הדפסה

בית משפט השלום בקריות תו"ב 166-11-15

לפני
כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

בעניין:
ועדה מקומית לתכנון לב הגליל

המאשימה

נגד

מוחמד עבד אלמג'יד חסין ת.ז. XXXXXX899

הנאשם

גזר דין

ביום 20.6.17 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר – עבירות לפי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 לפי נוסחו במועד הגשת כתב האישום (להלן: "חוק התכנון והבניה").

על פי עובדות כתב האישום, במועדים שונים, לפחות מאז תאריך 11.11.13 ועד לתאריך 11.8.15 או בסמוך לכך, ביצע הנאשם עבודות בניה ושימוש ללא היתר בכך שבנה מבנה בן שתי קומות; כל קומה בשטח של כ- 140 מ"ר ובסה"כ כ- 280 מ"ר (להלן: "המבנה"). המבנה נבנה במקרקעין הידועים כחלקות 32 ו- 35, גוש 19418 מאדמות דיר חנא (להלן: "המקרקעין"). במועד הגשת כתב האישום ייעוד המקרקעין היה מגורים וזאת על פי התוכניות המאושרת החלות על המקרקעין ומספרן ג/9631 ו- ג/12908. עוד צוין במסגרת כתב האישום כי בתאריך 23.3.10 הגיש הנאשם בקשה להכשרת הבניה והשימוש נשוא תיק זה, שמספרה 20100248 אשר נדונה ביום 6.10.10 על ידי מליאת הועדה והוחלט לאשרה בתנאים; אולם הטיפול בבקשה הופסק וחודש רק בחודש יוני 2015 וטרם נתקבל היתר.

בתאריך 5.12.18 , ב"כ המאשימה הגיש טיעונים לעונש בכתב, בהסכמת הנאשם. ביום 16.1.19 הוגשו טיעוני הנאשם לעונש.

בטיעוניה לעונש, המאשימה הפנתה לעובדות כתב האישום ולעובדה כי המדובר בבנייה רחבת היקף ללא היתר בנייה בשטח של 280 מ"ר. המאשימה הדגישה את חומרת הפגיעה בערכים המוגנים והנזק שנגרם לציבור כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם ואת תכליות הענישה בנסיבות המקרה, בכללם הצורך בשמירה והקפדה על קיום שלטון החוק ויישומו והצורך בהלימה ובהרתעה. המאשימה טענה כי העבירות בהן הורשע הנאשם פגעו בשלטון החוק ובהליך התכנוני, שכן התנהגות הנאשם בדרך של קביעת עובדות בשטח פגעה במרקם התכנוני ובאינטרסים ציבוריים כבדי משקל.

המאשימה טענה כי במקרה דנן מדובר במקרה של ריבוי אירועים וריבוי עבירות אשר יש בה כדי להצדיק קביעת מתחם ענישה כולל לפי סעיף 40 יג' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 שישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול האירועים ומידת אשמו של הנאשם לבין העונש ההולם.

ב"כ המאשימה תיאר את מדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות המקרה, הפנה לפסיקה רלוונטית בעניין ועתר לעונש כולל של קנס במתחם שנע בין 80,000 ₪ - 100,000 ₪; חיוב בכפל אגרה בסך של 16,800 ₪; חתימה על התחייבות בסך 80,000 ₪ להימנע למשך שלוש שנים מלעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה; צו להריסת המבנה לפני ובהתאם לסעיף 254ד (א) לחוק התכנון והבניה אשר ייכנס לתוקף בתום חודש מיום מתן גזר הדין לביצוע על ידי הנאשם, שאם לא כן, תהיה המאשימה רשאית לבצעו ולהיפרע מהנאשם על הוצאותיה; וכן צו הפסקת שימוש במקרקעין ובמבנה נשוא האישום לפי ובהתאם לסעיף 254ד (א) לחוק התכנון והבניה, אשר ייכנס לתוקף בתום חודש מיום מתן גזר הדין לצורך התארגנות בלבד. בשולי הדברים, ביקש ב"כ המאשימה להימנע מפריסת הקנסות שיוטלו לתשלומים רבים שכן פריסת התשלומים כמוה כמתן "משכנתא" לנאשם מטעם המדינה ועל חשבונה, ופרס נוסף לחוטא ויש בה שום פגיעה בתכלית הענישה.

ב"כ המאשימה טען כי אין בנסיבות האישיות או בנימוקים האישיים של הנאשם בכדי להצדיק את הפגיעה החמורה, הקשה והמכוונת בשלטון החוק, וכי נוכח ריבוי העבירות על חוק התכנון והבניה, מצווה בית המשפט לנקוט אמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים. המאשימה ציינה כי הנאשם הגיש בקשה ללגיטימציה שמספרה 20150689 לבניין קיים משתי קומות. במעמד הדיון אשר התקיים ביום 13.2.19 כי היתר הבנייה מכסה את הבנייה.

בטיעוני הנאשם לעונש טען כי הגיש בקשה להכשרת הבנייה שמספרה 20100248 וביום 23.3.10 אישרה הוועדה את הבקשה בתנאים אך הנאשם הפסיק את הטיפול בבקשה לאחר שהוגש כתב אישום. הנאשם מחזיק בהיתר בנייה מיום 24.12.17 אשר נמסר לידו החל מיום 10.1.2018. הנאשם התגורר בבית סבא ובנה לאחר שדודו ביקש ממנו לפנות את הדירה.

הנאשם ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם כאשר עסקו בתחום הבנייה קרס והביא להפסדים קשים אשר פגעו בו ובבני משפחתו, אשתו עקרת בית והוא המפרנס היחיד של המשפחה.

קביעת מתחם עונש הולם:

לעניין טענת המאשימה לפיה מדובר בריבוי אירועים וריבוי עבירות, אציין כי בנסיבות תיק זה איני מקבלת את הטענה .

בהתאם למבחן "הקשר ההדוק" (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקאות 7-5 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז (29.10.2014); (להלן: ענין ג'אבר), התשובה לשאלה מהו אירוע תיגזר מניסיון החיים, כך שעבירות שמתקיים ביניהן קשר הדוק ייחשבו לאירוע אחד. על בית המשפט לבחון את האירוע העברייני, על ציר הזמן, לבחון את סמיכות המעשים העבריינים, האם המעשים הם חלק מאותה תוכנית עבריינית אף שהם בוצעו תוך תקופת זמן שאינה קצרה (שם, פיסקה 5. וראו גם: ע"פ 6341/14 בן איטשי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (8.7.2015)).

מטרת סיווג מעשיו של נאשם לאירוע אחד, או מס' אירועים, הוא לשמש כלי עזר לערכאות הדיוניות, לצורך גזירת העונש לעבריין הניצב בפניהם (כב' השופט ס' ג'ובראן בע"פ 9308/12 עיסא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.7.2015), שם בפסקה 100; וראו גם: ע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 (29.12.2014)). אין הדבר גורע מסמכותו של בית המשפט לשקול את מכלול "המעשים" בתוך האירוע העברייני שעה שהוא גוזר את עונשו של העומד בפניו, שכן לפי תיקון מס' 113 לחוק העונשין עיקר הדגש הוא על הלימה ראויה בין מעשה העבירה בנסיבותיה לבין סוג ומידת העונש. הלימה זו הינה נגזרת של חומרת הנסיבות ודרגת האשם העולה מהן.

במקרה שלפנינו, אין מדובר במספר אישומים, אלא בכתב אישום אחד המייחס לנאשם שתי עבירות של בניה ושימוש ללא היתר. המדובר בעבירות אשר יש בהם קשר הדוק ומהוות אירוע אחד וזאת מאחר ועיקר העבירות נוגע לעצם הבניה ללא היתר ובהמשך, לשימוש הלא חוקי. גם לעניין הזמנים, כתב האישום מייחס לנאשם אישום אחד בשתי עבירות אשר אירעו בתקופת זמן אחת מסוימת, לפחות מאז תאריך 11.11.13 ועד לתאריך 11.8.15 או בסמוך לכך. לאור האמור, ובהתאם למבחן הקשר ההדוק, כפי שהוא פותח בפסיקה (ראו : עניין ג'אבר) מדובר באירוע אחד הכולל שני מעשים, ובעת קביעת מתחם העונש ההולם יש לתת דעה לעובדה זו.
באשר לקביעת מתחם העונש ההולם, מלאכת גזירת הדין נעשית בשני שלבים: הראשון, קביעתו של מתחם עונש הולם והשני גזירת העונש בתוך המתחם. השיקולים אשר על בית המשפט להתחשב בהם בבואו לקבוע מתחם עונש הולם, מפורטים בסעיף 40 ט' לחוק העונשין התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין") אשר עניינם נסיבות שקשורות לביצוע העבירה. סעיף 40 ח' לחוק העונשין קובע כי ככל שמתחם העונש כולל עונש קנס, על בית המשפט להתחשב גם במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת המתחם.

העבירות שבוצעו על ידי הנאשם כפי שתוארו בכתב האישום פוגעות בערכי התכנון ויש בהן גם פגיעה בשלטון החוק ובערך של כיבוד החוק, והן חותרות תחת עקרונות התכנון והבנייה. יפים בעניין זה הדברים שנאמרו בבר"ע 1/84 דוויק' נ' ראש העיר ירושלים ויושב – ראש הווועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד לח (1) 494 , 500 (ניתן ביום 21.1.84):

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק".

בעניינו, לצד הערכים שנפגעו במעשי העבירות יש להתחשב לעניין קביעת המתחם, בנתונים הבאים: היקף הבניה- המדובר בענייננו בבניית שתי קומות במקרקעין שייעודים מגורים בהיקף של 280 מ"ר וכן שימוש בהם – הכל ללא היתר כדין. הנאשם מחזיק כיום בהיתר בנייה .

בהתחשב בשיקולים האמורים, מתחם העונש ההולם בנסיבות מקרה זה, צריך לכלול קנס שנע בין 30,000 ₪ עד 60,000 ש"ח, וחתימה על התחייבות.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם כפל אגרה, צו הריסה וצו איסור שימוש. משקיבל הנאשם היתר בניה איני רואה מקום לקבל את בקשת המאשימה.

אשר לנסיבות לעניין גזירת העונש בתוך המתחם:

התחשבתי בהודאות של הנאשם בהזדמנות הראשונה, והעבודה כי הנאשם מחזיק בהיתר בנייה כדין. לחומרא התחשבתי בעובדה כי לא צורפו מסמכים התומכים בטענת הנאשם בעניין מצוקתו הכלכלית, והעובדה כי בנה בהיקף של 280 מ"ר ללא היתר.

לאור מתחם העונש שקבעתי, ובהתחשב בנסיבות אשר הבאתי לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס בסך של 40,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-3 5 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, וזאת החל מיום 25. 3.19 ובכל 25 לחודש שלאחריו. אי עמידה באחד מתשלומי הקנס תעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

שוברים לתשלום הקנס יונפקו על ידי המאשימה.

ב. אני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית על סך של 20,000 ש"ח וזאת להימנע למשך תקופה של שנתיים מהיום מביצוע אחת העבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה. היה והנאשם לא יחתום על ההתחייבות, הוא יאסר לכפיית החתימה על ההתחייבות למשך 7 ימים או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

ככל שהופקד פיקדון הוא יוחזר לידי המאשימה על חשבון הקנס בהעדר מניעה על פי דין.

גזר הדין ניתן ביום 13.2.19 במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא כוחו, הוקרא לנאשם, ונחתם במסמך נפרד בהסכמת הצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, במעמד ב"כ המאשימה , הנאשם ובאו כוחו .