הדפסה

בית משפט השלום בקריות תא"מ 37070-08-18

בפני
כבוד ה שופטת פנינה לוקיץ

תובע/מבקש
נדב אליהו

נגד

נתבע/משיב
פרץ לוי

החלטה

1. ביום 16.8.18 הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה, במעמד צד אחד, שיורה לנתבע להמנע מלפרסם פרסומים פוגעניים כנגדו ברשתות החברתיות בעיקר בפייסבוק.

הרקע לבקשה היו פרסומים שביצע המשיב באמצעים שונים, בהם פרסם תמונה של התובע אותו כינה "נוכל עוקץ" והזהיר את קוראי הפרסום (חברים, בעלי עסקים וכולי עלמא) מהתובע שהוא מסובך כלכלית ולמרות זאת "מפזר" שיקים ללא כיסוי. (להלן: "הפרסומים").

2. יצויין כבר עתה כי אין מחלוקת כי הנתבע פרסם את הפרסומים המיוחסים לו, וכי יש באמור בהם, כדי להוות "לשון הרע" כלפי התובע, אלא שהנתבע טוען כי עומדת לו טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסומים וכי קיים ענין ציבורי של ממש בהמשך הפרסומים על מנת להרתיע את התובע ולמנוע מעשים דומים כלפי אנשים נוספים.

3. הפרסומים נעשו על רקע מחלוקת כספית שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לעסקה לרכישת אופניים חשמליים שנערכה בין הצדדים עוד בחודש 9/17, כאשר התובע רכש אופניים מהנתבע ושילם עבורם בשיקים דחויים, אשר לא כובדו, שכן חשבון התובע היה מוגבל. אין מחלוקת, לאור העולה מכתבי הטענות, כי למרות התחייבויות התובע לשלם את מלוא התמורה זו לא שולמה עד עצם היום הזה, כאשר קיימת מחלוקת באשר ליתרת התשלום (התובע טוען כי שילם כבר 5,000 ש"ח במזומן, ואילו הנתבע מאשר תשלום של 1,000 ₪ בלבד, אשר לטענתו שולם רק לאחר הליך קודם שיפורט להלן).

4. ביום 19.8.18 דחה כב' השופט זיתוני את הבקשה למתן הצו הזמני כבקשה בטרם הגשת תביעה עיקרית.

בעקבות זאת ביום 2.9.18 הגיש המבקש את תביעתו העיקרית לפיצוי בסך 50,000 ₪ בין הוצאת לשון הרע, ללא הוכחת נזק, ובד בבד חידש בקשתו למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד.

בהחלטתי מאותו היום לא מצאתי להיעתר לבקשה במעמד צד אחד ולפיכך הוריתי על הגשת תגובה (בד בבד עם הגשת כתב הגנה), תוך שניתן צו ארעי המורה לנתבע להימנע מלפרסם פרסומים נוספים שיש בהם לשון הרע, זאת עד להחלטה אחרת.

5. לאחר שהתקבלה תגובת הנתבע לבקשה קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 26.11.18.

יום לפני מועד הדיון הגיש המבקש בקשה לדחיית דיון בשל ניתוח עיניים קשה שעבר, בקשה שנדחתה על ידי הרשם בשל אי הצגת תיעוד רפואי תומך. חרף דחיית הבקשה לא התייצב המבקש לדיון, והוצג אישור מחלה המעיד על כך שעבר ניתוח בעיניו בחודש 10/18 וכן הוצגו תמונות המעידות על אדמומיות שעוד קיימת בעיניו, ואשר לטענת ב"כ, מנעה ממנו התייצבות לדיון. משכך התבקשה דחייה של הדיון.

חרף התנגדות המשיב, אשר עמד על טענותיו כי אין מקום למתן הסעד הזמני המבוקש ויש לבטל את הצו הארעי שכן יש בו לפגוע בזכותו הלגיטימית, כטענתו, לפרסם את הפרסומים ולהגן על נפגעים פוטנציאליים נוספים למעשי המבקש, דחיתי את הדיון להיום תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב (תוך שקבעתי כי אלו ישולמו בתום ההליך העיקרי לפי תוצאתו) .

6. גם לקראת הדיון היום הקדים ב"כ המבקש והגיש בקשות לדחיית מועד הדיון בשל מצבו הרפואי של המבקש, בקשות אשר נדחו על ידי לאחר עיון בתיעוד הרפואי שהוצג אשר לא מצאתי כי יש בו להעיד שהמבקש מצוי במצב רפואי המונע ממנו להתייצב, פעם נוספת, לדיון. הוספתי בהחלטתי מאתמול, כי על המבקש להת ייצב לדיון, וככל שאשתכנע כי אינו יכול להיחקר על תצהירו בשל מצבו הרפואי, אשקול מחדש החלטותי.

חרף ההחלטות המפורשות, לא התיצב המבקש לדיון, ובבוקר הדיון הוגשה בקשה נוספת מטעמו, אליה צורף מסמך רפואי נוסף, שעל בסיסו ביקש המבקש לדחות את הדיון.

7. לאחר עיון במסמכים הרפואיים אין לי אלא לחזור ולקבוע כי אין באמור בהם להצדיק את אי הת ייצבות המבקש לדיון. את הניתוח עבר המבקש בחודש 10/18 ועל פי בדיקה עדכנית של רופאת עיניים מאתמול, מלבד אודם קל בלחמית עין ימין ותלונה על גירוד בעין ימין, אין למבקש כל בעיה רפואית אשר מנעה התייצבותו לדיון.
בניגוד לרופאת ילדים (שלטענת המבקש הינה רופאת המשפחה שלו) אשר המליצה על 3 ימי מחלה (בין ה25.12.18-27.12.18), הרי שרופאת העיניים, מלבד המלצה להמשך טיפות לעין ימין (3 פעמים ביום) והמשך מעקב אצל רופא עיניים מטפל, לא נתנה המלצה למנוחה או לימי מחלה.

8. הרחבתי מעט בענין זה, שכן אני סבורה, כטענת המשיב, כי המבקש עושה כל שבידו לנסות ו"לדחות את הקץ" ולא לקיים את הדיון בבקשתו, כאשר כל דחייה כזו מאריכה את הזמן בו מנוע המשיב מלהמשיך ולפרסם את פרסומיו, וכאשר ברור למבקש כי חקירתו בבית המשפט עלולה לחשוף מידע שהוא מבקש בשלב זה כי לא יתברר בפני בית המשפט.

מעבר לשני הדיונים אליהם לא התייצב המבקש בפני, הוא גם לא טרח להתיצב לדיון שנקבע ליום 22.4.18 לדיון בקשתו למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, בקשה שהגיש עוד בחודש 4/18 על רקע אותם הפרסומים (ה"ט 20201-04-18). גם אז, בבוקרו של הדיון הגיש המבקש בקשה לדחייה בצירוף תעודה רפואית, וכב' השופטת פלג-קימלוב, לא קיימה את הדיון בשל כך, על אף התיצבות המשיב וב"כ.

מההליכים שנוהלו עד כה עולה כי בעקבות הבקשה לצו למניעת הטרדה, ניתן צו המונע את הפרסום למשך 60 יום בעקבות הבקשה למניעת הטרדה מאיימת (זאת בהסכמת המשיב אז), ולאחר מכן קיבל המבקש צו ארעי העומד בתוקפו כבר למעלה מ-90 יום (!) מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ומבלי שהמבקש התייצב לדיון בבקשתו.

9. ברור כי מצב דברים זה "נוח" למבקש, שכן הוא השיג את מבוקשו (מניעת הפרסומים) מבלי שבקשתו נדונה לגופה, ומבלי שהוא נחקר על האמור בתצהירו.

אני סבורה כי הגיעה העת לשים קץ למצב דברים זה ולפיכך, אני קובעת כי בשל אי התייצבות המבקש לדיון היום, ללא הצדקה רפואית לכך , דין הצו הארעי להתבטל.

צד המבקש סעד זמני, שהוא מעצם טיבו, סעד מן היושר, חייב להראות שהוא אינו מסכל את האפשרות לקיים את הדיון בבקשתו, בוודאי מקום בו ניתן לו צו ארעי קודם לדיון במעמד שני הצדדים. כאשר בית המשפט נוכח כי הצד המבקש הוא גם הצד הגורם לדחיות חוזרות, אין אלא להסיק שאינו מעונין להעמיד עצמו לחקירה נגדית אשר עלולה להביא לקריסת הגרסה שעל בסיסה ניתן הצו הארעי. מהאמור לעיל עולה ברורות כי המבקש לא פעל כנדרש ממי שמבקש סעד זמני מבית המשפט.

10. בהעדר חקירה של המבקש אין מקום שאדחה את בקשתו לגופה כבר עתה, ולפיכך ככל שהמבקש יודיע כי למרות החלטה זו הוא עומד על בקשתו למתן צו מניעה זמני, לכל היותר בתוך 15 יום, יקבע דיון נוסף, אולם זאת בתנאי שהמבקש יפקיד, במקביל למתן הודעתו, את הסך של 3,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב בגין דיון נוסף שאאלץ לקבוע בבקשה.

אינני מתעלמת בהחלטתי זו מהעובדה שהמבקש מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, ולפיכך הנחתי היא שמצבו הכלכלי בכי רע (מה גם שהוצג בפני כי היה בהליך פש"ר בשנת 2015, הליך אשר בוטל בשל אי עמידת המבקש בתנאים שנקבעו לו), אולם אין בכך להצדיק המשך גרימת הוצאות לצד שכנגד לנוכח התנהלות המבקש.

בהעדר הודעה והפקדה כאמור אורה על דחיית הבקשה לסעד זמני, תוך התי יחסות לשאלת ההוצאות בגינה, ויינתנו הוראות באשר להמשך ניהול ההליך העיקרי.

11. בכדי שהמבקש ישקול היטב הודעתו אוסיף ואומר, מאחר והמשיב פרש טיעוניו לגופ ה של הבקשה חרף העדר חקירה של המבקש על תצהירו, כי שוכנעתי שבעת הזו, קיים יסוד לכאורי לטענות ההגנה של המשיב, שכן שוכנעתי שטענתו להגנת "אמת דיברתי" איננה הגנת סרק כלל ועיקר, וקיים סיכוי סביר כי יוכל להוכיח בפני את אמיתות האמור בפרסום.

ראשית, קיים בסיס של ממש לטענה כי המבקש מסר למשיב שיקים, בתמורה לרכישת האופניים החשמליים, בידיעה ברורה ששיקים אלו לא יכובדו, שכן חשבונו היה מוגבל (ואף סגור) זמן רב לפני מועד מסירתם. הדבר מקבל ביסוס מהצהרת המבקש, עוד בשנת 2015 במסגרת הליך פש"ר (נ/1) כי אין ברשותו פנקסי שיקים, וכי החשבון שהיה לו ונסגר בחודש 6/15 היה חשבונו בבנק יהב (כעולה מ סעיף 2 לחלק "ו" לבקשה למתן צו כינוס שהגיש המבקש - נ/2), ממנו נמשכו השיקים הנ"ל. מנגד, טענת המבקש כי המשיב ידע מראש כי התמורה לא תשולם באמצעות השיקים אלא במזומן, והשיקים נועדו רק לבטוחה, הינה טענה מוכחשת על ידי המשיב, והיא גם מופרכת על פניה , שכן כיצד יכולים שיקים משוכים מחשבון בנק סגור, אשר התנהל על שם המבקש עצמו לשמש בטוחה לתשלום שהוא מחוייב בו?.

שנית, מדברי ב"כ המשיב בדיון עולה כי בכוונת המשיב להעיד בעלי עסקים נוספים אשר "נעקצו" על ידי המבקש בדרך דומה, דבר התומך באמיתות האמור בפרסום. אמנם נכונה טענת ב"כ המבקש כי טענה בדבר קיום מידע אודות אירועים דומים כלפי אנשים אחרים, לא הועלתה בתגובת המשיב, אולם אין בכך לשלול מהמשיב, בעת חקירת המבקש, לעמתו עם מידע כזה הקיים ברשותו כעת, גם באם לא היה ברשותו בעת הפרסום. נכון שהפרסום נעשה לכאורה על רקע התנהלות המבקש כלפי המשיב בלבד, אולם ככל שיבוסס כי מדובר בהתנהלות החוזרת על עצמה מצד המבקש , בוודאי שיהא בכך לתמוך בהגנת "אמת דיברתי".

שלישית, קיים "ענין ציבורי" מובהק בפרסום הדברים, ככל שאכן הם אמת, שכן הפרסום נעשה, מעבר לצורך להגנה על אינטרס כשר של המשיב, גם להזהיר את הציבור הרחב מפני מעשים דומים.

12. אמנם נכון שמצויים אנו בשלב לכאורי בלבד, ואין בכל האמור לקבוע מסמרות באשר לתוצאת ההליך העיקרי, אולם לנוכח כל האמור לעיל, ולנוכח ההלכה הפסוקה, לפיה צו מניעה בתביעות לשון הרע, שיש בו למנוע מראש ולפני ההכרעה במלוא טענות הצדדים, את הפרסום, יינתן כחריג שבחריגים, אני סבורה כי אין מקום בשלב זה להמשיך ולמנוע מהמשיב בצו מלבצע את הפרסום. כפי שנסקרה ההלכה בת.א. (קרית שמונה) 24553-06-12 עובד נ' עובד (החלטה מיום 17.7.12), בשלב זה, וכאשר הכף נוטה מב חינת משקל טענות הצדדים וביסוסם הראייתי הלכאורי , לטובת המשיב, יש להעדיף את חופש הביטוי של המשיב על פני זכותו של המבקש להגן על שמו הטוב.

אמנם נכון כי המשך הפרסומים עלול לפגוע בשמו הטוב של המבקש, אולם לא שוכנעתי כי מדובר בפגיעה כה קשה שיש בגינה למנוע את הפרסום, ובעיקר לא שוכנעתי כי בסופו של יום לא יוכל המבקש להיפרע מהמשיב פיצוי בשל כך, באם אכן יקבע כי לא עומדת לו הגנה כנגד התביעה .

זאת כאשר מן הצד השני, ככל שתוכח הגנת המשיב, הרי שיש בפרסום גם אינטרס ציבורי של הגנה לא רק על חופש הביטוי של המשיב, אלא גם על רכושו של הציבור, שיקול שהוא בעל משקל רב בעת הזו. לכך יש להוסיף כי ככל שהזמן מהמעשים הולך ומתרחק, קיימת פחות אפקטיביות לפרסום מבחינת הענין הציבורי , ומשכך אין מקום, חרף העובדה שמבקש צלח בכך למשך מספר חודשים, למנוע את המשך הפרסום, ככל שהמשיב ימצא כי יש בכך טעם כלשהו.

13. אוסיף, כפי שגם פירטתי בדיון הקודם בפני המשיב, כי המשך הפרסום בעת הזו, לאחר ביטול הצו הארעי, באם יעשה על ידו, יעשה תוך נטילת סיכון שבסופו של יום יתברר כי לא עומדת לו הגנה כנגד התביעה. במקרה כזה, בוודאי שלכמות הפרסומים, תכיפותם, וחזרה עליהם אף בחלוף תקופה מאז אירעו האירועים הכרוכים בעסקה בין הצדדים (שאז קשה לטעון טענת "עידנא דריתחא" למשל), תהא השפעה של ממש על הפיצוי שייפסק, באם ייפסק, בסופו של יום.

משנאמר כל זאת, אין לי אלא לחזור על החלק האופרטיבי של ההחלטה:

הצו הארעי שניתן ביום 2.9.18 מבוטל.

בהעדר הודעה אחרת של המבקש, בצירוף הפקדת הסך של 3,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 15 יום, אורה על דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני תוך שקילת סוגיית ההוצאות בגינה.

התיק יעלה לעיוני עם קבלת הודעת המבקש ולכל המאוחר בעוד 15 יום.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.