הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 53858-11-14

בפני
כבוד ה שופטת פנינה לוקיץ

תובע
רפאל שמואלי

נגד

נתבעות

  1. מנו ספנות בע"מ
  2. The swedish pandi club

פסק דין (חלקי)

האם התובע הוכיח כי סבל ביום 20.2.11 מחבלה כהה בעינו השמאלית כמתואר בסעיף 5.2 לכתב התביעה?

זוהי השאלה היחידה הדורשת הכרעה במסגרת פסק דין חלקי וזאת לאחר שהוריתי בהחלטה מיום 14.9.16 על פיצול הדיון ובירור שאלה זו בנפרד מהמשך הדיון בתביעת התובע.

בפתח הדברים אבקש להתנצל עמוקות בפני התובע על העיכוב במתן פסק הדין החלקי, דבר שהביא לעיכוב ממושך בבירור התביעה, אולם נבע מעומס עבודה שיפוטית.

1. התביעה הינה תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לטענת התובע כתוצאה מכך שביום 20.2.11, בעת תיקון תקלה בחדר המנוע של אונ ייה בה עבד התובע בשרות הנתבעות , ובעת שעסק בפירוק מיסב גדול, הרים התובע את ראשו למעלה ואז נפל עליו באופן פתאומי "גוף ו/או גוש זר ו/או גוש מתכתי ופגע בחוזקה ובעוצמה, הישר בתוך עינו השמאלית החשופה, וכתוצאה מכך חש התובע באופן פתאומי כאבים עזים, טשטושי ראיה והעין נהיתה אדומה ושורפת ". (כך תואר האירוע בסעיף5.2 לכתב התביעה).

הנתבעת הכחישה את ההתרחשות האירוע כמתואר וטענה כי פגיעת התובע כפי שאובחנה, לא נגרמה מגוף זר כלשהו שפגע בו, אלא שנוצר בעינו חור מקולארי ברשתית עין שמאל, שהינה פגיעה שנגרמה באופן ספונטני וללא כל פגיעת גוף זר, פגיעה אשר הוכחשה מכל וכל.

2. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות נוגדות כאשר בין המומחים (ד"ר ברבארה מטעם התובע וד"ר היימס מטעם הנתבעות) קיימת מחלוקת מסוימת בשאלת גובה הנכות שנותרה לתובע, אולם עיקר המחלוקת ביניהם הינה בשאלה האם מקור החור המקולארי שאובחן אצל התובע שלושה ימים לאחר האירוע, בחבלה מגוף זר כנטען, או שמא מדובר בליקוי שמקורו במחלה שגרמה להופעת אותו חור מקול ארי, במועד האירוע הנטען וללא קשר לחבלה בעינו .

3. לאור המחלוקת בין המומחים מונתה כמומחית מטעם בית המשפט, פרופ' ענת לבינשטיין, אשר קבעה בחוות דעתה כי הממצא שנמצא אצל התובע הינו חור מקולארי אדיופטי ולא טראומתי דהיינו, חור מקולארי שהופיע ללא קשר לחבלה. המומחית הסבירה בסעיף 5 לחוות דעתה כי את קביעתה היא מבססת, בין היתר, על העובדה שלא מצאה במסמכים הרפואיים עדות לחבלה חיצונית בעין, לא תוארו דימום בעפעפיים בלחמית או קרע ברשתית ולא נמצאה פיגמנטציה ברשתית. בנוסף לכך ציינה המומחית כי לתובע יש פגם אחר בעין ימין (ממברנה אפירטינלית) פגם שהוא חלק מהספקטרום של חור מקולארי, דבר התומך במסקנתה כי החור המקולארי שהופיע בעין שמאל, מקורו במחלה קיימת אצל התובע, ולא באירוע טראומתי.

4. לאור קביעת המומחית, אשר התובע הודיע כי ברצונו לחקור אותה על קביעותיה, ולאור עמדת התובע כי יש בידיו להוכיח שנגרמה לו חבלה כהה לעין במועד האירוע, נקבע התיק להוכחות בשאלה היחידה, כפי שהוגדרה לעיל.

העדויות מטעם התובע
5. מלבד התובע עצמו, העידו מטעמו מר משה פרנק מי שסייע לתובע בביצוע תיקון התקלה (להלן: "משה"), וכן מר בועז שנקר (להלן: "בועז") , רב החובל באונייה שהוא מי שנתן לתובע עזרה ראשונה מייד לאחר הארוע, קודם להבאת התובע לחוף ובדיקתו על ידי רופא, בחלוף שלושה ימים מהאירוע.

כפי שעלה מהעדויות, אף אחד מהעדים כולל התובע, אינם יכולים לציין מהו אותו גוף זר שנטען כי פגע בעינו של התובע. ראשית, מאחר ושני העדים כלל לא היו נוכחים בתוך חלל המנוע ולפיכך לא התיימרו להעיד בעניין זה, ושנית, מאחר והתובע עצמו, שהיה האדם היחיד שהיה בתוך חלל המנוע בזמן האירוע, לא יכול היה לציין מהו אותו גוף זר שפגע בעינו.

6. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע ה וא העלה השערה כי הדבר שפגע בעינו "יכול להיות" "חלקי מתכת או גושי לכלוך שנגרמו ו/או התאספו עקב פעולות שריפת הדלק בתוך המנוע או עקב שחיקת המתכת כתוצאה מפעולות המנוע" (סעיף 9 לתב/3). במהלך חקירתו על האמור בתצהירו הוסיף התובע וטען כי בחלל המנוע, אליו נכנס כחצי שעה לאחר שהמנוע נעצר בשל התקלה , היו אדים ולחות בכל החדר והיה ערפל חלקי. כמו כן ציין כי בשל טלטולי האוניה, מדי פעם נפלו טיפות של שמן מהמיסב העליון, שהיה מצוי מעליו בעת שהוא טיפל במיסב התחתון (עמ' 12 שורה 24 עד עמ' 13 שורה 8).

עם זאת, משנשאל התובע האם מה שפגע בעינו היתה טיפת שמן השיב בשלילה, וטען כי מדובר בגוש מוצק שפגע בעינו זאת לנוכח עוצמת הפגיעה שחש כמכת אגרוף בעין, אולם הוא לא הספיק לראות מהו אותו גוש מוצק ולמעשה, הודה כי אין לו מושג מה פגע בעינו ( עמ' 13 שורות 9-15).

לשם בהירות התמונה והבנת העדויות יצויין כי חלל המנוע בתוכו עבד התובע הינו חלל בו מצויים המיסב וגל הארכובה של המנוע , כאשר בתוך החלל, שהוא מעין תא גדול מימדים, מצוי בחלקו התחתון המיסב שאותו אמור היה התובע לפרק (לצורך הוצאתו ממקומו ותיקונו). אל המיסב הזה מחובר טלטל (זרוע מתכת שתפקידה לנוע מעלה ומטה בין המיסבים) אשר מתחבר בחלקו העליון למיסב נוסף שמעליו מצויה הבוכנה. הבוכנה מצויה בחלל נפרד מעל חלל המנוע, כאשר בין שני החללים קיים אטם המפריד ביניהם, כך שחלקים מחלל הבוכנה לא יכולים לעבור לתוך חלל המנוע בו שהה התובע (ראה עדות משה בעמ' 9-10).

7. משה אישר בעדותו כי הוא לא שהה בתוך חלל המנוע במועד האירוע אלא עמד בפתח אותו ח לל והגיש לתובע שביצע את התיקון כלים (עמ' 7 שורות 22-24). משה העלה השערות שונות לגבי טיב אותו גוף זר, אשר נטען כי פגע בעינו של התובע, כאשר מחקירתו התברר כי שום חלק של המיסב התחתון שבו טיפלו, לא יכול היה ליפול ולפגוע בתובע שכן המיסב היה מצוי מתחתיו. משה טען כי בתוך חלל המנוע מצטבר ערפל שמן שנוצר בזמן עבודת המנוע וכאשר המנוע נעצר והוא מתקרר, יכולים לנזול טיפות של שמן שמתעבות על קירות חלל המנוע ואלו יכולות לטפטף כלפי מטה ( עמ' 9 שורות 15-22)

משה גם טען בעדותו שיכולה היתה ליפול חתיכה מהמיסב העליון, אולם משנשאל באיזה ש לב של ביצוע העבודה היה התובע בעת שטען לפגיעה בעינו, לא יכול היה לציין דבר לגבי פעולות שנעשו במיסב העליון או בטלטל , וכל התמונות שצילם וצורפו על ידי התובע , היו תמונות של המיסב התחתון דווקא ולא של המיסב העליון (עמ' 10 לפרוטוקול).

משה אישר שלא ראה איזו פעולה עשה התובע רגע לפני שטען לפגיעה בעינו ורק הבחין ב כך לאחר שהתובע תפס את העין כשהוא נאנק מכאב ויצא מחלל המנוע (עמ' 11 שורות 10-17).

8. אמנם לא ניתן, לאחר שמיעת העדויות, לשלול את האפשרות שהתובע הרים את ראשו להתבונן מעלה (למרות שביצע עבודה במיסב התחתון המצוי תחתיו) ובאותו הרגע גוף זר כלשהו פגע בעינו, אולם בוודאי שלא היה בעדות משה לתמוך באפשרות שכך אכן קרה.

מעדות התובע עלה, כאמור, כי אינו יודע לציין מה הוא אותו גוף זר שפגע בו, אולם הוא שלל את האפשרות כי מדובר היה בטיפת שמן (עמ' 13 שורות 9-10) , זאת בניגוד למשה שהעלה אפשרות כי מדובר בטיפת שמן שהתעבתה על קירות חלל המנוע לאחר התקררות. הוא הסביר כי לאור פגיעתו לא יכול היה להשתהות בתוך חלל המנוע ולבדוק מה פגע בו, וממילא לא היה בכך לסייע לבירור הענין, שכן המקום בו עמד היה מוגבה בתוך החלל, כך שגם באם פגע בו דבר מה, אותו דבר המשיך ונפל בתוך חלל המנוע לתחתיתו, עמוק מתחת למקום בו עמד ועבד על פירוק המיסב התחתון (עמ' 13 שורות 11-14).

9. לאור האמור, ומהעדויות שנשמעו, עולה בבירור כי קיים קושי לתובע (שחלקו אובייקטיבי בשל מבנה החלל בו עבד) להוכיח כי גוף זר פגע בעינו וגרם להופעת אותו חור מקולארי ממנו הוא סובל.

קושי זה מתעצם לנוכח העובדה כי תיאור התובע את אשר הרגיש באותו הרגע "כאילו נתנו לו אגרוף בעין" (עמ' 13 שורות 16-18) תואם, באופן מלא, את התחושה שנוצרת בעת שמופיע חור מקולארי אדיופטי. עובדה נוספת המקשה על הוכחת פגיעת גוף זר בעין נובעת מהעובדה כי התובע נבדק לראשונה על ידי רופא שלושה ימים לאחר האירוע, ובמסמך הרפואי הראשון (נספח ת/1 לתצהיר התובע) צוין אבחון החור המקולארי מבלי שתוארו ממצאים נוספים כלשהם, כגון : דימום חיצוני או פנימי בעין או סימנים לכך שהיה דימום קודם בעין.

10. בהקשר זה ביקש התובע, באמצעות העדים, לשכנע כי מייד לאחר הפגיעה סבל מדימום בעינו.

משה, אשר ראה את התובע מיד לאחר הפציעה, ציין כי הבחין בעין אדומה מאד (סעיף 9 לתצהירו) אך לא פירט מעבר לכך. גם בעדותו כל שיכול היה לומר הוא שהעין היתה אדומה אך הוא ציין כי לא חזר והסתכל בה לאחר מכן (עמ' 11 שורות 13-14, 20-22).

בועז, אשר היה מי שהעניק לתובע עזרה ראשונה, תאר את מצבו של התובע כמי שהתפתל מכאבים ובעת בדיקתו, ראה עין אדומה מאד בדומה לשטף דם עם נפיחות סביב העין. בעדותו משנשאל האם ראה שטף דם בתוך העין ציין שאיננו רופא ואינו זוכר אם ראה אדמומית או גם דם וטען כי אופן ניסוח סעיף 8 לתצהירו, הינו ניסוח של ב"כ התובע שערך את התצהיר אבל הוא אינו יכול לומר שהיה דבר מעבר לעין נפוחה ואדמומיות גורפת בכל העין. (עמ' 5 שורות 23 – 36).

יצויין כי בדוחות שמולאו על ידי בועז בימים שלאחר האירוע, מתואר כי התובע חש גוף זר הפוגע בעינו אולם במסמכים אלו אין כל תיאור של מצב עינו של התובע מיד לאחר האירוע.
11. על סמך העדויות שנשמעו, כל שניתן לקבוע בסבירות גבוהה הינו כי מיד לאחר תחושת החבלה בעינו של התובע, לא הופיע דימום חיצוני של העין, אולם זו היתה אדומה מאד ונפוחה. לא מצאתי שניתן על סמך הראיות שהציג התובע לקבוע כי נצפה בעין שטף דם פנימי.

אני סבורה שאין לבית המשפט את המומחיות לקבוע באם האדמומיות שתיארו העדים עולה כדי שטף דם פנימי, שכן מדובר בענין רפואי, אולם אני סבורה שלא היה בעדויות לשכנע בדבר קיום דימום בעין.

לסיכום
12.בשלב זה של שמיעת הראיות אני סבורה שהקביעה היחידה שבאפשרותי לקבוע הינה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהתובע נחבל בעינו מגוף זר, אולם גם לא ניתן לקבוע זאת על סמך העדויות שנשמעו בצרוף לקביעת המומחית בדבר ההסתברות שמדובר בחור אדיופטי. דהיינו, שאני מוצאת כי כפות המאזניים בשלב זה מאויינות, והסבירות, מבחינה עובדתית, לשני התרחישים , הינה זהה.

אציין בהקשר זה כי המאמר ממנו ציטט ב"כ התובע בסיכומיו (ללא שזה הוצג למומחית במסגרת שאלות הבהרה שהפנה אליה) עולה בקנה אחד עם עמדתה בחוות דעתה, ואין בו כדי לכרסם בקביעתה כי עפ"י המידע שהובא בפניה היווצרות החור המקולארי מקורה במחלה ממנה סובל התובע ולא מחבלה חיצונית. בחוות דעתה , כמו גם במאמר, היא לא שללה את האפשרות שחור מקולארי יגרם מחבלה כהה לעין, אלא רק קבעה כי הסבירות לכך, בנסיבות הענין, ובהעדר אותם ממצאים רפואיים שציינה כי צריכים היו להופיע, הינה נמוכה, וכי לרוב חור מקולארי מופיע באופן ספונטני.

13. לכאורה, צריכה היתה קביעה זו להביא למסקנה שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולדחיית תביעתו, אולם לנוכח העובדה כי איזון כפות המאזניים במקרה זה, נסמך, בין היתר, על קביעת המומחית בדבר ההסתברות הנמוכה להופעת חור מקולארי כתוצאה מחבלה בצירוף להעדר ממצאים רפואיים שהיתה מצפה לראות במקרה של חבלה, אני סבורה שאין מקום לדחות את התביעה כבר עתה, אלא יש לאפשר לתובע למצות את חקירת המומחית, אותה הודיע כי ברצונו לחקור, קודם להכרעה בשאלה שהוצבה בפתח פסק הדין החלקי.

בדיעבד, ולאחר בחינת העדויות, אני מסיקה כי לא ניתן, קודם לחקירת המומחית, להכריע בשאלה שהוצבה להכרעה בפסק הדין החלקי, ויש לאפשר לתובע למצות את חקירת המומחית לפני הכרעה בשאלה העובדתית, שכן הסתבר כי היא אינה עובדתית (במובן הפיזי בלבד) אלא היא כרוכה בשאלות של הסתברות שלגביהן חיוותה המומחית את דעתה.

אציין בהקשר זה כי העובדה שבית הדין לעבודה קיבל את תביעת התובע, לאחר מינוי מומחה מטעמו ושמיעת העדים, אינה בעלת משקל כלשהו ואינה רלבנטית בהליך זה ולפיכך אזכור עובדה זו בסיכומי התובע אין בה כדי להשליך על קביעתי זו.

14. עם זאת, ומאחר ושמעתי את העדויות אני קובעת כממצאים עובדתיים את הנתונים הבאים והם שיובאו בפני המומחית בחקירתה :
א. הוכח שהתובע חש מכה בעינו השמאלית כמכת אגרוף.
ב. לא ניתן לשלול או לאשש (מבחינה עובדתית) את האפשרות שדבר מה פגע בעינו של התובע, אולם נשללה האפשרות שמדובר היה בטיפת שמן.
ג. הוכח כי מיד לאחר שחש התובע באותה "מכה" בעינו העין היתה אדומה מאוד ונפוחה, אולם לא הוכח קיום דימום חיצוני של העין.

השאלה, באיזו מידה יש בקביעות אלו להטות את הכף, מבחינה הסתברותית, לקבלת או דחיית התביעה, תלויה בתוצאות חקירת המומחית ותוכרע על בסיס קביעותי אלו.

לצערי, בשל פרישתי הקרבה לא אוכל להוסיף ולדון בתביעה, אולם אני קובעת מועד לחקירת המומחית ליום 7.2.21 בשעה 12:00.

תנאי לזימון המומחית הינו כי התובע יפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 2,000 ₪ עד ליום 10.9.20 ורק לאחר ביצוע ההפקדה תוזמן המומחית לדיון.
בהעדר הפקדה אראה את התובע כמי שויתר על חקירת המומחית ובהתאמה תדחה התביעה בשל אי יכולת התובע להוכיח את נסיבות התאונה הנטענת.

התיק יעלה לעיון עם ביצוע ההפקדה ולכל המאוחר ביום 10.9.20.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תש"פ, 19 יולי 2020, בהעדר הצדדים.