הדפסה

בית משפט השלום בקריות תו"ב 40730-04-14

לפני
כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

בעניין:
ועדה מקומית לתכנון לב הגליל

המאשימה

נגד

עלי סייד אחמד, ת.ז. XXXXX888

הנאשם

גזר דין

ביום 22.9.16 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של אי קיום צו בית משפט – עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 לפי נוסחו במועד הגשת כתב האישום (להלן: "חוק התכנון והבניה").

על פי עובדות כתב האישום המתוקן מיום 22.9.16 נטען כי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום בקריות בתיק עמק 951/05 וזאת בגין ביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר (עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה) בכך שבנה הנאשם מבנה צמוד לבניין קיים מצ דו הצפוני בשטח של כ-64 מ"ר בתוך קו בניין מצפון; לא בנה ממ"ד כפי שמתחייב בהיתר מדרום מזרח בשטח של כ- 7 מ"ר (להלן: "המבנה"). העבירה בוצעה במקרקעין הידועים כחלקה 46, גוש 19315 מאדמות סכנין (להלן: "המקרקעין").

עוד צוין בכתב האישום כי ביום 6.9.06 בית המשפט הרשיע את הנאשם, וביו ם 22.11.06 ניתן גזר דין בנוכחותו, במסגרתו ניתן צו הריסה למבנה נשוא כתב האישום, אולם הצו עוכב עד ליום 22.11.07 על מנת לאפשר לנאשם להוציא היתר כדין וצו התאמה ביחס לממ"ד.

על פי עובדות כתב האישום , לפחות מאז 23.11.07 ועד ליום הגשת כתב האישום, לא קיבל הנאשם היתר בניה כדין, לא הרס את המבנה נשוא כתב האישום כפי שנצטווה והמבנה עדיין עומד על תילו; כמו כן לא התאים את בניית הממ"ד כנדרש .

במועד הגשת כתב האישום, ייעוד המקרקעין היה למגורים וזאת על פי התוכניות החלות על כל המקום ומספרן ג/668, ג/9169 ו- ג/12906.

בתאריך 5.12.18 ב"כ המאשימה הגיש טיעונים לעונש בכתב בהסכמת ב"כ הנאשם. הנאשם באמצעות בא כוחו טען לעונש במעמד הדיון.

בטיעוני ב"כ המאשימה לעונש, הוא הפנה לעובדות כתב האישום וציין כי מדובר בהפרת צו הריסה במשך של כ- 12 שנה אשר יש בה משום פגיעה בערך המוגן של שלטון החוק ושל המערך התכנוני במדינת ישראל. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה רלוונטית וטען כי בתי המשפט רואים בחומרה בחומרה רבה עבירה של הפרת צווים שיפוטיים, שכן הן קוראות תיגר על שלטון החוק ומעידות על זלזול הנאשם בצו שיפוטי. ב"כ המאשימה הפנה לרף הענישה הנהוג בעבירות עסקינן אשר כוללות מעצר בפעול, מעצר בפועל שהורצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי בצד קנס כספי .

ב"כ המאשימה הגיש העתק מתדפיס המרשם הפלילי שלחובת הנאשם לפיו הוא הורשע בביצוע עבודות של בניה ושימוש - בתיק המצוין בעובדות כתב האישום מושא תיק זה.

ב"כ המאשימה הקדים וטען כי אין בנסיבות האישיות או בנימוקים האישיים כגון מצוקת דיור או חוסר אמצעים כספיים או מצב רפואי כדי להצדיק את הפגיעה החמורה, הקשה והמכוונת בשלטון החוק. נוכח ריבוי העבירות על חוק התכנון והבנייה, מצווה בית המשפט לנקוט אמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים ולהטיל על הנאשם בנסיבות דנן עונש של קנס במתחם שנע בין 70,000 ₪ - 90,000 ₪; מאסר בפועל בין 3 חודשים עד 5 חודשים אשר אפשר שירוצה בעבודות שירות; ומאסר על תנאי של 3 חודשים עד 5 חודשים שלא יעבור את העבירות נשוא כתב האישום למשך שנתיים.

בטיעוני הנאשם לעונש, הסניגור טען כי מדובר בנאשם שלא קיים צו ביהמ"ש שהוטל עוד בשנת 2007, יחד עם זאת הוא סבור כי ראוי לתת את הדעת שלא מדובר בבניה מסיבית בתיק המקור, מדובר ב-64 מטר שהיו בתוך קו הבניה ואי בניית ממ"ד כמתחייב בהיתר. הסניגור ציין כי לאחר שקרא את טיעוני המאשימה לעונש בעיון רב, הוא מסכים עמה בעניין הערכים המוגנים שנפגעים כתוצאה ממעשיו של הנאשם, יחד עם האמור, הוא חולק על מדיניות הענישה הנהוגה כפי שצויינה בסע' 7 במסגרת הטיעונים. לטענתו, די להצביע על כך שהפסיקה שב"כ המאשימה הפנה אליה היא בגין מקרים שאינם דומים למקרה זה, הפגיעה שם בערכים המוגנים הייתה יותר גדולה, כך גם בעניין עלי עסאלה, שם מדובר על בניה מסיבית ב-280 מ' וכאן עסקינן אמנם בעניין הפרת צו, אך הנזק הוא נגזרת של הנזק המקורי והפגיעה בערך המוגן המקורי והוא הליכי התכנון שהמדינה אמונה עליהם. גם בעניין אבו יונס, מדובר על מבנה שחרג מקו בניה, שלא כמו בענייננו, כך שלמעשה לגליזציה הייתה מצריכה שינוי של המערך התכנוני או לפחות קבלה של הסכמות מצד צדדי ג' שיכול ונפגעו מאותה חריגה. ב"כ המאשימה הפנה לפסק דין אשר ניתן מהעת האחרונה לפני בית המשפט השלום בקריות (כב' השופט ארדמן) וטען כי בנסיבות דומות בית המשפט הטיל קנס על סך 35,000 ₪ בלבד.

הסניגור הגיש העתק מרשימת חובות שיש לנאשם, תלושי משכורת עדכניים ופסק דין שניתן במסגרת הליך פש"ר שהתנהל נגד הנאשם ומספרו 64874-06-15 וטען כי מדובר בנאשם שעבר הליך פשיטת רגל, הקריב עצמו בשביל בניו שעסקם קרס, לקח על עצמו חובות במאות אלפי שקלים, ומאז מצבו הכלכלי הוא בכי רע. תלושי המשכורת מעידים על יכולת השתכרות מאוד נמוכה - ששכרו עומד על סך 5,000 ₪ בחודש, סכום שאין בו כדי לפרנס אדם בכבוד במדינת ישראל. לטענתו, המניעה היחידה להגיש בקשה להכשיר את הבניה משוא תיק זה, היא מניעה כלכלית. הנאשם ניסה לגייס כספים, אחרי שסיים את הליך פשיטת רגל, כדי לממן את הליכי התכנון והגשת הבקשות הנדרשות, והוא סבור שהדבר יכול ויסתייע בידו בשנה או בשנתיים הקרובות לעשות כן .

לסיכום, ביקש הסניגור בנסיבות אלה לדחות את עמדת המאשימה לעניין מתחם הקנס, והתנגד לעמדתה לעניין הטלת עונש של מאסר בפועל שבגין הפרה ראשונה של צו וכן להפניית הנאשם לממונה על עבודות שירות לשם קבלת חוות דעת בעניינו.

בסיום הדיון ביום 5.12.18, וטרם מתן גזר הדין, מצאתי לנכון להפנות את הנאשם לממונה על עבודות שירות לשם קבלת חוות דעת בעניינו.

ביום 20.12.18 הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעת הממונה על עבודות שירות ולפיה הנאשם לא ניתן להשמה בעבודות שירות בשלב זה. חוות הדעת ניתנה על סמך חוות דעת רופא אשר קבע כי הנ"ל סובל משלל בעיות רפואיות כרוניות הכוללות מחלת לב, כליות, יתר לחץ דם וסוכרת.

קביעת מתחם עונש הולם:

מלאכת גזירת הדין נעשית בשני שלבים: הראשון, קביעתו של מתחם עונש הולם והשני גזירת העונש בתוך המתחם. השיקולים אשר על בית המשפט להתחשב בהם בבואו לקבוע מתחם עונש הולם, מפורטים בסעיף 40 ט' ל חוק העונשין התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין") אשר עניינם נסיבות שקשורות לביצוע העבירה. סעיף 40 ח' ל חוק העונשין קובע כי ככל שמתחם העונש כולל עונש קנס, על בית המשפט להתחשב גם במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת המתחם.

העבירות שבוצעו על ידי הנאשם כפי שתוארו בכתב האישום פוגעות בערכי התכנון ויש בהן גם פגיעה בשלטון החוק ובערך של כיבוד החוק, והן חותרות תחת עקרונות התכנון והבנייה. ביחס לעבירה של הפרת צו שיפוטי המחייב נאשם להרוס את שבנה שלא כחוק, הדגיש בית המשפט העליון את חומרתה והצורך לנקוט יד קשה כנגד מפרי החוק באומרו:

"המבקש בחר במשך שנים, מסיבותיו הוא, שלא לקיים את צו ההריסה השיפוטי, וזאת ללא כל הסבר המניח את הדעת. התנהלות זו, כפי שנקבע, לא אחת, בפסיקתו של בית-משפט זה, היא חמורה, ובית-המשפט מצווה לנהוג בגישה מחמירה, במקרים כגון דא". (ראה: רע"פ 9239/12 עבדאלקאדר אבו עראר נ' מ"י (2.1.13)).

כמו כן קבע בית המשפט העליון כי:
"אי אכיפה של צווים שיפוטיים היא הפרה בוטה של החוק והיא עולה כדי ערעור סדרי המשפט החיוניים לקיומה של חברה תקינה; ועם התנהגות כזו אין מערכת אכיפת החוק יכולה להשלים ... בית משפט זה פסק בעבר כי בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבניה מן הראוי ככלל להטיל עונשי מאסר בפועל של ממש. זאת, הן נוכח הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו על ידי בית משפט זה כ"מכת מדינה", והן נוכח הפגיעה החמורה בשלטון החוק שנגרמת כתוצאה מהפרתם של צווים שיפוטיים".
(ראו: רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מ"י (26.3.07)).
עבירה של הפרת צו שיפוטי פוגעת קשות באמון הציבור ברשויות השלטון . יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל (23.6.2011) :

"... משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 ל חוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה..."

(ראו גם : בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 266 (1993)).

באשר למדיניות הענישה הנוהגת בפועל בעבירה של אי קיום צו בית המשפט , פסיקת בתי המשפט משתנה לפי נסיבות המקרה וחומרת ההפרה העומדת לפני בית המשפט. כך למשל במסגרת רע"פ 4666/13 סמארה אבו עראר נ' מדינת ישראל (30.6.13), נבחן מקרה שבו הוטלו על הנאשם, אב ל-12 ילדים ללא עבר פלילי, חמישה חודשי מאסר לריצוי בכליאה. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש. בית המשפט העליון קבע כי :

"כאשר מדובר בהפרה של צו שיפוטי, מדיניות בתי המשפט היא להחמיר בענישה, ובנסיבות המתאימות – להטיל עונש של מאסר בפועל ( רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל (2.1.2013)). זאת, כאשר מתרשם בית המשפט כי הטלת קנסות ועונשים מותנים אינה משיגה את מטרת ההרתעה, ונדרשת פנייה לאפיקי ענישה חמורים יותר. בענייננו, על אף שניתנה למבקש הזדמנות להסדיר את הפרות החוק שביצע, במסגרת פסק הדין משנת 2002, הוא התעלם מהצווים השיפוטיים והמשיך בסורו".

ככלל , בתי המשפט מתייחסים בחומרה רבה להפרת צו שיפוטי והעונשים כוללים מעצר בפועל ו/או מעצר אשר ירוצה בעבודות שירות וקנס ההולם את נסיבות העבירה. אפנה למשל לרע"פ 2197/13 סלימן נימר ג'מאל נ מדינת ישראל (17.4.13) במסגרתו נבחן מקרה שבו לא קוים צו לגבי במבנה למגורים בשטח של כ-300 מ"ר משך כ-4 שנים. בית המשפט אישר עונש מאסר בפועל בן 45 יום בגין אי קיום צו בפעם הראשונה. במקרה אחר, רע"פ 9239/12 עבדלקאדר אבו אראר נ' מדינת ישראל (2.1.13) , הוטלו 5 חודשי מאסר בפועל וכן קנס בהיקף משמעותי, על מי שלא קיים צו שיפוטי בפעם הראשונה, כאשר עניינו של פסק הדין בנייה בהיקף של 540 מ"ר למטרת מגורים. הנאשם היה אב ל- 27 ילדים ו מצבו הרפואי לא היה שפיר והעונש ניתן על אף נסיבותיו. אפנה גם לרע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל, (26.03.2007) בו נדחה ערעורו של נאשם על עונש של 45 ימי מאסר בפועל, קנס בסך של 7,500 ₪ והתחייבות בסך של 10,000 ₪ בגין הפרה ראשונה של צו הריסה לתוספות לבית מגורים בשטח כולל של 308 מ"ר (ראו גם : מקרה נוסף ב עפ"א 61189-07-13 חט'יב נ' ועדה מקומית בקעת בית הכרם (1.4.14)) שם אישר בית המשפט המחוזי בחיפה גזר דין של 90 ימי מאסר בפועל על מי שהורשע באי קיום צו שיפוטי להריסת בית מגורים.

מאידך, וכאמור, קובעת פסיקת בית המשפט כי במקרים מתאימים ניתן שלא להטיל מאסר בפועל. אפנה למשל לעפ"א 19726-12-14 ועדה מקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים נ' עלי אברהים ג'דיר (10.3.15) שם קבע בית המשפט המחוזי כי "לטעמי בנסיבות ספיציפיות מיוחדות של ביצוע הפרת צו בפעם הראשונה, ניתן שלא להטיל מאסר בפועל ולהסתפק במאסר שיבוצע בעבודות שירות". במקרה אחר קבע בית המשפט כי לאחר בדיקה מעמיקה אין מקום להטיל עונש של מאסר בפועל אם מאסר על תנאי לאחר שבחן לעומק את המקרה שלפניו. מקרים רבים אחרים בפסיקת בתי המשפט השלום אשר על פניו לא הגיעו לערכאות הערעור, הטיל בית המשפט בנסיבות של הפרת צו שיפוטי, מאסר על תנאי. כך למשל בתו"ב (עכו) 13324-10-09 ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל (16.12.2009) הושתו על הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי שלושה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 20,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 7,500 ₪ בגין בניה בהיקף של 216 מ"ר. בתו"ב (עכו) 27232-09-09 ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים נ' עיסא אחמד (2.3.2010) הושתו על הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי קנס בסך 7,500 ₪ בגין בניה בהיקף 115 מ"ר מחוץ לתכנית המתאר, כאשר בית המשפט שקל שם לקולא את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. במסגרת תו"ב (עכו) 17167-12-08 ועדה מקומית לתכנון גבעת אלונים נ' ספורי (9.12.2010) בו הושתו על הנאשם חודשיים מאסר על תנאי וקנס בסך 7000 ₪ בגין הפרת צו שיפוטי בקשר לבניה בהיקף של כ-80 מ"ר. ב מסגרת תו"ב (עכו) 17175-12-08 ועדה מקומית לתכנון גבעת אלונים נ' ג'עפרי בו הושתו על הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי בקשר לבניה בהיקף של כ-106 מ"ר קנס בסך 2,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 3,000 ₪ לאור מצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם.

במסגרת תו"ב 36478-11-09 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' הייב (4.2.15) הפנה בית המשפט אל מספר תבחינים אשר התגבשו בפסיקה לקביעת מתחם הענישה בעבירת הפרת צו שיפוטי ובכלל זה תכנון מוקדם, הנזק הצפוי מביצוע העבירה , הנזק שנגרם מביצוע העבירה , הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה , יכולתו של הנאשם להבין את חומרת העבירה, יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה , מצבו הכלכלי של הנאשם ונסיבותיו האישיות.

בעניינו, אין להקל בעבירה שביצע הנאשם אשר הפר צו הריסה שהוטל עליו במשך כ- 12 שנים, החל מיום 22.11.07. יחד עם זאת אציין כי המדובר בצו הריסה למבנה צמוד לבניין קיים בשטח של כ- 64 מ"ר בתוך קו בניין, ואי בניית ממ"ד - כך שהפגיעה הצפויה לציבור מאי קיום הצו איננה מבין החמורות על פי הפסיקה אליה הפניתי. בהתחשב בשיקולים האמורים, מתחם העונש ההולם בנסיבות מקרה זה, צריך לכלול מאסר על תנאי בין 3 – 5 חודשים ו קנס שנע בין 10,000 ₪ עד 30,000 ₪.

אשר לנסיבות לעניין גזירת העונש בתוך המתחם:

לפי הנתונים שהובאו לפניי במסגרת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, המדובר בנאשם בן 64, נשוי ואב לשמונה ילדים. עוד עולה כי לנאשם בעיות רפואיות קשות אשר מונעות ממנו לבצע עבודות שירות. הממונה על עבודות שירות ציין כי לא הו גשו מסמכים רפואיים בעניינו של הנאשם. לנאשם ניתנה הזדמנות להגיש מסמכים רפואיים ואלה הוגשו ביום 6.1.19 התומכים במסקנות הבדיקה הרפואית שנערכה לצורך מתן חוות דעת של הממונה על עבודות שירות ובכלל זה מחלת לב, כליות ויתר לחץ דם וסוכרת אשר אינן מאפשרות השמתו בעבודות שירות כנדרש על פי חוק (ראו: סעיף 4.1 להחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 20.12.18). הנאשם עובד ומשתכר בסך של כ- 5,000 ₪ לחודש וטען לפניי כי הוא סובל מקשיים כלכליים .

אציין כי נוסף לשיקולים לעיל - שקלתי לקולא את הודאתו של הנאשם ללא ניהול הליך הוכחות בפני ביהמ"ש וחסכון זמן שיפוטי יקר .

לאור מתחם העונש שקבעתי, ובהתחשב בנסיבות אשר הבאתי לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר על תנאי למשך 3 חודשים והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה על הוראות פרק י' לחוק התכנון והבנייה , ויורשע בה , משך שנתיים מהיום.

ב. אני מטילה על הנאשם קנס בסך של 15,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-30 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, וזאת החל מיום 10 .2.19 ובכל 10 לחודש שלאחריו. אי עמידה באחד מתשלומי הקנס תעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

גזר הדין ניתן ביום 8.1.19 במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא כוחו, הוקרא לנאשם, ונחתם במסמך נפרד.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ט, 08 ינואר 2019, במעמד ב"כ המאשימה , הנאשם ובאו כוחו.