הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 74344-10-18

לפני
כבוד ה שופט מוחמד עלי

תובעת
אלמשהדאוי קינג סטור בע"מ

נגד

נתבעים

  1. מהנא מלכה
  2. יוסף מהנא
  3. השטח - חברה לשירותי הנדסה ומדידה בע"מ
  4. עאסליה נכסים בע"מ
  5. מוחמד סולימאן

החלטה

לפניי בקשה להטלת הוצאות משפט לפי תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) אשר הוגשה מטעם הנתבעים 4 ו-5 (ההתייחסות לצדדים במסגרת החלטה זו תהייה על פי השמות המצוינים בכותרת ההחלטה דכאן).

תיק זה מאגד שתי תביעות שאוחדו:

התביעה הראשונה (תא"ח 29646-09-18) הי א תביעה לפינוי מושכר שהוגשה על ידי הנתבעים 1 ו-2, מלכה ויוסף מהנא (להלן: הזוג מהנא) נגד התובעת, אלמשהאדוי קינג סטור בע"מ (להלן: אלמשהאדוי). נטען כי בין הצדדים נחתם חוזה שכירות לגבי מבנה בן שתי קומות באזור התעשייה שפרעם לרבות חניון (להלן: המרכז המסחרי). על פי הנטען בכתב התביעה, אלמשהדאוי הפרה את חוזה השכירות בכך שביצעה מספר שינויים במרכז המסחרי ועשתה בו שימוש בניגוד ל מוסכם. על בסיס כך, עתר הזוג מהנא לפינויה של אלמשהדאוי מהמרכז המסחרי. במסגרת התביעה הראשונה הגישה אלמשהדאוי הודעת צד ג' נגד הנתבעת 4 וזו הגישה כתב הגנה להודעה. יוער כי לצורך החלטה זו סקירת ההליכים מובאת בתמצית שכן אין צורך להידרש ביתר פירוט לכלל טענות הצדדים.

התביעה השנייה (ת"א 74344-10-18) הוגשה על ידי אלמשהדאוי נגד הנתבעים 1 עד 5: הנתבעים 1 ו-2 הם הזוג מהנא; הנתבעת 3, השטח – חברה לשירותי הנדסה ומדידה בע"מ היא חברה המנוהלת על ידי הזוג מהנא; וכן נגד נתבעים 4 ו-5 – הנתבעת 4, עאסליה נכסים בע"מ היא חברה העוסקת בהשכרת נכסים והנתבע 5, מוחמד סולימאן הוא בעל השליטה בנתבעת 4. על פי הנטען בתביעה השנייה, שגם היא נסבה על יחסי השכירות, הוסכם בין הצדדים שהמרכז המסחרי שייך לנתבע ת 4 וכי ההתנהלות תהייה מולה. נטען כי המרכז המסחרי שגשג במהלך השנים, מה שהוביל את אלמשהדאוי להרחבת פעילותה וכן להרחבת שימושה במבנה, והכל בתיאום עם יתר הצדדים. בהמשך התגלעו בין הצדדים מחלוקות כספיות, אליהן אין צורך להידרש בפירוט במסגרת החלטתי זו, וזאת לאור דרישותיהם של הנתבעים 1 ו-4 כי ישולמו להם תוספות והפרשים לגבי השימושים שלא נכללו בחוזה. נטען כי הצדדים הגיעו להסכמות וכי אלמשהדאוי עמדה בהסכמות אלו, אך מנגד הגיש הזוג מהנא נגדה תובענה לפינוי מושכר , וזאת כאשר בד בבד היא נדרשה לשלם תוספות בגין השימושים "החורגים" במבנה. הסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה השנייה הם פסק דין הצהרתי הקובע כי הנתבעות 1 ו-4 הן שמשכירות את המרכז המסחרי וכי יתר הנתבעים אינם המשכירים. כמו כן, עתרה אלמשהדאוי למתן תוקף של פסק דין להסכמות שהושגו בין הצדדים במסגרת המשא ומתן שהתנהל ביניהם.

ביום 25.7.2019 הוגשה הודעה לפיה הצדדים הגיעו להסכם פשרה שיש בו כדי לייתר את המחלוקות ועל נתבקש בית המשפט למחוק את התביעות וההודעה לצד ג' ללא צו להוצאות. בו ביום אושר הסכם הפשרה וניתן לו תוקף של פסק דין. כבר עתה יוער כי למרות שבפסק הדין נקבע שלא יהיה צו להוצאות, אינני רואה מניעה להידרש לבקשת נתבעים 4 ו-5 לגופה, שכן הצדדים לא חולקים על כך שנתבעים 4 ו-5 לא היו צד להסכם, שמם לא הופיע בכותרת ההסכם והם אינם חתומים עליו. על מנת להסיר כל ספק אני מבהיר כי הקביעה שלא יהיה צו להוצאות מתייחסת אך ורק לצדדים שהם צד להסכם, קרי כל הצדדים למעט – נתבעים 4 ו-5.

בבקשה שלפניי, אשר הוגשה מטעם הנתבעים 4 ו-5, נטען שיש לפסוק לטובתם הוצאות. על פי הנטען בבקשה ובתגובה מיום 26.8.2019 , הנתבעים 3-1 הגישו את התביעה הראשונה באופן חד צדדי ומבלי לשתף פעולה עם הנתבעים 4 ו-5, וזאת חרף העובדה כי הנתבעת 4 היא משכירת המרכז המסחרי יחד עם הנתבעת 1. כן נטען כי אלמשהדאוי ונתבעים 3-1 הגיעו להסכמות מאחורי גבם של נתבעים 4 ו-5. נטען כי במסגרת התביעה הראשונה, הגישה אלמשהדאוי הודעת צד ג' כנגד הנתבעים 4 ו-5 [נכון יותר נגד נתבעת 4 בלבד – מ"ע] ובה טענה כי אם תתקבל התביעה לפינוי מושכר (התביעה הראשונה) , יהיה על הנתבעים 4 ו-5 לפצותה או לשפותה. נטען כי הנתבעים 4 ו-5 הגישו כתב הגנה כנגד הודעת צד ג'. כמו כן, נטען כי אלמשהדאוי הגישה את התביעה השנייה, שנמסרה לנתבעים 4 ו-5 רק ביום 7.3.2019 וכי במסגרת הליך זה הוגש כתב הגנה מפורט. הנתבעים 4 ו-5 הוסיפו כי התקיימו שתי ישיבות קדם משפט וכן התקיימו הליכים מקדמיים ו הוגשו בקשות בעניין ההליכים המקדמיים. זאת ועוד, נטען כי במסגרת החלטת בית המשפט מיום 15.5.2019 ניתנו הנחיות לגבי סדר הגשת תצהירי עדות ראשית, כך שהנתבע ים 1 ו-2 נדרשו להגיש תצהיריהם תוך 60 ימים ממתן ההחלטה. הנתבעים 4 ו-5 טוענים כי בתום התקופה של 60 הימים הגישו הנתבעים 2 ו-3 לבית המשפט הודעה על הסכם פשרה. נטען כי בכותרת הבקשה הופיעו הצדדים לתביעות למעט הנתבעים 4 ו-5. לטענת הנתבעים 4 ו-5 הדבר נעשה על מנת להטעות את בית המשפט ולהציג מצג לפיו כל הצדדים הגיעו להסכם פשרה, אלא שהנתבעים 4 ו-5 כלל לא שותפים להסכם הפשרה והבקשה לאישור הסכם הפשרה הוגשה שלא בתיאום עמם. נטען כי ההודעה על הסכם פשרה הוגשה על מנת לחמוק מהצורך לשלם הוצאות לנתבעים 4 ו-5. אשר על כן, עותרים הנתבעים 4 ו-5 לפסוק לטובתם הוצאות משפט, לרבות הוצאות לדוגמא.

הנתבעים 3-1 מתנגדים לבקשה וטוענים כי בקשת הנתבעים 4 ו-5 היא ניסיון להשמ יצם ולהתעשר על חשבונם. נטען כי הנתבעים 4 ו-5 צורפו להליכים על ידי אלמשהדאוי במסגרת הודעת צד ג' שהגישה בתביעה הראשונה. לטענת הנתבעים 3-1, הנתבעים 4 ו-5 ידעו אודות התביעה השנייה שכן במסגרת התביעה הראשונה ביקשו להאריך את המועד להגשת כתב הגנה להודעת צד ג', ובבקשה זו צוין מספר התיק של התביעה השנייה. בהקשר זה נטען כי הנתבעים 4 ו-5 הם אלו שגרמו להתארכות ההליכים. זאת ועוד, נטען כי נוכחותם של הנתבעים 4 ו-5 כלל לא התבקשה על ידי הנתבעים 3-1, וכי חרף התנגדותם, אלמשהדאוי הגישה כנגדם הודעת צד ג' בתביעה הראשונה, וכן הגישה אלמשהדאוי כנגדם את התביעה השנייה. הנתבעים 3-1 הוסיפו כי אמנם התקיימו שני קדמי משפט, אך בקדם המשפט הראשון לא הייתה התקדמות של ממש בניהול ההליכים בשל היעדר כתב הגנה מטעם הנתבעים 4 ו-5; ואילו ב מסגרתו של קדם המשפט השני ניהלו הצדדים משא ומתן, שבסופו של דבר השתכלל להסכם פשרה. מכאן, שלא ברורה הבקשה לחייב את הנתבעים 3-1 בהוצאות, שכן הם כלל לא תבעו את הנתבעים 4 ו-5. בשולי הבקשה נטען כי הנתבעים 4 ו-5 לא צירפו תצהיר לבקשתם. לאור האמור, נטען כי יש לדחות את הבקשה.

אלמשהדאוי הגישה תגובתה ובה ביקשה לדחות את הבקשה . לטענתה, במסגרת ההודעה על הסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט, היה ברור מי הצדדים השותפים לאותו הסכם ולא היה ניסיון כלשהו להטעות. נטען כי התביעה השנייה נולדה בעקבות התביעה הראשונה, לפינוי מושכר, כאשר חוזה השכירות המדובר נחתם גם על ידי הנתבעת 4, כך שלא היה מנוס מלצרפה להליכים. אלמשהדאוי טענה כי במקביל לדיונים שהתקיימו נוהל משא ומתן בין כל הצדדים, אולם המחלוקת שבין הנתבעים 4 ו-5 ליתר הצדדים הייתה עצומה והכשילה כל ניסיון לפשרה. בנסיבות אלה ראתה אלמשהדאוי לנכון להגיע להסכם פשרה עם הנתבעים 3-1 לפיה התביעה הראשונה תימחק ללא צו להוצאות, מה שיוביל באופן אוטומטי לייתור ההליך של ההודעה לצד ג' שהוגשה בתביעה זו נגד הנתבעים 4 ו-5 על ידי אלמשהדאוי. נטען כי אלמשהדאוי עשתה מאמצים רבים להביא לסיום התיקים בפשרה כך שאין לחייבה בהוצאות. עוד נטען כי עיון בכתבי הטענות מראה שהמחלוקת העיקרית בתיק היא בין משכירי המרכז המסחרי לבין עצמם, ואלמשהדאוי היא קורבן לסכסוך. על כן נטען שיש לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי יש לקבל את הבקשה ולפסוק הוצאות לטובת נתבעים 4 ו-5. כידוע תקנות 511 ו-512 לתקנות קובעות כי בתום הדיון יחליט בית המשפט אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות לטובת בעל דין אחר. הכלל הוא כי בעל דין זכאי להחזר הוצאותיו שמשקפות את ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא, במקרה בו עמדתו נתקבלה בבית המשפט. בהקשר הנדון יש לשקול מגוון שיקולים כגון דרך ניהול ההליך, היקף הסכום השנוי במחלוקת, הפער שבין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו , חשיבות העניין לבעלי הדין לרבות האינטרס הציבורי (ראו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, נצרת עלית , פ"ד ס(1) 600, 619-615 (2005)). במקרה שלפנינו אין עסקינן בסיום הליך בפסק דין שהכריע במחלוקת גופה, כי אם בהוצאות שנתבקשו אגב הודעה על הסכם פשרה בין חלק מן הצדדים, כאשר הודעה זו הוגשה שלא על דעתם של הנתבעים 4 ו-5 שהיו חלק מן ההליכים בשתי התביעות שאוחדו . במקרה הנדון, במכלול השיקולים הרלוונטיים שקלתי את הנסיבות בהן הוגש הסכם הפשרה; דרך ניהול ההליך בשתי התביעות; היקף המחלוקת; מורכבותן של שתי התביעות; הזמן והטרחה שהושקעו בכתיבת כתבי הטענות ובהתכוננות לדיון; העובדה כי התקיימו שני קדמי משפט; ואופן סיום התיק.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומחייב את התובעת, אלמשהדאוי, לשלם לנתבעים 4 ו-5 הוצאות בסכום כולל של 7 ,500 ₪; כן אני מחייב את הנתבעים 3-1 (הזוג מהנא וחברת השטח – ביחד) לשלם לנתבעים 4-5 הוצאות בסכום כולל של 2,500 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.