הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 27763-11-14

בפני
כב' השופטת עידית וינברגר

התובע

מ.ט
ע"י עו"ד ו.וקים

נגד

הנתבעים

1.קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ
2.שיצר שחק בע"מ
ע"י עו"ד גסאן אגברייה ואח'

פסק דין

האם יש לנכות מסכום הפיצוי לנפגע תאונת עבודה, ניכוי רעיוני של גמלאות המל"ל, שהיה זכאי לקבל, מכח פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995, אלמלא בחר בקצבת הנכות הכללית לה נמצא זכאי, ללא קשר לפציעתו בתאונה?
זו השאלה המצריכה הכרעה בתביעה שלפניי.

התובע, יליד 1957, נפצע באצבע 5 בכף יד ימין, בתאונת עבודה שאירעה ביום 2.7.13, בעת שהועסק על ידי הנתבעת 1, במפעלה של הנתבעת 2.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. בגין הפגיעה בתאונה שולמו לתובע דמי פגיעה, לתקופה לא רציפה של 48 יום (בהעדר תעודות רפואיות) וקצבאות בגין נכויות זמניות שנקבעו לו, עד לקביעת דרגת הנכות הקבועה, בשיעור של 5% בתאריך 1.7.14 בגין קשיון נח של אצבע 5 ביד ימין.

בעלי הדין הגישו תחשיבי נזק לשם קבלת הצעת בית המשפט.
בתאריך 14.1.16 ניתנה הצעת בית המשפט לסילוק התביעה בסכום של 44,000 ₪ בניכוי תשלומי המל"ל, מלבד דמי הפגיעה, ובצירוף שכר המומחים ושכר טרחת עו"ד.
הצדדים הסכימו לגובה הנזק, אולם חלוקים ביניהם ביחס לניכוי גמלאות המל"ל, לפיכך קיבלו את הצעת בית המשפט, לפיה הותירו להכרעת בית המשפט את המחלוקת בסוגיית ניכוי גמלאות המל"ל .

בגין התאונה נשוא התביעה הכיר המוסד לביטוח לאומי בתקופת אי כושר בגינה שולמו לתובע דמי פגיעה בסך 7,725 ₪, בתאריך 5.12.13. את דמי הפגיעה אין לנכות בכל מקרה, על פי הצעתי, לה הסכימו בעלי הדין , שכן הפיצוי חושב על פי 25% מהפסד השכר לעבר בלבד.
המחלוקת בין בעלי הדין נוגעת לקצבאות ששולמו לתובע בגין הנכויות הזמניות שנקבעו לו, בעקבות התאונה.

הנתונים העובדתיים עליהם אין מחלוקת
ההסכם הדיוני אותו קיבלו בעלי הדין, מבוסס על הנתונים העובדתיים הבאים:
בהתאם להחלטת הועדה הרפואית שליד המל"ל, מיום 8.8.14, בגין תאונת העבודה נשוא התביעה, נקבעו לתובע נכויות זמניות, כדלקמן:
100% מ - 14.7.13 עד 20.7.13.
100% מ - 28.7.13 עד 1.9.13.
30% מ- 2.10.13 עד 31.12.13.
15% מ- 1.4.14 עד 30.6.14.
החל מיום 1.7.14 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%.
הקצבאות ששולמו לתובע, בגין הנכויות הזמניות, הסתכמו ב- 21,212 ₪ .

בתאריך 1.7.2015 קבעה הועדה הרפואית שליד המל"ל, בתביעה שהגיש התובע בענף נכות כללית, כי לתובע נכות כללית בשיעור של 100% וכי קביעתה זו תחול, באופן רטרואקטיבי, מיום 1.11.2013.
אין מחלוקת בין בעלי הדין, כי נכותו הצמיתה של התובע בגין אצבע 5 ביד ימין, בה נפגע בתאונת העבודה נושא התביעה, לא "תרמה" לנכותו הכללית, וכי שיעור נכותו הכללית אינו כולל סעיף ליקוי זה.

הקצבה לה זכאי התובע, בגין שיעור הנכות הכללית שנפסקה לו , הינה קצבה על בסיס 100% נכות (3,700 ₪), בתוספת קצבת שירותים מיוחדים ע"ס 1,400 ₪, ובסך הכל 5,100 ₪. גובה קצבת הנכות הכללית לא הושפע כתוצאה מהפציעה בתאונה נושא התביעה.

טענות בעלי הדין
לטענת התובע, הואיל ותביעתו לנכות כללית הוכרה, ונקבעה לו נכות בשיעור של 100%, רטרואקטיבית מחודש נובמבר 2013, ומאחר שהיה מעורב גם בתאונת עבודה בשנת 2004 שזיכתה אותו בקצבה חודשית בסך של 1,506 ₪ נוצר מצב שבו מחודש נובמבר 2013 ואילך, הוא לא זכאי לשתי הקצבאות בו זמנית, ולכן הופסקה הקצבה החודשית בגין התאונה משנת 2004 בסך 1,506 ₪ ואף נוצר חוב למשך 21 חודשים, משום שהתובע בחר בקצבת נכות כללית על פני קצבת הנכות מעבודה . לטענת התובע, נדרש להחזיר למל"ל את דמי הפגיעה ואת הגמלאות בגין הנכויות הזמניות.
ב"כ התובע פנה אל המל"ל, בבקש ה לקבל אישור לכך , שהסכום שהגיע לו בגין קצבאות הנכות הזמנית, קוזז מהקצבאות לנכות כללית , אך פנייתו לא נענתה, ואף החלטת בית המשפט בדבר הגשת תע"צ לא קוימה.
עוד טוען התובע, כי אין לבצע ניכוי רעיוני של קצבאות הנכות הזמנית, בתקופה בה קיבל התובע קצבת נכות כללית, משום שלנכותו כתוצאה מהתאונה לא הית ה כל השלכה על קביעת שיעור נכותו הכללית, ולפיכך לא חלה בנדון הלכת סגרון, בדבר ניכוי רעיוני של קצבאות הנכות מעבודה , במקרה של ניזוק הבוחר בקצבת הנכות הכללית.

לטענת הנתבעות, אין לקבל את הטענה שכל סכום הקצבאות בגין הנכויות הזמניות קוזז, שכן קביעת הנכות הכללית הוכרה באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.11.13 בלבד, ולפיכך עד אותו מועד היה זכאי התובע ל קצבאות הנכות הזמנית ואף קיבל אותן.
לטענת הנתבעות, ביחס לתקופה שמיום 1.11.13, יש לבצע ניכוי רעיוני של הקצבאות בגין הנכויות הזמניות להן היה זכאי התובע, ועליהן ויתר על מנת לקבל את קצבאות הנכות הכללית - זאת מכח סעיף 82 לפקודת הנזיקין ומכח הלכת סגרון.

דיון והכרעה
מקובלת עלי טענת הנתבעות לפיה, יש להבחין בין קצבאות שקיבל התובע בגין נכויות זמניות כתוצאה מתאונת העבודה נושא התביעה, עד יום 1.11.13 – מועד תחילת זכאותו ל קצבת נכות כללית, לבין קצבאות נכות זמנית שזכאי היה לקבל מאותו יום עד יום 1.7.14.
קצבאות שקיבל התובע בגין נכויות זמניות מיום 14.7.13 עד יום 1.11.13 , בתקופה בה לא היה זכאי לקצבת נכות כללית, הינן קצבאות שקיבל ב גין פציעתו בתאונה נושא התביעה, ואותן יש לנכות מסכום הפיצוי שייפסק לו.

עם קביעת דרגת הנכות בענף נכות כללית, היה על התובע לבחור בין הקצבאות, שכן לא יכול היה לקבל קצבאות שונות בעד אותו פרק זמן, בהתאם לסעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי.

אעיר, כי התובע קיבל קצבת נכות מעבודה , בסך של 1,506 ₪, עובר לתאונה נ ושא התביעה, בגין תאונת עבודה קודמת משנת 2004, ולמעשה, בתקופה זו, אף שיכול היה לקבל את קצבת הנכות הזמנית במקביל לקצבת הנכות מהתאונה הקודמת משנת 2004, היה סכום הקצבאות מוגבל, כאמור בסעיף 320(ו)(3) לחוק הביטוח הלאומי – אולם, אין בפי התובע כל טענה בנדון. התובע לא טוען כי בתקופה שלפני 1.11.13 לא קיבל את מלוא קצבאות הנכות הזמנית, בשל קצבת הנכות מתאונה קודמת - טענתו מתייחסת רק להפסקה בתשלום קצבאות הנכות הזמנית וקצבת הנכות מהתאונה הקודמת, החל מיום 1.11.13.
לפיכך, לא אדון בטענה.
למעלה מן הדרוש, אעיר כי, אף אם סכום הקצבאות החודשיות להן היה זכאי התובע עד 1.11.13 (בגין הנכות מעבודה ב- 2004 ובגין הקצבאות הזמניות) עלה על הקצבה המירבית שהיתה ניתנת לו אילו היתה דרגת נכותו לפי פרק ה' 100% (כאמור בסעיף 320(ו)(3) לחוק ), הרי שמדובר בסכום נמוך מאוד, שכן סכום שתי הקצבאות יכול היה לעלות על הסכום המקסימאלי לתשלום, רק ב תקופה בה הנכות הזמנית היתה בשיעור של 100%.

לטענת התובע, קיזז המל"ל מהסכום שהעביר לו בגין קצבת הנכות הכללית, בדיעבד, בחודש מאי 2015, את כל קצבאות הנכות הזמנית.
מעיון בפירוט התשלומים שצירף התובע להודעתו בדבר הנתונים העובדתיים, לא ניתן ללמוד כי כך נעשה. מכל מקום, עד יום 1.11.13 לא היתה כל סיבה, שלא לשלם לתובע את הקצבאות בגין הנכות הזמנית (אלא ככל שיחד עם קצבת הנכות מעבודה משנת 2004 עלו על הסכום המקסימאלי , כמפורט בסעיף 320(ו)(3) לחוק הביטוח הלאומי).
במכתב שנשלח אל התובע מהמל"ל, בתאריך 1.2.2016, הודע לו, כי מאחר ששיעורי קצבת הנכות מעבודה לתקופה שמתחילה בתאריך 1.11.2013 ומסתיימת בתאריך 30.6.2014 נמוכים משיעורי קצבת נכות כללית המשולמת לו (רטרואקטיבית החל מ -1.11.13), לא תשולם לו קצבת הנכות מעבודה לתקופה זו. מכאן, שגם לשיטת המל"ל, רק החל מתאריך זה היה מקום לשלול את קצבאות הנכות הזמנית מעבודה.

כאמור, בכל הנוגע לתקופה שתחילתה ביום 1.11.13 הוכרה לתובע נכות זמנית של 30% למשך חודשיים ובהמשך, מיום 1.4.14 נכות זמנית בשיעור של 15% למשך 3 חודשים.
מכאן שסכום הקצבאות בגין הנכויות הזמניות שולם, ברובו, בגין תקופה בה לא היתה חפיפה בזכאות לגמלאות, כלומר בגין התקופה שעד יום 1.11.13.
המחלוקת בין בעלי הדין בשאלת הניכוי הרעיוני מתייחסת לסכום נמוך, אם כן, אולם אין בכך כדי לייתר את הדיון בשאלה המשפטית.
השאלה המצריכה הכרעה, הינה, כאמור, האם יש לערוך ניכוי רעיוני של קצבאות הנכות הזמנית מעבודה שהיתה משולמת ל תובע, החל מיום 1.11.2013, אלמלא היה בוחר בקצבת הנכות הכללית?

לטענת הנתבעות, יש לנכות, ניכוי רעיוני, של מלוא הקצבאות שהיה מקבל התובע מענף נפגעי עבודה, אלמלא היה בוחר בקצבת הנכות הכללית ששולמה לו החל מיום 1.11.13.
לתמיכה בטענתן, מפנות הנתבעות להלכת סגרון ולדבריו של כב' השופט ריבלין, בפסק הדין, לפיהם התשתית הנורמטיבית לניכוי רעיוני זה הוא סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, הקובע מפורשות כי בחירת הנפגע לפי סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי, אינה גורעת מן הצורך ל נכות מסכום הפיצוי שהמעביד חב בו, את הגמלאות שזכאי להן הנפגע מכח היותו נפגע עבודה.
כאמור, אין חולק, כי לנכות שנגרמה לתובע בגין התאונה נשוא התביעה, בשיעור של 5% לא היתה כל השלכה על דרגת הנכות הכללית, כלומר אף אלמלא היה נפצע בתאונה זו, הי תה נקבעת לו דרגת נכות כללית בשיעור של 100%.
בכך שונה המקרה שלפניי, לחלוטין, מהמקרה שנדון בעניין סגרון.

בפסק הדין המנחה בעניין סגרון (ע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרון ((5.11.06) ) נפסק כי כאשר הנפגע בוחר בגמלת נכות כללית, במקום קבלת גמלה בענף נפגעי עבודה, עדיין עומדת למזיק שהוא מעסיקו, הזכות כי ינוכו מסכום הפיצוי התשלומים שהיה מקבל הניזוק מענף נפגעי עבודה.
תמציתו של הרציונל העומד בבסיס מסקנה זו מובאת בסעיף 7 לפסק הדין:
"זכות הבחירה בין מסלולי-גמלאות שונים עומדת לו לנפגע מכוח הוראת החוק. סעיף 320(ד) ל חוק הביטוח הלאומי קובע כי "היה אדם זכאי... ליותר מגמלה אחת, הברירה בידו לקבל אחת מהן". יחד עם זאת, סעיף 82(ב) ל פקודת הנזיקין קובע, מפורשות, כי בחירה זו אינה גורעת מן הצורך לנכות מסכום הפיצויים שהמעביד חב בו, את הגמלאות שזכאי להן הנפגע מכוח היותו נפגע עבודה. צאו וראו כיצד מוגדרת "גימלה" בסעיף 82(ב) לפקודה: ההגדרה דוברת, ראשית, ב"שווי הכספי של הגימלאות, להוציא גימלה בעין, שניתנו או שעתידות להינתן לפי חלק ב' לחוק" – קרי: החלק שעניינו ביטוח נפגעי עבודה (היום חלק ה' ל חוק הביטוח הלאומי). ואולם ההגדרה כוללת גם "גימלה שלא ניתנה בגלל בחירה בגימלה אחרת לפי החוק". אף זו האחרונה – כך לשון הסעיף – "רואים אותה כאילו ניתנה או שעתידה להינתן בשלמותה". משמעות הדבר היא, כי מקום בו זכאי הנפגע לגימלה כנפגע עבודה, אך בוחר בגימלה אחרת, רואים את גמלת העבודה שהוא זכאי לה כאילו שולמה, וזאת לצורך ניכוייה מן הפיצוי שזכאי לו הנפגע מאת המעביד, כהוראת סעיף-קטן (א)."

הנתבעת 1 הינה מעסיקתו של התובע. הנתבעת 2 אינה מעסיקתו, ובהצעה לא נקבעה חלוקת אחריות בין הנתבעות. הרציונל לניכוי ביחס למי שאינה מעסיקתו של התובע, הוא העובדה שהיא חשופה לתביעת שיבוב מהמל"ל, ו אין לחייבה לשלם יותר מכפי הנזק שגרמה. עם זאת, כפי שאראה להלן, במקרה הנדון, הנתבעת 2 אינה חשופה לתביעת שיבוב, ולפיכך אין מקום לאבחן בין הנתבעות.

בעניין סגרון לא קיבל הנפגע קצבת נכות כללית עובר לתאונת העבודה, ודרגת נכותו בענף נכות הכללית נקבעה לו, כולה, כתוצאה מהפגיעה בתאונת העבודה. במקרה כזה, אין חולק כי יש לנכות מקצבת הנכות הכללית, ניכוי רעיוני , של קצבת הנכות מעבודה לה היה זכאי הנפגע בגין אותה פגיעה , לולא היה זכאי לקצבת נכות כללית, שכן הקצבה בגין הנכות הכללית הינה תוצאה ישירה של פגיעתו בתאונת העבודה .
עוד אין חולק, כי גם במקרה של נפגע שהוכר כנכה בענף נכות כללית עובר לתאונת העבודה, ובעקבות תאונת העבודה הוחמרה דרגת הנכות שלו בענף נכות כללית, יש מקום לבצע ניכוי חלקי של הקצבאות , בהתאם לכללים שנקבעו ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (27.3.11) .
עם זאת, עלולים להיווצר מצבים בהם הרציונל העומד בבסיס הלכת סגרון, אינו מתקיים או שהוא מעט פחות ברור.
כך למשל, במקרה שלפניי, בו הנכות שנקבעה לתובע בתאונה, נכות זמנית במקרה זה, כלל אינה נכללת בין סעיפי הנכות שנקבעו לו בענף נכות כללית, ושיעור נכותו הכללית לא גדל בעקבות תאונת העבודה. זהו, לטעמי, מקרה ברור בו אין להחיל את הלכת סגרון.

יתרה מכך, לטעמי, גם במקרה בו נפגע הוכר כנכה בענף נכות כללית, בשל מצב רפואי שאינו נובע מתאונת העבודה, ובעקבות פציעתו בתאונת העבודה גדל שיעור נכותו המשוקללת, א ולם הגדלת שיעור הנכות לא הובילה להגדלת קצבת הנכות הכללית, שכן זו כבר ממילא היתה בשיעור המקסימאלי , לא תחול הלכת סגרון .

השאלה נדונה בת"א (חי') 10675/03 אוחנה אלי נ' זיפות וסיוד זיקו גבי – אוחנה גבי ואח' (19.6.2007). באותו מקרה, נקבעה לנפגע נכות כללית בשיעור של 50% עובר לתאונה, ולאחר שנקבעו לו 24% נכות בגין התאונה, בענף נפגעי עבודה, פנה שוב לענף נכות כללית, שם נקבעה לו נכות משוקללת צמיתה בשיעור של 60% אשר הביאה בחשבון את הפגיעה בעבודה. עם זאת, הנפגע לא זכה להגדלת קצבת הנכות הכללית בעקבות פגיעתו בעבודה.
באותו מקרה, דחה בית המשפט (כב' השופטת תמר שרון נתנאל) את עמדת הנתבעות לפיה יש לערוך ניכוי רעיוני של גמלאות הנכות מעבודה, בנימוק שהרציונל שעמד בבסיס הלכת סגרון אינו חל במקרה שלפניו.
בית המשפט קובע כי הנימוקים שעמדו בבסיס פס"ד סגרון טובים ונכונים הם מקום שהנפגע יכול להקטין את נזקו של המעביד, מבלי שהוא עצמו יפגע – תוך שהוא מקבל שיפוי מלא על נזקיו, אולם מקום בו בחירה בגמלת הנכות מעבודה תפגע ב ניזוק, באופן שתעמיד אותו במצב בו הוא מקבל פחות משהיה מקבל אלמלא התאונה, אין לבצע ניכוי רעיוני, שכן פרשנות כזו לסעיף 82 לפקודת הנזיקין אינה סבירה, ומנוגדת לעקרונות היסוד של דיני הנזיקין.
למסקנה דומה הגיע בית משפט השלום בירושלים בת"א (י-ם) 2220/03 עליזה טובי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (7.5.2007).

בגישה שונה נקט בית המשפט בת"א(י-ם) 4827/05 ששון גבר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ(13.11.2006).
באותו מקרה, הוכר התובע כנכה בשיעור של 75% בשל מצב רפואי ממנו סבל עובר לתאונה. לאחר התאונה נבדק התובע על ידי הועדה הרפואית שליד המל"ל, בענף נפגעי עבודה, שקביעתה מחייבת על פי סעיף 6ב' לחוק, ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 35% בגין פציעתו בתאונה.
בית המשפט דחה את טענת התובע לפיה הלכת סגרון חלה רק במקרה של בחירה בין גמלאות המשולמות עקב מאורע אחד, ובהסתמך על סעיף 82 לפקודת הנזיקין פסק שיש לנכות ניכוי רעיוני של הגמלאות אותן היה התובע מקבל בענף נפגעי עבודה.
ראו גם: ת"א (ת"א) 29589-10-12 טרוב אבו חמד נ' מגה קמעונאות בע"מ ואח' (20.4.15) שם סוקר בית המשפט את הגישות השונות.

במחלוקת זו בין הגישות השונות, בחרתי ל אמץ את גישתה של כב' השופטת תמר שרון נתנאל בעניין אוחנה הנ"ל, מנימוקיה, המפורטים בהרחבה בפסק הדין.
אדגיש עוד מספר דגשים, ביחס למקרה הנדון;
ראשית, אני סבורה כי הלכת סגרון אינה חלה על המקרה הנדון, פשיטא משום שגם סעיף 82 לפקודת הנזיקין, שעליו מבוסס פס"ד סגרון, אינו חל במקרה הנדון (גם לא כלפי המעסיקה) .
מלשונו של סעיף 82 לפקודת הנזיקין עולה כי הוא עוסק רק במקרה בו בוחר הנפגע בין שתי גמלאות שמקורן באותה תאונה, ואילו במקרה שלפניי היה התובע זכאי לקצבת הנכות הכללית אף אלמלא נפצע בתאונה.
שנית, ניכוי רעיוני של קצבאות הנכות מעבודה, מקום שקצבת הנכות הכללית של הנפגע לא גדלה בעקבות תאונת העבודה , פוגעת באינטרס בר ור של הניזוק, שכן במקרה כזה, אין בפיצוי שנפסק לו, לאחר ניכוי רעיוני כאמור, כדי להטיב את מלוא נזקיו.
אמנם, למעסיק קיימת זכות לניכוי רעיוני, כאמור בסעיף 82 לפקודה, אולם לא במחיר של פגיעה בניזוק.
ניכוי רעיוני של קצבאות נכות מעבודה מתוך קצבאות הנכות הכללית שמקבל נפגע, בשל מצב רפואי שאינו קש ור לתאונה, יוביל למצב שבו הנפגע "מממן מכיסו " את הפחתת הפיצוי שעל המעסיק לשלם לו, מתוך קצבה המגיעה לו בשל מצב רפואי, שאין לו כל קשר לתאונה.
תוצאה כזו אינה מתקבלת על הדעת.

הנתבעת 2, שאינה המעסיק, אינה חשופה לתביעת שיבוב מהמל"ל, שכן קצבת הנכות הכללית אינה משולמת לתובע בגין הפציעה בתאונה, ולא גדלה עקב פציעתו בתאונה, ולפיכך אין גם כל חשש שהנתבעת 2 תשלם יותר מכפי הנזק שגרמה.

לאור כל האמור, אין מקום להורות על ניכוי רעיוני של קצבאות הנכות הזמנית להן היה זכאי התובע החל מיום 1.11.13 לולא בחר בקצבת הנכות הכללית.
עם זאת, את הקצבאות שהתקבלו בגין נכויות זמניות עד יום 1.11.13 יש לנכות.

מהנתונים שהציגו באי כח בעלי הדין, לא ניתן ללמוד מהו סכום הקצבאות ששולמו לתובע בגין נכותו הזמנית בתקופה שמיום 14.7.13 עד יום 1.11.13.
בהחלטתי מיום 13.9.16 הורתי למל"ל להגיש תעודת עובד ציבור ובה פירוט סכום הקצבאות להן היה זכאי התובע בגין הנכויות הזמניות עד יום 1.11.13 אך תעודה כזו לא הוגשה, גם חרף החלטות מאוחרות יותר.
בהחלטה מיום 19.12.16 קבעתי כי אם לא יתקבלו נתונים נוספים עד יום 29.12.16 יינתן פסק הדין על סמך הנתונים הקיימים.
משלא התקבלו נתונים מדויקים, הערכתי את סכום הקצבאות ששולמו לתובע בגין הנכויות הזמניות, על פי שיעורי הנכות והכללים לחישוב הקצבה. מצאתי , כי עבור התקופה שמיום 14.7.13 עד יום 1.11.13 הסתכמו קצבאות הנכות הזמנית ב סכום מעוגל של כ- 14,500 ₪ בעוד שהחל מיום 1.11.13 הסתכמו קצבאות הנכות הזמנית שלהן היה זכאי התובע ב סכום מעוגל של כ- 6,500 ₪. לפיכך, הסכום שיש לנכות מסכום הפיצוי לו הסכימו בעלי הדין הינו 14,500 ₪. לאור הזמן הקצר שחלף ממועד תשלום הקצבאות עד מועד מתן ההצעה, ומאחר שהסכום הינו למעשה אומדן, אין מקום לשערוך הסכומים.

לאור האמור, אני מורה כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובע סך של 29,500 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 5,868 ש"ח , והחזר הוצאות בגין האגרה ששולמה עם הגשת התביעה, שכרו של המומח ה מטעם התובע, וחלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט.

הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' טבת תשע"ז, 08 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.