הדפסה

בית משפט השלום בקריות תו"ב 10688-12-15

לפני
כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

בעניין:
ועדה מקומית לתכנון לב הגליל

המאשימה

נגד

מוהנא עאסלה ת.ז. XXXXXX361

הנאשמים

גזר דין

ביום 14.6.16 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש חורג הטעונים היתר, ללא היתר – עבירות לפי סעיפים 204 (א) ו- (ג) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 לפי נוסחו במועד הגשת כתב האישום (להלן: "חוק התכנון והבניה") אי קיום צו הפסקה שיפוטי, עבירה לפי סעיף 240 לחוק התכנון והבנייה, ואי קיום צו למניעת פעולות , עבירה לפי סעיף 249 לחוק התכנון והבנייה .

על פי עובדות כתב האישום, במועדים שונים, לפחות מאז תאריך 7.4.15 ועד לתאריך 9.10.15 או בסמוך לכך, ביצע הנאשם עבודות בניה ושימוש חורג ללא היתר בכך שבנה מבנה בן שלוש קומות , כל קומה 200 מ"ר, ובסה"כ 600 מ"ר (להלן: "המבנה") במקרקעין הידועים כחלקה 67, גוש 19347 מאדמות עראבה (להלן: "המקרקעין"). במועד הגשת כתב האישום ייעוד המקרקעין היה חקלאי על פי התוכנית החלה על המקרקעין ומספר ה ג/ 6540 - מאושרת.

ביום 26.4.15 ניתן צו הפסקה שיפוטי וצו איסור פעולות על ידי בית המשפט השלום בקריות (כב' השו' מוחמד עלי) על פי הוראות סעיף 239 ו- 246 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 במסגרתו נצטווה הנאשם וכל הפועלים מטעמו ועבורו להפסיק ומייד את כל פעולות הבנייה שענשו ונעשים באתר ללא היתר כאשר הבנייה הייתה במצב של יציקת רצפה, טפסנות לעמודים וקירות ממ"ד ללא יציקה. ביום 30.4.15 נמסר הצו כדין לידי הנאשם באמצעות מפקח הבניה ה"ה אדהם חוסין.

על פי עובדות כתב האישום , במעשיו, הנאשם הפר הוראות צו ההפסקה השיפוטי שהומצא לו כדין ולא ציית להוראותיו כאשר המשיך בפעולות הבנייה וביום 6.10.15 בנה טפסנות לתקרת קומה שלישית ללא יציקה.

בהסכמת הצדדים - הצדדים הגישו טיעונים לעונש בכתב ( המאשימה בתאריך 5.12.18 והנאשם ביום 26.12.18).

במסגרת הטיעונים לעונש ציינה המאשימה כי ביום 23.11.17 המליצה הועדה המחוזית לתכון ובנייה על הפקדת תוכנית מס' 262-0533059 אשר חלה על המקרקעין ועניינה תכנון שכונת מגורים. המאשימה הפנתה לעובדות כתב האישום ולעובדה כי המדובר בבנייה רחבת היקף ללא היתר בנייה בשטח של 600 מ"ר אשר נבנתה כאשר ייועד המקרקעין היה חקלאי .

המאשימה הדגישה את חומרת הפגיעה בערכים המוגנים והנזק שנגרם לציבור כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם ואת תכליות הענישה בנסיבות המקרה, בכללם הצורך בשמירה והקפדה על קיום שלטון החוק ויישומו והצורך בהלימה ובהרתעה לעמדת המאשימה מדובר בעבירה כלכלית שכן הנאשם כלכל את צעדיו וסבר כי הבנייה הלא חוקית משתלמת כלכלית וכי בית המשפט יטה עמו חסד. בית המשפט נתבקש לשלוח מסר ברור וחד משמעי המכוון למניעת הנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר. המאשימה טענה כי העבירות בהן הורשע הנאשם פגעו בשלטון החוק ובהליך התכנוני, שכן התנהגות הנאשם בדרך של קביעת עובדות בשטח פגעה במרקם התכנוני ובאינטרסים ציבוריים כבדי משקל.

המאשימה טענה כי עניינינו במקרה של ריבוי אירועים וריבוי עבירות אשר יש בו כדי להצדיק קביעת מתחם ענישה כולל לפי סעיף 40 יג' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") שישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול האירועים ומידת אשמו של הנאשם לבין העונש ההולם. לגרסת המאשימה מדובר במקרה המצדיק לאמץ את מתחם העונש לו עתרה; ולהטיל על הנאשם עונש המצוי ברף העליון של המתחם בהתחשב במכלול הנסיבות.

ב"כ המאשימה תיאר את מדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות המקרה, הפנה לפסיקה רלוונטית בעניין ועתר לעונש כולל של קנס במתחם שנע בין 265,000 ₪ - 280,000 ₪; חיוב בכפל אגרה בסך של 36,000 ₪; חתימה על התחייבות בסך 200,000 ₪ להימנע למשך שלוש שנים מלעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה; מאסר בפועל לתקופה של 2-4 חודשים (ניתן לבצעו בעבודות שירות) ; מאסר על תנאי ; צו להריסת המבנה לפני ובהתאם לסעיף 254ד (א) לחוק התכנון והבניה אשר ייכנס לתוקף בתום חודש מיום מתן גזר הדין לביצוע על ידי הנאשם, שאם לא כן, תהיה המאשימה רשאית לבצעו ולהיפרע מהנאשם על הוצאותיה; וכן צו הפסקת שימוש במקרקעין ובמבנה נשוא האישום לפי ובהתאם לסעיף 254ד (א) לחוק התכנון והבניה, אשר ייכנס לתוקף בתום חודש מיום מתן גזר הדין לצורך התארגנות בלבד.

ב"כ המאשימה ביקש להימנע מפריסת הקנסות שיוטלו לתשלומים רבים שכן פריסת התשלומים כמוה כמתן "משכנתא" לנאשם מטעם המדינה ועל חשבונה, ופרס נוסף לנאשם ויש בה שום פגיעה בתכלית הענישה.

לעמדת המאשימה , עניינינו בנאשם בגיר, כשיר לעמוד לדין ומודע היטב למעשיו אשר בחר לבצע בניה תוך התעלמות מגורמי התכנון והאכיפה. המאשימה טענה כי אין מקום ליתן משקל של ממש למידת הפגיעה של העונש בנאשם, אלא בנסיבות חריגות וקיצוניות אשר אינן חלות בעניינינו. ב"כ המאשימה טען כי אין בנסיבות האישיות או בנימוקים האישיים של הנאשם בכדי להצדיק את הפגיעה החמורה, הקשה והמכוונת בשלטון החוק, וכי נוכח ריבוי העבירות על חוק התכנון והבניה, בית המשפט מתבקש לנקוט אמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים.

הנאשם טען לעונש והדגיש כי הודה בהזדמנות הראשונה בעבודות כתב האישום תוך חסכון זמן שיפוטי יקר. לגרסתו, הבנייה בוצעה בשל אילוצים קשים ותנאי מגוריו בשכונת עאסלה הצפופה ובהיותו אב לשלושה ילדים בגירים הזקוקים לדיור הולם ובמטרה כי הבנייה תשמש אותם בעתיד. לגרסתו, החל לבנות רק לאחר שקיבל מידע כי המקום יעבור תכנון בקרוב על פי הצהרות מהעירייה, ולאחר שבחן את התוכניות הצפויות ומיקום הכבישים תוך ששמר על מרחק מהם והתחשב במצב התכנוני ככל הניתן. לגרסתו, הבניין טרם אוכלס וכי הוא עומד כשלד עד למועד הגשת טיעוניו לעונש.

הנאשם ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאש ם ולקבוע כי מתחם הענישה ההולם נע בין 50,000 ₪ ובין 70,000 ₪ כאשר במקרה זה יש להסתפק ברף הנמוך ולדחות את טענות המאשימה לחיוב בכפל אגרה. הנאשם טען כי אין המדובר בריבוי עבירות אלא עניינינו בעבירה אחת אשר בוצעה במקרקעין ואשר בגינה הוגש כתב האישום. לעמדת הנאשם יש מקום להתחשב בכך כי העבירה בוצעה ללא תכנון מוקדם ובשל אילוצים שונים שחייבו את הנאשם לבנות בית מאחר ובכוונת בניו הבכירים להתחתן ללא שיש להם אפשרות לבנות מבנה אחר לגור בו. לגרסתו יש להתחשב בכך כי הרשות המקומית התנהלה בעצלתיים ולא קידמה תוכנית מתאימה שתענה על מצוקת הדיון. עוד טען כי לא הוכח כי העבירה גרמה נזק למאן דהו.

הנאשם טען כי הוא מפרנס יחיד של בני משפחתו, וכי משפחתו מוכר לשרות הרווחה בעראבה כמשפחה הסובלת ממצב קשה. הנאשם הדגיש את מצבו הכלכלי הקשה עקב מימון לימודים גבוהים לבניו והוצאותיו הרבות לצורך השלמת הבנייה. לגרסתו הוא נטל הלוואות והוא משלם כל חודש סך של 7,000 ₪. הנאשם טען כי הוא עובד במסעדה במרכז הארץ וכי הטלת עונש של מאסר בפועל או ריצוי המאסר בעבודות שירות יפגע פגיעה קשה בפרנסתו ויגרום לו לאבד את מקום עבודתו.

ביום 13.2.19 לאור עמדת המאשימה ובקשתה להטיל מאסר בפועל עניינו של הנאשם הועבר למתן חוות דעת לממונה על עבודות שירות. ביום 17.4.19 הובאה לפניי המלצות הממונה על עבודות שירות אשר לפיהם הנאשם לא נמצא כשיר לרצות את עונשו בעבודות שירות ככל שבית המשפט יטיל עליו מאסר בשל בעיות רפואיות קרדיולוגיות.

קביעת מתחם עונש הולם:

בהתאם למבחן "הקשר ההדוק" (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקאות 7-5 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז (29.10.2014) (להלן : "ענין ג'אבר"), התשובה לשאלה מהו אירוע תיגזר מניסיון החיים, כך שעבירות שמתקיים ביניהן קשר הדוק ייחשבו לאירוע אחד. על בית המשפט לבחון את האירוע העברייני, על ציר הזמן, לבחון מהי סמיכות המעשים העבריינים, האם המעשים הם חלק מאותה תוכנית עבריינית אף שהם בוצעו תוך תקופת זמן שאינה קצרה (ראו: שם (פיסקה 5). ראו גם: ע"פ 6341/14 בן איטשי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (8.7.2015)).

מטרת סיווג מעשיו של נאשם לאירוע אחד, או מספר אירועים, הוא לשמש כלי עזר לערכאות הדיוניות, בבואן להשוות את המקרה שבפניהן, למקרים אחרים, לצורך גזירת העונש לעבריין הניצב בפניהם ( ראו: בע"פ 9308/12 עיסא נ' מדינת ישראל (30.7.2015), ע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל, (29.12.2014)). הדבר לא גורע מסמכותו של בית המשפט לשקול את מכלול "המעשים" בתוך האירוע העברייני שעה שהוא גוזר את עונשו של העומד בפניו, שכן לפי תיקון מס' 113 לחוק העונשין עיקר הדגש הוא ע ל הלימה ראויה בין מעשה העבירה בנסיבותיה לבין סוג ומידת העונש.

במקרה שלפנינו, אין מדובר במספר אישומים, אלא בכתב אישום אחד המייחס לנאשם שתי עבירות של בניה , שימוש חורג ללא היתר ואי קיום צו שיפוטי ומניעת פעולות . המדובר בעבירות אשר יש בהם קשר הדוק ומהוות אירוע אחד וזאת מאחר ועיקר העבירות נוגע לעצם הבניה ללא היתר ובהמשך, לשימוש הלא חוקי. גם לעניין הזמנים, כתב האישום מייחס לנאשם אישום אחד בשתי עבירות אשר אירעו בתקופת זמן אחת מסוימת, לפחות מאז תאריך מאז תאריך 7.4.15 ועד לתאריך 9.10.15 או בסמוך לכך. לאור האמור, ובהתאם למבחן הקשר ההדוק, כפי שהוא פותח בפסיקה מדובר באירוע אחד ובעת קביעת מתחם העונש ההולם יש לתת דעה לעובדה זו.

באשר לקביעת מתחם העונש ההולם, מלאכת גזירת הדין נעשית בשני שלבים: הראשון, קביעתו של מתחם עונש הולם והשני גזירת העונש בתוך המתחם. השיקולים אשר על בית המשפט להתחשב בהם בבואו לקבוע מתחם עונש הולם, מפורטים בסעיף 40 ט' ל חוק העונשין אשר עניינם נסיבות שקשורות לביצוע העבירה. סעיף 40 ח' ל חוק העונשין קובע כי ככל שמתחם העונש כולל עונש קנס, על בית המשפט להתחשב גם במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת המתחם.

העבירות שבוצעו על ידי הנאשם כפי שתוארו בכתב האישום פוגעות בערכי התכנון ויש בהן גם פגיעה בשלטון החוק ובערך של כיבוד החוק, והן חותרות תחת עקרונות התכנון והבנייה. יפים בעניין זה הדברים שנאמרו בבר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב – ראש הווועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פ"ד לח (1) 494 , 500 (ניתן ביום 21.1.84):

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק".

עוד אציין כי עבירה של הפרת צו שיפוטי פוגעת קשות באמון הציבור ברשויות השלטון. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ב רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל (23.6.2011):

"... משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 ל חוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה..."

(ראו גם : בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 266 (1993)).

באשר למדיניות הענישה הנוהגת בפועל בעבירה של אי קיום צו בית המשפט , פסיקת בתי המשפט משתנה לפי נסיבות ההפרה העומדת לפני בית המשפט. כך למשל במסגרת רע"פ 4666/13 סמארה אבו עראר נ' מדינת ישראל (30.6.13), נבחן מקרה שבו הוטלו על הנאשם, אב ל-12 ילדים ללא עבר פלילי, חמישה חודשי מאסר לריצוי בכליאה. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש. בית המשפט העליון קבע כי :

"כאשר מדובר בהפרה של צו שיפוטי, מדיניות בתי המשפט היא להחמיר בענישה, ובנסיבות המתאימות – להטיל עונש של מאסר בפועל (רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל (2.1.2013)). זאת, כאשר מתרשם בית המשפט כי הטלת קנסות ועונשים מותנים אינה משיגה את מטרת ההרתעה, ונדרשת פנייה לאפיקי ענישה חמורים יותר. בענייננו, על אף שניתנה למבקש הזדמנות להסדיר את הפרות החוק שביצע, במסגרת פסק הדין משנת 2002, הוא התעלם מהצווים השיפוטיים והמשיך בסורו" .

בתי המשפט מתייחסים בחומרה רבה להפרת צו שיפוטי והעונשים כוללים מעצר בפועל ו/או מעצר אשר ירוצה בעבודות שירות וקנס ההולם את נסיבות העבירה. אפנה למשל לרע"פ 2197/13 סלימן נימר ג'מאל נ מדינת ישראל (17.4.13) במסגרתו נבחן מקרה שבו לא קוים צו לגבי במבנה למגורים בשטח של כ-300 מ"ר משך כ-4 שנים. בית המשפט אישר עונש מאסר בפועל בן 45 יום בגין אי קיום צו בפעם הראשונה. במקרה אחר, רע"פ 9239/12 עבדלקאדר אבו אראר נ' מדינת ישראל (2.1.13), הוטלו 5 חודשי מאסר בפועל וכן קנס בהיקף משמעותי, על מי שלא קיים צו שיפוטי בפעם הראשונה, כאשר עניינו של פסק הדין בנייה בהיקף של 540 מ"ר למטרת מגורים. הנאשם היה אב ל- 27 ילדים ומצבו הרפואי לא היה שפיר והעונש ניתן על אף נסיבותיו. אפנה גם לרע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל, (26.03.2007) בו נדחה ערעורו של נאשם על עונש של 45 ימי מאסר בפועל, קנס בסך של 7,500 ₪ והתחייבות בסך של 10,000 ₪ בגין הפרה ראשונה של צו הריסה לתוספות לבית מגורים בשטח כולל של 308 מ"ר (ראו גם : מקרה נוסף בעפ"א 61189-07-13 חט'יב נ' ועדה מקומית בקעת בית הכרם (1.4.14)) שם אישר בית המשפט המחוזי בחיפה גזר דין של 90 ימי מאסר בפועל על מי שהורשע באי קיום צו שיפוטי להריסת בית מגורים.

מאידך, וכאמור, קובעת פסיקת בית המשפט כי במקרים מתאימים ניתן שלא להטיל מאסר בפועל. אפנה למשל לעפ"א 19726-12-14 ועדה מקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים נ' עלי אברהים ג'דיר (10.3.15) שם קבע בית המשפט המחוזי כי "לטעמי בנסיבות ספיציפיות מיוחדות של ביצוע הפרת צו בפעם הראשונה, ניתן שלא להטיל מאסר בפועל ולהסתפק במאסר שיבוצע בעבודות שירות". במקרה אחר קבע בית המשפט כי לאחר בדיקה מעמיקה אין מקום להטיל עונש של מאסר בפועל אם מאסר על תנאי לאחר שבחן לעומק את המקרה שלפניו. מקרים רבים אחרים בפסיקת בתי המשפט השלום אשר על פניו לא הגיעו לערכאות הערעור, הטיל בית המשפט בנסיבות של הפרת צו שיפוטי, מאסר על תנאי. כך למשל בתו"ב (עכו) 13324-10-09 ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל (16.12.2009) הושתו על הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי שלושה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 20,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 7,500 ₪ בגין בניה בהיקף של 216 מ"ר. בתו"ב (עכו) 27232-09-09 ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים נ' עיסא אחמד (2.3.2010) הושתו על הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי קנס בסך 7,500 ₪ בגין בניה בהיקף 115 מ"ר מחוץ לתכנית המתאר, כאשר בית המשפט שקל שם לקולא את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. במסגרת תו"ב (עכו) 17167-12-08 ועדה מקומית לתכנון גבעת אלונים נ' ספורי (9.12.2010) בו הושתו על הנאשם חודשיים מאסר על תנאי וקנס בסך 7000 ₪ בגין הפרת צו שיפוטי בקשר לבניה בהיקף של כ-80 מ"ר. במסגרת תו"ב (עכו) 17175-12-08 ועדה מקומית לתכנון גבעת אלונים נ' ג'עפרי בו הושתו על הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי בקשר לבניה בהיקף של כ-106 מ"ר קנס בסך 2,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 3,000 ₪ לאור מצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם.

במסגרת תו"ב 36478-11-09 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' הייב (4.2.15) הפנה בית המשפט אל מספר תבחינים אשר התגבשו בפסיקה לקביעת מתחם הענישה בעבירת הפרת צו שיפוטי ובכלל זה תכנון מוקדם, הנזק הצפוי מביצוע העבירה , הנזק שנגרם מביצוע העבירה , הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה , יכולתו של הנאשם להבין את חומרת העבירה, יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה , מצבו הכלכלי של הנאשם ונסיבותיו האישיות.

בעניינו, יש להתחשב לעניין קביעת המתחם, בנתונים הבאים: היקף הבניה- המדובר בענייננו בבניית שלוש קומות במקרקעין שייעודים חקלאי במועד הבנייה, בהיקף של 600 מ"ר וכן שימוש בהם תוך סטייה מתוכנית– הכל ללא היתר כדין. באשר להליכי התכנון – הנאשם טען כי פעל באמצעות מהנדס בתקווה להכשיר את הבנייה אך בשלב זה נכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם הגיש הנאשם אסמכתא כלשהי המעידה על קבלת היתר בנייה כדין. הנאשם צירף אסמכתאות המלמדות כי הוא משתכר כ- 7500 ₪ בחודש, מפרנס יחיד למשפחתו ותומך בלימודי בנו הלומד רפואה ברומניה.

בהתחשב בשיקולים האמורים, מתחם העונש ההולם בנסיבות מקרה זה, צריך לכלול קנס שנע בין 160,000 ₪ עד 200,000ש"ח, מאסר על תנאי, תשלום אגרה אגרת בניה ומתן צווים לאיסור השימוש במקרקעין ולהסרת תוצרי הבניה הבלתי חוקית.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם כפל אגרה והנאשם ביקש לדחות את בקשתו בעניין זה בהתחשב בנסיבותיו האישיות והכלכליות. לאחר שבחנתי את טענות הנאשם ובהתחשב בהיקף הקנס לפי המתחם שקבעתי, איני רואה מקום להטיל כפל אגרה.

מבלי להרחיב בעניין, אתייחס בקצרה לטענת ב"כ המאשימה להטלת צו הריסה וצו הפסקת שימוש במועדים הקבועים בסעיף 254 ד(א) לחוק התכנון והבניה. הוראת סעיף זה קובעת כי: "צו שנתן בית המשפט לפי סעיף 254ב יבוצע על ידי המורשע בתוך 30 ימים מיום שניתן הצו, ואולם רשאי בית המשפט, אם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו, לדחות את מועד ביצוע הצו, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שמועד ביצוע הצו לא יידחה ביותר משנה מיום שניתן". לאור הבנייה נשוא תיק זה אשר הקים הנאשם משנת 201 5 ובגינה הוגש נגדו כתב האישום לפני תיקון חוק התכנון והבניה; ה קשיים התכנוניים בכפר עראבה ; ונסיבותיו האישיות של הנאשם – לא ראיתי מקום לקבל את בקשת ב"כ המאשימה להטלת צו הריסה בהתאם לסעיף 254 ד(א)לחוק התכנון והבניה.

אשר לנסיבות לעניין גזירת העונש בתוך המתחם:

הנאשם אב לחמישה ילדים, אשתו לא עובדת והוא המפרנס היחיד בבית. הנאשם מועסק לגרסתו במסעדה באיזור המרכז והוצגו לעיוני מסמכים המלמדים אודות מצבו המשפחתי הקשה, העובדה כי הוא מפרנס 3 ילדים הסומכים על שולחנו וממן לימודי רפואי לבן רביעי בחו"ל. לנאשם חובות שונים, והוא סובל מבעיות קרדיולוגיות.

שקלתי לקולא את הודאתו של הנאשם ללא ניהול הליך הוכחות בפני ביהמ"ש.

לאור מתחם העונש שקבעתי, ובהתחשב בנסיבות אשר הבאתי לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס בסך של 190,000 ₪ או 42 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-30 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, וזאת החל מיום 25. 6.19 ובכל 25 לחודש שלאחריו. אי עמידה באחד מתשלומי הקנס תעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

שוברים לתשלום הקנס יונפקו על ידי המאשימה.

ב. אני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית על סך של 150,000 ש"ח וזאת להימנע למשך תקופה של שנתיים מהיום מביצוע אחת העבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה. היה והנאשם לא יחתום על ההתחייבות, הוא יאסר לכפיית החתימה על ההתחייבות למשך 7 ימים או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

ג. אני מחייבת את הנאשם לשלם, אגרת בנייה בסך 18,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם תוך 3 חודשים מהיום. מובהר כי האגרה תשולם במשרדי המאשימה.

ד. אני אוסרת על הנאשם לעשות שימוש כלשהוא במקרקעין המצוינים בכתב האישום בניגוד לייעודם ובכלל זה שימוש לעסק המתואר בכתב האישום או כל עסק אחר. צו זה ייכנס לתוקף בתום 8 חודשים ממועד מתן גזר הדין.

ה. אני מורה לנאשם להרוס את המבנה שבנה כפי המתואר בכתב האישום ולהחזיר את מצב המקרקעין לקדמותו. צו זה יכנס לתוקף בתום 8 חודשים ממועד מתן גזר הדין, אלא אם ישיג הנאשם היתר בניה כחוק לעבודות הבניה המתוארות בכתב האישום ולשימוש הנעשה בפועל.

הצווים שניתנו יירשמו במרשם המקרקעין. באחריות המאשימה תדאג לביצוע הרישום בפועל.

הצווים יירשמו על ידי המאשימה בפנקס רישום המקרקעין.

ככל שהופקד פיקדון הוא יעובר למאשימה על חשבון הקנס בהעדר מניעה על פי דין.

גזר הדין ניתן ביום 30.4.19 במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא כוחו, הוקרא לנאשם, ונחתם במסמך נפרד בהסכמת הצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בנוכחות ב"כ המאשימה, הנאשם ובא כוחו עו"ד נעאמנה