הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 35230-10-17

לפני
כבוד ה שופט מוחמד עלי

תובע

דורון לוי

נגד

נתבעים

  1. האני זובידאת
  2. הפניקס חברה לביטוח

החלטה

תחילתם של ההליכים בתיק זה בכתב תביעה שהגיש התובע על סך 98,216 ₪ לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לרכבו בעקבות תאונת דרכים שלטענתו אירעה ביום 17.8.16.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ולאחר מכן התיק נקבע לשמיעת ראיות, ליום 17.3.19. ביום 14.3.19 הגישה נתבעת 2 הודעה בה טענה כי גילתה ממצא שמאשש את טענתה כי מדובר בתביעת מרמה. לאחר הודעת נתבעת 2 הודיע התובע כי לאחר שקלא וטריא הוא מסכים לדחיית התביעה. בעקבות כך ניתן פסק דין לפיו התביעה נדחתה. כעת מונחת על הפרק בקשת נתבעת 2 לפסוק לה הוצאות.

נתבעת 2 טענה כי הוציאה הוצאות מרובות לשם ההוכחה כי מדובר בתביעת מרמה , דבר שהביא את התובע להודיע על הסכמתו לדחיית התביעה. לדבריה, הוצאותיה נאמדות בסך של 22,373 ₪. התובע טוען כי אין לפסוק הוצאות לנתבעת 2 , שכן לו היה יודע כי הנתבעת 2 תעתור להוצאות, לא היה מסכים לדחיית התביעה. כמו כן נטען שהנתבעת 2 לא צירפה ראיות להוצאות הנטענות על ידה. לדבריו, אין בפני בית המשפט כל ראיה לכך שמדובר בתביעה שיסודה במרמה . התובע הדגיש כי אמנם לחובתו עבר פלילי, אך מזה מספר שנים מתנהל ביושר והסיבה להסכמתו לדחיית התביעה, היא שאיננו מעוניין "להתעמת עם עברו" וכן לאור היעדרותו הצפויה של השמאי מטעמו. בשולי תגובתו טען התובע כי "לחילופין" אין לו התנגדות שפסק הדין יבוטל והתיק ישמע מחדש, ככל שנתבעת 2 תעמוד על פסיקת הוצאות.

אפתח בבקשתו האחרונה של התובע, אותה אני דוחה מכל וכל. כאמור, ביום 14.3.19 הודיע התובע על הסכמתו לדחיית התביעה ו בהודעתו לא התייחס כלל עניין ההוצאות, ולא התנה את הסכמתו לדחיית התביעה בכך שלא יפסקו הוצאות.

לעיצומם של דברים – הכלל הוא כי בעל דין זכאי להחזר הוצאותיו שמשקפות את ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא, במקרה בו עמדתו נתקבלה בבית המשפט. בהקשר הנדון יש לשקול מגוון שיקולים כגון דרך ניהול ההליך; היקף הסכום השנוי במחלוקת; הפער שבין הסכום שנתבע לסכום שנפסק; מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנת; חשיבות העניין לבעלי הדין לרבות האינטרס הציבורי (ראו ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה נצרת עלית פ"ד ס 600, 615-619 (2005). במקרה שלפנינו אין עסקינן בסיום ההליך בפסק דין שהכריע במחלוקת גופה אלא בהוצאות שנתבקשו אגב בקשתו של צד להפסיק את ההליך. קיימת חפיפה מסוימת בין השיקולים שצריכים להישקל במקרה זה לבין השיקולים שנשקלים במקרה של הוצאות שיש לפסוק עם מתן פסק דין שמכריע בגוף הסכסוך. אולם השיקולים אינם חופפים באופן מלא ומעל למכלול השיקולים מרחפת העמימות האופפת את הסיטואציה המתבטאת בחוסר הידיעה לאן הכף הייתה נוטה לו התובע היה ממשיך בתביעתו והיה ניתן פסק דין. לפיכך אין להתעלם מהסיכון שנחסך מן הנתבע.

לאחר ששקלתי את היקף המחלוקת במקרה דנן המתבטא בסכום התביעה והטענות שהועלו בכתבי הטענות; את העובדה שהוגשו תצהירים אך לא נשמעו ראיות; ויתר הנסיבות ובכללם, הסיכון שנחסך מן הנתבעת, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את התובע בתשלום הוצאות.

על כן, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן החלטה זו ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים .

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ט, 21 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.