הדפסה

בית משפט השלום בקריות תא"מ 33710-07-18

בפני
כבוד ה רשם בכיר יניב לוזון

המבקשים

  1. לימור דויטש, עו"ד
  2. מאור בן חיים, עו"ד

נגד

משיבה
קרית חיים (ארלוזורוב) אגודה הדדית בע"מ

החלטה

1. המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה להעדר סמכות עניינית לבית המשפט השלום לדון בתובענה וכן להעדר עילה.
לטענתם הגדרת "צרכן" מצויה ב סעיף 2 ל כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011.
סעיף 25(א) לכללים קובע הוראות מפורשות וקפדניות בקשר לשינוי זהות "הצרכן" באופן הדורש כי "הצרכן" הקיים והמיועד ייתנו הסכמתם המפורשת בכתב ע"ג טופס 2 לשינוי. לטענתם למשיבה אין סמכות לרשום אדם "כצרכן" ללא בקשתו והסכמתו המפורשת.
לטענתם, טרם יוכל בית המשפט לבחון האם הנתבעים חבים לתובעת חוב מים, יהיה על בית המשפט לקבוע בניגוד להוראות הכללים כי הנתבעים הם בעלי מד המים, והנושאים באחריות לעלות השימוש במים בתקופה הרטרואקטיבית הרלוונטית לתביעה. למעשה מדובר בתקיפת הכללים וחוקיותם בכסות של תביעה כספית.
מד המים רשום ע"ש חיימוביץ' קרול ז"ל ולכן המבקשים אינם עונים על הגדרת "צרכן" ולא ניתן להגיש כנגדם תביעה כספית וזאת בהעדר עילה. ה צרכן הרשום לא צורף לתביעה ולא עזבונו או יורשיו.

2. המשיבה בתגובה טוענת כי המבקשים מודים כי הינם מחזיקים אלא שכל עוד הם מסרבים להגיע ולחתום עם המשיבה על חוזה אספקת מים על שמם ל א יחויבו בגין שימוש במים. המדובר בתביעה כספית לגביית חוב מים שהחייבים צרכו בפועל בהתאם לחוק הקובע כי גם מי "שזכאי להיות צרכן של החברה" הינו "צרכן" . הנתבעת 1 כבעלת הנכס והנתבע 2 כמחזיק הנכס וצורך המים בפועל זכאים להיות צרכני המשיבה. הכללים אינם יכולים לסתור את החוק. לא ניתן לפרש את כלל 25 שמורה על המשך חיוב המנוח מכאן ולתמיד אם יסרבו מחזיקי הנכס לחתום על חוזה אספקת המים בשמם, לאחר שמכרו את הנכס והמציאו חוזה מכר לתובעת. הכללים מטילים חובה אקטיבית על המחזיק להעביר את חשבון המים על שמו. חובת ההגינות מחייבת אי גבייה מהמחזיק היוצא. לאור הודאת המבקש 2 כי הינו המחזיק והחתום על חוזה השכירות . החוק מאפשר לתבוע את מי שזכאי להירשם כצרכן.
דיון
3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לנכון לקבוע כי דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים:
א. כללי תאגידי מים וביוב(אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011 (להלן: "הכללים") הותקנו ע"י מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב מכח סעיף 99 לחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א- 2001, (להלן: "החוק") הסעיף קובע כי הכללים " לא יסתרו כל דין אחר".
לפיכך בהכרעה בין הגדרת הצרכן בחוק להגדרתו בתקנות, בהנחה שמבקשים לקרא סתירה ביניהם, יש להעדיף את הגדרת צרכן בחוק והקובע בסעיף 1-
""צרכן" – לרבות רשות מקומית שבתחום החברה או החברה האזורית, לרבות מי שזכאי להיות צרכן של החברה או החברה האזורית;"
זאת ועוד, בעא 526/89 סאלח עבד אל קאדר עומר עוואדהנ' עיזבון המנוח עומר עלי עוואדה , מה (5) 749 נקבע כי :
"מושכל יסוד במשפטנו, שהוראה מפורשת שבחקיקה ראשית גוברת על תקנה יציר כפיו של מחוקק המשנה".
מכל האמור עולה כי צרכן הינו מי שזכאי להיות צרכן. לכן בנסיבות מקרה זה אין חשיבות אם אכן בוצע שינוי ודי בכך שהינם בגדר " זכאי להיות צרכן" כאשר רק הימנעות מרישום מאפשרת את העלאת הטענה .

יתרה מזאת, נניח כי צד ג' היה מתחבר לצינורות המבקשת ועושה שימוש במים האם העובדה כי אינו מוגדר "צרכן" ואף אינו בעל שעון תמנע הגשת תביעה כנגדו ודוק והבן.

ב. המשך חיוב של המנוח או עזבונו לצד ידיעה כי הדירה נמכרה עלולה להוות פעולה בניגוד לחובת ההגינות. דווקא הגשת התביעה במתכונת הנוכחית הינה סבירה ועולה עם חובת ההגינות.
ראה: בר"מ 867/06 מנהלת ה ארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) (מיום 17.4.08).
הפ(י-ם) 523-05-12 רגב איבנשיץ נ' חברת הגיחון בע"מ, תאגיד הביוב והמים של ירושלים(30.10.12).

ג. המבקשי ם פונים לבית המשפט בחוסר תום לב כאשר אינם חולקים על העובדה כי האחת הינה בעלת הב ית והאחר עושה שימוש במים ובעוד ידיו רטובות חתום על חוזה השכירות , מבקש להתחמק מתשלום על השימוש במים. בית המשפט אינו יכול לתת סעד למי שלא בא בתום לב בשעריו. רק סירובם להעביר את חוזה אספקת המים על שמם הביא למצב זה.

4. מכל המקובץ הריני מורה על דחיית הבקשה.
המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בסך 1,500 ₪ כולל מע"מ.
התיק נקבע להוכחות בהתאם ליומן בית המשפט והצדדים יקבלו הודעה נפרדת על מועד הדיון .

5. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ט, 17 יולי 2019, בהעדר הצדדים.