הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 50471-08-18

בפני
כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן

המבקש

אמיר גולוב

נגד

המשיבים

  1. אבנר חדד
  2. י.ח.ד יזמות בע"מ
  3. טטיאנה יעקובוב (פורמלי)

החלטה

עניין לנו בבקשה לצו מניעה אותו הגיש המבקש המורה למשיבים להימנע מלהעביר או למסור שיקים חוזרים ע"ס 667,753 ₪, שיקים שנמסר לביהמ"ש בישיבה מיום 20.9.18 כי הם נמצאים כרגע ברשותו של המשיב 1 לאחר שהועברו אליו מהמשיבה מס' 3 בהתאם להסכם ביניהם.

כאן המקום לציין כי בבקשה דן בשלב ראשון כב' השופט ניצן סילמן אשר נמנע מלהוציא את צו המניעה הזמני ואשר ציין בהחלטתו מיום 23.8.15 בסעיף 5 קשיים העולים מן הבקשה ואצטט אותם מתוך החלטתו.

"הבקשה אינה פשוטה. ראשית חלפו כ – 30 ימים מאז הפרת הסכם הפשרה וקרוב ל – 3 שבועות מאז הודעת הפיטורין.
שנית, לכאורה מופיע ב"כ המבקש גם כמייצג טטיאנה ויש בכך טעם לפגם.
שלישית, הסכם המחאת הזכות הינו בין המבקש ובין טטיאנה ולא ברור מדוע דווקא היא (הצד הישיר) זוכה למעמד "פורמאלי" בעוד המשיבים שאינם צד להמחאת זכות הם צד ישיר.
רביעית, הסכם הפשרה כולל מעין "כפית ייצוג" של גביית השיקים וגם נושא זה אינו פשוט.
עוד אציין כי מהפרוטוקול שצורף עולות תהיות אם בכלל הצדדים דנן הינם צדדים אמיתיים (ראה מעמדו של אותו אלי דדיה) משכך ודאי אין מקום לסעד במעמד צד אחד (והדבר גם לא נתבקש)".

בהחלטתי אתן בין השאר ביטוי לתהיות שעלו בהחלטתו של כב' השופט ניצן סילמן וזאת לאחר שהתקיים דיון במעמד כל הצדדים ובמהלכו שמעתי את מגיש הבקשה מר אמיר גולומב, את המשיב מס' 1 מר אבנר חדד ואת המשיבה הפורמאלית מס' 3 גב' טטיאנה יעקובוב.

המבקש הסביר את הבקשה במילים פשוטות. הוא עוסק בקניה ומכירה של שיקים.
במקרה שלפנינו, לטענתו, הוא בא בדברים עם הגב' טטיאנה לגבי שיקים שהיו נמצאים ברשותה ואשר נמסרו לה על ידי מר חדד באופן שהוסכם בין הצדדים כי תקבל תמורת השיקים הללו סך של 100,000 ₪ ובתמורה לכך תחתום על המחאת זכות הממחה למעשה למר גולומב את מלוא הזכויות של טטיאנה אל מול אבנר חדד ואל מול חברת י.ח.ד. יזמות בע"מ המשיבה 2 בבעלותו.

לעניין התמורה הכספית נטען על ידי המבקש כי שולמה ב – 4 שיקים (שאינם לפקודת גב' טטיאנה), האחד בסכום של 10,000 ₪ שאין מחלוקת כי נפרע, ו – 3 שיקים ע"ס 30,000 ₪ כל אחד אשר לטענת המבקש לא נפרעו ותמורתם שולמה במזומן באישורה של הגב' טטיאנה. הגב' טטיאנה מכחישה מכל וכל כי קיבלה את הסכומים של 90,000 ₪ במזומן ולטענתה שולם לה סכום של 10,000 ₪ מעין מתנה או רצון טוב אל מול המבקש ובא כוחו אשר למעשה היו הרוח החיה בתביעה שהגישה לביהמ"ש השלום בחיפה כנגד מר חדד וי.ח.ד. יזמות בע"מ.

הגב' טטיאנה טוענת כי לא הוסבר לה כלל משמעות החתימה על המחאת הזכות ובוודאי שלא נתנה הסכמתה להמחאת זכות זו. יתרה מזו המחאת זכות זו לא נחתמה בנוכחות המבקש עצמו כאשר גם מעורבות עורכי הדין לא היתה ברורה משום שלמעשה היה מדובר בסיטואציה שגם הייצוג של המבקש וגם הייצוג שלה היו למעשה על ידי אותו משרד דבר שכמובן יצר ניגוד אינטרסים ברור.

מכל מקום, לטענת הגב' טטיאנה ומר אבנר חדד, בהמשך ולאחר שהגיעו הצדדים להסדר פשרה עליו חתמו בכתב והגישו לבימ"ש השלום בחיפה שם התבררה התביעה של הגב' טטיאנה כנגד אבנר חדד ו – י.ח.ד. יזמות בע"מ, הגיעו הצדדים בתאריך 30.7.18 להסכם אשר נחתם על ידי כל הצדדים ובין השאר בנוכחות בעלה לשעבר מר משה יעקובוב במהלכו העבירה את כל השיקים לידיו של מר חדד כנגד תשלום כספי בסך 100,000 ₪. מר חדד אישר כי שילם את הסכום האמור ואף הציג בישיבת ביהמ"ש תמונה שלפיה מקבלת הגב' טטיאנה את הסכום במזומן. הגב' טטיאנה אישרה כי קיבלה את הסכום ועדיין לא עשתה בו שימוש משום שהיא רוצה להגיע להסדר נושים כזה או אחר.

לאחר ששמעתי את עמדות כל הצדדים בישיבת ביהמ"ש מיום 20.9.18 ואפשרתי לצדדים להגיב בכתב על צו המניעה המבוקש וכן לצרף מסמכים, אני נותן את החלטתי.

דין הבקשה להידחות תוך חיוב בהוצאות.

להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה.

1. המבקש לא היה צד להסדר פשרה אליו הגיעו המשיבה 3 והמשיבים 1 ו- 2 בתביעה שהוגשה בבית משפט השלום בחיפה ובמהלכה הגיעו הצדדים להסדר לפיו השיקים שהוחזרו לטטאינה ימכרו לאבנר חדד וחברת י.ח.ד יזמות וכנגד העברת ההמחאות ישולמו לטטאינה 100,000 ₪. גם הגב' טטאינה וגם מר חדד אישרו כי ההסכם בוצע הלכה למעשה באופן שהשיקים הועברו למר חדד והוא שילם במזומן לגב' טטאינה 100,000 ₪ ואף צירף תמונות המבטאות את ביצוע התשלום במזומן במשרדו. הגב' טטאינה לטענתה קבלה את אותם 100,000 ₪ אך טרם עשתה בהם שימוש שכן היא רוצה להגיע להסדר נושים.

2. המבקש טוען כי בשלב זה או אחר, הגיע הגב' טטאינה למשרדו ושם חתמה על המחאת זכות אשר סומנה כנספח ב' שלפיו המחתה בהמחאת זכות לטובת המבקש בהתחייבות מוחלטת ובלתי חוזרת את כל זכויותיה בקשר לתביעה שהגיש הממחה נג' י.ח.ד יזמות בע"מ ואבנר חדד במסגרת אותו תיק בבית משפט השלום בחיפה שכאמור המבקש לא היה צד בו.
לטענת הגב' טטאינה בעדותה בבית המשפט ביום 20.9.18 במשרדו של עו"ד הרינג נחתמה אותה המחאת זכות והתייחסותה אליה היתה כדלקמן ואני מצטט "אני לא מבינה מה זה המחאת זכות. חתמתי על יפוי כח שהוא נתן לי ואז אמר לי שיוכל לייצג אותי ושאקבל כספים של בית המשפט ומחתים אותי על המחאת זכות. בית המשפט יעביר את הכספים לאמיר גולוב והוא יעביר אלי את הכספים. זו היתה המחאת זכות פיקטיבית כמו שהוא אמר. אמר שאני אוכל עם הכסף הזה לעשות הסדר נושים ולסגור את החובות שלי".

3. עניין משמעותי נוסף שעלה במעמד החתימה על אותה המחאת זכות, שכאמור המשיבה 3 הלכה למעשה מתכחשת לה ואומרת שלא הבינה כלל את המשמעויות שלה שלא הוסברו לה. עניינם היה הטענה של המבקש כי במעמד המחאת זכות זו, קיבלה המשיבה 3 100,000 ₪. סכום זה שולם לטענת המבקש בדרך הבאה: 4 שיקים, שיק אחד ע"ס 10,000 ₪ שאין מחלוקת שנפרע ועוד 3 שיקים של 30,000 ₪ שלא היו לפקודת המשיבה 3. אין מחלוקת שלא נפרעו אלא שלטענת המבקש תמורתם שולמה במזומן כאשר ביחס לכל אחד מן השיקים מאחור אישרה המשיבה 3 כי קיבלה סך של 30,000 ₪ כאשר ביחד מדובר ב- 90,000 ₪ בחתימתה. שיקים מקוריים אלה לא נמסרו לבית המשפט משום שלטענת המבקש לא יכול היה להעביר אותם בתקופת החג אך הם נסרקו לתיק בית המשפט לאחר שלא הוגשו עם הבקשה המקורית יחד עם הכיתוב מאחור וחתימתה של המשיבה 3.
המשיבה 3 מכחישה מכל וכל כי קיבלה את הסך של 90,000 ₪.
בהקשר זה רב הנסתר על הגלוי. ראשית לא ברור מדוע היה צריך כלל לתת 3 שיקים שהמשיבה 3 כלל לא המוטבה שלהם ולאחר שתמורתם לא שולמה לטענת המבקש, הם שולמו במזומן כאשר לטענתו היא חתמה מאחור על קבלת המזומן.
שנית, לא ברור עמדתו של המבקש כפי שהוצגה בישיבת בית המשפט מיום 20.9.18 שבו ציין: "היא קיבלה ממני 100,000 ₪ שמתוכם 15,000 ₪ לעורך הדין שייצג אותי". כלומר המשמעות היא שלמעשה שולמו למשיבה 3 רק 85,000 ₪ ולא ברור מדוע היה צריך לקזז 15,000 ₪.
בעניין זה גם נחקר המבקש ועדותו לפחות בשלב זה לא הותירה רושם אמין. לא התרשמתי לפחות בשלב זה ולצרכי הבקשה כי הוכח תשלום של 100,000 ₪ למשיבה 3 על ידי המבקש. אני מודה ומתוודה כי יש אכן סימני שאלה רבים לגבי אותם 10,000 ₪ שאין מחלוקת בשיק שנפרע לפקודת המשיבה 3 אך לא השתכנעתי לגבי סכום נוסף מעבר לסכום האמור וזאת לצרכי הבקשה.

4. עניין המחאת הזכות ונסיבות החתימה הוצגו בתגובת המשיבים 1 ו- 2 לבקשה. המשיבים 1 ו- 2 מציינים כי נושא המחאת הזכות הנטענת על ידי המבקש עלתה רק בתאריך 2.8.18 בשעה 12.34 וזאת בהודעת וואטס אפ שהתקבלה אצל עו"ד קצוטי המייצג את המשיבים 1 ו- 2 מעו"ד באסם דקואר. הדבר מצביע על כך כי המשיב 1 לא ידע כלל על המחאת הזכות הנטענת ולכן גם פעולותיו היו לכאורה פעולות תמות לב שלא היה בהן כדי לנסות ולהוציא כספים שלא בצדק מן המבקש כי שמנסה המבקש לטענות בטענותיו המצביעות על כביכול קנוניה שנוצרה בין המשיבים 1 ו- 2 לבין המשיבה 3.

5. המשיבים 1 ו- 2 מעלים בטיעוניהם טענה חלופית לפיה המחאת הזכות אינה חלה על השיקים. לטענתם בתיק שהתנהל בחיפה לא התקבל דבר וזאת בזיקה לניסוח המחאת הזכות והתביעה נדחתה ללא צו להוצאות. בכתב התביעה בתיק ההוא כלל לא הופיע סעד של מסירת שיקים לתובעת (המשיבה 3), משכך, המחאת הזכות אינה חלה על הסכם הפשרה. אין מקום לתת צו מניעה זמני ביחס לסעד החליפי שכן הסעד הראשון המבוקש על ידי המבקש הוא תשלום של 166,000 ₪ ורק לחלופין מסירת השיקים לידיו. כדי לקבל סעד זמני כמבוקש היה עליו לפנות לבית המשפט ללא שהוי בנקיון כפיים ובתום לב. השיהוי משפיע גם על מאזן הנכות שהוא תנאי למתן סעד זמני.
זאת ועוד, המטרה ביסוד הסעד הזמני היא שמירת המצב כדי למנוע סיכון של פסק דין שיינתן. אין טענה שהמשיבים לא יוכלו לשלם את הסכום הנתבע וככל שתביעתו של התובע תתקבל, הוא ישולם במלואו, דהיינו אם המבקש יזכה בתביעה ניתן להעניק לו סעד של תשלום כספי וזה הוא הסעד העיקרי הנתבע. מנגד, עיכוב בהעברת השיקים או עיכוב בשימוש בהם עד למתן פסק דין, יגרום לנזק למשיבים.
אני סבור כי טיעונים אלה יפים לצורך הכרעה בצו המניעה הזמני ולכן לא מצאתי הצדקה להיעתר לאותו צו מניעה זמני.

6. למעלה מן הצורך אציין כי יש לי ספקות בנוגע לבקשה כפי שהטיב לתאר אותן חברי, השופט ניצן סילמן אשר לא נעתר לבקשה במעמד צד אחד ונימוקיו הופיעו בהחלטתו מיום 23.8.18 שאין לי אלא לחזור עליהם.

7. עוד אדגיש כי גם אם הייתי נעתר למתן הצו, בכל מקרה לא הייתי נותן צו מניעה זמני גורף על כל השיקים אלא מגביל את הסכום לסכום של עד 100,000 ₪ שהוא הסכום שלטענת המבקש שולם לגב' טטאינה ולמעשה על פי גרסתו שלו, יש לקזז מתוך הסכום 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין שלא ברור כיצד השתלב עם מתן הסכום האמור.
בתביעתו לא תבע כלל המבקש את הגב' טטאינה וככל שיש בדעתו לתבוע אותה כנתבעת "אמיתית" ולא פורמלית, יהיה עליו להגיש בקשה מסודרת לבית המשפט בהקשר זה, במיוחד על רקע העובדה כי אין מחלוקת כי שילם לה לפחות סך של 10,000 ₪ שהוכח שביחס אליו הוא זכאי להחזר.

כל עניין אחר הנוגע לתיק העיקרי, דהיינו תיקון כתב התביעה ו/או הוספת סעדים נוספים יש להגיש בקשה מסודרת נתמכת בתצהירים לבית המשפט והנושא ידון על ידי המותב בתיק העיקרי לאחר שיוגשו כתבי הגנה ולאחר שניתנה על ידי בית המשפט ארכה להגשת כתבי הגנה עד ליום 1.11.18.

הבקשה לצו מניעה זמני נדחית כאמור.
המבקש ישלם הוצאות משפט כדלקמן:
למשיבים 1 ו- 2 סך של 3,500 ₪ + מע"מ.
למשיבה 3 סך של 2,500 ₪ + מע"מ.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תנתב את התיק למותב אחר לאחר שיוגשו כתבי הגנה כאמור בהתאם ובזיקה להחלטה זו.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ט, 02 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.