הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 9065-10-19

בפני
כבוד ה שופט שלמה מיכאל ארדמן

תובעים

שרון בידר

נגד

נתבעים
טל זטלמן

פסק דין

תביעה בגין גניבת עין ומדיני עשיית עושר ולא במשפט, על העתקת סמליל (לוגו) של משרד עורכי דין.

א. העובדות וטענות הצדדים :
1. התובע הינו בעל עסק בתחום הפרסום והמדיה הדיגיטלית. לטענתו ביצע בין החודשים ינואר-פברואר 2018 עבודת מיתוג פרסומי עבור לקוח – עורך דין בן אסבן, באמצעות יצירת סמליל (לוגו) והטמעתו בנייר מכתבים, כרטיסי ביקור ומעטפות של הלקוח וכן באתר ייעודי באינטרנט ובדף פייסבוק.

2. לטענת התובע, בחודש אוגוסט 2019 גילה כי הנתבע – בעל עסק דומה פרסם בדף הפייסבוק שלו כי הו א אחראי למיתוג הלקוח, לרבות יצירת הסמליל הנ"ל, תוך שהוא עושה שימוש בסמליל שיצר התובע. התובע טוען כי פנה לנתבע וביקש כי יסיר את הסמליל, אך זה סירב.

3. התובע טוען כי השקיע זמן ועבודה בהכנת הסמליל תוך שימוש בתוכנות עיצוב גרפי יקרות, וכי הינו זכאי לצו מניעה האוסר על שימוש בסמליל וכן לפיצוי כספי בגין עוולת גניבת עין ולחילופין מדיני עשיית עושר ולא במשפט.

4. הנתבע לעומתו, טוען כי עורך דין בן אסבן פנה אליו לשם שדרוג המיתוג העסקי, כאשר הנתבע אף ציין זאת בדף הפייסבוק שלו, ולא ציין כי יצר את הסמליל. הנתבע טוען כי אין מדובר בעיצוב מוגן ובמיוחד כאשר העיצוב נעשה באמצעות אתר קיים - shutterstock, ולחילופין, ככל ויש זכויות יוצרים בסמליל הם שייכים ללקוח – עו"ד בן אסבן אשר הזמין את הסמליל ולא לתובע. עוד הינו טוען כי הפניה של הלקוח לנתבע נעשתה, מהטעם שהתובע לא יכול היה לעמוד בדרישות התובע, כגון יצירת הסמליל במסמכי תכנת word. הנתבע גם טוען כי השתמש בתכנות עיצוב גרפי שונות מאלה שבהן השתמש התובע. הנתבע מכחיש קיומו של מוניטין כלשהו בעיצוב לתובע לצורך עוולת גניבת עין, או חשש להטעית לקוחות, וכן מכחיש קיומה של עילה מדיני עשיית עושר ולא במשפט. נטען גם שהנתבע לא קיבל תמורה בגין עבודתו.

5. הצדדים הסכימו כי הכרעה בתיק זה תינתן על בסיס חומר הראיות בכתב בלא חקירת עדים בבית המשפט.

ב. דיון והכרעה:
6. לאחר עיון, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

7. אשר לעוולת גניבת העין הקבועה כיום בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, תנאי לקיומה של זו הוא קיומו של מוניטין, שמשמעותו היא כי מי שרואה את המוצר או הסימן המועתק יזהה את המוצר או הסימן עם המוצר של התובע או עם עסקו (ראה למשל: ע"א 3471/98 סאלם נ' ענתר, פ"ד נד (2) 681 (2000)). במקרה דנן, לעומת זאת, אין כל זיהוי בין התובע לבין הסמליל. אין גם לזהות בסמליל, שיטת עבודה ייחודית הקשורה לתובע. מדובר בעבודה של כל מי שעוסק במיתוג דיגיטלי, המשתמש בתכנות עיצוב גרפי מוכרות ובווקטורים המצויים באותן תכנות. אם בכלל יש זיהוי ייחודי של הסמליל, זיהוי זה הינו עם עו"ד בן אסבן- הלקוח שהזמין את המיתוג, והוא גם זה שרשאי היה לבקש את שדרוגו מבעל עסק אחר למיתוג דיגיטלי, ככל שהמיתוג המקורי של התובע לא סיפק את צרכיו.

8. מעבר לאי הוכחת המוניטין, דיני המדגמים מקנים את הבעלות ביצירה למזמין היצירה. כך סעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים 1924 מגדיר "בעל מדגם חדש או מקורי" "(א) כשיוצר המדגם מבצע את העבודה בשביל אדם אחר בשכר, פירושו האדם שהמדגם נעשה בשבילו;". כך קובע היום גם סעיף 13 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017, החל גם על עיצוב שאינו רשום.

9. בנסיבות אלה גם לא קמה עילה מדיני עשיית עושר ולא במשפט. ההלכה בעניין רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. ייבוא ייצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ , פ"ד נב (4) 289 (1998), באה להחיל את דיני עשיית עושר במקרים מסוימים של תחרות שאינה הוגנת. על פי הלכה זו, על מנת לחייב בעילה זו, אין זה מספיק להראות חיקוי, אלא יש להראות גם "יסוד נוסף" שמצביע על מטען שלילי ערכי. בין היתר יש לקחת בחשבון את מידת החדשנות במוצר ותרומתו לחברה, את היקף ההשקעה בפיתוח המוצר, את מידת המודעות של המתחרה לקיום המוצר, את השאלה האם מדובר בחיקוי שיטתי או חד פעמי, האם מדובר בהעתקה מלאה, את זמן השימוש של בעל המוצר קודם לחיקוי, את מידת הקושי בהליך החיקוי, קיום חלופות אחרות מלבד החיקוי להשגת התוצאה המבוקשת, ואת אינטרס הציבור ביעילות כלכלית. ככל ויצירה הינה חדשנית יותר ייטה בית המשפט ליתן לה הגנה, ולהיפך (השווה גם: ע"א 3425/17 societe des produits Nestle נ' אספרסו קלאב בע"מ [ניתן ביום 7.8.2019]). לעניין זה גם נפסק כי כאשר לא ניתן לזהות את המוצר עם התובע, אין בדרך כלל מקום לקבוע כי מתקיים "היסוד הנוסף" מדיני עשיית עושר ולא במשפט (ראה: ע"א 1248/15 Fisher Price Inc. נ' דוורון ייבוא וייצוא בע"מ [ניתן ביום 31.8.2017]).

10. במקרה שלפנינו, אין כל הצדקה לקביעת קיומו של היסוד הנוסף. כאמור, מדובר ביצירה מוזמנת לפי פירוט שביקש לקוח אשר גם ישב עם התובע על פרטי הסמליל. אין מדובר ביצירה חדשנית, אלא בשימוש בתכנות עיצוב גרפי מוכרות ובדוגמאות קיימות. אין גם כל דרך לזהות את העיצוב עם התובע או עם עסקו. מדובר גם בהזמנה חד פעמית, ולא בסמליל ששימש את התובע עצמו, להבדיל מאת עו"ד אסבן. גם פעולתו של הנתבע לא היתה שיטתית, אלא בגין הזמנה ספציפית של עו"ד אסבן. אינני רואה כל מטען שלילי בפעילותו של הנתבע. למעשה, לשיטתו של התובע, משיצר את הסמליל, כבול הלקוח אליו, ולא יכול להתאים את הסמליל לצרכיו באמצעות בעל מקצוע אחר. תזה זו לא ניתן לקבל.

11. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.