הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 29623-12-18

בפני
כבוד ה שופטת פנינה לוקיץ

תובע
פלוני (קטין)

נגד

נתבעת
עיריית שפרעם

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

המדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנטען כי נגרמו לתובע, תלמיד בית ספר יליד 2006, בעת שרכב על אופניו ביום 22.11.16 בשכונת מגוריו בשפרעם, נתקל במפגע שהיה בכביש וכתוצאה מכך, נפל מאופניו וראשו הוטח על הארץ בעוצמה רבה.

לטענת התובע, התאונה ארעה בשל ליקוי בכביש בסמוך לפס האטה אשר גרם לקיומה של גומה במקום ומפגע זה, הוא שגרם לנפילתו מאופניו. התובע הציג תמונות של המפגע הנטען מ הן עולה כי לרוחב הכביש, במקום בו היה מותקן פס האטה, חלק ים של האספלט היותר את פס ההאטה נתלשו ממקומם/נשברו, כך שנוצרו בכביש גומות נרחבות למדי.

לטענת התובע, מאחר ואין לכביש שוליים ואין שבילי אופניים באזור, לתובע לא היתה ברירה אלא לרכוב בשטח הכביש עצמו.

הנתבעת טוענת מנגד כי גרסת התובע באשר לסיבת נפילתו מהאופניים, הנה גרסה שהומצאה לצורך התביעה. הנתבעת מפנה לכך שבגיליון חדר המיון צוין כי התובע "נפל מאופניו" ללא אזכור לרחוב או למפגע ברחוב והפעם הראשונה שרואים אזכור לקיום מפגע כלשהו, הינו בתיעוד רפואי מיום 15.12.17, דהיינו, יותר משנה לאחר התאונה ששם נרשם שהתובע רכב על אופניו במהירות וכתוצאה מהיתקלות מגומה בכביש, הוא עף באוויר וראשו פגע במכסה בור ביוב ברחוב.

הנתבעת טוענת כי הפער בין האמור בתיעוד הרפואי המאוחר יותר לבין זה מיום התאונה הינו ברור, ומקורו בניסיון התובע (או ליתר דיוק הוריו) לייחס את נפילתו מאופניו למפגע כלשהו שאיתרו ברחוב.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי על פי ממצאי החקירה מטעמה, התובע נפל מאופניים שכלל לא היו שייכות לו אלא לשכנים וכי בדיעבד התברר, כי אופניים אלו היו לא תקינים בשל היעדר בלמים וזו הסיבה לנפילת התובע בעת שרכב עליהם במהירות בירידה , כפי שתואר בתיעוד הרפואי המאוחר יותר.

עוד טוענת הנתבעת כי באם יש כלל מקום להשית עליה אחריות בגין קיום המפגע בכביש ובהנחה שזה אכן גרם לנפילת התובע, הרי שיש להטיל אשם תורם על הוריו אשר לא השגיחו כנדרש על בנם בן ה-10 בעת שיצא מביתם וזאת לאור העובדה כי רכב על אופניים לא תקינות השייכות לילד אחר, כאשר לא חבש קסדה לראשו. רשלנותם מתעצמת, לטענת הנתבעת , לאור העובדה כי חבלת התובע היתה בעיקרה חבלת ראש אשר גרמה גם לפצע קרוע בקרקפת הראש, חבלה אשר היתה נמנעת או לכל הפחות עוצמתה קטנה, לו היה חובש קסדה לראשו. לנוכח הנראה בתמונות גם נטען כי לא ניתן הסבר של ממש הכיצד לא הבחין התובע במפגע הנראה לעין מרחוק, וניתן, אולי להסביר זאת, בנסיעתו המהירה.

שיעור הנזק
התובע הגיש עם תביעתו חוות דעת לפיה נותרה לו נכות בשיעור של 20%.
בסופו של יום על פי קביעת מומחית בית המשפט, פרופ' פניג, מלבד נכות זמנית של 10% למשך שנה, לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה.

יצוין כי מדובר בילד שעוד קודם לתאונה אובחן כסובל מליקויי למידה אשר הרקע להם לא אובחן בבירור וניסיון הורי התובע לייחס את קשיי הקשב והריכוז לפגיעה בתאונה, נדחה מכל וכל בחוות דעת מומחית בית המשפט.

לאור טענות התובע הוא מבקש שייפסק לו פיצוי בסך של 65,000 ₪ הכוללים פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור 25,000 ₪, פיצוי עבור עזרה לעבר או לעתיד של בני המשפחה בשיעור 30,000 ₪ והוצאות ונסיעות בסך 10,000 ₪.

הנתבעת טוענת מנגד כי גם באם יסבור בית המשפט שיש מקום לפסוק לתובע פיצוי כלשהו, הרי שפגיעתו של התובע הסתכמה בחבלת ראש שגרמה לפצע בקרקפת, שהותיר צלקת קלה שניתן לכסותה בשיער . אמנם המומחית קבעה נכות זמנית לתובע בשל תגובתו לתאונה כפי שתוארה בתיעוד הרפואי, אולם מדובר בתגובה קצרת מועד שחלפה לאחר זמן לא רב , ומהתיעוד הרפואי שצורף עולה כי חזר לפעילות כמו כל ילד בגילו , ובין היתר אף שבר את ידו במהלך משחק כדורגל במהלך אותה פעילות.

הנתבעת סבורה כי בהעדר ראיה להוצאות קונקרטיות או לעזרה כלשהי החורגת מעזרה רגילה של בני המשפחה לילד בן 10, אין מקום לפסוק פיצוי בגין אלו ולכל היותר, יש לפסוק לו פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 3,000 ₪, סכום ממנו יש לנכות 50% בגין אשם תורם של ההורים.

מעבר לכך טוענת הנתבעת כי מכל סכום שייפסק לתובע, יש לנכות את ההוצאות הישירות בהן נשאה התובעת בגין העלאת טענה לקיומה של נכות צמיתה דהיינו, בשכר טרחת המומחה מטעמה ובמחצית משכר טרחת המומחית מטעם בית המשפט, סכומים המסתכמים לסך שלמעלה מ-9,000 ₪.
לטענת הנתבעת על אף שמדובר בקטין ועל אף שהמומחית קבעה לו נכות זמנית, אין בכך כדי לשלול את זכות הנתבעת לקיזוז הוצאות אלו, מקום בו ברור שמומחה התובע ניסה לייחס לתובע נכות שאין מקורה בפגיעה בתאונה וכי לא היה מקום לטעון לקיומה של נכות בתיק זה.

לאחר עיון במלוא טיעוני הצדדים לרבות תמונת המפגע שהציג התובע ולאור ההסדר הדיוני, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 4,500 ₪ בצרוף החזר אגרה ובצרוף שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 790 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור ההסדר הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה.

ניתן היום, כ"ז תמוז תש"פ, 19 יולי 2020, בהעדר הצדדים.