הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 40366-02-19

בפני
כבוד ה שופט שלמה מיכאל ארדמן

תובעים

א. כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ

נגד

נתבעים

  1. פלגי מוצקין בע"מ
  2. עיריית קרית מוצקין

החלטה

בפני בקשות של הנתבעות למתן צו עיון במסמכים ספציפיים, כנגד התובעת במסגרת תביעת השבה של אגרות והיטלי פיתוח ששילמה התובעת לטענתה שלא כדין.

א. מסגרת המחלוקת:
1. במסגרת הבקשות ביקשו הנתבעות כי התובעת תאפשר להם עיון במסמכים שונים ובהם: בקשות למתן היתר בניה, תשלומים לגורמים מחוץ לנתבעת 1, ככל שנעשו, דוח אפס של פרויקט הבניה שביצעה התובעת, דוח ביצוע סופי שהוגש לבנק המלווה, וטופס 50 של הפרויקט וכן תכנית מדידה סופית ודיסק DWG של הפרויקט.

2. באשר לבקשות למתן היתר בניה, וכן תכנית מדידה סופית ודיסק DWG של הפרויקט , למעשה לתובעת אין התנגדות להמצאתן, אלא שהינה טוענת כי הינם בשליטת הועדה המקומית לתכנון ובניה. בנסיבות האמורות ונוכח חובת התובעת להמציא עיון במסמכים שבשליטתה, גם אם לא בידיה, תדאג להמציא עותק מהמסמכים בתוך 30 יום מהיום למבקשות. אשר לתשלומים לגורמים מחוץ לנתבעת 1, טוענת התובעת כי כאלה לא נעשו. לפיכך, תמציא בתקופה האמורה למבקשות תצהיר ובו יוצהר כי אכן תשלומים כאלה לא נעשו, ככל ואכן לא נעשו. המחלוקת המהותית בין הצדדים מתייחסת לשאלת המצאת יתר המסמכים, כאשר מטרת הדרישה, הוכחת טענות המבקשות "לגלגול הוצאות" או גילומן, היינו שהטלת האגרות והיטלי הפיתוח על ידי הנתבעות הועברה על ידי התובעת לצדדים שלישיים, אם בגילום מחיר רכישת המקרקעין ואם בהטלת עלות זו על רוכשי הדירות בפרויקט.

3. התובעת בתגובה לבקשה הסכימה להמציא דוח אפס חלקי בלבד, כאשר נטען לאיחור בדרישת המבקשות, בפגיעה בסוד מסחרי של כדאיות פרויקט הבניה ובתגובה נוספת טענה לאי קיומה של הגנת גלגול ההוצאות במשפט הישראלי.

4. המבקשות לעומת זאת, טענו כי התובעת עצמה איחרה בביצוע גילוי מטעמה, וכן כי טענת הסוד המסחרי אינה מפורטת ואינה נתמכת בתצהיר, מה גם שניתן לחייב בעיון גם בהתקיימו של סוד מסחרי במקרים מתאימים על פי סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

5. בטרם הכרעה בבקשה זו, ובהקשר לשאלת הרלבנטיות, ביקשתי ביום 10.9.19 את התייחסות הצדדים לשאלה, האם הגנת גלגול ההוצאות (passing-on) מוכרת בכלל כיום במשפט הישראלי (למעט במקרים בהם קיבלה תוקף בחקיקה ספציפית) כהגנה בתביעות בדיני עשיית עושר ולא במשפט (ראה למשל: סעיף 5 לפסק דינו של השופט מלצר בדנ"א 7398/09 עירית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית [ניתן ביום 14.4.2015] והשווה פסק דינו של בית המשפט העליון הקנדי בעניין Kingstreet Investments Ltd. v. New Brunswick (Finance) [2007] 1 S.C.R. 3.(להלן: עניין Kingstreet).

6. בתגובה להחלטה האמורה, טענו המבקשות כי מדובר בטענה שלא עלתה על ידי התובעת בתגובתה, שגם לא העלתה העניין בכתב תשובה מטעמה. עוד נטען שמרגע שהעניין הועלה בכתבי הטענות של המבקשות, הפך הנושא לרלבנטי. נטען עוד כי המבקשות טוענות לגילום ולא רק לגלגול, נטען כי טענת הגלגול הוכרה בפסיקה, וכי לכל היותר ניתנו אמרות אגב נוגדות. עוד נטען כי זה אינו השלב להעלות השאלה של קיומה של הגנה זו נוכח פסיקת בית המשפט העליון. עוד נטען כי התובעת תבעה אף פיצויים ולא השבה, וכי גם לגישתו של השופט מלצר, יתכנו מקרים בהם תוכר ההגנה. עוד נטען כי עניין Kingstreet נפסק על פי המשפט הציבורי ואין מניעה להעלות את טענת גלגול ההוצאות במשפט הפרטי, וככל וקיימת טענה במשפט הציבורי מקומה בבית משפט מנהלי. נטען עוד כי הנתבעת 1 אינה מתעשרת שכן הינה בפיקוח הרשות הממשלתית למים וביוב.

דיון והכרעה:
7. בניגוד לטענת המבקשות, כבר נקבע כי "מקום שלפני בית המשפט מערכת עובדתית המגבשת זכות לצד אחד וחובה למשנהו, וככל שעובדות אלה נטענו מתחילה, נימוקיו המשפטיים יכולים להיות שונים מאלה שהועלו בתביעה, ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן" (רע"א 7288/12 רוזן נ' אברמוביץ [ניתן ביום 3.10.2012, בפסקה י"א לפסק הדין]; כן ראו והשוו: רע"א 8903/11 מפעלי הנדסה קדמני בע"מ נ' מקורות חברת המים הלאומית,[ניתן ביום 26.8.2012]). מובן הוא שככל ובית המשפט יקבע כי הגנת גלגול ההוצאות אינה קיימת במשפט הישראלי, מדובר בשאלה משפטית ולא עובדתית שעל בית המשפט יהא להידרש לה ממילא.

8. על כך יש להוסיף, כי עניין תחולתה של הגנת גלגול ההוצאות הועלה על ידי התובעת בתגובותיה לדרישת הנתבעת מס' 1, והנתבעת מס' 1 מתייחסת מהותית לעניין זה בבקשה למתן צו לעיון במסמכים ספציפיים, וממילא עניין זה ממילא עומד להכרעתו של בית משפט זה.

9. העובדה כי טענה מסוימת נכללה בכתבי הטענות של הצדדים אינה הופכת אותה בהכרח לרלבנטית. כך נאמר בעניין זה על ידי בית המשפט העליון בהמ' 46/57 אליקים העצני נ' עמוס בן גוריון, פ"ד יא 397, 401- 402 (1957):

"השאלה הראשונה המתייצבת נוכח דרישת המבקשים להביא ראיות , בכתב ובעל פה, היא: כלום שייכת הראיה לעניין השנוי במחלוקת (relevant)? מר תוסיה כהן, אשר טען למבקשים, יצא מן ההנחה הנכונה, כי דבר שייכות הראיה לענין תלוי בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ( issues), כפי שאלה עולות מכתבי טענותיהם (pleadings); טענת התובע בפרשת התביעה שהוכחשה על ידי הנתבע בפרשת ההגנה מביאה לידי שאלה השנויה במחלוקת בין השניים, וראיה הבאה להוכיח או לסתור את השאלה, ראיה כזו שייכת לענין. מסכימים אנו עם בא כוח המבקשים כי הפרטים הנוספים שהומצאו – חלק מכתבי הטענות הם, אך שום ראיה לא תהא שייכת לענין אלא אם הטענה אשר להוכיחה או לסתרה היא באה, שייכת בעצמה לענין, היינו, אם קביעת העובדה שנטענה או שלילתה עשויה לחתוך את הדין לכאן או לכאן. משום כך לא די בשייכות לענין 'מבחינה פורמלית', כאשר טען בא כוח המבקשים; העובדה כי זכרה של טענה מסויימת בא בכתבי הטענות, אך טענה זו עצמה לא תשפיע כלל על זכויותיהם של בעלי הדין, אין בה ולא כלום, אפילו לא נמחקה הטענה מכתבי הטענות"

מובן אפוא, כי ככל ובית המשפט יגיע למסקנה כי על פי המשפט הישראלי, אין להכיר כלל בהגנת "גלגול ההוצאות", העובדה כי טענה זו הועלתה על ידי הנתבעות בכתבי הגנתן, לא תועיל להן ובמקרה כזה ממילא המסקנה המתחייבת תהא כי מסמכים הבאים להוכיח הגנה זו אינם רלבנטיים ואין מקום לגילויים.

10. הנתבעות סבורות כי מקומה של שאלת קיומה של הגנת הגלגול, להיבחן בעת דיון במשפט לגופו, ולא בשלב גילוי המסמכים. לעניין זה הינן מסתמכות על פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6649/07‏ המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ [ניתן ביום 24.12.2007] (להלן: "עניין שכטמן"). אינני מקבל טענה זו. לכך שני נימוקים, דיוני ומהותי.

11. ראשית, מבחינה דיונית, אין חולק כי דרישות העיון במסמכים ספציפיים, והבקשות שהוגשו לבית המשפט, לא הוגשו במועדים הקבועים בתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא במועדים הקבועים בהחלטת בית המשפט מיום 30.6.19. הטענה כי התובעת אף היא התעלמה מהמועדים, אינה מקנה לנתבעות פטור מתחולת התקנות. בנסיבות אלה, להבדיל מהנסיבות בעניין שכטמן, לנתבעות אין זכות מוקנית לקבלת צו עיון במסמכים ספציפיים, אלא העניין נתון לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט הדן בתובענה (ראה: רע"א 2362/90 הלבור תעשיות בע"מ נ' מיליקובסקי, פ"ד מד (4) 285 (1990); רע"א 8576/18 פלונית נ' שירותי בריאות כללית [ניתן ביום 21.1.2019]; רע"א 8113/14 קינג נ' אופיר טורס בע"מ [ניתן ביום 15.3.2015]; רע"א 4487/14 אברמוביץ נ' קונדה [ניתן ביום 11.9.2014]). בענייננו, כפי שיובהר להלן שוכנעתי כי אין לקבל את הגנת גלגול ההוצאות במשפט הישראלי, וממילא, ככל והייתי מקבל את הטענה כי קיימת רלבנטיות כלשהי של המסמכים להליך, זו הינה מועטה ביותר ואינה מצדיקה כי בית המשפט יורה כאמור על גילויים , על פי שיקול דעתו תוך התעלמות מהמועדים.

12. שנית, בעת מתן פסק הדין בעניין שכטמן, חלה ההלכה בעניין ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ, פ"ד ס (4) 545 (2006) (להלן: עניין מפעלי תחנות). בפסק דין זה, לאחר שקבע כי עד אותו מועד לא הוכרה הגנה זו במשפט הישראלי, השאיר בית המשפט העליון בסעיפים 63-64 לפסק הדין את שאלת קיומה של הגנת גלגול ההוצאות בצריך עיון. לפיכך, הוחזרה שם התובענה לדיון מחודש בעניין זה לבית המשפט המחוזי. אלא שמאז מתן אותו פסק דין, חלו התפתחויות חשובות בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקה הזרה. ראשית, ניתן פסק הדין המנחה היום בקנדה, בעניין Kingstreet של בית המשפט העליון של קנדה אשר הפך את פסיקתו הקודמת ודחה מפורשות את הגנת גלגול ההוצאות. בכך הצטרפה הגישה הקנדית לגישות המדינות האחרות בארצות המשפט המקובל, אשר דחו את הגנת גלגול ההוצאות עוד קודם לכן (ראה באנגליה: Kleinwort Benson Ltd. v. Birmingham City Council [1997] Q.B. 380 (C.A.), וראה באוסטרליה: Commissioner of State Revenue (Victoria) v. Royal Insurance Australia Ltd. (1994) 182 CLR 51; Roxborough v. Rothmans of Pall Mall (Australia) Ltd. (2001) 208 CLR 516).

13. יצוין, כי בניגוד לטענת הנתבעות, פסק הדין בעניין Kingstreet לא קבע מסלולים מקבילים לתביעת השבת מסים במשפט הפרטי ובמשפט הציבורי. הוא קבע כי עילת השבת מסים הינה עילה במשפט הציבורי בלבד, וזאת נוכח העיקרון, המוכר גם בישראל בסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה, כי אין מס בלא חוק וכפי שידוע במשפט הזר כעקרון No Taxation Without Representation. בישראל, בפסק הדין בעניין דנ"א 7398/09 עירית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית [ניתן ביום 14.4.2015] שיוזכר להלן, לא ה וכרע אמנם, האם עילת ההשבה של מסים שנגבו ללא סמכות חוקית, יש לבוחנה על פי המשפט החוקתי או על פי המשפט הפרטי. בניגוד לטענת הנתבעות, וכפי שקבעתי בהחלטתי מיום 21.7.19, שעסקה בבקשת הנתבעת 2 לדחות את התובענה על הסף, גם אם אראה בעילת ההשבה כעילה במשפט החוקתי או המנהלי, עדיין התביעה הינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה (ראה למשל: רע"א 7987/10 מדינת ישראל – משרד החינוך נ' עמותת מוסדות חזון ישעיה [ניתן ביום 28.4.2011]).

13. במקביל להתפתחות במשפט הזר, חלה גם התפתחות במשפט הישראלי בשאלת הגנת גלגול ההוצאות ; שאלת גלגול ההוצאות הועלתה שוב בעניין ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ. שירותי בריאות כללית [ ניתן ביום 20.8.2009] בסעיף 68 לפסק הדין (וקביעה זו לא השתנתה בדיון הנוסף כפי שיפורט להלן), וכך אומר שם בית המשפט העליון:

"יתכן שניתן לבסס גם אינטרס כספי ישיר של התובע להשבה, חרף קיומו של גלגול הוצאות (ראו והשוו עניין סוכנות לאמנים, 555). מכל מקום בפרשת רשות העתיקות צוין כי "טענת הגנה זו טרם הוכרה בישראל... ויש הסוברים כי אין זה ראוי להכיר בה כלל" (פרשת רשות העתיקות, פסקה 63; פרידמן, 885; ראו גם Virgo בעמ' 441)). גם במישור העובדתי מדובר בטענה לא פשוטה: "הוכחה בדיעבד כי סכום מס גולגל על כתפי הקונה - או שלא גולגל - אינה קלה ומעוררת היא בעיות לא פשוטות, שכן קביעת מחיר של מוצר בתנאי שוק ותחרות ומרכיב המס במחיר זה, תלויה במשתנים רבים" (ע"א 6080/97 קמור רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 855, פסקה 12 לפסק דינו של הנשיא ברק (2003); ראו גם יעקב נוסים "ניתוח כלכלי של הגנת הגלגול בדיני מסים" משפטים לח 43 (2008))."

בפסק דין זה, ובניגוד לתוצאה בעניין מפעלי תחנות, לא החזיר בית המשפט העליון את הדיון לבית המשפט המחוזי לבחינת הגנה זו.

14. תוצאה זו לא שונתה בדיון הנוסף - דנ"א 7398/09 עירית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית [ניתן ביום 14.4.2015] . לא זו בלבד, אלא שהשופט מלצר אף פירט בסעיף 5 לפסק דינו את הסיבות לדחיית טענה זו, אליהן אתייחס בהמשך. בניגוד לטענת הנתבעות, עמדתו של השופט מלצר לא היתה עמדת מיעוט בנקודה זו, שכן אף אחד משאר שופטי ההרכב לא ציין כי אינו מצטרף אליה.

15. לעובדה זו משקל רב בהתייחס להלכת שכטמן שצוינה לעיל, שכן שם מציין השופט גרוניס (כתוארו דאז) כי: "אין לומר כבר בשלב זה כי טענת ה"גלגול" הינה טענה חסרת שחר. אילו כך סברנו, בהחלט היה צידוק לדחות את הבקשה לגילוי מסמכים". ודוק: המצב המשפטי היום, אינו המצב המשפטי שעמד אז. כיום גישת בית המשפט העליון היא שלא לקבל הגנה זו, למעט במקרה בו הינה מוכ רת בחקיקה כגון על פי סעיף 6 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר ), התשכ"ח-1968, וגם אז יש לפרשה בצמצום. זו גם עמדת הספרות המשפטית בארץ, וחלק ניכר מן הספרות המשפטית בחו"ל.

16. הטעמים המרכזיים לדחיית טענת גלגול ההוצאות, הם אלה: ראשית, הגנה זו אינה מתיישבת עם העיקרון הבסיסי בתביעות בדיני עשיית עושר ולא במשפט. בדינים אלה אין מסתכלים על נזקו של התובע אלא על הרווח של הנתבע. כך נקבע בפסיקת בית המשפט העליון בעניין ע"א 290/80 ש.ג.מ חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (2) 633 (1983). הגישה דומה גם לעניין סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, שם העובדה כי התובע לא הפסיד כשלעצמה, אינה מחייבת פטור מהשבה, וכפי שקובע בית המשפט העליון בע"א 588/87 כהן נ' שמש, פ"ד מה (5) 297 (1991), בעמ' 326-327:

"יש איפוא להיזהר מפני נקיטת אמת מידה גורפת של פטור מחובת השבה, כל אימת שהתעשרותו הבלתי מוצדקת של הזוכה איננה כרוכה בחסרונו של המזכה. כן יש להישמר מפני נטייה לקצוב את שיעור ההשבה על-פי מידת נזקו של המזכה, רק מפני שמתברר כי התעשרותו של הזוכה, אף שהייתה "על-חשבונו", הסבה לו רק נזק מועט (השווה דברי השופט ברק, בד"נ 20/82 [7], בעמ' 282 מ ול אותיות השוליים ה-ו). גישה שכזאת עומדת בסתירה למבחנה העיקרי של עילת ההשבה: לא עצם נזקו של התובע ולא שיעור נזק זה הם המגבשים את עילת ההשבה, אלא התעשרותו הבלתי מוצדקת של הנתבע".

כן ראה ע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ. מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל [ ניתן ביום 11.10.2012].

בדומה לכך נקבע בפסק דין Kingstreet Investments Ltd. v. New Brunswick (Finance) [2007] 1 S.C.R. 3, בפסקה 47 לפסק הדין:
"… restitution is not concerned by the possibility of the plaintiff obtaining a windfall precisely because it is not founded on the concept of compensation for loss."

17. יצוין כי הנתבעות טוענות כי התובעת תובעת גם בעילה מדיני הנזיקין, והינה משתמשת במילה פיצויים, ועל כן לא חלה הגבלה זו, אלא שמעיון בכתב התביעה בפרק הסעדים עולה כי רכיבי הפיצויים הנתבעים הינם למעשה תשלומים ששולמו על ידי התובעת כחלק מחיובה באגרות והיטלים, וממילא עסקינן למעשה שוב בעילת השבה מדיני עשיית עושר ולא במשפט.

18. זאת ועוד, גם אילו היינו רואים בהעדר חסרונו של המזכה כעניין רלבנטי מכוח סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 בצירוף נסיבות נוספות, ספציפית לעניין טענת גלגול ההוצאות, או גילום ההוצאות (להבדיל מהנתבעות איני רואה הבדל בין שתי הטענות לענייננו), מדובר בטענה שכלכלית אינה נכונה וגם אין דרך להוכיחה. כיצד ניתן להוכיח כיצד הורכב מחיר מוצר, וכמה, אם בכלל, הוחשב גורם המס באותו מחיר, שהרי בסופו של דבר מדובר בשוק תחרותי, והעלאת המחיר יכולה לגרום לצמצום מכירותיו של המוכר, ואם כן גם אם גלגל את הוצאותיו, יתכן ומכירותיו ירדו. על כן הטענה כי לא הפסיד בשל גלגול ההוצאות הינה ספקולטיבית גרידא. זאת ועוד, יתכן ש אם יושב המס, ישיב המוכר את הפרש המס לקונה. גם יתכן שהמוכר החליט לספוג באופן מלא או חלקי את נטל המס. לא זו בלבד, גם אין דרך לקבוע מה היה המחיר אילו לא היה מס. על כן יש לדחות הגנה זו מנימוקים כלכליים ומשפטיים (ראה למשל: דניאל פרידמן ושפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שלישית, כרך ב' 2017), בעמ' 1396-1408; יעקב נוסים "ניתוח כלכלי של הגנת הגלגול בדיני מסים" משפטים לח 43 (התשס"ח); Benjamin Alarie, Kingstreet Investments: Taking a Pass on the Defence of Passing On, 46 CAN. BUS. L. J. 36 (2008)).

19. אינני מקבל את טענת הנתבעות כי גם על פי גישתו של השופט מלצר בדנ"א 7398/09 עירית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית [ניתן ביום 14.4.2015 ], יש להכיר בהגנת גלגול ההוצאות, שכן יש לראות ברוכשי הדירות כמי שעל חשבונם נעשה העושר. בטענה זו אין ממש. עניינה של שאלת הגורם הראוי לתבוע, עולה אך ורק במקרים בהם משמש התובע רק "כצינור" להעברת המס מגורם אחר (הלקוח). עניין זה עולה בעיקרו במסים עקיפים דוגמת מס ערך מוסף, ולא בענייננו, בו החבות במס הינה של התובעת ולא של רוכשי הדירות. לא זו בלבד, אלא שגם במקרים בהם התובע משמש כצינור, גישת הספרות והפסיקה אינה לשלול את זכות תביעת ההשבה ממעביר המס לרשות המסים (ראה: ע"א 7115/14 סירוגה – ברניר נ' סלקום-ישראל בע"מ [ניתן ביום 3.7.2017]; פרידמן ובר-אור בספרם הנ"ל, בעמ' 1406-1407). ככל ומעביר המס יזכה בתביעתו להשבה, לכל היותר תהא ללקוח זכות לתבוע השבה ממעביר המס, ולעניין זה ניתן לראות במעביר המס כנאמן קונסטרוקטיבי עבור הלקוח (ראה למשל: The Commissioners for Her Majesty's Revenue and Customs v. The Investment Trust Companies (in Liquidation) [2018] AC 275).

20. מהטעמים האמורים, אני סבור כי אין מקום להכיר בהגנת גלגול ההוצאות במשפט הישראלי. אציין עוד כי לטעמי הדברים נכונים מקל וחומר לגבי רשות ציבורית, אשר טעמים של שלטון החוק, והקביעה החוקתית שאין מס ללא חוק, מחייבים אותה להשיב תשלומים שגבתה שלא כדין, ולא להימנע מהשבה בשל טעמים הקשורים בנזקו או העדר נזקו של המשלם. בנסיבות אלה, משלא מוכרת הגנה זו, דרישת המסמכים הבאים להוכיח הגנה זו, דינה להידחות בהעדר רלבנטיות.

21. בנסיבות אלה אינני נזקק לדון בטענת החיסיון מחמת סודות מסחריים הנטען על ידי התובעת. בשולי הדברים אציין בהקשר זה, כי אילו בכך היתה תלויה ההכרעה, נוטה הייתי לדחות את טענת החיסיון, אם משום שנטענה בלא פירוט, ואם משום הוראתו של סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, שכן אינני סבור כי יש בגילוי משום פגיעה בסודיות מסחרית, שכן התובעת אינה יריב מסחרי של הנתבעות, מה גם שניתן היה להתנות את העיון בקבלת התחייבות של הנתבעות שלא תעברנה את המידע לצדדים שלישיים.

22. לסיכום, למעט המסמכים המוזכרים בסעיף 2 להחלטתי, אני דוחה את יתרת הבקשות כמפורט לעיל.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.