הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 54713-02-18

בפני
כבוד ה שופט שלמה מיכאל ארדמן

תובעים

קסאם אבו ג'מוס

נגד

נתבעים

שתית בע"מ

פסק דין חלקי
האם קבלן משנה המבצע עבודות בניה יכול שלא להיות קבלן רשום, ולהסתמך על היותו של הקבלן הראשי, קבלן רשום? זו השאלה העקרונית העולה בתיק זה.

א. העובדות וטענות הצדדים :
1. התובע חתם ביום 23.7.17 על הסכם לשמש כקבלן משנה המבצע עבודות בניה – עבודות שלד עב ור הנתבעת המשמשת כקבלן ראשי הבונה בנין בפרויקט הרקפות בראשון לציון שהינו פרויקט "מחיר למשתכן" עבור משרד הבינוי והשיכון.

2. אין חולק בין הצדדים כי הנתבעת ביטלה את החוזה באופן חד צדדי בטרם החל התובע את ביצועו.

3. התובע הגיש את התביעה הנוכחית לבית משפט זה לתשלום פיצויים בסך 1,000,000 ₪, הכוללים לטענתו פיצוי חיובי על הפרת ההסכם, פיצויי הסתמכות, ופיצויים בגין הפרת חובת תום לב. יצוין כי התובע אינו תובע פיצויים בגין חוסר תום לב במשא ומתן על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אלא בגין חוסר תום לב בביצוע חוזה (סעיף 39 לחוק) .

4. הנתבעת, מודה כי ביטלה את החוזה, אך טוענת כי הסתבר לה שהתובע אינו קבלן רשום כנדרש בחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק רישום קבלנים"). הנתבעת אף הגישה בעקבות זאת כתב תביעה שכנגד בו תבעה את התובע ואדם נוסף (להלן: "חאתם") לשלם לה פיצויים בסך 250,000 ₪ בגין ניהול משא ומתן לכריתת חוזה בחוסר תום לב. כן הגישה כנגד אותו חאתם הודעת צד שלישי בתביעה העיקרית, תוך העלאת טענות דומות.

5. בתגובה לטענת הנתבעת מודה התובע כי אינו קבלן רשום, אך טוען כי דרישה זו אינה חלק מהוראות החוזה עליו חתם, וכי הנתבעת ידעה כי אינו קבלן רשום. עוד טוען הוא כי אין הפרת חוק רישום קבלנים מצידו, שכן הדרישה לקבלן רשום די לה שתתקיים בקבלן הראשי – הנתבעת ואין צורך כי תתקיים גם בקבלן המשנה – התובע. בתשובה לטענה זו טוענת הנתבעת כי דרישת הקבלן הרשום צריכה להתקיים גם אצל קבלן המשנה, מה גם שהתובע הצהיר על עצמו בחוזה כקבלן שלד.

6. בקדם משפט שקיימתי במעמד הצדדים לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, החלטתי על פי סמכותי בתקנה 143(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לדון ראשית בשאלה האם בנסיבות אלה בהן מודה התובע כי אינו קבלן רשום, אין בית המשפט מנוע מלאכוף את החוזה עקב היותו בלתי חוקי. הצדדים התבקשו להגיש טיעונים בכתב ולהתייחס לשאלות אלה, לרבות לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 185/84 עירית נהריה נ' יטח ימין, פ"ד מ (3) 266 (1986).

7. בהתאם הגישו התובע והנתבעת טיעונים בכתב, ואילו הצד השלישי בחר שלא להגיש טיעונים. בטיעוניהם חזרו התובע והנתבעת על טענותיהם, כאמור לעיל, כאשר התובע טוען כי אין עסקינן בחוזה בלתי חוקי ואילו הנתבעת טוענת כי עסקינן בחוזה בלתי חוקי.

ב. דיון והכרעה:
8. חוק רישום קבלנים נועד כפי שפורטה מטרתו בהצעת החוק קודם חקיקתו (ה"ח 838 מיום 19.6.69, עמ' 254), לקבוע את תנאי הסף, מבחינת הידע, הניסיון, היכולת הכספית והציוד שאדם או גוף המקבל על עצמו לבצע עבודות בניה יצטרך לעמוד בהם, וזאת נוכח המצב ששרר קודם לחקיקת החוק והמתואר בהצעת החוק, בו בעבודות הבניה עסקו במקרים רבים אנשים בלתי מאומנים, דבר שגרם להעדר בטיחות בעבודה, לביצוע בלתי תקין של העבודה, ולבניינים רעועים. לתיאור המצב באותה תקופה ציטטה הצעת החוק מפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 451/66 קורנפלד נ' שמואלוב, פ"ד כא (1) 310 (1967), במסגרתו חויבו המשיבים שם בפיצויים בגין עוולת הרשלנות, וכדברי השופט לנדוי (כתוארו דאז) המצוטטים בהצעת החוק:
"המשיב הראשון הוא סנדלר והמשיב השני עוסק בייצור מרצפות ומוזאיקה. באחד הימים גמרו ביניהם לנסות מזלם בקבלנות בנין... רשלנות המשיבים טמונה קודם כל בעצם העובדה, שהם קיבלו על עצמם תפקיד אחראי של הקמת בית מגורים ללא כל הכשרה מקצועית לכך".

9. כתוצאה מכך נחקק חוק רישום קבלנים המגדיר בסעיף 1 לו "קבלן לעבודות הנדסה בנאיות", "מי שמקבל על עצמו עבודות אלה למען אחר", כאשר "עבודות הנדסה בנאית" מוגדרות שם "בנייה לרבות בנית פנים...". סעיף 14(א) לחוק קובע את הסעיף המרכזי לענייננו:
"לא יבוצעו עבודות הנדסה בנאיות שהיקפן הכספי או מהותן המקצועית חורגים מהתחום שנקבע בתקנות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אלא על ידי קבלן רשום שקיבל רשיון לפי סעיף 3(ג) לענפים או לענפי משנה של עבודות אלה".

סעיף 16 לחוק אף קובע כי הפרת הוראות החוק הינה עבירה פלילית.
לפרשנות הוראות החוק ראה: ע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ [ניתן ביום 9.9.2012]; ע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה [ניתן ביום 4.1.2009] .

10. לעניין עבודות שלד נחקקה תקנה מפורשת המחייבת כי המבצע יהיה קבלן רשום בכל היקף כספי של פרויקט, וזאת במסגרת תקנה 2 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (היקף כספי ומהות מקצועית), התשמ"ד-1984, הקובעת:
"עבודות הנוגעות לשלד של מבנה יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד, אף אם אין היקפן הכספי חורג מן האמור בתקנה 1".

11. בהתאם לכך, קבע בית המשפט העליון בע"א 185/84 עירית נהריה נ' יטח ימין, פ"ד מ (3) 266 (1986), כי חוזה לביצוע עבודות בניה על ידי קבלן שאינו רשום, הינו חוזה שכריתתו נוגדת את תקנת הציבור על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ולא יאכף על ידי בית המשפט , ואין ניתן לתבוע פיצויים על פיו, אלא השבה בלבד על פי סעיף 31 לאותו חוק.

12. טוען כאמור התובע, כי ניתן להסתפק בהיותו של קבלן ראשי קבלן רשום, ואילו קבלן המשנה יכול שלא להיות קבלן רשום שכן "חוסה תחת כנפיו" של הקבלן הראשי. אינני מקבל טענה זו, לא מבחינת משפט רצוי ולא מבחינת משפט מצוי. אשר למשפט רצוי, נקל להבין, שעם כל פיקוחו של הקבלן הראשי, בסופו של דבר, מבצע העבודה בפועל הוא קבלן המשנה. בנסיבות אלה דעת לנבון נקל, כי קבלת עמדת התובע משמעותה כי מבצעי הבניה בפועל יכולים להיות בלתי מיומנים, ללא הכשרה מתאימה, וללא ציוד מתאים. אין צורך לומר כי במצב עניינים כזה, תאונות עבודה ואסונות בטיחות הינם רק עניין של זמן, ואין צורך להפנות לדוגמאות ספציפיות שכן כל אדם מן היישוב המעיין בכתבות החדשות בעיתונות הכתובה והאלקטרונית נתקל חדשות לבקרים בכתבות על מקרים בהם עבודות בניה בלא הקפדה על הכשרת העובדים ובלא ציוד מתאים גרמו לאסונות בהם נפצעו אנשים ואף נגרם מותם.

13. אך מעבר לעובדה כי פרשנות שכזו את המשפט הנוהג אינה רצויה, היא גם אינה מתיישבת עם הוראות הדין ופסיקת בתי המשפט: כאמור, סעיף 1 לחוק רישום קבלנים מגדיר "קבלן לעבודות הנדסה בנאיות", "מי שמקבל על עצמו עבודות אלה למען אחר". אין בהגדרה זו קביעה כי מקבל ביצוע העבודות הינו דווקא קבלן ראשי, ואין החרגה לקבלני משנה, אלא השאלה היא מי מבצע בפועל את העבודה. ואכן, ההלכה הפסוקה דווקא ראתה את מבצע העבודות כמחויב להיות קבלן רשום ולא בקבלן הראשי או ביזם, וכך אומר בעניין זה בית משפט השלום בתל אביב בת"פ (שלום תל אביב) 15237/97 מדינת ישראל נ' מיכה בר אילן, פ"מ תשנ"ח (4) 337, בעמ' 538-539 בסעיף 125 לפסק הדין:

"סעיף 1 לחוק רישום קבלנים מגדיר "קבלן לעבודות הנדסה בנאיות – מי שמקבל על עצמו עבודות אלה למען אחר, לרבות מי שמבצע עבודות כאמור על קרקע שבבעלותו או ברשותו לשם מכירה או השכרה ". מסעיף 3(א) לחוק עולה כי רישום הקבלנים נעשה ב"פנקס הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות". לאור הוראות אלה נפסק בע"ש 1547/97 הנ"ל כי רישום הקבלנים על פי החוק מתייחס ל"מי שמבצע בעצמו עבודות למען אחר", להבדיל מיזם המוסר את ביצוע העבודה לאחר בהתקשרות חוזית. לכן נפסק כי לצורך הוכחת ניסיון בעבודה קבלנית לשם העלאת הסיווג הקבלני, אין די בכך שהמבקש ביצע חוזי קבלנות באמצעות קבלני משנה, אלא שעליו להוכיח כי ביצע את העבודות בעצמו. ויודגש: סעיף 14(א) לחוק קובע כי "לא יבוצעו עבודות הנדסה בנאיות אלא על ידי קבלן רשום" וסעיף 16 לחוק קובע עבירה לגבי אדם "אשר ביצע עבודות הנדסה בנאיות בניגוד לאמור בחוק". מכאן שאין איסור בחוק רישום קבלנים למסור עבודות שכאלו בהתקשרות חוזית לאחר: האיסור הוא לבצע את העבודות. כך סבר רשם הקבלנים בכבודו ובעצמו בע"ש 1547/97 הנ"ל כאשר טען כי "הסכנה לציבור היא בביצוע עבודת הבניה הנדרשת ולא בהתקשרות חוזית שבין יזם כמו העוררת לבין מבצע", ולכן גם לא נקט צעדים נגד העוררת שהתקשרה עם גופים אחרים לביצוע עבודות הנדסה בנאית, משום שהיא לא ביצעה את העבודות כקבלן (כך נאמר בסוף פסק הדין). לאור זאת איננו מקבלים את הפרשנות שמציעה באת כוח התביעה, לפיה קבלן ראשי שאיננו מבצע את הבניה בפועל נחשב כ"מבצע" הבניה לעניין חוק רישום קבלנים"

ראה גם: עמ"ק (כ"ס) 5214/05 מדינת ישראל נ' בייטרה [ניתן ביום 9.7.2006]

14. באותה מידה, פסיקת בתי המשפט ראתה במסגרת תביעות על פי דיני הנזיקין, במקרים בהם קבלן ראשי שוכר כקבלן משנה, קבלן שאינו רשום, כהתרשלות מצידו של הקבלן הראשי (ראה: ע"א (חי') 19951-03-17 פלוני נ' עזבון המנוח פלוני [ניתן ביום 7.7.2017]).

15. יצוין, כי לא עומדת בפני השאלה האם גם הקבלן הראשי מחויב להיות קבלן רשום. לעניין זה ניתן גם לתת תשובה אחרת ממה שנתן בית משפט השלום בעניין מיכה בר אילן לעיל (ראה גישה שונה ב ת.א. (שלום ראשל"צ) 41494-08-11 אבידן בתי עץ בע"מ נגד משה אברחניאן [ניתן ביום 24.5.2018]), אך ברור הוא כי מבצע העבודה עצמו בפועל חייב להיות קבלן רשום, בלא קשר לשאלה, האם גם הקבלן הראשי. אינני סבור כי לעניין זה יש לפנות ולהקיש לתקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 המגדירה מיהו "מבצע בניה" במקרים בהם ישנם קבלן ראשי וקבלן משנה. מטרותן של תקנות אלה היא לקבוע גורם אחד שניתן לרכז אצלו את האחריות הנזיקית כלפי הנפגע מבלי קשר לאחריות קבלני המשנה שלא תמיד ניתן לאתרם (ראה: ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ''ד נז (3) 682 (2003)). בעובדה כי הקבלן הראשי יכול ויחויב בנזיקין, אין כדי לפטור את קבלני המשנה מחובתם לעמוד בדרישות חוק רישום קבלנים ולהיות קבלנים רשומים.

16. ודוק: גם לגרסתו של התובע כי הנתבעת ידעה שעסקינן בקבלן שאינו רשום, וכי החוזה בין הצדדים אינו מעמיד דרישה לקבלן רשום, אין הדבר מאפשר את אכיפתו של החוזה נוכח היותו חוזה פסול על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, וממילא לא יכול התובע לתבוע פיצויי קיום או פיצויי הסתמכות או כל פיצוי אחר בגין הפרת חוזה הנובעים מאי קיומו של חוזה זה.

17. למעלה מן הצורך, אציין כי גם דינה של טענת התובע כי החוזה אינו כולל דרישה להיות קבלן המשנה קבלן רשום, להידחות. ראשית, סעיף ב(1) להסכם בין הצדדים קובע כי על הקבלן להיות בעל כל הרישיונות וההיתרים הנדרשים לביצוע העבודה. סעיף 7 להסכם מחיל על ההסכם את הוראות ההסכם הממשלתי הבין משרדי. אמנם הסכם זה לא צורף בפני, אך עסקינן בהסכם הידוע כחוזה מדף 3210 שמוחל על כל חוזה ממשלתי על פי הוראת החשב הכללי 7.11.5 שכותרתה "התקשרות עם קבלן מוכר לביצוע עבודות הנדסה בנאיות". הוראות החשב הכללי מהוות הוראות מינהל כמשמעותן בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 ומפורסמות לציבור באינטרנט. הוראות אלה כוללות הפניה מקוונת לחוזה מדף 3210 המפורסם אף הוא באינטרנט בדף: www.mr.gov.il/Files_Michrazim/271082.pdf. סעיף 5(4) לחוזה הנ"ל קובע כדלקמן:
"הקבלן מצהיר בזה כי הוא קבלן רשום לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969, ומתחייב לא למסור לקבלן משנה ביצוע עבודה כלשהי בקשר למבנה או חלק ממנו אלא אם אותו קבלן משנה רשום בהתאם להוראות החוק האמור".

18. הנה כי כן, גם על פי הוראות ההסכם בין הצדדים, ברור הוא כי בהעדר רישומו של התובע כקבלן רשום, אין הוא יכול להלין על ביטולו של ההסכם על ידי הנתבעת.

19. לכאורה בשלב זה, יש לדחות את התביעה במלואה. עם זאת מאחר וכידוע אין דוחים תביעה על הסף כאשר קיימת אפשרות לתיקונה, ומאחר והתובע טוען כי הנתבעת ידעה על היותו קבלן לא רשום, ככל והתובע יוכיח עובדתית את טענתו, יכול ותעמוד לו עילה לתבוע נזקי הסתמכות בלבד על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (ראה: ע"א 9073/07 מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ [ניתן ביום 3.5.2012], עילה אותה לא תבע בתביעתו הנוכחית, לפיכך ועל אף השלב המאוחר (לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית), אאפשר לתובע לתקן את התביעה, ככל ורצונו בכך, אך אחייבו בהוצאות הולמות בגין דחיית טענותיו בהחלטה זו, ובגין העיכוב שייגרם בשל התיקון האמור.

20. נוכח כל האמור אני מורה כדלקמן: אני דוחה את כל העילות בתביעתו הנוכחית של התובע. ניתנת לתובע האפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן בו יכלול אך ורק נזקי הסתמכות, תוך פירוט נזקים אלה (ולא בצורה הערטילאית כמי שנעשתה בכתב התביעה הנוכחי בו כרך התובע בלא פירוט פיצויי קיום ופיצויי הסתמכות תוך קביעת סכום כולל של 1,000,000 ₪ בלא לפרט בתביעתו או בתצהירו כיצד הגיע לסכום האמור). כתב התבי עה המתוקן יוגש עד ליום 1.7.19, אחרת יחשב פסק דין חלקי זה כפסק דין סופי הדוחה את תביעתו של התובע, בלא צורך בהחלטה נוספת. בשלב זה לא תינתן החלטת המשך באשר להמשך ההליכים בתביעה שכנגד.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בגין פסק דין חלקי זה בסך 15,000 ₪.

תזכורת מעקב ליום 2.7.19.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.