הדפסה

בית משפט השלום בקריות תו"ב 17793-02-17

בפני
כבוד ה שופט שלמה מיכאל ארדמן

מאשימה

ועדה מקומית לתכנון ולבניה לב הגליל

נגד

נאשמים

עאטף נעאמנה

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר הודאתו בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר ללא היתר. בהתאם לעובדות כתב האישום.

ב"כ המאשימה הפנה לחומרת העבירה, היקף הבניה, העובדה כי עסקינן בשימוש עסקי בשטח חקלאי, ועובדת המשך ביצוע העבירה לאחר שבקשה להיתר בניה נדחתה וביקש להטיל על הנאשם קנס בגדרי המתחם, לגביו סבר כי עומד הוא על קנס הנע בין 120,000 ל- 150,000 ₪, כפל אגרה בסך 9,000 ₪, חתימה על התחייבות, צו הריסה וצו איסור שימוש.

ב"כ הנאשם הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות גילו המבוגר, מצבו הכלכלי בהיותו חייב מוגבל באמצעים בתיקי הוצאה לפועל, ומצבו הרפואי בהיותו סובל מסוכרת, בעיות לחץ דם, ובעיות בריאותיות נוספות . עוד הפנה לאירועים טרגיים ובהם אובדן בתו של הנאשם בתאונת דרכים, פטירת אחותו ומחלתו הממארת של אחיו. עוד טען כי השימוש העסקי היה מוגבל לאחסנת כלים, כי נאלץ לבנות בהעדר מקום אחסון אחר, בהעדר איזור תעשיה מוגדר בעראבה. לפיכך סבר הנאשם כי מת חם הקנס הראוי הינו בין 7,000 ₪ ל- 15,000 ₪. לעניין זה גם טען כי בית המשפט מוגבל לקנס של 29,200 ₪ על פי סעיף 61(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי סעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על בית המשפט בגוזרו את העונש לקחת בחשבון את עקרון ההלימה כעקרון מנחה – היינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם כך קובע סעיף 40ג לחוק כי על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט לחוק. כאשר מתחם העונש ההולם כולל גם עונש של קנס, יש על פי סעיף 40ח לחוק להתחשב לצורך קביעתו של מתחם העונש ההולם גם במצבו הכלכלי של הנאשם. לאחר קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הקבועות בסעיף 40יא לחוק, ובית המשפט אף רשאי לחרוג ממנו לקולא או לחומרא בהתחשב בשיקולי שיקום והגנה על שלום הציבור הקבועים בסעיפים 40ד-40ה לחוק.
ראשית, אדון בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, ומדיניות הענישה הנהוגה.

העבירה אותה עבר הנאשם הנה חמורה. בית המשפט העליון קבע בעבר בשורת פסקי דין, כי עבירות הבנייה ללא היתר הפכו רעה חולה שיש להילחם בה על ידי הטלת עונשים כבדים. בית המשפט העליון חזר פעם אחר פעם על הצורך להילחם בתופעה זו והדגיש כי "כל שנותר הוא לחזור ולהזכיר את הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, לנוכח הפגיעה החמורה שהן מסבות לשלטון החוק ולסדר הציבורי. ויפים, לעניין זה, אז כהיום, דברי השופט (כתוארו אז) מ' אלון, בציינו כי:

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט" (ע"פ 917/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987),

רע"פ 8496/12 רפי חלפון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.1.13)

תכלית חומרה קיימת במקרים בהם נאשמים מבצעים עבודות בניה ושימוש במקרקעין בניגוד לייעוד הקרקע, למטרות מסחריות. במקרים מעין אלה קבע בית המשפט העליון כי מטרת הענישה הינה בין היתר לשלול את הכדאיות הכלכלית בעבירות אלה, על ידי הטלת קנסות כבדים שישללו מהעבריין את הרווח הכלכלי ואף יותר מכך (ראה למשל: רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – חבל מודיעין [ניתן ביום 9.6.2009]; רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 17.5.2006]). לעניין זה גם ילקח בחשבון מספר המבנים הבלתי חוקיים שנבנו (ראה: רע"פ 8701/08 וונש נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – לודים [ניתן ביום 3.6.2009]). לעניין זה אני דוחה את טענת הנאשם כי בית המשפט מוגבל לקנס בשיעור 29,200 ₪. לעניין זה אציין ראשית שעונס המאסר על פי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בנוסחו לפני תיקון 116, עמד על שנתיים כך שהקנס על פי סעיף 61(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 עומד על 75,300 ₪ ולא כנטען. שנית, מדובר בקנס לכל עבירה, כאשר כאמור בהלכת וונש דלעיל, ניתן לחשב את הקנס שבחוק העונשין לכל מבנה בלתי חוקי שנבנה, ועל אלה יש להוסיף את סמכות בית המשפט בעבירות נמשכות כעבירת השימוש ללא היתר , לגזור קנס יומי בשיעור 1,400 ₪ ליום על פי סעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (וראה: הלכות וונש ו- נוסטרדמוס דלעיל).
לעניין זה יש להדגיש, כאשר בית המשפט גוזר רכיב של קנס, עליו לקחת בחשבון גם את מצבו הכלכלי של הנאשם. עם זאת, מצב כלכלי זה אינו חזות הכל. לא פחות חשוב הינו גורם ההרתעה, ולעיתים יגבר שיקול זה על השיקול בדבר מצבו הכלכלי של נאשם גם אם הינו חדל פרעון (ראה: רע"פ 8445/14 עזרן נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 29.12.2014]). אכן, גם מצב של פשיטת רגל וחדלות פרעון אינו הצדקה שלא לגזור עונשי קנס, ודיני פשיטת הרגל מכילים פתרונות למקרים אלה (ראה: רע"פ 1296/11 טוביאנה נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 17.4.2011]). מקרה קלאסי להעדפת האינטרס ההרתעתי על השיקול בדבר מצבו הכלכלי של נאשם, הינו עבירות התכנון והבניה בהן קיימת חשיבות מרובה, לפעול להרתעה אפקטיבית מביצוע עבירות שמניעיהן כלכליים ומסחריים (ראה: רע"פ 9131/09 חיים אמיד נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 21.12.2009]).

במקרה שבפני, קיימים שיקולים מעורבים. מצד אחד עסקינן בבניה מטעמים מסחריים, בשטח בהיקף בינוני של כ- 150 מ"ר באדמה שייעודה חקלאי. חומרה מיוחדת קיימת בכך שבקשתו של הנאשם להיתר בניה נדחתה, ולמרות זאת ביודעין המשיך להשתמש בעסקו עד עצם היום הזה ביודעו כי השימוש הינו בלתי חוקי. מן הצד האחר, יש לקחת בחשבון את הפיגור התכנוני באיזור עראבה שאין בו איזור תעשיה מוכרז, את מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, את גילו, מצבו הרפואי, ואת האסונות המשפחתיים. בכל אלה אתחשב בעת קביעת מתחם הענישה בתיק זה.

אקבע אפוא את מתחם העונש ההולם בהתחשב בשיקולים הקבועים בסעיפים 40ח-40ט ו- 40יג לחוק:

1) התכנון שקדם לביצוע העבירה – מלא.
(2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה – מלא.
(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה – נזק לאינטרס הציבורי.
(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה – כנ"ל.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – סיבות כלכליות ומסחריות.
(6) יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו – מבין.
(7) יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה – יכול להימנע.
(8) מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה – לא רלבנטי.
(9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1 לחוק (קטינות / העדר שליטה גופנית/ אי שפיות/ שכרות / הגנה עצמית / כורח / צידוק / זוטי דברים / טעות) – לא רלבנטי.
(10) האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו – לא רלבנטי.
(11) הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה – לא רלבנטי.
(12) מצבו הכלכלי של הנאשם – לקחתי כאמור לעיל בחשבון את המצב הכלכלי.
(13) האם מדובר בהרשעה במספר עבירות הכוללות מספר אירועים (סעיף 40יג לחוק) (במקרה כזה על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, אך רשאי לקבוע עונש כולל לכלל האירועים). במסגרת זו יתחשב בית המשפט במספר העבירות, תדירותן, והזיקה ביניהן והיחס ההולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש - אקבע מתחם עונש כולל.

לאחר ששקלתי את הגורמים והנסיבות כאמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם הינו: קנס במתחם הנע בין 50,000 ₪ ל- 80,000 ₪, כפל אגרה, חתימה על התחייבות, צו הריסה וצו איסור שימוש.

האם יש מקום בענייננו לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, על פי סעיף 40ד לחוק או משיקולי הגנה על שלום הציבור על פי סעיף 40ה לחוק (חשש שהנאשם יחזור ויבצע עבירות בהסתמך על עבר פלילי משמעותי או חוות דעת מקצועית)? לא.

כעת אבחן מה העונש שיש לגזור על הנאשם, בתוך מתחם העונש ההולם, וזאת על פי השיקולים שנקבעו בחוק. אבחן את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא לחוק:

(1) הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו – הנאשם בגיל מבוגר ובמצב כלכלי קשה.
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם – כנ"ל.
(3) הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו – כנ"ל.
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב – הנאשם הודה בביצוע העבירות אך לא עשה דבר כדי לתקן את מעשיו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה – כנ"ל.
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו – כנ"ל.
(7) התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה – לא הוכח.
(8) נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה – הנאשם טען בפני לאסונות משפחתיים. אני מקבל את דבריו של הנאשם, אך אינני סבור כי הנאשם הוכיח שיש קשר כלשהו בין אסונות אלה לבין הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות נשוא האישום.
(9) התנהגות רשויות אכיפת החוק – לא רלבנטי.
(10) חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – לא רלבנטי.
(11) עברו הפלילי של הנאשם או העדרו – אין עבר פלילי.
(12) נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק) – לא הוכחו.
(13) שיקולי הרתעה אישית (סעיף 40ו לחוק) – קיימים.
(14) שיקולי הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק) – קיימים.

נוכח כל האמור אני גוזר את דינו של הנאשם כדלקמן:

1. קנס בסך 60,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תחתיו.
הקנס ישולם ב- 30 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 15.1.19 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

היה ושיעור משיעורי הקנס לא ישולם במועדו – תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.

2. אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך 60,000 ש"ח להימנע מלעבור אחת העבירות המנויות בפרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, במשך שנתיים.
אם לא יחתום בתוך 15 יום מהיום, ייאסר ל- 10 ימים.

3. אני מחייב את הנאשם בתשלום כפל אגרת בנייה כחוק בסך 9,000 ₪. התשלום יתבצע בתוך 60 יום במשרדי המאשימה.

4. ניתן בזאת צו הריסה וצו איסור שימוש למבנים נשוא האישום, לביצוע ע"י הנאשם. אולם אני מורה על דחיית מועד ביצוע צו ההריסה וצו איסור השימוש ב- 60 יום מהיום על מנת לאפשר לנאשם להעביר את עסקו למקום אחר. אינני מוכן ליתן לנאשם כבקשתו תקופה ארוכה יותר. הנאשם יודע היטב מאז 2014 כי אין סיכוי לקבלת היתר, ולפיכך היה עליו להערך לפני זמן רב להעביר את אחסנת כליו למקום אחר. מובהר כי אם לא יבוצע צו ההריסה ולא יוארך עיכוב הביצוע בהחלטה שיפוטית, תהא רשאית המאשימה בתום 30 יום מהמועד הנ"ל לבצע את ההריסה בעצמה ולחייב את הנאשם בהוצאותיה.

5. אני מורה לרשם המקרקעין לרשום הערה בדבר צו ההריסה וצו איסור השימוש דלעיל. המאשימה תדאג לביצוע הרישום.

הנאשם מופנה למשרדי המאשימה על מנת לקבל את שוברי התשלום לקנס.

ככל שקיים פיקדון כלשהו לטובת הנאשם, יקוזז מסכום הקנס בתיק זה.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בחיפה.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ט, 20 דצמבר 2018, במעמד הצדדים ב"כ המאשימה עו"ד עיסאם חטיב, הנאשם בעצמו וב"כ עו"ד חאלד יאסין .