הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"פ 50662-03-17

בפני
כבוד ה שופט יוסי טורס

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.מיכאל טורצ'ין- נדון
2.אלכסנדר קונונוב

הנאשמים

גזר דין
(נאשם 2)

כתב האישום וההליכים

הנאשם הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של ייצור, הכנה והפקת סמים מסוכנים, לפי סעיף 6 ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – פקודת הסמים) והחזקת כלים להכנת סם, עבירה לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמי ם. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 20.3.17 התגורר הנאשם בדירה עם אחר (הנאשם 1), בה גידלו השניים באחד מחדרי הדירה, 5 שתילי קנביס במשקל כולל של 312.08 גרם נטו והחזיקו בדירה כלים המשמשים לייצור הסמים המסוכנים ובהם אוהל עם מוטות, 2 מדי חום ולחות, מנורה, בקבוקים ובהם חומרי דישון ומאווררים (להלן – התיק העיקרי).

הנאשם ביקש לצרף תיק נוסף (פל"א 525445/17 ), במסגרתו הודה כי ביום 27.11.17 החזיק בסם מסוג קנביס, במשקל של 50 גרם נטו, וזאת לשימוש עצמי. על סמך הודאתו, הורשע הנאשם בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, לפי סעיפים 7(א)+7(ג) סיפא לפקודת הסמים (להלן – התיק המצורף).

להשלמת התמונה אציין כי הנאשם האחר בתיק זה (נאשם מס' 1) סיים את עניינו עוד ביום 25.4.17 כאשר במסגרת הסדר טיעון, שכלל הסכמה עונשית, הוטלו עליו 75 ימי מאסר, בניכוי ימי מעצרו. במעמד זה הופנה הנאשם 2 , לבקשתו, לשירות המבחן והדיונים בעניינו נדחו מעת לעת, בשל בקשות שירות המבחן הקשורות בנסיבותיו האישיות של הנאשם .

תסקירי שירות המבחן

שירות המבחן הגיש מספר רב של תסקירים, שהתפרשו על פני תקופה של כשנתיים. מהתסקירים עולה כי הנאשם רווק כבן 25,כיום מתגורר עם הוריו ועובד לפרנסתו. שירות המבחן פירט בהרחבה את נסיבות חייו של הנאשם ומפאת צנעת הפרט לא אחזור על הדברים. בתמצית ייאמר כי הנאשם החל לצרוך סמים מסוג קנביס בגיל צעיר מאוד. הנאשם מוכר לשירות המבחן מהליך קודם, משנת 2014 (שאינו מופיע במרשם הפלילי, ככל הנראה בשל כך שנמחק) בו שולב בטיפול ממושך בקהילה הטיפולית מלכישוע, אך לאחר תקופת ניקיון שב לצרוך סמים, בטענה כי מדובר עבורו "בתרופה". שירות המבחן התרשם כי מצבו הנפשי של הנאשם אינו יציב, ונעשה ניסיון לבירור מצבו במסגרת המרפאה לבריאות הנפש. ההתרשמות הכוללת הייתה כי קיימת נזקקות טיפולית גבוהה ונדרש מעקב פסיכיאטרי, אך שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו בעל כוחות לגייס עצמו להליך שיקומי בעיקר בשל כך שהוא עושה שימוש יומיומי בקנביס . מהדיווח שהתקבל מהמרפאה לבריאות הנפש, כמו גם מההתרשמות של שירות המבחן, עולה כי הנאשם רואה בקנביס תרופה ומזור לקשייו ואינו מעוניין בטיפול תרופתי בשל תופעות הלוואי הכרוכות בכך. לאור מציאות זו נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו, תוך שציין כי לאור התמכרות הנאשם לסמים עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות אינו רלוונטי, בעוד שעונש מאסר בכליאה עלול להוביל לרגרסיה במצבו הנפשי והרגשי.

טיעוני הצדדים והראיות לעונש

הטיעונים לעונש נשמעו בשני מופעים, ולאחר המועד הראשון הפניתי את הנאשם שוב לשירות המבחן, אך ההמלצה (וביתר דיוק – אי ההמלצה) כאמור, נותרה בעינה.

ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירות ואת הערכים שנפגעו בעטין. כן הפנה להרשעה קודמת של הנאשם , אף היא מתחום הסמים , ונטען כי תלוי ועומד כנגד הנאשם מאסר מותנה חב הפעלה (בשל הרשעתו גם בתיק המצורף) . ביחס לעונש הראוי עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש זהה לנאשם האחר בפרשה, היינו 75 ימי מאסר בפועל, ועונשים נלווים, וכן להפעיל את המאסר המותנה במצטבר לעונש זה. יצוין כי בהשלמת טיעון ביום 25.3.19 טען ב"כ המאשימה כי לדעתו יש ליצור התאמה בין עונשו של הנאשם לזה של האחר, בשל ההבדל הנובע מהתיק המצורף ודומה שכוונתו הייתה שיש להחמיר בעונשו של הנאשם מעבר לעונש שהוטל על חברו . טיעון זה חרג מטיעונה של המאשימה בישיבת יום 13.11.17 ואינני סבור שהיה לכך מקום, חרף צירוף התיק הנוסף, שכן המאשימה עתרה " לעונש כמו הנאשם השני" גם בישיבה בה צורף התיק (ראה הדיון מיום 11.12.17).

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם קיבל אחריות למעשיו בהזדמנות הראשונה, וכי הוא נעדר כל תמיכה משפחתית ומתפקד כראוי חרף כך . הנאשם היה נתון במעצר של ממש למשך כ-15 יום ולאחר מכן היה תחת תנאים מגבילים בדמות מעצר בית במשך כ-6 חודשים. נטען כי הנאשם עובד לפרנסתו באופן רציף, ומעסיקו שבע רצון מתפקודו (ענ/2). ביחס לעונש הראוי עתרה ההגנה להפעלת עונש המאסר המותנה בחופף לעונש שיוטל , כך שסה"כ יוטל על הנאשם עונש מאסר של חודש ויום, בניכוי תקופת מעצרו. יצוין כי בתחילה טען הסנגור כי המאסר המותנה אינו חל, אך לאחר צירוף התיק הנוסף לא שב על טיעון זה, אלא טען להפעלתו (כאמור, בחופף).

הנאשם בדברו האחרון הביע חרטה על מעשיו וסיפר על אודות תפקודו התקין כיום ורצונו לשקם את חייו. כמו כן תיאר הנאשם את השפעתן השלילית (לשיטתו) של התרופות הפסיכיאטריות על תפקודו, וזאת בניגוד לקנביס רפואי (ויובהר כי הנאשם אינו מחזיק בהיתר לצריכת קנביס רפואי) .

דיון והכרעה
קביעת מתחם הענישה

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין על בית המשפט לגזור את הדין לאחר קביעת מתחם ענישה ההולם את העבירה בנסיבותיה. טרם שיעשה כן, עליו לקבוע האם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד, או שמא מספר אירועים בהתאם לסעיף 40 יג'(א) לחוק העונשין. לאחר קביעת המתחם יש להחליט אם ראוי לסטות ממנו, לקולה או לחומרה, שאחרת ייגזר העונש בגדרי המתחם שנקבע. בעת קביעת מתחם העונש ההולם מתחשב בית המשפט בעקרון המנחה בענישה – הלימה, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, על פי סעיף 40 ט' לחוק העונשין.

הצדדים לא טענו למתחמי ענישה כלל, אלא כאמור המאשימה ביקשה להטיל עונש כפי שהוטל על האחר, תוך החמרה שתהלום את העובדה שצורף תיק נוסף וקיים מאסר מותנה, ואילו הסנגור ביקש להסתפק בהפעלת המאסר המותנה, תוך הטלת מאסר בן חודש ויום בחופף למאסר המותנה. עם זאת, בית המשפט אינו פטור כמובן מקביעת מתחם ענישה ואציין בעניין זה כי מובן שמדובר בשני אירועים נפרדים ומשכך יש צורך לקבוע שני מתחמי ענישה (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14) ). בצד דברים אלו אציין כבר עתה כי בכוונתי לקבוע עונש אחד בגין מכלול האירועים, שכן ענישה נפרדת נראית בעיני מלאכותית ועלולה להביא לתוצאה עונשית בלתי ראויה.

הערכים המוגנים בבסיס העבירות: במעשיו פגע הנאשם בערכים של בטחון הציבור ושלומו. הסכנות הטמונות בהחזקת סם וגידולו ידועות ואין צורך להכביר מילים על הנזקים שעלולים להיגרם לחברה ולפרט ממעשים אלו. פעם אחר פעם נפסק כי יש לראות בחומרה את עבירות הסמים אשר הפכו מכת מדינה וכי תוצאותיהן הישירות והעקיפות הן הרות אסון לשלומה של החברה, לבריאותה ולביטחונה.

נסיבות הקשורות לביצוע העבירות: גידול סמים מחייב תכנון מוקדם, לימוד, רכישת ציוד, היערכות והתמדה. נתונים אלו יש לשקול לחומר ה. עם זאת, בדירת הנאשם נתפסו 5 שתילים בלבד , ומכאן שפוטנציאל הנזק קטן משמעותית בהשוואה למקרים אחרים המובאים תדיר בפני בית המשפט , וזאת מבלי להפחית מחומרת העבירה. כמו כן, הסמים גודלו בדירה בה התגוררו הנאשמים, היינו שלא מדובר במיזם עסקי במסגרתו נשכרה דירה ייעודית לנושא. בגזר הדין בעניינו של האחר ציינתי כי "הרושם הכללי אינו של מיזם עסקי המצדיק החמרה".

כאן, המקום להתייחס לשאלת מטרת גידול הסמים. עבירת גידול סמים לפי סעיף 6 לפקודת הסמים, א ינה כוללת חלופה עונשית קלה יותר במקרה בו מוכח שמטרת הגידול הייתה לשימוש עצמי, כפי שקיים במקרה בו מדובר בהחזקה של סם (ראה סעיף 7(ג) לפקודת הסמים). למרות זאת, ברי שמדובר בנסיבה משמעותית לעונש ולקביעת המתחם (ראה סעיף 40ט'(5) ל חוק העונשין, וכן לעניין הנזק הצפוי ראה סעיפים 40ט' (3)-(4) לחוק העונשין). בענייננו, כתב האישום המתוקן שותק ביחס לנסיבה זו. ככלל, על כתב אישום מתוקן בו הודה נאשם במסגרת הסדר טיעון, לכלול את כל העובדות הנחוצות לצורך גזירת הדין ( סעיף 40י(ד) ל חוק העונשין). עם זאת, בעניין זה ראוי להפנות לפסק דינו של כב' ס. הנשיא (כתוארו אז) השופט ר. שפירא במסגרת עפ"ג 28110-10-15 מדינת ישראל נ' דוד (17.12.15), שם נקבע כי מקום בו לא צוין בכתב האישום שמטרת הגידול היא מסחרית, יש להניח לטובת הנאשם את ההנחה הנוחה יותר, כלומר שמדובר בגידול לשימוש עצמי. יצוין כי במקרה שם, מדובר היה אף בכמות העולה על החזקה הקבועה בפקודת הסמים ביחס לכמות הסם (סעיף 31(3)לפקודה). אין להבין מכך כמובן שבכל מקרה וללא קשר למספר השתילים ויתר הנסיבות שהוכחו, יש להסיק תמיד שמטרת הגידול היא לשימוש עצמי, בהיעדר ציון אחר בכתב האישום. ברי שייתכנו מקרים, בהם מטרת הגידול ברורה לכל, גם אם נניח עבור הנאשם הנחות המיטיבות עמו וגם אם הדבר לא צוין כעובדה בכתב האישום בו הודה הנאשם (ראו הדיון ב ת.פ 21666-04-17‏ מדינת ישראל נ' ישראל אלטר (28.2.18)) . מדובר בהליך לוגי של הסקת מסקנות (ברמת ההוכחה הנדרשת לשם קביעת נסיבה מחמירה (סעיף 40י'(ג) לחוק העונשין)) ולכן המסקנה היא פונקציה של הנסיבות והעובדות שהוכחו.

במקרה שלפנינו, חרף שתיקת כתב האישום והיעדר ראיות בנושא על ידי הנאשם, סברתי שלצורך קביעת מתחם הענישה יש להביא בחשבון כי לא מדובר בגידול למטרה מסחרית (כפי שקבעתי כאמור בעניינו של נאשם 1) ואף ניתן אף להניח לטובת הנאשם שמדובר בגידול שמטרתו (ולמצער, העיקרית) לשם שימושו האישי. מסקנה זו מתיישבת היטב עם מספרם המועט של השתילים; העובדה שהנאשם עושה שימוש תדיר בסמים כתחליף (מבחינתו) לתרופות פסיכיאטריות; העובדה שלא הושקעו השקעות כספיות משמעותיות בגידול (ומדובר היה בדירה בה התגוררו השניים); וכי מדובר היה בגידול משותף של שניים הנוהגים לצרוך סמים מסוג זה .

בעניין השלכת מספר השתילים על הנכונות להניח עבור הנאשם כי מטרת הגידול הייתה לשימוש עצמי, ראיתי להפנות להנחיית ראש חטיבת התביעות מיום 30.11.17, מדיניות העמדה לדין בעבירה של גידול סם מסוכן (להלן – הנחיית ראש החטיבה). בהנחיה נקבעה מדיניות חדשה של התביעה, המבחינה בין מקרה בו ברור על פני הדברים שמדובר בגידול למטרת שימוש עצמי, לבין מקרים אחרים. לאור כך, נקבע בהנחיה כי במקרה בו מתרשם תובע שגידול הסמים בוצע למטרת שימוש עצמי, ייעשה שימוש בסעיף של החזקת סם לשימוש עצמי, ולא בעבירה של גידול סמים. לצורך בחינת מטרת השימוש, קובעת ההנחיה כי יש לתת את הדעת למספר השתילים; קיומו של עבר בתחום גידול הסמים; האמצעים ששימשו לצורך הגידול; ונסיבות אחרות המצביעות לעבר גידול למטרת רווח. כאמור, נתוני מקרה זה מתיישבים היטב עם רוח ההנחיה.

להנחיה זו משמעות מעשית דרמטית, הן מבחינת "תדמית" העבירה שתיוחס לנאשם בסופו של דבר במרשם הפלילי, והן מבחינת הכפפת עניינו של הנאשם למדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, בשינויים המחויבים כמובן לאור הנסיבות ( למדיניות התביעה בעניין עבירת החזקת סם לשימוש עצמי ראו, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה: מדיניות התביעה – סמים: החזקה ושימוש לצריכה עצמית). הנחיית ראש החטיבה לא הייתה בתוקף בעת הגשת כתב האישום ובעת הצגת ההסדר בעניינו של נאשם 1 ודומה שלו היה מוגש כתב האישום לאחר כניסתה לתוקף, אפשר והדברים היו מוצגים אחרת. כך או כך, לדידי היא משנה (ולו במעט) את האופן בו יש להתייחס לעניינו של הנאשם ולאפשרות לייחס לו כנסיבה מקלה שהגידול היה לשימוש עצמי . בעניין זה אציין כי לא התעלמתי מכך שבכתב האישום המתוקן נזכרה גם העבירה של החזקת כלים בחלופה המחמירה, היינו שלא לשימוש עצמי בלבד. אינני סבור שבמקרה מסוים זה, יש לראות בכך כנתון השולל את שנאמר לעיל, על רקע מכלול הדברים ובמיוחד הכמות המצומצמת והעובדה שהגידול היה על ידי שניים יחדיו. כמו כן אני מודע לכך שהסנגור לא טען במפורש כי מדובר בגידול לשימוש עצמי, ואולם דומה שטיעון זה נזנח בשעתו מתוך חשש שבכך יופעל המאסר המותנה (ראה הדיון ביום 13.11.17) ואולם, טיעון זה היה "ברקע" בכל הדיונים לאור טענות הנאשם בדבר השפעת הקנביס על מצבו הנפשי.

מדיניות הענישה: מדיניות הענישה בעבירות של גידול וייצור סמים מסוכנים משתנה ממקרה למקרה ותלויה בין היתר בסוג הסם, כמותו ובנסיבותיו של הנאשם (עבר פלילי, שיקום, תסקיר חיובי וכיוצב'). עם זאת נקבע לא אחת כי יש להחמיר עם אלו שמגדלים סמים (ע"פ 972/11 מדינת ישראל נ' יניב יונה (4.7.12) ; ע"פ 1987-04-10 מדינת ישראל נ' אלוני (28.6.2010)). במקרים בהם כמות הסם שגודלה הייתה ממשית הוטלו לרוב עונשי מאסר בפועל, ובמקרים רבים אף שלא בעבודות שירות (ראה למשל רע"פ 3841/16 יעקב מזרחי נ' מדינת ישראל (16.5.16); רע"פ 1787/15 עמר נ' מדינת ישראל (24.3.15); רע"פ 7005/14 דגן נ' מדינת ישראל (30.11.14)).

בענייננו, מדובר בגידול כמות קטנה יחסית של צמחים – חמישה במספר, וכאמור, הנסיבות מתיישבות עם מטרת שימ וש עצמי (למצער, עיקר השימוש). נסיבות אלו אינן מתאימות למתחמים שנקבעו ביחס לגידול סמים בכמויות מסחריות. לצורך בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות ניתן להפנות לפסקי הדין הבאים: רע"פ 314/16 בן צבי נ' מדינת ישראל (22.2.16), בו הוחמר עונשו של נאשם ל-10 חודשי מאסר, בשל גידול תשעה שתילי קנבוס במשקל של 2.5 קילו ; עפ"ג 62171-05-17 אסי חן נ' מדינת ישראל (10.7.17) בו הוטלו על נאשם שגידל 19 שתילים 12 חודשי מאסר. אציין כי בית המשפט המחוזי אישר במסגרת ערעור הנאשם את מתחם הענישה שקבע בית משפט השלום (8-20 חודשי מאסר) ; ת"פ 44091-11-15 מדינת ישראל נ' תומר ראובני (17.5.16) , בו הורשע הנאשם בגידול סמים במשקל של 132 גרם ובהחזקת סם מסוג קנביס שלא לשימוש עצמי במשקל של כ-170 גרם. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם את נסיבות העב ירות נע בין עונש מאסר שניתן לשאת בו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר; עפ"ג 13901-11-15 עזרא נ' מדינת ישראל ( 9.12.15), בו נדון מקרה דומה לענייננו, בו גידל הנאשם חמישה שתילי קנבוס שהגיעו למשקל של 1,200 גרם נטו. בית משפט השלום קבע מתחם שנע בין שישה חודשי מאסר בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר, חרג מהמתחם מטעמי שיקום וקבע עונש של 45 ימי מאסר בעבוד ות שירות, וגזר הדין אושר בערעור; ע"פ 41827-08-10 דוד פרידמן נ' מדינת ישראל (30.12.10), בו הורשע הנאשם בהחזקת סם מסוג קנבוס במשקל של כ-200 ג', ובגידול 8 שתילי קנ בוס שמשקלם הכולל היה 308.54 גרם ו כן החזקת כלים המשמשים להכנת סם. חרף המלצת שירות המבחן, בית משפט השלום דחה את בקשת הנאשם להימנע מהרשעתו, וגזר עליו 5 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שרות, מאסרים על תנאי, פסילה על תנאי וצו מבחן. ערעור הנאשם נדחה; ע"פ 67356-10-13 יבגני סמנצקו נ' מדינת ישראל ( 8.1.14), בו הורשע הנאשם בעבירות גידול סמים והחזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית. הנאשם גידל יחד עם אדם נוסף 3 שתילי סם מסוג קנבוס במשקל 1,700 גרם וכן החזיקו כלים המשמשים להכנת סם. בית המשפט סטה לקולא ממתחם העונש וג זר עליו 300 שעות של"צ, צו מבחן ועונשים נלווים. ערעורו נדחה; ת"פ 57043-06-16 תביעות צפת נ' חבני (17.7.17), בו הורשע הנאשם בעבירות של גידול סמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. הנאשם החזיק ב- 154.08 גרם של סם מסוכן מסוג קנבוס ו- 0.79 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש. בנוסף, גידל הנאשם על גג ביתו 3 שתילי סם מסוג קנבוס במשקל 210 גרם. בית המשפט דחה את עתירת הנאשם לביטול הרשעתו והוא נידון למאסר על תנאי, קנס, התחייבות ופסילה על תנאי; ת"פ 62475-06-16 מדינת ישראל נ' שי אדרי (16.7.18) , בו בוטלה הרשעתו של נאשם שנקבע שגידל שני שתילי קנביס והוטל עליו צו של"צ ומבחן.

ביחס לתיק המצורף, הרי שמדובר בעבירה של החזקה לשימוש עצמי בלבד, לגביה נקבעה לאחרונה אף מד יניות ענישה והפללה מקילה כאמור בחוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת-הוראת שעה), התשע"ח-2018. אם כי יש להביא בחשבון כי במקרה זה מדובר בכמות של 50 גרם.

לאור כל זאת, אני בדעה כי מתחם העונש ההולם את העבירות בתיק העיקרי נע בין מאסר קצר שניתן לשאת בעבודות שירות ועד 8 חודשי מאסר בפועל. מתחם העונש ההולם את העבירה בתיק המצורף נע בין קנס ועד מספר חודשי מאסר שניתן לשאת בדרך של עבודות שירות.

קביעת עונשו של הנאשם

כאמור, ההגנה ביקשה שיוטל על הנאשם עונש כולל של חודש מאסר ויום, וזאת בניכוי תקופת המעצר. ההגנה גם הסכימה להפעלת המאסר המותנה וביקשה שיופעל בחופף לעונש שיוטל. בכך כיוונה ההגנה לענישה שלא תחייב, מבחינה מעשית, את חזרתו של הנאשם לבית הכלא וזאת בשים לב "ליתרת" תקופת המאסר הקצרה והניכוי המנהלי לו צפוי הנאשם. אציין כי ההגנה לא ביקשה לאפשר לנאשם לשאת בעונשו בעבודות שירות בשל ההנחה (הסבירה) שלא יימצא מתאים, לאור כך שהוא עושה שימוש בקנביס. ההגנה לא טענה לחריגה ממתחם הענישה מטעמי שיקום ואכן, בשים לב לאמור בתסקיר שירות המבחן, דומה שאין מקום לחריגה מטעמי שיקום.

עם זאת, אין לומר כי התמונה בעניינו של הנאשם "שחורה". רוצה לומר, שאין ללמוד מכך שאין לחרוג ממתחם הענישה מטעמי שיקום , על כך שהפרוגנוזה בעניינו של הנאשם שלילית. הנאשם הוא אדם צעיר. בעת ביצוע העבירות היה כבן 23 בלבד. הוא סובל ממ צב נפשי לא פשוט. נסיבות חייו אינן קלות. עם זאת הוא מתפקד בחברה באופן תקין. כיום הנאשם עובד ומשתכר שכר נאה. כמו כן, עברו הפלילי קל וכולל עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי בלבד ומאז ביצוע העבירה (בתיק המצורף ) לא נפתחו לחובתו תיקים נוספים. כל אלו מלמדים לדעתי על פרוגנוזה חיובית יחסית, אשר אף אם אין היא מצדיקה חריגה מטעמי שיקום, מצדיקה היא התחשבות בנאשם והקלה בעונשו.

לדידי, ההקלה לה ראוי הנאשם היא הימנעות מכליאתו. הנאשם סובל ממצב נפשי שברירי. שירות המבחן התרשם כי עונש מאסר בכליאה עלול להביא לרגרסיה במצבו הנפשי והרגשי. אף אני התרשמתי במהלך הדיונים הרבים בעניינו של הנאשם ממצבו הרגשי השברירי. לדעתי, בנסיבותיו הכוללות של מקרה זה, אין כל טעם והצדקה בהחזרת הנאשם לבין כותלי בית הכלא לתקופה קצרה, כפי שעותרת המאשימה. עונש שכזה לא ישיג מאומה מבחינת גמול או הרתעה, אך מנגד יגרום לפגיעה קשה מאוד בבריאותו של הנאשם ויפגע בשיקומו . יש לאפשר לנאשם להמשיך ולתפקד בחברה בצורה ראויה כפי שהוא עושה כיום, חרף קשייו. עונש מאסר, ולו קצר כמבוקש על ידי המאשימה, יקטע את תפקודו התקין של הנאשם ועלול לפגוע בבריאותו הנפשית, כפי שהעריך שירות המבחן.

כידוע, הפסיקה הכירה באפשרות לחרוג ממתחם הענישה משיקולים הקשורים בפגיעה קשה בבריאותו של הנאשם (ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (29/12/15)). לדידי, במקרה זה, ניתן לחרוג ממתחם הענישה מטעמים של הימנעות מפגיעה בבריאות הנאשם, וזאת בשים לב לפגיעה החמורה שעלולה להיגרם לו מבחינה נפשית בשל עונש מאסר (ולו קצר) אל מול היעדר כל תועלת חברתית מעונש זה. מסקנה זו נכונה במיוחד לאור כך שמדובר בחריגה קלה יחסית, שכן ממילא תחתית המתחם שקבעתי אינה מחמירה, כך שאין מדובר בפגיעה משמעותית בשיקולי הענישה האחרים. (לחריגה משיקולים דומים ראו לאחרונה ע"פ 79535-01-19 ואכד נ' מדינת ישראל (14.3.19); הרכב כב' הנשיא שפירא) .

חריגה מהמתחם במקרה זה אינה מביאה לתוצאה עונשית בלתי ראויה, מבחינת יתר שיקולי הענישה, וזאת בשים לב לענישה נוספת שתוטל על הנאשם אשר תשיג תמהיל עונשי ראוי. מנגד, בכך נמנעת פגיעה בלתי נדרשת בנאשם. אוסיף כי בקביעת התמהיל העונשי הבאתי בחשבון כי הנאשם שהה בתנאים מגבילים תקופה ארוכה. עוד אציין כי הגם שהעונש הכולל שיוטל על הנאשם יהא קל יותר מזה שהוטל על הנאשם האחר, אין לראות בכך פגיעה בעקרון השוויון ש בין נאשמים. העונש שהוטל על האחר היה בהסכמה ולא נקבע על ידי בית המשפט (אלא רק אושר כסביר) , עברו מכביד יותר, ובכל מקרה, בעניינו של נאשם 2 קיימים שיקולי ענישה שונים, כפי שפורט לעיל.

סיכומו של דבר מוטלים על הנאשם העונשים הבאים:

מאסר בפועל למשך חודש ויום.

אני מפעיל עונש מאסר מותנה בן חודש אשר הוטל בת" פ 3317-08-14 ביום 29.1.17 וזאת בחופף לעונש שהטלתי לעיל. הטעמים לחפיפה הם העובדה שהעבירה בגינה הוטל המאסר המותנה בוצעה בשנת 2012 ועניינה החזקת סם לשימוש עצמי וכי עונש זה הוטל כאשר עברו של הנאשם היה נקי. כמו כן, ההקלה לה ראוי הנאשם בשל נתוניו כאמור.

סה"כ יישא הנאשם בעונש מאסר בן חודש ויום וזאת בניכוי תקופת מעצרו (16 ימים): מיום 20.3.17 ועד 2.4.17 וכן 27.11.17 – 28.11.17 ( בתיק המצורף - מ"י 63543-11-17)

היות ובשים לב לתקופת השחרור המנהלי הקבועה בצד עונש זה , לא צפוי הנאשם לחזור לבית המאסר, אני מעכב את תחילת ביצוע עונש המאסר עד יום 1.5.19 על מנת לאפשר לסנגור לפנות לשב"ס ולהסדיר את שחרורו בפועל של הנאשם. עם זאת, ככל שהנאשם מסיבה כלשהי יאלץ לשאת בעונש מאסר לתקופה כלשהי, יתייצב ביום 1.5.19 בבית מעצר קישון כאשר ברשותו תעודה מזהה.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וזאת למשך שישה חודשים. על הנאשם להפקיד את רישיונו על מנת שתחילת מניין הפסילה יחל, תוך שמובהר לו כי הפסילה תחילתה כיום.

מאסר מותנה למשך שלושה חודשים כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך שנה כל עבירה על פקודת הסמים שהיא פשע.

קנס בסך 1,500 ₪. בהסכמת הנאשם, ייזקף סכום הפיקדון שהפקיד ע"ח הקנס.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.
מוצגים (סמים וכלים ) - להשמיד בחלוף תקופת הערעור.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשע"ט, 01 אפריל 2019, במעמד הצדדים.