הדפסה

בית משפט השלום בקריות תא"מ 49526-05-14

בפני
כבוד ה רשם בכיר נדים מורני

תובע/נתבע שכנגד

דב ברוך ת.ז. XXXXXX084
ע"י ב"כ עו"ד השאם דאוד
מטעם הסיוע המשפטי

נגד

נתבע/תובע שכנגד

עו"ד יוסי ברינט

פסק דין

1. התובע ושלושת אחים נוספים קיבלו בירושה דירה הידועה חלקה 5, תת חלקה 98, מגוש 11718 (להלן: "הדירה"). כל אחד מהם קיבל 1/4 חלקים מכלל הזכויות בדירה.

2. התובע ויתר האחים מכרו את זכויותיהם בדירה לאחיהם שמואל ברוך וחתמו לטובת בנק דיסקונט כממשכנים על המשכנתא להבטחת החזר החוב של הלווה.

3. הנתבע בתיק זה הינו עורך דין במקצועו.

4. בשנת 2008, ובעקבות פיגורים במשכנתא שהסתכמו בסך כ-30,000 ₪, הבנק הממשכן העביר את העניין לטיפול הנתבע, אשר דאג לפתיחת תיק הוצל"פ מס' 02-XX648-09-3 כנגד התובע, אמו ושלושת אחיו לביצוע המשכנתא נגדם לצורך גביית החוב שהגיע מהם (להלן: "תיק ההוצל"פ").

5. הנתבע מונה ככונס נכסים במסגרת תיק ההוצל"פ.

6. ביום 23/3/11 נחתם הסכם בין הזוכה לבין החייבים לתשלום החוב שהגיע מהלווה ולהסדרת תשלום החוב בתיק.

7. אין מחלוקת שהתשלומים שהגיעו מהחייבים עפ"י ההסדר הנ"ל שולמו במלואם וכי תשלומי המשכנתא השוטפים שולמו כסדרם ובמועדם.

8. התובע טען בתביעתו כי למרות זאת, הנתבע לא דיווח על מלוא התקבולים ולא סגר את תיק ההוצל"פ נגד החייבים וגם לא נגדו ובכך הוא פעל בחוסר תום לב ובניגוד לחובה החקוקה.

9. לטענת התובע, מאחר והנתבע לא הסכים לסגור את תיק ההוצל"פ, הוא נאלץ להגיש בקשות לסגירת התיק לרשם ההוצל"פ, וכי ביום 4/5/14 כב' רשמת ההוצל"פ הברפלד-אברהם יונת, אשר דנה בבקשה לסגירת התיק, קבעה בסעיף 9 להחלטה הנ"ל כדלקמן:
"למעשה תיק ההוצל"פ היה אמור להיסגר לאחר שהכונס וידא כי החייבים שילמו את החוב לפי ההסדר (מאי 2011) וכן עומדים הם בתשלומים השוטפים של המשכנתא ובשום מקרה לא היה מקום להמתין עד היום, על מנת שהחייב יאלץ הוא לפנות בבקשתו זו לסגירת התיק".

כב' רשמת ההוצל"פ הורתה בהחלטתה הנ"ל על סגירת תיק ההוצל"פ נגד כל החייבים, כולל התובע בתיק זה ואף חייבה את הזוכה בתיק הוצל"פ (בנק דיסקונט) בהוצאות משפט לטובת התובע בסך 2,000 ₪ והורתה על שחרור הנתבע מתפקידו ככונס נכסים.

10. התוצאה הנ"ל לא סיפקה את התובע וביום 1/6/14 הוא הגיש תביעה קטנה כנגד בנק דיסקונט ע"ס 20,000 ₪ לבימ"ש לתביעות קטנות בחיפה בתיק 1670-06-14 (להלן: "התביעה הקטנה") והגיש תביעה זו כנגד הנתבע ע"ס 50,000 ₪.

11. התביעה הקטנה נידונה ע"י כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע, אשר החליטה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

12. העובדות שצוינו בתביעה הקטנה כמעט זהות לעובדות שנטענו ע"י התובע בתיק זה.

13. בתחילת הדיון שהתקיים בתיק זה מיום 8/5/16, ב"כ התובע ציין כי:
"התביעה היא תביעה נזיקית שמסתכמת בעוגמת נפש שנגרמה לתובע בעקבות התנהגותו של הכונס שהוא הנתבע. התנהלותו לאורך שנים, אשר התבטאה באי סגירת תיק ההוצל"פ ואיומים לגבי פינוי. כל הזמן התיק היה פתוח... הנזקים מתבטאים רק בעוגמת נפש. חלק מהנכות שנקבעה לתובע היא כתוצאה מעוגמת הנפש. מדובר בתיק נזקי גוף. הייתי מצמם את התיק לעוגמת נפש וטרדה שנגרמה לתובע בעקבות אי סגירת תיק הכינוס במועד הנכון ובהתאם להחלטות".

התביעה שכנגד:

14. הנתבע הגיש כנגד התובע תביעה שכנגד ע"ס 50,000 ₪ לפי עוולת הנגישה עפ"י הוראת סעיף 60 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

15. הנתבע טען בתביעתו הנגדית שהתובע נקט נגדו בהליך (הבקשה להחזר כספים ששולמו ביתר) בזדון וללא כל סיבה סבירה, אשר נדחה וכי ההליך הנ"ל חיבל בשמו הטוב.

דיון והכרעה:

16. עיינתי היטב בפסק הדין שניתן ע"י כב' הרשמת גילה ספרא-ברנע בתיק התביעה הקטנה שנפתח נגד בנק דיסקונט שהיה מרשו של הנתבע ואני מסכים לקביעות שנקבעו באותו פסק דין.

17. באותו פסק דין נקבע שלא נגרם נזק כלכלי לתובע כתוצאה מאי סגירת תיק ההוצל"פ נגדו וכי עצם פתיחת תיק ההוצל"פ כנגד התובע אינה מהווה לשון הרע, מאחר ופתיחתו היתה מוצדקת עקב קיום הפיגורים.

18. נקבע ע"י כב' הרשמת הבכירה שהתובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים עקב אי סגירת תיק ההוצל"פ כנגד התובע.
נקבע גם שעצם השארת תיק ההוצל"פ פתוח כנגד התובע, לא שינה את מצבו של התובע במאומה, וכי התובע לא הוכיח שאם תיק ההוצל"פ היה נסגר לפני כן, מצבו היה שונה, לאור העובדה שכבר ביום 17/2/10 ניתן נגדו צו כינוס נכסים בגין חובות מוצהרים בסך 3.5 מליון ₪ ל-14 נושים.

19. אמנם תיק ההוצל"פ לא נסגר במועד והוא נשאר פתוח מעבר לזמן החוקי, כפי שנקבע ע"י כב' רשמת ההוצאה לפועל, אולם, לא הוכח שעצם השארתו פתוח כנגד התובע גרם לו לנזקים, בעיקר לאור העובדה שלא ננקטו במסגרתו הליכי הוצל"פ לאחר עריכת הסכם הפשרה וכי בסופו של דבר התיק נסגר עפ"י החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, תוך חיוב הבנק בהוצאות משפט לטובת התובע בסך 2,000 ₪.

20. סיכומו של דבר, ומאחר והתובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מהשארת תיק ההוצל"פ פתוח, אני מחליט לדחות את התביעה.

דיון בתביעה שכנגד:

21. התביעה שכנגד מתייחסת לבקשה להחזר כספים ששולמו ביתר, אשר הוגשה ע"י הנתבע שכנגד ונדחתה.

22. לא שוכנעתי שהבקשה הנ"ל הוגשה ע"י הנתבע שכנגד בזדון, כפי שלא השתכנעתי שכתוצאה מהגשת אותה בקשה נחבל שמו הטוב של התובע שכנגד.

מקובל שבמסגרת הליכי הוצל"פ מתבררים תשלומים ותקבולים אם שולמו, אם קוזזו, וכו' ואין מקום לפרש את עוולת הנגישה ב הרחבה, כך שתחול גם על בקשות המוגשות במסגרת תיקי הוצל"פ לצורך בירור התשלומים והחיובים.

23. אין להתעלם שהתובע שכנגד בעצמו טען בשלב מסוים במסגרת תיק ההוצל"פ שקיימת יתרת חוב בסך 3,370 ₪ שהגיעה מהנתבע שכנגד, אשר התברר שהיא אינה שייכת לו בכלל.
האם ניתן להחיל על טענה כזו עוולת הנגישה?
ברור שהתשובה היא שלילית.

24. לאור האמור לעיל, אני מחליט שדין התביעה שכנגד להידחות.

סיכומו של דבר:

25. לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה העיקרית ואת התביעה שכנגד ואינני עושה צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ט אב תשע"ו, 23 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.