הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 9437-01-16

לפני
כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

תובעים/הנתבעים שכנגד

  1. עזבון המנוח יוסף אסולין ז"ל
  2. שמחה אסולין
  3. דליה אסולין

נגד

נתבע/התובע שכנגד

  1. עזרא יאדגר ז"ל - באמצעות הנתבע 2
  2. מאיר יאדגר

החלטה

לפני בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה, המהנדס והשמאי, דן ברלינר, אשר מונה במסגרת ההליכים בתיק זה כמומחה מטעם בית המשפט, וכן בקשה למינוי מומחה בתחום האסבסט.

ענייננו בתביעה עיקרית ותביעה שכנגד - התביעה העיקרית הוגשה תחילה כתביעה לפירוק שיתוף; התובע מס' 1 – יוסף אסולין ז"ל הלך לעולמו ביום 18.06.2012 (להלן: "המנוח"). התובעת מס' 2 הינה אשת המנוח (להלן: "האם" או "האלמנה") ואילו הנתבעת מס' 3 הינה ביתם המשותפת (להלן: "הבת").

האם והבת מתגוררות שתיהן, כל אחת בדירה נפרדת, בבניין בן 4 דירות המצוי ברחוב ויצמן 87 בעיר קריית ביאליק על המקרקעין הידועים כחלקה 130 בגוש 11590 (להלן: "המקרקעין").

האם, אלמנתו של המנוח והיורשת שלו על פי דין, מתגוררת בדירה הידועה כחלקה 130/1 במקרקעין הנ"ל, שטחה 47 מ"ר ומהווה רבע מהרכוש והממוקמת בקומת קרקע (להלן: "דירת האלמנה") ואילו הבת מתגוררת בדירה המצויה בחלקה 130/3, גם היא בשטח המהווה רבע מהרכוש (להלן: "דירת הבת") אותה רכשה הבת בסמיכות – קרי, האם מתגוררת בדירת הקרקע, ואילו הבת מתגוררת בדירה מעליה ( האם והבת ייקראו להלן: "התובעות" או "משפחת אסולין"). אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעות הינן יורשותיו של המנוח וזכאיות להירשם כבעלים של שתי הדירות הנ"ל.

על פי הנטען בכתב התביעה, בשלב כלשהו, רכש הנתבע מס' 1 – יאדגר עזרא (להלן: "עזרא"), את שתי הדירות הנותרות מתוך ארבעת הדירות בבניין וכשנה מאז הרכישה החל הנתבע מס' 2 – מר מאיר יאדגר (להלן: "מאיר"), למרר את חייה של האם על רקע רצונו לגרום לה למכור לו את דירתה. לפי הנטען, מאיר נהג לנתק את המים לדירתה, חיבל במנעול ונהג לקלל ולאיים עליה חדשות לבקרים עת פגש בה. בנוסף, הציב מאיר מצלמות הפוגעות לפי הנטען בפרטיותה.

על פי האמור בתביעה, מאיר הציב מכולה גדולה בשטח הרכוש המשותף לשימושו הפרטי; פירק את המחסן שלו העשוי אסבסט תוך הטלת האסבסט בחלקן של האלמנה והבת, ללא היתר. נוסף על כך, טענו התובע ות כי מאיר נוהג להשכיר את הדירות בבניין תוך גידור שטח מהרכוש המשותף והתייחסות אליו כגינה פרטית.

האלמנה פנתה למשטרת ישראל ורשויות התכנון אלא שהדבר הביא להחרפה בהתנהגות מאיר כלפיה.

משכך ביקשו התובעות, בין היתר, במסגרת התביעה, לפרק את השיתוף במק רקעין; ליתן צו המרחיק את הנתבע 2 מרכושן ומגופן; וליתן צו המורה על הפסק ת הבניה הבלתי חוקית מטעם הנתבעים.

הנתבעים בהגנתם הכחישו את טענות התובעות וציינו, בין היתר, כי התביעה הוגשה כתביעת פירוק שיתוף גרידא וממילא אין הליך זה מתייחס לחלק הרכוש המשותף. בנסיבות אלו הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התובענה על הסף, שנמחקה לבקשתם ובהסכמתם במסגרת הדיון שהתקיים לפני י ביום 30.10.2016.

כתב התביעה המתוקן:

התובעות הגישו ביום 02.04.2017 כתב תביעה מתוקן אליו צורפה בקשה לצו קיום צוואה של המנוח אשר הוגשה לרשם לענייני ירושה. במסגרת התביעה המתוקנת הדגישו התובעות כי מעבר להטרדות שעוברת האלמנה על ידי מאיר, ביצע הנ"ל בניה של קומה נוספת למטרות רווח בכל אחת מהדירות שברשותו, תוך שימוש ברכוש המשותף; כן נטען שמאיר נוהג להשליך פסולת בבניין, לפגוע בעצים אותם התובעת מטפחת; גורם נזק לחלקים ברכוש המשותף ומציב פיגומים בשטח המרפסת של התובעות. הוסיפו וטענו התובעות, כי הועדה לתכנון ובניה קריית מוצקין יזמה הליך להפסקת בניה נגד מאיר, ללא הצלחה.

נטען כי הנתבעים בנו בניה של שתי קומות שלמות, תוך פלישה לרכוש המשותף; חלוקה ופיצול של הדירות במספר העולה על שתי דירות בניגוד לחוק, באופן שפגע בשווי השוק של דירות התובעות, בסך של 50,000 ₪ לדירה. בנוס ף הפגיעה באה לידי ביטוי הואיל והודע לתובעות לאחרונה שזכותן להירשם מטעם המנהל כבעלות הדירה, עלולה להיפגע נוכח התנהלות הנתבעים. לאחרונה קיבלו את הזכות לרשום את הבעלות בדירותיהן על שמן במקום חכירה על ידי רשות מקרקעי ישראל, והתנהלותם של הנתבעים והצורך להתדיין איתם בנוגע לרכוש המשותף, עשויה לסכל אפשרות זו.

התובעות תמכו תביעתן בחוות דעתו של השמאי אריה סודית (להלן: "מר סודית"), בנוגע לפגיעה בשווי השוק של דירותיהן. לטענתן, בשלב כלשהו החל מאיר לבנות קומה נוספת בלא היתר בניה, תוך פגיעה בקניינן של התובעות, שימוש ברכוש המשותף, השלכת פסולת בניין, פגיעה בעצים ובגינה של התובעת 2, לרבות על דרך הצבת פיגומים בשטח המרפסת של התובעות.

משכך ביקשו התובעות ליתן צו המורה לנתבעים לסלק כל פסולת בניין מהחצר המשותפת, ולהסיר את כלל החפצים אשר הציבו שלא כדין תוך השבת המצב לקדמותו והקמת גדר מחדש סביב החצר. כן ביקשו לחייב את הנתבעים בתשלום בפיצויים בגין אובדן ההנאה ומניעת השימוש ברכוש המשותף, בחצר, ועקב הפגיעה בדירותיהם וכיו"ב, בסך כולל של 50,000 ₪.

מר סודית ביקר בנכס ביום 26.03.2017 וציין כי הטופוגרפיה באזור ברובה מישורית, וכי הנכסים המדוברים מצויים בחלקה הדרומי של העיר קרית ביאליק ובסמוך לציר תנועה המחבר בין כביש מס' 4 לקרית אתא ומחלף קרית אתא. כאמור, הבניה בסביבת הנכסים היא ותיקה משנות ה-50 של המאה הקודמת, מרביתה צמודת קרקע, כאשר בעלי נכסים מנצלים את הזכות התכנונית לבנות חדרי יציאה לגג.

מר סודית ציין בחוות דעתו כי נמסר לו שהדירה הצפונית בקומת הקרקע פוצלה לשלוש יחידות נפרדות. בקומה העליונה בדירה הצפונית הותקנו שתי דלתות כניסה. המומחה בדק את שתי הדירות של התובעות ומצא בין היתר כי בחזית המבנה, בקומת הקרקע ובקומה העליונה, וכן בעורף המבנה, נעשו הרחבות על ידי השכנים, שהפחיתו את שוויה של כל אחת מהדירות בסך של 50,000 ₪.

במסגרת כתב ההגנה הובהר כי הנתבע מס' 1 ז"ל נפטר זה מכבר (ראו גם הודעה במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2017) ; (הנתבעים במסגרת התביעה העיקרית יחדיו ייקראו להלן: "משפחת יאדגר" או "הנתבעים"). טענות התובעות הוכחשו בעיקרן ונטען שמי שפירק את מחסן האסבסט היו התובעות. לשם כך בין היתר תמכו הנתבעים את הגנתם בחוות דעתו של שמאי המקרקעין, מר אבי חדד (להלן: "מר חדד"). מר חדד ציין כי מאחר וחוות הדעת נערכה לשם התייחסות לחוות הדעת הנגדית, היא נערכה ללא ביקור בנכס, אלא ביקור בסביבתו שנעשה ביום 19.09.2017. חדד עיין בתשריט הבית המשותף, בנסח מרוכז; מידע תכנוני מטעם הועדה המקומית; תכנית לבקשה לקבלת היתר מטעם הנתבעים וחוות הדעת של השמאי מר סודית. מר חדד ציין בין היתר כי ערימת הפסולת הנטענת פונתה ומשכך אין בה כדי להביא לירידת ערך; באשר לתוספת הבניה הנטענת, צוין כי זו נמצאת בהליך של לגליזציה מול הועדה המקומית, ללא כל קשר לדיירים אחרים ולגופו של עניין לא נגרמו לנכסים כל ירידות ערך.

התביעה שכנגד:

הנתבע מס' 2 – מר מאיר יאדגר הגיש כנגד התובעות תביעה שכנגד לתשלום סך של 32,245 ₪ . על פי הנטען בתביעה ביום 19.08.2016 ביצעו האם והבת עבודות הריסת מחסני אסבסט בחצר המשותפת של הבית, תוך השארת הפסולת במקום בניגוד לסעיפים 10 ו-11 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א – 2011. משכך מבקשים הם פיצוי בגין סילוק הפסולת, עפ"י הצעות מחיר שצורפו לתביעה. האם והבת בהגנתן ציינו כי התביעה שכנגד הינה קנטרנית ובבחינת ניסיון נוא ש לסחוט מהן כספים על רקע ההליכים המשפטים ההדדיים בין הצדדים, ואולם אישרו כי בחודש אוגוסט 2016 נעשו עבודות הריסה של שני מחסנים בחלק המשותף של המקרקעין המדוברים . לטענתן, ההריסה נעשתה לדרישת מאיר שטען שהמחסנים הללו מהווים עבורו מטרד והן רק הביעו הסכמתן להריסה, כאשר הבת היא אשר נשאה בעלויות ההריסה והפינוי מתוך מחווה של רצון טוב. בבוקר אחד הימים באותו חודש, כפי טענתן, הבחינו בטרקטור שמבצע את ההריסה, והוברר להן כי הוא הוזמן על ידי מאיר וביוזמתו. כן ציינו כי שעה שמאיר פנה אליהן במכתב התראה ודרישה עובר להגשת התביעה, היו המקרקעין נקיים מכל פסולת, עד היום, וכי המחסנים מצויים בשטח שמהווה רכוש משותף, עובר לרכישת הדירות על ידן.

הצדדים הופנו לגישור ומשזה לא צלח, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית.

מטעם התובעות בתביעה העיקרית הוגש תצהירה של הבת – הג ב' דליה אסולין והאם שמחה אסולין (07.03.2018). מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר מאיר יאדגר, הנתבע מס' 2 וכן מר יניב פורטה.

ביום 05.07.2018 התקיים דיון לפני במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחה שיכריע בשאלות התלויות והעומדות בין הצדדים. בהתאמה מיניתי את המהנדס דן ברלינר אשר הגיש את חוות דעתו לתיק ביהמ"ש ביום 18.11.2018 (חוות הדעת נושאת תאריך 08.11.2018). (להלן: "ברלינר" או "המומחה").

השמאי דן ברלינר מונה לפי הוראות אלו:
"המומחה מטעם בית המשפט יבדוק את הנכסים מושא התובענה, ויחווה את דעתו בעניין המחלוקות שבין הצדדים כפי שאלה עולות מכתבי הטענות (ובכלל זה התביעה שכנגד וכתב ההגנה שכנגד). בין היתר המומחה יחווה דעתו לעניין שווי השוק של הנכסים הממוקמים בחלקה 130, תתי חלקות 1 ו- 3 בגוש 11590 ברחוב וייצמן 87 בקרית ביאליק (שהינן דירות מגורים בבניין המשותף מושא התובענה). המומחה יבחן אם שווי השוק של הנכסים הנ"ל מושפע מעבודות ו/או תוספת בניה ללא היתר אשר נעשו כנטען, בדירות אחרות בבניין המשותף משוא התובענה ויתייחס לבנייה שבוצעה ללא היתר ויסמנה". (החלטה מיום 09.08.2018).

הבקשות שלפני:

הבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה:

במהלך הדיון שהתקיים לפני בית-המשפט ביום 20.06.2019 ביקשו התובעים לפסול את חוות דעת המהנדס ברלינר ולחילופין למנות מומחה אחר תחתיו. לטענתם, במקום שהמומחה יעבוד על פי חובותיו וההנחיות שניתנו לו על פי כתב המינוי של בית-המשפט, עשה הוא דין לעצמו, נמנע מהתייחסות למצב התכנוני הרישומי והקנייני ונמנע מלהשיב על השאלות המהותיות שהופנו כלפיו. לטענת התובעים, יצא המומחה מנקודת הנחה ולפיה לכל אחד מהשותפים יש את חלקו, לא בדק את השטח של תוספות הבניה, לא בדק את המשמעות הכלכלית של הבניה האסורה הנטענת, לא בדק את שווי הנכסים ולא את הפגיעה בערכם. הוסיפו התובעות, כי חוות דעת המומחה במקרה זה אינה מסייעת לביהמ"ש.

הנתבעים מצדם טענו שאין מקום לפסילת חוות הדעת והפנו בהקשר זה להלכה ולפיה פסילת חוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט, שהינו ידו הארוכה, תיעשה במשורה ובמקרים מצומצמים. הוסיפו הנתבעים, שדרך המלך למענה על השאלות המדירות שינה מעיני התובעים הייתה באמצעות משלוח שאלות הבהרה למומחה ובקשתם כעת נובעת ולו מן העובדה שחוות הדעת שומטת את הקרקע תחת תביעתן של התובעות. לגופו של עניין טענו הנתבעים, שהמומחה נחקר ארוכות לפני בית-המשפט, וכי תשובותיו היו ענייניות ומסבירות את כל שנשאל לגביו. באותה הזדמנות ביקשו הנתבעים למנות מומחה לעניין שיעור עלויות פינוי שרידי האסבסט במקום.

כידוע רק במקרים חריגים לא יאמץ בית המשפט את הקביעות המקצועיות של המומחה שמונה מטעמו, אם כי ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון בהקשר זה. על מנת שבית המשפט ידחה חוות דעתו של מומחה שמונה מטעמו יש להראות, כי המומחה שגה שגיאה כה גסה במסקנותיו, עד שבית המשפט, שאין לו את המומחיות בתחום בו מונה המומחה, י גיע למסקנה שחוות דעת זו מופרכת. יפים בעניין זה דברים אלו:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." (ראו: ע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו), פסקה 4 לפסק הדין).

המומחה, מר ברלינר, ביקר בנכס ביום 20.09.2018 לאחר עיון בכתבי הטענות, נספחיהם, התכניות וחוות הדעת מטעם הצדדים. המומחה צירף לחוות דעתו את פלט רישום הזכויות ואישר כי מדובר בבניין הבנוי משתי קומות, קומה א' וקומת קרקע, כשבכל קומה שתי דירות מגורים. כן הפנה המומחה למצב התכנוני של החלקה, התכניות החלות עליה וזכויות הבניה הקיימות לכל אחת מהדירות.

המומחה הבהיר בחוות דעתו כי במשך השנים ארבע הדירות הורחבו על ידי בנייה נוספת והתייחס לבניה הנוספת בדירות הצפוניות (של הנתבעים), כאשר המומחה קיבל לידיו את תכנית הבניה שהגישו הנתבעים ואישר כי זו תואמת באופן כללי את הבנוי בפועל. אף על פי כן נכון ליום בדיקתו, שני תנאים שנקבעו בהחלטת הועדה המקומית מיום 03.07.2018 לאישורה של התכנית, והם פירוק תוספת בניה בחזית קדמית, פירוק חומה, ביטול כניסה נפרדת והסדר חניה במגרש, טרם מולאו.

הוסיף וציין המומחה, בין היתר, כי הקרקע כולה רשומ ה כרכוש משותף ובאופן טבעי, כל אחד מהאגפים בבניין משתמש במחצית הסמוכה לדירותיו וזכויות הבניה לכל דירה מתחלקות שווה בשווה, רבע מהרכוש המשותף לכל צד.

באשר לטענות האם והבת בתביעתן כי מאיר הציב מכולה בשטח הרכוש המשותף ופרק אסבסט במקום, המומחה אישר כי קיימת בחלק האחורי של המגרש מכולה ואולם ציין כי מחסן אסבסט איננו קיים במקום. בכל הנוגע לטענתן כי מאיר נוהג להשכיר את הדירות תוך גידור שטח מהרכוש המשותף כ"גינה פרטית" ציין המומחה שאכן החצר הסמוכה לאגף הנתבעים מגודרת אולם לשיטתו זה מצב רגיל. אף על פי כן מצא המומחה כי הגדר חורגת אל שביל הכניסה הראשית באופן המחייב פירוקה והתקנה מחדש באופן שיישמר רוחב שביל כניסה של 210 ס"מ, כמו רוחב חדר המדרגות, לצד קיום התנאים אשר נקבעו על ידי הועדה המקומית. המומחה אישר כי חלקים בדירות מושכרים לדיירים.

באשר לטענות כנגד מאיר לבניה שלא כדין באופן הפוגע בקניינן של האם והבת, תוך שימוש ברכוש המשותף, השלכת פסולת, פגיעה בעצים, הצבת פיגומים בשטח המרפסת של האם והבת ופתיחה בהליכים על ידי הועדה לתכנון ובניה, ציין המומחה כי אכן ראה שמתנהלים הליכים מעין אלו, אולם לטעמו של המומחה העניין איננו פוגע בצד שכנגד.

בכל הנוגע לטענה כי הנתבעים בנו בניה של שתי קומות שלמות, תוך פלישה לשטח המשותף, חלוקה ופיצול של הדירות, אישר המומחה כי דירתם של הנתבעים המצויה בקומת הקרקע פוצלה לשלוש יחידות, אלא שהעניין מטופל על ידי הועדה המקומית.

ביחס לטענה כי צפויה אפשרות להסב את זכויותיהן של האם והבת מזכות של חכירה באמצעות רשות מקרקעי ישראל לבעלות וכי זו עש ויה להיות מסוכלת עקב הצורך להתנהל מול הנתבעים בנוגע לרכוש המשותף, ציין המומחה כי הקניית זכות הבעלות משפרת את מצבן של התובעות וכי הקרקע היחידה שתירשם כרכוש משותף היא שביל הכניסה המוביל מהרחוב אל חדר המדרגות.

באשר לטענת התובעות על ירידת ערך של דירותיהן עקב התנהלות הנתבעים ציין המומחה כי לא מצא סיבה לטענה זו, שכן חלוקת הקרקע במגרש היא ברורה, כך גם חלוקת הזכויות, רבע לכל דירה. באשר לבניה בסטייה מהיתר והגדלת מספר הדירות, ציין המומחה כי הדבר מטופל על ידי הועדה המקומית.

המומחה התייחס גם לתביעה שכנגד לפיצויים של משפחת יאדגר על פינוי פסולת וציין כי להבנתו המחסן סולק זה מכבר ולא הבחין הוא במקום בפסולת אסבסט.

ביום 14.11.2018 פנו יאדגר בבקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה. בקשה דומה הוגשה באותו יום גם על ידי משפחת אסולין ובית-המשפט נעתר לשתי הבקשות, אולם בהודעתן של התובעות מיום 28.11.2018 ציינו כי: "...לאחר מחשבה שניה ושיקול דעת הגיעו המבקשים להחלטה לחקור את המומחה בבית המשפט ולוותר על משלוח שאלות הבהרה למומחה" (סעיף 3 להודעה).

תשובות המומחה ניתנו ביום 15.11.2018 (ראו גם הודעה מיום 20.11.2018).

המומחה נחקר לפניי ביום 20.06.2019.

המומחה אישר בחקירתו כי הבין את משימתו ככזו הכוללת בחינת חריגות הבניה שבוצעו, על פי הטענה על ידי משפחת יאדגר (מאיר) (עמ' 8 עד עמ' 9, שורה 33). על אף הדברים המומחה לא סימן את החריגות הנטענות במסגרת תשריט, נתבקש להבהיר וכך השיב: "אני לא סימנתי אותה בתשריטים. לשאלת ביהמ"ש, אני משיב שלא הבנתי כי צריך לסמן את זה על התכנית אבל כן התייחסתי לכך בחוות דעתי" (עמ' 10, שורות 4-5) ואף הוסיף כי "...אני לא מדדתי את הבניה החריגה..." (שורה 15), תוך הפניה לאמור בחוות דעתו והסתמכותו על החלטת הועדה המקומית מיום 03.07.2017 לפיה הוצגו למשפחת יאדגר תנאים, אשר לא עמדו בהם.

המומחה נחקר על ידי התובעים לעניין טענותיהם לפיצולים פנימיים שבוצעו בדירת הנתבע (יאדגר) ואישר כי הדירה חולקה לשלוש ואולם הוא לא מצא חריגות בניה, לא בשטח הפנימי ולא בשטחה הכללי של הדירה (עמ' 11, שורות 12-17). המומחה נתבקש להבהיר על מה הוא מבסס את הדברים, בהיעדר ביצועה של מדידה מטעמו וכך השיב:

"ש. מדדת כמה השטח של הדירה בקומה הראשונה לעומת שטח הדירה לפני בניית התוספות והפיצולים.
ת. אני לא מצאתי חריגה בשטח הבנוי.
ש. לא שאלתי על החריגה בשטח הבנוי, שאלתי מה השטח כיום של הדירה הראשונה שפוצלה ל-3 דירות לעומת המצב הקודם שלה.
ת. לא חל שינוי, השטח הכללי של הקומה לא שונה.
ש. איך אתה יכול להגיד שלא נעשה שינוי אם לא מדדת והשווית?
ת. בדקתי את הקומה, ראיתי שלא בוצעה הגדלה של עצם השטח הבנוי בקומה.
ש. עיינת בתיק הוועדה המקומית לפני שיצאת לדרך?
ת. כן, קיבלתי דיסק עם החומר.
ש. לא הסתכלת ששם נכתב שהוא בנה בנייה ועשה תוספות בקומה הראשונה שעוד מעט מגיעות לקומה השנייה?
ת. תפנה אותי בבקשה למה שאתה מדבר.
ש. מפנה אותך לאסופה של כתבי אישום.
ת. השאלה אם הדברים האלה תוקנו במועד מאוחר יותר".
(עמ' 11, ש' 12-26).

ב"כ התובע שאל את המומחה מדוע לא ערך מדידה של פעולות הבניה שנעשו על ידי הנתבעים והשיב: "אני חשבתי שאני צריך להתייחס למצב הסופי ולא לכל הדברים שהיו לאורך הדרך" (עמ' 12, שורה 10). המומחה נשאל בחקירתו אם היה פיצול דירות בקומה השנ ייה וציין כי לא הבחין בפיצול (עמ' 16, שורות 16-17), וכי לא צילם תמונות במקום (שורות 20-21).

המומחה נשאל לעניין הפגיעה בזכויותיהן של התובעות וכיצד קבע בחוות דעתו לפיה מעשיהם של הנתבעים אינם פוגעים בתובעות. המומחה הסביר כי בדירות אלו אשר נבנו בשנות החמישים והשישים נהוג היה שלא להצמיד קרקע לדירות באופן שכלל החלקות היוו רכוש משותף וכל בניה בהן הייתה ברכוש המשותף. לטעמו של המומחה, אף אם הבנייה בוצעה ברכוש המשותף במקרה זה, אין בה כדי לפגוע בדיירים האחרים (עמ' 15, שורות 30-31). המומחה מציין שהמצב בפועל אינו יוצר הפרעה בפועל, מה עוד שלא מצא שהתובעות התנגדו או לא התנגדו בעבר לביצוע הבניה האמורה (עמ' 13, שורות 8-17; לעניין רישום הדירות כולן כרכוש משותף ראה גם תשובות המומחה בעמ' 15, שורות 15-17). כשצוין לפני המומחה כי דווקא היו התנגדויות השיב: "אני התייחסתי אם זה הושפע וכתבת שזה לא הושפע" (שורה 27) והוסיף: "...במקרה הספציפי הזה, העדר היתר בניה של השכר שלא חרג ממספר הקומות, ולא חרג למחצית הדרומית של החלקה, אין בה כדי להשפיע על ערך שווי הדירות של התובעות" (עמ' 13 שורה 32 עד עמ' 14, שורות 1-3); בנוסף העיד, כאמור לעיל, שפיצול הדירות אינו משפיע שכן "...מה שנעשה באגף אחד לא פוגע באגף השני..." (עמ' 14, שורה 7).

באשר לטענות התובעות לפגיעה בשווי השוק של הדירות עמד המומחה על קביעתו בחוות הדעת ולפיה אין פגיעה (ראה תשובותיו בעמ' 14, שורה 14, שורה 21) והוסיף: "אני לא יכול לבדוק את זה, את שווי הדירות. אני יכול לבדוק את שווי הדירות בסביבה ולחשב ממוצע. אבל לכמת את הפגיעה אני לא יכול לעשות מתוך סקר שוק" (שורות 24-25), וכי "ממאגר עסקאות קיים לא ניתן להגיע ממנה למסקנה אם הייתה פגיעה או לא", כשאת קביעתו הוא מבסס על סמך ידיעותיו המקצועיות והאישיות (עמ' 15, שורה 5).

אפשר והשאלות אשר הופנו למומחה מצריכות בדיקה מחודשת תוך מתן הבהרות וביצוע פעולות נוספות, אך אין בהן כדי להצדיק על פי מבחני הפסיקה, בשלב זה, את פסילת חוות דעת. אין משמעות הדבר כי ביהמ"ש יאמץ בסופו של יום את קביעותיו של המומחה כלשונן, שכן בסופו של יום בית המשפט הוא הגורם המכריע על פי מכלול הראיות שבפניו; כידוע: "בית המשפט נדרש לעדים מומחים כדי שאלה יסייעו לו ללבן עובדות ולעכל נתונים להם דרוש ידע מקצועי, שבדרך כלל אינו נחלתו של השופט. מכאן, שהמומחים, אלה המובאים על ידי הצדדים ואלה הממונים מטעם בית המשפט, לא מתיימרים להציע מסקנה משפטית, ותחום זה היה ונותר נתון לבית המשפט, לו מסור שיקול הדעת להחליט איזו מבין חוות הדעת לאמץ, אם בכלל". (ראו: ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ, פסקה 8) (2003)). דברים אלו זאת ייקבעו במסגרת פסק-הדין הסופי.

כאמור לשיטת התובעות המומחה עשה הוא דין לעצמו, נמנע מהתייחסות למצב התכנוני הרישומי והקנייני ונמנע מלהשיב על השאלות המהותיות שהופנו כלפיו. כן נטען כי המומחה יצא המומחה מנקודת הנחה ולפיה לכל אחד מהשותפים יש את חלקו, לא בדק את השטח של תוספות הבניה, לא בדק את המשמעות הכלכלית של הבניה האסורה הנטענת, לא בדק את שווי הנכסים ולא את הפגיעה בערכם.

לאור האמור ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים – אני רואה להורות למומחה להגיש חוות דעת משלימה ובמסגרתה יפעל כדלקמן:

א. המומחה יסמן על גבי התשריטים את חריגות הבניה כפי שאלה הועלו במסגרת חוות דעתו בנוגע לחצר הסמוכה לדירות משפחת יאדגר ויגישם במסגרת חוות דעת מעודכנת בצירוף התשריטים לתיק ביהמ"ש.

ב. המומחה יבהיר ויפרט מהן התוספות שבוצעו בארבעת הדירות כמפורט ב עמוד 7 לחוות דעתו. המומחה יצרף תמונות של הבניה תוך סימונה על גבי התשריטים.
כן יפרט המומחה את היקף הבניה.

ג. המומחה יתייחס להשלכות האמור על שווי/ירידת ערך או כל פגיעה כלכלית בזכויות מי מהצדדים ובכלל זה השלכת הנ"ל על זכויות הבנייה של מי מהצדדים.

הבקשה למינוי מומחה בתחום האסבסט:
ביום 24.12.2018 הגישו משפחת יאדגר בקשתם למינוי מומחה בתחום האסבסט בטענה כי המומחה מטעם ביהמ"ש לא התייחס לנקודה זו בהסבר כי אינו מומחה לכך. לשיטתם מדובר בעניין מהותי העומד בלב תביעתם שכנגד ומהווה מפגע בריאותי מהמעלה הראשונה. משפחת אסולין התנגדה לבקשה והסביר ה כי מביקורו של המומחה עולה כי האסבסט אשר היה קיים בעבר פורק זה מכבר ולא נצפה, לא על ידי המומחה וגם לא נראה בתמונות שצורפו לכתב ההגנה לתביעה שכנגד. בהיעדר ראיה לקיומו של אסבסט במקום ושיירים של זה, מינוי המומחה יעמיס על התיק עלויות נוספות. בתשובתם חזרו יאדגר על המבוקש וציינו כי מחסן האסבסט פורק באופן פירטי על ידי אסולין, עם טרקטור ולא על פי החוק לעניין סילוק פסולת.

בהחלטתי מיום 04.02.2019 הוריתי על הגשת תמונות צבעוניות של ה"אסבסט" הנטען בעקבותיהם יינתנו הוראות למומחה. למחרת הגישו משפחת יאדגר תמונה, אך כל שנראה בה הוא בית ולצדו צמחיה; כך גם צוין בבקשה ששאירי האסבסט מעורבבים באדמת השטח ואינם נראים בתמונה. על כן בהחלטתי מיום 05.02.2019 הוריתי על העברת התמונה למומחה, עריכת ביקור בשטח והבהרה האם קיים אסבסט במקום, לרבות שאלת עלויות הפינוי, ככל שיידרש. משפחת אסולין הביעו התנגדות לעריכת בדיקה זו לאחר מתן ההחלטה ולא ראיתי מקום לשנות מהחלטתי (ראו החלטה מיום 17.02.2019).

המומחה הגיש הבהרה מיום 30.04.2019 לפיה לא הבחין בשאריות אסבסט לאחר ביקור נוסף שערך ביום 20.02.2019. בעקבות הודעתו זו ביקשו יאדגר להפנות אליו שאלות הבהרה נוספות. המומחה נתבקש להבהיר האם אפשר שאי ההבחנה בשאריות מקורה בעשביה הסמוכה, כיצד הדברים מתיישבים עם הצעות המחיר שהוגשו לפינוי האסבסט, והאם יש צורך במומחיות אחרת. על כך השיב המומחה כי אינו סבור שהעשבייה מנעה את הבדיקה וככל שקיימים שאירים, אפשר והם מצויים מתחת לפני הקרקע ומכל מקום הבהיר כי אין לו את המומחיות בתחום זה.

יאדגר חזרו על בקשתם ביום 28.05.2019 בהקשר זה וביקשו למנות מומחה בתחום האסבסט וכן צירפו מסמך לפיו המומחה הרלוונטי הינו סוקר אסבסט.

משפחת אסולין חזרו על התנגדותה והדגישה את עיתוי הגשת הבקשה לאחר הגשת ראיות הצדדים.

המומחה נשאל בהקשר זה על ידי שני הצדדים, עפ"י החלטת ביהמ"ש (ראה בעמ' 17, שורות 13-16), והשיב כי לא מצא אסבסט במקום ולא ביצע חפירות מתחת לאדמה (עמ' 16, שורות 26-27) והוסיף כי עניין זה יש להעביר לבדיקת מומחה בתחום שורות 30-31).

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה למינוי מומחה בתחום זה.

משפחת יאדגר הטוענים לקיומו של אסבסט – חובת ההוכחה בהקשר זה הינה עליהם. תביעתם שכנגד לא נתמכה בחוות דעת כזו, זולת הצעות מחיר. אמנם לא הייתה חובה לצרפה במסגרת התביעה ואולם לכל המאוחר צריך היה לעשות כן בשלב הגשת התצהירים. יאדגר לא תמכו טענותיהם בחוות דעת ראשונית בהקשר זה, בניגוד להוראת תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") אשר חייבה אותם בהגשת חוות דעת כאמור לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית, ללא שנתבקשה הארכת מועד בהקשר זה על פי התנאים הנדרשים תקנה 528 לתקנות . לא זו אף זו, המומחה חדד שהגיש חוות דעת מטעמם ציין ברמיזא במסגרת חוות דעתו, כי ככל שהייתה פסולת במקום, הרי היא פונתה ואין בה כדי להסב ירידת ערך.

למעט הנקודות אשר הועלו לעיל, המומחה פעל וחיווה דעתו בעניינים כפי שנתבקש. יפים לעניין זה גם דברים אלו: "היקף סמכותו של המומחה, מתחם ההכרעה המוענק לו, נגזר מהסכמת הצדדים ...הסמכות שהעניקו הצדדים למומחה במקרה הנוכחי, הייתה הכרעה בסוגיות הנדסיות העולות מן החוזה ומכתבי הטענות, לרבות אלו העוסקות בלוח הזמנים החוזי. על יסוד הסכמה זו, חיווה המומחה את דעתו". (ראו: ע"א 9323/04‏ ‏ מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5‏, בפסקה 23 (פורסם בנבו, 2006)).

המומחה ברלינר מונה על ידי בית-המשפט לאחר שהצדדים הסכימו כי הוא יחווה דעתו בכל השאלות שבמחלוקת כעולה מכתבי הטענות, ולא נתבקש בהקשר זה מינוי מומחה אחר (ראו הסכמות הצדדים כפי שהועלו במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 05.07.2018, בעמ' 6; ראו גם הסכמה קודמת מטעמם במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2017, עמ' 3, שורות 2-3).

הכלל לעניין הגשת ראיות הוא כי בעל דין יגיש ראיותיו כ"חבילה אחת" (ראו: רע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 7 (פורסם בנבו, 13.12.2015) (להלן: "עניין אירוטל").

לעניין הרציונל העומד בבסיס האיסור על הבאת ראיות נוספות בתום שלב ההוכחות נפסק: "הכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידה, אלא הוא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט. יש לשמור על האיזון העדין שבין הצדדים אשר עליו מושתתת השיטה האדברסרית המכתיבה את סדר ניהול ההליך, על עקרון סופיות הדיון ועל השאיפה לנהל משפט בצורה יעילה". (רע"א 2715/13 חוסיין ורדה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 4, (פורסם בנבו, 28.11.2013) (להלן: "עניין ורדה").

השיקולים המנחים את ביהמ"ש בבואו לחרוג מכלל כזה להחליט אם להתיר הגשת ראיה מסוימת בשלב מאוחר הם אלו: "אופי הראיה הנוספת; השלב אליו הגיע המשפט; האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר, וכן תרומתה של הראיה לבירור האמת (ראו ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מ"ו(3) 738 (1992))". (ראו: רע"א 1048/19 מזל בוגנים נ' דוד בן יאיר (פורסם בנבו, 16.06.2019)).

בית-המשפט יתיר לבעל דין להביא ראיותיו באיחור: "כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת וחשיפתה. בהקשר זה על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת; את השלב בו נמצא המשפט במובן זה שככל שהשלב מוקדם יותר תטה הכף אל עבר אישור הבקשה; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הסיבה שלא עשה כן; ואת הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תדחה בקשתו להגשתה" (עניין אירוטל לעיל). כלומר, ייתכנו מקרים בהם: "הצורך בגילוי וחשיפת האמת כה רב עד כדי להביא להטיית הכף לכיוון קבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסוימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים. הפסיקה הצביעה על כמה מבחנים אשר עלינו להביא בחשבון בבחינת השאלה האם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור או אם לאו. למשל: תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת. יש לבחון האם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים? בכדי להכריע בשאלה, בית המשפט יתחשב בין היתר בשלב בו נודע לצד המבקש הבאת הראיה דבר קיומה. במילים אחרות, האם הצד ידע או יכול היה לדעת על קיומה של הראיה בשלב מוקדם יותר". (עניין ורדה לעיל).

בקשה מטעם משפחת יאדגר להגשת חוות דעת מטעמם בתחום האסבסט לא הונחה לפני.

אין מקום להגשת חוות דעת חדשה בשלב מתקדם זה של ההליך, גם לגופו של עניין; נזכיר כי הטענה הועלתה לראשונה דווקא על ידי התובעות, כאשר הצדדים חלוקים בנוגע למיהות משליך הפסולת. משכך, סוגית האסבסט הייתה ידועה ליאדגר מתחילתו של ההליך וככל שסברו שהיה מקום בחוות דעת בהקשר זה, היה עליהם לפעול להגשתה על פי התקנות. לעניין זה יש להוסיף נדבך נוסף והוא ש המומחה ברלינר אשר מונה לא הבחין בשאריות חומר חשוד כלשהו הטעון בדיקה , ומשום כך, גם אם תאמר שקיים ערך כלשהו לגילוי האמת, על פני סדרו התקין של ההליך, הרי שאינטרס זה בנסיבות העניין נסוג.

סיכומו של דבר – הבקשה למינוי מומחה נוסף בתחום האסבסט נדחית.

הבקשה לפסילת חוות דעתו של השמאי ברלינר ו/או מינוי מומחה נוסף נדחית בשלב זה. הצדדים יעלו טענותיהם בהקשר זה במסגרת הסיכומים.

בטרם בית-המשפט יתן הוראות נוספות למומחה, הצדדים מתבקשים ליתן עמדתם לעניין השאלות שיופנו אליו, כמפורט בסעיף 44 לעיל. תשומת לב הצדדים כי השאלות אשר יופנו למומחה מוגבלות לשאלות אשר הוגדרו לו במסגרת כתב המינוי המקורי, ולא ניתנה להם תשובה מספקת במסגרת חוות הדעת וחקירתו הנגדית. יובהר כי בית-המשפט לא יתיר הרחבתה של חזית המחלוקת והפנייתן של שאלות החורגות ממתווה זה ובכלל זה משאלות אשר לא עלו במסגרת כתבי הטענות מטעם הצדדים , כגון טענות משפחת יאדגר לחריגות בניה מטעם משפחת אסולין.

הצדדים רשאים ליתן הודעתם בהקשר זה תוך 15 ימים מהיום (פגרת הקיץ במניין הימים) . לאחר מתן תשובות המומחה, יתן ביהמ"ש צו להגשת סיכומים.

תשומת לב הצדדים להודעת המומחה מיום 26.04.2020 בנוגע לפניית ב"כ משפחת יאדגר אליו בשאלות הבהרה, דרישה ואף השתלחות מסוימת, הכל ללא תיאום וללא אישור בית-המשפט.

עו"ד אילנה אלישקוב – הפונה , מתבקשת להבהיר תוך 7 ימים מהיום (פגרת הקיץ במניין הימים) , האם נטלה את ייצוגם של הנתבעים; כן תבהיר בתוך אותו מועד פשר פניה זו למומחה. לאחר קבלת הודעתה, ייתנו החלטות מתאימות.

באשר לבקשה לצו ביניים – בהתחשב בשלב בו מצוי ההליך, המבקשות יודיעו אם קיים צורך להכרעה בבקשה בשלב זה ו/או קיום דיון מתאים בה תוך 7 ימים (פגרת הקיץ במניין הימים).

הוצאות הליך זה ייקבעו במסגרת פסק-הדין.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתנה היום, ג' אלול תש"פ, 23 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.