הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 7913-04-13

בפני
כבוד ה שופט בכיר ערן נווה

תובע

פלוני

נגד

נתבעת
מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע טוען, כי נפגע ביום 8.4.08 בתאונה המהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן:"החוק").

הנתבעת חברת מגדל לא הכחישה את עצם קיומו של אירוע תאונתי, אך לטענתה בפועל לא נגרם לתובע כתוצאה מאירוע התאונה ונסיבות האירוע כל נזק גוף הלכה למעשה.
התובע טען לפגיעה אורטופדית שעיקרה גב וצוואר.
בעניין זה מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום האורטופדי.
המומחה שהתמנה ד"ר רייכל מיכאל שתחום מומחיותו הינה עמוד שדרה מותני קבע, כי מצבו הגופני של התובע משקף נכות רפואית בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני וזאת לפי סעיף 37 (7) (א) לתקנות המל"ל אבל מתוכם יש לנכות 5% נכות עקב תאונה נוספת ונפרדת שעבר התובע עם חבלת גב ומכאן שנכותו הרפואית של התובע בעקבות תאונה זו היא בשיעור 5%.

נשלחו שאלות הבהרה מטעם התובע לד"ר רייכל והוא השיב עליהן ולא שינה את חוות דעתו.

הצדדים ויתרו על העדתו של ד"ר רייכל. עם זאת בסיכומיהם כל אחד התייחס לחוות הדעת כאשר התובע טען, כי לאור החומר הרפואי יש להתערב בחוות הדעת של ד"ר רייכל ולקבוע , כי נכותו היא בשיעור של 10% רפואית ולאור גילו מינו ומקצועו, יש לראות בנכות כמשקפת נכות תפקודית של 15%.
מרגע שהצדדים ויתרו על העדתו של ד"ר רייכל, לא מצאתי שום הצדקה שלא לקבל את הקביעה, כי הנכות היא בשיעור 5% לפחות בכל הקשור לקשר הסיבתי הרפואי.

הנתבעת חלקה ועל כך גם התנהל התיק על קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין הנכות הרפואית שנקבעה לבין ארוע תאונת הדרכים ואתייחס לעניין זה בהמשך.

מכל מקום התובע טען, כי אין חולק שאכן היתה תאונת דרכים בין שני כלי רכב, רכב משאית שעליה משאבת הבטון השייך לתובע ורכב אחר של צד ג' ואף צורפו תמונות מארוע התאונה עצמה. עוד טוען התובע, כי מעדותו של התובע ושל נהג רכב צד ג' שהוזמן לעדות מר אניס חדאד עולה כי חברת הביטוח המבטחת את הרכב בביטוח צד ג' שילמה לתובע את סכום התיקון בגין נזקי המשאית. לטענת התובע גם עדות נהג צד ג' בבית המשפט שהיה עד מטעם הנתבעת עולה כי התאונה גרמה לו להיות בהלם והוא עצמו נפגע והובהל באמצעות האמבולנס לבית החולים. משמע מדובר בארוע אמיתי ומדובר בפגיעה שהיתה לתובע עצמו, בין אם בתוך הרכב ובין אם במהלך הירידה ממנו.
הנתבעת ניסתה עוד להראות כי תאריך התאונה שהוא שונה מהתאריך שהמעורבים בתאונה מדווחים עליו. סוכן הביטוח שהעיד מטעם הנתבעת מועין אמר בעדותו בבית המשפט כי הוא לא יודע מי האדם שכתב את ההודעה על התאונה וכי התובע עצמו אינו חתום על ההודעה.

הנתבעת בסיכומיה טענה, כי עדותו של התובע בבית המשפט מצביעה על חוסר נאמנות מובהק, הן ביחס לתאורו לאופן התרחשות התאונה והן ביחס לפגיעתו הנטענת.
עסקינן בתאונה אשר התרחשה בעיר שפרעם באמצע פקק במהירות אפס. רכב צד ג' עמד בעצירה מוחלטת והמשאית בה נסע התובע נסעה במהירות מאוד נמוכה. זו תאונה קלה מאוד של משאית אל מול רכב פרטי קטן ולכן לא יכלה היתה לגרום לתובע שישב בקבינה במשאית שום נזק גוף. גם הנזק למשאבה שהיתה מותקנת על משאית התובע היתה נמוכה מאוד בשיעור 3,000 ₪.
גם התובע עצמו לא ידע לומר כיצד נפגע. כאשר בטופס ההודעה צויין כי "קפץ מהמשאית" לאחר התאונה ומכך נפגע.
עניין הקפיצה מהמשאית לא הוזכר לא בתצהירו לא בכתב התביעה וגם סוכן הביטוח העיד כי התובע לא דיווח כי קפץ מהמשאית אלא דיווח אך ורק על תאונת הדרכים.
התובע עצמו העיד כי פגיעתו היתה פגיעת ראש הגם שהטענה היתה פגיעה בגב ובצוואר. התובע היה עירני לאחר התאונה תפקד כרגיל והסתובב באופן חופשי.
התובע גם פנה לטיפול רפואי לראשונה לאחר 4 ימים לאחר התרחשות התאונה.
נוכח האמור לעיל המסקנה היא, כי לתובע לא נגרם שום "נזק גוף" כתוצאה מהתאונה.
עוד מפנה הנתבעת לחומר רפואי שהוגש לד"ר רייכל המלמד כל קיומה של תאונה אחרת ביום 9.12.08 אשר בה נפגע התובע אף הוא בגב וכן חומר רפואי בעברו של התובע המעיד על עדות למחלה ניוונית בעמוד שדרה מותני ופריצת דיסק.
אשר על כן טוענת הנתבעת, כי אין המדובר ב "נזק גוף" שהוא הינו אחד הפרמטרים ופיצוי במקרה של תאונת דרכים.

לאחר שבחנתי את עדותו של התובע ואת עדותם של העדים האחרים ואת המסמכים שהוגשו אני סבור כי יש לדחות את טענותיה של הנתבעת אחת לאחת.
לא אחת קורה, כי גם תאונה שנחזית כתאונה קלה מאוד גורמת לנזקים כאלה או אחרים. מדובר היה באירוע אמיתי של תאונה שבה היו מעורבים רכב צד ג' ורכב המשאית של התובע. האירוע הוא אירוע אמיתי ולא הוכח ואף נגרם נזק בארוע זה.
התובע נפגע או בתוך הרכב עצמו או בירידה מן הרכב אבל הטענה כי קפץ מהרכב ובכך נגרם נזק אם בכלל, היא לא בהכרח הנסיבות האמיתיות של גרימת הנזק וגם אם הדבר היה בירידה מהרכב לאחר קיומו של אירוע תאונת הדרכים, עדיין הדבר חוסה תחת ההגדרה של תאונת הדרכים.

הייתי מצפה מהנתבעת נוכח טענותיה לזמן את ד"ר רייכל לעדות או לפחות לשלוח לו שאלות הבהרה. ד"ר רייכל נחשף גם לתאונה מ- 12/08 וגם לחומר הרפואי בעברו של התובע ויכול היה אילו רצה בכך לייחס את כל הבעיות מהן סובל התובע בגבו לעברו או לתאונה האחרת. בפועל ד"ר רייכל איזן בין הדברים באופן שקבע לתובע 5% בלבד כנובעים מן התאונה, מסקנה שנראית סבירה והגיונית או מכל מקום לא נסתרה בשום שלב.

משכך אני דוחה את טענותיה של הנתבעת, כי אין המדובר בנזק גוף וקובע כי נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה היא 5%. כל טענה לנכות רפואית אחרת דינה להדחות ואין לה שום בסיס.

לאחר קביעתי זו אני עובר לדיון בנושא הנזק.

התובע במהלך חייו עבד כעצמאי מפעיל משאבת בטון כאשר שכרו היה 8,491 ₪ נכון לשנת 2008. לטענת התובע החל משנת 2016 הוא הפסיק לעבוד כעצמאי והחל לעבוד כפועל שכיר תוך השתכרות של סכום של 4,723 ₪. התובע טוען כי מדובר בירידה של 45% והוא מייחס אותה לתאונה ותוצאותיה. טענה זו לא הוכחה בראיות ואינה גם משקפת את נכותו הנמוכה של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 5% ולכן דינה להידחות. מכל מקום התובע מציע לבסס את חישובי השכר לעתיד בסכום של 10,000 ₪. התובע טוען לנכות תפקודית של 5%, הנתבעת טוענת לחוסר תפקודיות של הנכות. אני קובע כי לנכות הרפואית היבטים תפקודיים לאור היותו של התובע נהג משאית מקצועי.

ראשי הנזק אליהם התייחס התובע בסיכומיו הם כדלקמן:
בגין ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל טוען התובע , כי לאור הנכות ותוצאותיה ראוי לפצותו בסכום של 17,000 ₪ (שזה למעשה המקסימום שיכול בית המשפט לפצות בתיק שכזה לפי 10% נכות).
בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד – טוען התובע , כי ביחס לעבר היה באי כושר עבודה מוחלט כחודש ו- 17 ימים ויש לפצותו בגין הפסד שכר מלא לפי סך של 8,500 ₪ בשיעור של 14,253 ₪ ולעתיד לפי 20% נכות תפקודית המדובר בסכום של 263,500 ₪ נוספים. סך הכל הפסד לעבר 2 69,438 ₪. מדובר בחישוב מופרז ובלתי סביר בעליל ואין בדעתי לקבלו.
לגבי העתיד – מציע כאמור התובע לפצותו על פי מקדם היוון של עוד 4 שנים כאשר התובע יליד 1954, כלומר כיום בן 66 לפי 15% נכות תפקודית על בסיס שכר של 10,000 ₪ מדובר בסכום של 67,768 ₪ בצירוף 12% הפסדי פנסיה ו/או זכויות סוציאליות לעבר ולעתיד, דהיינו סך של 42,175 ₪. עוד טוען התובע לעזרה של צד ג' לעבר ולעתיד בשיעור של 20,000 ₪ והוצאות בסכום גלובאלי של 10,000 ₪.
מתוך הסכומים האמורים יש לנכות את גובה המענק שקיבל התובע מהמל"ל בשיעור של 15,000 ₪ ואולם עדיין החישוב מגיע לסכום של כ- 425,000 ₪ על פי חישובי התובע.

הנתבעת מצידה מכחישה לחלוטין את כל הטיעונים של התובע ומגדילה לעשות כאשר אינה מציעה כל פיצוי באף ראש נזק תוך טענה, כי לתובע אין כל נכות תפקודית ו/או נזק , אין לפסוק לו אפילו בגין כאב וסבל וזאת בהעדר נזק גוף או בהעדר נזק בר פיצוי וכן לא אף מראשי הנזק האחרים.

אני סבור, כי שני הצדדים הלכו רחוק מידי בתיק זה וכל אחד מהם בגישתו ושיטתו למעשה לא נתן בידי בית המשפט כלים על מנת להעריך את נזקו של התובע.

לאחר שעיינתי בסיכומים, במסמכם ובכתבי הטענות אני נותן את פסיקתי כדלקמן:

  1. בראש הנזק של כאב וסבל – בשים לב לעובדה שלתובע 5% נכות רפואית ובהתחשב בגילו של התובע אך גם בחלוף הזמן הרב מתאריך התאונה – אני מפצה את התובע בסך של 10,000.
  2. בראש הנזק של הפסד השתכרות בעבר – אני פוסק לתובע בגין התקופה של חודש ו- 1 7 יום שלא עבד וכן אפסוק לו סכום גלובאלי על פי שיקול דעתי בגין הפסדי שכר חלקיים.

עובר לתאונה השתכר התובע סך של 8,500 ₪ לערך כך שביחס להפסד מלא בגין שכר עבודה במהלך חודש ו- 17 יום אני נכון לקבל את חישוב התובע להפסד בשיעור של 14,253 ₪.
ביחס להפסד שכר חלקי בעבר – אם ניקח על פי חישוב התובע 155 חודשים לפי 5% נכות תפקודית מתוך בסיס שכר של 8,500 ₪, הסכום הינו 65,875 ₪, חישוב אקטוארי מלא אך אני סבור כי בנסיבות העניין ובמיוחד לאור דחיית הטענה לקשר סיבתי כלשהו של הפסקת העבודה כעצמאי ומעבר לעבודה כשכיר כנהג משאית ו/או ביחס למשמעויות התפקודיות המלאות בשיעור של 5% בלבד, בשים לב לעברו המשמעותי של התובע בגין בעיות גב, אני פוסק לתובע סכום גלובאלי נוסף בגין הפסד עבודה חלקי בשיעור של 20,000 ₪ בלבד.

3. בראש נזק של הפסד השתכרות לעתיד – צריך לזכור כי התובע משנת 2016 שכיר אך רוב חייו היה עצמאי ולכן אני נכון לקבל את העמדה שיש לחשב לו הפסדי שכר למשך 4 שנים, עד גיל 70 שכן התובע כיום בגיל 66 אך החישוב האקטוארי הוא בוודאי לפי בסיס שכר המבוקש על ידי התובע ועל בסיס הנכות התפקודית לא מקובל עלי לחלוטין. על פי חישוב של 5% נכות רפואית השווה לנכות תפקודית לפי בסיס שכר של 8,500 ₪ על פי מקדם היוון של 45.1786 הסכום הינו 19,200 ₪. לאור ספקותיי בעניין אני פוסק לתובע לעתיד סכום גלובאלי של 1 2,000 ₪ בלבד כאשר בסכום הנ"ל אני מגלם גם את ההפסד של פנסיה והתנאים הסוציאליים.
לא מצאתי הצדקה לפסוק הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים ביחס להפסדי ההשתכרות בעבר.

שאר ראשי הנזק אליהם התייחס התובע ואשר בחלקם הינם נזק מיוחד הטעון הוכחה ולא צורפו להם כל מסמכים, אפסוק לתובע בגין עזרת צד ג' מוגברת לעבר ומידתית לעתיד סך של 4,000 ₪ והוצאות רפואיות ונסיעות 2,000 ₪.

סך ראשי הנזק אליהם הגעתי בתיק זה הם איפוא כדלקמן:

כאב וסבל – 10,000 ₪.
הפסד השתכרות בעבר – 34,253 ₪.
הפסד השתכרות לעתיד – 12,000 ₪.
עזרת צד ג' בעבר ובעתיד – 4,000 ₪.
נסיעות והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – 2,000 ₪.

סה"כ 62,253 ₪ כאשר מסכום זה יש לנכות את 15,000 ₪ מענק המל"ל אותו קיבל התובע . הסכום הנותר הינו 47,253 ₪ בצירוף 13% שכר טרחת עו"ד + מע"מ וכן החזר אגרה ששולם על ידי התובע.
את הסכום בסך של 47,253 ₪ בצירוף 13% שכר טרחת עו"ד + מע"מ והחזר אגרה תשלם הנתבעת לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ביתרת האגרה החלה בתיק זה תישא הנתבעת.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק .

ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"א, 03 יוני 2021, בהעדר הצדדים.