הדפסה

בית משפט השלום בקריות תו"ב 1162-05

בפני
כבוד ה שופטת סימי פלג קימלוב

מבקש

רביע נעים הינו

נגד

משיבה

ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי

החלטה

הבקשה להארכת מועד ביצוע צו הריסה שיפוטי
לפני בקשה להארכת מועד ביצוע צו הריסה שהוגש על ידי המבקש.
בבקשה מפרט המבקש, כי הבקשה הוגשה בהמשך לדיון שהתקיים ביום 4.12.17 בבית המשפט השלום בעכו תו"ב 34501-10-14 בפני כב' השופטת שושנה פיינסוד (להלן: תיק עכו").

הבקשה מתייחסת לצו הריסה שיפוטי שניתן על ידי כב' השופט מרדכי ארגמן ביום 10.9.06 במסגרת עמ"ק 1162/06 (להלן: התיק העיקרי"). בגזר הדין הורה כב' השופט ארגמן על צו הריסה לבניין שנבנה ללא היתר על ידי המבקש וכי צו ההריסה יעוכב עד ליום 1.12.07 וזאת על מנת לאפשר לנאשם למצות את הליכי הרישוי לקבלת היתר. יצוין, כי בתיק זה הואשמו יחד עם המבקש שני אחיו חאלד ואחסאן ואולם שניהם נמחקו מכתב האישום ולטענת המבקש הדבר מעיד על לקיחת אחריות מצדו . עוד צוין בבקשה כי ביחס לשני האחים קיים היתר בניה כחוק.

לטענת המבקש, הבניה בה הוא מתגורר כיום בוצעה בשנת 2005 על ידי אביו המנוח שנפטר בשנת 2006 וכי אף הדירות בהן מתגוררים אחיו נבנו על ידי אביו המנוח.
לטענת המבקש משנפטר אביו, לא היה מנוס אלא ליטול אחריות לדבריו ולהודות בעובדות כתב האישום אף שלא עשה את המעשים.

בהמשך, הועמד המבקש לדין פעם נוספת בתיק תו"ב 32827-11-09 (שלום עכו) ושם הורשע בעבירה של אי קיום צו בית משפט וביום 1.6.11 גזר עליו כב' השופט ויליאם חאמד עונש של קנס והתחייבות ובית המשפט התחשב בנסיבות המקרה.

המבקש טוען בבקשה כי נסיבותיו האישיות ובעיקר מותו הפתאומי של אביו אשר היה מטפל בכל העניינים הנוגעים לבניית הדירות לילדיו וכן לרישום המקרקעין השייכים למשפחת המבקש, לקח לו זמן עד שקלט והבין לדבריו את מורכבות הכרוכה בנקיטת הליכי הרישוי.
לטענת המבקש עשה להתקדמות הליכי הרישוי וכי התקדמות זו, גם אם אינה מספקת מצדיקה דחיית ביצוע צו ההריסה שכן בהימצא פתרון לקשיים שפורטו אין למבקש ספק כי היתר בניה הינו בהישג ידו.

המבקש לא הרס את המבנה וביום 18.2.18 הגיש לבית משפט בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

טיעוני הצדדים
המבקש טוען כי בשנים האחרונות חל שינוי ביחס לזכאות להגיש בקשה להיתר בניה וכי מדובר בשטח אדמה שהוחזק עוד לפני קום המדינה על ידי סבו של המבקש וכאשר התנהלו הליכי הסדר מקרקעין ביחס לאדמות ג'וליס, הגיש אביו של המבקש בקשה לפי לוח הזכויות בהתאם לפקודת הסדר המקרקעין והדיון בקרקע הידועה כחלקה 9 גוש 18441 התנהל במסגרת תיק הסדר בבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 11.6.89 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת תיק ההסדר 912 לפיו נפסק לזכות אביו המנוח של המבקש 2/6 מהזכויות בחלקה 9 ששטחה הכולל 1,512 מ"ר קרי שטח של 504 מ"ר, כך כעולה מבקשת המבקש.

לטענת המבקש, הטיפול הממשי והרציני שנעשה לרישום פסק הדין נעשה על ידי בא כוחו לאחר שקיבל את הייצוג בתיק 34501-10-14 בחודש אפריל 2015. מאחר ומדובר בפסק דין בהליך הסדר, הטיפול ברישום פסק הדין הוא בסמכות פקיד ההסדר, הפועל מכוח פקודת הסדר זכות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט 1969, אשר אמור ליתן בסוף הליך הבדיקה שהוא מקיים צו רשום המופנה לרשם המקרקעין. לטענת המבקש, בהמשך התברר כי קיימת הערת אזהרה נוגדת שנרשמה במקרקעין לטענתו ככל הנראה בטעות לטובת אחד השכנים, מר סלים סלאח נבואני. לאחר למעלה משנה הוסרה הערת האזהרה. לטענת המבקש, ניתן היה להשלים את ההליכים קודם לכן לולא אותה הערת אזהרה.

לטענת המבקש, ביום 17.1.16 התקבל מכתב מאת פקיד ההסדר ולפיו חלקת משנה 9/3 אמורה להירשם על שם המבקש ואולם מדובר בטיפול ברישום חריג שיש לתאם הטיפול בו עם מספר גורמים ( נספח ד' לבקשה).

ביום 18.12.16 התקבל מכתב נוסף מפקיד ההסדר אשר בו הודע למבקש כי נעשתה פעולה ברישום המאפשרת את ביצוע פסק הדין ואולם התברר כי רישום פסק הדין מותנה בהמצאת אישום מיסים ופטור ממיסים. לטענת המבקש, לאחר מאמצים רבים ניתן אישור כי פסק הדין המהווה תיקון לוח הזכויות אינו מהווה אירוע מס ולפיכך חל פטור ממס. אישור זה הומצא לטענת המבקש לפקיד ההסדר, אשר חרף פניות מרובות טרם הגיב לכך, דבר אשר מעכב את השלמת הרישום.

בנוסף, טוען המבקש כי אחוזי הבניה נוצלו על ידי בני משפחתו של המבקש, דבר שמנע הפקת היתר על שם המבקש. לפיכך, נעשתה פניה על ידי אמו של המבקש אל רשות מקרקעי ישראל, פעולה שלא נשאה פרי. המבקש אף פנה לחבר הכנסת אכרם חסון על מנת שיתגייס לעזרתו להשלמת הליכי הרישוי.

בדיון בפני חזר בא כוח המבקש על הטענות והוסיף כי המבקש, עובד שירות בתי הסוהר ומועמד לקצונה ומפרנס שני ילדים קטנים.

המשיבה, בתגובתה ובדיון בפני מתנגדת לבקשה. מתגובת המשיבה שהוגשה ביום 25.2.18 עולה כי טרם הוגשה בקשבה להכשרת הקרקע מושא הצו וכי על פי גישת מהנדס מטעם המבקש, יש לחבר את שני המבנים ביחד וזאת כתנאי לכך שלא תהיה בעיה תכנונית לקבלת היתר בניה, דבר שלא נעשה על ידי המבקש. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה באיחור המועד הקבוע בתקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות"). כמו כן טענה המשיבה כי המבקש לא צירף תצהיר של איש מקצוע המטפל בהליכי התכנון ולא צורפה תגובה של המשיבה לבקשה וזאת כמתחייב על פי תקנה 3 לתקנות. זאת ועוד, מציינת המשיבה כי מדובר בבניה רחבת היקף של 230 מ"ר ונוכח עמדת הפסיקה שיש להעדיף את האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי של המבקש, האיזון הראוי בנסיבות העניין הוא דחיית הבקשה.

המבקש בתשובה לתגובת המשיבה, טען כי הבקשה הוגשה בהמשך לדיון שהתקיים בפני כב' השופטת פיינסוד אשר הביעה אמפתיה למבקש ובדיון לא פורמאלי שהתקיים עלה הרעיון כי הנאשם יגיש בקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה בתיק זה. לטענת המבקש, המשיבה הסכימה להצעה כי תוגש בקשה מטעמו וכי הגשת הבקשה לא נולדה בחלל ריק ובמובן מסוים המבקש סמך על התועלת במסלול זה ופיתח ציפיות אם כי היה נהיר וברור כי מדובר בהליך נפרד .

בדיון בפני, הוסיפה טענה ב"כ המשיבה וטענה כי המבקש לא הצביע על צפי כלשהו לקבלת היתר בניה, הרי אין להיעתר לבקשת המבקש.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובתגובות שהוגשו לעיוני, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

נקבע לא אחת בפסיקה כי ההריסה היא הכלל והימנעות ממנה - החריג. ראו, למשל, עפ"א 4784-06-17 עלאוי נ' הועדה המקומית לתו"ב עירון שם נקבע על ידי כב' השופטת תמר נתנאל שרון:

"ההלכה הברורה עליה חוזר בית המשפט העליון, שוב ושוב היא, כי עיכוב ביצוע צו הריסה בשל סיכויים להכשרת הבנייה יינתן רק כאשר קיים "אופק תכנוני". הפרשנות שניתנה למונח זה היא מצמצמת. כלומר - ה"אופק" צריך להיות קרוב וברור. נפסק, כי על מבקש הארכה להראות שהיתר הבנייה, אשר יכשיר את הבנייה הבלתי חוקית נמצא "בהישג-יד" ואף "בהישג יד מידי". ראו, למשל, דברים שנאמרו ברע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, ׁ(12.6.2014) (להלן: "עניין קדמת עדן"), כדלקמן: "בפסיקה הובהר, כי יש חשיבות מרובה לביצוע צו הריסה במועדו ולפיכך, היעתרות לבקשת ארכה תיעשה רק במקרים 'חריגים ויוצאי דופן', כאשר הדגש המרכזי יינתן לשאלה האם היתר הבנייה נמצא "בהישג יד מידי" של המבקש...".

המבקש מלין על כך כי ההליכים להסדרת הכשרת המבנה מתמהמהים וגולל את הקשיים בהם נתקל מול רשויות העוסקים בדבר ואולם, אין לו אלא להלין על עצמו בכך שהחל את ההליכים תקופה ארוכה וממושכת לאחר שניתן צו ההריסה השיפוטי מושא תיק זה. אכן, המבקש פעל במרץ ועושה מאמצים ניכרים ואולם במצב דברים זה לא נראה כי אופק תכנוני או סיכוי ממשי לכך בר השגה, וזאת בניגוד לטיעוני המבקש. המהמורות להשגת היתר הבניה נותרו בעינן ועוד נכונה למבקש דרך ארוכה על מנת שישיג בסופו של דבר מבוקשו. בעניין זה אפנה לתו"ב 32827-11-09 מיום 1.1.2011 שם הורשע המבקש בעבירה של אי קיום צו שיפוטי מושא תיק זה ובטיעוני הסנגור נטענו אותם טיעונים בדבר הקשיים המתייחסים לאחוזי הבניה על המקרקעין החורגים מאחוזי הבניה הנותרים ובית המשפט (כב' השופט ויליאם חאמד) אף התייחס לכך בגזר דינו. אלא שמאז שנת 2011, ועד שנת 2015, כעולה מהמסמכים שהוצגו בפני, לא נעשה מאומה מצד המבקש.

בעניין זה, אמר בית המשפט העליון את דברו בעניין "קדמת עדן" :
" ... גם אם המבקשים עודם משוכנעים כי בהתנהלותם של מוסדות התכנון נפלו פגמים מסוימים, אין בכך משום הצדקה להארכת המועד שנקבע לביצוע הצווים, עד אשר יינתן למבקשים ההיתר המיוחל...".

הכלל הוא כי צו הריסה יש לקיים במועד ועיכוב ביצועו ייעשה רק במקרים חריגים. המשיב לא הוכיח שהמקרה דנן ממלא אחר התנאים שנקבעו בפסיקה. הוצגו בפני מסמכים רבים בדבר המאמצים שמשקיע המבקש בהליכים אלה ואולם לא הוצג בפני כל מסמך המראה כי הבנייה הבלתי חוקית שנבנתה, תמצא בסבירות כלשהי, גם אם נמוכה, ניתנת להכשרה . למעלה מן הצורך, אציין כי מדובר בבניה רחבת היקף של 230 מ"ר המשתרעת על שתי קומות.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה. על מנת לאפשר למבקש להתארגן בהתאם ולפנים משורת הדין אני מעכבת את ביצוע צו ההריסה עד ליום 15.11.18.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ט, 12 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.