הדפסה

בית משפט השלום בקריות תא"מ 62429-06-17

בפני כבוד הרשמת בכירה יונת הברפלד-אברהם

התובעים

.1 יוסף אדרי - ת.ז. XXXXXX245
.2 ד"ר מדלן עאסף - ת.ז. XXXXXX750

נגד

הנתבעת
סימונה מדלנה שכטר - ת.ז. XXXXXX999

פסק דין

לפני תביעה בגין לשון הרע והוצאות דיבה, ע"ס של 60,000 ש"ח.
טענות התובעים:
הצדדים הינם בעלי נכסים בבית משותף, כאשר התובעים מפעילים עסק ( מספרה ומרפאת שיניים בהתאמה) והנתבעת משכירה את הדירה שברשותה, לשוכרים.

בין הצדדים סכסוך, הנובע מרצונם של התובעים לבצע תוספות בניה לנכסיהם.

לטענת התובעים, הנתבעת לא רק שהתנגדה לתוספת הבניה המבוקשת מצדם של התובעים, אלא ניסתה לרתום דיירים אחרים ולצורך כך, החלה להוציא את דיבתם של התובעים רעה , תוך שהיא מעלילה עליהם עלילות שווא ופוגעת בשמם הטוב.

לטענת התובעים, הגיעו הדברים לשיאם כאשר פנתה התובעת לאחת מדיירות הבניין וטענה באוזניה כי התובעים חתכו חוט חשמל בדירתה כנקמה על התנגדותה לבנייה וכן טענה כי התובעים ניקבו את צמיגיה של הנתבעת והשחיתו את רכושה.

אותם דברים, אשר ככל הנראה הפחידו את השכנה, ורדה אברמוביץ, שהאמינה לנתבעת, הביאו את השכנה ורדה לפנות לבית המשפט ולבקש צו הרחקה. בכתב התביעה הפנו התובעים לפרוטוקול הדיון שהתקיים בבקשתה.

בנוסף, טענו התובעים, הינם יודעים בבירור כי הנתבעת הוציאה דיבתם בפני דיירים אחרים נוספים בבניין, מה שגורם ליחס מתנכל וחשדני בבניין כלפי התובעים.

כל אחד מהתובעים הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. שני התצהירים הינם זהים . בתצהירים חזרו התובעים על הטענה כי הנתבעת אמרה לורדה אברמוביץ כי התובעים חתכו בביתה של ורדה חוט חשמל וניקבו את צמיגי רכבה של הנתבעת. עוד נטען בתצהירים כי הפניה נעשתה גם לדיירים אחרים ( סעיף 5 לתצהירים).

בתצהיר, ציינו התובעים כי בהליך המשפטי בין התובעים לורדה אברמוביץ, חזרה הגב' אברמוביץ על כך כי הנתבעת סיפרה לה על השחתת הרכוש והפנו לפרוטוקול הדיון. לטענת התובעים, הדבר נעשה מספר פעמים.

טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת, תביעה זו נועדה להלך עליה אימים לאור התנגדותה לבנייה לא חוקית אותה ביצעו התובעים, תוך השתלטות על חלקים נרחבים מהרכוש המשותף ללא הסכמת הדיירים.

הנתבעת הכחישה את הטענות בכתב התביעה . לטענתה אף הציע לה בעלה של התובעת מס' 2 תשלום בסך של 7,000 ₪ עבור הנזק שנגרם לצמיגיה זאת כנגד הסרת התנגדותה לבנייה , וכשסירבה, הוגשה תביעה זו. הנתבעת חזרה על טענתה זו גם בתצהיר העדות הראשית מטעמה.

הנתבעת ציינה כי מאז שהחל הסכסוך בין הצדדים נוקבו צמיגיה וכן נחתכו חוטי חשמל בבית השכנה. הנתבעת הגישה על כך תלונה במשטרה. עניין ניקוב הצמיגים וחיתוך חוטי החשמל, היה ידוע לכל הדיירים בבניין.

עוד טענה הנתבעת כי לא ברור כיצד הדברים שנאמרו על ידי צד ג' (ורדה אברמוביץ) מיוחסים לה, בעיקר כשמדובר בהליך במסגרת שיפוטית.

ההליכים בתיק:
לאחר הגשת תצהירי הצדדים, נקבע דיון מקדמי, ביום 26/6/18, אליו התייצבו גם התובע מס' 1, בעלה של התובעת מס' 2 והנתבעת. התובעת מס' 2 לא התייצבה לדיון, כמו גם לישיבת ההוכחות שנקבעה.

בישיבה המקדמית ציין ב"כ התובעים כי קיים פרוטוקול של דיון שהתקיים בפני המפקח על רישום המקרקעין, בית המשפט אפשר לתובעים להגיש את הפרוטוקול ואכן זה צורף ביום 27/8/18. צורף גם פרוטוקול ההליך בין התובעים לורדה אברמוביץ, תוך רישום התנגדותו של ב"כ הנתבעת לכך, היות והדברים שנאמרו בו, נאמרו במסגרת הליך משפטי. בנוסף צוין בדיון המקדמי , על ידי ב"כ התובעים, כי לישיבת ההוכחות יזמן ב"כ התובעים את הגב ורדה אברמוביץ.

ישיבת ההוכחות שנקבעה, נדחתה עקב חוסר יכולת של ורדה אברמוביץ להגיע. ישיבה נוספת נקבעה ליום 24/12/19, אליה לא זומנה העדה ורדה אברמוביץ וגם לא התייצבה. בנוסף לא התייצבה התובעת מס' 2 למתן עדות מטעמה.

בדיון העידו התובע מס' 1 והנתבעת. בסיום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את העדים שהופיעו לפני, עיינתי בכתבי הטענות ואת טיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

טענת התובעים, כאמור, היא כי הנתבעת אמרה לשכנה ורדה אברמוביץ, כמו גם לשכנים אחרים, כי התובעים חתכו חוטי חשמל בבית ורדה וכי פינצ'רו את גלגלי רכבה של הנתבעת. התובעים הסתמכו על פרוטוקולי דיון של בית המשפט והמפקח על רישום המקרקעין וכן על דבריה של ורדה ושאר השכנים. כפי שהעיד התובע, הוא לא שמע את הנתבעת אומרת לורדה את הדברים אשר נטענו לגביה ( עמוד 9 שורות 5-6), אלא שמע על כך מצדדים שלישים.

דין התביעה להידחות ממספר סיבות. ראשית, לא ניתן לתבוע לשון הרע על פי פרוטוקולי הדיון אליהם הפנו התובעים , זאת על פי סעיף 13 (5) לחוק לשון הרע, אשר קובע כי לא ישמש עילה למשפט אזרחי "פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". שנית, גם אם ניתן היה להסתמך על הפרוטוקולים אליהם הפנו התובעים, הרי שלא ניתן ללמוד מהם כי הנתבעת אמרה לורדה או למישהו אחר, את האמירות המיוחסות לה. שלישית, התובעים בחרו שלא להביא עדים מטעמם. העדה ורדה לא זומנה לישיבת ההוכחות ( היא זומנה לישיבה קודמת וביקשה לדחותה, לישיבה הנוכחית לא זומנה וגם אם ידעה על מועד הדיון, אין בכך משום זימון כדין ) וגם השכנים האחרים, לגביהם נטען כי גם הם שמעו את הנתבעת מכפישה את שמם , לא זומנו להעיד. רביעית, טענת התובע, העד היחידי מטעם התובעים, היא טענה של עדות שמועה, אסורה, היות ולטענתו ידע על מה שהנתבעת אמרה לורדה, מפיה של ורדה ואישר כי גם לא שמע את הנתבעת אומרת דבר לשכנים ( עמוד 11 שורות 20-21).

ב"כ התובעים טען, בסיכומיו, כי די בדברים שנאמרו על ידי הנתבעת בדיון, כדי להוכיח את תביעתם של התובעים. ב"כ התובעים הפנה לחקירתה של הנתבעת ומפאת חשיבות העניין, יובא החלק אליו הפנה ב"כ התובעים:

"ש. יש לך נטיה להאשים הרבה מאד אנשים.
ת. אתה מאשים מישהו שיש לו סכסוך איתו. העוזרת ביקשה ממני כספים שלא הגיעו לה ולא רציתי לתת לה מה שלא מגיע לה. זה לא שהחלטתי שזה הם.
ש. תאשרי לי שורדה חברתך.
ת. כן.
ש. ורדה לא חשדה בעוזרת שלך?
ת. בטח שלא, היא לא יודעת מזה.
ש. על מדלן ויוסי היא יודעת?
ת. כן. בטח.
ש. אני אומר לך שגם יתר השכנים לא יודעים על העוזרת שלך, נכון?
ת. לא.
ש. אבל יוסי ומדלן הם יודעים?
ת. מה הם יודעים?
ש. שהם ביקשו לשלם לך 7,000 ₪ לצורך תיקון הפנצ'רים שלך?
ת. לא נכון, לצורך ירידה מהתביעה על הבניה הלא חוקית שהם בנו.
ש. לכן אני מפנה אותך לפרוטוקול הוועדה ואני אומר לך שהצהרתך פה סותרת לחלוטין את ההצרה שלך שם. שם הבהרת וענית "האם נכון שמילד רצה לשלם לך 7,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לך בגלל גלגלים מפונצ'רים" והתשובה שלך היתה כן.
מה נכון?
ת. שניהם נכונים.
ש. מילד רצה לשלם לך 14,000 ₪?
ת. למה 14,000 ₪, 7,000 ₪".
ב"כ התובעים נתלה בתשובה " כן בטח" אולם לא ניתן לנתק את התשובה משאר תשובותיה של הנתבעת. ב"כ התובעים מבהיר למה התכוון, כאשר נשאל על כך על ידי הנתבעת ומפרט כי השאלה לגבי הידיעה מתייחס לסיבת הצעת התשלום ע"ס של 7,000 ₪ ואז מבהירה הנתבעת, כי מה שיודעים הדיירים הוא כי הוצע לה סך של 7,000 ₪ לרדת מהתביעה.

ב"כ התובעים שאל את הנתבעת בדבר הגשת התלונה למשטרה. היא אישרה שהגישה תלונה, שלא הוגשה כנגד התובעים, אלא בגין גרימת נזק לרכושה של הנתבעת. הנתבעת אישרה כי כאשר נחקרה במשטרה, ציינה את שמות האנשים עימם היא מסוכסכת, לרבות התובעים ועוזרת הבית. בהמשך עדותה של הנתבעת, היא מפרטת למה התכוונה בתשובה לשאלה אם " הם יודעים " ( הכוונה לשכנים) , וציינה כי מה שיודעים השכנים הוא כי בעלה של התובעת הציע לשלם לה 7,000 ₪ עבור ביטול תביעתה כנגד הבנייה הלא חוקית שביצעו התובעים.

אם כך, עדות הנתבעת, בניגוד לטענת ב"כ התובעים, היא כי ורדה ושאר השכנים יודעים שהתובעים, באמצעות בעלה של התובעת, הציעו לה 7,000 ₪ לצורך ביטול תביעתה. אימרה זו אינה לשון הרע ולא נטען בתביעה כי היא כזו.

כאשר נשאלה הנתבעת באופן מפורש אם אמרה כי התובעים פינצ'רו לה את הגלגלים, השיבה באופן חד משמעי באופן שלילי.

"ש. האם טענת שמי שפינצ'ר לך את הגלגלים זה בעלה של התובעת והתובע 1?
ת. חד וחלק לא. הלכתי למשטרה והגשתי תלונה. שאלו אותי במי אני חושדת כמובן שאני חושדת במי שאני בסכסוך איתו".

(עמוד 13 שורות 4-6)

ובהמשך-

"ש. תאשרי לי שאת בסכסוך עם התובעים.
ת. כן. בוודאי. יש לי תביעה נגדם. לא אני לבד, כל הדיירים.
ש. תאשרי לי גם שלא רק חשדת אלא גם אמרת?
ת. לא. חד וחלק לא, לא רבתי".
(עמוד 13 שורות 9-12) .

ב"כ התובעים הפנה לסתירות בין עדויות הנתבעת לפני ועדותה בפני המפקח על רישום המקרקעין ביחס לסיבת הצעת התשלום של 7,000 ₪. טענת הנתבעת ביחס לסכום שהוצע לה, עלתה כבר בכתב ההגנה, שם טענה כי הסכום הוצע לה על ידי בעלה של התובעת לתיקון הפנצ'רים וזאת בתנאי שתבטל את התביעה . הנתבעת לא סתרה זאת לא בפני ולא בפני המפקח, היא חזרה ואמרה כי התשלום הוצע לה גם עבור תיקון הפנצ'רים וגם עבור ביטול התביעה. התובעים לא הביאו כל ראיה אחרת, למרות שיכולים היו לעשות כן בקלות, באמצעות העדת בעלה של התובעת, אשר יכול היה לקעקע את אמינותה של הנתבעת, לו היה מעיד שדבריה אינם אמת וכי לא הציע לה את הסכום המדובר. התובעים בחרו שלא להעיד את בעלה של התובעת, כך שעדותה של הנתבעת לגבי ההצעה שקיבלה ומדוע, לא נסתרה.

יצוין כי למרות שהדבר עלה בחקירת שני עורכי הדין, אינני סבורה כי הפרט בנוגע לתשלום שהוצע תורם להוכחת התביעה. התביעה היא תביעת לשון הרע בטענה כי הנתבעת אמרה לורדה ולשכנים כי התובעים פינצ'רו לה את הרכב וחתכו חוטי חשמל בדירת ורדה, ההצעה לתשלום אינה תורמת דבר לתביעה. לו הייתה טוענת הנתבעת טענת " אמת דיברתי" ייתכן ואז כן היה מקום להעלאת התשלום שהוצע, אולם הנתבעת לא טענה זאת . אינני סבורה כי חלק זה תורם גם לעניין טענת אמינות, גם משום שלא מצאתי סתירות בעדותה של הנתבעת אל מול עדויות אחרות שלה , כאשר היא הסבירה בדיוק למה התכוונה ואף טענה זאת בכתבי טענותיה. מעבר לכך, עדותה של הנתבעת, בכל חלקי חקירתה, הייתה אמינה, ברורה וקוהרנטית ועשתה עלי רושם משכנע ביחס לאמינות הנתבעת.

אין בעדותה של הנתבעת כל הודאה שהיא כי אמרה לורדה ולשכנים כי התובעים פינצ'רו לה את הרכב וחתכו לורדה חוטי חשמל, ולכן נכשלו התובעים בלהרים את נטל ההוכחה הנדרש מהם. יודגש כי זוהי למעשה העדות היחידה עליה ניתן להסתמך, כאשר לתובע אין למעשה מושג מה אמרה הנתבעת לורדה, אם אמרה, ועדותו היא עדות שמועה.

כפי שצויין בסעיף 19 לעיל, מעבר לכך כי התובעים אינם יכולים להפנות לפרוטוקולי ערכאות משפטיות, או מעין משפטיות ולכן נאסר עליהם להציג את פרוטוקול הדיון בה"ט 55403-02-17 ( אברמוביץ נגד אדרי) וכן את פרוטוקול הישיבה אצל המפקח על רישום המקרקעין בתיק 8-743-2016, לא נאמר דבר בפרוטוקולים אלו, שיש בו כדי לתרום להוכחת התביעה.

טענת התובעים כי בעקבות דבריה של הנתבעת לורדה, הגישה ורדה את צו ההרחקה לא עולה מתוך הפרוטוקול שצורף. התובעים בחרו שלא לצרף את הבקשה עצמה, או כל מסמך אחר מאותו הליך, שניתן ללמוד ממנו כי אכן סיבת הפניה לערכאות הייתה כתוצאה מדבריה של הנתבעת , כך שהטענה כי ורדה נבהלה ופחדה בעקבות מה שנאמר לה על ידי הנתבעת, לא הוכחה בכתובים ומדובר בהנחה אותה מניחים התובעים.

בדיון שנערך בה"ט 55403-02-17, לא מציינת ורדה ולו פעם אחת את שמה של הנתבעת . היא מציינת כי לאור מה שקרה בדירתה ולרכבה של הנתבעת עלה בה חשד, אולם לא מציינת ולו פעם אחת כי הנתבעת אמרה לה שהתובעים הם אלו שעשו כן. היא מתייחסת לסכסוך בבניין, שכולל את כל הדיירים ואת התובעים ולא רק את הנתבעת והתובעים. ורדה בעצמה אינה מאשימה את התובעים באופן מפורש אלא גם היא אומרת שהיא חושדת בהם וחוששת מהם, אלם בשום מקום לא נאמר כי החשש והחשד הוא כי השכנה ( הנתבעת ) אמרה לה, אלא מדובר בחשדה של ורדה כתוצאה ממה שקרה בבניין. מה שכן אמרה ורדה, הוא כי המשטרה הפנתה אותה להגשת צו ההטרדה ( בית המשפט מתייחס לכך גם בהחלטתו) , כאן כן התייחסה מפורשות לגורם, ואילו שמה של הנתבעת, כאמור, לא עלה . מדובר בהסקת מסקנות של התובעים, שאינה מוצאת ביטוי בשם מקום כתוב.

גם בפרוטוקול בפני המפקח אין שום אימרה ממנה ניתן ללמוד כי הנתבעת אמרה את הדברים המיוחסים לה. אפילו כאשר נחקרה על הסכום שהוצע לה, נשאלה האם הסכום הוצע לה עבור הגלגלים המפונצ'רים ולא שאלה ספציפית- האם הסכום הוצע לה עבור גלגלים שפינצ'רו התובעים או מי מטעמם ולכן גם מכאן לא תצמח לתובעים הישועה.

התובעים, כאמור, בחרו שלא להביא עדים נוספים מטעמם למרות שעל פי גרסתם היו שכנים ששמעו את דבריה של הנתבעת בבית המשפט ( עמוד 10 לפרוטוקול שורות 15-16). בפעם אחרת, טען התובע כי אכן השכנים יודעים שהם קורעים צמיגים, אולם כאשר נשאלה האם ידוע לו אם הנתבעת אמרה זאת, השיב שלא ( עמוד 11 שורות 13-15). משמיעת עדותו של התובע ניתן ללמוד כי הוא בעצמו אינו יודע מה אמרה הנתבעת ולמי אמרה, התביעה כולה מתבססת על הנחה כי מה שיודעת ורדה ומה שיודעים השכנים נאמר להם על ידי הנתבעת, אולם התובע בעצמו, לא שמע זאת מפי הדיירים. בהמשך החקירה טען התובע כי ורדה אמרה לו טלפונית כי הנתבעת סיפרה לה על עניין הצמיגים וחוטי החשמל , אולם דבר השיחה הטלפונית עם ורדה לא עלה קודם לכן, גם לא בתצהיר העדות הראשית של התובע.

בסיכומי התובעים עלתה טענה כי הנתבעת הייתה צריכה להביא את ורדה למתן עדות אולם אינני מסכימה עם טענה זו. הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובעים , לא הנתבעת היא זו שצריכה לעשות את העבודה עבורם ולהביא עדים. לו היו התובעים מביאים ראיות להוכחת התביעה, היה על הנתבעת להביא ראיות לסתור את טענותיהם, אולם התובעים לא הביאו ולו ראיה אחת המוכיחה את טענתם ולכן לא נזקקה הנתבעת להבאת ראיות לסתור.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעת את הוצאותיה בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 6,000 ₪.

התשלום ישולם לנתבעת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, א' טבת תש"פ, 29 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.