הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"פ 13749-03-17

בפני
כבוד ה שופט יוסי טורס

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.אריה חלפין (נדון)
2.יניב אלון

הנאשמים

גזר דין
(נאשם 2)

כתב האישום וההליכים

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של גידול, ייצור והכנת סמים מסוכנים, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973 (להלן - פקודת הסמים) ובעבירה של החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים.

2. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 15.12.16 שכר הנאשם 1 דירה בת 5 חדרים, תמורת תשלום של 4,500 ₪ לחודש (להלן – הדירה). מיום 25.12.16 ועד יום 22.2.17 הקימו הנאשמים בדירה מעבדת סמים בה גידלו 468 שתילים של סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 5.4 ק"ג, וזאת בתוך 4 חדרים שונים בדירה. כן החזיקו הנאשמים בדירה, ציוד המשמש להכנת סם מסוכן: 4 מפוחים; 5 מסננים; 48 בתי מנורה; 33 נורות; 341 דליים; 451 אדניות; 42 שנאים; 8 מאווררים; חומרי דישון.

3. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 17.10.17 הוטלו על נאשם אחר בפרשה (נאשם מס' 1) 21 חודשי מאסר, בצירוף עונשים נלווים, וזאת במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה עונשית. במועד זה, הופנה נאשם 2 לתסקיר ולאחר מספר דחיות, הוגש לבית המשפט תסקיר סופי.

תסקיר שירות המבחן

4. שירות המבחן הגיש שלושה תסקירים בעניינו של הנאשם. מהתסקירים עולה כי הנאשם כבן 36, רווק המתגורר עם אימו ובעלה ועובד בתחום השיפוצים. הנאשם סיים 11 שנות לימוד, שירת בצה"ל, אך ביצע עריקות ונידון בשל כך למאסר. בהמשך, בשל הליך פלילי שוחרר מצה"ל לאחר 24 חודשי שירות . שירות המבחן פירט בהרחבה את נסיבות חייו של הנאשם ומפאת צנעת הפרט לא אחזור על הדברים. בתמצית ייאמר כי הנאשם עשה לדבריו שימוש בסמים מגיל צעיר, ולחובתו שש הרשעות קודמות מתחום הסמים, אלימות והיזק לרכוש והוא אף ריצה בעבר מאסר מאחורי סורג ובריח.

ביחס לביצוע העבירות, שירות המבחן ציין כי הנאשם הודה בפניו וקיבל אחריות מלאה למעשיו, וניכר כי כיום הוא מכיר בבעיית ההתמכרות לסמים ואף פנה באופן עצמאי ליחידה לטיפול בהתמכרויות. שירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה להישנות עבירות בעתיד, הקשורה להתמכרותו, והנאשם שולב בהליך טיפולי לנוכח מוטיבציה ראשונית שהביע. בתחילה התקשה הנאשם לשתף פעולה באופן רציף עם תוכנית הטיפול, נעדר מפגישות וכן נמנע מספר פעמים ממסירת בדיקות שתן. בהמשך התרשם שירות המבחן כי קיים בנאשם רצון לערוך שינוי בחייו, הוא הגיע באופן עקבי למפגשים ומסר בדיקות שתן נקיות משרידי סם. שירות המבחן סבר כי עונש מאסר בפועל עלול להעלות את הסיכון להישנות עבירות בעתיד וכי קיימת חשיבות בשמירה על שגרת עבודתו של הנאשם, ולאור כך המליץ על העמדתו בצו מבחן למשך 12 חודשים, במסגרתו ימשיך הנאשם בטיפול במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות, וכן הומלץ על ענישה בדמות צו של"צ בהיקף של 200 שעות .

טיעוני הצדדים והראיות לעונש

5. ב"כ המאשימה הפנה לעובדות כתב האישום המתוקן והדגיש את חומרת העבירות. צוין כי מדובר במספר רב מאוד של שתילים, הגם שמשקלם אינו גבוה, שכן משקל השתיל הוא נגזרת של עיתוי התפיסה. עוד נטען כי מדובר במעבדה משוכללת, שכללה ציוד רב, והוגשו תצלומי המעבדה (ע/2). ביחס לערכים המוגנים טען ב"כ המאשימה כי מדובר בפגיעה חמורה בביטחון הציבור וכי מתחם העונש ההולם עבירה זו נע בין 18 חודשי מאסר בפועל ועד 36 חודשי מאסר בפועל. ביחס לעונש שיש להטיל על הנאשם צוין כי לחובת הנאשם עבר מכביד בעבירות מתחום הסמים והאלימות והוא אף נשא בעונש מאסר מאחורי סורג ובריח וכן נידון פעמיים לעונשי מאסר בדרך של עבודות שירות. כן צוין שנאשם 1 נידון לעונש מאסר ממושך בגין חלקו בעבירות. לאור כך, עתרה המאשימה לעונש מאסר ברף העליון של המתחם, מאסר על תנאי, פסילת רישיון וקנס.

6. ב"כ הנאשם הדגישה את גילו הצעיר של הנאשם ואת העובדה כי קיבל אחריות למעשיו והודה בביצוע העבירות. בעניין זה טענה הסנגורית כי ניסוח כתב האישום המתוקן מלמד על כך שחלקו של נאשם 2 היה קטן יותר משל שותפו, נאשם 1 אשר, בהתאם לעובדות כתב האישום, הוא ששכר את הדירה והתחבר לחשמל באופן פיראטי. ביחס להליך השיקום, נטען כי הנאשם נמצא בשלב מתקדם בהליך הטיפולי, הוא עובד לפרנסתו ומצבו הכלכלי רעוע. כן הפנתה הסנגורית לתסקיר שירות המבחן ולהתרשמותו מסיכויי שיקומו של הנאשם. לאור כך ביקשה הסנגורית לאמץ את המלצות שירות המבחן, להימנע משליחת הנאשם למאסר ולהטיל עליו צו של"צ ומבחן, תוך שהדגישה כי הנאשם שהה תקופה ארוכה במעצר עד אשר הועבר למעצר בתנאי איזוק אלקטרוני.

הנאשם בדברו האחרון ביקש הזדמנות לשקם את חייו ולהמשיך בהליך הטיפולי. כן תיאר את השיפור במצבו ואת ניקיונו מסמים.

דיון והכרעה
קביעת מתחם הענישה

7. כידוע, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין גזירת העונש נעשית בהליך תלת שלבי. בתחילה יש לקבוע אם כתב האישום מייחס לנאשם אירוע אחד או מספר אירועים. לאחר מכן, על בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה ההולם לכל אירוע . בעת קביעת מתחם העונש ההולם מתחשב בית המשפט בעקרון המנחה בענישה – הלימה, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט' לחוק העונשין. בשלב השלישי יש להחליט אם ראוי לסטות ממתחם הענישה , לקולה או לחומרה, שאחרת ייגזר העונש בגדרי המתחם שנקבע. בנסיבות ענייננו ברי שיש לקבוע מתחם ענישה אחד הכולל את שתי העבירות בהן הורשע הנאשם, שכן מדובר באירוע אחד (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14)).

8. הערכים המוגנים בבסיס העבירה: במעשיו פגע הנאשם בערכים של בטחון הציבור ושלומו. הסכנות הטמונות בהחזקת סם, לצורך גידולו והפצתו, ידועות ואין צורך להכביר מילים על הנזקים שעלולים להיגרם לחברה ולפרט ממעשים אלו. פעם אחר פעם נפסק כי יש לראות בחומרה רבה את עבירות הסמים אשר הפכו מכת מדינה וכי תוצאותיהן הישירות והעקיפות הן הרות אסון לשלומה של החברה, לבריאותה ולביטחונה. בענייננו מדובר בדירה בה גידל הנאשם (עם אחר) 468 שתילי סם ובשים לב לכמות המשמעותית, מידת הפגיעה בערכים היא גבוהה.

9. נסיבות הקשורות לביצוע העבירה –

התכנון שקדם לביצוע העבירה- ביצוע העבירות מלמד בבירור על תכנון מוקדם, שהתבטא בהצטיידות בכלים מתאימים לצורך גידול השתילים והקמה של חממה משוכללת , תוך השקעה כספית לא מבוטלת. מעיון בתמונות שהוגשו (ע/2) עולה כי מדובר במעבדה מקצועית, במסגרתה הוסב ה הדירה לכדי "חממת גידול קנביס", וניכר כי תכנון רב עמד מאחורי ביצוע העבירה. כאן המקום לציין כי אין לקבל את טענת הסנגורית לפיה יש לראות את הנאשם כמי שעסק בפעילות העבריינית אך ורק ביום בו נתפס על ידי המשטרה. אכן, ניסוחו של סעיף 8 לכתב האישום המתוקן אינו מוצלח, אך לאור האמור בסעיף 4 לכתב האישום, תקופת העיסוק העברייני היא לפחות חודשיים והדברים ברורים .

חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות – כתב האישום מייחס את העבירות, בהן הורשע הנאשם, לשני הנאשמים כאחד. אכן, החתימה על הסכם השכירות וקבלת החזקה בדירה יוחסו לנאשם 1 בלבד, ואולם הקמת המעבדה והרכבת הציוד, פעולות שארכו כחודשיים יוחסו לשני הנאשמים כאחד, כמו גם הגידול עצמו. לאור כך, אין לומר כי לנאשם 2 חלק יחסי קטן יותר בעבירות בהן הורשע (ואינני מתייחס כמובן לעבירה נוספת בה הורשע נאשם 1 בלבד).

הנזק שנגרם וכן שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה – כאמור , מדובר בכמות שתילים גדולה מאוד ( 468 במספר), ולאור כך פוטנציאל הנזק גדול בהתאם . בעניין זה אדגיש כי אין ללכת שבי אחר משקל הצמחים (הנמוך יחסית) שצוין בכתב האישום, שהרי מדובר בנתון שאינו מלמד דבר, זולת השלב במחזור חייו של הצמח, בו פשטה המשטרה על המעבדה. ברי כי אם הייתה המשטרה פושטת על מעבדה זו לאחר מספר שבועות או חודשים, היה מתקבל משקל גדול יותר בצורה משמעותית (ראו בעניין זה למשל את נסיבות המקרה בע"פ 8988/16 בן סימון נ' מדינת ישראל (8.3.17) שם משקלם של 282 שתילים הגיע עד כדי 87 ק"ג (!)) . לאור כך, הנתון המשמעותי יותר לדידי הוא מספר השתילים ולא ו דווקא המשקל. בעניין זה אפנה גם לדבריו של בית המשפט המחוזי בעפ"ג 62152-03-15 אברהם הרוש נ' מדינת ישראל (26.5.15)) שם צוין כי "אין לייחס למשקל הקנבוס משמעות מעבר למה שייחס לה [בית משפט השלום] לאור פוטנציאל הנזק שהיה אמור להיגרם אילו נתפסה המעבדה זמן לא רב לאחר שנתפסה בפועל, דהיינו כחודשיים לאחר הקמתה ". בענייננו, מדובר כאמור, ב- 468 שתילים . כמות סם גדולה שעתידה הייתה לעשות דרכה אל הרחובות והנזק הפוטנציאלי הוא ממשי. ראו:

"הנזק הפוטנציאלי ממעשיהם של המערערים עשוי היה להיות עצום, וכך גם הפגיעה בערכים המוגנים. וברקע, בצע כסף, נוכח מצבם הכלכלי. השימוש בדירה לצורך גידול סם, הוא כהכרזה כי מכאן יסופק סם בכמויות גדולות לציבור. ויוזכר כי לא מדובר בעסקה בודדת, אלא כוונה לפתוח עסק, הכולל, בין היתר, ייצור של החומר האסור" (ע"פ 5807/17 משה דרחי נ' מדינת ישראל (8.6.18))

הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה – מדובר בכמות שתילים עצומה. מובן כי מטרת גידולם היא הפקת רווח כספי, הגם שהדבר לא צוין במפורש בכתב האישום (אך צוין כי החזקת הכלים הייתה שלא לשימוש עצמי בלבד וברי כי הדבר משליך במישרין על מטרת גידול הסמים ). כך או כך, נקבע לא אחת שניתן להסיק מסקנות בעניין זה מנסיבות החזקת הסם והכמות, ראו למשל: דנ"פ 10402/07 מטיס נ' מדינת ישראל (29.1.08); (ת"פ (חי) 4720/02 מדינת ישראל נ' עבד אל רחמן תאפל (16.5.05); כב' השופט עמית. כן ראו דברי בית המשפט העליון לאחרונה ביחס לגידול כמו ת משמעותית של סמים: " השימוש בדירה לצורך גידול סם, הוא כהכרזה כי מכאן יסופק סם בכמויות גדולות לציבור. ויוזכר כי לא מדובר בעסקה בודדת, אלא כוונה לפתוח עסק, הכולל, בין היתר, ייצור של החומר האסור" (ע"פ 5807/17 משה דרחי נ' מדינת ישראל (8.6.18)). בעניין זה ראוי לציין עוד את העלויות הכספיות שנדרשו לצורך ביצוע העבירה ובהן שכירת דירה שיוחדה לשם כך בסכום של 4500 ₪ לחודש. עלויות אלו (שכירות, ארנונה והוצאות אחרות , למעט חשמל שנגנב על ידי הנאשם האחר) מגיעות כדי אלפי שקלים בחודש והן מתיישבות היטב עם ציפייה לרווח משמעותי .

10. מדיניות הענישה: מדיניות הענישה בעבירות סמים הקשורות לשרשרת ההפצה היא ככלל מחמירה ולנסיבות האישיות ניתן משקל מופחת. בעניין זה נקבע לא אחת כי "ההלכה בעניין עבירות סמים קובעת כי נוכח חומרתן הרבה של אותן העבירות יש להתמודד מולן באמצעות ענישה משמעותית ומחמירה ... [ו]כי יש לבכר את שיקולי ההרתעה על השיקולים האישיים בעבירות מסוג זה" (ע"פ 8988/16 אשר בן סימון נ' מדינת ישראל (8.3.17)).

ביחס לעבירות של גידול סמים, ראוי לומר שאכן יש ממש בטיעוני המאשימה בדבר ריבוין של עבירות אלו בשנים האחרונות. כל העוסק במלאכה יודע היטב את מספרם הרב של התיקים המוגשים בשל עבירה זו בשנים האחרונות . ראו:

"נראה כי התופעה של מעבדות סמים הפכה להיות "להיט". העבירה הפכה להיות נפוצה ומצדנו נוסיף, גם נפיצה שהרי גלום בה פוטנציאל סיכון רב ביותר. גידול הסמים כנראה הוא קל ופשוט יחסית ושמא עובדה זו מעודדת אנשים רבים לעסוק בגידול הסם" (עפ"ג24376-07-14 אדי עמר נ' מדינת ישראל (18.2.15))

"דומה שמעבדות הסם הפכו למכת מדינה. נראה שהקלות שבגידול הסם, הבטחון היחסי באי חשיפת העבירה כאשר מדובר בפעילות בתוך תחומי הבית והפוטנציאל הגלום בה משמשים קרקע נוחה להפיכתה לנפוצה. נפוצות העבירה מחייבת אמירה ברורה ונורמטיבית של בתי המשפט העוסקים בתחום זה." (עפ"ג (מחוזי ת"א) 42358-10-14 אבי גיא נ' מדינת ישראל (18.2.15))

"הזדמן לנו לומר רק לאחרונה ... בנסיבות דומות, כי: "בהינתן המציאות הנוכחית שבה בגידול הסמים הפך להיות למכת מדינה, יש להילחם בו בחומרה כאשר הביטוי לכך יהיה בהעלאת רף הענישה. המגדלים והמפיצים מצויים באותו מקום עצמו מבחינה ערכית ומעשית גם יחד". אין לנו אלא לאמץ את הדברים ולחזור עליהם." (עפ"ג 31126-05-14 מדינת ישראל נ' חריט (12.1.15)).

כשלעצמי, אוסיף ואומר כי ניתן לזהות אף מגמה של גידול בכמות השתילים בכל מעבדה, וזאת ביחס להיקפים שהיו המקובלים בתחילתה של התופעה.

ביחס לענישה הנוהגת, הרי שזו נגזרת מנתוני המקרה הפרטני, ובכלל זה כמות הסם ונסיבותיו של הנאשם (עבר פלילי, שיקום, תסקיר חיובי וכיוצב'). לצורך בחינת מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, ניתן להפנות לפסקי הדין הבאים: ע"פ 5807/17 משה דרחי נ' מדינת ישראל (18.6.18) בו הוטלו על הנאשם 30 חודשי מאסר בשל גידול שתילי קנבוס במשקל של 76 ק"ג; ע"פ 8988/16 אשר בן סימון נ' מדינת ישראל (8.3.17) , בו הוטלו על הנאשם 36 חודשי מאסר בגין גידול 282 שתילים קנביס. במקרה זה קבע בית המשפט המחוזי מתחם ענישה הנע בין 28 חודשי מאסר ועד 48 חודשי מאסר (ויצוין כי במקרה זה השתילים הגיעו למשקל 87 ק"ג); רע"פ 4512/15 אברהם הרוש נ' מדינת ישראל (6.7.15) בו הוטלו על הנאשם 7 חודשי מאסר, למרות הליך שיקומי מוצלח וזאת בגין גידול 378 שתילי קנב יס, במשקל כולל של 283.34 גרם נטו; רע"פ 7819/15 סלור נ' מדינת ישראל (22.5.16), בו הוטלו על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל בשל גידול 45 שתילי קנבוס במשקל 7.4 ק"ג נטו במעבדה בדירתו . בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 7 לבין 18 חודשי מאסר בפועל. ערעורו על חומרת העונש נדחה הן בבית המשפט המחוזי, והן בבית המשפט העליון; רע"פ 314/16 בן צבי נ' מדינת ישראל (22.2.16), בו הוטלו על הנאשם 10 חודשי מאסר, בשל גידול תשעה שתילי קנביס במשקל של 2.5 קילו; רע"פ 1787/15 עמר נ' מדינת ישראל (24.3.15), בו הוטלו על הנאשם 8 חודשי מאסר בשל גידול שתילי קנבוס במשקל 4,380 גרם והחזקה של כ-2.5 ק"ג סם מסוג קנבוס שלא לשימוש עצמי. יצוין כי בית המשפט העליון ראה במתחם שנקבע בבית המשפט השלום (8-20 חודשי מאסר) כראוי ונכון ; עפ"ג 62171-05-17 אסי חן נ' מדינת ישראל (10.7.17) בו הוטלו על נאשם שגידל 19 שתילים 12 חודשי מאסר , למרות הליך גמילה מוצלח ותסקיר חיובי. יצוין כי בית המשפט המחוזי אישר במסגרת ערעור הנאשם את מתחם הענישה שקבע בית משפט השלום (8-20 חודשי מאסר) ;

לאור כל זאת, אני בדעה כי מתחם הענישה ההולם את העבירה מושא ענייננו נע בין 15 חודשי מאסר בפועל ועד 36 חודשי מאסר בפועל.

קביעת עונשו של הנאשם

11. וכעת לשאלה המרכזית בה יש להכריע והיא אם ראוי לחרוג ממתחם הענישה, ולהעדיף את שיקולי השיקום, על פני שיקולי ההלימה וההרתעה, כעתירת ההגנה. כידוע, בית המשפט רשאי לחרוג לקולה ממתחם הענישה, אם סבר שהדבר מוצדק בשל סיכויי שיקומו של הנאשם (סעיף 40ד' לחוק העונשין). אומר כבר עתה, כי לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, ובהן גם את מסקנות שירות המבחן, סברתי כי אין מקום במקרה זה לחרוג ממתחם הענישה, ובוודאי שלא עד כדי הימנעות מעונש מאסר בפועל. עם זאת, שיקולי השיקום יובאו בחשבון בקביעת העונש בתוך המתחם. אסביר להלן עמדתי.

12. הנאשם שלפני הוא אמנם צעיר יחסית (יליד 1982) , אך עברו הפלילי אינו נקי, והוא אף ריצה בעבר עונש מאסר בכליאה בשל עבירות חמורות מתחום הסמים. בנוסף, הוטלו עליו בעבר פעמיים עונשי מאסר בעבודות שירות. העבירה שעבר חמורה, וכ כלל ראויה היא לתגובה עונשית חמורה. נקבע לא אחת כי "כאשר בעבירות סמים עסקינן, על בית המשפט לנקוט ביד קשה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים מפני ביצוען" (רע"פ 4512/15 הרוש נ' מדינת ישראל (6.7.15) ). עם זאת, אף כאשר העבירה היא חמורה, ניתן להעדיף במקרים המתאימים את שיקולי השיקום (ע"פ 6637/17 אליזבט קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.18)). בצד הלכות אלו נקבע לא אחת כי "יש לחזור ולהבהיר, כי הגם שישנה חשיבות לשיקולי השיקום, הם אינם חזות הכול, ובצדם ניצבים שיקולי הגמול וההרתעה" (ע"פ 5376/15 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל (11.2.16). כן נקבע כי לעיתים חומרת העבירה ויתר הנסיבות יביאו למסקנה לפיה "אין בתהליך שיקום, מוצלח ככל שיהיה, כדי לאיין את חומרת המעשים ואת הצורך להעניש את המבקש במאסר מאחורי סורג ובריח" (רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.10) ). משכך, אף אם קיימים בעניינו של נאשם פלוני סיכויי שיקום ממשיים, אין חובה להעדיף את שיקולי השיקום, בוודאי שלא לחרוג בשל כך ממתחם הענישה, שהרי "בהחלט ייתכנו מקרים, בהם יתר השיקולים הרלוונטיים לעונש, דוגמת חומרת המעשים או נסיבות ביצועם, לא יצדיקו חריגה ממתחם העונש ההולם, חרף קיומם של סיכויי שיקום גבוהים, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, שכן המחוקק נקט בלשון 'רשאי' ולא 'חייב'" (רע"פ 398/14 טל ערג' נ' מדינת ישראל (16.3.14)) ; וראו גם רע"פ 1787/15 עמר נ' מדינת ישראל (24.3.15) ; רע"פ 4512/15 הרוש נ' מדינת ישראל (6.7.1 5)).

13. עניינו של הנאשם אינו מצדיק לדעתי את זניחת שיקולי ההלימה והרתעה והעדפת שיקולי השיקום. הנימוקים לכך נעוצים במהות העבירה, עברו הפלילי של הנאשם ובחינת סיכויי שיקומו. כפי שצוין לא אחת "בית המשפט איננו כבוּל להמלצותיו של שירות המבחן... ובכל הנוגע לאינטרס השיקומי, הרי שמדובר מדובר בשיקול נוסף, אחד מיני רבים, אותו על בית המשפט לשקול, לצד יתר שיקולי הענישה" (רע"פ 8699/15 אחמד אבוהאני נ' מדינת ישראל (17.12.15); וראו גם ע"פ 5376/15 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל (11.2.16) ). אכן, שירות המבחן התרשם שהנאשם מקבל אחריות מלאה למעשיו ומגלה מוטיבציה לשינוי בחייו, כמו גם להליך טיפול משמעותי. עם זאת, לא צוין כי סיכויי השיקום בעניינו ממשיים, אלא שענישה מוחשית תפגע בהליך השיקום. בעניין ההליך שעבר הנאשם ראי לציין כי אין מדובר במי אשר ערך כבר שינוי משמעותי בחייו, אלא מדובר במסקנה ראשונית המבוססת על תפקודו של הנאשם בחודשים האחרונים בלבד. בעניין זה ראיתי לציין כי בתחילת הדרך לא שיתף הנאשם פעולה עם גורמי הטיפול, לא הגיע לפגישות ואף לא מסר בדיקות שתן. רק בהמשך החל לשתף פעולה ועד כה מדובר בהגעה לפגישות בלבד משך מספר חודשים ספורים ומסירת בדיקות שתן.

14. ספק בעיני אם ניתן לבסס מסקנה בדבר סיכויי שיקום ממשיים על בסיס הליך ראשוני זה, לא כל שכן בשים לב לטיב השיקום שנדרש לאור חומרת העבירה . עוד אציין כי הגם שהנאשם טען להתמכרות ארוכת שנים לסמים, הרי שהוא לא עבר כל טיפול מעמיק ויסודי (כגון אשפוזית או קהילה טיפולית) והליך הגמילה בו נטל חלק כלל שיחות במרכז לטיפול בהתמכרויות בלבד. אכן, יש לברך על השינוי שחל בנאשם ועל הטיפול שהוא נוטל בו חלק, אך לדידי, לאור עברו הפלילי וחומרת העבירה, אין די בנתונים אלו על מנת להצדיק את העדפת הפן השיקומי על פני יתר שיקולי הענישה, שהרי "כבר נפסק כי ככל שהעבירות בהן הורשע נאשם הן חמורות יותר, כך גובר הנטל להראות סיכויי שיקום מובהקים יותר" (רע"פ 9201/15 רועי פאר נ' מדינת ישראל (26.1.16); וראו גם עפ"ג 62171-05-17 אסי חן נ' מדינת ישראל (10.7.17) ו בהשוואה להליך השיקום שתואר בעפ"ג 48707-08-15 מדינת ישראל נ' חגי מרדכי כליפה (19.11.15 )).

יפים לעניינו הדברים הבאים שנאמרו ביחס לעבירות דומות, אם כי בהיקף גידול קטן משמעותית:

"אין ליתן את משקל הבכורה במקרה דנן לשיקולי השיקום בעניינו של המבקש. מאמציו של המבקש להשתלב בהליך טיפולי ראויים להערכה, ואולם, אין להתעלם מחומרת העבירות ומן הפגיעה שנגרמה לאינטרס הציבורי בייצורם של הסמים המסוכנים" (רע"פ 3864/16 עדי בן דוד נ' מדינת ישראל (17.5.16) ; וראו גם רע"פ 3841/16 יעקב מזרחי נ' מדינת ישראל (16.5.16) ).

15. לכך יש להוסיף כי מדובר בעבירה בעלת פן עברייני-כלכלי מובהק, במסגרתה נוטל העבריין סיכון מחושב, שאם לא ייתפס , יגרוף לכיסו רווח עצום (ודי לציין כי נכון להיום מחיר 1 גרם קנביס לצרכן הקצה עומד על 100 ₪ (והדבר מצוי בידיעתו השיפוטית של כל בית משפט הדן בנושא מידי יום) ונזכור את מספרם העצום של השתילים בענייננו ונסיק את פוטנציאל הרווח הגדול הטמון במיזם זה, על חשבון בריאות הציבור). בעניין עבירות כלכליות נקבע גם לאחר תיקון 113 כי אלו "נעברות לרוב על ידי נאשמים רציונאליים המחשבים – במחשבה תחילה, שלא בלהט הרגע ושלא תחת השפעת סמים ואלכוהול – שכר עבירה כנגד הפסדה ... שיקולים אלו יילקחו מן הסתם בחשבון על ידי מי ששוקלים לבצע עבירות דומות.... בבואנו לבחון את שאלת יעילותה והצלחתה של ההרתעה, יש להבחין בין עבירות אינסטרומנטליות ורציונליות – ובכלל זה עבירות כלכליות – לבין עבירות אימפולסיביות הנעברות בלהט הרגע...." (ע"פ 1656/16 ישעיהו דוידוביץ ואח' נ' מדינת ישראל (20.3.17); למשקלו של שיקול ההרתעה בעבירות שרווח כלכלי בצדן ראו גם לאחרונה ע"פ 220/17 נוחי דנקנר נ' מדינת ישראל (29.8.18)) ).

כפי שצוין לעיל, העבירה של גידול סמים, בתנאים ובהיקפים כגון אלו מושא ענייננו , היא עבירה כלכלית לכל דבר ועניין. היא עבירה בה העבריין שוקל שיקולי כדאיות – הפסד ורווח. הפיתוי לרווח הקל והמהיר שניתן להפיק מגידול של סם בתוך דירה מוסתרת מעין, בצד הקושי שבחשיפת עבירות אלו, מחייב הכבדה עונשית, תוך הבאה בחשבון גם (וכמובן לא רק) של שיקולי הרתעה. ודוק: אין לשגות ולזהות עבירה זו עם דחף אימפולסיבי הנובע מהצורך בסמים, אף אם הנאשם נהג לצרוך סמים בעת ביצועה. מדובר בעבירה מתוכננת היטב, שאינה "חד פעמית" אלא מבוצעת לאורך זמן רב, תוך "השקעה" יום יומית, של ממון ועמל.

16. סיכומו של דבר, המלצת שירות המבחן אינה מבטאת איזון נכון בין שיקולי הענישה השונים והכל על רקע מהות העבירה ונתוני הנאשם . בוודאי שלא המלצתו לצו של"צ, אשר אינו עונש ההולם את חומרתה של העבירה, אף בהינתן סיכויי שיקום ממשיים (ואינני סבור כאמור שכך המצב). אף עונש מאסר בעבודות שירות אינו ראוי במקרה זה, מה גם שנדרשת לצורך כך חריגה משמעותית ממתחם הענישה וכאמור אינני סבור שקיימת הצדקה לכך.

17. כאשר אין הצדקה לחריגה מהמתחם, ייגזר הדין בגדרי המתחם. לצורך כך הבאתי בחשבון את גילו הצעיר יחסית של הנאשם, את הודאתו בעבירות, אשר ביטאה קבלת אחריות וחרטה. הבאתי גם בחשבון את המלצות שירות המבחן. אף אם לא היה בכך להצדיק חריגה ממתחם הענישה, יש בהתרשמות שירות המבחן להצדיק הקלה בענישה בגדרי המתחם (ע"פ 5718/16 מיכל זהבי נ' מדינת ישראל (21.11.16)) . לחומרה, הבאתי בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם, הכולל שורת עבירות לרבות סמים, בגינן נידון שלוש פעמים למאסר, מהן פעם אחת למאסר מאחורי סורג ובריח. הבאתי גם בחשבון את התקופה בה שהה באיזוק אלקטרוני.

18. ברי בעיני כי עונש מאסר שיוטל על הנאשם עלול לפגוע בו באופן לא קל. פגיעה זו היא נגזרת טבעית של מהות עונש המאסר. עם זאת, אינני סבור שמדובר בהכרח בפגיעה משמעותית בסיכויי שיקומו, והנאשם יוכל להמשיך את הדרך בה החל לאחר סיום עונשו. לא התעלמתי גם מההכרה ההולכת וגוברת בדבר ההשפעות השליליות של עונש המאסר (ראו בעניין זה דו"ח הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, 2015 (המכונה "דו"ח ועדת דורנר"), ואולם סברתי כי אין מנוס במקרה זה מהטלת עונש זה, בשל מהות העבירה, עברו הפלילי של הנאשם ויתר הנסיבות שפורטו לעיל. ניתן לקוות, כאמור, כי ההליך בו החל הנאשם, כמפורט בתסקיר, יימשך במהלך ריצוי עונשו ואף לאחריו.

19. נקודה נוספת הראויה לציון היא העונש שנגזר על נאשם 1 – 21 חודשי מאסר (תוך הפעלת מאסר מותנה בן 5 חודשים) וזאת במסגרת הסדר טיעון. כידוע, עקרון אחידות הענישה מחייב כי יישמר "מדרג הולם בין העונשים המוטלים על המעורבים באותה פרשה פלילית לפי מידת אשמם" (ע"פ 2166/18 פלוני נ' מדינת ישראל (17.5.18)). אין לראות הבדל משמעותי בחומרת האישומים בין שני הנאשמים, למעט העובדה שהנאשם 1 הורשע גם בנטילת חשמל בגניבה. עם זאת, המלצת שירות המבחן בעניינו של נאשם 2 היא טעם מבחין בין השניים. בכל מקרה, העונש שהוטל על הנאשם 1 מקורו בהסדר טיעון, כך שהוא יכול רק להטיב עם הנאשם 2 ולא להחמיר עמו. אדגיש בעניין זה כי במסגרת גזר דינו של נאשם 1 ציינתי כי מדובר בעונש קל יחסית בשים לב למהות העבירות ועברו הפלילי. עונשו של נאשם 1 יובא אפוא בחשבון לצורך קביעת עונשו של נאשם 2, בהתאם לעקרון האחידות בענישה.

16. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים . מתקופה זו יש לנכות את ימי המעצר בהם שהה הנאשם : 22. 2.17 – 5.5.17 .

ב. מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו, כל עבירת סמים שהיא פשע.

ג. קנס בסך 8,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-8 תשלומים שווים ורצופים כאשר הראשון בהם ביום 1.1.19 ובכל 1 לחודש שלאחריו. אי עמידה באחד התשלומים במועד, תעמיד את יתרת הסכום לפירעון מידי.

הסמים והכלים- להשמיד בחלוף תקופת הערעור .

הודעה זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, א' חשוון תשע"ט, 10 אוקטובר 2018, במעמד הצדדים.