפטי של החברות העירוניות הנ"ל, גם אם אניח שיש בה ממש, אינה בבחינת הוצאת לשון הרע, מכיוון שלא נטען שעצם הפניות לגיטרמן בעניין זה, היו נגועות בהתנהלות פסולה.
עם זאת, חלקו האחרון של הפרסום הנ"ל בדבר פרסום כתבות משמיצות על בכירי החברות הנ"ל, משהתחוור לעו"ד גלילי שלא ישמש כיועץ משפטי של חברות אלה, הינו בבחינת הוצאת לשון הרע מכיוון שהיא מציגה את גלילי כמי שחברו יחדיו על מנת לעשות שימוש פסול בעיתון, מטעמים לא ענייניים, לצורך קידום האינטרסים האישיים של עו"ד גלילי, או מטעמי נקמנות מקום שמבוקשו לא ניתן לו.
גיטרמן טען בתצהירו שעו"ד גלילי הפעיל אחרי הבחירות באוקטובר 2008 לחץ רב על מנת להתמנות כיועץ המשפטי של החברות העירוניות של עיריית אשדוד, ובכלל זה של החברות העירוניות הנ"ל (סעיפים 60-61), ולאחר שבקשות אלה נדחו "החל מפרסם גם על מנכ"ל החברה שם אדי בן ליש כתבות מכפישות השכם והערב, מבלי שטרח ושיקף גילוי נאות באותן כתבות ולמותר לציין מבלי שניתנה לו זכות תגובה" (סעיף 62). גיטרמן לא הפנה בתצהירו לכתבות משמיצות שפורסמו על בכירים בחברת "חופית", כפי שצוין בפרסום, ובכלל זה על אדי בן ליש, והאחרון לא הגיש תצהיר מטעמו ולא הובא למתן עדות.
גיטרמן לא העלה בתצהירו טענה לגבי פרסום כתבות משמיצות כנגד בכירים בחברה העירונית לתרבות הפנאי, כפי שצוין בפרסום, ולא הפנה לכתבות משמיצות שפורסמו בעניינם, כך לפי הטענה.
גיטרמן טען בסיכומיו לפרסום כתבות בוטות בעניינם של בעלי תפקידים שונים, כגון ראש העיר לסרי, או מלכא, מנכ"ל החברה העירונית למשכן אומנויות הבמה, לאחר שעו"ד גלילי לא קיבל את מבוקשו, כך לפי הטענה, אך לא מצאתי שהתייחס במישרין והעלה בסיכומיו טענות של ממש לגבי פרסום כתבות משמיצות כנגד בכירים של החברה העירונית לתרבות הפנאי ושל חברת "חופית".
לאור האמור לעיל סבורני שלא עומדת לגיטרמן בעניין זה הגנה של אמת הפרסום.
הפרסום לגבי התנהלות לא חוקית במשרדו של עו"ד גלילי
גיטרמן טען שבמשרדו של עו"ד גלילי נעשים דברים לא חוקיים (הפרסום השלישי), וזאת כאמירה כללית, ומבלי שטרח לפרט את העובדות הנוגעות לכך.
גיטרמן טען בתצהירו כי עו"ד גלילי ייצג אותו בתביעה בגין הוצאת לשון הרע כנגד עיתון בשפה הרוסית ("מקסימום"), והודיע לו שניתן פסק דין לטובתו בסך של 176,000 ₪ כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד. בהמשך, בעת שהכין את התלונה ללשכת עורכי הדין איתר את פסק הדין והתברר לו שבית המשפט פסק לטובתו 156,000 ₪ ו- 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין (נספח מח/2 לתצהירו). עו"ד גלילי הודיע לגיטרמן ששכרו יעמוד על 50,000 ₪, והוא לא התווכח עמו למרות שלטעמו המדובר בשכר לא סביר והוא חש שנסחט. עו"ד גלילי מסר לו 126,000 ₪ במזומן, ומסר לו חשבונית- מס בסך של 20,000 ₪ בלבד, ולא מסר לגיטרמן חשבונית מס על יתרת שכר הטרחה בסך של 30,000 ₪.
יוצא אפוא כי ההתנהלות הלא חוקית שגיטרמן ייחס לעו"ד גלילי הינה הוצאת חשבונית-מס על חלק משכר הטרחה שנגבה על ידו.
עו"ד גלילי העיד שמסר לגיטרמן סך של 156,000 ₪ במזומן, לפי בקשתו, וגבה סך של 20,000 ₪ כשכר טרחתו, מכיוון שכך הבין את האמור בפסק הדין לגבי ההוצאות ושכר הטרחה, ולאור הסכמתו של גיטרמן לגבי שיעור שכר טרחתו.
עו"ד דורית דגן אולקיניצקי, שותפה במשרדו של עו"ד גלילי, טענה בתצהירה שנכחה בפגישה שנערכה במשרד עורכי הדין, ביום 30.6.2011, שבה עו"ד גלילי מסר לגיטרמן חשבונית שכר טרחה בסך של 20,000 ₪, ומעטפה עם כסף מזומן בסך של 156,000 ₪, תוך שהודיע לגיטרמן לגבי הסכום שנמסר לו. גיטרמן הכניס את המעטפה עם הכסף לתיק ועזב את המשרד לאחר שהודה לעו"ד גלילי וצוות המשרד על השירות.
עו"ד דגן חזרה על עיקרי גרסתה בחקירתה הנגדית, והעידה שהיא זוכרת היטב את המעמד (1.3.2017, עמוד 166, שורות 2).
עדותה של עו"ד דגן הותירה עליי רושם מהימן למדי ועם זאת, בכל הנוגע למשקלה, יש לשים לב שהינה שותפתו של עו"ד שרון גלילי, ויש להחזיקה כבעלת אינטרס בתוצאתו של ההליך המשפטי.
גרסתו של גיטרמן בעניין הנדון, שעלתה לראשונה בתצהיר עדותו, והייתה כרוכה בשיהוי בשים לב למועדים הרלבנטיים, הינה במידה רבה עדות יחידה במשפט אזרחי, לא מצאתי שהיא נתמכת כראוי בחומר הראיות, וסבורני שלא עלה בידו להרים הנטל המוטל עליו לצורך הוכחת הטענה של אמת בפרסום, לגבי קיומה של התנהלות לא חוקית במשרדו של עו"ד גלילי.
גיטרמן טען בפרסום הרלבנטי ( הפרסום השלישי), כי בכוונתו לפנות למס הכנסה "... כי לפי דעתי הוא עושה דברים לא חוקיים גם במשרדו", ולטעמו עומדת לו הגנה של הבעת דעה, אך אין בידי לקבל את הטענה, מכיוון שגיטרמן לא פירט בגדרו של הפרסום את מסכת העובדות שניתן להסיק ממנה באופן סביר שעו"ד גלילי מתנהל במשרדו באופן לא חוקי.
הפרסום בעניין הפעלת לחץ וסחיטה על גיטרמן לצורך הכשרת חריגת הבנייה
גיטרמן טען בפרסומים שגלילי הפעילו עליו לחצים ואף סחיטה במעמדו כיו"ר הוועדה, על מנת להסדיר חריגות בנייה בבית באשדוד.
גיטרמן טען בתצהירו (עמוד 10-11) כי מנחם גלילי פגש אותו בכינוס פריימריז של מפלגת הליכוד, שנערך במחצית השנייה של שנת 2012, וביקש ממנו שיצביע לאישור תכנית שהגיש למרות הבקשות החריגות שנכללו בה, כאשר לבקשתו נלווה מסר מאיים שאם לא תאושר הבקשה בוועדה יפרסם עליו כתבות מכפישות בעיתונו ובעיתון בשפה הרוסית שתכנן להוציא לאור, כאשר עד אז פרסם עליו כתבה או שתיים לשנה שרובן היו חיוביות. גיטרמן התעלם מפנייתו של מנחם גלילי. הבקשה עלתה לדיון בוועדה מספר פעמים ונדחתה בהמלצת הגורמים המקצועיים. לימים אחד מחברי הוועדה ביקש להעלותה לדיון. עובר לדיון בוועדה שנקבע ליום 28.5.2013 החלו להתפרסם בעיתון כתבות מכפישות על גיטרמן, מבלי שניתנה לו זכות תגובה של ממש (סעיפים 16-29). לטעמו של גיטרמן הכתבות לא היו מתפרסמות ככל שהיה נעתר לפניותיו של מנחם גלילי.
מנחם גלילי לא התייחס במישרין בתצהיר עדותו (מיום 8.9.2015) לטענתו של גיטרמן לגבי המסר המאיים שהשמיע לפניו בכינוס הפריימריז של הליכוד. עם זאת, בתצהיר קודם שהוגש מטעמו (מיום 13.11.2013), במסגרת בירור בקשתו של גיטרמן לחיסיון דיוני במעמדו כמ"מ ראש העיר (בקשה שנדחתה על ידי כב' השופט ישראל אקסלרד), הכחיש שהפעיל לחץ כלשהוא על גיטרמן (סעיף 6).
בחקירתו הנגדית, שנערכה ביום 3.7.2014, העיד שיכול ופנה לגיטרמן בהיותו חבר הוועדה בעניין חריגת הבנייה בביתו, ולא ראה בכך כל פסול, וגיטרמן אף פעל לסייע לו בעניין זה, אך לא פנה אליו בעניין זה בהיותו יו"ר הוועדה.
סבורני שיש יותר מיסוד לקביעה שמנחם גלילי פנה לגיטרמן בהיותו חבר הוועדה על מנת שיסייע לו להסדיר את הבנייה החריגה בביתו, וניתן למצוא לכך תימוכין בעדותו ובפנייתו של גיטרמן מיום 10.5.2010 ליו"ר הוועדה (דאז) על מנת להעלות לדיון בוועדה, פעם נוספת, את הבקשה להסדרת חריגת הבנייה (פנייתו של גיטרמן ותשובתו של מהנדס הוועדה שלמה נער, נספח 30 למוצגי גלילי).
מנחם גלילי הוסיף והעיד שהבחין בגיטרמן בפריימריז של הליכוד והופתע מכיוון שבעבר היה במפלגת "קדימה", אך לא פנה אליו בעניין הנדון באותו אירוע, או במעמדו כיו"ר הוועדה (3.7.2014, עמוד 30, שורות 10-11, שורות 18-21).
בחקירתו הנגדית, שנערכה ביום 3.4.2016, כאשר נשאל האם הפעיל לחץ באמצעות פרסומים בעיתון על מנת שגיטרמן יסדיר את חריגות הבנייה בביתו העיד, בין היתר, שמעולם לא דיבר עמו בעניין זה (עמוד 47, שורות 23). הכחשתו הגורפת בעדותו (האחרונה) אינה מתיישבת באופן סימטרי עם עדותו הקודמת שנסקרה לעיל, לפיה פנה לגיטרמן על מנת שיסייע לו בהיותו חבר הוועדה אך לא כאשר כיהן כיושב ראש שלה, אך בשים לב לאופן שבה נוסחה השאלה, ומכיוון שעיקר הפרסומים בעניינו של גיטרמן נעשו כאשר היה בתפקיד יו"ר הוועדה, כך לפי הטענה, הרי שלא מן הנמנע שכיוון בעדותו לתקופה זו.
גיטרמן העיד שלא היו עדים לשיחתם בכינוס של מפלגת הליכוד (30.5.2016, עמוד 118, שורות 16-21), וגרסתו בעניין זה נסמכת בעיקרה על עדותו.
גרסתו של גיטרמן לגבי פנייתו של מנחם גלילי, על המסר המאיים שהיה גלום בה, בפריימריז של הליכוד במחצית השנייה של 2012, הינה בבחינת עדות יחידה במשפט אזרחי, לא מצאתי לה תימוכין של ממש בחומר הראיות, ומשכך סבורני שהטענה בעניין זה לא הוכחה.
גיטרמן העיד בחקירתו הנגדית שמנחם גלילי חילק חומר לחברי הוועדה באחת הישיבות, ואמר לו "אתה תראה מה אעשה לך, תיזהר, ..." (30.5.2016, עמוד 125, שורות 12-14), אלא שחברי הוועדה לא שמעו את האיום כי "הוא אמר לי באוזן" (30.5.2016, עמוד 126, שורות 15-16). לא מצאתי לנכון ליחס משקל של ממש לטענה זו. גיטרמן העלה את הטענות בעניין זה לראשונה בחקירתו הנגדית, וכאשר נשאל מדוע לא טען במשטרה שמנחם גלילי איים עליו בישיבת הוועדה, ניסה להמעיט מחשיבות המקרה (" זו הייתה טיפה קטנה"; עמוד 126, שורות 7), טען שהתרגש, תלה זאת בשליטתו בשפה העברית (כך לטענתו), וטען שסיפר על כך למאן דהוא שלא זכר את פרטיו (30.5.2016, עמודים 126-127). הטענה (ככל שיש בה ממש) מייחסת למנחם גלילי השמעת איום מפורש באוזנו של גיטרמן (בלבד) בנוכחות חברי הוועדה, ודומה שהתנהגות זו על ידי מי שעניינו אמור להיות מוכרע על ידי הוועדה, הינה פסולה מיסודה, ולא ניתן לראותה כזוטי דברים. בנסיבות העניין, סבורני שגיטרמן לא סיפק הסבר משכנע לגבי השיהוי הניכר בהעלאת הטענות הנ"ל, ולא מן הנמנע שהמדובר בעדות כבושה, על כל הנובע מכך לגבי המשקל שניתן ליחס לה. זאת ועוד, הדעת נותנת שלפחות חלק מחברי הוועדה היו עדים לכך שמנחם גלילי לחש על אוזנו של גיטרמן (כך לפי הטענה), אלא שלא הובאו עדים לצורך תמיכה בטענה זו.
גיטרמן טען כי הכתבות המכפישות בעיתון נועדו ללחוץ עליו ולסחוט אותו על מנת לגרום לו, בתפקידו כיו"ר הוועדה, להסדיר את חריגת הבנייה בביתו של מנחם גלילי, במיוחד לקראת כינוסה של הוועדה ביום 28.5.2013, ולעניין זה ציין בתצהירו פרסום מיום 8.2.2013 בעניין תביעה לתשלום כספים של פעיל במערכת הבחירות מלפני חמש שנים, ופרסומים נוספים מימים 25.4.2013 (באתר האינטרנט "אשדוד 10"), 26.4.2013, ו-3.5.2013.
גיטרמן הוסיף וטען לפרסומים נוספים שנעשו אודותיו בימים 12.5.2013, 14.5.2013, ו-19.5.2013 על ידי שרון גלילי (גלילי טענו שפרסומים אלה באו כתגובה על הפרסומים מטעמו של גיטרמן מימים 10.5.2013 ו- 16.5.2013 , ולעניין זה אתייחס בהמשך).
גלילי טענו שהכתבות פורסמו במסגרת הבעת ביקורת לגיטימית על התנהלותו של גיטרמן כנבחר ציבור ובתפקידו כמ"מ ראש העיר, ובנסיבות העניין לא נפל פגם בהתנהלותם.
גלילי הוסיפו וטענו שהיה רוב בקרב חברי הוועדה לאישור הבקשה, ומכאן שלא הייתה סיבה של ממש להפעיל לחצים על גיטרמן. ספק בעיניי האם היה רוב בוועדה לאישור בקשתו של גלילי (עדות גיטרמן, 30.5.2016, עמודים 110-111; פרוטוקול הוועדה מיום 27.11.2012, נספח א' לתצהיר נער), אך גם אם אניח שזה היה מצב הדברים, יש לזכור כי לגיטרמן, בתפקידו כיו"ר הוועדה, הוקנו סמכויות לקבוע את סדר יומה של הוועדה, לדחות את ההכרעה בבקשה, ולעשות שימוש בכוח ההצבעה הכפול השמור לו.
לאחר שבחנתי את חומר הראיות סבורני שפרסום הכתבות הנ"ל, מימים 8.2.2013, 25.4.2013, 26.4.2013, ו- 2.5.2013, בעניינים הנוגעים לגיטרמן, מעורר לכל הפחות אי נוחות, וניתן לומר שיש בפרסומים טעם לפגם של ממש, בשים לב לכך שהמדובר בעיתון מקומי המזוהה באופן מובהק עם מייסדו ומנהלו, מנחם גלילי, ובקשתו בעניין הכשרת חריגת הבנייה בנכס הייתה תלויה ועומדת לדיון והכרעה בוועדה בראשותו של גיטרמן שעליו נסבו הפרסומים.
לא מן הנמנע שהפרסומים גרמו לתחושה של לחץ על גיטרמן ולגיבוש תובנה שגלילי נושפים בעורפו ו"מחפשים אותו", כטענתו, ועם זאת לא מצאתי שהפרסומים האמורים נועדו לסחוט את גיטרמן על מנת שייעתר לבקשתו של מנחם גלילי בתפקידו כיו"ר הוועדה, וזאת בשים לב לכלל חומר הראיות שלפניי.
כפי שצוין לעיל, הטענות לגבי פניותיו של מנחם גלילי במישרין לגיטרמן והשמעת איומים בפריימריז של מפלגת הליכוד ובישיבת הוועדה על מנת שייעתר לבקשה, לא הוכחו די הצורך ומצאתי לנכון לדחותן.
גיטרמן העיד שהכתבות הנ"ל נתפסו בעיניו כאיום וכניסיון להפעלת לחץ וסחיטה על מנת שייעתר לבקשה בעניין הסדרת החריגות בנכס, אלא שעם זאת העיד שהיה ברור למנחם גלילי מלכתחילה שאין בכוונתו לסייע לו בעניין זה. "ש. כשהוא פרסם את הכתבות האלה. ת. הוא ידע שלא אשנה את דעתי, ברור. ... גם אם אלך לשיטתך, פרסום הכתבות היה נקמה, סחיטה לא יכול היות. ת. עדין נמשכת סחיטה, אך הוא הבין כי לא ישפיע על החלטות שלי בוועדה" (30.5.2016, עמוד 133, שורות7, 12-13).
אין גם מחלוקת שגיטרמן לא נעתר לעניין המרכזי שנותר במחלוקת, הותרת המטבח הנוסף בקומת המרתף על מכונו, ותחת זאת ניתן אישור ל"מטבח פסח" בצמידות למטבח הקיים.
ראוי לציין שהפרסומים הפוגעניים בעניינו של גיטרמן יכלו לגרום לאנטגוניזם מצדו כלפי מנחם גלילי, באופן שאינו מתיישב עם קידום האינטרס שלו להכשיר את חריגת הבנייה בוועדה, וגם מטעם זה לא ברור עד כמה פרסומים אלה נועדו לסחוט את גיטרמן.
מחומר הראיות עולה בבירור שמנחם גלילי נוהג מזה שנים רבות לפרסם כתבות על נבחרי ציבור ובעלי תפקידים בעירייה בסגנון בוטה ומשתלח, בין שפנה אליהם בבקשות לקידום עניינים הנוגעים למשפחתו ובין אם לאו.
כך למשל, אינג' צבי צילקר (להלן: "צילקר"), שכיהן כראש העיר של אשדוד בשנים 1969-2008 (למעט 5 שנים), וד"ר אריה אזולאי (להלן: "אזולאי"), ששימש כראש העיר של אשדוד בשנים 1983-1989 (נספח 29 למוצגי גלילי), טענו בתצהיריהם כי בתקופות כהונתם פורסמו עליהם בעיתון כתבות רבות שתקפו וביקרו את פועלם, וצילקר טען שאף הגיש תביעות נגד מנחם גלילי, אך האחרון מעולם לא פנה אליהם בבקשה או דרישה שהיה ניתן לראותן כאיום או סחיטה, או שהיו כרוכים בכך יחסי "תן וקח". צילקר ואזולאי חזרו על עיקרי גרסתם בחקירתם הנגדית, ועדותם הינה מהימנה עליי (30.5.2016, עמודים 93-106).
מנגד, הובאו עדויות אחרות, של יחיאל לסרי, ראש העיר המכהן (להלן: "לסרי"), מרדכי מלכא, מנכ"ל המשכן לאומנויות הבמה, אילן בן עדי, מנכ"ל העירייה (להלן: "בן עדי"), שלמה נער (להלן: "נער"), שכיהן כמהנדס עיריית אשדוד בשנים 2010-2015, ועוד, בעניין התנהלותם של גלילי, ולטענתם כאשר לא נעתרו לבקשותיהם של מנחם או שרון גלילי פורסמו עליהם כתבות מכפישות בעיתון.
להשלמת התמונה, גיטרמן העיד שחלק מחברי הוועדה שלטעמם היה מקום להיעתר לבקשתו של גליל כמעט הרימו עליו יד בישיבת הוועדה , אלא שעדותו בעניין זה לא נתמכה בראיות נוספות ולא מצאתי לנכון לקבלה.
מהמקובץ לעיל, סבורני שלא עומדת לגיטרמן הגנה של אמת בפרסום לגבי מאמצי הסחיטה שהופעלו עליו על ידי גלילי.
סבורני שלגיטרמן עומדת הגנה לגבי הפרסומים בעניין הלחצים והסחיטה שלטעמו הופעלו עליו בתפקידו כיו"ר הוועדה, לפי סעיף 15(2) לחוק, שעניינו הגנה על עניין אישי וכשר. "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".
גיטרמן סבר שהכתבות שפורסמו עליו בעיתון בתקופה הרלבנטית, ובכלל זה עובר לכינוסה של הוועדה ביום 28.5.2013, נועדו ללחוץ עליו ולסחוט אותו, בתפקידו כיו"ר הוועדה, להסדיר את חריגת הבנייה, והתרשמתי שגיטרמן אכן האמין שזוהי מטרתם של גלילי. בנסיבות העניין, סבורני שגיטרמן יכול להישמע בטענה שנוכח החשיבות הציבורית הכרוכה בתפקידו כיו"ר הוועדה רבצה עליו חובה מוסרית וחברתית לפרסם לציבור את גרסתו בעניין זה.
גלילי טענו שגיטרמן פעל כיו"ר הוועדה בחוסר תום לב, ונקט באפליה פסולה בעניינם, מכיוון שבמקרה אחר פעל להסדיר חריגת בנייה דומה למנחם בן דוד שהיה פעיל בחירות אצלו, אך התרשמותי הינה שגיטרמן פעל לפי הנחיות הדרג המקצועי בעניינם של גלילי, מה גם שיש לערוך אבחנה בין עניינם של גלילי לבין המקרה של מנחם בחם דוד, ולעניין זה אתייחס ביתר הרחבה בהמשך.
סבורני שיש לסייג את ההגנה הנ"ל העומדת לגיטרמן, לגבי הפרסומים על הלחצים והסחיטה שהופעלו עליו בתפקידו כיו"ר הוועדה, ככל שהדברים נוגעים למנחם גלילי, אך לא לגבי שרון גלילי.
בפרסום השלישי, בראיון לרדיו דרום אשדוד, שנערך ביום 16.5.2013, גיטרמן טען, בין היתר, שמנחם ושרון גלילי מנסים לסחוט אותו, "... מי זה, מי מאיים עליך, מי מנסה לסחוט אותך"? בוריס גיטרמן: העיתון "השבוע באשדוד", מנחם גלילי ובנו שרון גלילי", וזאת בקשר לתפקידו כיו"ר הועדה ולאישור חריגות הבנייה בבית באשדוד, כעולה מהאמור בפרסום ומהקשרם של הדברים.
שרון גלילי שימש אמנם תקופות מסוימות כיועץ משפטי של העיתון, ויש לשים לב לקרבה המשפחתית בינו לבין מנחם גלילי, אלא שהתרשמותי הברורה הינה שמנחם גלילי, מייסדו ומנהלו בפועל של העיתון, הינו בעל הדעה והפוסק האחרון, וניתן לומר שאף הפוסק הבלעדי, לגבי הפרסומים בעיתונו, ולא שרון גלילי.
יצחק גל (להלן: "גל"), המכהן כעוזר ראש העיר אשדוד משנת 2009, העיד שהוא מכיר את מנחם גלילי שנים רבות, ומעדותו עולה שמידת ההשפעה של שרון ונאור על מנחם גלילי, האב, לגבי התנהלותו של העיתון הינה מוגבלת למדי. גל העיד על ויכוחים בהם שרון גלילי הרים את קולו על אביו, ועל התנהלותו האישית של מנחם גלילי "מנחם עושה מה שבא לו, כך אני מכיר אותו הרבה שנים", "מנחם העיתון שלו עד היום מודפס בלי חשבון. מנחם עושה מה שהוא רוצה ... מה שמנחם עשה אל תדברו איתו, כי יהיה יותר גרוע וכך גם הבנים. מנחם יש לו הפרעת קשב, לא מקשיב לאף אחד, כך העיתון שלו וכך בנה אותו" (6.11.2017, עמודים 177-178). גרסתו של גל (שלא נחקר בחקירה נגדית) הינה מהימנה עליי. ראוי לציין שתמונה דומה לגבי התנהלותו של מנחם גלילי עולה מעדויותיהם של צילקר ואזולאי.
להשלמת התמונה אציין שהבקשות לוועדה הוגשו מטעמם של מנחם ונאור גלילי (נספחים א' ו-ב' לתצהירו של המהנדס שלמה נער).
יוצא אפוא שהטענה לפיה שרון גלילי ניסה לסחוט את גיטרמן בתפקידו כיו"ר הוועדה לצורך אישור חריגת הבנייה בבית באשדוד לא הוכחה, ומכיוון שלא ניתן לייחס לו את הפרסומים בעיתון סבורני שלגיטרמן לא עומדת טענת הגנה בעניינו.
גיטרמן טען בסיכומיו שלאור הכותרת של הפרסום הראשון "כל האמת שלי על משפחת גלילי ", ובהמשך בגוף הפרסום "אני מרגיש כי משפחת גלילי מנסה להפעיל עליי לחצים " (הדגשה לא במקור- מ.ה.), הרי שיש לראות בפרסום הבעת דעה אישית- סובייקטיבית, ומכאן שעומדת לו הגנת הבעת דעה לפי סעיף 15(4) לחוק, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
במסגרת הפרסום נפרסה מסכת רחבה של עובדות בעניינים שונים, וגם אם ניתן להתרשם מהכותרת שהמדובר בהבעת דעה אישית על משפחת גלילי, כך על פני הדברים, הרי שמעיון בפרסום גופו מתקבל רושם ברור שעיקרו וליבתו נוגעים לעניינים שבעובדה ואין המדובר בהבעת דעה.
הפרסום לגבי סחיטת נבחרי ציבור, בכירים בעירייה ואנשי עסקים
גיטרמן טען בפרסום השלישי שהשימוש שמנחם גלילי עושה בעיתון לא נועד להגדיל את תפוצתו אלא על מנת לסחוט ראשי ערים, חברי מועצת עיר, בכירים בעירייה, ואנשי עסקים באשדוד.
נבחרי ציבור
גיטרמן טען בפרסום הנ"ל שגלילי סחטו נבחרי ציבור, בלשון רבים, אך הביא לעדות נבחר ציבור אחד, את יחיאל לסרי, המכהן כראש העיר אשדוד.
לסרי טען בתצהירו שהסיקור האוהד אודותיו בעתון (בניגוד לסיקור השלילי שניתן לצילקר) סייע לו במערכת הבחירות שנערכה בשנת 2008; בסמוך לאחר הבחירות החלו מנחם גלילי ובניו שרון ונאור גלילי, לפנות אליו בדרישות שונות לקבלת תפקידים שונים עבור עו"ד גלילי ונאור גלילי, ולאחר שמבוקשם לא ניתן להם, החלו להתפרסם בעיתון כתבות שליליות לגביו, והדבר הלך והחמיר לקראת סוף שנת 2010, לאחר שסירב לקדם את נאור גלילי לתפקיד מנכ"ל החברה העירונית לפיתוח אשדוד. הפרסומים וההתנהלות של מנחם גלילי הגיעו, לטעמו, לכדי רדיפה אישית כלפיו, תוך שימוש פסול בעיתון, וזאת בניגוד לפרסומי העיתון בעבר שנראו לו לגיטימיים ובמתחם הסבירות.
לתצהירו של לסרי צורפו כתבות שפורסמו בעניינו, או בנוגע למקורבים אליו (נספח א').
לסרי חזר בעדותו בחקירתו הנגדית (שנערכה ביום 5.1.2017) על עיקרי גרסתו בתצהירו, והוסיף, בין היתר, שבמערכת הבחירות בשנת 2013 פרסם מודעות בעיתון על חשבונו, ובאותה שנה הזמין את עו"ד גלילי לאירועים פרטיים (5.1.2017, עמוד 175, שורות 23-25).
סבורני שהפרסומים שנעשו בעניינו של לסרי מעוררים, לכל הפחות, אי נוחות, וניתן אף לומר שיש בהם טעם לפגם , בשים לב לפניות שנעשו אליו על ידי גלילי, או מי מהם, בתקופה הרלבנטית, לצורך קידום האינטרסים האישיים שלהם.
עם זאת, ספק של ממש בעיניי האם ניתן לייחס לפרסומים הנטענים כוונה של סחיטה מטעם גלילי כלפי לסרי.
לתצהירו של לסרי צורפו כתבות שפורסמו בעיתון בימים 20.2.2009, 31.7.2009, 4.9.2009, 11.9.2009, 26.11.2010, 15.4.2011, 26.8.2011, 2.9.2011, 9.9.2011, 27.9.2011, 7.10.2011, 1.6.2012, 17.8.2012, 14.9.2012, 21.12.2012, ו-21.5.2013.
הכתבות שפורסמו בעיתון בשנת 2009 עסקו בדרך כלל בביקורת עניינית על התנהלותו של לסרי בתפקידו כראש העיר בשנה הראשונה לכהונתו, וסבורני שאין המדובר בכתבות מכפישות.
22.2.2009- כתבה אוהדת ללסרי תחת הכותרת "יום חג לתושבי אשדוד" בשל הצלחתו להקים בית חולים באשדוד זמן קצר לאחר תחילת כהונתו; 31.7.2009- ביקורת על מדיניות העיריה בעניינים שונים ובכללם הקצאת זכויות בנייה לקבלנים, סכסוך עבודה בתזמורת האנדלוסית ועוד, בצד שבחים ללסרי על פועלו בקידום עניינים שונים (כגון- הקמת בית החולים ומאבק בעבריינים ועבריינות), והמלצות לקידום נושאים שונים, כגון בנייה לזוגות צעירים; 4.9.2009- ביקורת על לסרי בשל פיטורי בעלי תפקידים בעירייה שהיו נאמנים לראש העיר הקודם; 11.9.2009- הכתבה, בעיקרה, נסבה על שיחה שהתנהלה בין מנחם גלילי ואחיו לבין לסרי בפגישה אקראית עמו ביום שבת (5.9.2009), ובכלל זה הובעה ביקורת לגבי התנהלות העירייה בעניינים שונים (כגון- דו"חות חנייה, אישורים לתוספות בנייה, מינויים של בעלי תפקידים שאינם תושבי העיר), בצד הפעולות וההישגים שפורטו על ידי לסרי, כך לפי הטענה, בשיחה האמורה.
לסרי העיד שהפרסומים הבוטים בעניינו גברו ביתר שאת במהלך שנת 2010 וזאת בהמשך לפניות שנעשו אליו על ידי מנחם ונאור גלילי על מנת לפעול לקידומו של האחרון לתפקיד מנכ"ל החברה העירונית לפיתוח אשדוד, אלא שכל שהוצג לפניי הינו פרסום אחד מיום 26.11.2010.
בכתבה, שיצאה תחת הכותרת "מקורבי הרב פינטו: הרב שיינין חתם על 6 כתובות לא כשרות", דווח שהרב סגיס, לפי הנחייתו של הרב שיינין, פסל את הכתובה של מאיר לסרי, בנו של ראש העיר, בשל טעות במען שצוין בכתובה לגבי מקום עריכתה. הדעת נותנת שדעתו של לסרי לא הייתה נוחה מהחשיפה של בנו וכלתו, כמו גם חלק מהכתובה על תנאיה, במסגרת הכתבה, ולמעלה מהצורך אציין שיש לנקוט בזהירות יתרה בחשיפה הנוגעת לקרובי משפחה של נבחרי ציבור, שהם עצמם אינם נבחרי ציבור, ולהקפיד על זכותם לפרטיות, אך יש לשים לב שהפרסום התמקד בחילוקי הדעות בין הרבנים לגבי כשירותן של כתובות שנפלו בהן טעויות דומות.
במהלך 2011, 2012, ו-2013 התפרסמו כתבות נוספות בעניינו של לסרי, כפי שצוין לעיל, תוך שהוטחה ביקורת נוקבת לגבי התנהלותו כראש העיר, ולעיתים נעשה שימוש בשפה בוטה, ונערכו אזכורים שלא לצורך של בני משפחתו.
כך למשל, בכתבה מיום 15.4.2011, לגבי הכוונה לספק שירותי רפואה פרטית, על חשבון הרפואה הציבורית, בבית החולים ההולך ומוקם באשדוד, כך כנטען, "גויסה" אמו של לסרי, זהרה לסרי, תוך פרסום תמונתה, שלא על דעתה, לצורך מתן הסבר לגבי ההבדל בין רפואה פרטית לציבורית, והמדובר בפרסום שאינו ראוי.
עם זאת, הפניות אל לסרי בעניינם של גלילי נערכו לפי הטענה בשנים 2009 ו-2010, ולא מצאתי שהועלו טענות לגבי פניות שנערכו אליו לאחר מכן, ומשכך יכול וניתן לקשור את הפרסומים האמורים לכעס או לתסכול של גלילי על כך שציפיותיהם מלסרי לא התממשו, אך לא מצאתי שניתן לייחס לגלילי פעולות של סחיטה.
ראוי לציין שהפרסומים בעיתון התאפיינו במהלך שנות פעילותו בביקורת נוקבת ולעיתים נעשה שימוש בלשון בוטה, ובכלל זה כלפי נבחרי ציבור בעיריית אשדוד ( ראו למשל-עדויותיהם של צילקר ואזולאי, 30.5.2016, עמודים 93-106).
בכירים בעירייה
מלכא, מנכ"ל המשכן לאמנויות הבמה באשדוד, טען בתצהירו כי לאחר שדחה את פנייתו של עו"ד גלילי בעניין תנאי העסקתה של רעייתו, ויש להניח שהדבר אירע במהלך 2010, החל העיתון לפרסם עליו כתבות מכפישות, בעוד שבעבר לא פורסמו לגביו כתבות בעיתון.
מלכא טען שלא שמר את כל הכתבות וצירף לתצהירו (נספח ג') חלק מהן.
בחקירתו הנגדית הוצגו לפניו כתבה שפורסמה בעיתון ביום 10.8.2007, ושלוש כתבות שפורסמו בשלושה עיתונים מקומיים שונים (שתיים מהן פורסמו בשנים 2008 ו-2009 ושלישית ללא תאריך), אלא שהכתבות לא גולו טרם הדיון ולכן התרתי את הצגתן לפני העד אך לא את הגשתן כחלק מחומר הראיות. העד העיד, לאחר שעיין בכתבות, שהמדובר בביקורת עניינית, למעט כתבה שפורסמה בעיתון "חפרפרת" שפרסם התנצלות לאחר הגשת תביעה בבית המשפט (19.12.2016, עמוד 108). מכיוון שהכתבות לא הוגשו לתיק בית המשפט, הרי שלא ניתן להתרשם באופן בלתי אמצעי מתוכן הדברים ולייחס להם משקל של ממש. מכל מקום, לא נטען ולא הוכח כי מי שיזם את הפרסומים בעיתונים האחרים פנה למלכא בבקשות שונות, כפי שאירע במקרה הנדון.
יש לשים לב לכך שבשנת 2007 נעשה פרסום אחד בעניינו של מלכא בעוד שלתצהירו צורפו שפעת פרסומים מימים- 20.4.2012, 25.5.2012, 1.6.2012, 8.6.2012, 22.6.2012, 13.7.2012, ו-12.10.2012.
ראוי לציין כי המגעים לגבי העסקתה של טלי גלילי במשכן לאומנויות הבמה, והפנייה המיוחסת של עו"ד גלילי למלכא בעניין תנאי העסקתה של רעייתו, נעשו במהלך 2010, בעוד שהכתבות שהוצגו פורסמו בשנת 2012, לא נטען שנעשו פניות מטעמם של גלילי למלכא לאחר 2010, ולא ברור עד כמה ניתן לקשור את פנייתו של עו"ד גלילי למלכא לכתבות שפורסמו לאחר כשנתיים, ככל שהדבר נוגע לטענת הסחיטה.
מהמקובץ לעיל, סבורני שלא ניתן לייחס לגלילי פעולות של סחיטה בעניינו של מלכא.
נער שכיהן כמהנדס העירייה ושימש כיועץ ולוועדה (ולוועדת המשנה לבניין ערים), טען בתצהירו שמעיון בבקשות שהוגשו מטעם מנחם ונאור גלילי, בעלי הנכס ברחוב לאונרדו דה וינצ'י 9, אשדוד, עלה שבכוונתם לפצלו למספר יחידות דיור, ולכן הביע התנגדות להתיר מטבח נוסף שנבנה במרתף. עם זאת ניתן אישור למטבח נוסף, "מטבח פסח", בצמוד למטבח הקיים על מנת למנוע את פיצול הנכס.
נער טען שבימים 7.2.2014 ו-21.3.2014 פורסמו בעיתון שתי כתבות בוטות מאוד הנוגעות אליו, וזאת מבלי שנדרשה תגובתו, ומבלי שנערך גילוי נאות מטעם מנחם ונאור גלילי שעניינם תלוי ועומד לפני הוועדה, ועל פי התרשמותו פרסומן נועד לרכך את עמדתו על מנת שיסיר את התנגדותו לאותו חלק בבקשה שהיה מאפשר את פיצול הנכס למספר יחידות דיור.
בחקירתו הנגדית הוצגו לפניו כתבות שונות שפורסמו בעיתונים אחרים, אלא שהכתבות לא גולו טרם הדיון ולכן התרתי את הצגתם לפני העד אך לא את הגשתן כחלק מחומר הראיות. מכיוון שהכתבות לא הוגשו לתיק בית המשפט, הרי שלא ניתן להתרשם באופן בלתי אמצעי מתוכן הדברים ולייחס להם משקל של ממש. מכל מקום, לא נטען או הוכח כי מי שיזם את הפרסומים האמורים בעיתונים האחרים עניינו היה תלוי ועומד לפני הוועדה, או שנער חיווה או שהתבקש לחוות את דעתו כגורם מקצועי בענייננו, כפי שנעשה בעניין הנדון.
הפרסום מיום 7.2.2014 נסב על מחלוקת שהייתה נטושה בין האדריכל חיים ורדה לבין נער בטענה שהאחרון הכפיש את שמו של ורדה, ונמחתה ביקורת על החלטתו של נער לפני כשלוש שנים להתיר הקלה בזכויות בנייה של לאה וגבי כנפו, המשמש כיו"ר הוועדה, באופן שאפשר יציאה לגג והפיכתו למרפסת, בעוד שבמקרה דומה אחר לא ניתן אישור, והועלתה תהייה באשר למניעיו בעניין זה.
ראוי לציין שהאדריכל ורדה סייע לעניינם של גלילי לפני הוועדה.
בפרסום מיום 21.3.2014 נמתחה ביקורת על נער בשל הקשחת התנאים למתן היתר לביצוע תמ"א 38, ועל מדיניות העירייה בתחום רישוי עסקים.
גם בעניין זה, סבורני שהפרסומים בעניינו של נער מעוררים לכל הפחות אי נוחות, כאשר עניינו של מנחם גלילי תלוי ועומד לפני הוועדה, ונער משמש כמהנדס העיר וכיועץ מקצועי לוועדה, מה גם שלא נטען שנעשה גילוי נאות לקוראי עיתון בעניין זה.
עם זאת, סבורני שלא ניתן לראות בפרסומים הנ"ל ניסיון לסחיטה של נער.
יש לשים לב שמרבית דיוני הוועדה בעניין הכשרת חריגות הבנייה, כאשר נער היה מהנדס העיר ויועץ הוועדה, נערכו טרם פרסום הכתבות הנ"ל, בימים 27.4.2010, 6.6.2010, 13.6.2010, 27.11.2012, ו-28.5.2013.
הישיבה האחרונה נערכה במליאת הוועדה- מועצת העיר, שהינה הפורום הנכון להתיר פיצול של הנכס ליחידות דיור נפרדות, ולכן ניתן לראותה כישיבה מכרעת בעניין זה, ובמסגרתה נדחתה הבקשה להתיר את פיצול הנכס ליחידות דיור נפרדות, כך לשיטתו של נער, ואושר מטבח "פסח" בצמוד וכחלק מהמטבח הקיים.
בישיבה נוספת של וועדת המשנה שנערכה ביום 10.6.2014, לאחר פרסום הכתבות הנ"ל, אושרה בקשה להקלות שונות על ידי כל הנוכחים (למעט גיטרמן שנכח ולא השתתף בדיון), בכפוף למילוי תנאים שונים, תוך שהובהר שהבקשה הוגשה על פי המותר בהתאם לתב"ע תקפה (ובכלל זה הריסת המטבח במרתף). נער לא השתתף בישיבה זו אך צוין שמסר את אישורו בכפוף לתנאים שצוינו.
בשים לב לכך שהדיון בישיבה שערכה ביום 10.6.2014 נסב על בקשה למתן הקלות "... ע"פ המותר ע"פ תב"ע תקפה ואינה כוללת מטבח פסח ולהפך הוא מסומן להריסה" (עמוד 3 לפרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 10.6.2014; נספח א' לתצהיר שער), הרי שלא ברור מדוע היה צריך להפעיל לחצים על נער בעניין זה.
מעבר לכך, הפרסומים הנ"ל יכלו לגרום בנקל לאנטגוניזם אצל נער כלפי מנחם גלילי ולהשיג את ההיפך הגמור מהתכלית שגיטרמן ונער ייחסו להם.
אילן בן עדי (להלן: "בן עדי"), מנכ"ל עיריית אשדוד, טען בתצהירו כי בסמוך לאחר הבחירות העירוניות בשנת 2008 פנה אליו עו"ד שרון גלילי וביקש להתמנות כיועץ משפטי של אחת מהחברות העירוניות ולקבל תיקים "כבדים", ובהמשך טען שיש להעביר לו תיקים בהנחיית ראש העיר לסרי, אלא שהאחרון דחה את הטענה; בן עדי שמע מראש העיר כי לאחר שלא הסכים להתערב בעניינו של עו"ד גלילי החלו לפרסם עליו בעיתון כתבות מכפישות, ושמע מאדי בן ליש, מנכ"ל החברה העירונית לתיירות, כי דחה את בקשתו של עו"ד גלילי להתמנות כיועץ משפטי של החברה, ולימים החלו להתפרסם עליו כתבות בעיתון.
עם זאת, בן עדי לא טען שפורסמו בעניינו כתבות מכפישות בעיתונו של מנחם גלילי, וגרסתו לגבי הדברים ששמע מלסרי ואדי בן ליש באשר לפניותיו של עו"ד גלילי והפרסומים בעיתון הינה עדות מפני השמועה. לסרי, כאמור, מסר גרסה מטעמו, ואדי בן ליש לא הובא למתן עדות.
להשלמת התמונה, מטעמו של גיטרמן הוגשו תצהירים נוספים של בעלי תפקידים בעירייה. עו"ד רוני עמיר, המכהן כיועצה המשפטי של העירייה, טען שעו"ד גלילי פנה אליו לצורך קבלת תיקים מעירייה. יגאל גמליאל שכיהן כמנכ"ל החברה העירונית לתרבות, ספורט, ומרכזים קהילתיים, טען לגבי תנאי העסקתה של טלי גלילי ופנייתו של עו"ד גלילי להתמנות כיועצה המשפטי של החברה העירונית. גמליאל ועו"ד עמיר לא העלו טענות מפורשות לגבי ניסיונות לסחיטה על ידי גלילי או שנעשו פרסומים בעניינם.
גלילי טענו שאין מקום לקבל את טענתו של גיטרמן שלפיה יהודה אבידן הגיש תלונה כנגד מנחם גלילי בשל סחיטה באיומים, אלא שאין בידי לקבל את הטענה, וזאת בשים לב לקביעתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שלפיה יהודה אבידן הגיש תלונה במשטרה כנגד מנחם גלילי (עת"מ 7795-03-12 (מחוזי ב"ש) השבוע באשדוד בע"מ נ' החברה העירונית לפתוח אשדוד בע"מ (18.7.2012); נספח יא' לתצהיר גיטרמן בתביעת גלילי).
אנשי עסקים
גיטרמן טען שגלילי סחטו אנשי עסקים באשדוד (בלשון רבים), אך הביא לעדות בעניין זה עד אחד, את יניב בלטר, שהינו איש עסקים וקבלן בניין, כך כנטען.
בלטר טען בתצהירו כי לפני כעשרים שנה הפסיק לפרסם בעיתון מכיוון שמנחם גלילי נהג כלפיו שלא ביושר לגבי עלויות הפרסום, ובעקבות כך פורסמו עליו כתבות משמיצות בעיתון. נערכו אליו פניות רבות מטעם מנחם ושרון גלילי על מנת ליישב את ההדורים ביניהם, שהיו כרוכות בניסיון לסחיטה מכיוון שהתבקש להכניס את שרון גלילי כשותף לפרויקטים שלו כקבלן בנייה, ומשסרב לכך ההכפשות בעיתון נמשכו. לימים כאשר התגרש ועו"ד גלילי ייצג את רעייתו הוצע לו לחזור ולפרסם בעיתון כנגד הפסקת ייצוגה על ידו, אלא שהוא סירב וההשמצות בעיתון נמשכו.
בלטר הוסיף וטען שבמחצית השנייה של שנת 2013 פנה אליו מישל וענונו, חבר משותף לו ולעו"ד גלילי, על מנת לנסות וליישב את המחלוקת ביניהם. בלטר הסכים, ונערכה פגישת פיוס בינו לבין עו"ד גלילי (בנוכחות מישל). כעבור כשבועיים בלטר הציע לעו"ד גלילי ליישב את ההדורים בינו לבין גיטרמן וקיבל את הסכמתו. בפגישה שנערכה ביניהם בנוכחותו, גיטרמן חזר על הטענה שנסחט על ידי גלילי ועם זאת הביע נכונות לפיוס ככל שהעיתון יסקר אותו באופן הוגן, והודיע שאין בכוונתו לגבש החלטה בעניין זה לפני הבחירות העירוניות שהיו אמורות להיערך בנובמבר 2013, וזאת בכפוף לדיווח הוגן בעיתון. הוסכם שעו"ד גלילי ימציא את טיוטת ההסכם לגיטרמן.
גלילי, ובכלל זה נאור גלילי, הגישו תצהירי הזמה כנגד תצהירו של בלטר והכחישו במיוחד את טענותיו בעניין ניסיונות הסחיטה.
בלטר העלה בתצהירו טענות נוקבות ומפורשות לגבי ניסיונות של סחיטה מטעם גלילי, אלא שלא ברור עד כמה ניתן ליחס להן משקל של ממש. בתצהירו טען שהפסיק לפרסם בעיתון לפני כעשרים שנה, בעוד שבחקירתו הנגדית לא זכר האם הפרסומים נעשו לפי 10 או 15 שנים או שמא יותר מוקדם, בשים לב לזמן שחלף מאז (1.3.2017, עמוד 146).
מעיון בתצהירו ניתן להבין שפורסמו בעניינו כתבות מכפישות לאורך תקופה, אלא שהוא לא צירף ולו כתבה אחת.
בתצהירו טען שלא בא בטענות לגיטרמן לגבי הפרת הבטחה בנוגע ל"סולחה" עם שרון גלילי (סעיף 8), אלא שהצהרה זו אינה מתיישבת באופן סימטרי עם הטרוניה שהעלה כלפי גיטרמן, בשיחת הטלפון עם שרון גלילי (שהוקלטה), לפיה גיטרמן "... ביזה אותי ... מה אתה שולח אותי לעשות סולחה, להעמיד את היוקרה שלי ואת הכבוד שלי כבן אדם ..." (תמליל ההקלטה צורף לתצהירו של שרון גלילי מיום 27.2.2017; עמוד 3, שורות 18-20; ראו גם עמוד 5, שורות 4-9).
גרסתו לפיה שרון גלילי הוא שהעלה טענה שמישהו מחבל במגעים בין הצדדים, בעוד שהתרשמותו הייתה שגיטרמן נרתע מהדרישה לחזור בו מהטענה בעניין הסחיטה (סעיף 9 לתצהירו), אינה מתיישבת עם טענתו בשיחה שהוקלטה כי בפגישה שנערכה בין הצדדים "... סוכמו כל הדברים בצורה יפה ומסודרת ומישהו עובד כאן. יכול להיות שזו עורכת הדין רוצה כסף?" (עמוד 3, שורות 5-7), ועם טענתו "תקשיב שרון משהו פה עושה לנו חבלה" (עמוד 2, שורות 17), ועוד "... מאחורי הקלעים אולי אני אברר מי עושה לנו נזק" (עמוד 5, שורות 12-13).
גרסתו של יניב בלטר לגבי ניסיונות הסחיטה על ידי גלילי הינה בבחינת עדות יחידה במשפט אזרחי, ולא מצאתי שהיא נתמכת כיאות בחומר הראיות שלפניי, מה גם שלא הוצג ולו פרסום אחד בענייננו.
מהמקובץ לעיל, לגיטרמן לא עומדת טענת הגנה של אמת בפרסום לגבי טענתו שגלילי הפעילו סחיטה כנגד נבחרי ציבור, בכירים בעירייה ואנשי עסקים באשדוד, ולפי האופן שבו נוסחו הפרסומים בעניין זה סבורני שלא עומדת לו הגנה של הבעת דעה.
באשר לטענות גיטרמן בפרסומים שמנחם גלילי משתלח בעיתונו כנגד נבחרי ציבור, מנהלי חברות עירוניות, בכירים בעירייה ואחרים, סבורני שעומדת לגיטרמן הגנה של אמת בפרסום, וזאת לאור השימוש שנעשה בחלק מהפרסומים, שהוצגו לעיוני, בלשון משתלחת והתבטאויות קשות.
פרסומים לגבי הגשת תלונות במשטרה, בלשכת עורכי הדין ורשויות המס
בפרסומים הראשון והשני נטען שגיטרמן שוקל בכובד ראש לפנות לגורמי החוק ולהגיש תלונה מסודרת כנגד משפחת גלילי, וסבורני שהפרסום בעניין זה אינו בגדר הוצאת לשון הרע.
בפרסום השלישי גיטרמן ציין שהגיש תלונה במשטרה, ובכוונתו להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין ומכתב לרשויות המס בשל מעשים לא חוקיים שנעשים לדעתו במשרדו של עו"ד גלילי, וגם בעניין זה הפרסום על עצם הגשת תלונה למשטרה, או הכוונה להגיש תלונות לגורמים נוספים אינם בבחינת הוצאת לשון הרע.
בפרסום הרביעי נטען שגיטרמן הגיש תלונה במשטרה כנגד גלילי תחת הסעיף סחיטה באיומים, מכיוון שחש נסחט על ידם בתקופה האחרונה, וסבורני שתוכן הפרסום על עצם הגשת תלונה במשטרה בנסיבות שצוינו, אינה בגדר הוצאת לשון הרע.
באשר להגשת התלונות במשטרה כנגד גלילי, ובלשכת עורכי הדין ורשות המסים כנגד עו"ד גלילי סבורני שעומדת לגיטרמן הגנה לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, "הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ... ".
התרשמתי שגיטרמן אכן ראה בהתנהלותם של גלילי והפרסומים עליו בעיתון, כהפעלת לחץ וסחטנות עליו כנבחר ציבור וכיו"ר הוועדה, והאמין באמיתות הטענות שהעלה בתלונות שהגיש ללשכת עורכי הדין ורשות המסים.
להשלמת התמונה אציין שתלונות אלה נדחו (למעט בעניין התבטאות לא נאותה של עו"ד גלילי), והשגותיו של גיטרמן לא הועילו (ראו למשל- החלטת פרקליטות המדינה מיולי 2018), אלא שהגנת הסעיף הנ"ל עומדת גם אם הטענות שהועלו בתלונות לא התקבלו.
באשר לפרסום הרביעי סבורני שעומדת לגיטרמן הגנה של הבעת דעה, מכיוון שנטען שמנחם גלילי הפעיל עליו לחצים עקיפים על מנת ש ייעתר לבקשתו כיו"ר הוועדה, והדבר גרם לו לתחושה של סחיטה. המדובר בפרסום קצר באופן יחסי ליתר הפרסומים של גיטרמן, ומעיון בו ניתן להתרשם שגיטרמן הביע את תחושותיו בשים לפעולות שייחס למנחם גלילי ועיתונו במסגרת אותו פרסום .
הפרסום החמישי- מכתבו של גיטרמן לחברי הוועדה
המדובר במכתב של גיטרמן, שתאריכו 21.5.2013, לעשרים וששה נמענים, חברי הוועדה, ובכללם ראש העיר (והעתקים לגורמים נוספים), שבו טען לגבי הלחצים שלטענתו הופעלו עליו לצורך מתן אישור של הוועדה שבראשותו להכשרת חריגות הבנייה בביתו של מנחם גלילי (נספח 8 למוצגי גלילי).
סבורני שהפרסום הנ"ל אינו מהווה הוצאת לשון הרע בעניינם של גלילי מכיוון שהועלו בו טענות לגבי לחצים שהופעלו על גיטרמן על ידי חברי הוועדה לצורך אישור חריגות הבנייה בביתו של מנחם גלילי, ולא מצאתי שהועלו במישרין טענות בעניין התנהלותם של גלילי לצורך הכשרת חריגות אלה.
להשלמת התמונה אציין שבישיבת הוועדה שנערכה ביום 28.5.2013, עלו תהיות לגבי האמור במכתב הנ"ל. חבר הוועדה מר ללוש ביקש הבהרות מגיטרמן "... מי הגורמים שלוחצים עליו", וחברת הוועדה, הגב' גלבר, טענה "... שהאשמות יו"ר הוועדה פוגעת בכל אחד מחברי הוועדה" (נספח א' לתצהירו של שלמה נער, ישיבה מיום 28.5.2013, עמודים 6-7), ולא מן הנמנע שחלק מחברי הוועדה ראו במכתב פרסום פוגעני בעניינם.
בסיפא של המכתב נטען שגיטרמן הגיש לאחרונה תלונה במשטרה כנגד מנחם גלילי בגין חשד לאיומים וחשד לעבירות נוספות שאין זה המקום לפרטם, אך הודעה לגבי עצם הגשת התלונה למשטרה בעניינים שפורטו אינו מהווה הוצאת לשון הרע.
בחינת טענות גיטרמן לפי סעיף 15(3) ו-15(10) לחוק
גיטרמן טען בסיכומים שעומדת לו הגנה של עניין אישי וכשר לגבי הפרסומים, לפי סעיף 15(3) לחוק, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
על מנת לחסות תחת מטריית ההגנה של הסעיף הנ"ל יש צורך בתנאים המצטברים הבאים- (א) שמדובר בעניין אישי כשר אשר ההגנה עליו מצדיקה את הפרסום; (ב) שתוכן הפרסום שבמחלוקת נועד להגן על אותו עניין; (ג) שהפרסום הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת מהוראות הסעיף; (ד) שהפרסום נעשה בתום לב (דיני לשון הרע, אורי שנהר, עמוד 294).
הגנת סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע חלה על הפרסום שנעשה במסגרת הליך שיפוטי כלפי מי שהוא צד למשפט ולא כלפי מי שאינו צד למשפט. ""הגנת סעיף 13(5) חלה רק על פרסום שנעשה במסגרת הליך שיפוטי והמכוון כלפי מי שהוא צד למשפט כאשר "תנאי לחיסוי שהפרסום אינו נעשה לזרים, כלומר לאנשים שמחוץ למשפט" (עניין זיידמן; אורי שנהר, דיני לשון הרע 199 (1997)). בענייננו המבקש שלח מכתבים לנמענים שאין להם קשר לסכסוך, ועל-כן אין הוא זכאי לחסות בצלה של ההגנה האמורה" (רע"א 453/14 עו"ד תמיר מדר נ' שלום אורן, פסקה 8, 1.6.2014; ע"א (מחוזי ת"א) 7799-04-18 שי ויזל נ' ארצי ויין, פסקה 72, 20.5.2019).
בענייננו הפרסומים נעשו לציבור הרחב, ובטרם התקיים הליך משפטי בין הצדדים, ומשכך גיטרמן אינו יכול להסתייע בסעיף הנ"ל.
גיטרמן טען שעומדת לו הגנה לגבי הפרסומים לפי סעיף 15(10) לחוק שלפיו "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
נקבע זה מכבר שלצורך תחולתו של סעיף 15(10) לחוק רצוי שהפרסום המכחיש יעשה בסמוך לפרסום הקודם על מנת שהציבור יוכל לקשור בין הפרסומים, למעט מקרים חריגים, ולא פחות חשוב שניתן לקשור מבחינה עניינית בין הפרסום המכחיש לבין הפרסום הקודם (ע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג, פסקה 5, 20.12.1992); "... אכן ככלל, מן הראוי כי תגובה ללשון הרע תהא בעלת תוכן ענייני הרלוונטי להכחשה ולגינוי ולא תהווה היא עצמה לשון הרע (לא בציטוט החוזר על לשון הרע נושא התגובה ולא לשון הרע בפרסום חדש)(ע"פ 8735/96 ביטון נ' קופ, פסקה 9, 12.1.1998).
ניתן לעשות שימוש בסעיף 15(10) לחוק מקום שהפרסום הקודם שבעטיו נעשו הגינוי וההכשה הינו בבחינת הוצאת לשון הרע, להבדיל מ"גידוף סתם" או הבעת ביקורת על עמדות של הצד השני, ואין מקום להסתמך על הסעיף מקום שהפרסום הינו בגדר הכפשה (רע"א 8279/13 עו"ד יורם שפטל נ' אמנון הולצמן, פסקה 8, 20.3.2014).
יש לבחון האם ההכחשה והגינוי נעשו לגבי לשון הרע שלפי הטענה פורסמו בפרסום הקודם, או שמה המדובר בפרסום נגדי של לשון הרע על המפרסם. "... תרופתו של הנפגע מלשון הרע איננה על דרך פרסום נגדי, מצידו, של לשון הרע של המפרסם. והמבקש לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה חזקה עליו שיעשה כן; דבר שאין לו זכר במאמר נושא דיוננו" (ע"א 809/89 לוטפי משעור נ' אמיל חביבי, פסקה 8, 14.12.1992 (הדגשה לא במקור- מ.ה.).
ההגנה בסעיף הנדון חלה על הבעת דעה בלבד בכפוף לכך שהעובדות העומדות ביסודה עשויות להיות מוגנות על ידי הגנת אמת בפרסום. זאת ועוד, על הפרסום המכחיש להתייחס לגופו של הפרסום הקודם. "ההגנות שבסעיפים 15(4) ו-15(10) לחוק ניתנות כאשר קיימת הפרדה בין הדעה המובעת (הליך מחשבה סובייקטיבי) לבין העובדות עליהן מתבססת דעה זו (פרסום האמור לשקף אמת אובייקטיבית). ההגנות בשתי פסקאות אלה חלות רק על הבעת הדעה ואילו העובדות שביסודה עשויות להיות מוגנות על-ידי הגנת "אמת הפרסום" שבסעיף 14 לחוק. הטעם לכך הוא, כי הקורא כתבה נוהג לרוב לחשוב שהעובדות בכתבה נכונות ואילו בהתייחסותו לדעות, המתיימרות להיות דעותיו של המפרסם, גישתו מן הסתם תהא ספקנית יותר, והוא ישתדל ליצור דעה עצמית משלו אודות העובדות האמורות (ע"א 334/89, שם, עמודים 566-568). ... אין בפרסום של המערער גינוי או הכחשה לכתבה שפרסם המשיב אודות המערער אלא פרסום לשון הרע, פשוטה כמשמעה, כי המשיב שיקר בבית המשפט. אף כאן יש להבחין, כמו בהגנה הקבועה בהוראת סעיף 15(4) לחוק, בין הגינוי וההכחשה שעליהם מגן הסעיף, לבין העובדות שבפרסום העומדות בבסיס גינוי זה, המוגנות רק אם הן אמת. כאמור, העובדות אינן נכונות ואינן בגדר גינוי או הכחשה לפרסומי המשיב " ע"א (מחוזי י-ם) 11062/07 סולטן ציון נ' לוק דוד, פסקה 15, 25.12.2007; הדגשות לא במקור- מ.ה.)
"... גם מההיבט המשפטי הצרוף לא עומדת לנתבעים טענת ההגנה הקבועה בסעיף 15(10) לחוק, שכן פרסום הכתבה לא נועד "כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", אלא אך ורק כדי לפגוע בתובע, להכפישו ולהשמיצו. טרחתי ויגעתי, אך לא מצאתי בכתבה שפירסמו הנתבעים כל "גינוי" או "הכחשה" לדברים שאמר התובע בידיעה, וכל מטרתם היתה כאמור, ללמד את התובע לקח ולבוא עמו חשבון על שהרהיב עוז לתקוף את התקשורת, באופן כללי..." (ת"א (מחוזי ת"א) 2546/99 הרציקוביץ אילון לוני נ' רשת שוקן בע"מ, פסקה 16, 2.5.2002; הדגשות לא במקור- מ.ה.).
"... הפרסום השלישי (שמפרסמו הוא המערער) לא בא להכחיש את לשון הרע שפורסמה בפרסום השני (מפי המשיב), כי אם שטחה שלל האשמות כלפי המשיב, בלא כל קשר לפרסום השני , והיא מהווה, כשהיא לעצמה, הוצאת דיבה, שאינה חוסה תחת כל הגנה" (ע"א (מחוזי נצרת) 44799-10-11 דוד מרדכי הלפרן בן דב נ' חיים איצקוביץ, פסקה 12, 17.2.2012; הדגשה לא במקור- מ.ה.).
בענייננו, גיטרמן לא הכחיש או גינה באופן קונקרטי פרסומים קודמים בעיתון שנעשו בעניינו אלא העלה טענות כלפי משפחת גלילי שחלקן עולות לכדי הוצאת לשון הרע, וכך גם בפרסום השלישי, ומכאן שלא ניתן לראות את הפרסומים הנ"ל כגינוי והכחשה של פרסום קודם, והגנת סעיף 15(10) אינה יכולה לעמוד לו.
תביעת גיטרמן
גיטרמן טען שגלילי פרסמו שנים עשר פרסומים שהינם בגדר הוצאת לשון הרע.
חמישה פרסומים נעשו בעיתון ושבעה פרסומים נעשו על ידי שרון גלילי, חמישה בדף הפייסבוק שלו ושניים בדף הפייסבוק של "קהילת אשדוד".
סבורני שיש לייחס את האחריות לפרסומים שנעשו בעיתון למנחם גלילי בלבד, ולא לשרון גלילי, למעט מקרים חריגים שאליהם אתייחס בנפרד בהמשך, וזאת לאור שליטתו של מנחם גלילי במערכת העיתון, לרבות הנושאים והתכנים שפורסמו, כפי שפורט לעיל ביתר הרחבה.
הפרסום הראשון- אי תשלום לפעילים במערכת הבחירות
בפרסום הראשון, מיום 8.2.2013, נטען שגיטרמן לא שילם שכר לפעילים שאת שירותיהם שכר עבור מערכת הבחירות לעירייה לפני חמש שנים, ולפניות שנעשו אליו בעניין זה השיב "זו מערכת בחירות וקורה לא פעם שמשקרים במערכת בחירות". עוד נטען שבוריס קרנוס הגיש כנגד גיטרמן תביעה כספית בבית המשפט לתביעות קטנות בסך של 300,000 ₪ המגיעים לו כולל ריבית הצמדה ועגמת נפש, וצו מניעה זמני בבחירות עד שישלם את חובו (נספח א' לתצהיר גיטרמן).
הפרסום הנ"ל, כאמור, הינו בבחינת הוצאת לשון הרע מכיוון שהציג את גיטרמן כנבחר ציבור שלא שילם את שכר הפעילים במערכת הבחירות שהתנהלה לפני כחמש שנים.
גלילי טענו שעומדת להם טענה של אמת בפרסום מכיוון שהכתבה נסמכה בעיקרה על כתב התביעה של בוריס קרנוס שהוגש לבית המשפט, אך סבורני שיש לערוך אבחנה בין הכותרת לבין גוף הכתבה.
בפתח הפרסום יוחסה לגיטרמן בהבלטה האמירה ""זו מערכת בחירות וקורה לא פעם שמשקרים במערכת בחירות", אך גיטרמן הכחיש שאמר את הדברים ולא מצאתי שגלילי הניחו ראיות של ממש על מנת להוכיח שהדברים אכן נאמרו על ידו.
בנסיבות העניין, וככל שהדברים נוגעים לכותרת הכתבה, לא עומדת למנחם גלילי הגנה של אמת בפרסום, ובשים לב לניסוחה, כציטוט של גיטרמן, לא עומדת לו הגנה של הבעת דעה.
לגבי גוף הכתבה סבורני שעומדת לגלילי הגנה של אמת בפרסום חרף אי דיוקים שנפלו בה.
בפרסום צוין שהתביעה הוגשה ביום 27.1.2013 לבית המשפט לתביעות קטנות, בעוד שהתביעה הוגשה, לאחר הפרסום, ביום 10.2.2013, לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (נספח ב' לתצהיר גיטרמן).
עם זאת, הוצג נוסח של כתב תביעה שלפי נוסחו נועד להגשה לבית המשפט לתביעות קטנות והדעת נותנת שעליו נסמך הפרסום (נספח 44 למוצגי גלילי). .
בנוסח שעליו נסמך הפרסום, כמו גם בכתב התביעה שהוגש לבית הדין לעבודה, נטען שגיטרמן "צוחק בפנים ובחוצפה עונה "שזה היה שקר ולא יקבלו כלום".
בוריס קרנוס טען בכתב התביעה, שעליו נסמך הפרסום, שפנה לגיטרמן לצורך הסדרת התחייבותו הכספית כלפיו בשל הסיוע שהעמיד לו במערכת הבחירות בשנת 2008, וידוע לו שעוד שלוש מאות פעילים לא קיבלו את הכסף שהובטח להם, "וכאשר מר גיטרמן פוגש אנשים, הוא צוחק להם בפרצוף ובחוצפה עונה להם שזה היה שקר ולא יקבלו כלום". סכום התביעה הועמד על 30,000 ₪, והתבקש צו זמני למניעת השתתפותו של גיטרמן בבחירות עד לתשלום בפועל.
מר קרנוס טען בתצהיר עדותו שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה, בעיקרי הדברים, שבינו לבין גיטרמן הוסכם בעל פה על גיוס פעילים למערכת הבחירות במשך חודשיים כנגד תשלום בסך של 4,000 ₪; ימים ספורים לפני הבחירות נחתם הסכם בעניין זה ללא פירוט הסכומים לפי בקשתו של גיטרמן (נוסח ההסכם צורף); גיטרמן הבטיח שהשכר ישולם כחודשיים לאחר הבחירות; הגב' צינקין ליובוב שעבדה במערכת הבחירות בשנת 2008 לא קיבלה את שכרה; פניותיו לגיטרמן לקבל את שכרו לא צלחו; באסיפה שנערכה לאחר מספר חודשים "... נאמר כי כולם עבדו בהתנדבות וכי לא מגיע לאף אחד שכרו" (נספחים 41-47 למוצגי גלילי).
גיטרמן טען שבשנת 2009 הוגשו כנגדו תביעות כספיות על ידי פעילים במערכת הבחירות (לרשויות המקומיות), ובישיבה הראשונה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נקבע שיימחק מהתביעה ותחתיו תצורף כנתבעת תנועת מולדת, ויש להחזיק את גלילי כמי שידעו על כך מכיוון שעו"ד גלילי ייצג אותו בהליך המשפטי הנ"ל, ובעיתון פורסמה ביום 20.2.2009 כתבה בעניין זה (נספחים ג' ו-ד' לתצהיר גיטרמן).
נראה שאין מחלוקת שעו"ד גלילי ייצג את גיטרמן בתביעה שהוגשה כנגדו בשנת 2009 בעניין שכר- הפעילים במערכת הבחירות, וביום 20.2.2009 הופיע פרסום בעיתון שהתביעה בעניינו נמחקה., אך סבורני שאין בכך כדי לסייע לגיטרמן. ניתן היה להתייחס לתביעה הנ"ל כעניין העומד בפני עצמו, ולא הייתה מניעה מפרסומה לאור תביעת הפעילים שהוגשה בשנת 2009. הפרסום נסמך, בעיקרי הדברים, על כתב התביעה, וניתן למצוא בפרסום עניין ציבורי בשים לב למעמדו של גיטרמן כנבחר ציבור. בפרסום גופו ניתן ביטוי לתגובתו של גיטרמן (נספח 46 למוצגי גלילי) לפיה שמע לראשונה על הגשת התביעה מפניית מערכת העיתון, ולגופו של עניין "... בהתייחס לתשלומי הבחירות, עוד באוקטובר 2009 בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק כי יש להגיש כתב אישום נגד מפלגת "מולדת", וכי התביעה נגד בוריס גיטרמן נמחקה", ומכאן שמחיקתו מהתביעה שהוגשה בשנת 2009 הובאה לידיעת הציבור.
קיימת אי התאמה בין סכום התביעה שצוין בפרסום, בסך של 300,000 ₪, לבין זה שצוין בכתב התביעה עליו נסמך הפרסום בסך של 30,000 ₪, וכן לגבי הערכאה שאליה הוגש כתב התביעה ויכול שגם לגבי מועד הגשתה, כפי שצוין לעיל, אך סבורני שאין בכך כדי לאיין את ההגנה העומדת בעניין זה למנחם גלילי. עיקרו של הפרסום, כפי שאף עולה מכותרתו, הינה אי תשלום שכר הפעילים שסייעו לגיטרמן במערכת הבחירות, כאשר סכום התביעה, הערכאה שאליה הוגשה התביעה, ומועד הגשתה, צוינו לקראת סופה של הכתבה. יש לציין כי סכום התביעה שצוין בפרסום אינו מתיישב, בלשון המעטה, עם סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות והדעת נותנת שעניין זה מצוי בדרך כלל בידיעתו של הציבור. לעניין זה נקבע זה מכבר שיש לבחון האם המשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות ואין צורך בזהות מוחלטת בכל הפרטים.
"בבואנו לבחון את יסוד אמיתות הפרסום נזכור כי אין נדרשת זהות מוחלטת בין תוכן הפרסום לבין מצב הדברים העובדתי וכי די בהתאמה ביניהם באופן שמשמעותם הכללית של הדברים, כפי שהיה מאזין סביר או קורא סביר מפרשם, תתאם את תוכן הפרסום".
ע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב, פסקה 17, 12.12.2006.
"כאמור, הפרסום צריך שייבחן כמכלול, בלי לדקדק בכל פרט ופרט מהפרסום הפוגע ...".
ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך, פסקה 93, 8.2.2012.
"ההגנה תעמוד למפרסם כאשר קיימת "זהות" בין המציאות האובייקטיבית לבין תיאורה בפרסום, וזאת, כמובן, בהנחה שהיה בפרסום "עניין ציבורי". אולם הזהות שבה מדובר אינה חייבת להיות מוחלטת (אם בכלל תיתכן זהות מוחלטת בין מציאות עובדתית לתיאור מילולי): לצורך החלת הגנת אמת דיברתי די בכך שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות, שכן מתן המשקל הראוי לחופש הביטוי מחייב "שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע".
דיני לשון הרע, אורי שנהר, עמוד 221.
גיטרמן טען כי תביעתו של בוריס קרונוס נמחקה ביום 22.5.2013 מחמת חוסר מעש (נספח ב' לתצהירו), אך הכתבה פורסמה עוד קודם לכן בסמוך להגשת התביעה לבית הדין לעבודה.
אין בידי לקבל את טענתם של גלילי בדבר קיומה של הגנה נוספת לפי סעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק איסור לשון הרע, בעניין פרסום דין וחשבון הוגן של ההליך המשפטי, מכיוון שסעיפים אלה חלים על פרסום שנעשה על ידי בעל דין בהליך משפטי שאליו היה מכוון הפרסום, ואין הדבר כך בענייננו (ע"פ 364/73 שלמה זיידמן נ' מדינת ישראל (15.7.1974); דיני לשון הרע, אורי שנהר, נבו הוצאה לאור, התשנ"ז- 1997, עמודים 198-199).
הפרסום השני- גיטרמן חסר ניסיון נקמן ושקרן
פרסום בעיתון מיום 26.4.2013, תחת הכותרת "מי אתה בוריס גיטרמן שתזלזל בצילקר כצנלסון ואחרים?". בגוף הפרסום נטען, בין היתר, בסמוך לתמונתו של גיטרמן "בוריס גיטרמן עם לסרי, שניהם חסרי ניסיון, שניהם נקמנים ושניהם לא תמיד האמת עומדת לפניהם" (נספח ה' לתצהיר גיטרמן).
סבורני שכותרת הפרסום, כשלעצמה, "מי אתה בוריס גיטרמן שתזלזל בצילקר כצנלסון ואחרים?", חרף סגנונה הבוטה, אינה בבחינת הוצאת לשון הרע.
בגוף הכתבה צוין שבראיון שנערך עמו ביום 14.3.2013 גיטרמן הביע זלזול בצילקר, כצנלסון ואריה ללוש ולהישגיהם באשדוד (עמוד 22, הטור האמצעי), ויש יסוד לקביעה שהכותרת התייחסה לעניין זה.
עם זאת הצגתו של גיטרמן כחסר ניסיון, נקמן ושקרן הינה בבחינת הוצאת לשון הרע על גיטרמן.
גלילי טענו שהפרסום הינו הבעת דעה פוליטית בסמוך למועד הבחירות לרשויות המקומיות, המבוסס על עובדות של ממש, אך סבורני שאין בכך לסייע להם לגבי הפרסום הנדון.
מעיון בכתבה ניתן להתרשם שהמדובר בביקורת על אמירות שונות שיוחסו לגיטרמן והתנהלותו בעניינים שונים, כגון- תכניות להקמת מרכז קניות חדש וההשלכות האפשריות על העסקים הקטנים ומצב התעסוקה באשדוד, המצב החברתי והכלכלי של חלק מהאוכלוסייה בעיר, מצב התיירות ועוד, וניתן לומר שעניינו של הפרסום הינו הבעת דעה על התנהלותו.
עם זאת, הטענה לפיה "בוריס גיטרמן עם לסרי, שניהם חסרי ניסיון, שניהם נקמנים ושניהם לא תמיד האמת עומדת לפניהם", צוינה מתחת לתמונה של גיטרמן ולסרי בכתבה, מבלי שפורטו בגוף הכתבה טענות שבעובדה שיש בהן כדי לתמוך באמירה זו.
מחומר הראיות עולה שבמועד הפרסום גיטרמן היה פעיל יותר מעשר שנים בפוליטיקה המקומית וכיהן כחבר במועצת העיר, ולא מצאתי שהוכח שהינו נקמן או שקרן.
לאור האמור לעיל סבורני שלא עומדת למנחם גלילי הגנה של אמת בפרסום, או של הבעת דעה לגבי האמירה הנ"ל.
הפרסום השלישי- גיטרמן שקרן, רמאי, סחטן, גזען, זגזגן, "זונה פוליטית" ועבריין
פרסום בעיתון, מיום 24.5.2013, תחת הכותרת "תכירו את בוריס גיטרמן סגנו של לסרי: שקרן, רמאי, סחטן, וזגזגן". בגוף הפרסום כונה גיטרמן "זונה פוליטית", וצוין, בין היתר, "גיטרמן איש קל דעת בתחומים שונים, מנסה בדרך העבריינית שלו לסתום את הפיות למבקריו, בדרכים שמזכירות במקצת מדרכי השיטות של הק.ג.ב. בברית המועצות לשעבר" (נספח ו' לתצהיר גיטרמן).
במסגרת הפרסום הוטחו בגיטרמן דברי נאצה בלשון בוטה ומשתלחת, שהינם בגדר הוצאת לשון הרע.
בפרסום האמור נטען, בעיקרי הדברים, שבחוזר מנכ"ל שהופץ לעובדי החברה למתנ"סים, התבקשו העובדים שלא לקיים או להשתתף בחוגי בית פוליטיים; גיטרמן המתנהל בעבריינות ובריונות קיים חוג בית בביתו של מישל אללי המשמש כסגן מנהל מחלקת רישוי עסקים; גיטרמן הספיק להיות חבר בהרבה מפלגות- הליכוד, עם אחד, מולדת, מפלגת העבודה, ישראל בעלייה, קדימה, וחזר לליכוד; הוגשו כנגד גיטרמן תלונות ביחידה לחקירות הונאה, ולפני מספר ימים קיבל הודעה שתיק אחד נסגר, אך יש עוד תלונות כנגדו; צוות מטעם מערכת העיתון המתין ליד ביתו של מישל אללי עד ליציאת המשתתפים שחלקם איימו על כתב העיתון; שגיטרמן הבחין בצוות איבד את העשתונות והודיע שבכוונתו להגיש תלונה במשטרה כנגד גלילי; "בוריס גיטרמן עם עזות מצח של זונה פוליטית, ניגש לחוקר המשטרה ושיטח בפניו דברי שקר וכזב...". גיטרמן פרסם את דברי השקר במקומון "המגזין" של ג'קי בן זקן; גיטרמן, איש קל דעת, מנסה בדרך עבריינית להשתיק את מבקריו, אך העיתון ימשיך לפרסם את שקריו.
גלילי טענו שהפרסום נעשה בתגובה לפרסומי גיטרמן שבעטיים הוגשה התביעה מטעמם, לפי סעיף 10(15) לחוק איסור לשון הרע, " הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", אלא שאין בידי לקבל את הטענה. על מנת לחסות תחת הגנתו של הסעיף הנ"ל, כפי שפורט בהרחבה לעיל, יש מקום להתייחס בצורה עניינית לגופו של הפרסום שנעשה קודם לכן, ואין הכוונה לפרסום נגדי של הכפשה והוצאת לשון הרע. בענייננו, לקראת סוף הכתבה צוין שגיטרמן הגיש תלונה כוזבת למשטרה ופרסם את דברי הכזב ב"מגזין", מבלי לפרט בעניין זה, כאשר עיקרה של הכתבה עסק בעניינים שכלל לא נזכרו בפרסומים מטעם גיטרמן.
גלילי טענו להגנה של אמת בפרסום בנוגע להשתתפותו של גלילי בחוג בית פוליטי בביתו של בעל תפקיד בעירייה, מישל אללי שמונה על ידי גיטרמן לתפקידו בעירייה, בניגוד לחוזר המנכ"ל, והנחיות היועץ המשפטי לממשלה, וסבורני שיש בטענה זו ממש.
בסעיף 75(א) לחוק הרשויות המקומיות ( בחירות), התשכ"ה-1965 נקבע- "... עובד של רשות מקומית, ... אשר יש להם סמכות מינהלית, לרבות סמכות לפי תקנות ההגנה (שעת חרום), 1945, או תפקיד שכרוך בו מגע עם קהל, לא יקחו חלק בתעמולת הבחירות בתחום רשות מקומית שבה מתקיימות בחירות".
מקביעות שנעשו בהלכה הפסוקה ניתן ללמוד שרשימת האיסורים וסוג עובדי הציבור שפורטו בדין הרלבנטי אינה רשימה סגורה (בג"ץ 732/84 ח"כ יאיר צבן נ' השר לענייני דתות, פסקה 9, 10.7.1986), והתנהגות שאינה הולמת את התפקיד של עובד מדינה, אף אינה הולמת את התפקיד של עובד הרשות המקומית (ער"מ 259/96 שמא נ' המועצה המקומית תמרה, פסקה 4, 25.2.1996; ער"מ 1430/05, תירם נ' עירית תל אביב, פסקה 8, 7.11.2005).
בהנחיות היועץ המשפטי "משפט מנהלי בחירות- פעילות מפלגתית של עובד המדינה ועובדי רשויות מקומיות" (מספר 1.1902 (21.862); אדר ב' התשס"ג, פברואר 2003), צוין שחל "... איסור פלילי קונקרטי על עובד מדינה או עובד רשות מקומית, שהוא בעל סמכות מינהלית או תפקיד שכרוך בו מגע עם קהל, לקחת חלק בתעמולת בחירות ...", ובכלל זה "עובדי מדינה ועובדי רשות מקומית עליהם חלים סעיף 130(א) לחוק הבחירות לכנסת וסעיף 75(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) אינם רשאים להרצות או לארגן חוגי בית לקראת הבחירות" (סעיפים 6 ו-7).
בחוזר מנכ"ל החברה העירונית למתנ"סים צוין "פעולות ב"חוג בית"- חל איסור על עובד בכל דרגה שהיא בעל סמכות מנהלית או בעל תפקיד שכרוך בו מגע עם קהל, לארח "חוג בית" המיועד לתעמולת בחירות לרשות מקומית או לנאום ב"חוג בית" כאמור" (חוזר המנכ"ל והנחיות היועץ המשפטי לממשלה, נספחים 48 ו-49 למוצגי גלילי).
גיטרמן אישר בחקירתו הנגדית שחוזר המנכ"ל יוצא לקראת הבחירות (13.11.2017, עמוד 162, שורות 28-30), ומעדותו עולה שהכנס, כמו גם הפרסום הנדון נעשה לקראת הבחירות שנערכו בהמשך אותה השנה (עמוד 149, שורה 31-32; עמוד 150, שורות 1-2; עמוד 163, שורות 15-16; ).
אין חולק שגיטרמן נכח בחוג בית שנערך בביתו של מישל אללי, המכהן כסגן מנהל מחלקת רישוי עסקים בעיריית אשדוד, והדעת נותנת שהוא בא במגע עם קהל במהלך עבודתו (ומכל מקום לא נטען אחרת).
גיטרמן טען שבנו של מישל אללי המתגורר בביתו ערך את הכנס, אלון חסן שהיה שותפו לתנועה באותו המועד יזם את הכנס, ומישל אללי לא ידע על ההנחיות בחוזר המנכ"ל (סעיפים 36, 38, ו-40 לתצהירו).
הניסיון להכשיר את חוקיות הכנס בטענה שנערך על ידי בנו של מישל אללי, ככל שיש בה ממש (מישל אללי ובנו לא הובאו לעדות) אינה מתיישבת, בלשון המעטה, עם הרציונאל המונח ביסוד חוק הרשויות המקומיות ( בחירות), התשכ"ה-1965, וההנחיות שהותקנו מכוחו ובשים לב להלכה הפסוקה, באשר להגבלת פעילותם של עובדים ברשות המקומית בתעמולת בחירות.
גיטרמן העיד שידע שהמדובר בביתו של מישל אללי כאשר הגיע למקום (13.11.2017, עמוד 136, שורות 17-19), ומעדותו עולה בבירור שהמדובר במפגש לצורך תעמולת בחירות של הרשימה שבמסגרתה התמודד בבחירות, שבו נשאו דברים אלון חסן, פעילים נוספים, וגיטרמן, לטענתו, נשא דברים בקצרה ( עמוד 160, שורות 18-19; עמוד 163, שורות 8-9; עמוד 165, שורות 18-20).
מהמקובץ לעיל עולה שהכינוס שנערך בביתו של מישל אללי אינו מתיישב עם האיסור שנקבע בהוראות הדין בעניין זה.
גיטרמן טען שמעולם לא הורשע בפלילים ולכן לא ניתן לכנות אותו עבריין, אך אין בידי לקבל את הטענה (במובנה הכללי), וסבורני שניתן לעשות שימוש בדיבור "עבריין" כאשר ניתן להצביע בבירור על ביצוע מעשה או מחדל העולה לכדי ביצוע עבירה על פי הדין גם טרם הרשעה בפלילים, וזאת במובחן מ"עבריין מורשע". עם זאת, השימוש בדיבור "עבריין" צריך שיעשה בזהירות יתרה, ובהינתן תשתית עובדתית של ממש לגבי ביצוע העבירה.
בענייננו, גיטרמן השתתף בכינוס פוליטי, שנערך שלא כדין בביתו של מישל אללי, במעמדו כנבחר ציבור וכממלא מקום ראש העיר, וסבורני שהיה עליו להדיר את עצמו מהמפגש.
יוצא אפוא שלמנחם גלילי עומדת הגנה של אמת בפרסום לגבי הטענה שגיטרמן השתתף בכנס בחירת שנערך שלא כדין.
זאת ועוד, סבורני שניתן לראות בשימוש שנעשה בדיבור "עבריין" בפרסום הנ"ל כהבעת דעה על נבחר ציבור בעניין ציבורי, לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, לגבי השתתפותו של גיטרמן בכנס בחירות שנערך שלא כדין בביתו של מישל אללי, ולמען הסר ספק אבהיר שההגנה האמורה מתייחסת לפרסום הנ"ל בלבד.
להשלמת התמונה אציין כבר עתה שלא התרשמתי שגיטרמן מתנהל כעבריין, ולא מצאתי שקיימת הצדקה להדביק לו את התואר עבריין, ככל שהדברים נוגעים לכלל פעילותו כפי שזו נחשפה לפניי בגדרו של הליך זה.
גלילי טענו שגיטרמן פעל למינויו של מישל אללי לתפקיד סגן מנהל מחלקת הרישוי, מכיוון שהיה שסייע לו בבחירות, ולצורך מינויו תנאי המכרז שונו והושמטה הדרישה של ניסיון של חמש שנים ברישוי עסקים או תברואן מוסמך. עוד נטען שגיטרמן פיטר בשנת 2009 שני מנהלי מתנס"ים מקצועיים וותיקים, צביקה סביון ודוד ביטון, כאשר הסיבה המרכזית לפיטוריו של דוד ביטון הייתה השתתפותו בכנס של פוליטי, כך לפי הטענה.
הלן גלבר, עדה מטעם גלילי, המכהנת כחברת מועצת העיר אשדוד (ובוועדת המשנה לתכנון ובנייה), טענה בתצהירה שגיטרמן פעל למנות פעילים שתמכו בו בחירות לתפקידים שונים בעירייה, או של מקורבים אליו, וציינה את מישל אללי, דוד קון, ויטלי סלוצקי, ללי אפשטיין, ומרינה שטיין. עוד טענה שגיטרמן פעל לפיטוריהם של צביקה סביון ודוד ביטון בשל יריבות פוליטית. הגב' גלבר ציינה שדני ללוש שהיה מנהל מתנ"ס מוערך ועבד דרך החברה הארצית למתנ"סים מוערך פוטר מתפקידו, תוך וויתור על תקציבים משמעותיים שהתקבלו ממנה, והובא לידיעתה תחקיר שערך עיתון "חפרפרת" לגבי אי סדרים בתיאטרון קונטקסט המנוהל על ידי מקורבי גיטרמן. הגב' גלבר חזרה בעדותה על עיקרי גרסתה באותם עניינים שנשאלה עליהם, ולעניין משקלה של גרסתה אתייחס בהמשך.
גיטרמן הכחיש באופן מפורט את טענותיה של הגב' גלבר, ובכלל זה לגבי קידום מינויים של פעילים ומקורבים (סעיפים 129-137 לתצהירו). גיטרמן העיד שמישל אללי סייע לו במערכת הבחירות שלפני האחרונה (13.11.2017, עמוד 163, שורות 20-25; נספח 52 למוצגי גלילי), אך הוא לא הסדיר את העסקתו, ולא נטל חלק בוועדת הפיטורים של צביקה סביון ודוד ביטון, ובכך עוסק מנכ"ל החברה, בעוד שהוא עוסק בהתווית מדיניות (סעיפים 39, 41, ו-100 לתצהירו). גיטרמן חזר בחקירתו הנגדית על עיקרי גרסתו באותם עניינים שנשאל עליהם.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות סבורני שלא הונחה תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת הטענות בעניין מעורבותו של גיטרמן במינויים הנ"ל, ובכלל זה בשינוי תנאי המכרז בענייננו של מישל אללי, או בניסיון לפטר את צביקה סביון ודוד ביטון (ניסיון שלא צלח עקב התערבות של בית הדין לעבודה). מישל אללי, צביקה סביון, דוד ביטון ונוספים ששמותיהם צוינו בתצהירה של הלן גלבר לא הובאו לעדות. גרסתה של הלן גלבר בעניינים שצוינו לעיל, ובכלל זה לגבי השיחה שקיימה (ולפי טענתה אף הוקלטה) עם קרובת משפחתו של מישל אללי על ההבטחה שקיבל מגיטרמן לתפקיד בעירייה בשל הסיוע בבחירות, נסמכת על בדיקות שערכה ומידע שקיבלה מגורמים שונים בעירייה ומאחרים, ומכאן שהיא עדות מפי השמועה (ראו למשל- 13.11.2107,עמוד 202, שורות 11-12; "אני חברת מועצה מתנדבת. אני פועלת כשאני נדרשת. אני אוספת חומרים. אי אפשר לעקוב צעד צעד. התוצאה מעניינת אותי"). הגב' גלבר טענה בחקירתה הנגדית שהביאה לדיון מסמכים, אך לתצהירה לא צורפו מסמכים כלשהם. גלילי הינם בעלי דין ויש בכך כדי להשליך על המשקל שניתן ליחס לגרסתם.
בפרסום נטען שגיטרמן הינו "זגזגן" (בכותרת) ו"זונה פוליטית", ובגוף הפרסום נטען שדילג בין מפלגות שונות, "ליכוד", "עם אחד", "מולדת", "העבודה", "ישראל בעלייה", "קדימה", וחזר ל"ליכוד".
גיטרמן טען בתצהירו (סעיף 42) שהצטרף ל"ליכוד" כחלק מהיטמעות תנועת "ישראל בעליה" במפלגה זו, עזב ל"קדימה" לבקשתו של אריאל שרון ז"ל, כחלק מהפיצול ב"ליכוד", וחזר ל"ליכוד". בעדותו חזר על גרסתו (13.11.2017, עמודים 151 ו-153), והוסיף שיתכן שהיה במפלגת ישראל ביתנו במשך כשנה (עמוד 153, שורה 25), אך הכחיש שהיה חבר במפלגות נוספות. גיטרמן ציין שבתפקידו כסגן ראש העיר הוא יכול לנאום בכנסים של מפלגות אחרות (עמוד 153, שורות 20-23), ובכלל זה היה בכנס של מפלגת "כולנו" ואף הצטלם עם שלט הנושא את שם המפלגה אך לא הצטרף אליה (עמוד 154, שורה 38).
הכינויים "זגזגן" ו"זונה פוליטית" הינם ביטויים פוגעניים כשלעצמם (הכינוי "זונה פוליטית" הינו ביטוי פוגעני במיוחד שיכול לעורר קונוטציות שליליות מעבר לתחום הפוליטי), וזאת במיוחד כאשר הם נטענים, או מוטחים, כלפי מי שהינו פעיל בזירה הפוליטית ומבקש את אימון הציבור, והשימוש בהם יכול לעורר את הרושם לחוסר זהות פוליטית ברורה, דילוג בין מפלגות לצורך קבלת טובות הנאה שונות, ואופורטוניזם.
המעיין בפרסום הנדון יכול להתרשם שגיטרמן נוהג לדלג בין מפלגות שונות, שניתן לשייך חלק מהן לקצוות שונים של הספקטרום הפוליטי, לצורך קבלת טובות הנאה, ככל שהדבר משרת את האינטרס שלו מעת לעת, ויש בכך כדי לפגוע בשמו הטוב ובמידת האימון שניתן לייחס לו במעמדו כנבחר ציבור.
סבורני שגלילי לא הניחו ראיות במידה מספקת לצורך הוכחת הטענות לגבי הדילוגים שיוחסו לגיטרמן בין שש מפלגות שונות שצוינו בפרסום, או לגבי טובת ההנאה שצמחה לו כאשר עבר למפלגה זו או אחרת, ומגרסתו של גיטרמן עולה שהיה רוב הזמן ב"ליכוד", תקופה מסוימת ב"קדימה" שהתפצלה מ"הליכוד", תקופה קצרה ב"ישראל ביתנו", ובהמשך חזר ל"ליכוד", וגם אם ניתן היה לקבל בדוחק רב את הכינוי "זגזגן", הרי שלא ניתן לקבל את הכינוי "זונה פוליטית", ונוכח האמור לעיל סבורני שלא עומדת למנחם גלילי הגנה של אמת בפרסום.
סבורני שהפרסום בעניין ה"זיגזוג" בין המפלגות, והיותו של גיטרמן "זונה פוליטית", אינו חוסה תחת ההגנה של "הבעת דעה", לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, מכיוון שלא הוכח שהפרסום נעשה בתום לב.
בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע נקבע " הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב".
בהלכה הפסוקה נקבעו מספר כללים לצורך בחינת סבירות הפרסום, על פי משמעותו בחיקוק הנ"ל, ונקבע, בין היתר, שיש לבחון את לשון הפרסום (ע"א 809/89 משעור נ' חביב), והאם ננקטו על ידי המפרסם פעולות סבירות, עובר לפרסום, על מנת לוודא שהפרסום אינו לוקה בטעויות שבעובדה.
"... יסוד הסבירות מחייב בחינת מידתה ואיכותה של הפגיעה על פי נסיבותיה והערכה נורמטיבית אם היא ראויה להגנה (ענין פלוס, 900). להתנהגות המפרסם טרם הפרסום, בעת הפרסום, ולאחריו, ישנה השלכה בבחינת סבירות הפרסום. טיב הפרסום ותוכנו משפיעים על מידת סבירותו (שנהר, 264-5; ע"א 4607/92 קליין נ' רונן, 13.6.94) ... . מיתחם הסבירות הנורמטיבי, שבגדרו נעשה הפרסום, עשוי להצביע על תום לבו של מפרסם לשון הרע. חריגה ממתחם הסבירות יוצר חזקה של חוסר תום לב, שאם לא תופרך, תכשיל הקמת הגנה למפרסם על התבטאותו הפוגענית".
ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, פסקה 28, 4.8.2008.
"... נטל ההוכחה בעניין קיום "העיתונאות האחראית" לעולם יהא על כתפי המפרסם. ... קיים קשר הדוק בין סבירות הפרסום לבין סבירות התנהלות המפרסם. ניתן להניח כי בדרך כלל פרסום שלא נעשה בהתאם לאמת המידה של עיתונאות אחראית אף לא ייחשב לסביר (והשוו, עניין פלוס, בעמ' 898-897, שם הובהר כי פרסום שאינו חורג מתחום הסביר הוא, בין היתר, פרסום הוגן ואחראי, שאינו מטעה ושאינו לוקה ברשלנות ביחס לאימות ודיוק הדברים). לפיכך, הוכחת סבירות הפרסום על ידי המפרסם ממילא תחייבו לעמוד גם בעיקרי דרישת העיתונאות האחראית".
דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, פסקה 80, 18.9.2014; הדגשה לא במקור- מ.ה.
בעניינו, בפרסום נעשה שימוש בלשון בוטה ומשתלחת בעצם כינויו של גיטרמן כ"זונה פוליטית", וכבר נקבע ש"גם איש ציבור החושף עצמו למערבולת החיים הציבוריים ומסכים בכך לקבל על עצמו מידה מסוימת של נטל חשיפה וביקורת ציבורית, אינו הופך בכך את שמו הטוב ואת כבודו האנושי להפקר" (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, פסקה 32, 4.8.2008). מעבר לכך, יש לבחון האם נערכה בדיקה סבירה על מנת לבחון את העובדות הרלבנטיות לגבי שיוכו המפלגתי של גיטרמן, אלא שלא הועלו טענות לגבי הבדיק ות שנעשו בעניין זה. גיטרמן התבקש על ידי מערכת העיתון למסור תגובה לגבי השתתפותו בכנס שנערך בביתו של מישל אללי (ובעניין נוסף שאינו רלבנטי לפרסום; נספח 48 למוצגי גלילי), אך לא התבקש להתייחס לטענות לגבי השתייכותו המפלגתית, ובנסיבות העניין סבורני שהפרסום חרג ממתחם הסבירות.
בפרסום האמור נטען כלפי גיטרמן שהוא שקרן, רמאי, סחטן, וגזען, ולא מצאתי שנטענו עובדות בגוף הפרסום שיש בהן כדי לתמוך בכינויים אלה, או להצדיק את השימוש בהם, או שניתן לראותם כהבעת דעה, וסבורני שלמנחם גלילי לא עומדת הגנת אמת בפרסום, או הגנה אחרת, בעניינים אלה.
להשלמת התמונה אציין שגלילי הפנו לכתבה שפורסמה באתר Ynet בעניין עמדתו של גיטרמן לקיום מפגש של ערבים ישראלים דוברי רוסית באשדוד (נספח 63 למוצגי גלילי), ולטעמם יש בכך כדי להעיד על עמדה גזענית כלפי המגזר הערבי, אלא שאין בידי לקבל את הטענה. הכתבה הינה בגדר עדות מפי השמועה, ו הגב' שאינסקיה (חברת ארגון "בצלם") שמסרה את עמדתו של גיטרמן בעניין הנדון, כך לפי הכתבה, לא הובאה לעדות. גיטר מן הכחיש בכתבה את הדברים שיוחסו לו על ידה, ונראה שהעלה טעמים הנעוצים בהשקפת עולמו הפוליטית (עדותו, 13.11.2017, עמוד 162).
הפרסום הרביעי
ביום 7.6.2013 פורסמה בעיתון "כאן דרום" תגובתו של מנחם גלילי לכתבה שעסקה בחריגות הבנייה, ונטען שגיטרמן הוא רמאי ושקרן המעניק קומות שלמות בהינף יד בוועדת בנין ערים; מנסה להתנכל לכל מי שחושף שחיתות בעיר; העיתון חשף ויחשוף הרבה שחיתויות שלו בעיר; הוא רימה פעילים בבחירות הקודמות ולא שילם להם; הוא ממשיך לרמות את תושבי אשדוד; הוא לא פעל בתלונות שהגיעו אליו לגבי חלוקת דירות ווילות ליחידות דיור; מנחם גלילי נאבק על היתר למטבח נוסף בדירה, וגיטרמן גייס עורך דין בכיר ויקר כמסע נקמה בשל חשיפת השחיתות בעיתון; המטבח יאושר בסופו של דבר על ידי הגורמים שמעל לוועדה.
הפרסום הנ"ל על פי תוכנו מציג את גיטרמן כשקרן ורמאי, העושה שימוש פסול בתפקידו בוועדה, והינו בבחינת הוצאת לשון הרע.
מנחם גלילי טען בתצהירו שהפרסום אינו מתיישב עם הדברים שמסר לכתב של העיתון "כאן בדרום", וטען שהדברים נאמרו בתגובה לפרסומים של גיטרמן. האחרון רימה ושיקר את פעיליו ומנע מהם את שכרם ולא פעל כנדרש כיו"ר הוועדה ואישר חריגות בנייה לפעיל שלו במערכת הבחירות דוד בן מנחם, ולסגנו יהודה אבידן.
לא מצאתי לנכון ליחס משקל של ממש לטענתו של מנחם גלילי לגבי אי הדיוקים שנפלו בתגובה שפורסמה מטעמו, והטענה בעניין זה הינה כללית וללא פירוט של ממש. מעיון בכתבה ניתן להבין שהמדובר בציטוט של הדברים שנאמרו על ידו, לא נטען שנעשה ניסיון לבדוק במערכת העיתון "כאן בדרום" תיעוד של השיחה שנערכה עמו, ולא הובא לעדות כתב העיתון.
גלילי טענו שהפרסום נעשה בתגובה לפרסומי גיטרמן, ובכך כיוונו להגנה בסעיף 10(15) לחוק איסור לשון הרע שלפיו "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", אלא שאין בידי לקבל את הטענה. על מנת לחסות תחת הגנתו של הסעיף הנ"ל, כפי שפורט בהרחבה לעיל, יש מקום להתייחס בצורה עניינית לגופו של הפרסום שנעשה קודם לכן, ואין הכוונה לפרסום נגדי של הכפשה והוצאת לשון הרע.
בענייננו, הכתבה עסקה בתגובתו של מנחם גלילי לישיבת הוועדה שנערכה כשבוע לפני הפרסום. מנחם גלילי לא הזכיר בתגובתו את הפרסומים של גיטרמן, וטען שהסיבה להתנהלותו הינה "... נקמה בגלל החשיפה של השבוע באשדוד...", והתנכלות "... למי שלא הולך בדרכו", ומעיון בכתבה לא ניתן לקשור בין התגובה לפרסומים האמורים.
הטענות שהועלו בפרסום שהציגו את גיטרמן כרמאי ושקרן המעניק קומות שלמות בהינף יד בוועדת בנין ערים, ומנגד מנסה להתנכל לכל מי שחושף שחיתות בעיר, שאותן חשף ויחשוף העיתון, וכמי שרימה את פעילי הבחירות שלו ולא שילם להם, וכמי שרימה ומרמה את תושבי אשדוד, נטענו ללא פירוט עובדתי של ממש שיש בו כדי לתמוך בטענות אלה, אין להן תימוכין של ממש בחומר הראיות, ומשכך לא עומדת למנחם גלילי טענה של אמת בפרסום.
כפי שצוין לעיל, התביעות שהוגשו כנגד גיטרמן בעניין שכר הפעילים בשנים 2009 ו-2013 נמחקו (נספחים ב', ג' ו-ד' לתצהיר גיטרמן).
סבורני שלא ניתן לראות בטענות הנ"ל הבעת דעה מכיוון שנטענו כטענות שבעובדה מבלי שנערכה הבחנה של ממש בין העובדות לבין הבעת הדעה.
מנחם גלילי טען שגיטרמן אישר חריגות בנייה לפעיל בחירות שלו דוד בן מנחם ולסגנו יהודה אבידן, ונהג באפליה פסולה כאשר נדרש לאשר את חריגת הבנייה בביתו ברחוב לאונרדו דה וינצ'י 9 באשדוד, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
סבורני שיש לערוך אבחנה בין עניינו של דוד בן מנחם לעניינם של מנחם ונאור גלילי.
דוד בן מנחם הגיש תכנית לשינויים בנכס והתבקש, כתנאי למתן היתר בנייה, להרוס את המטבח והכניסה הנפרדת בקומת המסד על מנת למנוע אפשרות לפיצול הנכס ליחידות דיור נפרדות. בן מנחם ביקש להותיר במקומו את המטבח בקומת המסד כ"מטבח פסח" מטעמי כשרות. בישיבת וועדת המשנה שנערכה ביום 25.1.2011 (נספח 20 למוצגי גלילי), המליץ מהנדס העיר שלמה נער להיענות לבקשה לגבי הותרת המטבח בקומת המסד, למרות האפשרות ליצירת תקדים שיפריע בעתיד להחלטות הוועדה ומדיניותה, וזאת מטעמי כשרות, לאור השתייכותה של המשפחה למגזר החרדי (בן מנחם הינו מוהל בעיסוקו), תוך שציין כי "מטבח הפסח מהווה חלק בלתי נפרד מאורח החיים בבית, ולנוכח מקרים דומים שאושרו בעבר במגזר החרדי, ניתן במקרה זה להיענות לבקשה בחלקה ולאשר מטבח פסח בלבד וללא כניסה נפרדת ". יוצא אפוא שהאישור ל"מטבח פסח" ניתן בכפוף לביטול הכניסה הנפרדת בקומת המסד על מנת למנוע אפשרות לפיצול הנכס ליחידות דיור נפרדות. ההחלטה בעניין זה התקבלה על יסוד קולו הכפול של גיטרמן כיו"ר הוועדה.
בעניינם של מנחם ונאור גלילי התבקש בתחילה להותיר את מצב הבנייה החריגה ללא שינוי, ובכלל זה את המטבח והכניסה הנוספת בקומת המרתף שנבנו ללא היתר כדין, ורק לאחר שהדרישה להותיר את המטבח במרתף נדחתה על ידי מליאת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שהתכנסה ביום 28.5.2013, הוגשה תכנית המתיישבת עם דרישות התב"ע, לרבות הריסת המרתף.
מהנדס העיר, שלמה נער, טען בתצהירו שהתכנית שהגישו מנחם ונאור גלילי, באמצעות האדריכל חיים ורדה, אפשרה לפצל את הנכס ליחידות דיור נפרדות.
וועדת המשנה שהתכנסה ביום 27.10.2009 בחנה את התכנית שהוגשה מטעם מנחם ונאור גלילי ומצאה, בין היתר, שבקומת המרתף מוצעת כניסה נפרדת, בקומת הקרקע מסומנות 3 כניסות, 3 גרמי מדרגות ו-2 מטבחים, והתכנית בכללותה עומדת בסטייה ניכרת מהתב"ע.
בישיבת וועדת המשנה ביום 13.4.2010 מנחם גלילי ביקש להותיר את מצב הבנייה ללא שינוי ולהכשיר את חריגות הבנייה, והאדריכל ורדה ביקש "... לקבוע מדינית המאפשרת יותר מטבח אחד ביח"ד", ומתקבל הרושם שהתבקש שינוי עקרוני במדיניות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שלא להתיר אפשרות לפיצול הנכס ליחידות דיור נפרדות. מכיוון שבקומת המרתף הייתה כניסה נפרדת ומטבח שנבנו ללא היתר כדין, היה חשש שאישור התכנית יאפשר את פיצול הנכס ליחידות דיור נפרדות, וזאת בניגוד למדיניות הוועדה. נער טען בישיבה "על פניו נראה שהבית מחולק ל-3 יחידות דיור ללא קשר ביניהן" (נספח א' לתצהיר נער; נספחים כב', כג' ו-כד' לתצהיר גיטרמן בתביעת גלילי). הוחלט פה אחד שיש להגיש תכנית מתוקנת, כאשר גיטרמן נמנע מהצבעה.
בפרוטוקול וועדת המשנה שהתכנסה ביום 13.6.2012 צוין שלא חל שינוי בתכניות שהוגשו עד לאותו המועד, "תכנון זה מאפשר 3 יח"ד בכל הבניין", והוחלט ברוב קולות (גיטרמן התנגד) שניתן להגיש תכנית מתוקנת ליחידת דיור אחת, וניתן להתקין "מטבח פסח" בצמוד וכחלק מהמטבח הקיים.
בפרוטוקול ישיבת מליאת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שנערכה ביום 27.11.2012, צוין כי המלצתו של מהנדס העיר נער, לאשר שינויים מסוימים מבלי להתיר את פיצול הנכס, ולהתיר "מטבח פסח" כחלק מהמטבח הראשי, התקבלה ברוב קולות בישיבת וועדת המשנה שנערכה ביום 18.7.2012. בישיבה זו חלק מחברי הוועדה, ובראשם מר גבאי, טענו שיש להתיר למנחם גלילי "מטבח פסח" במרתף בשים לב להיתר שניתן לבן מנחם ונערך דיון בעניין זה. בסופו של דבר הצעתו של מר גבאי נדחתה ברוב קולות, והתקבלה פה אחד הצעתו של מר וובר להוריד את נושא המטבח מסדר היום בישיבה, לקבל חוות דעת מעו"ד רוני עמיר ולבדוק פתרון עם מהנדס העיר.
בישיבת מליאת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שהתכנסה ביום 28.5.2013, עו"ד רוני עמיר, יועצה המשפטי הפנימי של עיריית אשדוד, חיווה את דעתו שיש לאמץ את המלצתו של מהנדס העיר נער "לאשר הפקדת תכנית מתוקנת שתכלול יח"ד אחת בלבד עם אפשרות למטבח פסח צמוד כחלק ממטבח קיים ...", על מנת לאפשר את הכשרת חריגות הבנייה ולמנוע פיצול ליחידות דיור. עוד ציין שבנכס מספר כניסות "... ויש לו את כל האלמנטים שנקבעו בפסיקה ככאלו שיש בהם להעיד על פיצול יח"ד, אלמנטים שספק אם היו מאושרים היום בבקשה חדשה להיתר...".
בהצבעה שנערכה בתום הדיון בישיבה הנ"ל הוחלט ברוב קולות לאמץ את המלצתו של מהנדס העיר נער, שאומצה בחוות דעתו של עו"ד רוני עמיר (נספחי א' לתצהירי המהנדס נער ועו"ד רוני עמיר, בהתאמה).
בישיבה של וועדת המשנה שנערכה ביום 10.6.2014, אומצה המלצתו של המהנדס נער, וזאת לאחר שנעשו שינויים בתכנית על מנת להתאימה לדרישות התב"ע, לרבות הריסתו של המטבח במרתף.
מהמקובץ לעיל עולה שגיטרמן פעל בעניינם של מנחם ונאור גלילי על פי המלצותיהם של גורמי המקצוע, מהנדס העיר שלמה נער, והיועץ המשפטי עו"ד רוני עמיר. ההצעה לקבל חוות דעת נוספת מעו"ד רוני עמיר, בישיבת מליאת הוועדה, שנערכה ביום 27.11.2012 הועלתה על ידי מר וובר, והתקבלה ברוב קולות (9 בעד, 6 מתנגדים ונמנע אחד), ובסופו של דבר, בישיבה נוספת של מליאת הוועדה שנערכה ביום 28.5.2013, המלצתם של גורמי המקצוע התקבלה ברוב קולות חברי המליאה (16 בעד, 4 נמנעים).
גלילי טענו שגיטרמן עמד מאחורי הצעתו של וובר, בישיבת הוועדה שנערכה ביום 27.11.2012, בעניין דחיית הדיון בבקשה של גלילי, והפנו לגרסתו של גיטרמן במשטרה ובחקירתו הנגדית (30.5.2016, עמוד 110, שורה 5), אך סבורני שלא הונחו ראיות די הצורך לצורך הוכחת הטענה בעניין זה. פרוטוקול הוועדה מדבר בעדו, והתרשמותי הינה שגיטרמן כיוון לאחריות הרובצת עליו, בשים לב לתפקידו, לגבי ההחלטות המתקבלות בוועדה.
בנסיבות העניין סבורני שלא נפל פגם בהתנהלותו של גיטרמן בתפקידו כיו"ר הועדה, בכל הנוגע לעניינם של מנחם ונאור גלילי לגבי הנכס באשדוד.
גלילי טענו שדוד בן מנחם היה פעיל בחירות שסייע לגיטרמן ומונה כחבר במועצה הדתית מטעם הרשימה של גיטרמן "קהילת אשדוד", ולטעמם נפל פגם בכך שאישר את הכשרת המטבח הנוסף בקומת המסד של ביתו, תוך שימוש בקולו העודף כיו"ר הוועדה לשם כך.
גיטרמן טען שדוד בן מנחם הודיע על תמיכתו בו בבחירות (נספח 21 למוצגי גלילי) אך לא היה פעיל שלו, ועם זאת היה נציג סיעתו במועצה הדתית שמונה על ידי חברי מועצת העיר. עוד טען שהחלטתו נסמכה על המלצתו של מהנדס העיר שלמה נער, תוך שניתן משקל מתאים לכך שהמדובר באדם דתי שהיה זקוק ל"מטבח פסח" בקומה נפרדת מהמטבח העיקרי, ללא פיצול הנכס ליחידות דיור.
סבורני שגלילי לא הניחו ראיות די הצורך על מנת להוכיח שדוד בן מנחם היה פעיל בבחירות עבור גיטרמן. עם זאת, נראה שאין מחלוקת שהוא מונה כנציג מטעם סיעתו של גיטרמן במועצה הדתית. גיטרמן העיד שראש העיר ביקש ממנו להסכים למינויו למועצה הדתית מטעם סיעתו, והוא נענה לכך משיקולים קואליציוניים (13.11.2017, עמוד 170, שורות 28-33). בשים לב לכך שמינויו של בן מנחם למועצה הדתית אושר ביום 4.8.2009 (נספח 19 למוצגי גלילי), ועניינו לגבי הכשרת הבנייה החריגה נדון בוועדת המשנה ביום 25.1.2011 (נספח 20 למוצגי גלילי), סבורני שעל גיטרמן היה להודיע לחברי הוועדה שבן מנחם הינו חבר מטעם סיעתו במועצה הדתית, ולגבי טיב הקשר ביניהם, והיה מקום לציין זאת בפרוטוקול וועדת המשנה, ולא מן הנמנע שהיה עליו לפסול את עצמו מלכתחילה מלדון ולהחליט בעניינו מטעמים הנוגעים לאימון הציבור.
חרף האמור לעיל, יש לשים לב שגיטרמן פעל בעניינו של בן מנחם לפי המלצתו של הגורם המקצועי, מהנדס העיר שלמה נער, וסבורני שיש בכך כדי לגרוע במידה מסוימת מהמשקל שיש ליחס למחדל שנפל בהתנהלותו.
מכל מקום, וכפי שצוין לעיל, סבורני שלא ניתן לקשור בין המקרים. ההחלטה בעניינו של דוד בן מנחם ניתנה לפנים משורת הדין תוך התחשבות באמונתו הדתית והשתייכותו לזרם החרדי, בכפוף לביטול הכניסה בקומת המסד, על מנת למנוע אפשרות של פיצול הנכס, בעוד שמנחם גלילי והאדריכל ורדה ביקשו להתיר מטבח נוסף בקומת המרתף כחלק מהמדיניות הרצויה לטעמם לאפשר יותר ממטבח אחד ביחידת דיור, ובד בבד דרשו לאשר את כל החריגות ובכלל זה את הכניסה למרתף, באופן שאפשר את פיצול הנכס ליחידות דיור נפרדות.
גלילי טענו שגיטרמן בתפקידו כיו"ר הוועדה קיבל החלטות בעניינו של יהודה אבידן, בוועדות משנה שהתכנסו בימים 8.10.2013, 10.12.2013, ו-15.10.2013, למרות שאבידן הינו מנכ"ל החברה העירונית לפיתוח אשדוד, עבריין מורשע, וכיהן בזמנים הרלבנטיים כיו"ר וועדת הכספים של החברה העירונית למתנ"סים שגיטרמן עומד בראשה וכסגנו, ולטעמם היה עליו לפסול את עצמו מלדון בעניינו. עוד נטען שהבקשה הראשונה הוגשה מטעם חברת "פסטל" על מנת להסתיר את זהות המבקש, והדיון בה נערך טרם חלפה מלוא התקופה לפי הדין, גיטרמן הוסיף את עניינו של אבידן לסדר היום ברגע האחרון עובר לישיבה האחרונה, ובנו של אבידן, נסים אבידן, מונה על ידי גיטרמן כעוזר הפקה בחברת המתנ"סים ללא מכרז (סעיפים 37-38 ונספחים 22-27 לתצהיר מנחם גלילי).
גיטרמן טען שבתפקידו כיו"ר הוועדה הוא אינו עוסק בהגשת בקשות, וסדר היום נקבע על ידי הגורמים המקצועיים העוסקים בכך. יש להניח שבקשתו של אבידן עלתה בדחיפות לסדר היום על מנת לאשר מעלית לאחד מילדיו הסובל מנכות קשה. בטענה לפיה היה מנוע מלדון בבקשתו של אבידן יש ממש במובן התיאורטי, אלא שאיש מחברי הוועדה לא היה יכול לדון בבקשתו הדחופה של אבידן מטעמים שונים. ראש העיר מנוע בכלל מלדון בוועדה מכיוון שבנו נשוי לאחיינית של קבלן הבונה בעיר. מר גרשוב הינו ממונה על החברה העירונית לפיתוח אשדוד. נציג ש"ס היה מנוע מלדון בעניינו של אבידן שהינו פעיל במפלגה זו. היו עוד חברי מועצה שהיו פעילים בדירקטוריונים של חברות עירוניות שאבידן היה בעל תפקיד. גיטרמן לא מינה את נסים אבידן כעוזר הפקה בחברת המתנס"ים, ולמיטב ידיעתו נסים אבידן עבד אצל נסים עטר, מפיק פרטי, ששילם את שכרו (סעיפים 106-112 לתצהיר גיטרמן).
סבורני שגם בעניין זה היה על גיטרמן לציין בפרוטוקול של וועדת המשנה לגבי תפקידו של אבידן, וטיב הקשר ביניהם.
גיטרמן טען, כאמור, שחברי הוועדה היו מנועים מלדון בעניינו של אבידן, ולכן נדרש לדון בעניינו, מה גם שהייתה דחיפות באישור מעלית לילד נכה.
גם אם אניח שהייתה מניעה כללית של חברי הוועדה מלדון בעניינו של אבידן, כך כנטען, סבורני שהיה מקום לפנות ליועץ המשפטי של העירייה על מנת לקבל את חוות דעתו בעניין זה טרם כינוס הוועדה, והיה מקום לתת לכך ביטוי בפרוטוקול.
מעיון בפרוטוקולים עולה שהבקשה הוגשה, בין היתר, על מנת להוסיף "... מעלית ושיפור נגישות לנכה במבנה קיים למגורים ...", ומהנדס הוועדה המליץ לאשר את התכנית בכפוף לדרישות שפורטו (נספחים 22 ו-23 למוצגי גלילי).
גיטרמן פעל לפי המלצת מהנדס הוועדה בעניינו של אבידן, ומשכך יש יסוד לקביעה שההחלטה התקבלה מטעמים ענייניים.
הטענה שגיטרמן מינה את בנו של יהודה אבידן כעוזר הפקה בחברת המתנ"סים ללא מכרז, הוכחשה על ידי גיטרמן, לא הוכחה בראיות של ממש, ודינה להידחות.
חרף המחדלים שנפלו בהתנהלותו של גיטרמן בעניינם של דוד בן מנחם ויהודה אבידן, ובשים לב לכך שפעל לפי המלצת הגורמים המקצועיים, סבורני שמחדלים אלה לא הצדיקו את תיאורו כשקרן, רמאי ומושחת, המתיר הקמת קומות שלמות מחד ומתנכל למבקריו, מאידך.
הפרסום החמישי
פרסום בעיתון, מיום 16.8.2013, תחת הכותרת "קופת השרצים של בוריס גיטרמן". בגוף הפרסום נטען, בין היתר, שלג'ניה סלוצקי (להלן: "ג'ניה"), שהינה העוזרת של גיטרמן, נשלחה מטעם מחלקת הפיקוח בעירייה התראה על פיצול יחידות דיור, וגיטרמן, במעמדו כיו"ר הוועדה, החל ב"שידול ולחצים לרדת ממשפחתה של עוזרתו ג'ניה ולא להגיש כתב אישום", ובסופו של דבר, בשל השפעתו של גיטרמן, או בשל סיבה אחרת, לא הוגש כתב אישום (נספח ח' לתצהיר גיטרמן).
הפרסום הנ"ל, כשלעצמו, הינו בבחינת הוצאת לשון הרע על גיטרמן, לאור הצגתו כמי שעשה שימוש פסול במעמדו כנבחר ציבור, ובתפקידו כיושב ראש הוועדה, אצל הגורמים המוסמכים בעירייה על מנת שלא יוגש כתב אישום כנגד מקורביו בשל עבירה של בנייה לא חוקית.
גלילי טענו שהפרסום הינו בגדר הבעת דעה הנסמכת על עובדות של ממש, ולפיהן גיטרמן סייע בעניינה של ג'ניה סלוצקי, שהינה העוזרת שלו מזה מספר שנים, ונשואה לבנה של מאיה סלוצקי, שבעבר הייתה ברשימתו של גיטרמן וחברת מועצת העיר, ולמרות שנפתחו הליכים משפטיים בשל חריגות בנייה בדירת המגורים של סלוצקי, בסופו של יום לא הוגש כתב אישום, תוך שהפנו לאמירה שצוינה בפרסום- "אינני יודע אם זה בגלל השפעתו של גיטרמן או בגלל סיבה אחרת. בסופו של יום לא הוגש כתב אישום" (סעיפים 69-70 לתצהיר מנחם גלילי).
גיטרמן טען שלא סייע לג'ניה לעבור על החוק; חריגות הבנייה נעשו טרם רכישת הדירה על ידי משפחתה של ג'ניה, שנרשמה כבעלת הדירה טרם גילוין; כנגד ג'ניה הוגש כתב אישום שנמחק לאחר שפעלה להריסת חריגות הבנייה, ולא בשל התערבותו; גיטרמן הפנה את גניה להתייעץ עם עו"ד גלילי בעניין חריגות הבנייה, והאחרון עשה שימוש פסול במידע שקיבל מג'ניה תוך הפרת חובתו לשמור על חסיון עו"ד- לקוח (סעיפים 48-58 לתצהיר גיטרמן).
סבורני שגלילי לא הניחו ראיות של ממש לצורך הוכחת הטענה שגיטרמן פעל בשידול ולחצים על הגורמים הרלבנטיים על מנת לגרום לביטול כתב האישום בעניינה של ג'ניה.
גיטרמן העיד בחקירתו הנגדית שלאחר שג'ניה סיפרה לו על חריגות הבנייה שנמצאו בדירה שנרכשה, התקשר בטלפון לעו"ד גלילי שהפנה אותו לעו"ד אייל אילוז, היועץ המשפטי של העירייה. גיטרמן זימן אליו את עו"ד אילוז (לפי הייעוץ שקיבל מעו"ד גלילי, כך כנטען), שהודיע לו מיד שלא יוכל לשוחח עמו בעניין זה, ובכך הסתיימה השיחה, מבלי שגיטרמן נכנס לעומק הסוגיה, או התערב בעניין זה, "התרחקתי כמו מאש", ובהמשך ג'ניה מסרה לו שכתב האישום שהוגש כנגדה נמחק לאחר שהסדירה את חריגות הבנייה (13.11.2017, עמוד 168, שורות 1-6; עמוד 169, שורות 16-18).
ג'ניה הצהירה שהדירה נרכשה עבורה על ידי סבה וסבתה; טרם רכישת הדירה ג'ניה ובני משפחתה לא ידעו עם קיומן של חריגות בנייה בדירה; ג'ניה הזמינה פקח של העירייה לבדיקת הדירה במסגרת "טופס טיולים" עבור העירייה על מנת להעביר את הדירה על שמה; הבדיקה התעכבה בשל מבצע "עופרת יצוקה" והזכויות בדירה נרשמו על שמה טרם הבדיקה; לאחר שהתגלו חריגות הבנייה הוגש כנגד כנגדה כתב אישום למרות שחריגות הבנייה בוצעו טרם רכישת הדירה; ג'ניה סיפרה על כך לגיטרמן שהפנה אותה לייעוץ אצל עו"ד גלילי; ג'ניה פנתה לעו"ד גלילי, כעצתו של גיטרמן, שיעץ לה לפנות לעו"ד אייל אילוז מהמחלקה המשפטית של העירייה; ג'ניה פנתה לעו"ד אילוז שהודיע לה שלא יוכל לשוחח עמה בעניין זה, והפנה אותה למחלקת הפיקוח; בהמשך לפנייתה למחלקת הפיקוח ג'ניה התחייבה בכתב להרוס את חריגות הבנייה, ולאחר הסרתן בוטל כתב האישום; עו"ד גלילי העביר מידע בעניינה למערכת העיתון תוך הפרת חסיון עו"ד- לקוח (כתב האישום וההתחייבות להריסת חריגות הבנייה- נספחים א' ו-ב' לתצהירה).
ג'ניה חזרה בחקירתה הנגדית על עיקרי גרסתה לגבי הסוגיה הנדונה באותם עניינים שעליהם נשאלה, וציינה שלא ביקשה מגיטרמן לפעול למחיקת כתב האישום, ומהיכרותה עמו גיטרמן מקפיד לפעול לפי החוק; גיטרמן נפגש עם עו"ד אילוז על מנת להתייעץ עמו בעניינה, ללא נוכחותה (6.11.2017, עמוד 144, שורות 17-18; עמוד 145, שורות 7-8); כתב האישום הוגש כנגד המוכרים וכנגדה; המפקחת אירנה קפוסטין אמרה לה שכתב האישום יימחק כנגד הריסת חריגות הבנייה (עמוד 145, שורות 19-20), ולאחר שפעלה להריסתן בוטל כתב האישום; לסברתה עו"ד גלילי העביר את המידע בעניינה למערכת העיתון מכיוון שרק מעטים ידעו על כך (עמודים 146 סיפא- 147 רישא).
חיזוק לגרסתה של ג'ניה לגבי פנייתה לעו"ד גלילי בעניין הנדון והמלצתו שתפנה לעו"ד אילוז, התובע העירוני, ניתן למצוא בהחלטת וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז דרום, בקובלנה שהוגשה על ידי גיטרמן נגד עו"ד גלילי, ולפיה "הנקבל אישר, שכל שיחתו עם הגב' ג'ניה התמצתה בכך שהיא הציגה בפניו את הבעיה- שהוגש כתב אישום על חריגות בנייה וחתום על כתב האישום עו"ד אייל אילוז. הנקבל מצידו הפנה את הגב' ג'ניה לעו"ד אילוז" (נ/12, סעיף 44).
ראוי לציין שוועדת האתיקה קבעה שלא חלה חובת חיסיון בין עו"ד גלילי לבין ג'ניה מכיוון שלא נוצרו ביניהם יחסי עו"ד- לקוח.
יוצא אפוא שגיטרמן הפנה את ג'ניה לעו"ד גלילי לצורך קבלת ייעוץ, והאחרון הפנה אותה לתובע העירוני, עו"ד אייל אילוז, שהגיש את כתב האישום. גיטרמן טען כי בהסתמך על הייעוץ של עו"ד גלילי נפגש עם עו"ד אילוז, והאחרון הודיע לו שהוא מנוע מלשוחח עמו על הסוגיה בשל ניגוד אינטרסים, ומשכך גיטרמן נמנע מלהתערב בעניין זה. כתב האישום בוטל כנגד כל הנאשמים לאחר הסדרת חריגות הבנייה על ידי ג'ניה.
סבורני שעל גיטרמן היה להימנע מלכתחילה מלהיפגש עם עו"ד אילוז בעניינה של ג'ניה, בשים לב לכך שהמדובר בתובע העירוני שהגיש את כתב האישום, ומן הראוי להרים "חומה סינית" בין נבחרי ציבור ובעלי תפקידים בעירייה, לבין התביעה העירונית, בכל הנוגע להליכים משפטיים הנוגעים למאן דהוא, וקל וחומר כאשר המדובר בעובדים הכפופים להם.
עם זאת, התרשמותי הינה שגיטרמן "הציץ ונפגע" ולאחר שעו"ד אילוז העמיד את הדברים על דיוקם הוא לא התערב בעניין זה, ומכל מקום לא הונחו ראיות של ממש המוכיחות אחרת.
ניתן לומר שביטול כתב האישום לא חרג ממתחם הסבירות בנסיבות העניין, בשים לב לכך שלא צוין בכתב האישום מועד הביצוע של חריגות הבנייה, טענתה של ג'ניה שהמוכרים ביצעו את העבירות והדירה נרכשה על פי מצבה, שיתוף הפעולה של ג'ניה עם מחלקת הפיקוח של העירייה, התחייבותה בכתב להסיר את חריגות הבנייה והסרתן בפועל.
לאור האמור לעיל סבורני שלא עומדת למנחם גלילי הגנה של אמת בפרסום לגבי הטענה של שידול והפעלת לחצים על גורמים בעירייה כדי שלא יוגש כתב אישום בעניינה של ג'ניה.
למנחם גלילי לא עומדת הגנה של הבעת דעה לגבי הטענות הנ"ל, מכיוון שאלה נטענו כטענות שבעובדה ולא כהבעת דעה.
מנחם גלילי הפנה לפסקה האחרונה של הכתבה "אינני יודע אם זה בגלל השפעתו של גיטרמן או בגלל סיבה אחרת. בסופו של יום לא הוגש כתב אישום", אך סבורני שאין בכל כדי לסייע לו. האמירה הנ"ל נועדה להדגיש את הטענות לגבי השידול והפעלת הלחצים שיוחסו לגיטרמן על מנת למנוע את הגשת כתב האישום, מה גם שהטענה אינה נכונה לגופה מכיוון שהוגש כתב אישום כנגד ג'ניה והמוכרים. ראוי לציין שכתב האישום הוגש ביום 7.9.2009 (נספח א' לתצהיר ג'ניה), בעוד שהכתבה פורסמה ביום 16.8.2013 (נספח ח' לתצהיר גיטרמן), ונראה שלא נעשתה פנייה מקדימה טרם הפרסום על מנת לבדוק את העובדות כהווייתן.
גלילי טענו בסיכומיהם לגבי התנהלותו של גיטרמן בעניינם של דוד בן מנחם ויהודה אבידן ולעניין זה התייחסתי באריכות כמפורט לעיל.
גלילי טענו בסיכומיהם לגבי התנהלותו של גיטרמן בוועדה בעניינה של אנה סוקול שהייתה מועמדת בעבר ברשימתו הפוליטי, והיה עמה בקשרי ידידות.
גיטרמן העיד בחקירתו הנגדית שאנה סוקול הייתה ברשימתו בשנת 2003 ובמשך השנים שחלפו מאז לא שמרו על קשר של ממש. אנה סוקול הינה חברה באתר הפייסבוק שלו, עם כ-5,000 חברים נוספים, והוא שלח לה ברכה ליום הולדת, כפי שהוא נוהג לעשות עם חברים נוספים באתר. לגיטרמן התחוור שאנה סוקול קשורה לבקשה, שהוגשה על ידי בנה מרק, כאשר הבחין בה בישיבת הוועדה, ולכן ראה לנכון שלא להשתתף בהצבעה על הבקשה. מחקירתו התחוור שדן בבקשות טכניות שהוגשו לוועדה מטעמה של הגב' סוקול ולטענתו פעל לפי המלצתם של הגורמים המקצועיים.
מעיון בהחלטת וועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה, בעניינו של מרק סוקול (ת/4), עולה שגיטרמן נכח בדיון ואף בדיון הפנימי של הוועדה, אך לא השתתף בהצבעה. היועץ המשפטי של העירייה סבר שלא היה צורך בהימנעותו של גיטרמן לאור פרק הזמן הרב שחלף מאז שהגב' סוקול הייתה ברשימה. וועדת הערר ציינה שאינה יכולה להידרש לסוגית ההימנעות בהעדר תשתית עובדתית, אך היה על גיטרמן להעלות את היכרותו עם הגב' סוקול מיד עם תחילת הישיבה מטעמים הנוגעים לאימון הציבור.
בנסיבות העניין היה על גיטרמן להודיע על היכרותו עם הגב' סוקול, וטיב הקשרים ביניהם עם תחילת הישיבה, תוך תיעוד מתאים בפרוטוקול הוועדה, ויכול שהיה עליו לפסול את עצמו מלשבת בדיון בעניינו של בנה.
עם זאת, וחרף מחדלים דומים שנפלו בהתנהלותו במקרים דומים, גיטרמן פעל בדרך כלל על פי המלצת הגורמים המקצועיים לגופם של דברים, וסבורני שלא קמה הצדקה להטיח בו את כינויים כגון שקרן, רמאי, מושחת וכיוצ"ב, שעלו בפרסומים מטעם גלילי או מי מהם.
הפרסומים של שרון גלילי (פרסומים 6-12)
הפרסומים השישי והשמיני
גיטרמן טען שעו"ד גלילי פרסם ביום 4.5.2013, בדף הפייסבוק שלו, וביום 14.5.2013, בדף הפייסבוק של "קהילת אשדוד", שני פרסומים שהינם בגדר הוצאת לשון הרע כלפיו.
מחומר הראיות עולה שהמדובר בפרסומים שנעשו (בסמיכות זמנים של מספר שניות) ביום 14.5.2013 באתר הפייסבוק של "קהילת אשדוד", ולטעמי ניתן לראות בהם פרסום אחד.
"קהילת אשדוד והגב' מאיה סלוצקי. העבריין בוריס גיטרמן..." מבין שתביעת לשון הרע על מאות אלפי שקלים בדרך. "בוריס העבריין גורר אותך למעשים בניגוד לחוק". התלונה הדמיונית של גיטרמן אינה מוגנת מפני תביעת לשון הרע שתוגש, והפרסום באתר תגרור תביעת לשון הרע כנגד הגב' סלוצקי וקהילת אשדוד. "ברור לכם שבניגוד למה שקרה עם מאות הקשישים והפעילים שתבעו אותם בגין כך שלא שילמתם להם עבור העבודה ביום הבחירות הפעם התביעה תהיה אישית" (18:02)(הפרסום השמיני לטענתו של גיטרמן, נספח יא' לתצהירו).
"אדון גיטרמן העבריין, אם אתה כל כך גיבור גדול וישר כמו שאתה מציג את עצמך, האם תסכים לוותר על החיסיון עורך דין לקוח שהענקת לי?" (18:05)(הפרסום השישי לטענתו של גיטרמן, נספח ט' לתצהירו; נספח 58 לתצהיר שרון גלילי).
הפרסום הנ"ל, כשלעצמו, על שני חלקיו, הינו בבחינת הוצאת לשון הרע על גיטרמן, לאור הצגתו כעבריין המסתיר מהציבור עניינים שהשתיקה יפה להם, תחת חובת החיסיון הרובצת על עו"ד גלילי, גורר אחרים לביצוע מעשים לא חוקיים, וכמי שלא שילם את שכרם של מאות קשישים שפעלו עבורו במערכת הבחירות.
שרון גלילי טען, לגבי החלק הראשון של הפרסום, שהינו אמת מכיוון שהוגשה תביעה על הוצאת לשון הרע; הפרסום נעשה בתגובה לפרסום של גיטרמן על כוונתו להגיש תלונה במשטרה שהינו בגדר הוצאת לשון הרע, מה גם שהתלונה במשטרה נסגרה; הטענה לגבי תביעת פעילי הבחירות נכונה והדברים פורסמו בעבר בכלי התקשורת.
לגבי החלק השני של הפרסום נטען שהפרסום נעשה כתגובה ספונטנית ומידית, בשל סערת הרגשות שבה היה נתון, לאור הוצאת לשון הרע על משפחת גלילי בפרסומיו של גיטרמן שנעשו ביום 10.5.2013, כאשר גיטרמן ידע שלא יוכל להגן על שמו הטוב בשל חובת החיסיון ביחסי עו"ד- לקוח, ומכל מקום המדובר בתגובה מתונה ומידית נוכח התנהלותו של גיטרמן.
שרון גלילי לא הוכיח שגיטרמן לא שילם שכר למאות קשישים שפעלו עבורו במערכת הבחירות, וכפי שצוין לעיל, התובענות שהוגשו כנגד גיטרמן בטענה לאי תשלום שכר הפעילים נמחקו, ומכאן שלא עומדת לו הגנה של אמת בפרסום.
לשרון גלילי לא עומדת הגנה של הבעת דעה לגבי היותו של גיטרמן עבריין, מכיוון שהפרסום נעשה שלא בתום לב. עו"ד גלילי ייצג את גיטרמן בשנת 2009 בתביעה של פעיל בחירות שנמחקה, והדבר אף פורסם בעיתון (תחת הכותרת "בית הדין האזורי לעבודה מחק את תביעתם של 53 פעילי גיטרמן ..."; נספח ד' לתצהיר גיטרמן כתובע), ולא מצאתי שנטען או הוכח שנערכה בדיקה של ממש, עובר לפרסום הנדון, לרבות פנייה לגיטרמן, לגבי אי תשלום שכרם של מאות קשישים שפעלו עבורו בבחירות, כך לפי הטענה.
הטענות שגיטרמן הינו עבריין שגורר אחרים לדבר עבירה נטענו באופן כללי וסתמי, מבלי שהונחה בגוף הפרסום תשתית עובדתית של ממש, ומשכך שלא עומדות לשרון גלילי הגנות של אמת בפרסום, או הבעת דעה.
סבורני ששרון גלילי אינו יכול להסתמך על סעיף 15(10) לחוק שלפיו "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", וזאת לגבי שני חלקי הפרסום.
כפי שפורט בהרחבה לעיל, על מנת לחסות תחת הגנת הסעיף הנ"ל יש צורך, בין היתר, בקשירה עניינית בין הפרסום המכחיש לבין הפרסום הקודם, אין מקום להוצאת לשון הרע במסגרת הפרסום המכחיש או המגנה, וההגנה חלה על הבעת דעה בלבד בכפוף לכך שהעובדות העומדות ביסודה עשויות להיות מוגנות על ידי הגנת אמת בפרסום.
בענייננו, בראש העמוד הרלבנטי פורסם שגיטרמן הגיש תלונה במשטרת ישראל כנגד מנחם, שרון ונאור גלילי על השימוש שנעשה בעיתון לצורך הפקת רווחים אישיים, והפעלת סחטנות ולחצים על הנהגת העיר, וצוין שבכתבה שפורסמה בעיתון "מגזין" בשבוע שעבר גיטרמן אמר שמשפחת גלילי עשתה שימוש בטכניקות הללו על מנת לנסות ולקדם את האינטרסים המקצועיים שלהם.
שרון גלילי לא התייחס בתגובתו באופן ענייני לתוכן הפרסומים של גיטרמן באתר האינטרנט (ביום 14.5.2013), או לפרסומיו של גיטרמן מיום 10.5.2013, והתגובות מטעמו, על פי תוכנן, הינה בבחינת הכפשת שמו של גיטרמן.
שרון גלילי טען שגיטרמן ידע שלא יוכל להגן על שמו הטוב בשל חובת החיסיון החלה עליו בתקופה שייצג את גיטרמן, אלא שלא ברור מהו המשקל שניתן לייחס לטענה זו. חובת החיסיון חלה, כידוע, על "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו ... ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח" (סעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971). בפרסומים של גיטרמן שיצאו עד למועד הפרסום הנדון לא הועלו טענות שניתן לקשור אותם, כך לפחות על פני הדברים, לייצוגו על ידי עו"ד גלילי. הטענה היחידה שהעלה גיטרמן לגבי ייצוגו על ידי עו"ד גלילי הייתה בפרסום השלישי מטעמו, שנעשה ביום 16.5.2013 (לאחר הפרסום הנדון), לגבי התנהלות לא חוקית במשרדו, בסוגיית שכר הטרחה שנגבה ממנו, ונראה שעו"ד גלילי שטח את מלוא טענותיו בעניין זה.
הפרסום השביעי
בפרסום בדף הפייסבוק של "קהילת אשדוד", ביום 12.5.2013, עו"ד גלילי פנה לגיטרמן בשאלה האם יסכים לוותר על חיסיון עורך דין לקוח שיש ביניהם, לאחר ששימש כעורך דין שלו במשך כשלוש שנים, והאם הסתדר עניין הדירה של העוזרת או שהיה צורך בעזרתו. "בוריס אתה שקרן עלוב ומושחת", ומוטב שיחריש או ייבדק בפוליגרף. יחיאל לסרי העדיף ויעדיף את ולדימיר גרשוב על פניו "גם הוא יודע מי אתה, צבוע שפל שקרן..." (נספח י' לתצהיר גיטרמן).
עו"ד גלילי טען שרוב הפרסום אינו בגדר הוצאת לשון הרע; המדובר בהבעת דעה המבוססת על עובדות של ממש, וראש העיר העדיף את ולדימיר גרשוב על פני גיטרמן לפחות לעניין הרוטציה ביניהם; הפרסום הינו תגובה מידתית למסע ההכפשה של גיטרמן; עניינה של ג'ניה אינו בגדר הוצאת לשון הרע; ניתנה לגיטרמן ולאתר "קהילת אשדוד" הזדמנות להסיר את הידיעה.
הפרסום הנ"ל, כשלעצמו, הינו בבחינת הוצאת לשון הרע על גיטרמן, לאור הצגתו כמי שמסתיר מהציבור עניינים שהשתיקה יפה להם, תחת חובת החיסיון הרובצת על עו"ד גלילי, תוך שהוטחו בו כינויים בלשון בוטה, ונטען שהוא שקרן, עלוב, מושחת, צבוע ושפל.
גם אם אניח שאזכורה המרומז של ג'ניה והטענה בעניין העדפתו של ראש העיר את ולדימיר גרשוב על פני גיטרמן אינם בבחינת הוצאת לשון הרע, יש ליחס את המשקל הראוי לרושם המתקבל מעיון בכל הפרסום, ובמיוחד בשימוש שנעשה בלשון בוטה ומשלחת לגבי התנהלותו ותכונות אופיו של גיטרמן.
הטענה לגבי העדפתו של ראש העיר את ולדימיר גרשוב על פני גיטרמן לא הוכחה בראיות של ממש, ולעניין זה אין די בהפניה לכתבות שפורסמו בעיתון, מה גם שמעיון באותן הכתבות שהוצגו לעיוני לא מצאתי תימוכין של ממש לטענה זו (נספח 59 למוצגי גיטרמן),.
בנסיבות העניין לא עומדות לשרון גלילי ההגנה של אמת בפרסום, ולפי האופן שבו נוסח הפרסום לא עומדת לו הגנה של הבעת דעה.
שרון גלילי לא התייחס בפרסום באופן ענייני לפרסומים הקודמים מטעמו של גיטרמן, והתגובה מטעמו, על פי תוכנה, הינה בבחינת הכפשת שמו של גיטרמן, ומשכך סבורני שלא עומדת לו ההגנה של פרסום שנועד להכחיש או לגנות פרסום קודם לפי סעיף 10(15) לחוק.
הפרסומים התשיעי עד השנים עשר
שרון גלילי פרסם את הפרסומים האמורים בדף הפייסבוק שלו בימים 19.5.2013, 8.6.2013, 29.8.2014, ו-2.9.2014, בהתאמה.
הפרסום התשיעי- "דוקטור שופוני וגיטרמן העבריין תלמדו".
הפרסום העשירי- "התלבטתי ובסוף החלטתי להגיש בקשה להיתר. האפשרות האחרת הייתה לסחוט את יו"ר וועדת בנין ערים בשורקות. שבת שלום לכולכם חוץ מהעבריין והשקרן בוריס גיטרמן"
הפרסום האחד עשר- "עלילות בוריס הבריון- אשדוד 10 השבוע באשדוד. אחת ההחלטות הנכונות שעשה ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי למנות את הלן גלבר לראשות החברה למתנסים במקום בוריס גיטרמן הבריון". הפרסום נעשה גם באתר האינטרנט אשדוד 10 שבבעלות מנחם גלילי (כך כנטען), בתקופה 1-28.8.2014.
הפרסום השנים עשר- "חחח. נזכרתי בראיון שנתן גיטרמן השקרן לפני הבחירות. לקרוא ולצחוק כמה הזוי האיש. הגיע קצנלסון ופירק אותו בקמפיין של שלושה חודשים. עלוב".
(נספחים יג'- טו' לתצהיר גיטרמן).
כל אחד מהפרסומים הנ"ל, כשלעצמו, הינו בבחינת הוצאת לשון הרע על גיטרמן. לאור הצגתו כעבריין, שקרן, בריון, והזוי, לפי העניין.
שרון גלילי טען, בעיקרי הדברים, שהפרסום התשיעי נעשה כתגובה לפרסומי גיטרמן שפגעו בו וברעייתו, וגיטרמן נהג לא אחת לטוס על חשבון משלם המסים; כינויו של גיטרמן בפרסום העשירי כ"עבריין" ו"שקרן" חוסים תחת הגנת אמת בפרסום מכיוון ששיקר את המשטרה, את תושבי אשדוד, בוחריו והתקשורת; הפרסום האחד עשר באתר "אשדוד 10" לא נעשה על ידו, האתר אינו בבעלותו או בבעלותו של מנחם גלילי, ומופעל על ידי חברת ע.מ.י ניו מדיה בע"מ; האמור בפרסום השנים עשר הינו אמת מכיוון שכצנלסון קיבל מהמגזר הרוסי יותר קולות מגיטרמן ויש בכך כדי ללמד על מידת האימון שתושבי אשדוד והמגזר הרוסי רוחשים לו. גיטרמן צירף לרשימתו את אלון חסן שלאחר הבחירות החליף את הגב' סלוצקי במועצת העיר ויש בכך הונאה של ציבור הבוחרים. גיטרמן שכר את שירותיה של עו"ד טלי בן סימון ביודעו שהיא מייצגת את עיריית אשדוד.
לאור טענתו של שרון גלילי כי הפרסום האחד עשר לא נעשה על ידו, ומכיוון שלא מצאתי שהוכח אחרת, יש מקום לדחות את טענותיו של גיטרמן לגבי פרסום זה.
באשר ליתר הפרסומים הנ"ל לא מצאתי שעומדת לשרון גלילי הגנות של אמת בפרסום.
לא הוכח שגיטרמן נהג לטוס על חשבון הציבור לחו"ל, או שהייתה הפרה של הכללים הנוהגים בעניין זה. לא הובאו ראיות של ממש לגבי מספר קולות הבוחרים שגיטרמן וכצנלסון קיבלו בבחירות. לא הובאו ראיות במידה מספקת על מנת להוכיח שהחלפתה של הגב' סלוצקי באלון חסן במועצת העיר הייתה כרוכה בהונאת הציבור (כך למשל, הגב' סלוצקי לא הובאה לעדות).
גלילי טענו בסיכומים שגיטרמן שכר את שירותיה של עו"ד טלי בן סימון שייצגה את עיריית אשדוד וזאת חרף ניגוד האינטרסים הכרוך בכך.
עו"ד טלי בן סימון החלה לייצג את גיטרמן בשלב שבו עיריית אשדוד ביקשה להעמיד לו חסינות דיונית בתביעת גלילי בשל תפקידיו הציבוריים, והמשיכה לייצגו מספר חודשים לאחר דחיית הבקשה בעניין זה. גלילי טענו שבהמשך לפנייתם למשרד המשפטים ניתנה הנחיה האוסרת על עו"ד בן סימון לייצג את עיריית אשדוד ואת גיטרמן שכיהן כממלא מקום ראש העיר (מכתב של משרד המשפטים מיום 23.7.2015; נספח 62 למוצגי גלילי). הדעת נותנת שעו"ד בן סימון הפסיקה את ייצוגו של גיטרמן בשים לב להנחיות שקיבל היועץ המשפטי של העירייה. עם זאת, לא ברור עד כמה גיטרמן היה מודע מלכתחילה לניגוד האינטרסים שהיה כרוך בייצוגו על ידי עו"ד בן סימון, ייצוגו על ידה הופסק לאחר שהתקבלה הנחיה ממשרד המשפטים, ומכל מקום לא מצאתי שייצוגו על ידה מצדיק, או מכשיר בדיעבד, את ההתבטאויות הקשות כלפיו בפרסומים הנ"ל.
בפרסומים האמורים לא פורטה מסכת עובדתית של ממש באופן שניתן לסבור שהמדובר בהבעת דעה על גיטרמן, ומשכך שרון גלילי אינו יכול לחסות תחת הגנה זו.
שרון גלילי טען שהפרסומים הינם בבחינת עניין אישי כשר ומשכך הם חוסים תחת הגנתו של סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, אך אין בידי לקבל את הטענה.
כפי שצוין בהרחבה לעיל, הגנת הסעיף הנ"ל חלה רק על פרסום שנעשה במסגרת הליך שיפוטי כלפי מי שהוא צד למשפט ולא כלפי מי שאינו חלק מההליך המשפטי (רע"א 453/14 עו"ד תמיר מדר נ' שלום אורן, פסקה 8, 1.6.2014; ע"א (מחוזי ת"א) 7799-04-18 שי ויזל נ' ארצי ויין, פסקה 72, 20.5.2019).
בענייננו הפרסומים נעשו לציבור הרחב בטרם התקיים הליך משפטי בין הצדדים (למעט פרסומים 11 ו-12 שנעשו לציבור הרחב לאחר הגשת תביעת גלילי).
גם אם אניח שהפרסומים של גיטרמן פגעו בעניין אישי וכשר של שרון גלילי ובני משפחתו, באופן שהצדיק מתן תגובה מהירה מטעמו, הרי שעדיין לא מצאתי שהעלה במסגרת פרסומיו התייחסות עניינית לטענותיו של גיטרמן על מנת להגן על אותו עניין אישי וכשר, ופרסומיו, בשים לב לתוכנם ולשונם המשתלחת, נועדו להכפיש את גיטרמן.
מעבר לכך, האופן שבו נוסחו הפרסומים, בלשון בוטה וחריפה כלפי גיטרמן, אינו מידתי בשים לב לנסיבות העניין, על פי מבחן "הקשר ההגיוני" ובחינת הרלבנטיות של הפרסומים שלפי הטענה נועדו להגן על עניין אישי כשר (דיני לשון הרע, אורי שנהר, עמוד 296).
סבורני שיש לתהות לגבי מידת תום הלב שהייתה כרוכה בביצוע הפרסומים בשים לב ללשונם הבוטה והמשתלחת וללא זיקה עניינית של ממש לפרסומיו של גיטרמן.
המדובר, כאמור, בתנאים מצטברים ודי באי קיומו של תנאי אחד לצורך אי תחולתו של דבר החקיקה הנ"ל.

סיכום ביניים
ראיתי לנכון לקבל את תביעת גלילי לגבי הוצאת לשון הרע על ידי גיטרמן בשלושת הפרסומים הראשונים (מתוך חמישה), בעניינים שפורטו לעיל בהרחבה.
ראיתי לנכון לקבל את תביעת גיטרמן לגבי הוצאת לשון הרע על ידי מנחם גלילי, בפרסומים שנעשו בעיתון, בעניינים שפורטו לעיל, בשים להיותו בעל השליטה והפוסק האחרון בכל הנוגע לפרסומי העיתון.
ראיתי לנכון לקבל את תביעת גיטרמן לגבי הוצאת לשון הרע בחמישה פרסומים (מתוך שבעה) שנעשו על ידי שרון גלילי, בעניינים שפורטו לעיל (הפרסומים השישי והשמיני הינם בבחינת פרסום אחד).
הנזק
בעלי הדין לא טענו לקיומו של נזק כספי קונקרטי בעטיים של הפרסומים ולא הוצגו ראיות לכך, וטענותיהם בעניין זה נסמכו על הפיצוי שנקבע בחוק איסור לשון הרע ללא הוכחת נזק.
הדעת נותנת שהפרסומים בעיתונים ובאתרי האינטרנט זכו לתפוצה רחבה.
שרון גלילי טען שתפוצת הפרסומים באתר הפייסבוק שלו הייתה מצומצמת, אך לא ברור מהו המשקל שניתן ליחס לטענה זו. בעידן הטכנולוגי למפרסם אין שליטה של ממש על קורותיו של הפרסום ממועד הוצאתו בשים לב לכך שנמעני הפרסום יכולים להמשיך בהפצתו, לכאורה ללא גבול, ובסופו של דבר הפרסומים הגיעו לידיעתו של גיטרמן.
"...אל מול המאפיינים של הפייסבוק, שנמנו על ידי המבקש, ניתן להציב את הנגישות, הזמינות וההפצה המהירה של הפרסום בפייסבוק. גם הטענה כי פרסומים בפייסבוק ימיהם קצרים והם נבלעים ונעלמים כאדווה קלה בשצף הפרסומים מבלי שניתן לאתרם במנועי החיפוש, אינה מדוייקת".
רע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו, פסקה 4, 15.4.2018.
גלילי טענו בסיכומיהם שגיטרמן נבחר שוב בשנת 2013 למועצת העיר ומונה כסגן ראש העיר, ומכל מקום יש מקום להפחית את הפיצוי, ככל שייפסק בעניינו, בשים לב להיותו נבחר ציבור שמטבע הדברים חשוף לביקורת ציבורית.
לעניין זה סבורני שבחירתו החוזרת של גיטרמן והמינוי האמור אין בהם כדי להעיד שלא נגרם לו נזק במעמדו כאיש ציבור, בשים לב לחשיפה הציבורית לפרסומים, על ההשלכות שיש לייחס להם, כך על פי השכל הישר וניסיון החיים, גם אם קיים קושי להעריך באופן מדויק את שיעור הנזק שנגרם לו במישור הציבורי.
לטעמי, אין מקום לפסוק לגיטרמן פיצוי בשיעור מופחת עקב היותו איש ציבור בשים לב לתוכן הפרסומים, והשימוש שנעשה בדרך כלל בלשון משתלחת ומכפישה, וסבורני שהקביעה שנעשתה בהלכה הפסוקה לפיה שמו הטוב של איש ציבור אינו הפקר יפה גם לענייננו.
לצורך קביעת סכומי הפיצויים הבאתי בחשבון את חומרת הפגיעה הכרוכה בפרסומים, את מידת החשיפה הציבורית, את הקביעות שנעשו בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, ובשים לב לכלל נסיבות העניין.
"...פסיקת פיצוי סטטוטורי אינה נעשית על בסיס חישוב אריתמטי מעצם טבעה. בית משפט מתחשב בנתונים רבים כגון: מעמד הניזוק, היקף ההשפלה, טיב הפרסום ואמינותו, היקף תפוצת הפרסום ועוד".
ע"א (מחוזי ת"א) 36859-11-18 יעקב בוזגלו נ' מרדכי פשכצקי, פסקה 14.3, 13.2.2019.
באשר לפרסומי גיטרמן יש לתת משקל מתאים לכך שבשלושת הפרסומים הראשונים נטענו מספר עניינים שהינם בגדר הוצאת לשון הרע, והכוונה לתנאי העסקתה של טלי גלילי במוזיאון קורין ממן, התנהלות לא חוקית של עו"ד גלילי, הטענה שגיטרמן נסחט על ידי שרון גלילי בתוקף תפקידו כיו"ר הוועדה, הטענה שגלילי סחטו נבחרי ציבור, בעלי תפקידים ואנשי עסקים באשדוד, והטענה שגלילי סחטו את מנהלי החברות העירוניות לתרבות הפנאי וחופית, ובנסיבות העניין ראיתי לנכון לפסוק פיצוי על דרך האומדנה בסך של 90,000 ₪.
לגבי חמשת הפרסומים בעיתון, יש לתת משקל מתאים לאותם עניינים שהינם בגדר הוצאת לשון הרע, ובכלל זה כותרת הפרסום בעניין אי תשלום לפעילי בחירות, שלל כינויי הגנאי ש"הודבקו" לו, הצגתו כמי שמתנהל באופן מושחת ועברייני כיו"ר הוועדה, וכמי ששידל והפעיל לחצים על מת למנוע הגשת כתב אישום כנגד העוזרת שלו, ג'ניה סלוצקי, ובנסיבות העניין ראיתי ל נכון לפסוק על דרך האומדנה פיצוי ב סך של 100,000 ₪.
לגבי חמשת הפרסומים של שרון גלילי יש לתת משקל ראוי לשפעת כינויי הגנאי, ללשון הבוטה והמשתלחת בגיטרמן, ובכלל זה לטענה שלא שילם למאות קשישים שפעלו עבורו בבחירות, העולים לכדי הוצאת לשון הרע, ומשכך ראיתי לנכון לפסוק על דרך האומדנה פיצוי בסך של 100,000 ₪.
התוצאה
תביעת גלילי מתקבלת בחלקה וגיטרמן ישלם לגלילי את החיובים הכספיים הבאים-
סך של 90,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
החזר חלקי של הוצאות המשפט, בשים לב לתוצאה, בסך של 2,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 11,700 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
תביעת גיטרמן לגבי הפרסומים בעיתון מתקבלת בחלקה ומנחם גלילי ישלם לגיטרמן את החיובים הכספיים הבאים-
סך של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
החזר חלקי של הוצאות המשפט, בשים לב לתוצאה, בסך של 2,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 11,700 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
תביעת גיטרמן לגבי הפרסומים של שרון גלילי מתקבלת בחלקה ועליו לשאת בחיובים הכספיים הבאים-
סך של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
החזר חלקי של הוצאות המשפט, בשים לב לתוצאה, בסך של 2,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 11,700 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
החיובים הכספיים הנ"ל ניתנים לקיזוז הדדי בין גיטרמן לבין גלילי, לפי יחסי החיוב ביניהם.
ערעור בזכות ניתן להגיש בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
ניתנה היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.