הדפסה

בית משפט השלום בקריות תו"ב 39515-12-15

לפני
כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

בעניין:
ועדה מקומית לתכנון לב הגליל

המאשימה

נגד

סוהילה דראושה ת.ז. XXXXXX112

הנאשמת

גזר דין

ביום 26.1.17 הורשע ה הנאש מת על פי הודאת ה בעבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש חורג הטעונים היתר, ללא היתר – עבירות לפי סעיפים 204 (א) ו- (ג) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 לפי נוסחו במועד הגשת כתב האישום (להלן: "חוק התכנון והבניה").

על פי עובדות כתב האישום, במועדים שונים, לפחות מאז תאריך 6.5.15 ועד לתאריך 26.10.15 או בסמוך לכך, ביצע ה הנאש מת עבודות בניה ושימוש חורג ללא היתר בכך שבנ תה מבנה בצדו המערבי של המגרש , שתי קומות בשטח של 80 מ"ר כל קומה , ובסה"כ 160מ"ר (להלן: "המבנה") במקרקעין הידועים כחלקה58 , גוש 19354 מאדמות עראבה (להלן: "המקרקעין"). במועד הגשת כתב האישום ייעוד המקרקעין היה חקלאי על פי התוכניות החלות על המקרקעין ומספרן ג/ 6540,ובמועד הגשת כתב האישום הייתה תוכנית לשינוי ייעוד המקרקעין מחקלאי למגורים שמספרה 20566/ג שאושרה לאחר הגשת כתב האישום. במועד זה, חלה על המקרקעין חלה תוכנית לאיחוד וחלוקה שמספרה 262-0323600 שקיבלה תוקף ביום 9.11.17.

בתאריך 16.12.18 , ב"כ המאשימה הגיש טיעונים לעונש בכתב וביום 16.1.19 הוגשו טיעוני הנאשמת לעונש בכתב.

בטיעוניה לעונש, המאשימה הפנתה לעובדות כתב האישום ולעובדה כי המדובר בבנייה בהיקף ללא היתר בנייה בשטח של 160 מ"ר. המאשימה הדגישה את חומרת הפגיעה בערכים המוגנים והנזק שנגרם לציבור כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשעה הנאש מת ואת תכליות הענישה בנסיבות המקרה, בכללם הצורך בשמירה והקפדה על קיום שלטון החוק ויישומו והצורך בהלימה ובהרתעה .

ב"כ המאשימה תיאר את מדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות המקרה, הפנה לפסיקה רלוונטית בעניין ועתר לעונש כולל של קנס במתחם שנע בין 50,000 ₪ - 60,000 ₪; חיוב בכפל אגרה בסך של 9,600 ₪; חתימה על התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע למשך שלוש שנים מלעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה; צו להריסת המבנה לפני ובהתאם לסעיף 254ד (א) לחוק התכנון והבניה אשר ייכנס לתוקף בתום חודש מיום מתן גזר הדין לביצוע על ידי הנאש מת וכן צו הפסקת שימוש במקרקעין ובמבנה נשוא האישום לפי ובהתאם לסעיף 254ד (א) לחוק התכנון והבניה, אשר ייכנס לתוקף בתום חודש מיום מתן גזר הדין לצורך התארגנות בלבד.

הנאשמת טענה כי היא אישה נורמטיבית שומרת חוק וכי הבנייה בוצעה בשל אילוצים ותאני מחייה קשים. היא עובדת כמורה ומטפלת מסורה במשפחתה והיא משתכרת בכבוד וביקשה כי בית המשפט יתחשב בנסיבותיה. הנאשמת טענה כי היא הגישה בקשה מתאימה לקבלת היתר אשר אושרה בתנאים וכי היא צפויה לקבל היתר בכל עת. הנאשמת טענה כי בעלה סובל ממצב רפואי קשה (צורפו מסמכים). צורפו מסמכים המלמדים על הגשת בקשה לקבלת היתר בנייה אך לא צורפו לטיעונים מסמכים בדבר כושר השתכרותה של הנאשמת .

קביעת מתחם עונש הולם:

באשר לקביעת מתחם העונש ההולם, מלאכת גזירת הדין נעשית בשני שלבים: הראשון, קביעתו של מתחם עונש הולם והשני גזירת העונש בתוך המתחם. השיקולים אשר על בית המשפט להתחשב בהם בבואו לקבוע מתחם עונש הולם, מפורטים בסעיף 40 ט' ל חוק העונשין התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין") אשר עניינם נסיבות שקשורות לביצוע העבירה. סעיף 40 ח' ל חוק העונשין קובע כי ככל שמתחם העונש כולל עונש קנס, על בית המשפט להתחשב גם במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת המתחם.

העבירות שבוצעו על ידי הנאשמת כפי שתוארו בכתב האישום פוגעות בערכי התכנון ויש בהן גם פגיעה בשלטון החוק ובערך של כיבוד החוק, והן חותרות תחת עקרונות התכנון והבנייה. יפים בעניין זה הדברים שנאמרו בבר"ע 1/84 דוויק' נ' ראש העיר ירושלים ויושב – ראש הווועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד לח (1) 494 , 500 (ניתן ביום 21.1.84):

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק".

בעניינו, לצד הערכים שנפגעו במעשי העבירות יש להתחשב לעניין קביעת המתחם, בנתונים הבאים: היקף הבניה- המדובר בענייננו בבניית שתי קומות במקרקעין שייעודים היום מגורים בהיקף של 160 מ"ר כאשר במועד הבנייה ייעוד המקרקעין היה חקלאי. הנאשמת טענה כי החלה בהליכי הכשרת הבנייה אך נכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם הגישה הנאש מת אסמכתא כלשהי המעידה על קבלת היתר בנייה כדין.

בהתחשב בשיקולים האמורים, מתחם העונש ההולם בנסיבות מקרה זה, צריך לכלול קנס שנע בין 30,000 ₪ עד 50,000 ש"ח, תשלום אגרת בניה ומתן צווים לאיסור השימוש במקרקעין וכן להסרת תוצרי הבניה הבלתי חוקית.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם כפל אגרה . בנסיבות אלה וכאשר אני למדה כי הנאשמת צפויה לקבל היתר בנייה איני רואה מקום להטיל את הכאה כמבוקש.

מבלי להרחיב בעניין, אתייחס בקצרה לטענת ב"כ המאשימה להטלת צו הריסה וצו הפסקת שימוש לפי סעיף 254 ד(א) לחוק התכנון והבניה. הוראת סעיף זה קובעת כי: "צו שנתן בית המשפט לפי סעיף 254 ב יבוצע על ידי המורשע בתוך 30 ימים מיום שניתן הצו, ואולם רשאי בית המשפט, אם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו, לדחות את מועד ביצוע הצו, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שמועד ביצוע הצו לא יידחה ביותר משנה מיום שניתן". לאחר שבחנתי את נתוני המקרה ולאור הצפי התכנוני והאפשרות לקבל היתר בניה על ידי הנאשמת - לא ראיתי מקום לקבל את בקשת ב"כ המאשימה להטלת צו הריסה בהתאם לסעיף 254 ד(א)לחוק התכנון והבניה.

אשר לנסיבות לעניין גזירת העונש בתוך המתחם:

הנאשמת תיארה לפניי את נסיבותיה והמצוקה אשר הביאה לבנייה נשוא כתב האישום. כן היותה מטפלת בבעלה החולה . שקלתי לקולא את הודאתו של הנאשם ללא ניהול הליך הוכחות בפני ביהמ"ש.

לאור מתחם העונש שקבעתי, ובהתחשב בנסיבות אשר הבאתי לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס בסך של 35,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-3 5 תשלומים חודשיים רצופים ושווים , וזאת החל מיום 25.0.18 ובכל 25 לחודש שלאחריו. אי עמידה באחד מתשלומי הקנס תעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

שוברים לתשלום הקנס יונפקו על ידי המאשימה.

ב. אני מורה לנאשמת לחתום היום על התחייבות כספית על סך של 20,000 ש"ח וזאת להימנע למשך תקופה של שנתיים מהיום מביצוע אחת העבירות לפי פרק י' ל חוק התכנון והבניה. היה והנאשם לא יחתום על ההתחייבות, הוא יאסר לכפיית החתימה על ההתחייבות למשך 7 ימים או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

ג. אני מחייבת את הנאשמת לשלם אגרת בנייה ככל שטרם שולמה.

ד. אני מורה לנאשמת להרוס את המבנה שבנ תה כפי המתואר בכתב האישום ולהחזיר את מצב המקרקעין לקדמותו. צו זה יכנס לתוקף בתום 6 חודשים ממועד מתן גזר הדין, אלא אם תשיג הנאש מת היתר בניה כחוק לעבודות הבניה המתוארות בכתב האישום ולשימוש הנעשה בפועל. כן ניתן צו האוסר על השימוש במקרקעין אשר יכנס לתוקף תוך 6 חודשים מהיום אלא אם יתקבל היתר כדין.

הצווים שניתנו יירשמו במרשם המקרקעין. באחריות המאשימה תדאג לביצוע הרישום בפועל.

גזר הדין ניתן ביום 17.1.19 במעמד ב"כ המאשימה, הנאשמת ובא כוח ה, הוקרא לנאשמת, ונחתם במסמך נפרד בהסכמת הצדדים.

ככל שהופקד פיקדון הוא יועבר למאשימה על חשבון הקנס.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ט, 17 ינואר 2019, במעמד הנאשמת והצדדים.