הדפסה

בית משפט השלום בקריות תו"ב 40371-04-14

לפני
כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

בעניין:
ועדה מקומית לתכנון לב הגליל

המאשימה

נגד

עומר נעאמנה, ת.ז. XXXXXX985

הנאשם

גזר דין

ביום 6.3.17 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירות של אי קיום צו בית משפט לפי סעיף 210 ובשימוש ללא היתר לפי סעיף 204 (א) – עבירות לפי פרק י' ל חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 לפי נוסחו במועד הגשת כתב האישום (להלן: "חוק התכנון והבניה").

על פי עובדות כתב האישום, הוגש נגד הנאשם כתב אישום בבית המשפט השלום בעכו בתיק עמק 21098/07 וזאת בגין ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר – עבירה לפי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה, כאשר בנה מבנה עזר מצדו המזרחי של בניין קיים בשטח של כ- 30 מ"ר (להלן: המבנה") במקרקעין הידועים כחלקה 35, גוש 19353 בעראבה (להלן: "המקרקעין"). ביום 29.9.09 הורשע הנאשם במסגרת תיק עמק 21098/07 ונגזר דינו. במסגרת גזר הדין, הוטל על הנאשם, בין היתר, צו הריסה המצווה עליו להרוס את המבנה עד ליום 29.9.10 אלא כן, ישיג הנאשם היתר על פי החוק. במסגרת כתב האישום נטען כי עד ליום הגשת כתב האישום משוא תיק זה (27.4.14), לא השיג הנאשם היתר בניה כדין ולא הרס את המבנה. עוד נטען במסגרת כתב האישום כי לפחות מיום 13.2.14 השתמש הנאשם, וממשיך להשתמש ל צורכי מגורים במבנה הנמצא על המקרקעין וזאת ללא היתר כדין, עליהם חלה תוכנית מאושרת שמספרה ג/10708, לפיה ייעוד המקרקעין הינו מגורים.

כאמור, הנאשם הוגשה בעובדות כתב האישום והורשע בדיון ביום 6.3.17. באת כוח הנאשם ביקשה לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש על מנת לאפשר לנאשם להציג מסמכים המלמדים כי פעל לקבלת היתר בניה. בהסכמת המאשימה, שמיעת הטיעונים לעונש נדחתה ליום 19.10.17.

הצדדים הסכימו להפנות את עניינו של הנאשם לממונה על עבודות שירות לצורך קבלת חוות דעת בעניינו, ושמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין נדחו למועד אחר.

ביום 14.5.18 נתקבלה חוות דעת הממונה על עבודות שירות לפיה נמצא הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות.

בהסכמת הצדדים, הוגשו טיעונים לעונש בכתב.

בטיעוניה לעונש, המאשימה הפנתה לעובדות כתב האישום, לפסיקה בעניין אי קיום צו הריסה (בפעם הראשונה) להריסת מבנה עזר למבנה קיים ושימוש בו למגורים בשטח של כ- 30 מ"ר. המאשימה טענה כי הנאשם לא קיים את הצו משך תקופה ארוכה של כ- 8 שנים ועשה שימוש אסור במבנה במשך תקופה של כחמש שנים, ויש בכך משום פגיעה בערך מוגן של שלטון החוק ושל המערך התכנוני במדינת ישראל. כן הפנתה המאשימה לפסיקה רלוונטית לרבות לעניין רף הענישה בנסיבות של ביצוע העבירות מושא תיק זה.

המאשימה טענה כי אין בנסיבות האישיות או בנימוקים האישיים כגון מצוקת דיור או חוסר אמצעים כספיים או מצב רפואי כדי להצדיק את הפגיעה החמורה, הקשה והמכוונת בשלטון החוק, וכי נוכח ריבוי העבירות על חוק התכנון והבנייה, בית המשפט מתבקש לנקוט אמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים ולהטיל על הנאשם בנסיבות דנן עונש של קנס במתחם שנע בין 30,000 ₪ - 40,000 ₪; מאסר בפועל בין 3 חודשים עד 5 חודשים; ומאסר על תנאי של 3 חודשים עד 5 חודשים שלא יעבור את העבירות נשוא כתב האישום למשך שנתיים.

בטיעוני הנאשם לעונש, הסניגורית התייחסה לערך החברתי הנפגע ומידת הפגיעה בו וטענה כי אמנם במעשי הנאשם קיימת פגיעה בערך חברתי מוגן הנוגע להליך התכנוני והצורך בשמירה על מרקם תכנוני תקין, יחד עם זאת הפגיעה בערכים הינה מינורית נוכח העובדה כי עסקינן בתוספת בניה בדמות מבנה עזר בשטח קטן ביותר של כ- 30 מ"ר, ואין מדובר במבנה שלם ללא היתר או בבניה המבוצעת באדמה חקלאית. לפיכך, מידת הפגיעה באינטרס המוגן הינה נמוכה יותר. באשר למדיניות הענישה, הסניגורית טענה כי מדיניות הענישה הנוהגת בתיקי תכנון ובניה אינה אחידה והיא נעה בין ענישה מקלה לענישה מחמירה ביותר והפנה בעניין זה לפסיקה רלוונטית.

באת כוח הנאשם התייחסה לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות של הנאשם וטענה כי לא היה תכנון מוקדם לביצוע עבירה פלילית בדמות ביצוע בניה בלתי חוקית, וכי בנית מבנה העזר נשוא כתב אישום הייתה תוצאה של טעות מצערת בביצוע עבודות הבניה בשטח. הנאשם ביקש לבנות בית והגיש בבקשה לקבלת היתר בניה, ורק לאחר קבלת ההיתר החל בביצוע עבודות הבניה באמצעות קבלן מבצע. עם התקדמות הליכי הבניה נתגלתה טעות בביצוע הבניה בשטח אשר הובילה לשינויים בצורת הבניה וכן לתביעות משפטיות בין הנאשם לבין הקבלן המבצע. הליקויים שנגרמו והצורך בתיקון המצב בשטח הולידו בסופו של יום את מבנה העזר נשוא כתב האישום. הסניגורית הדגישה כי לאור נסיבות אלה, הגיש הנאשם תביעה משפטית כנגד המהנדס אשר היה אמור לפקח על הליכי הבניה. הוסיפה הסניגורית כי לאחר גילוי הליקויים בבניה, הגיש הנאשם בקשה ללגיטימציה למבנה קיים ותוספת מגורים חדר שירותים ומבנה עזר וקיבל היתר בניה, ובכך סבר הנאשם כי נפתר העניין וכי למבנה נשוא כתב האישום נתקבל היתר בניה כדין עד לקיום ישיבת הוכחות בתיק והגעת המפקחים אליה ולאחר חילופי דברים בין הצדדים, התברר לנאשם כי הבניה נשוא כתב האישום אינה נכללת בהיתר הבניה בו הוא מחזיק.

האת כוח הנאשם טענה כי כיום, הנאשם פועל ללא לאות להכשרת הבניה הלא חוקית ובעניין זה הפנתה למכתבו של המהנדס מר פארס כנאענה לפיו אמור הנאשם לקבל היתר בניה תוך פרק זמן קצר ביותר. הסניגורית טענה כי הנאשם בן 55, אינו עובד מאז שנת 1991 ובת זוגו אינה עובדת אף היא. לנאשם חמישה ילדים כאשר שלושה מהם עדיין סמוכים לשולחנו, והוא מתפרנס מקצבת הבטחת הכנסה על סך 2,500 ₪ וחי בדוחק רב מהיד לפה.

לסיכום, באת כוח הנאשם עתרה למתחם ענישה הנע בין 2,000 ₪ - 6,000 ₪ וביקשה להשית על הנאשם עונש ברף הנמוך של המתחם, תוך פריסתו לתשלומים בשים לב לנסיבות תיק זה ולענישה הנהוגה אליה הפנה וכן לנסיבותיו האישיות של הנאשם. כן ביקשה הסניגורית כי נוכח קיומן של הנסיבות המיוחדות אשר הביאו את הנאשם לביצוע הבניה נשוא כתב האישום, נוכח העבודה כי מדובר בבניה קטנת היקף, באדמה שייעודה למגורים, בית המשפט נתבקש להימנע מהשתת מאסר בפועל אף לא בדרך של עבודות שירות ומאסר מותנה כבקשת המאשימה ולהסתפק בהשתת עונש בדמות קנס אשר ייפרס לתשלומים.

קביעת מתחם עונש הולם:

מלאכת גזירת הדין נעשית בשני שלבים: הראשון, קביעתו של מתחם עונש הולם והשני גזירת העונש בתוך המתחם. השיקולים אשר על בית המשפט להתחשב בהם בבואו לקבוע מתחם עונש הולם, מפורטים בסעיף 40 ט' לחוק העונשין התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין") אשר עניינם נסיבות שקשורות לביצוע העבירה. סעיף 40 ח' ל חוק העונשין קובע כי ככל שמתחם העונש כולל עונש קנס, על בית המשפט להתחשב גם במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת המתחם.

העבירות שבוצעו על ידי הנאשם כפי שתוארו בכתב האישום פוגעות בערכי התכנון ויש בהן גם פגיעה בשלטון החוק ובערך של כיבוד החוק, והן חותרות תחת עקרונות התכנון והבנייה. ביחס לעבירה של הפרת צו שיפוטי המחייב נאשם להרוס את שבנה שלא כחוק, הדגיש בית המשפט העליון את חומרתה והצורך לנקוט יד קשה כנגד מפרי החוק באומרו:

"המבקש בחר במשך שנים, מסיבותיו הוא, שלא לקיים את צו ההריסה השיפוטי, וזאת ללא כל הסבר המניח את הדעת. התנהלות זו, כפי שנקבע, לא אחת, בפסיקתו של בית-משפט זה, היא חמורה, ובית-המשפט מצווה לנהוג בגישה מחמירה, במקרים כגון דא". (ראה: רע"פ 9239/12 עבדאלקאדר אבו עראר נ' מ"י (2.1.13)).

כמו כן קבע בית המשפט העליון כי:

"אי אכיפה של צווים שיפוטיים היא הפרה בוטה של החוק והיא עולה כדי ערעור סדרי המשפט החיוניים לקיומה של חברה תקינה; ועם התנהגות כזו אין מערכת אכיפת החוק יכולה להשלים
...
"בית משפט זה פסק בעבר כי בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבניה מן הראוי ככלל להטיל עונשי מאסר בפועל של ממש. זאת, הן נוכח הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו על ידי בית משפט זה כ"מכת מדינה", והן נוכח הפגיעה החמורה בשלטון החוק שנגרמת כתוצאה מהפרתם של צווים שיפוטיים".

(ראו: רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מ"י (26.3.07)).

עבירה של הפרת צו שיפוטי פוגעת קשות באמון הציבור ברשויות השלטון. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ב רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל (23.6.2011):

"... משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 ל חוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה..."

(ראו גם : בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 266 (1993)).

באשר למדיניות הענישה הנוהגת בפועל בעבירה של אי קיום צו בית המשפט , פסיקת בתי המשפט משתנה לפי נסיבות ההפרה העומדת לפני בית המשפט. כך למשל במסגרת רע"פ 4666/13 סמארה אבו עראר נ' מדינת ישראל (30.6.13), נבחן מקרה שבו הוטלו על הנאשם, אב ל-12 ילדים ללא עבר פלילי, חמישה חודשי מאסר לריצוי בכליאה. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש. בית המשפט העליון קבע כי:

"כאשר מדובר בהפרה של צו שיפוטי, מדיניות בתי המשפט היא להחמיר בענישה, ובנסיבות המתאימות – להטיל עונש של מאסר בפועל ( רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל (2.1.2013)). זאת, כאשר מתרשם בית המשפט כי הטלת קנסות ועונשים מותנים אינה משיגה את מטרת ההרתעה, ונדרשת פנייה לאפיקי ענישה חמורים יותר. בענייננו, על אף שניתנה למבקש הזדמנות להסדיר את הפרות החוק שביצע, במסגרת פסק הדין משנת 2002, הוא התעלם מהצווים השיפוטיים והמשיך בסורו".

בתי המשפט מתייחסים בחומרה רבה להפרת צו שיפוטי והעונשים כוללים מעצר בפועל ו/או מעצר אשר ירוצה בעבודות שירות וקנס ההולם את נסיבות העבירה. אפנה למשל לרע"פ 2197/13 סלימן נימר ג'מאל נ מדינת ישראל (17.4.13) במסגרתו נבחן מקרה שבו לא קוים צו לגבי במבנה למגורים בשטח של כ-300 מ"ר משך כ-4 שנים. בית המשפט אישר עונש מאסר בפועל בן 45 יום בגין אי קיום צו בפעם הראשונה. במקרה אחר, רע"פ 9239/12 עבדלקאדר אבו אראר נ' מדינת ישראל (2.1.13), הוטלו 5 חודשי מאסר בפועל וכן קנס בהיקף משמעותי, על מי שלא קיים צו שיפוטי בפעם הראשונה, כאשר עניינו של פסק הדין בנייה בהיקף של 540 מ"ר למטרת מגורים. הנאשם היה אב ל- 27 ילדים ומצבו הרפואי לא היה שפיר והעונש ניתן על אף נסיבותיו. אפנה גם לרע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל, (26.03.2007) בו נדחה ערעורו של נאשם על עונש של 45 ימי מאסר בפועל, קנס בסך של 7,500 ₪ והתחייבות בסך של 10,000 ₪ בגין הפרה ראשונה של צו הריסה לתוספות לבית מגורים בשטח כולל של 308 מ"ר ( ראו גם : מקרה נוסף בעפ"א 61189-07-13 חט'יב נ' ועדה מקומית בקעת בית הכרם (1.4.14)) שם אישר בית המשפט המחוזי בחיפה גזר דין של 90 ימי מאסר בפועל על מי שהורשע באי קיום צו שיפוטי להריסת בית מגורים.

מאידך, וכאמור, קובעת פסיקת בית המשפט כי במקרים מתאימים ניתן שלא להטיל מאסר בפועל. אפנה למשל לעפ"א 19726-12-14 ועדה מקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים נ' עלי אברהים ג'דיר (10.3.15) שם קבע בית המשפט המחוזי כי "לטעמי בנסיבות ספיציפיות מיוחדות של ביצוע הפרת צו בפעם הראשונה, ניתן שלא להטיל מאסר בפועל ולהסתפק במאסר שיבוצע בעבודות שירות". במקרה אחר קבע בית המשפט כי לאחר בדיקה מעמיקה אין מקום להטיל עונש של מאסר בפועל אם מאסר על תנאי לאחר שבחן לעומק את המקרה שלפניו. מקרים רבים אחרים בפסיקת בתי המשפט השלום אשר על פניו לא הגיעו לערכאות הערעור, הטיל בית המשפט בנסיבות של הפרת צו שיפוטי, מאסר על תנאי. כך למשל בתו"ב (עכו) 13324-10-09 ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל (16.12.2009) הושתו על הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי שלושה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 20,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 7,500 ₪ בגין בניה בהיקף של 216 מ"ר. בתו"ב (עכו) 27232-09-09 ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים נ' עיסא אחמד (2.3.2010) הושתו על הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי קנס בסך 7,500 ₪ בגין בניה בהיקף 115 מ"ר מחוץ לתכנית המתאר, כאשר בית המשפט שקל שם לקולא את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. במסגרת תו"ב (עכו) 17167-12-08 ועדה מקומית לתכנון גבעת אלונים נ' ספורי (9.12.2010) בו הושתו על הנאשם חודשיים מאסר על תנאי וקנס בסך 7000 ₪ בגין הפרת צו שיפוטי בקשר לבניה בהיקף של כ-80 מ"ר. במסגרת תו"ב (עכו) 17175-12-08 ועדה מקומית לתכנון גבעת אלונים נ' ג'עפרי בו הושתו על הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי בקשר לבניה בהיקף של כ-106 מ"ר קנס בסך 2,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 3,000 ₪ לאור מצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם.

במסגרת תו"ב 36478-11-09 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' הייב (4.2.15) הפנה בית המשפט אל מספר תבחינים אשר התגבשו בפסיקה לקביעת מתחם הענישה בעבירת הפרת צו שיפוטי ובכלל זה תכנון מוקדם, הנזק הצפוי מביצוע העבירה , הנזק שנגרם מביצוע העבירה , הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה , יכולתו של הנאשם להבין את חומרת העבירה, יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה , מצבו הכלכלי של הנאשם ונסיבותיו האישיות.

בעניינו, אין להמעיט מערך התנהלות הנאשם אשר הפר צו הריסה למבנה שהוטל עליו במשך כ- 8 שנים, החל מיום 29.9.10, והשתמש בו למגורים ללא היתר כדין במשך כ- 5 שנים. יחד עם זאת אציין כי המדובר בצו הריסה למבנה עזר למבנה קיים בשטח של כ- 30 מ"ר ושימוש בו למגורים ללא היתר כדין בעוד שייעוד המקרקעין הינו למגורים - כך שהפגיעה הצפויה לציבור מאי קיום הצו והשימוש הלא חוקי איננה מבין החמורות על פי הפסיקה אליה הפניתי.

לא נעלמה מעיני העובדה כי עד לכתיבת שורות אלה, טרם הציג הנאשם היתר בניה כדין. עם זאת, הוצג לפני תצהיר מיום 26.11.18 מטעם המהנדס מר פראס כנאענה לפיו הוא מצהיר כי הפקיד במשרדי הוועדה המקומית תכנון והבניה בקשה להיתר בניה מס' 1036/18 תיק בניין מס' 20109 "לגיטימיצה למבנה קעזק קיים ומבנה תוספת מוצעת על בניין קיים" במגרש 3553 חלקה 35 גוש 19353 בעראבה אשר מחזיק בו הנאשם, וכי הזמן המוערך להוצאת היתר לתיק הנ"ל הנו כ- 3 חודשים מיום הוצאת מכתב זה (קרי מיום 26.11.18).

בהתחשב בשיקולים האמורים, מתחם העונש ההולם בנסיבות מקרה זה, צריך לכלול מאסר הנע בין חודש ועד 3 חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי בין 2 – 4 חודשים; וקנס שנע בין 4,500 ₪ עד 1 0,000 ₪.

אשר לנסיבות לעניין גזירת העונש בתוך המתחם:

הנאשם בן 55 טען כי יש לו חמישה ילדים כאשר שלושה מהם עדיין סמוכים לשולחנו וכי כיום הוא מתפרנס מקצבת הבטחת הכנסה על סך 2,500 ₪. הוצג לפניי אישור מטעם המוסד לביטוח לאומי לפיו בת זוגו של הנאשם אינה עובדת החל מיום 1.2.1991.

לפי הנתונים שהובאו לפניי במסגרת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, נרשם כי מדובר בנאשם בן 53, נשוי ואב לחמישה ילדים ולא עובד מזה כשנה וחצי.

שקלתי לקולא את הודאתו של הנאשם ללא ניהול הליך הוכחות בפני ביהמ"ש.

לאור מתחם העונש שקבעתי, ובהתחשב בנסיבות אשר הבאתי לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר של חודש אשר ירוצה בעבודות שירות. העבודות ירוצו עפ"י חווה"ד של הממונה מיום 14.05.2018 בעיריית סכנין. הנאשם יתייצב לריצוי עבודות שירות ביום 1.3.19. באחריות ב"כ הנאשם לתאם את ריצוי העבודות מול הממונה על עבודות השירות.
ב. מאסר על תנאי למשך 2 חודשים והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה דומה לעבירה שבה הורשע ואולם הנאשם לא יישא בעונשו זה אלא אם כן יעבור תוך תקופה של 18 חודש העבירה בה הורשע ויורשע בגינה.

ג. אני מטילה על הנאשם קנס בסך של 7,500 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-30 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, וזאת החל מיום 25.3.18 ובכל 25 לחודש שלאחריו. אי עמידה באחד מתשלומי הקנס תעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

ככל שהופקד פיקדון הוא יועבר לידי המאשימה על חשבון הקנס – בהעדר מניעה על פי דין.

גזר הדין ניתן ביום 29.1.19 במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא כוחו, הוקרא לנאשם, ונחתם במסמך נפרד.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ט, 29 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.