הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 40866-08-18

לפני
כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

מבקש
פלוני

נגד

משיבה
כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי עתירת המבקש למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה, לצורך בדיקת הנכות, שנותרה לו , לטענתו, מתאונת הדרכים - כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). בכתב התביעה נטען כי בתאריך 17.10.2013 המבקש נכווה ממי רדיאטור עת שנהג ברכב והוא נפגע בראש, בצוואר, בגב ובחלקי גוף נוספים (להלן: "התאונה"). יצוין כי ביום 02.06.2019 הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה במסגרתה עתר לתיקון תיאור התאונה לפיו נפגע בתאונת דרכים קשה, עת נהג ברכבו והוא נחבל קשות בגופו. בהיעדר תגובה מטעם המשיבה התרתי את התיקון בהחלטתי מיום 21.07.2019.

המבקש טען בבקשתו כי ביום התאונה נבדק בחדר המיון בביה"ח הדסה בירושלים ואובחן כסובל מחבלות חמורות בראשו ובצווארו, לרבות צליפת שוט חמורה, הגבלות בתנועת עמ"ש צווארי וגב וכן פגיעות בירך, במרפק שמאל ושפשופים בכל הגוף, לרבות הגבלה בתנועות. המבקש הפנה לצילום CT של עמוד שדרה צווארי ובו נמצאו בלטי דיסק. הוסיף המבקש, כי הוא עבר סדרת טיפולי פיזיותרפיה ללא הטבה משמעותית.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי למבקש לא היה רישיון נהיגה ב תוקף במועד האירוע ולהעדר כיסוי ביטוחי. לעמדת המשיבה, התאונה הנטענת הינה תאונת עבודה ועל המבקש למצות תחילה את זכויותיו במסגרת המוסד לביטוח לאומי. באשר לטענות המבקש בדבר פגיעה קשה בעקבות התאונה, ציינה המשיבה כי פגיעתו של המבקש הייתה קלה, זאת על פי תיעוד חדר המיון שציין שלא הייתה חבלת ראש, לא היה איבוד הכרה , לא הייתה רגישות בצוואר, או רגישות בגב, בידיים או ברגליים . כך גם הפנתה למ מצאי הצילומים לפיהם לא נמצאו שברים או פריקה. המשיבה טענה לה עדר רצף טיפולי, כאשר לגרסתה על אף שפנה 11 ימים לאחר התאונה לבית החולים ואף שנמצאה הגבלה קלה בתנועות הצוואר, ללא חסר מוטרי עצבי, הוא לא פנה לכל טיפול משך שנה, לאחר מכן רק ב-06.09.2014 פנה לרופא פרטי והתלונן על כאבים בכתף שמאל (שלא נפגעה בתאונה), ושנתיים וחצי נוספות לא טופל במסגרת רפואית כלשהי.

עוד הדגישה המשיבה, שבלטי הדיסק אשר נמצאו אצל המבקש בבדיקת CT עקב פנייתו בשנת 2017 בתלונות על כאבים בגב ובצוואר, אינם קשורים לתאונה והם בבחינת ממצאים ניווניים ולא חבלתיים שמאפיינים את גילו של ה מבקש. בנסיבות אלו, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה למינוי אורתופד, הן מחמת היעדרו של ממצא חבלתי, העדר רצף טיפולי והיותה של הפגיעה קלה.

באשר למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, המשיבה התנגדה לבקשה מאחר ולגרסתה, למבקש לא נגרמה חבלת ראש והוא לא נבדק על ידי נוירולוג או הציג כל ממצא מתאים במישור זה.

המשיבה טענה כי ככל שימונה מומחה מהמומחים שמתבקש מינויים, יש להשית את שכרם על המבקש.

המבקש הגיש השלמת טיעון ביום 02.06.2019 אליו צירף כתב וס"ר כפי שנתבקש וציין כי הפגם ברישיון הנהיגה שלו היה בשל התליה . לגרסתו הגיע להסדר עם המשיבה זה מכבר, הן לעניין סוגית מינוי המומחים וקיומה של ראשית ראיה בתחום האורתופדי. המבקש הדגיש את מגבלותיו בצוואר ובגב הנתמכות בתוצאות בדיקות CT ו- MRI שהצביעו על פריצות דיסק בגבהים שונים. ביום 02.06.2019 ביקש המבקש למחוק את טיעוניו ככל שהם נוגעים להתנהלות שהתרחשה בין בא כוחו ובין ב"כ המשיבה וההתכתבות הפנימית בין הצדדים. יצוין כי בהחלטתי מיום 11.06.2019 התרתי למשיבה להשיב להשלמת הטיעון מטעם המבקש ומשלא הוגשה השמה קבעתי ביום 21.07.2019, כי ההחלטה ניתנת על סמך כלל החומר שהוגש עד כה. המשיבה לא העלתה כל טענה בעניין עד למועד כתיבת שורות אלה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הרפואיים המונחים לפניי שוכנעתי כי קיימת ראשית ראיה המספיקה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי, אולם על פי תוכן המסמכים כפי שיפורט להלן, מצאתי כי ראשית ראיה זו איננה ברף הגבוה. לא מצאתי ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, זאת בין היתר בזיקה להשלמת הטיעון מטעם המבקש מיום 02.06.2019 במסגרתו לא חזר על הבקשה למינוי מומחה בתחום זה ולא צירף כל מסמך רפואי בעניין.

גישת הפסיקה בתחום מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא גישה ליברלית (ראו: רע"א 5398/18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 03.02.2019); רע"א 5978/18 דיאנה אלקנוב נ' גלקין ולדיסלב (פורסם בנבו, 13.09.2018); רע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח' פ"די מד (2), 216; וכן: רע"א 5398/18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו (03.02.2019)).

הפסיקה דורשת כי המבקש יצביע על קיומה של ראשית ראיה לקיומה של נכות וראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. בתי המשפט קבעו לא אחת כי מאחר והדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה תהיה להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה, ובמקרים רבים בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו: רע"א 4911/09 ‏ ‏ סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי (פורסמה בנבו, 29.07.2009)).

בענייננו, המבקש התקבל ביום התאונה לחדר המיון בבית החולים הדסה בירושלים. בממצאי הבדיקה צוין כי הוא מתהלך נינוח ולא איבד הכרה . באשר לצוואר צוין: "ROM מלא, ללא רגישות בניקוש ע"פ חוליות. רגישות פאראספינלית דו"צ ". באשר לגב צוין: "ROM מלא ללא רגישות בניקוש ע"פ החוליות. רגישות פאראספינלית מותנית. פרקיי ירכיים תנועה תקינה ". המבקש שוחרר עם המלצה לפיזיותרפיה, משככי כאבים וביקורת.

בביקורת אליה התייצב המבקש ביום 28.10.2013 (11 יום לאחר התאונה) צוינה בבדיקתו הגופנית הגבלה בתנועות, רגישות פאראורטברלית וחבלה במנגנון של צליפת שוט. המסמך הנוסף שהונח לפניי הינו מיום 04.06.2017, מעל שלוש שנים לאחר התאונה, בו צוינה חבלת צוואר וכאבי צוואר עם קרינה לאורך זרם וזרוע שמאל, עד המרפק, וכן הגבלת תנועה מזערית. כן הוצג לפניי פענוח רנטגן מיום 07.06.2017 ממנו עולה בלט דיסק ב-C4-5, זאת עקב תלונות על הגבלה וכאבים בצוואר. כן הונח לפניי כרטיס טיפולי המלמד כי התובע עבר סדרה של 16 טיפולי פיזיותרפיה במהלך השנים 2013-2014 וכן מסמך מיום 14.03.2015 המלמד כי במהלך שנת 2015 עבר טיפולים נוספים. הוצג מסמך רפואי מיום 06.09.2014 מטעם אורתופד פרטי (ד"ר סקר חמאיסי) במסגרתה צוין: "פגיעה מתאימה למנגנון צליפת שוט, חבלה לירך שמאל. אין קיפוח נוירולוג".

על פי תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה על מי להטיל, בשלב הראשוני, את החובה להפקיד סכומי כסף להבטחת שכרו של מומחה. בהתחשב בממצאים העולים מן החומר הרפואי ולאחר ששקלתי את כל הנסיבות, החלטתי כי המשיבה היא שתישא בשכרו של המומחה.

   החלטה על מינוי המומחה וזהותו תינתן בנפרד.

אין צו להוצאות.

לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.