הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 69854-06-20

בפני
כב' השופט יוסי טורס , סגן הנשיא

תובעים

  1. חוסיין ח'אלד
  2. חוסיין אכרם עזבון המנוח (המנוח)
  3. ג'והיינה חוסיין
  4. פיראס חוסיין
  5. פירהאד חוסיין
  6. סולימאן חוסיין

נגד

נתבעים

  1. צלאח מוחמד דג'ש עזבון המנוח (המנוח)
  2. תאייד רמזי דג'ש
  3. יוסף דג'ש
  4. מוחמד דג'ש עזבון המנוח (המנוח)
  5. ניזאר מוחמד דג'ש
  6. מנסור מוחמד דג'ש
  7. משהור מוחמד דג'ש
  8. מנאר מוחמד דג'ש
  9. אבו אלחוף פאוזי מוחמד
  10. רשם המקרקעין נצרת - נמחק

החלטה

התובעים הגישו כתב תביעה (מתוקן) ובו התבקש בית המשפט להורות על פירוק השיתוף "על דרך של איחוד וחלוקה" בהתאם לתשריט חלוקה שצורף לתביעה. כן התבקש סעד של "רישום תשריט החלוקה".

בהמשך התבקש פסק דין בהסכמת הנתבעים. בבקשה (ובכתב התביעה) נטען כי הצדדים ערכו הסכם איחוד וחלוקה אך רשם המקרקעין מסרב לרשום את התשריט לאור כך שלא כל הבעלים הנטענים רשומים כבעלי הקרקע.

אפרט להלן את המסכת העובדתית הנטענת שהיא סבוכה במעט.

לתובע 1 25/37 חלקים מהזכויות שבחלקה 18 בגוש 19425 . התובע 2 הוא בעלים של 109/592 חלקים מחלקה 18 וכן 1/4 מחלקה 19. תובעת 3 (אלמנת התובעת 2) מחזיקה 83/592 חלקים מחלקה 18 וכן 1/4 מחלקה 19. התובע 2 נפטר כאמור ונטען כי תובעים 3-6 הם יורשיו. ביקשתי לדעת אם קיים צו ירושה/קיום צוואה של התובע 2 והתובעים השיבו בשלילה. כן נטען שאין כוונה להוציא צו כאמור ("משיקולים אישיים" כלשון התובעים), אלא הבקשה היא שהזכויות ירשמו לאחר הפירוק על שם המנוח.

הנתבע 1 רשום כבעל 1/2 מהזכויות בחלקה 19. במועד הגשת התביעה לא היה הנתבע 1 בן החיים. קיימת טענה כי "בעיסקה היסטורית" (כלשון התובעים) שלא נרשמה הועברו זכויותיו לנתבע 9. לכתב התביעה צורפו כנתבעים היורשים הנטענים של נתבע 1.

בהחלטתי מיום 22.9.20 ביקשתי לדעת אם קיים הסכם בין הנתבע 1 לבין הנתבע 9 או שמא הטענה היא שיורשיו אינם מתנגדים להעברת הזכויות. התובעים (ולא הנתבעים) השיבו וטענו שלא קיים הסכם וכי בפועל לאחר הפירוק, לא מתבקש רישום זכויות הנתבע 9 או יורשי התובע 1 אלא רישום זכויות המנוח.

להשלמת התמונה יציין כי החלוקה שעל בסיסה מבוקש פירוק השיתוף נערכה ביום 18.2.20 בין התובעים 1, ו-3-6 לבין הנתבע 1, אשר נפטר כאמור לאחר מכן וטרם הגשת התביעה.

כאן המקום לציין כי לא הוצג צו ירושה/קיום צוואה ביחס לנתבע 1. יצוין עוד כי נתבע 4 הוא מנוח אף הוא ויורשיו הנטענים צורפו כנתבעים. אף בעניינו לא צורף צו ירושה/קיום צוואה.

ניתן לסכם אפוא ולומר כי מבוקש לפרק השיתוף על פי הסכמה שנערכה בין מי שטוענים כי הם יורשי התובע 2 אך לא קיים צו ירושה או צו קיום צוואה המצהיר כך, לבין הנתבע 1 אשר נפטר לאחר ההסכמה ואף בעניינו לא צורף צו ירושה/קיום צוואה. כמו כן הצדדים עותרים לכך שהפירוק יבוצע "בשם" המנוחים ולאחר מכן ירשמו תוצאות הפירוק על שמם.

לדעתי, האופן בו הוגשה התביעה מקים קושי ממשי להורות על פירוק השיתוף, אף אם מדובר לכאורה בהסכמה. עיזבון אינו אישיות משפטית, אלא הוא מסת הנכסים שהותיר אחריו המנוח. ראו:

"פעמים רבות, וכך אף אירע בענייננו, מוגשות לבתי המשפט תביעות בהן מצוין כי התובע הוא עיזבונו של אדם שהלך לעולמו. במקרים אחרים מוגשת תביעה נגד עיזבון. תביעות כאלה הינן פגומות. זאת, משום שעיזבון אינו אישיות משפטית, ומשכך אינו יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו. יצוין, כי ההתייחסות אל עיזבון כאל בעל דין היא טעות שכיחה, החוזרת על עצמה. בתי המשפט משלימים במקרים רבים עם טעות זו, בלא להעלותה מיוזמתם. מן הראוי, איפוא, לעמוד על מספר מושכלות יסוד הנוגעות למהותו של העיזבון. המשמעות המילונית של המילה עיזבון הינה "ירושה, רכוש שנשאר אחרי מות אדם" (מילון אבן שושן המרוכז 713 (מהדורת 2006)). כלומר, העיזבון הינו כינוי למסת הנכסים שהותיר אחריו המנוח. אין לעיזבון אישיות משפטית משל עצמו, ולא ניתן לעשות שימוש בו, כבעל דין, לצורך הגשת תביעה (ראו רע"א 5059/10 אלום גולד בע"מ נ' דור, פיסקה 10 ([פורסם בנבו], 10.8.2010)). כפי שלא ניתן להגיש לבית המשפט תביעה בשם כלי רכב, ארון או מיטה, או בשם כל הנכסים הללו ביחד, כך לא ניתן לתבוע בשם עיזבון. במילים אחרות, "[...]מותו של אדם אינו מוליד כל גוף משפטי או מעין-משפטי..." ( ע"א 181/67 גרינשפן נ' שרעבי, פ"ד כא(2) 630, 639 (1967) (השופט י' זוסמן)). ודוקו, הדין מסדיר את העברת הבעלות של נכסי המנוח, כלומר את העיזבון, ליורשים. סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה), קובע בהקשר זה, כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". משמעות הדברים היא, כי עם מותו של המנוח עוברים נכסיו לידי יורשיו. עיקרון זה מכונה "עיקרון הנפילה" (ראו, שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (סעיפים 55-1) 35 (1992); מיכאל קורינאלדי דיני ירושה – צוואות, ירושות ועזבונות 25-23 (2008)). אולם, עצם העברת העיזבון לידי היורשים אין בה כדי להקנות אישיות משפטית לעיזבון...".(רע"א 6590/10 ‏ ‏ עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון‏ ( 28.5. 2012)).

במקרה זה, התביעה הוגשה בשם עזבון וכנגד שני עזבונות. לא ניתן להמשיך בהליך באופן זה. הדבר אינו פורמאלי בלבד שכן בהיעדר צווי ירושה/קיום צוואה לא ניתן לדעת מיהם בעלי הזכויות ושמא קיימים בעלי זכויות נוספים שקולם אינו נשמע (ת.א (חי') 24386-01-17‏ ‏ עבד אלגבאר אל בויראת נ' פארס מרוח ז אלביראת ז"ל (22.9.2019)). בנוסף, אף אם היה ברור שהתובעים שצויינו הם אכן יורשי שלושת המנוחים ואין זולתם איש נוסף , לא ניתן ליתן צו פירוק שתוצאתו היא שמי אינו אישיות משפטית יהיה בעל זכויות כלשהן.

משכך ניתנת ארכה בת 90 יום להגיש את צווי הירושה הרלוונטיים (תובע 2, נתבעים 1,4). לא יוגשו הצווים במועד, תמחק התביעה בשל חוסר מעש.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"א, 05 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.