הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 52311-11-16

בפני
כבוד ה שופטת פנינה לוקיץ

תובעת
פלונית

נגד

נתבעת
ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

ביום 10.2.14 נפגעה התובעת בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה, וזאת בעת שבמהלך נהיג תה ברכב המבוטח ע"י הנתבעת רכב אחר פגע ברכבה מאחור (להלן: "התאונה").

אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובעת על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה ולפיכך הכרעתי ניתנת בשאלת הנזק בלבד.

1. התובעת ילידת 1980, היתה בת 34 במועד התאונה , ובת 40 כיום. התובעת אם ל-3 ילדים, כאשר הבכור נולד בשנת 2008 ואילו התאומים נולדו בחודש 9/12,- דהיינו כשנה וחצי לפני התאונה.

2. מיד לאחר התאונה פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי ואובחנה בחדר המיון כסובלת מפגיעה מסוג צליפת שוט ללא חבלת ראש. היא התלוננה על סחרחורות והקאה חד פעמית ועל כאבים בצוואר. בדיקתה היתה תקינה , למעט רגישות בראש ובצוואר וקושי בהנעת הצוואר לצדדים. היא שוחררה לביתה לאחר צילומים שבהם לא נמצא ממצא טראומתי כלשהו וזאת עם המלצה לשלושה ימי מחלה וחבישת צווארון למשך שבועיים.

3. לאחר שחרורה מבית החולים המשיכה התובעת להיות במעקב רפואי תוך המשך תלונות על סחרחורות, כאבי ראש וזרמים לאורך יד ימין. התובעת קיבלה טיפול רפואי תרופתי וכן טיפול פיזיוטרפי במהלך החודשים 4-6/14.

בשל המשך התלונות נערך לה בירור מקיף שכלל CT עמוד שדרה צווארי שבו נמצא י ישור לורדוזיס צווארי במידה בולטת יותר מאשר נמצא בCT ש בוצע בסמוך לאחר התאונה. כמו כן בוצע לה CT מח שלא הצביע על פתולוגיה כלשהי.

בחודש 8/14 בוצע לה MRI צווארי שהצביע על קיומם של שינויים ניווניים לרבות בלטים במספר גבהים ללא לחץ על השק הדורלי.

4. בהיות התאונה תאונת עבודה, פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקביעת נכות. וועדה רפואית ראשונה קבעה לה נכות זמנית למשך חודשיים וחצי ממועד התאונה בשיעור 30% ולמשך חודשיים נוספים בשיעור 20%.

כן נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור 14.5% כאשר 5% מהם נקבעו בגין מגבלה בצוואר ו-10% בגין פגיעה שורשית צווארית בינונית אשר גרמה לנמלול ביד כאשר צוין כי נכות זו, שנקבעה על בסיס סעיף בתקנות המל"ל המתיחס לפגימה בתחום הנוירולוגי, כוללת גם נכות בגין התלונות על סחרחורת וכאבי ראש ממקור צווארי.

התובעת הגישה ערר על כך שהוועדה הרפואית לא הכירה בפגימה שנטענה גם בתחום א.א.ג ובמסגרת החלטת וועדת העררים זו ציינה כי "לא התרשמה מחסר נוירולוגי המקנה אחוזי נכות". בעקבות זאת משכה התובעת את עררה, בהתאם לזכות העומדת לה על פי תקנות המל"ל , כך שקביעת הוועדה הרפואית נותרה בעינה.

5. במסגרת הליך זה ביקשה הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום הנוירולוגי בין היתר על סמך אימרה זו של וועדת העררים, בקשתה זו התקבלה על ידי כאמור בהחלטה מיום 19.3.18. בסופו של יום החלטתי זו בוטלה לאחר שבקשת רשות הערעור של התובעת התקבלה (בר"ע (מחוזי חי') 4 005-05-18, כאשר רשות ערעור שהוגשה ע"י הנתבעת לבית המשפט העליון נדחתה (רע"א 683/18 פסק הדין מיום 27.3.19)).

משכך הליך זה מתנהל על בסיס קביעת המל"ל, דהיינו שלתובעת נותרה נ כות רפואית משוקללת בשיעור 14.5% כתוצאה מפגיעתה בתאונה.

6. התובעת כאמור, היתה בת 34 במועד התאונה, כאשר כשנה וחצי לפני התאונה ילדה תאומים , שאחד מהם אובחן בגיל צעיר מאד כסובל מאפילפסיה. בהתאם לעדות האב שנשמעה בפניי, בשנתיים הראשונות בחייו של הילד הוא סבל מהתקפים תכופים וחוזרים, דבר שחל בו שיפור מסוים בהמשך הדרך מבחינת תכיפות ההתקפים .

אקדים ואומר כבר בשלב זה כי מצאתי את עדות התובעת ובעלה כמהימנות והם תיארו בכנות גם את הקשיים בחייהם שאינם קשורים לתאונה. עם זאת, ביחס לחלק ניכר מטענות התובעת, בעיקר ב נוגע לקשייה בעבודתה לאחר התאונה, לא הובאו עדויות של עובדים או לקוחות שיש בהם לתמוך בטענות אלו.

מאחר ועדות התובעת בעניינים אלו היתה עדות יחידה של בעל דין, ועל אף שמצאתי את עדותה כמהימנה ככלל, הרי שלא ניתן להתעלם מן העובדה כי היא בעלת אינטרס ברור בתוצאות ההליך ולפיכך מקום בו טענותיה יכולות היו להיתמך בראיות של עדים "ניטרליים" או במסמכים , כפי שיפורט להלן, ואלו לא הובאו, אינני מוצאת מקום לקבוע על סמך טענותיה בלבד ממצא בדבר השלכות פגיעתה על תפקודה לאחר התאונה.

גם ביחס לתיאור הבעל את הקשיים שחווה התובעת בתפקוד במסגרת המשפחתית והמטלות הנוספות שהוא נטל על עצמו בשל כך, יש לבחון בזהירות הראויה, בעיקר בהתחשב בעובדה כי מדובר בתובעת שמנהלת קריירה כעצמאית, בד בבד עם גידול ילדים צעירים (אשר שניים מהם סובלים מתחלואים, התאום הקטן מאפילפסיה והבכור מצליאק) , ולפיכך גם אלמלא התאונה, ברי כי לא יכלה למלא את כל צרכי משק הבית בעצמה והיתה נזקקת לעזרת בעלה.

7. עד שנת 2014 עבדה התובעת כשכירה, ועפ"י הדיווח למל"ל שכרה הממוצע עמד על 7,200 ₪ לחודש.

לקראת סוף שנת 2013 ביצעה התובעת מהלכים לצורך מעבר להיות עוסקת עצמאית במקצועה כיועצת מס. לצורך כך, כפי שעלה מעדותה, ניהלה מו"מ עם בעל חברה שהסכים להעסיקה כיועצת מס של החברה בבעלותו, זאת כעצמאית ולא כשכירה של החברה. בתצהירה של התובעת לא צוין דבר ביחס לאותה התקשרות, הבסיס לה ואופן קביעת התגמול עבור השירותים שנתנה התובעת לאותה חברה. רק בעדותה התברר כי התקשרות זו היתה הבסיס לפתיחת עסקה העצמאי וכי את עב ודתה בעבור אותה חברה החלה בחודש 1/14, בסמוך לפני התאונה , וזו כללה התיצבות יומיומית במשרדי החברה.

חרף העובדה כי התקשרות זו, בהתאם לעדות התובעת , היתה הבסיס ליציאתה לניהול עסק עצמאי, התובעת לא צרפה העתק של ההסכם בינה לבין אותה חברה וגם לא פרטה , גם לא בעדותה, את הבסיס לתגמול ששולם לה. בסופו של יום על פי שומת המס לשנת 2014, הכנסתה החייבת עמדה על 163,807 ₪ לכל השנה (דהיינו ממוצע של כ-13,650 ש"ח לחודש , לפני הפחתת מס הכנסה). נתון זה מאפשר לגזור את ההכנסה החודשית הממוצעת של התובעת במהלך שנת 2014 אולם לא ניתן ממנו להסיק את הבסיס שעל פיו חושב ושולם לה התגמול מאותה חברה. התובעת טענה בעדותה כי במקביל לעבודתה עבור החברה גם התחילה בפיתוח צבר לקוחות פרטי, אולם לא ניתן, בהעדר דו"חות מפורטים או פרטי ההתקשרות, לקבוע באיזו מידה ההכנסה לשנת 2014 היתה מעבודתה עבור החברה בלבד, או שכללה הכנסה הנובעת מפיתוח העסק העצמאי שלה במקביל למתן השירותים לאותה החברה.

8. במהלך עדותה של התובעת התברר עוד כי אותה חברה נכנסה להליך של פירוק או יותר נכון, כדבריה, האדם איתו התקשרה הגיע לפשיטת רגל, ובשל כך ההתקשרות בין ה צדדים לא נמשכה לתוך שנת 2015.

9. יצוין וגם על כך אין מחלוקת, כי התובעת שבה לעבודתה עבור אותה החברה יומיים לאחר אירוע התאונה, והיא לא הצביעה על כך שהחסירה מעבודתה במהלך שנת 2014 בגין פגיעתה בתאונה. לט ענתה, חזרתה המיידית לעבודתה נבעה מכך שבשל יציאתה לעצמאות, חשה שאינה יכולה להיעדר מעבודתה וזאת למרות הקשיים שחוותה. לטענתה לא יכלה להמשיך ולעבוד שעות ארוכות בשל הכאבים וההגבלות מהן היא סובלת.

כפי שציינתי קודם, לענין זה לא העידה התובעת את בעל החברה או עובדים אחרים בה שיתמכו בטענתה כי עבדה פחות שעות לאחר חזרתה לעבודה, ואף לא הצביעה על כך שהתגמול שאמור היה, בהתאם להסכם, להשתלם לה עבור עבודתה, היה נמוך יותר בשל כך. גם באם נכונה טענת התובעת כי אותו בעל חברה "נעלם" לאחר שפשט רגל ומשכך לא ניתן היה להעידו, הרי מעבר לכך שלא הוכח שנעשה נסיון לאתרו, בעיקר עומדת לחובת התובעת העובדה כי לא חשפה כלל את בסיס עבודתה בשנת 2014, לא הציגה את הסכם ההתקשרות ולא הציגה מסמכים (חשבוניות למשל) המעידים על כך שהיקף עבודתה לאחר התאונה נפגע כתוצאה מפגיעתה. נתונים אלו אמורים להיות בהישג ידה של התובעת ואי הצגתם תומכת במסקנת הנתבעת כי ככל הנראה אין בהם להצביע על ירידה בהיקף עבודתה או בהיקף השתכרותה מהחברה במהלך שנת 2014 (לעומת המוסכם).

10. במהלך עדותה ועדות בעלה, ובניגוד לאמור באופן כללי בתצהירה, התברר כי חרף פגיעתה, התובעת שבה לעבודה מלאה במשרדה העצמאי, ולשם כך היא נוסעת יום יום מביתם שביהוד למשרדה שבאשקלון, כשהיא נוהגת ברכבה , ו יום עבודתה נמשך, לרוב , משעה 09:00 ועד השעה 18:00-19:00 . אמנם התובעת ציינה כי מתוקף היותה עצמאית שעותיה גמישות ולעיתים היא גם חוזרת הביתה מוקדם יותר, דבר שהוא ממאיפייני עבודה כעצמאי.

התובעת לא העידה מי מהעובדים במשרדה לתמוך בטענתה כי לעיתים היא נאלצת להפסיק עבודתה בשעות מוקדמות יותר בשל מיחושים הקשורים לפגיעתה בתאונה, ומדובר בעדים שבהישג ידה של התובעת לכל הדעות.

מעדות בעלה, אשר ביקש לתאר את הקושי שהיא חווה בעבודתה כך שבמקרים מסויימים אפילו לא יכלה לנהוג חזרה הביתה וביקשה כי יאסוף אותה ממשרדה, עלה כי במהלך כל התקופה מאז התאונה ועד היום (6 שנים) הדבר קרה 3-4 פעמים (עמ' 4 שורות 14-20) .

11. מעבר לכך שהתובעת לא העידה מי מהעובדים עימה במשרד לתמוך בטענותיה, היא גם לא הציגה כל תיעוד רפואי, לאחר 8/15 , המעיד על פניה לקבלת טיפול רפואי או על תלונות תכופות בגין כאבים שניתן לייחס אותם לפגיעתה בתאונה.

בהקשר זה יש לציין שהתובעת סבלה, שנים ארוכות עוד לפני התאונה , ממיגרנות וכי לאחר לידת בנה הבכור בשנת 2008, החלה ליטול באופן קבוע טיפול תרופתי נוגד חרדה (ציפרלקס/רסיטל). אמנם התובעת בעדותה טענה כי לאחר לידת בנה הבכור חל שיפור משמעותי במיגרנות מהן סבלה בצעירותה , אולם מנגד העובדה שהחלה ליטול טיפול תרופתי נוגד חרדה לאחר הלידה, תומך בטענת הנתבעת כי מדובר באשה צעירה שסבלה מתסמינים רגשיים או אחרים, בגינם קיבלה טיפול תרופתי ממושך עוד לפני התאונה. נתון זה יש לקחת בחשבון בין היתר בבואנו לבחון את טענותיה בדבר קשיים בביצוע העבודה, קשיים שיכולים, מעצם טיבם, לנבוע ממכלול נסיבות, המצביעות על כך שאאין מקום להסיק כי כל קושי עימו מתמודדת התובעת מאז התאונה (כג ון בגין כאבי ראש), נובע ישירות מפגיעתה בתאונה.

נכות תפקודית
12. כאמור לעיל, נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 14.5% כקביעת המל"ל.

עם זאת אני סבורה, כטענת הנתבעת , כי במקרה זה האספקט התפקודי של הנכות נמו ך משיעור הנכות הרפואית. כפי שציין ב"כ הנתבעת בטיעונו, הנכות כולה ניתנה בגין "שברי פגימות" אשר כל אחת מהן מקנה נכות מזערית , שבהצטרפן יחד, הביאו לקביעת הנכות בשיעורה המשוקלל.

הנכות בגין הצוואר שנקבעה בשיעור של 5% הינה כזו שניתנה בגין הגבלה שאינה מגיעה לכדי "הגבלה קלה" שכן, אינה מקנה את ה-10% שקובעת תקנה 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1957 בגין מגבל ה קלה בצוואר.

הנכות הנוירולוגית ניתנה בגין שילוב פגימות הן של תחושת נימול בפנים ובראש שלא נמצא לו הסבר בבדיקות שבוצעו לתובעת, הן בשל פגיעה שורשית קלה ביותר בחוליות הצוואר והן בשל תלונות על כאבי ראש וסחרחורות. בגין כל אלו, מצאה הוועדה לקבוע 10% לפי סעיף 31(1)(א) הקובע נכות בשיעור 10% מקום בו קיימת פגיעה שורשית צווארית שההסתמנות הקלינית שלה אינה תואמת איזה משאר הסעיפים הקטנים של תקנה 31(א). עיון בסעיפים האחרים של תקנה 31(א) מצביע על כך ש נדרשים סימפטומים המצביע ים על פגיעה בעצב מסויים בדרגה העולה לפחות להפרעה תפקודית קלה, על מנת שתקבע נכות בשיעור 10%. הדרך בה בחרה הועדה הרפואית במקרה זה לקבוע נכות נוירולוגית בין פגיעה שורשית בצוואר, מעידה למעשה כי אף אח ד מהסימפטומים מהם סובלת התובעת לא הגיע לדרגה קלה, בפני עצמ ו, ולפיכך לא הצדיק קביעת נכות בהתאם לאיזה מהפגימות המפורטות בשאר חלקי תקנה 31(א).

13. ניתן להיווכח, עם כן, שהנכות שנקבעה לתובעת הינה בגין מספר פגימות קטנות אשר אין להן השפעה של ממש על יכולת התנועה בצווארה של התובעת. עם זאת ברי כי אלו יכולות להשפיע על יכולת ריכוז וישיבה ממושכת או להתעייפות מוגברת שכן מכלול הפגימות שתוארו בפרוטוקול הועדה הרפואית נוגעות לאותו אזור בגוף , דהיינו ראש וצוואר ויש בהצטרפן למכלול כדי להביא לקושי כז ה. אולם אני סבורה כי השפעתן התפקודית פחותה משיעור הנכות הרפואית שנקבעה שכן אין היא מונעת ביצוע פעולות כלשהן מהתובעת, אלא לכל היותר מקשה על ביצוען לאורך זמן, ולפיכך יש להעמידה לדעתי על נכות תפקודית של 10%.

מסקנתי זו עולה בקנה אחד עם עדות התובאת שלא תארה בתצהירה או בעדותה כי פגיעתה מונעת ממנה מלבצע פעולות כלשהן, אלא תיאורה נוגע לקושי בביצוען, בעיקר לאורך היום כולו, וגם תיאורים אלו לא נתמכו בראיה מלבד עדות התובעת ובעלה.

גריעה מכושר ההשתכרות
14. לאחר שקבעתי כי נכותה התפקודית של התובעת עומדת על שיעור של 10%, נדרשת אני לבחון באם יש בנכות תפקודית זו כדי לשקף את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובעת בגין פגיעתה בתאונה. במקרה זה, אני סבורה שאין מקום לקבוע שקיימת קורלציה מלאה בין הנכות התפקודית הזו לבין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובעת ואפרט.

15. ראשית, ביחס לעבר ובניגוד לנטען על ידי התובעת, לא ניתן לייחס את הירידה בהשתכרות התובעת בשנים 2015 – 2016 (לעומת שכרה בשנת 2014) אך ורק לפגיעתה בתאונה. כפי שפורט לעיל, בתחילת שנת 2015 הפסיקה ההתקשרות בין התובעת לבין החברה בעקבות פשיטת הרגל של בעל החברה והיא פנתה לפתח את העסק העצמאי שפתחה כאמור ב-1/14.

טענת התובעת כי גם במהלך שנת 2014, במקביל לעבודתה עבור אותה חברה, החלה לפתח צ בר לקוחות פרטיים, לא נתמכה בבדל ראיה שכן התובעת לא הציגה נתונים המעידים על כך שהיו לה, בשנת 2014 (או אפילו בשנת 2015) הכנסות שאין מקורן בהסכם עם החברה. לו רצתה התובעת לשכנע בטענה זו, לא היה כל קושי שתציג דוחות כספיים ו/או חשבוניות ו/או עדויות לקוחות המעידות על כך שיצרה התקשרויות עצמאיות שלא היו קשורות לעבודתה בחברה עוד במהלך שנת 2014.

מעבר לכך, התובעת גם לא הוכיחה כי ההסכם בינה לבין החברה התיר לה לעשות כן במקביל למתן שירותי ייעוץ המס לחברה, או מה הוא היקף השירות שהתחייבה לתת, ולפיכך לא ניתן לקבל כפשוטה, את עדותה כי פיתחה את צבר לקוחותיה הפרטי במהלך שנת 2014.

16. שנית, לא ניתן להסיק מעצם העובדה שחלה ירידה בהכנסות התובעת המדווחות כפי שאלו מפורטות בשומות, כי ירידה זו נובעת מפגיעה בהיקף עבודת התובעת כתוצאה מפגיעתה בתאונה.

אמנם הכנסותיה בשנת 2015 ירדו לסך של 88,866 ₪ (סכום של 7,405 ₪ בממוצע לחודש, לעומת מעל 13,000 ₪ בשנת 2014) אולם אין כל דרך להסיק כי ירידה זו חלה בשל קשיי התובעת לעבוד, או בשל העובדה המצערת כי ההתקשרות עם החברה, עליה ככל הנראה תכננה את הכנסותיה כעצמאית, לפחות בשנים הראשונות, חדלה מלספק לה הכנסה.

17. טענת ב"כ התובעת בסיכומיו כי יש לראות את הכנסתה בשנת 2015 כפרי המאמצים שהשקיעה התובעת בשנת 2014 במקביל לעבודתה עבור החברה (טענה שכמובן לא פורטה בתצהיר אשר כלל לא התיחס לאותה התקשרות עם החברה), נסמכת על הסברי התובעת כי את ההכנסות מעבודתה כיועצת מס, ניתן לראות בשנה העוקבת בשל מועד הגשת הדוח ו קבלת השומה על ידי הלקוח אשר רק לאחריה ובעקבות החזרים שהוא מקבל, היא מקבלת את שכרה (סעיף 31 לתצהירה וכן עמ' 7 שורות 3-6 ).

אלא שטיעון זה של התובעת, מעט מתעתע. באם טענת התובעת היא כי בשנת 2014 הצליחה, בנוסף לעבודתה עבור החברה , גם לייצר צבר לקוחות שהביא להכנסה בשנת 2015, הרי שטענה זו עומדת בסתירה לטענתה הנוספת כי בשל פגיעתה בתאונה, היתה מוגבלת בעבודתה. ממה נפשך - באם הצליחה גם לתת את השירות המלא לחברה כפי שנדרשה בהסכם ו גם ליצור צבר לקוחות, המשמעות היא שלמרות שהעסק היה ממש בתחילת דרכו וחרף פגיעתה בתאונה שבשנה הראשונה לאחריה קיים תיעוד בדבר קבלת טיפול רפואי ותלונות חוזרות, הצליחה לבצע את עבודתה ב אופן מלא, ואף מעבר לכך, בצורה שייצרה לה הכנסה בשנת 2015.

מעבר לכך, בהעדר הדו"חות המלאים של העסק לא ניתן לשלול את האפשרות כי למרות פשיטת הרגל של בעל החברה המשיכה התובעת לקבל תגמולים כלשהם מהחברה בשנת 2015 (בין אם ישירות מהחברה ובין אם מקופת הפירוק/פש"ר), כך שאין לדעת באם ההכנסות בשנת 2015 אכן היו מלקוחות פרטיים בלבד.

18. שלישית, ניתן לראות כי בשנת 2016 חלה ירידה משמעותית נוספת בהכנסות התובעת ואלו עמדו על סך של 31,338 ₪ (ממוצע של 2,611 ש"ח לחודש) . לטענת התובעת ירידה זו , כמו הירידה שחלה כבר בשנת 2015, נובעת מהפגיעה בתפקודה בעסק.

שוב, מאחר והתובעת לא הציגה כל פירוט לשומות לא ניתן לדעת איז ה הוצאות ייחסה התובעת לעסק, האם באותה שנה חל גידול משמעותי בהוצאות (לעומת שנת 2014 שבה כנראה לא נדרשה להשקעות או הוצאות משמעותיות בעסק) אשר הביא לירידה בהכנסה, והאם למשל ביצעה בשנים 2015-2016 השקעות שונות לצורך קידום עסקה, דבר שהוא טבעי ורגיל בשלב של פתיחת עסק עצמאי, בוודאי מקום בו מקור הכנסה שתכננה שיהא לה, נפסק לאחר שנה בלבד. נכון שמדובר בעסק משרדי שאינו נדרש להשקעה במכונות או בציוד מאוד יקר, ומלבד משרד ותוכנו (לרבות תוכנות מתאימות) אין לו הוצאות "כבדות". אולם באם רצתה התובעת לשכנע כי אותה ירידה בהכנסות בשנים 2015-2016 אכן נובעת מקושי בתפקודה, צריכה היתה להציג ראיות קונקרטיות התומכות בכך.

19. ההנחה שהירידה הנראית בהכנסות העסק בשנים 2015-2016 מקורה בסיבות אחרות ולא רק בירידה בהיקף עבודת התובעת בשל הפגיעה בתאונה, נראית כסבירה יותר, גם לאור העובדה שמדובר באותן שנים ראשונות שבהן מחלת הילד התבטאה במלוא עוצמתה , ואך סביר שהתובעת כעצמאית, יכולה היתה ו אף פינתה זמן נדרש לצורך טיפול בילד. דבר זה, בצרוף לסיום ההתקשרות עם החברה, סביר ביותר שהם שתרמו להתפתחות האיטית יותר של העסק ולירידה בהכנסות לעומת שנת 2014 .

הנחה זו מקבלת משנה תוקף מן העובדה שבשנת 2017, שכרה התובעת עובדים נוספים בהדרגה עד שהגיעה להעסקת 4 עובדים, ביניהם יועצת מס נוספת שכירה. עובדה זו תומכת במסקנה כי עד לאותה שנה התנהל העסק ב"קטן" , יחסית , תוך הסתמכות על עבודת התובעת בלבד וככל הנראה באותן שנים ראשונות של יציאה לעצמאות (ולאחר שההתקשרות עם החברה שהבטיחה לה הכנסה קבועה נקטעה באיבה ), פעלה להשקעה בבניית המשרד והגדלתו ובשל כך הכנסותיה היו נמוכות יותר מאלו שייצרה בשנת 2014 ומאלו שניתן לראות משנת 2017 ואילך .

20. בשנת 2017 חל זינוק משמעותי בהכנסות התובעת ואלו הגיעו לסך של 214,658 ₪ (סך של 17,888 ₪ ב ממוצע לחודש). לגבי שנת 2018 לא הציגה התובעת דו"חות על אף שבמועד שמיעת העדות כבר הוצאה לה שומה סופית. על פי דו "ח שהיא ערכה עבור עורך דינה, הכנסתה עמדה על סך של 280,000 ₪ לערך דהיינו, סך של כ-23,300 ₪ בממוצע לחודש.

21. בניגוד לטענת ב"כ התובעת, אינני סבורה כי יש לחשב את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת בהתאם לנכות התפקודית, ובוודאי שלא הרפואית. הנכות התפקודית הינה בעלת משמעות "נייטרלית", דהיינו באיזו מידה הנכות מפריעה לתפקוד היומיומי של התובעת, בין אם בעבודתה ובין אם בביתה.

במקרה דנן, איננו רואים מהנתונים שהוצגו ע"י התובעת כי עד היום, בחלוף 6 שנים מהתאונה, הפגיעה בתאונה גרמה לה להפסד השתכרות שמקורו בהכרח באותה פגיעה, ובוודאי שאין מקום לקבוע ששיעור הגריעה בהכנסותיה הינו ביחס ישיר לנכות התפקודית שהותירה לה הפגיעה בתאונה.

בסיסי השכר לחישוב הפסדי התובעת
22. כפי שעלה מהפירוט שניתן לעיל, שכרה של התובעת קודם לפתיחת העסק כעצמאית (7,200 ₪ לחודש) אינו יכול להוות בסיס לחישוב הפסדיה לאחר התאונה.

עם זאת אינני מקבלת טענת התובעת כי את הפסדיה לעבר יש לחשב על בסיס שכרה הממוצע בשנת 2014, שכן כפי שנוכחנו במהלך עדותה, שכר זה היה תוצאה של הסכם התקשרות שהסתיים בשנת 2014 ולפיכך אין בו לשקף שכר שהתובעת כבר הצליחה להפיק מעסקה החדש (ללא אותה התקשרות). ברי כי הכנסות התובעת בשנים 2017-2018 אינם יכולים לשקף את ההכנסה שהיתה צפויה לה ב שנים הראשונות של פתיחת העסק העצמאי, ולפיכך אני מוצאת לנכון לחלק את התקופה לעבר ולהעמיד את השכר לצורך חישוב הפסדי עבר עד לשנת 2017 על סך של 10,000 ₪ (לאחר ניכוי מ"ה) כממוצע שכרה בשנים 2013-2015.

להמשך התקופה, דהיינו משנת 2017 ולעתיד – לאור הנתונים שהציגה התובעת לשנים 2017-2018 (גם בכפוף לסייג שלא צרפה שומה לשנת 2018 ואף לא דו"ח שנתי שהגישה לשנת 2019 (כאשר ההוכחות נוהלו בחודש 7/20)), אני קובעת כי יש להעמיד את שכרה לעתיד על פי השכר הנוסק כלפי מעלה בשנתיים 2017-2018, שכר ברוטו בסך של 23,400 ₪, (השכר לו טענה התובעת בתצהירה ונמוך מזה שנטען בסיכומי ב"כ!) , ממנו יש לנכות את רכיב מ ס ההכנסה (13%) , כך ששכר הבסיס יעמוד על סך של 20,358 ₪.
אציין כי שיעור מ"ה חושב על ידי בהתאם לנתונים העולים מתקציר שומה לשנת 2017 ובהתאם לחישוב במחשבון חשב בהתאם לנתוני התובעת, זאת מאחר ולא הוצגו נתונים מהם ניתן ללמוד מה הוא שיעור הניכוי בפועל מהכנסותיה.

הפסדי השתכרות בעבר
23. למעשה, בהעדר ראיה לכך שאותה ירידה בהכנסות לשנים 2015-2016, אכן נבעה מהיעדרות של התובעת מעבודתה או מביצוע עבודתה בהיקף קטן יותר בשל פגיעתה, לא ניתן לבסס עליה את חישוב הפסדי ההשתכרות של התובעת לעבר, וגם אינני מקבלת טענת התובעת כי יש לערוך חישוב אריתמטי על בסיס שכרה בשנת 2014 ושיעור הנכות התפקודית.

טענת ב"כ התובעת כי פגיעתה של התובעת מאיטה את קצב עבודתה ולעיתים מחייבת אותה לקבל את עזרת העובדים הנוספים ובעיקר יועצת המס הנוספת ששכרה, צריכה היתה להיתמך בעדות מי מהעובדים שכן, הדבר אינו משתקף בדוחות ההכנסה. הטענה כי העובדים הנוספים נשכרו לכאורה על מנת לכפות על קשייה של התובעת בגין פגיעתה, הינה טענה שצריך היה לתמוך אותה בראיות של ממש. כאמור, סביר יותר כי עובדים אלו נשכרו עם צמיחת העסק ולצורך ביצוע העבודה הרבה הנדרשת מגידול מבורך של העסק, והתובעת לא טרחה להביא ולו בדל ראיה שיעיד על כך כי שכירת איזה מהעובדים, נעשתה על מנת "לכפ ר" על איטיותה או קשייה בביצוע עבודתה כתוצאה מפגיעתה בתאונה.

24. כפי שציין בצדק ב"כ הנתבעת הפסד השתכרות בעבר הינו נזק מיוחד שטעון הוכחה והתובעת לא הוכיחה שהירידה הנראית בהכנסות לשנים 2015-2016, נובעת מפגיעתה בתאונה וגם לא הצביעה על ירידה ספציפית אחרת שהכנסותיה ספגו בשל מגבלה הנובעת מהתאונה דווקא.

עם זאת, כמובן, שאין מקום לקבוע היעדרו של הפסד השתכרות בעבר אלא יש לפסוק במקרה זה סכום גלובאלי מתון המבטא את העובדה שאדם הסובל תכופות מכאבי ראש צוואר ותחושת נימול, הדבר בוודאי שפוגע במידה מסוימת בעבודתו במיוחד כאשר מדובר בעבודה שהיא בעיקרה משרדית ומתנהלת מול מחשב.

לענין זה הפניית ב"כ הנתבעת לפסק הדין שניתן בע"א (מחוזי חי') 41082-10-17 חד אסף בע"מ נ' המל"ל (11.6.18) (אשר רע"א 5415/18 שהוגשה עליו אינה דנה בסוגייה זו), מתעלמת מן העובדה כי בית המשפט המחוזי שם אמנם הפחית את שיעור הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר שנפסק בהעדר ראיות מספקות, אולם מנגד, נפסק שם סכום גלובאלי נמוך יותר המשקף את אי מיצוי יכולת ההשתכרות של הנפגע שם במשך תקופה ארוכה, גם בהעדר ראיה להפסד קונקרטי (סעיפים 33-37 לפסק הדין).

25. משכך אני קובעת את הפסדי ההשתכרות בעבר של התובעת כדלקמן:
בגין התקופה הראשונה ממועד התאונה ועד סוף שנת 2016 - סכום גלובאלי של 25,000 ₪ (חישוב מלא לפי הנכות התפקודית לתקופה זו על בסיס שכר של 10,000 ₪ היה מביא לסך של 35,000 ₪)

בגין התקופה שמינואר 2017 ועד 7/20 – סכום גלובאלי של 60,000 ש"ח
(חישוב מלא לתקופה זו לפי הנכות התפקודית היה מביא לסך של 87,540 ש"ח).

הפסדי השתכרות לעתיד
26. מהנתונים שהביאה התובעת עולה בבירור שהחל משנת 2 017 חלה עליה משמעותית בהשתכרותה, עליה מדורגת התואמת עסק חדש לאחר שנות ההקמה. לאור אופי עבודתה של התובעת ולאור נתונים אלו, אני סבורה כי אין לחשב את הפגיעה בכושר השתכרותה לעתיד בחישוב אקטוארי כמכפלה של הנכות התפקודית אלא כסכום גלובאלי המבטא את העובדה כי מדובר באשה צעירה מאד בתחילת דרכה המקצועית אשר חרף הפגימות מהן היא סובלת, הצליחה לבנות עסק לתפארת. לטעמי על הפיצוי לשקף את האפשרות שאותה פגימה אכן תגרע מכושר השתכרותה בעתיד, חרף העובדה שעד היום לא הוכח כי קיים לכך ביטוי של ממש בשנים האחרונות.
לטעמי הסכום שיש לפסוק הינו340,000 ₪.
(חישוב אקטוארי לפי נכות תפקודית בשיעור 10% X 20,358 ₪ X 237.18 (מקדם היוון עד גיל 70) = 482,851 ש"ח)

פנסיה
27. מאחר ומדובר במי ש בוצע לה חישוב הפסד השתכרות כעצמאית לעבר ולעתיד, ומאחר וזו לא הציגה הפרשה לפנסיה שביצעה עד היום חרף העובדה שחלה עליה חובה להפריש לפנסיה, אי ן כל בסיס לטענת ב"כ כי יש לפצותה בשיעור של 12.5% מהפסד השתכרותה בגין הפסדי פנסיה, בדומה לקביעת ההלכה הפסוקה ביחס לעובדים שכירים.

כידוע שיעור זה של פיצוי נקבע ביחס לשכירים כרכיב המבטא את הפרשת המעביד, אותה מאבד התובע בשיעור שבו נפגעה השתכרותו. לעומת זאת עצמאי, החייב בהפרשה לפנסיה, עושה כן מהכנסתו הפנויה. דהיינו, מאותה הכנסה שבגינה נפסק לו הפיצוי בגין פגיעה בהפסד ההשתכרות. מכאן שבאם ייפסק הפסד פנסיה לעצמאי באופן מחושב של 12.5% בגין "הפרשות מעביד" שאין הוא זכאי להן, מדובר בכפל פיצוי , כפי שגם נקבע בפסק הדין אליו הפנה ב"כ התובעת (ת.א. (מחוזי ת") 43473-07-11 י.פ.ו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (11.1.18)).

בדומה לאשר נקבע שם בסעיף 93 לפסק הדין, מקום בו חישוב הפסדי ההשתכרות נעשה על בסיס ההנחה כי הנפגע הינו עצמאי ויישאר כזה, הרי שפסיקת פיצוי בגין הפסד פנסיה יהווה כפל פיצוי. שם נפסק פיצוי גלובאלי (בשיעור של 30% מהפיצוי המחושב לשכיר, באם הבנתי נכון את החישוב) וזאת בשל הקביעה שם כי לא ברור אם הנפגע שם ימשיך להיות עצמאי לכל שנות השתכרותו או יהא שכיר (סעיפים 94-98 לפסק הדין).

28. לטעמי, מקום בו חישוב הפסד ההשתכרות נעשה על בסיס ההנחה כי אדם יהא עצמאי עד סוף שנות השתכרותו (כפי שנעשה לעיל חישוב עד גיל 70), ההפסד היחיד שניתן לטעון לו בגין פנסיה הינו שיעור הגריעה מהרווח העתידי שההפרשות שיבצע , בהתאם לחובתו עפ"י החוק הקיים, ייצרו עבורו לעת פנסיה, זאת כשיעור הגריעה מהשתכרותו.

מאחר והתובעת לא הביאה נתונים כלשהם המאפשרים חישוב הפסד כזה ומנגד בהתחשב בקיומה של חובת הפרשה לפנסיה גם לעצמאים (חובה אשר קנס מוטל עליהם לצד אי קיומם), יש מקום לפסוק לכל היותר הפסד בסכום גלובאלי מתון, אף בהיעדר נתונים המאפשרים חישוב מדויק יותר (אם כי ספקולטיבי במהותו ). במקרה דנן אני סבורה שיש להעמיד סכום זה על סך של 13,000 ₪.

עזרת צד ג'
29. מתצהיר בעלה של התובעת, אשר הובא כדי להעיד על היקף העזרה שהתובעת נזקקה לה לאחר התאונה, עלה למעשה כי ב חודשים שבסמוך לאחר התאונה התובעת נעזרה בו לרבות בטיפול בילדים ובבית (סעי פים 3-4 לתצהירו), ולאחר מכן עיקר העזרה שנתן היתה בטיפול בילד החולה (סעיף 7 לתצהיר) ובהסעת התובעת לטיפולים רפואיים והסעתה לעבודה במשך תקופה ארוכה (סעיפים 5,6 ו-8 לתצהירו).

מעדותו התבררה תמונה מעט שונה –
ראשית, ביחס לטיפול בילד החולה, התברר כי הסיבה שהבעל הוא שנוסע לגן בעת הצורך נובעת הן מקרבה יחסית שלמקום עבודתו והן מהעובדה שהתובעת נחלצת מההתקפים שחווה הילד (עמ' 3 שורות 23-27).
שנית, התברר, כפי שפורט לעיל, כי במהלך 6 השנים שמאז התאונה נקרא הבעל 3-4 פעמים להסיע את התובעת חזרה הביתה ממקום עבודתה באשקלון, וכי לאורך כל התקופה היא נוהגת הלוך וחזור לעבודתה באופן יומיומי.
שלישית, באשר לקניות שנטען כי התובעת ביצעה קודם ונטען כי לאחר התאונה נא הבעל בעיקר הנטל, הרי שיש לקחת בחשבון את הנתונים הכוללים לפיהם עד בסמוך לפני התאונה, עבדה התובעת כשכירה ולא כעצמאית ומשכך, יש להניח כי לאחר חזרתה לעבוד במהלך שנת 2013 לאחר לידת התאומים , היא זו שביצעה את הקניות בין היתר מאחר וגם עבדה בהיקף פחות מזה שהיא עובדת בו כיום כעצמאית. מכאן, שהשינוי שחל בכך שהבעל החל לבצע את הקניות יותר מאשר התובעת, נובע בין היתר מן העובדה שמרגע שהפכה לעצמאית, היתה פחות זמינה לבצע את הקניות, והדבר עולה בקנה אחד עם שעות עבודתה הנוכחיות אשר בוודאי היו מונעות ממנה לבצע את הקניות, בין אם נפגעה בתאונה ובין אם לאו . יתרה מכך, מעדות הבעל עלה למעשה כי בשנים האחרונות חזרה התובעת לטפל בקניות וזאת באמצעות קניות באינטרנט בעוד שהוא מבצע השלמות של קניות, בעיקר ירקות ופירות (עמ' 4 שורות 21-28) וזאת שוב ככל הנראה, יותר בשל חוסר זמינותה של התובעת מאשר בגלל המגבלה הקלה ממנה היא סובלת.

אוסיף ואומר כי העובדה שבני זוג חולקים במשימות משק הבית הפכה להיות נפוצה ושכיחה, ואף אפשר להגיד בגדר הנורמה במידה רבה, בוודאי מקום בו שניהם חולקים בפרנסת המשפחה כפי שהדבר במקרה זה במובהק. לפיכך מקום בו הבעל מבצע חלק מעבודות הבית לרבות הקניות, אין בה בהכרח להנביע את המסקנה כי הדבר נובע מהמגבלה ממנה סובלת אשתו , אלא יותר מחלוקת התפקידים המקובלת בין אותם בני זוג.

30. לא התרשמתי מעדות התובעת והבעל כי הם נזקקים לעזרה של בני משפחה מעבר למקובל . כפי שציינה התובעת הם התגוררו בבית אימה בתקופה שלפני התאונה עד אשר עברו להתגורר בדירתם ביהוד , ובמועד זה גם החלו להיעזר בעוזרת בית לצורך הניקיונות. לא שוכנעתי כי שכירת עוזרת הבית קשורה באופן כלשהו למגבלות התובעת אלא קשורה במלואה לעובדה שזו בחרה לצאת לעצמאות ולהשקיע את מירב זמנה בפיתוח עסקה , ובחירה זו יחד עם המטלות של טיפול בשלושה ילדים ששנים מהם סובלים ממחלות, לא הותירה לה זמן גם לביצוע עבודות ניקיון הבית. אני בהחלט מקבלת את הטענה כי המגבלה שנותרה לה מקשה עליה לבצע חלק משאר מטלות הבית שה עוזרת אינה מבצעת, וכי באלו היא נזקקה מדי פעם לעזרת בעלה אולם, בוודאי שאין בסיס לטענה כי היא נזקקת לעזרה בהיקף ניכר בגין הנכות שהערכתי את מידת התפקודיות שלה ב- 10%.

בניגוד לאשר נטען בתצהיר, ניתן היה להבין מעדותה של התובעת כי היא נזקקת לעזרת אחותה בעיקר מקום בו הילד סובל מהתקף והיא נמצאת לבד בבית ואז היא מזעיקה את אחותה לעזור לה. מדברי הבעל עלה כי הקושי להתמודד עם התקפי הילד, אינו קשור בהכרח לקושי פיזי כלשהו אלא דווקא לקושי רגשי שיש לתובעת בהתמודדות עם מחלת הילד.

31. לאור כל האמור, אני סבורה כי אין מקום לפסיקת עזרה בסכומים המתקרבים לאלו שנטענו בסיכומי ב"כ התובעת אלא יש לפסוק סכום מתון לעבר ולעתיד המבטא את אותו צורך מסוים בעזרה מוגברת של הבעל בעניינים מאד ספציפיים ואשר אינה נובעת מבחירותיה של התובעת אלא מ אותה מגבלה שנגרמה לה בתאונה, אשר בהחלט יכולה להקשות על תפקודה בבית בשעות הערב לאחר יום עבודה ארוך.

32. בעלה של התובעת אשר נטען כי הוא זה שעזר לה בתכיפות רבה לאחר התאונה ומאז, לא הצביע על הפסד שכר שנגרם לו מאז התאונה ועד היום כתוצאה מהיזקקות התובעת לעזר תו, וגם בכך יש לתמוך במסקנתי כי אין מדובר בעזרה בהיקפים משמעותיים ובוודאי לא כאלו שגורמים לנזק ממון של ממש.

לאור כל האמור אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג' על סך של 15,000 ₪ לעבר ולעתיד.

הוצאות
33. כפי שצוין לעיל, התובעת לא הוכיחה קבלת טיפול רפואי כלשהו לאחר חודש 8/15 וטענתה במהלך עדותה כי לאחרונה הופנתה לקבלת טיפול במרפאת כאב לרבות מתן זריקות בראש להקלת כאביה, לא נתמכה בבדל ראיה.

גם באם ניתן להסתמך על עדותה של התובעת, חרף היעדר מסמך רפואי בעניין זה, הרי שאין כל דרך לקבוע באם הטיפול הוצע, נובע מהפגימות שמקורן בתאונה או אולי דווקא מאותם כאבי ראש מיגרנ יים שסבלה במשך שנים גם קודם לתאונה.

בכל מקרה, בהיעדר טיפולים רפואיים משמעותיים, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד מעבר לסכום מתון בגין הצורך בקבלת טיפול רפואי מעט יותר אינטנסיבי בשנה וחצי שלאחר התאונה והנסיעות שנדרשו לשם כך.

34. נכונה טענת ב"כ הנתבעת כי לו היתה התובעת נושאת בהוצאות כספיות משמעותיות בגין פגיעתה בתאונה, היתה זכאית לפנות למל"ל לקבל החזר בגינן, בהיות התאונה תאונת עבודה. מנגד, ידוע לכל כי ישנן הוצאות שלא ניתן לקבל החזר המל"ל בגינן (כגון הוצאות בגין נסיעות ברכב פרטי וכדומה) ולפיכך יש מקום למתן פיצוי אולם זאת כאמור, בשיעור מתון.

אני מוצאת להעמיד את הפיצוי בסך של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד.

35. כאב וסבל- מחושב לפי הנכות, בהעדר אשפוז – 25,475 ש"ח

חישוב נזקי התובעת
הפסד השתכרות בעבר (סעיף 25 לעיל) - 85,000 ₪
הפסד השתכרות לעתד (סעיף 26 לעיל) - 340,000 ₪
הפסד פנסיה/זכויות סוציאליות (סעיף 28 לעיל) - 13,000 ₪
עזרת צד ג' עבר ועתיד (סעיף 32 לעיל) - 15,000 ₪
הוצאות (סעיף 34 לעיל) - 5,000 ₪
כאב וסבל (סעיף 35 לעיל) - 25,475 ש"ח
סך כל נזקי התובעת - 483,475 ש"ח

מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל כשהם משוערכים להיום – 44,593 ₪

משכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 438,882 ₪ בצרוף החזר אגרה ששולמה (עם הצמדה וריבית עד היום), ובצרוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 66,754 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.