הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 27055-09-15

בפני כבוד השופטת פנינה לוקיץ'

התובעת/נתבעת שכנגד

הולנדר ובניו חברה לבניין בע"מ, ח.פ. 512867516
ע"י ב"כ עוה"ד א. בן שושן וד. שני
נגד

הנתבע/תובע שכנגד
חגי וינברג, ת.ז. XXXXXX615
ע"י ב"כ עו"ד אבו זלף
נגד
הצד השלישי
איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד י. נחשון ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובעת, חברת בנייה, לפיצויים עקב הפרת חוזה, שהוגשה כנגד הנתבע, חשמלאי וקבלן משנה של התובעת בפרויקט בנייה בנהריה. הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח אחריות מקצועית.
הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין יתרת חוב התובעת אליו עבור עבודות שביצע עד לה פסקת עבודתו באתר העבודה וכן בגין הפסד רווח עתידי בסך 20%, אותו היה מפיק, לטענתו , לו התובעת היתה מאפשרת לו להשלים את ביצוע העבודות בפרויקט.
א. הרקע, העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים
התובעת והנתבעת שכנגד, הולנדר ובניו חברה לבניין בע"מ, היא חברת בנייה העוסקת ביזמות ובקבלנות בנייה (להלן: "התובעת").

הנתבע והתובע שכנגד, מר חגי ויינברג, הוא הנדסאי חשמל במקצועו (להלן: "הנתבע").

צד ג', איילון חב' לביטוח בע"מ, היא חברת ביטוח שביטחה את הנתבע בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית מס' 3-72-039632/15 (להלן: "המבטחת").

התובעת הקימה על מקרקעין בנהריה שני מבני מגורים בני 48 יחידות דיור סך הכול בפרויקט "אביב בירוקה" בשכונה נהריה הירוקה (להלן: "הפרויקט"). בחודש מאי, 2013 או בסמוך לכך התובעת קיבלה היתר בנייה מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה נהריה וזמן קצר לאחר מכן החלה בביצוע הפרויקט.

ההתקשרות החוזית בין הצדדים
ביום 22/5/2013 נחתם בין התובעת לבין הנתבע הסכם בכתב לביצוע עבודות החשמל שהתובעת והנתבע אינם חלוקים באשר לתוכנו ולתנאיו (להלן: "ההסכם") [נספח א' לת/2].

במסגרת ההסכם, נמסרו לנתבע עבודות החשמל בשני בניינים בפרויקט:
בניין A – 7 קומות מעל קומת עמודים ובסה"כ 26 יחידות דיור. 6 קומות טיפוסיות שבהן 4 דירות בקומה וקומת פנטהאוזים – 2 פנטהאוזים בקומה.
בניין B – 6 קומות מעל קומת עמודים, סה"כ 22 יחידות דיור, 5 קומות טיפוסיות וקומת פנטהאוזים כאמור.

בסעיף 10 להסכם פורטו עבודות החשמל שנכללות בו ומחיריהן: פורטו העבודות הכלליות וההכנות לרשת החשמל של הבניין וכן עבודות החשמל הנדרשות בדירות 4 חדרים ובדירות 5 חדרים, כאשר עבור דירת 4 חדרים המחיר הכולל של עבודות החשמל הוא 15,000 ₪ לכל דירה ועבור דירת 5 חדרים המחיר הכולל של עבודות החשמל הוא 16,000 ₪ לכל דירה.

בסעיף 11 להסכם פורטו תנאים כלליים לביצוע העבודות ובין השאר, נקבע כי עבודות נוספות שיידרשו על ידי הדיירים יעשו ישירות מול המזמין על פי מחירון שצורף להסכם. בסעיף 11(ח) להסכם נקבע כי "בשלבי הביצוע המפורטים לעיל (עד בדיקת ח"ח) העבודה תבוקר על ידי המזמין ויועצת החשמל בבניין .... כל תיקון ו/או החלפה שיידרשו על ידי היועצת, כתוצאה מביצוע העבודה שלא בהתאם לנדרש בתקנים, בתקנות ובחוק החשמל ו/או שימוש באביזרים לא תקניים, יתוקן ויוחלף ע"ח קבלן המשנה מיד עם דרישתה".

בסעיף 13 להסכם פורטו תנאי התשלום, על פי אבני דרך והשלבים בפרויקט.

ההסכם כלל גם הוראות הנוגעות לטיב העבודות ולאחריות הנתבע-קבלן המשנה לביצוע העבודות כדלקמן:

בסעיף 5 להסכם נקבע "במידה והעבודה לא תהיה טובה הזכות בידי המזמין להוציא מאתר העבודה את קבלן המשנה בכל עת ולקבלן המשנה לא תהיינה כל תביעות בשל כך ויהיה עליו לעזוב את האתר מיד וללא שום תנאי. כמו כן, למזמין הזכות להכניס קבלן משנה אחר לאתר ולבצע את התיקונים הנדרשים ע"ח קבלן המשנה".

בסעיף 8 להסכם נקבע "קבלן המשנה מתחייב לבצע את העבודה בהתאם לתכניות, ההנחיות, הפרטים, התקנים, חוק החשמל, התקנות והמפרטים והעבודה חייבת להיות מדויקת. כל תיקון שיידרש כתוצאה מאי-דיוק בביצוע העבודה יעשה ע"ח קבלן המשנה".

התובעת טוענת שהנתבע הציג עצמו כהנדסאי חשמל מנוסה והציג בפניה רשימת פרויקטים שביצע. כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבע נבחר על ידה בשל מחיר העבודה הסביר שהציג לה.

התובעת טוענת גם כי ביחד עם ההסכם מסרה לנתבע צילום מתכנית היתר הבניה (גרמושקה), סט תכניות עבודה בקנה מידה 1:50, נספח לתנאי היתר בנייה, לוח זמנים כללי לביצוע העבודה, מחירון עבודות נוספות, מפרט לביצוע עבודות חשמל שצורף למפרט הטכני לרוכשי הדירות וסט תכניות חשמל שהוכן על ידי יועץ חשמל.

הנתבע לעומת זאת, טוען כי קיבל מהתובעת אך ורק את צילום תכניות היתר הבנייה, לרבות סט תכניות עבודה בקנה מידה וכן המפרט לביצוע עבודות חשמל.

כאן המקום להעיר כי אכן בהסכם שצרפה התובעת לכתב התביעה ובתצהירים צוין כי המסמכים האמורים מצורפים אליו, אך התובעת לא צרפה לכתב תביעתה או לתצהיריה את נוסח ההסכם שמכיל את הנספחים האמורים. הנספח היחיד שצורף להסכם שהוגש על ידי התובעת הן ביחד עם כתב התביעה והן ביחד עם תצהיריה הוא מחירון עבודות נוספות.

טענות הצדדים בנוגע לביצוע העבודה על ידי הנתבע
בחודש יוני, 2013, הנתבע החל לעבוד באתר הבנייה בשלב יציקת רצפת הבניין הדרומי (בניין B). העבודה כללה ביצוע הארקת יסודות, הכנות והזנות בחלקי הבטון השונים (רצפות, קורות ותקרות). הנתבע טוען כי עבודות אלו בוצעו על ידו לשביעות רצונה של התובעת.

התובעת טוענת שביום 8/10/2013 מסרה לנתבע מסמך בו פורטו מספר עקרונות לביצוע עבודות החשמל והודגש בפניו פעם נוספת כי העבודות צריכות להתבצע בהתאם לחוק החשמל, התקנות והתקנים הרלבנטיים. במסמך העקרונות שצורף על ידי התובעת לתצהיריה פורטו דרישות טכניות לביצוע עבודות החשמל, ביניהן למשל דרישה כי חוטי החשמל יהיו בעובי 2.5 ממ"ר (ראו סעיף 1 למסמך העקרונות, נספח ב1' בת/2). מחוות הדעת של בודק החשמל, מר חסין פריד, עולה כי "הותקנו מעגלי שקעים חוטים בחתך 1.5 ממ"ר", דהיינו בניגוד לדרישה זאת (ראו סעיף 4 לחוות הדעת, וכן סעיף 5).

הנתבע טוען כי תכניות העבודה – בדירות ובבניין, סופקו לו על ידי התובעת עצמה – אולם תכניות אלו שונו בהמשך בשני אופנים: כאשר הדירות נמכרו לפני תחילת העבודות, שאז מנהל התובעת היה מגיע עם הרוכשים והנתבע התבקש לשנות את התכניות לפי הוראות הרוכשים; כאשר הדירות טרם נרכשו לפני תחילת העבודות, שאז מנהל התובעת עצמו ביקש לבצע בדירות שינויים מסוימים.

הנתבע טוען כי ביצע את העבודות בהתאם לתכניות שסופקו לו. לטענתו, העבודות אף אושרו על ידי מנהל התובעת, ששימש כמפקח בפועל מטעם התובעת ונכח באתר כל הזמן וכן כי לא היו טענות כלשהן באשר למיקום והיקף נקודות החשמל שביצע. עוד טוען הנתבע כי ביצע את כל התחייבויותיו לפי ההסכם וכי ימים ספורים לפני מועד התשלום, התובעת ומנהלה הורו לו לעזוב את אתר העבודה וזאת שלא כדין ותוך הפרה יסודית של ההסכם ביניהם.

התובעת טוענת כי ביום 9/11/2014, לאחר השלמת הבנייה בבניין הדרומי (בניין B), התובעת קיבלה טופס 4, המאפשר את אכלוס המבנה לאחר חיבורו לרשת החשמל, המים והביוב. לטענתה, בסמוך לקבלת טופס 4, העבירה התובעת את הטופס לחברת חשמל ביחד עם תכניות שנחתמו על ידי הנתבע.

ביום 20/11/2014 הגיע צוות בדיקה מחברת חשמל ולאחר שבדק את מערכת שירותי הבית וח מש דירות בבניין, החליט לא לחבר את החשמל לשירותי הבית ולאף אחת מהדירות בפרויקט מאחר שאף אחת מהבדיקות לא עמדה בדרישות חברת החשמל. התובעת טוענת שמסרה את רשימת הליקויים עליהם הצביעה חברת החשמל לנתבע.

ביום 26/11/2014 חזר צוות חברת החשמל לבדיקות חוזרות. התובעת טוענת כי בבדיקה זו נכח מנהל התובעת יחד עם הנתבע. הליקויים שנרשמו ביום 20/11/2014 לשירותי הבית תוקנו בחלקם ולכן חוברה רק פאזה אחת בלוח שירותי בית, דבר אשר לטענת התובעת אפשר שימוש בתאורה בלבד ללא אפשרות להפעיל את המעלית. כמו כן, אושר החיבור לחשמל של 5 מתוך 11 הדירות שנבדקו.

לטענת הנתבע 2 דירות בלבד מתוך 11 הדירות שנתבקש להגיש לאישור חברת חשמל לא קיבלו את אישור חברת החשמל ולא חוברו לחשמל מסיבה טכנית אחת – "אין להסתעף משקע לשקע מעל 30 ס"מ". הנתבע טוען כי לא מדובר בליקוי בטיחותי שלא ניתן לתיקון. הנתבע טוען כי מדובר היה רק בשרשור אחד מעל 30 ס"מ בכל אחת מהדירות. הא ותו לא.

עוד טוען הנתבע, כי אכן לחברת החשמל היו בקשות לתיקונים בנוגע לשירותי הבית ואת רובם הוא אכן תיקן. הוא מאשר שהיו לחברת החשמל דרישות נוספות, אך לטענתו לא מדובר בליקויים בטיחותיים ולראיה חברת החשמל חיברה את שירותי הבית לחשמל בפאזה אחת. עוד הוא טוען, כי בשל סילוקו מאתר העבודה לא יכול היה להשלים את העבודה ולתקן את שירותי הבית. הנתבע טוען שהציע לתובעת פתרון תקני וזול אך היא דחתה את הצעתו. כפי שיפורט בהמשך, טענה זו של הנתבע נטענה מבלי לפרט לגביה, כאשר פרטי הטענה הושמעו לראשונה בחקירתו של הנתבע בבית המשפט ובחקירת המומחה שמונה על ידי בית המשפט. אדון בכך בהמשך.

עוד טוען הנתבע כי הליקויים שנותרו בדירות לאחר שתיקן את עבודות החשמל על פי הערות חברת החשמל היו מינוריים , וכי התנהלותה של התובעת נבעה מרצונה להימנע מלשלם לו את יתרת התמורה המגיעה לו לפי ההסכם ביניהם.

לאחר שהתובעת קיבלה את תוצאות הבדיקות החוזרות של חברת החשמל, היא זימנה בודק מוסמך מטעמה, מר פריד חסין, שיבצע בדיקות בכל הדירות, גם באלו שחוברו לרשת החשמל (להלן: "בודק החשמל"). התובעת טוענת, כי בעקבות הממצאים בדו"ח בודק החשמל, שמהם עולה כי עבודות החשמל באתר בוצעו בצורה רשלנית, הודיע מנהל התובעת לנתבע על הפסקת עבודתו באתר.

הנתבע טוען כי הפסקת עבודתו באתר מהווה הפרה של ההסכם אתו וכי בעקבות ההפרה האמורה נמנעה ממנו התמורה המלאה שהיה אמור לקבל על פי ההסכם בסך 849,100 ₪ (מתוך סך זה, קיבל הנתבע סך 662,280 ₪, עבור העבודות שהשלים עד למועד הפסקת ההתקשרות עמו, כאשר לשיטת הנתבע, היה אמור לקבל עוברן סך 732,312 ₪, לא כולל מע"מ). הנתבע טוען כי עבודתו באתר הופסקה בחוסר תום לב וימים ספורים לפני המועד שנקבע לתשלום יתרת התמורה בגין העבודות שביצע.

התובעת טוענת כי על מנת לצמצם את נזקיה, משום שעל כל חודש איחור במסירת אזה מהדירות התובעת הייתה צפויה לשלם פיצוי בסך 132,000 ₪, החל ממועד המסירה המיועד, היא התקשרה, באופן מיידי, עם קבלן המשנה מר סוהיל חזאן וכי הצעת המחיר להשלמת העבודה התבססה על עבודה בשכר יומי בבניין B לפי 2000 ₪ ליום עבודה לצוות חשמלאים ובתוספת עלות החומרים. בבניין A (26 יח"ד ושירותי בית) עלות העבודה הייתה לפי 10,000 ₪ ליחידת דיור. התובעת טוענת שב בניין B התיקונים הנדרשים היו תיקוני צנרת בלבד ואילו בבניין A בנוסף לתיקון עבודת הצנרת היה צריך להשלים (בחלקם הגדול) את לוחות החשמל והאביזרים בדירות.

יובהר, כי עבודתו של הנתבע באתר הופסקה לאחר הדו"ח השני של חברת חשמל – כאשר בבניין B (ובו 22 דירות) אושר חיבור של 5 דירות לרשת החשמל וכן של פאזה אחת משירותי הבית ואילו בבניין A (ובו 26 דירות) עבודות החשמל היו בשלבים התחלתיים. כמו כן, ב שלב שבו עבודתו של הנתבע הופסקה בניין B היה בשלב הסופי של הבנייה (טופס 4) והנתבע ביצע עבודות חשמל (שהתובענה דנה עוסקת בטיבן) בכל הדירות בבניין ובשירותי הבית.

ב. דיון והכרעה
מערכת היחסים בין הצדדים בראי חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 והשאלות שבמחלוקת
על מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבע חל חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, שכן מדובר במערכת יחסים חוזית לאספקה של שירות או מלאכה בין מזמין לקבלן, כאשר הקבלן אינו עובד של המזמין. סעיפים 3 ו-4 לחוק, הרלבנטיים לענייננו, מתמקדים במקרים שבהם נפל "פגם" בעבודתו של הקבלן. החוק מגדיר "פגם" כעבודה שונה מהמוסכם (המונח "פגם", חופף למעשה להגדרה של "אי-התאמה" המצויה בחוק המכר, תשכ"ח-1968 וחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971) ומבטא תפיסה לפיה "ייזהר המוכר", המטילה את האחריות לאי-תקינותו של אובייקט על הקבלן, המוכר או המשכיר (ראו אייל זמיר, חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (ירושלים, תשנ"ה, בסדרה פירוש לדיני החוזים בעריכת ג' טדסקי, בעמ' 437-438, 442, להלן: " זמיר, חוק חוזה קבלנות").

כמשקל נגד מסוים לתפיסת "ייזהר המוכר", סעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, מקים שתי חובות על המזמין, אשר על פי לשון החוק, בלעדיהן לא יוכל המזמין להסתמך על ה"פגם". הראשונה, יידוע הקבלן זמן סביר לאחר גילוי הפגם והשנייה, מתן זמן סביר לתיקון הפגם, אם הוא ניתן לתיקון. החוק קובע חריג המאפשר למזמין להסתמך על הפגם גם אם לא קיים את חובותיו בסעיף 3(א) במקרים שבהם הקבלן ידע על הפגם. סעיף 4(ב) מקנה למזמין את האפשרות לתקן פגם שתיקונו דחוף מבלי לתת לקבלן הזדמנות לעשות זאת ולגבות מן הקבלן את הוצאותיו הסבירות. מובן הוא כי ניתוח יחסי הקבלן-מזמין בכל הנוגע ל"פגם" על פי הסעיפים לעיל, נעשה גם תוך עיון בחובה לקיים חוזים בתום לב, הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 אשר מתווה סטנדרט כללי להתנהלות של צדדים ליחסים חוזיים.

על בסיס העקרונות שפירטתי לעיל, אתייחס לשאלות העובדתיות הבאות העולות מן המפורט לעיל:
ראשית, האם נפל "פגם" בעבודתו של הנתבע?
שנית, האם התובעת יידעה את הנתבע בדבר הפגם זמן סביר לאחר שגילתה עליו והאם התובעת נתנה לנתבע זמן סביר לתקן את הפגם?
שלישית, האם הנתבע "ידע" על הפגם ובאיזה שלב ידע עליו?
אדון בשאלות אלו, לפי סדרן.

האם נפל פגם בעבודתו של הנתבע?
בבואנו לבחון את השאלה האם נפל פגם בעבודתו של הנתבע נשוב ונזכיר שקנה המידה שלפיו נקבעת אי-התאמת העבודה למוסכם המהווה "פגם" הוא רצון הצדדים (זמיר, חוק חוזה קבלנות, 442-444). רצון הצדדים בענייננו נלמד מתוך הוראות הסכם ההתקשרות שנכרת בין התובעת לבין הנתבע ומתוך התנהגותם לאורך חיי ההתקשרות. מקריאת הסכם ההתקשרות עולה כי במסגרתו הושם דגש נרחב על דרישותיה המקצועיות של התובעת ועל החשיבות שהתובעת מייחסת לעמידה בכללים ובסטנדרטים מקצועיים מקובלים, אשר פורטו למשל בסעיף 8 להסכם בין הצדדים, שמובא כאן במלואו, מפאת חשיבותו: "קבלן המשנה מתחייב לבצע את העבודה בהתאם לתכניות, ההנחיות, הפרטים, התקנים, חוק החשמל, התקנות והמפרטים והעבודה חייבת להיות מדויקת. כל תיקון שיידרש כתוצאה מאי-דיוק בביצוע העבודה יעשה ע"ח קבלן המשנה".

גם סעיף 5 להסכם בין הצדדים התייחס לטיב העבודה ונקבע בו כי "העבודה חייבת להיות טובה לשביעות רצון המזמין או מי מטעמו ולפי התכניות, ההנחיות, הפרטים, התקנים, חוק החשמל, התקנות והמפרטים. במידה והעבודה לא תהיה טובה הזכות בידי המזמין להוציא מהעבודה את קבלן המשנה בכל עת ולקבלן המשנה לא תהיינה כל תביעות בשל כך ויהיה עליו לעזוב את האתר מיד וללא שום תנאי. כמו כן, למזמין הזכות להכניס קבלן משנה אחר לאתר ולבצע את כל התיקונים הנדרשים והעבודה ע"ח קבלן המשנה."

נוסף על כך, התובעת טוענת שביום 8/10/13, בזמן שהנתבע עבד באתר, היא מסרה לנתבע מסמך בו פורטו מספר עקרונות לביצוע עבודות החשמל (נספח ב1' בת/2) והודגש בפניו פעם נוספת כי העבודות צריכות להתבצע בהתאם לחוק החשמל, התקנות והתקנים הרלבנטיים ופורטו באופן ספציפי דרישות טכניות לביצוע העבודה. כך למשל, הופיעה באותו מסמך דרישה כי חוטי החשמל יהיו בעובי 2.5 ממ"ר (ראו סעיף 1 למסמך העקרונות, נספח ב1' בת/2). מחוות הדעת של בודק החשמל, מר חסין פריד, עולה כי "הותקנו מעגלי שקעים חוטים בחתך 1.5 ממ"ר", דהיינו בניגוד לדרישה זאת (ראו סעיף 4 לחוות הדעת, וכן סעיף 5). בהקשר זה יצוין כי כבר נקבע בפסיקה כי פעולה בניגוד למפרט ולתכניות הייצור מהווה אי-התאמה (ע"א 4693/16 IRM OFFSHORE AND MARINE ENGINEER PVT. LTD נ' א. ארנסון בע"מ (14/01/2018).

הנתבע טען כי הביקורת של חברת החשמל בנהריה מחמירה ביחס למקומות אחרים וכי עורכי הביקורת מבקשים גם לפתוח שקעים באופן מדגמי. כמו כן, הנתבע טוען שבנהריה הוחלט כי יש להשתמש בחוטי חשמל בעובי 2.5 מ"מ בניגוד לדרישות חוק החשמל (עמ' 61 שורות 34-35 לפרוטוקול). טענה זו של הנתבע לא הוכחה והיא אינה נתמכת על ידי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולכן אין בידי לקבלה. בנוסף, הדרישה להשתמש בחוטי חשמל בעובי 2.5 מ"מ נמסרה לנתבע במסמך העקרונות והיתה חלק מתנאי ההתקשרות בין הצדדים, ולכן הוא היה אמור לדעת עליה , בין אם היא דרישה מחמירה ובין אם לו.

הראיות שהובאו על ידי התובעת באשר לפגמים שנפלו לטענתה בעבודתו של הנתבע
"טופס ליקויים במתקן" של חברת החשמל מתאריכים 20/11/14, 26/11/14 [נספח ד1' בת/2 - להלן: "טופס הליקויים" ]
לטענת הנתבע, אישור חיבור 9 מתוך 11 דירות שנבדקו בפרויקט על ידי חברת החשמל, במועד עזיבתו את אתר העבודה והעובדה שבשתי הדירות שלא אושרו, חברת החשמל ציינה רק ליקוי אחד מלמדים שעבודתו בוצעה באופן משביע רצון. נשאלת השאלה האם חיבור הדירות לחשמל מעיד על קיומה של "התאמה" והיעדר קיומו של "פגם"?

עדי התובעת, מר חיים הולנדר ומר חסין פריד טוענים שהתשובה לשאלה זו היא שלילית. לטענתם, בדיקת חברת החשמל אינה קפדנית (ראו עדותו של מר חסין פריד, עמ' 28, שורה 22 לפרוטוקול) שכן מדובר בבדיקה מדגמית, במסגרתה לא בודקים כל פרט ופרט אלא מסתמכים על הצהרת החשמלאי שעבודותיו בוצעו לפי התקנים והחוקים ודרישות חברת חשמל שניתנות בעת הגשת התכנית (ראו עדותו של מר חיים הולנדר, עמ' 37 שורות 21-23 לפרוטוקול). כאמור, בהסכם ההתקשרות בין הצדדים הושם דגש על עבודה "מדויקת" ו"טובה" וכן על הסטנדרטים המקצועיים שבהם עבודת הנתבע צריכה לעמוד. דהיינו "התאמה" משמעה עמידה בסטנדרטים מקצועיים מקובלים, שאף צוינו באופן מפורש (חוק החשמל ותקנותיו והוראות חברת החשמל) וכן התאמה לתכניות ולהנחיות השונות שיקבל הנתבע.

מקובלת עלי טענת התובעת כי טופסי הליקויים לא משקפים בהכרח את מלוא הליקויים במתקן החשמל משום שבודקי החשמל עוצרים את הבדיקה כאשר הם נוכחים שלא ניתן לאשר את חיבור מתקן החשמל למערכת החשמל על בסיס הליקויים הקיימים [ראו עדותו של מר עומר הולנדר, מנהל האתר, בעמ' 44, שורות 16-19 לפרוטוקול].
בהקשר זה יוער, כי אף הנתבע עצמו אינו חולק על כך שבמסגרת עבודתו עליו לעמוד בתקנות החשמל וכן אינו כופר בכך שהעבודות שביצע בוצעו בניגוד לתקנות החשמל (עמ' 57, שורות 22-24 לפרוטוקול).

ממילא, תפקידם של בודקי החשמל בחברת החשמל הוא לקבוע האם ניתן לאשר חיבור לחשמל של מערכת החשמל המוצגת בפניהם – כן או לא. כשלא ניתן לאשר חיבור למערכת החשמל, האחריות לבדוק ולתקן את הליקויים ולהכין את מתקן החשמל לבדיקה חוזרת היא של מבקש החיבור. כך למשל, בתחתית טופס הליקויים מצוין: "כמו כן, אנו מפנים את תשומת ליבך לכך שלפי חוק החשמל ותקנותיו, האחריות על מצב המתקן חלה על מתקין המתקן, בעל המתקן על מחזיקו או המשתמש בו". כמו כן, בטופס הגשת מתקן לבדיקה שסומן ת/6 ואשר עליו חותם החשמלאי לפני הזמנת הבדיקה של חברת החשמל מצוין: "הצהרת החשמלאי המבצע: הריני מצהיר שהמתקן המתואר בתכנית זו בוצע על ידי לפי כללי המקצוע והבטיחות הטובים, בהתאם להוראות חוק החשמל, תשי"ד-1954 והתקנות שפורסמו על פיו, תקני מכון התקנים הישראלי הנוגעים למתקני צריכה חשמליים, ובהתאם לכללי חברת חשמל לישראל בע"מ הנוגעים לאספקת חשמל לצרכנים. הנני מצהיר כי המתקן הנ"ל נבדק והוא במצב תקין וראוי לשימוש". בכך יש כדי להצביע על אחריותו של הנתבע, לא רק בביצוע עבודות החשמל, אלא גם בהיצמדות לתקנים ולכללים השונים.

לכך יש להוסיף את החשיבות הרבה שיוחסה לעמידה בתקנות החשמל ולביצוע העבודה על פי התקנים הרלבנטיים בהסכם בין הצדדים, שבמסגרתו הודגשו באופן מפורש חובותיו של הנתבע להקפיד כי עבודתו תעמוד בסטנדרט המקצועי הנדרש. בכך הבהירה התובעת לנתבע, עוד במועד ההתקשרות, את דרישותיה המקצועיות [ראו סעיפים מההסכם בין הצדדים שהובאו במלואם בפרק א' לעיל].

בסיום הבדיקה הראשונה, שנערכה ביום 20/11/14 ועל פי טבלה שנערכה על ידי מר חיים הולנדר, מנהל התובעת וסומנה ת/3, 6 דירות מתוך 11 דירות שנבדקו במועד זה עברו את בדיקת חברת החשמל, אך שירותי הבית נכשלו בבדיקה ולכן לא ניתן היה לחבר אף אחת מהדירות למערכת החשמל [ראו עדות חיים הולנדר, עמ' 35, שורות 3-4 לפרוטוקול].

בסיום הבדיקה השנייה (אשר יש להניח כי לפניה בוצעו עבודות על מנת לאפשר את אישור החיבור לחשמל) , אושרו 3 דירות נוספות ו-2 דירות, דירות 13 ו-14, נכשלו בבדיקה פעם נוספת. אושר חיבור פאזה אחת של שירותי הבית למערכת החשמל ולכן נדרשו תיקונים ובדיקות נוספות של מערכת החשמל.

משמע שניתן לקבוע כי מדוחות הליקויים, גם לאחר הבדיקה השניה, ניתן להסיק שנותרו ליקויים בחלק מהדירות וכן בשירותי הבית.

דו"ח שנערך על ידי בודק החשמל מר פריד חסין הנושא את התאריך 2/12/14 [מסומן ת/1] (להלן: "דו"ח חסין")
התובעת צרפה לתביעתה דו"ח שנערך על ידי בודק החשמל מר פריד חסין, שהוזמן לאתר העבודה לאחר שבביקורת חברת החשמל חלק גדול מהדירות וכן שירותי הבית לא חוברו לרשת החשמל. כאמור, התובעת טוענת כי מר פריד חסין הוזמן לבדוק את מערכת החשמל על מנת שניתן יהיה לתקן את הליקויים ולאחר שהתבררה להם חומרת המצב, החליטה התובעת להוציא את הנתבע מאתר העבודה. מנהל התובעת העיד שדו"ח חסין נערך על מנת לדעת מהו מצבו של מתקן החשמל (ראו עמ' 38 שורה 7).

מנגד, הנתבע טוען כי דו"ח חסין נערך על מנת "לחפש" פגמים בעבודתו כדי שהתובעת תוכל לסלקו מאתר העבודה זמן קצר לפני מועד תשלום התמורה החוזית שלא כדין. מקובלת עלי טענת מנהל התובעת כי "אם הבודק אומר שזה לא תקין אבל אפשר לחיות עם זה, לא הייתי נכנס להרפתקה של 300,000 ₪" (עמ' 41 שורות 2-4). איני סבורה שחברה מסחרית שמטרתה להפיק רווחים הייתה מתקשרת עם קבלן חשמל נוסף על מנת לתקן ליקויים בבניין בעלות לא מבוטלת, אם לא היו בעבודה ליקויים. לא ברורה לי טענת הנתבע שלפיה על מנת להתחמק מלשלם לו את יתרת התמורה שמגיעה לו, התובעת התקשרה עם קבלן אחר ושילמה למעלה מ-300,000 ₪ - סכום שעולה על יתרת התמורה שמגיעה לנתבע. מדובר בטענה שאי ן מאחוריה הגיון מסחרי ולא שוכנעתי כי היה לתובעת מניע אחר, מלבד אי שביעות רצונה מעבודת הנתבע, להפסיק את עבודתו באתר, ודינה להדחות.

בנקודה זו אבקש להתייחס לפרט רקע שהועלה הן על ידי התובעת והן על ידי הנתבע ואשר כל אחד מהם מייחס לו משמעות שונה. מדובר בטענות של מנהל חברת וילות בנופר בע"מ שהושמעו למנהל התובעת, בצירוף דו"ח (ביקורתי) שנערך גם הוא על ידי בודק החשמל מר פריד חסין, ביחס לפרוייקט אחר שבו עבד הנתבע עבור חברת וילות בנופר בע"מ.

לטענת הנתבע, יש בעבודה שפריד חסין ערך דו"ח נוסף הנוגע לעבודות חשמל שביצע בפרויקט אחר כדי ללמד על "שיטת פעולה" מצידו של חסין. הנתבע מוסיף וטוען כי גם בניסוח דו"ח חסין עצמו, המצביע על ליקויים רבים מבלי לציין באיזו דירה הם נמצאים יש כדי להעיד על חוסר כנות הכוונ ות של חסין עצמו, ושל מנהל התובעת. אינני מקבלת טענות אלו.

הסברו של מר פריד חסין שהעיד בפניי כי מדובר היה בליקויים שהופיעו במרבית הדירות אם לא בכולן וכי חשמלאי מיומן אשר יידרש לתקן את הליקויים ידע לאתר אותם בדירות, מקובל עלי (ראו עמ' 31 שורות 6-9 וכן שורות 15-17 לפרוטוקול הדיון). בהקשר זה חשוב להעיר כי גם המומחה שמונה מטעם בית המשפט הצביע על ליקויים דומים לאלו שצוינו בדו"ח חסין גם מבחינת היקף הליקויים שאותרו.

כאן חשוב להבהיר כי אמנם דו"ח חסין אינו ערוך כחוות דעת מומחה, אך מר חסין נחקר בפני ומצאתי את עדותו מקצועית ומהימנה וכשהיא מצטרפת לממצאי המומחה מטעם בית המשפט, אני סבורה כי אכן יש בהצטבר העולה מהמסמכים שהובאו בעניין זה כדי להוכיח טענת התובעת לקיום ליקויים בעבודתו של הנתבע.

בהקשר זה, אבקש לייחד התייחסות לדירות מס' 13 ו-14 בבניין B, שלא עברו אף את הביקורת החוזרת של חברת החשמל. מר פריד חסין התייחס לליקויים בדירה 14 באופן ספציפי בעדותו בבית המשפט והצביע על הליקויים המפורטים בסעיף 30-32 כמתייחסים לדירה זו ובנוסף, ציין כי הליקוי המופיע בסעיף 29 לדו"ח שערך הנו ליקוי שהופיע בהרבה דירות ולא רק בדירה 14 [ראו עמ' 27 שורות 4-9 לפרוטוקול]. מדברים אלו עולה כי בניגוד לטענת הנתבע אין מדובר בליקוי יחיד שהופיע בדירות שלא אושרו על ידי חברת חשמל, הליקוי בדבר שרשור/הסתעפות של שקע במרחק של מעל 30 ס"מ, אלא שהיו ליקויים נוספים.

באשר לטענת הנתבע כי ניתן לתקן ליקוי זה (הליקוי בדירות 13 ו-14) באופן מהיר וזול באמצעות קופסת הסתעפות מיוחדת שהציג בדיון ההוכחות בתיק, אומר כי מדובר בטענה שלא פורטה כך בשלב מוקדם יותר של ההליך והנתבע לא טען שהציג טענה זו למומחה שמונה מטעם בית המשפט מבעוד מועד, בשלב שבו המומחה יכול היה לבדוק טענה זו באופן ספציפי ולא לתת תשובה תיאורטית. הנתבע גם טען כי התקין בדירות קופסת הסתעפות שמאפשרת לבצע את ההסתעפות באופן הזה, אך טענתו לא נתמכת בראיות כלשהן ולכן אין באפשרותו להוכיח אותה וממילא היא נטענה בנקודת זמן שבה לא ניתן לבדוק ולאשר אותה.

בנוסף, הטענה גם נשללה לגופה ע"י מומחה בית המשפט שציין כי הקופסה שהוצגה בפניו במהלך חקירתו אינה מכילה שום ציון ולכן הוא אינו יכול לדעת האם מדובר בקופסה של חברת גביס שמאפשרת את החיבור בין שני השקעים (ראו עמ' 76 שורות 4-5 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, כשנשאל המומחה האם ניתן היה לתקן את הליקוי באופן תקני באמצעות החלפת הקופסה בקופסה מהסוג שהנתבע הציג, השיב המומחה כי "התשובה היא כן אבל הרבה פעמים אי אפשר לחצוב יותר עמוק כיוון שאין מספיק "בשר" בתוך הקיר מסיבות כלשהן" (ראו עמ' 76 שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון). דהיינו, הפתרון שהציע הנתבע הוא פתרון תיאורטי והנתבע לא הצליח להוכיח כי מדובר בפתרון שניתן לבצע אותו בדירות הספציפיות שבהן נמצא הליקוי.

לכך יש להוסיף את תשובתו של מנהל התובעת מר חיים הולנדר בחקירה הנגדית, ממנה עולה כי בזמן אמת, כשנאמר לנתבע לעזוב את האתר הוא עזב את האתר מבלי שהעלה בפניו כל פתרון לבעיות שהתגלו בעבודות. רק בדיעבד, כשנה או יותר לאחר המקרה, הנתבע ניגש אליו עם כל מיני תשובות לפתרונות שאפשר היה לעשות (עמ' 37 שורות 28-30 לפרוטוקול). טענה זו נתמכת גם בדבריו של הנתבע בעדותו כי לא יזם שום פתרון מקצועי לבעיות שהתגלו: "בפעם הראשונה שלחתי לו שני מיילים. בפעם הראשונה הוא הגיב אנחנו עדין בודקים. בפעם השנייה הוא לא ענה לי בכלל ואז פניתי לעורך דין בעצמי." (עמ' 58 שורות 18-19 לפרוטוקול). מהמשך עדותו של הנתבע עולה כי אכן פנה למנהל התובעת בנוגע לתשלום שלו (עמ' 62, שורה 36 לפרוטוקול) , אולם פניות אלו לא כללו העלאת פתרונות מקצועיים לליקויים שנתגלו.

בחקירתו הנגדית של הנתבע, הנתבע הוסיף וטען שהוא התקין בקיר בפרויקט קופסאות שאינן קופסאות עומק אך ניתן לבצע בהן את השרשור שביצע "וזאת בניגוד לעמדת שאר המהנדסים בתיק", לדברי הנתבע. לטענתו הוא אינו כופר בליקוי שנמצא על ידי חברת החשמל אלא טוען שהפתרון הוא הוספת חוט באותה נקודה וביצוע מחבר (עמ' 62 שורות 9-12). טענה זו של הנתבע נטענה גם כן לראשונה בעדותו בבית המשפט לראשונה, מבלי שהיא נתמכת בחוות דעת מומחה ומבלי שמומחה בית המשפט אישר את נכונותה כאמור לעיל. לכן אני דוחה את טענת הנתבע, משהיא לא הוכחה בפניי.

חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, מר יורם לנקוביץ
חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, מר יורם לנקוביץ, קבעה באופן ברור שהנתבע התרשל. חוות דעתו הראשונה של המומחה ניתנה ביום 17/1/18. חוות הדעת נערכה על בסיס תמונות ומסמכים שנמסרו לו על ידי הצדדים (התמונות צולמו על ידי התובעת) ועל בסיס שני ביקורים באתר, בתאריך 24/11/16 ו-13/11/17 במסגרתם עיין המומחה בתכנית החשמל של הבניינים. יובהר, כי הביקורים בוצעו זמן רב לאחר תיקון עבודות החשמל בבניין והשלמת העבודות ומסירתן לדיירים, ולכן לא ניתן היה לראות את העבודה שבוצעה על ידי הנתבע, אלא רק את העבודות כפי שהיו לאחר תיקון מערכת החשמל.

משכך חוות דעתו של המומחה, מבחינת הממצאים שניתן היה להסתמך עליהם, התבססה על התמונות שנמסרו לו על ידי התובעת (ואשר לטענת התובעת תיעדו את הפגמים שהיו במערכת החשמל לאחר סיום עבודתו של הנתבע באתר העבודה וכן את העבודה שנעשתה על ידי מר סוהיל חזאן לתיקון הליקויים במערכת החשמל). בנוסף המומחה עיין בדו"ח חסין ובדוחות הליקויים של חברת החשמל מתאריכים 20/11/14 ו-26/11/14. בחוות דעתו קבע המומחה כי עבודתו של הנתבע הייתה רשלנית וכי תביעתה של התובעת מוצדקת, תוך שקבע קביעות אלו:
"למרות שאלותיי בזמן הביקורים ובדיקת כל החשבוניות של קבלני החשמל חגי ויינברג (הנתבע) וסוהיל חזאן (להלן "חזאן"), לא הצלחתי להגיע למסקנה, עד איזה שלב היה בשטח הנתבע ומאיזה שלב החלה עבודתו של חזאן.
6. יחד עם זאת, מהתרשמותי מהתמונות ומביקוריי בדירות, הגעתי למסקנה שחזאן היה צריך להשקיע הרבה זמן ועבודה על מנת לתקן את עבודתו של הנתבע. הסכום שחזאן חייב את התובעת על כל עבודותיו (סך 329,000 ₪) סביר ביותר, אפילו בלי להתחשב בעובדה שהוא היה צריך להיכנס באמצע הפרויקט להשלמה ותיקון עבודותיו של הנתבע."

כמו כן, במהלך עדותו בבית המשפט ציין המומחה כדלקמן:
"אני התרשמתי מחשבונות ממר ויינברג כי חלק מהחשבונות הם בעצם הלכו לטימיון כי היה צריך לפרק חלק מהדברים והתרשמתי גם כן מיומני העבודה של חזן ומקומות אחרים והגעתי למסקנה שמה שהולנדר כותב, זה כן מקובל עלי." (עמ' 73 שורות 12-14 לפרוטוקול)

לצערי חוות הדעת הראשונה שניתנה על ידי המומחה נעדרה את הפירוט הנדרש על מנת שבית המשפט והצדדים יוכלו לבדוק את קביעותיו, ולכן הוריתי למומחה ליתן חוות דעת משלימה על פי הוראות מפורטות שניתנו בהחל טה מיום 28/1/19.

חוות הדעת המשלימה ניתנה על ידי המומחה ביום 11/4/19 וכללה התייחסות מפורטת לפגמים וליקויים שנמצאו בעבודתו של הנתבע. כמו כן, המומחה קבע כי "עבודות החשמל ברוב הדירות הסתיימו, אך בוצעו בצורה רשלנית. בגלל הביצוע הרשלני והלא מקצועי, בודק חברת החשמל פסל מתקני חשמל של דירות וכן של המתקן הציבורי. חלק גדול של עבודות שהנתבע ביצע קבלן חזאן היה צריך לפרק ולבצע מחדש...".

קביעה זו של המומחה מנוגדת לטענת הנתבע כי במועד הזמנת בדיקות חברת החשמל בדירות, הוזמנו בדיקות אך ורק ל-11 דירות משום ששאר הדירות לא היו מוכנות. לכך יש להוסיף כי על פי טופס הזמנת הבדיקות מיום 2/9/14 שצורף על ידי התובעת לתצהירה, הוזמנו בדיקות של 22 דירות (הדירות בבניין B).

לכך הוסיף המומחה כי "בחומר שקיבלתי, לא ראיתי חילוקי דעות בין התובע לבין הנתבע בקשר לשלב סיום עבודתו של הנתבע. יש רק חילוקי דעות לגבי טיב הביצוע."

המומחה הוסיף ופירט כי "המוסבר כדלקמן אינו מבוסס על חשבונות של קבלן חזאן מאחר והחשבונות הם כלליים ומתייחסים אך ורק למיקום בו בוצעה העבודה (בניין A או בניין B) ואינם מתייחסים לתיקונים, אלא ליומן עבודה של קבלן חזאן עם פירוט העבודה שביצע."

בהקשר זה חשוב לציין כי טענת הנתבע כנגד המומחה לנקוביץ הייתה שהוא לא ראה את כל הליקויים בעיניו מתוך התמונות שנמסרו לו ואכן כך עולה מעדותו (ראו עמ' 74, שורות 1-2 לפרוטוקול). עם זאת, התרשמתי כי חוות דעתו של המומחה לנקוביץ ניתנה על בסיס ניסיונו המקצועי והייתה אמינה והתבססה על עיון בתמונות שהציגו לו תמונה כוללת של הליקויים וכן עבודות שנעשו לתקן ליקויים ספציפיים. בנוסף פירט המומחה בחוות דעתו המשלימה, בהתאם להוראתי, דוגמאות של ליקויים שהוא השתכנע בקיומם.

אין ספק שהיה עדיף שחוות דעת כזו היתה ניתנת על סמך בדיקה והתרשמות ישירה שלו תוך כדי ביצוע העבודות, ולפני שאלו הושלמו ולא ניתן עוד לבדוק אותן ללא פתיחת הקירות מחדש, אולם מצב הדברים שנוצר במקרה זה, כמו במקרים דומים, לא איפשר זאת, מטעמים מובנים. דרישה "להעמיד" את העבודות עד אשר יתאפשר לגורם מקצועי "נייטרלי" לבדוק אותן ולערוך חוות דעת, היתה גורמת לנזק בלתי סביר ובלתי הפיך לתובעת בשל עיכוב במסירת הדירות. אכן, עדיף היה שהתובעת היתה מצטיידת, כבר בשלב המוקדם של בדיקת העבודות, בחוות דעת ערוכה כדין ומפורטת במידה מלאה של הליקויים שנמצאו ביחס לכל דירה ודירה, אולם אינני סבורה כי העדרה של חוות דעתו כזו מביאה לדחיית טענות התובעת. כמפורט לעיל התובעת תמכה טענותיה לליקויים בדו"חות הליקויים וכן בעדות בודק החשמל מטעמה, מר פריד חסין ובעדות הקבלן סוהיל חזאן, שהותירו עלי רושם של עדויות אמינות שניתן לסמוך עליהן ממצא בדבר קיום ליקויים בהיקף ניכר בעבודות שביצע הנתבע.

הטענות באשר ליומן העבודה של הקבלן חזאן
כאמור, בחוות דעתו המשלימה של המומחה מטעם בית המשפט, מר יורם לנקוביץ, מיום 11/4/19 צוין כי הוא עיין ביומן העבודה של הקבלן חזאן. אלא שבחקירתו הנגדית של הקבלן חזאן בפני בית המשפט, ציין הקבלן חזאן כי אין לו יומן עבודה וכי הוא אינו עורך יומנים שכן מדובר בעבודה יומית (עמ' 47 שורה 31 ושורה 33 וכן עמ' 48 שורות 1-2 לפרוטוקול).

בחקירתו בבית המשפט חזר המומחה לנקוביץ וטען כי בעת עריכת חוות הדעת המשלימה היה מונח בפניו יומן העבודה של הקבלן חזאן (עמ' 70 שורות 13-14 לפרוטוקול) וציין כי "עד כמה שזכור לי, מסמך שנמצא על השולחן שלך עם התמונות, קיבלתי אותם אחרי חוות הדעת הראשונה. לפי דעתי, התרשמתי מהרישומים שהוצגו בפניי, שחלק מהם אני רואה כאן ברשות עורך הדין ששואל אותי שאלות, שאלו מסמכים שהמציא לי הקבלן ועליהם הסתמכתי". (עמ' 71 שורות 1-3 לפרוטוקול). המומחה לנקוביץ הוסיף כי קיבל את היומן ממר הולנדר (עמ' 71 שורות 12-13 לפרוטוקול).
בעקבות דברים אלו הוריתי למומחה לנקוביץ להמציא את יומני העבודה של הקבלן חזאן לב"כ הנתבע.

לא נעלמה מעיני טענת הנתבע בסיכומיו, לאחר שקיבל לעיונו את המסמך אליו המומחה התייחס כיומני העבודה (עמ' 18 סעיף ב'), כי מדובר במסמך שנערך על ידי התובעת: "בשלב מסוים, לאחר החקירה, נשלח יומן העבודה לב"כ הצדדים על ידי המומחה ואז התברר שלא מדובר ב"יומן עבודה" שנערך באופן אותנטי על ידי הקבלן (ולא נרשמו בו העבודות שבוצעו באותו יום על ידי אותו קבלן) אלא מדובר במסמך שנערך במחשב ולא על ידי אותו איש מקצוע אלא על ידי בעל הדין במשפט עצמו – קרי, התובעת."

הנתבע לא ביקש להביא את יומני העבודה האמורים בפני בית המשפט ולא הגיש בקשה לצרפם לסיכומיו ולכן איני יכולה להכריע בנכונות טענותיו. עם זאת, לא התרשמתי שחוות דעת המומחה נסמכה בעיקרה על יומנים אלו, וגם באם סבר, בטעות, כי מדובר ביומני עבודה של הקבלן (ואין הדבר כך) נותרה התרשמותי כי חוות דעת המומחה נערכה בעיקרה בהתבסס על ניסיונו של המומחה בתחום החשמל ועל בסיס תמונות שהמומחה עיין בהן ואשר צולמו בדירות בזמן אמת ומתעדות, כאמור, הן את הליקויים והן את התיקונים שבוצעו . לסוגייה זו יכולה להיות השלכה, אם בכלל, באשר לסכומים הנתבעים אך לא לעצם קיומם של הליקויים.

הביקורת שהעלה הנתבע כנגד אופן עריכת חוות הדעת הראשונה של המומחה היתה מוצדקת ובשל כך ניתנו הוראותי בהחלטה מיום 28/1/19. אולם, לאחר עריכת חוות הדעת המשלימה וחקירת המומחה, אני קובעת כי המומחה סיפק הסברים מספקים ומקצועיים לקביעותיו וכן פירט את הלליקויים שהוזכרו בחוות דעתו. אמנם נכון שהמומחה לא יכול היה להתרשם מקיום הליקויים בעצמו, למעט באמצעות התמונות שהוצגו בפניו, אולם שוכנעתי כי למרות מגבלה זו הוא הצליח, על סמך המידע שהוצג בפניו, לשכנע במסקנתו כי עבודתו של הנתבע לא עמדה בסטנדרטים המקצועיים המקובלים ובדרישות שהציבה לו התובעת .

רבות נפסק באשר לחוות דעת מומחים שמונו על ידי בית המשפט. חוות דעתו של מומחה שמתמנה על ידי בית המשפט היא בלתי תלויה ועל המומחה להצהיר כי אינו קשור לאף אחד מן הצדדים. בית המשפט נוטה לאמץ חוות דעת של מומחה שמתמנה על ידו, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מ' רבי ואח' (31/12/88), פסקה 4 לפסק הדין). בית המשפט יאמץ את מסקנותיו של מומחה שערך חוות דעת ניטראלית ורצינית, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלו או אחרים (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ואח' (2/6/96)) . פסילת חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט תיעשה רק במקרים נדירים ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת, כגון פגם היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה (רע"א 4842/20 עיריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ (9/9/20), פסקה 23 לפסק הדין וההפניות שם). השיקולים התומכים בהישענות על חוות דעת מומחים שמונו מטעם בית המשפט הנם הגנה על מעמדם של מומחים מטעם בית המשפט, יעילות דיונית ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי (רע"א 1831/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (3/5/18), פסקה 13 לפסק הדין).

במקרה דנן, למרות הביקורת על המומחה, אני סבורה שהוא עשה את המיטב בהתחשב במצב הדברים שהוצג בפניו. אדגיש כי הנתבע לא פעל להעלות את טענותיו המקצועיות במועד אשר היה מאפשר למומחה להתייחס אליהן ולבחון אותן. הנתבע בחר שלא לשלוח למומחה שאלות הבהרה או לספק לו מסמכים שסבר שהם חשובים לליבון המחלוקת, אלא בחר להסתפק בחקירתו של המומחה במסגרת דיוני ההוכחות כאשר באופן טבעי למומחה אין נגישות למקורות אשר יאפשרו את ליבון הטענות המקצועיות האמורות. כמו כן, הנתבע המתין עד למועד דיון ההוכחות על מנת לבקש לעיין ביומני העבודה של המומחה, למרות שהם הוזכרו עוד בחוות דעתו המשלימה של המומחה. גם כאשר הנתבע קיבל את יומני העבודה, הנתבע בחר שלא לבקש מבית המשפט לזמן את המומחה לחקירה נוספת ביחס אליהם, על אף שבאי כוחו ציינו בדיון כי הם שומרים את זכותם לעשות כן (ראו עמ' 70 שורות 29-32 לפרוטוקול).

בהתנהלותו האמורה, הנתבע בחר שלא למצות את בדיקת טענותיו אלא הותיר רבות מטענותיו תלויות באוויר, ללא אפשרות לערוך בירור לגביהן או לבדוק אותן באופן רציני ותוך פגיעה באפשרות התובעת להגיב ולהתייחס אליהן. בשל כך, אין לו להלין אלא על עצמו.

סיכום ביניים
לאחר עיון בראיות שהוצגו לפניי, אני קובעת כי הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי אכן נפל בעבודתו של הנתבע "פגם" כמובנו בחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, שהתבטא בליקויים בעבודות החשמל שביצע הנתבע בבניין B בפרויקט אביב בירוקה של התובעת.

האם התובעת יידעה את הנתבע בדבר הפגם זמן סביר לאחר שגילתה עליו והאם התובעת נתנה לנתבע הזדמנות לתקן את הפגם?
האם התובעת יידעה את הנתבע על ה"פגם" זמן סביר לאחר שגילתה אותו?
חובת המזמין ליידע את הקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו ולתת לקבלן הזדמנות לתקן את הפגם, קבועה בסעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974. נקבע כי כאשר המזמין לא קיים חובותיו אלו לא יוכל להסתמך על הפגם, אלא אם הקבלן ידע על הפגם (סעיף 3(ב) לחוק).

לטענת התובעת, המועד הראשון שבו גילתה התובעת כי קיימים ליקויים בעבודתו של הנתבע היה ביום 20/11/14, במועד בו נערכה ביקורת ראשונה של חברת החשמל בבניין B.

לטענת הנתבע, התובעת ידעה לאורך כל הדרך כיצד בוצעו עבודותיו משום שפיקחה עליהן עוד משלב היסודות. התובעת טוענת כי ביום 8/10/13, בזמן שהנתבע עבד באתר, התובעת מסרה לנתבע מסמך בו פורטו מספר עקרונות לביצוע עבודות החשמל (נספח ב1' בת/2). מעדותו של מר חיים הולנדר בפניי עולה כי במהלך ביצוע העבודות [בשלב ביצוע היסודות] התברר לו מקבלן ויזם שעובד באתר סמוך לאתר העבודה של התובעת (אתר וילות בנופר בע"מ) כי התגלו פגמים חמורים בעבודתו של הנתבע באותו אתר. מר הולנדר טוען כי לאחר ששמע את הדברים החליט "להקדים תרופה למכה" ולהבהיר לנתבע פעם נוספת את חשיבות ההקפדה על העקרונות המפורטים במסמך העקרונות, שנמסר לנתבע וכן להקפיד על העקרונות "ככתבם וכלשונם" [ראו עמ' 24, שורות 10-18 לפרוטוקול]. יצוין כי במסמך העקרונות פורטו דרישות טכניות-מקצועיות לביצוע העבודה.

מצאתי את עדותו של מר חיים הולנדר בעניין זה אמינה ועקבית ואני מקבלת את טענת התובעת כי בשלב זה, שלב ביצוע היסודות, התובעת עדין לא ידעה על פגמים בעבודתו של הנתבע באתר העבודה ולא היו לה השגות בנוגע לעבודתו של הנתבע, לאור השלב שבו היו מצויות העבודות. מר הולנדר ציין כי בשלב מוקדם זה מתבצעות הארקות של הרצפה הראשונה וכן ההזנות לבניין, אך אין עדין מעגלים ואין עדין מאמ"תים וביציקות יש בליל של צינורות לצרכים שונים (ראו עדות מר חיים הולנדר, עמ' 33 שורות 21-32), כך שלא ניתן עדיין לדעת דבר לגבי טיב העבודות.

חובת המזמין בחוק חוזה קבלנות, תשל"ג-1973, להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שהפגם התגלה היא חובה מרוככת לעומת החובה הקבועה בחוק המכר וממילא, היא קמה למזמין כאשר ניתן לגלות את הפגם ולא מיד עם קבלת המוצר/שירות (ע"א 4693/16 IRM OFFSHORE AND MARINE ENGINEER PVT. LTD. נ' א. ארנסון בע"מ (14/1/2018) פסקאות 6-8 לפסק הדין).

לא שוכנעתי מהראיות שבשלב המוקדם של ביצוע העבודות, המועד שבו נערך מסמך העקרונות לאחר שהתקבל המידע מהבעלים של חברה אחרת שהעסיקה את הנתבע, כי התובעת ידעה או צריכה היתה כבר לדעת על ליקויים בעבודתו. אני מקבלת את עדות מר הולנדר העולה בקנה אחד עם ההיגיון המסחרי שבאם כבר אז היה יודע על הליקויים הצפויים, לא היה ממשיך בהתקשרות עם הנתבע. אני סבורה שהתובעת הייתה רשאית (ואף צדקה כשנהגה כך) לתת לנתבע הזדמנות ולא להפסיק את התקשרותה עם הנתבע אך ורק על סמך טענותיו של מנהל וילות בנופר בע"מ.

לטענת מנהל התובעת, מר חיים הולנדר בעדותו, במועד בדיקת חברת החשמל ב-20/11/14 אחד מבודקי חברת החשמל אמר שאינו מוכן לעבוד בבניין משום שכמעט התחשמל משני מעגלים שהיו מחוברים לאותו השקע ובודק אחר לקח אותו הצידה ואמר לו שעבודות החשמל בבניין הן "קטסטרופה" (עמ' 37 שורות 1-6 לפרוטוקול).
ביום 26/11/14 נערכה בדיקה נוספת על ידי חברת חשמל. אין חולק כי בבדיקה זו חוברה רק פאזה אחת של שירותי הבית וכן נותרו 2 דירות מתוך ה-11 שנבדקו בבדיקה הראשונה, שלא חוברו למערכת החשמל. הצדדים אינם חלוקים ביניהם כי הנתבע נכח בעת ביצוע בדיקות אלו, וגם אם נניח כי לא שמע את הדברים שנמסרו למר הולנדר ע"י הבודקים, הרי שממצאי הבדיקות היו ידועים לו היטב.

הנתבע לא הוכיח שמי מטעם התובעת ידע אודות הפגמים בעבודות החשמל קודם לביצוע בדיקות חברת חשמל, ולאור סמיכות הזמנים שבין מועד ביצוע הבדיקות, לרבות בדיקת מר חסין למועד מתן הודעת התובעת לנתבע על הפסקת עבודתו בפרויקט [ראו עדות חיים הולנדר, עמ' 36, שורות 8-12], אני קובעת שההודעה לנתבע הגיעה זמן קצר לאחר שמלוא היקף הליקויים נחשף בפני התובעת.

התובעת טוענת גם ביום 4/12/14 שלחה לנתבע מכתב בדואר רשום ובדוא"ל על הפסקת עבודתו באתר העבודה, אליו צרפה את דו"ח בודק החשמל, מר פריד חסין. התובעת טוענת שהמכתב נשלח לנתבע לאחר שהתברר לה היקף הליקויים בעבודתו של הנתבע. מעיון במכתב ניתן לראות שבסעיף 9 למכתב מצוין "לאור ממצאי הבדיקות של ח"ח ודו"ח בודק חשמל מוסמך שהינו מהנדס חשמל....". בתחתית המכתב צוין "מצורפים: ... 2. דו"ח ליקויים של בודק מוסמך מטעמנו".

הנתבע אינו כופר בקבלת המכתב, אך טוען כי לא קיבל את דו"ח בודק החשמל, מר פריד חסין, שצוין כי צורף אליו וזאת עד שהומצאה לו התביעה דנא (עמ' 58 שורות 26-29 לפרוטוקול). מנהל התובעת טוען בעדותו כי שלח את המכתב והדו"ח הן בדוא"ל והן בדואר רשום וכי בעבר הנתבע לא הכחיש שקיבל את הדו"ח האמור (עמ' 38 שורה 21).

איני יכולה לקבוע באופן חד-משמעי כי דו"ח בודק החשמל צורף להודעת הדוא"ל או למכתב שנשלח בדואר רשום וזאת משום שהודעת הדוא"ל המלאה שנשלחה ואשר ממנה ניתן היה ללמוד על הצרופות שנשלחו אתה, לא הובאה לעיוני. עם זאת ומאחר שהנתבע אינו כופר בקבלת מכתבה של התובעת וממכתבה של התובעת עולה בבירור כי נערך דו"ח בודק חשמל כאמור והתובעת מפרטת במכתבה כי בעבודתו של הנתבע נפלו פגמים אני סבורה כי גם לו נניח שדו"ח בודק החשמל עצמו לא צורף למכתב התובעת, הנתבע ידע על קיומו (גם אם לא על תוכנו).

הנתבע לא נתן כל הסבר מדוע לא ביקש לעיין בדו"ח עצמו, באם אכן זה לא צורף למכתב כטענתו, ו התחמק מלהשיב על שאלה זו. לכן, אני סבורה כי יידוע הנתבע על הפגם בשיחה עם מנהל התובעת ושליחת מכתבים שבהם הוזכר דו"ח בודק החשמל מהווים הודעה מספיקה.

האם התובעת נתנה לנתבע הזדמנות לתקן את ה"פגם"?
סעיף 3 (א) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 קובע כי על המזמין לתת לקבלן "הזדמנות נאותה" לתקן את הפגם. הוראה זו של חוק חוזה קבלנות דומה בנוסחה להוראת סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 שעוסק ב"אי-התאמה" (שמשיקה להגדרה של "פגם" בחוק חוזה קבלנות) וקובע כי "התגלתה אי-התאמה... הניתנת לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". דהיינו, הוראת חוק המכר (דירות) נבדלת מהוראת חוק חוזה קבלנות בכך שתוחמת את זכות התיקון ל"זמן סביר".

תיקון הפגם על ידי הקבלן שביצע את העבודה יהיה הפתרון היעיל ביותר – הן מבחינת עלות ביצוע העבודה והן מבחינת היכרות הקבלן עם העבודה שביצע (זמיר, חוק חוזי קבלנות, תשל"ד-1974 (ירושלים, תשנ"ה, בסדרה פרוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי ז"ל), סעיף 15, עמ' 46; שם בסעיף 310, עמ' 501) (להלן: " ספר זמיר").

בע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 (פורסם בנבו, 29/6/1996) התייחס בית המשפט לשאלה אמתי יש לאפשר למוכר לתקן את הדירה לפי חוק המכר דירות: "אמנם, במקרה המתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית." שיקולים אלה יפים גם לענייננו, בשינויים המתחייבים.

מקרים שבהם תיקון העבודה על ידי הקבלן אינם רצויים הנם למשל כאשר המזמין איבד את אמונו במיומנותו או באמינותו של הקבלן, או הסתכסך עמו מסיבה אחרת, עד כדי שקשה לצפות ממנו שיאפשר לקבלן לתקן את הפגמים במלאה או בשירות. כמו כן, אין טעם לדרוש מן הקבלן לתקן את הפגם אם הוא מודיע על סירובו לעשות זאת (זמיר, חוק חוזה קבלנות, בעמ' 502-503 ).

כפי שכבר ציינתי בעבר (ראו ת"ק (קריות) 2111-05 קיסוס אליהו נ' מורן חב' לבניין בע"מ (21/07/09)) בע"א 155/08 עדירן פיורה נ' האוזה בע"מ (21/1/09), אימץ השופט עמית גישה פרשנית אחרת לסעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות שמשמעותה הנה כי על אף העדר הודעה על הפגם, אין הדבר שולל באופן גורף מהמזמין את התרופות להן הוא זכאי על פי דין. על אף שגישתו לא אומצה על ידי בית המשפט העליון כהלכה פסוקה במסגרת רע"א 1777/09 עדירן פיורה נ' האוזה בע"מ (30/3/09), מאחר שהדבר לא נדרש, ציין השופט רובינשטיין כי הגישה הפרשנית בה נקט השופט עמית מקובלת עליו (פסקה ט' לפסק הדין) .

לעניות דעתי, הגישה הפרשנית בה נקט השופט עמית היא נכונה ותואמת, כלשון השופט רובינשטיין, את "מורכבות המציאות העובדתית והמשפטית, מורכבות ההולכת ומתעצמת במקומותינו ובדורותינו. בתחומים רבים אין "שחור ולבן" מביאים לצדק, ומכאן חיפוש אחר "דגמי ביניים"..." והיא מתאימה בנסיבות המקרה שבפני, ולכן אביא את הדברים בשם אומרם:
על פי נוסחו של סעיף 3(ב) ל חוק חוזה קבלנות, אי עמידה בנטל, שוללת מהמזמין באופן גורף את התרופות להן הוא זכאי על פי דין, ובהיעדר הודעה של המערערת למשיבה, היא לא זכאית להשבת התמורה.

על שלילה גורפת זו נמתחה ביקורת בספרות המשפטית – א. זמיר "עקרון ההתאמה בקיום חוזים" (ירושלים, תש"ן) עמ' 307; זמיר קבלנות לעיל בעמ' 513 ה"ש 262-263. הוצע לאמץ פתרון מידתי יותר, כך שאי עמידה של המזמין בנטלים של מתן הודעה ומתן הזדמנות לתקן, תביא להפחתת חיוביו של הקבלן רק באותה מידה בה אכן הקבלן נפגע כתוצאה מאי עמידה בנטל. עמדה זו אומצה על ידי מחברי הצעת הקודקס האזרחי של חוק דיני ממונות (להלן: "הקודקס"), וסעיף 204 לקודקס קובע כלהלן:

"הוראות סעיף 170 יחולו, בשינויים מחויבים, על הסתמכות המזמין על אי התאמה לפי פרק זה, ואולם בנוסף לנטלים באותו הסעיף, על המזמין ליתן לקבלן הזדמנות סבירה לתקן את אי ההתאמה או לבצע את המלאכה מחדש, ככל שהדבר סביר בנסיבות הענין".

וסעיף 170 (ב) לקודקס, בפרק העוסק בחוזה מכר, קובע:

"על אף הוראות סעיף קטן (א), לא קיים הקונה נטל מהנטלים האמורים באותו סעיף קטן, זכאי הוא להסתמך על אי ההתאמה באותה מידה שבה אי קיום הנטל כאמור לא פגע במוכר".

לטעמי, איננו צריכים להמתין לכניסתו לתוקף של הקודקס, כדי לאמץ את הביקורת שהובעה בספרות המשפטית. איני סבור כי אי עמידה בנטל ההודעה או בנטל של מתן הזדמנות לתקן, שוללת באופן גורף את התרופות העומדות למזמין. על דרך ההיקש אפנה לפסיקה הנרחבת שעניינה אי התאמות בדירה (ליקויי בניה) עפ"י חוק המכר (דירות) התשל"ג-1973.

אחת הסוגיות שנדונות תדיר בהקשר זה, היא זכות הקבלן לבצוע תיקונים – ראה, לדוגמה, ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ. מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 (2003). באותם מקרים בהם בתי המשפט הגיעו למסקנה כי רוכש הדירה הפר את הנטל המוטל עליו לאפשר לקבלן לתקן את הליקויים, התוצאה היתה הפחתה של סכום הפיצוי, ובמקום פיצוי לפי מחיר של קבלן מזדמן, נפסק פיצוי נמוך יותר, על פי עלות התיקון לקבלן – ראה, לדוגמה, ע"א 7799/01 סלים וברזילי ואח' נ. שרביב בע"מ, פ"ד נו(5) 725 (2002); תא (מחוזי ת"א) 1615/97 תילא כהן פנחס נ' אספן בניה ופיתוח בע"מ (ניתן ביום 28.11.2006). דהיינו, בתי המשפט לא שללו לחלוטין את הפיצוי מרוכש הדירה בשל אי מתן הזדמנות לתקן.

כך גם בענייננו: שלילת הזכות של המשיבה להשלים את ביצוע העבודות, אינה שוללת באופן גורף את זכות המערערת לתבוע פיצוי או השבה של חלק מהתמורה ששולמה על ידה, אם על פי דיני החוזים או מכוח דיני עשיית עשר ולא במשפט.

הטעם לדבר הוא, שכאשר נמנע מקבלן מלהשלים או לתקן פגמים בעבודה או בשירות, נחסכות לקבלן ההוצאות או הטרחה הכרוכות בביצוע או בהשלמה של העבודות/השירות, וחסכון זה ראוי להעביר לכיסו של המזמין.
(ע"א 155/08 עדירן פיורה נ' האוזה בע"מ (21/1/09), פסקה 12 לפסק הדין).

אקדים ואומר שלאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם, התרשמתי שאין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע לא קיבל הזדמנות מלאה לתקן את הליקויים.
ראשית, משום שדו"ח בודק החשמל, מר פריד חסין, גם אם התקבל אצל הנתבע, ממילא התקבל אצלו סמוך ולמעשה במקביל להודעה על הפסקת עבודתו באתר ולכן הנתבע לא היה יכול לתקן את הליקויים על פיו.
שנית, עקב הזמן הקצר שחלף בין מועד הבדיקה הראשונה למועד הבדיקה השנייה, במסגרתו הנתבע אכן תיקן חלק מן הליקויים.

עם זאת, מן הראוי לציין כי גם לאחר עיון בדו"ח בודק החשמל, מר פריד חסין, הנתבע ממשיך וכופר בקיומם של ליקויים משמעותיים בעבודתו ("לא הוטרדתי מהסעיף. הכרתי את הליקויים של בניין B. בניין B היה מושלם", עמ' 59 שורות 5-6 לפרוטוקול, ראו למשל גם, עמ' 58 שורות 10-12 לפרוטוקול). התרשמתי מעדותו של הנתבע, שהנתבע ממילא לא הסכים עם הטענות לליקויים וסבר כי המטרה שלו, מבחינת ביצוע תיקונים, היא קבלת אישור חברת החשמל לחיבור הדירות לרשת החשמל, הא ותו לא. כך למשל, אמר הנתבע: " אני אומר לך שוב שכתוב מצורף. לא ראיתי דו"ח כזה. אם הייתי רואה הייתי תובע אותו מיד. אם הייתי רואה את הדו"ח הייתי רואה מה הוא 'בישל'. מהמכתב הזה לא הבנתי." (עמ' 58 שורות 26-27 לפר וטוקול). משמע, שניתן להתרשם כי במועד זה הנתבע עצמו כבר היה משוכנע כי "תופרים לו תיק" בכדי לסלקו מהאתר, ומשכך ניתן להסיק שגם לו היתה ניתנת לו הזדמנות לבצע תיקונים על בסיס דו"ח חסין, ממילא לא היתה לו כוונה לעשות כן, אלא היתה לו כוונה לתבוע את התובעת.

אני מודעת גם לטענת התובעת ואשר לפיה נהגה התובעת על פי עקרון הקטנת הנזק משום שכל עיכוב של יום במסירת הדירות יעלה לה סך 132,000 ₪ וכי היא פעלה לסיים את תיקון עבודות החשמל במהרה על מנת להקטין את נזקיה ולכן גם נאלצה להשלים את העבודה, באופן מיידי, עם קבלן חשמל אחר מאשר הנתבע. אך התובעת לא תמכה טענה זו בהסכם ההתקשרות עם הרוכשים או במסמך אחר שיוכיח זאת ולכן לא ניתן לקבוע כי טענותיה לעניין זה נכונות. לכן, התובעת גם לא הוכיחה את דחיפות התיקון, אשר הייתה שוללת מן הנתבע את האפשרות לבצע את התיקונים בעצמו ( ס' 4(ב) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974).

לעומת זאת, התרשמתי מעדויות כי מאחר שהתובעת מצאה ליקויים רבים בעבודתו של הנתבע היא חששה להתעכב עוד יותר עם הפרויקט ואני סבורה שמדובר בשיקול והתנהלות סבירים, במיוחד שעה שעל פי טענות התובעת ועל פי עדותו של בודק החשמל מר פריד חסין, הליקויים חזרו על עצמם בכל הדירות בפרויקט. כמו כן, התרשמתי מעדותו של הנתבע שהוא מתייחס אך ורק לליקויים שמנעו את חיבור הדירות לחשמל בעוד שהתובעת מייחסת חשיבות גם לתקינות מערכת החשמל בכללותה וכי היא היתה מעוניינת לתקן ליקויים שנפלו בעבודות גם אם חברת החשמל לא הצביעה עליהם, התנהלות שבעיני היא ראויה. שיקולים אלו אכן מטים את הכף להצדקת התנהלות התובעת.

מצאתי גם בדבריו של מנהל התובעת, מר הולנדר, כדי להצביע על כך שנוצר אי-אמון של התובעת במקצועיותו של הנתבע: " הוא עשה את הנזקים והפגמים ואני אתן לו עכשיו לתקן את כל מה שהוא היה צריך לעשות מלכתחילה. לא היה בכלל ויכוח והנתבע לא הציע במעמד עזיבת האתר את תיקון הליקויים." (עמ' 37 שורות 32-33 לפרוטוקול). מסקנה זו מתחזקת במיוחד נוכח עמדת הגורמים המקצועיים באשר לעבודת הנתבע (טענת מנהל התובעת כי בודקי חברת החשמל אמרו לו שיש "קטסטרופה") וכן נוכח עמדת בודק החשמל פריד חסין שציין בדו"ח הבדיקה מטעמו כי "עבודות החשמל אשר בוצעו בפרויקט הנ"ל אינן תואמות את חוק החשמל תשי"ד וההוראות על פיו" וכן "עבודת החשמל בוצעה בצורה לקויה, רשלנית וגובלת בפשע". כמו כן, בודק החשמל פריד חסין הסב את תשומת ליבה של התובעת כי "האחריות על תקינות המתקן חלה על מתקין המתקן ובעל המתקן". לכן, אך טבעי שמנהל התובעת יחשוש מביצוע עבודות החשמל באמצעות הנתבע לאור הממצאים שהתגלו בפניו . לכך יש להוסיף את הנטען על ידי מנהל התובעת בעדותו כי אחד מבודקי חברת החשמל סירב לבצע את הבדיקה לאחר שכמעט התחשמל מאחר ששני מעגלים היו מחוברים לאותו השקע (עמ' 37 שורות 1-3 לפרוטוקול), כך שברור הוא שעבודות חשמל לקויות היו עשויות ליצור לתובעת חשיפה משפטית משמעותית, דבר המחזק את החשיבות של אמון במקצועיותו של הקבלן.

מצאתי בחומר שלפניי טעמים מספיקים שלא לשלול מן התובעת סעד, גם כאשר בחרה שלא לתת לנתבע אפשרות נאותה לתקן את הליקויים וזאת בין השאר עקב קביעותיי בתת הפרק הבא המתייחס לידיעת הנתבע על קיומם של הליקויים וכן התעקשותו של הנתבע ועמידתו על כך שעבודתו אינה לקויה, על אף שהודה בחקירתו כי אכן היו בעבודתו דברים שנעשו שלא לפי חוק החשמל.

התייחסות להתקשרות התובעת עם קבלן החשמל סוהיל חזאן

בכל הנוגע לעלות ביצוע התיקונים על ידי קבלן החשמל סוהיל חזאן, בחרתי לייחד לנושא התייחסות קצרה בנקודה זו. התובעת התקשרה עם מר סוהיל חזאן לביצוע התיקונים בעבודות החשמל במסמך בכתב יד וללא הסכם התקשרות (לדברי מר חזאן, אין מדובר בהתנהלות חריגה שלו כאשר יש לו היכרות קודמת מסוימת עם הקבלן שהוא עובד אתו, עמ' 43 שורות 23-26) . מעדויות הצדדים בפניי, הובהר לי כי בין הצדדים הוסכם על שכר יומי מאחר שהיה מדובר בתיקון עבודות חשמל קיימות ולא בביצוען מאפס והיה קושי בתמחור העבודה באופן אחר, שכן היה חוסר ודאות באשר להיקפו המלא של התיקון הנדרש (עמ' 47 שורות 7-9).

המומחה מטעם בית המשפט, מר יורם לנקוביץ, הבהיר בחוות דעתו כי הוא סבור שהמחירים שנגבו על ידי מר חזאן סבירים ביחס לעבודה שנדרש לבצע. לא נעלמה מעיני גם טענתה של התובעת שנשמעת לי סבירה, כי היה קושי למצוא קבלן שיסכים להיכנס לאתר ולהשלים עבודה שבוצעה על ידי קבלן חשמל אחר וכן הדחיפות בביצוע העבודה ומציאת קבלן שיהיה פנוי לבצע את העבודה.

לעניין הדחיפות בביצוע העבודה, אמנם דחיתי את טענות התובעת לעניין הדחיפות בכל הנוגע לשלילת האפשרות לבצע את התיקונים מהנתבע, במיוחד כאשר לא הוכח שהנתבע אינו זמין ופנוי לביצוע העבודות , עם זאת, אני סבורה שאיתור קבלן חשמל לביצוע תיקונים בהתראה קצרה, כאשר הקבלן החדש נדרש להיכנס לאתר שהעבודות כבר החלו בו, עשוי בהחלט להשפיע על המחיר שנדרש עבור השירותים.

האם הנתבע ידע על הפגם?
כאמור, לפי סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות, ככל שיוכח כי הקבלן "ידע על הפגם", המזמין יהיה פטור מלהוכיח כי הודיע לקבלן על הליקוי זמן סביר לאחר שגילה אותו וכן כי נתן לקבלן הזדמנות לתקן את הליקוי. עולה השאלה מהו היקף "הידיעה" של הקבלן, שנדרשת על מנת שיתקיים הפטור האמור ? האם מדובר בידיעה "בפועל", או שמא מספיקה ידיעה "בכוח"- דהיינו, הקבלן מוחזק כיודע עובדות שקבלן סביר היה יודע?

שאלה זו נידונה בהרחבה ביחס להוראות סעיף 40 לחוק המכר הבין-לאומי, שניתן להקיש ממנו לענייננו ב ע"א 7833/06 Pamesa Ceramica נ' ישראל מנדלסון הספקה טכנית והנדסית בע"מ , 24-25 (17/3/09) . שם, קבע בית המשפט שעל אף שהוא אינו נדרש להכריע בין הגישות השונות באשר להיקף הידיעה הנדרש מן הקבלן, סעיף 40 דורש לכל הפחות רשלנות המהווה הפרה של הזהירות המסחרית הרגילה (המדובר ברשלנות המתייחסת לאי-המודעות לאי- ההתאמה שמוכר סביר היה מודע לה). דהיינו, הקונה נדרש להוכיח כי המוכר גילה בעבר פגמים מהסוג הנטען באותו סוג של מוצרים- באופן שהיה חייב לעורר אצלו חשש ממשי.

גם זמיר התייחס לשאלה זו בספרו העוסק בחוק חוזה קבלנות (זמיר, חוק חוזה קבלנות, בעמ' 490) וקבע כי שיקולי יעילות והגינות עשויים להצדיק פטור של הנפגע מנטל ההודעה גם במקרים שבהם היה על המפר לדעת על הפגם או אי-ההתאמה וזאת על מנת ליצור תמריץ לחייב לוודא מראש שהוא מקיים את החוזה בהתאם למוסכם.

מעדותו של הנתבע התרשמתי כי הוא ידע שעבודתו אינה מתבצעת בהתאם לתקן, או שעצם עיניים בנוגע לכך. זאת, בין השאר, ניתן ללמוד גם מכך שהנתבע קיבל כבר טענות בנוגע לעבודות החשמל שביצע באתר וילות בנופר ועיין בדו"ח שנכתב על ידי מר פריד חסין בעניין (וזאת גם מבלי שאדרש לנכונותן של הטענות). גם מתשובותיו של הנתבע ניתן להבין כי הוא ידע שקיימים ליקויים מסוימים בעבודות החשמל שלו או דברים שבוצעו שלא בהתאם לתקן, אך ייחס לכך חשיבות נמוכה והחשיב פגמים אלו כמינוריים. איני סבורה שיש בכך כדי לפ טור את התובעת מחובתה למתן הזדמנות, אולם אני קובעת שידיעתו זו של הנתבע, בשילוב עם חוסר האמון שנוצר אצל מנהל התובעת במקצועיותו של הנתבע, הם שפוטרים את מנהל התובעת ממתן הזדמנות לנתבע לתקן את הליקויים בעצמו וזאת בייחוד בשים לב לעדותו של הנתבע, שהמשיך לאורך עדותו לעמוד על כך שדו"ח בודק החשמל פריד חס ין נועד לייצר "עבודה יזומה" דבר המעיד כל כך שלא היתה לו כל כוונה לבצע את תיקון הליקויים, מאחר וסבר שאין בכך צורך של ממש, למעט לצורך השגת אישור חברת חשמל.

סיכום ביניים נוסף
בשל כל המפורט לעיל, מצאתי שהליקויים בעבודות החשמל שביצע הנתבע עולים כדי "פגם" כמשמעותו בחוק חוזה קבלנות , תשל"ג-1973 וכי התנהלות התובע ת קיימה את דרישות סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, על אף שהתובעת לא נתנה לנתבע "הזדמנות נאותה לתקן את הפגם" ומשכך על הנתבע לפצות את התובעת על נזקה.

ג. שאלת "הנזק הראייתי"
בטרם סיום, אבקש להתייחס לשאלה שנוגעת לנזק הראייתי, שהתנהלות התובעת גרמה לנתבע. דוקטרינת הנזק הראייתי מתייחסת באופן שונה למצב בו נתבע גרם לנזק הראייתי, לעומת מצב שבו תובע גרם לו. בעוד ש נזק ראייתי שגרם נתבע פוגע באפשרות התובע להוכיח את תביעתו (ולכן ניתן להפעיל חזקה שלפיה הראיות שהושמדו היו פועלות לרעתו), כאשר התובע הוא שגרם לנזק הראייתי, הופך הדבר למכשול, המקשה עליו בהוכחת תביעתו. נשאלת השאלה מהן ההשלכות על תובע, אשר גרם לנזק ראייתי כאשר פעל באופן שפוגע בראיות שהיו בשליטתו?

בארה"ב נפוצה דוקטרינת "הרס הראיות", Spoliation, העוסקת במצב שבו בעל דין גרם להשמדה של ראיות, לפגיעה בהן או לאובדנן, תוך הפרת חובתו לשמר אותן. התרופה הנפוצה שניתנת לנפגע מ"הרס הראיות", הינה חזקה עובדתית שקובעת כי הראיות שהושמדו היו פועלות לרעת ה"הורס". בישראל קיימת חזקת הנזק הראייתי, אשר במסגרתה כאשר נתבע גרם ברשלנותו נזק ראייתי לתובע, עשוי להטיל בית המשפט את נטל השכנוע של היות הטענה לא נכונה, על כתפי הנתבע. חזקת הנזק הראייתי חלה כאשר התובע מוכיח שלושה תנאים: עמימות עובדתית, שליטה של הנתבע בראיות (קיימות או פוטנציאליות) ואשם של הנתבע בגרימת הנזק הראייתי (גיא שני "הנזק הראייתי ו"עונשו": בשבחי מעבר מהמודל הקיים של העברת הנטל למודלים של מידתיות ואינדיקטיביות" משפטים מא 315 (התשע"א), בעמ' 316, 320, 325).

נושא זה נדון בערכאות הדיוניות. בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב, הבחין בית המשפט בין נזק ראייתי שגורם נתבע לבין נזק ראייתי שגורם תובע:
"דא עקא, כאשר הנזק הראייתי נגרם על ידי התובע דווקא, אשר עליו ממילא מוטל נטל השכנוע, אין כל רבותא בדוקטרינה מבחינתו של הנתבע, שכן בכל מקרה נטל השכנוע מוטל על התובע. נדרשת איפוא סנקציה אחרת כנגד תובע שגרם לנתבע נזק ראייתי. אינני סבור כי הסנקציה חייבת להיות בכל מקרה דחיית התביעה. הדבר תלוי במכלול נסיבות הענין, כגון חומרתו של הנזק הראייתי שנגרם לנתבע, הסיבה לנזק, קרי, האם הוא נגרם בכוונה תחילה או בשוגג, מארג הראיות האחרות בתיק ומידת יכולתו של הנתבע להקטין את הנזק. רק כאשר נוצרת מעין "מסה קריטית" של מכלול נסיבות הענין, המטה את הכף לחובתו של התובע, יצדיק הנזק הראייתי שנגרם לנתבע, את דחיית התביעה נגדו" (ת"א (שלום ת"א) 61589/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ (18.4.2007)).
בפסק דין נוסף שניתן בבית משפט זה, הבחין בית המשפט בין נזק ראייתי שנגרם מכוונת מכוון או בחוסר תום לב לבין נזק ראייתי שנגרם ברשלנות:
"אכן, ככל שעסקינן בפעולה במכוון או בחוסר תום לב, דומה כי נוכח חובת תום הלב הרובצת על בעל דין בניהול הליכים משפטיים, ראוי אכן שחוטא לא יהיה נשכר, ויש לדחות את תביעתו. לעומת זאת, ככל שעסקינן באי שמירת ראיות ברשלנות, דומה כי על בית המשפט לפעול במידתיות (השווה לעניין גישה דומה לנזק ראייתי שגורם נתבע במאמרו של גיא שני "הנזק הראייתי ו"עונשו": בשבחי מעבר מהמודל הקיים של העברת הנטל למודלים של מידתיות ואינדיקטיביות" משפטים מא 315 (התשע"א))." (ראו ת"א (קריות) 32059-10-15 קבוצת כרמלטון בע"מ נ' חנן הובלות ומנופים (12/9/19) , בעמ' 6).

בענייננו, התובעת תיקנה את הליקויים בעבודתו של הנתבע באמצעות קבלן אחר באופן שאינו מאפשר עוד לבדוק את עבודות החשמל המקוריות שבוצעו על ידי הנתבע ולהבחין בין עבודות שבוצעו על ידי הנתבע לבין עבודות שבוצעו על ידי קבלן החשמל חזאן, שנשכר על ידי התובעת לתקן את הליקויים. כך, התובעת לא תיעדה מהן העבודות שבוצעו ע"י חזאן באופן מדויק (ולא רק מהו מחירן), ולא תיעדה באופן מפורט את הליקויים שנמצאו (בכמה דירות נמצא כל ליוקי ובאילו דירות היה כל סוג ליקויים שנטען על ידי התובעת). זאת כאשר החשבוניות שצרפה, שנמסרו לה על ידי גורמים שונים, לא היו מפורטות בדרך שתאפשר בדיקה, בדיעבד, של החיובים בגין תיקון הליקויים השונים. כך גם החשבוניות שצורפו על ידי התובעת בגין התמורה ששולמה עבור עבודתו של הקבלן סוהיל חזאן לא כללו פירוט כלשהו, ולא ניתן ל הסיק מתוכן האם הן כוללות עבודות נוספות כמו תוספות ושינויים של הדיירים.

אמנם התובעת הציגה את דו"ח חסין אשר בדק את המתקן בזמן אמת, אך לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת לא ערכה תיעוד מסודר ומפורט של הפגמים (תוך התייחסות לדירות הספציפיות שבהן התקיים הפגם, תוך צירוף צילומים של הפגם עצמו ותוך תיעוד מדויק יותר של הליקויים). מאחר שעבודות הנתבע תוקנו על ידי קבלן החשמל מר סוהיל חזאן, לא ניתן היה לבדוק את הליקויים בצורה מדויקת על ידי המומחה מטעם בית המשפט והוא נאלץ להסתפק במסמכים שנשמרו על ידי התובעת ובתמונות שצולמו על ידה וכן בדוחות הליקויים של חברת החשמל שממילא אינם מקיפים את מלוא הליקויים במתקן החשמל.

טוב הייתה עושה התובעת אילו הייתה דואגת לתיעוד מקיף יותר של הליקויים במערכת החשמל, הדירות שבהן הליקויים קיימים וכן של העבודות לתיקון הליקויים וכן דואגת לארגן את התמונות לפי מספרי הדירות השונים. כמו כן, טוב הייתה עושה התובעת אם הייתה מבקשת מקבלן החשמל סוהיל חזאן לנהל יומן עבודה ולתעד את התיקונים שביצע במערכת החשמל בזמן אמת. בנוסף, היה ראוי שהתובעת תבקש לקבל מן הספקים השונים חשבוניות מפורטות שיתייחסו לדירות שבהן בוצעו העבודות שנועדו לתיקון הליקויים וכן שהתובעת עצמה תערוך רישום של העבודות השונות שנדרשו לבצע.
אין ספק שהתנהלות התובעת ואי ביצוע האמור לעיל פגעה ביכולת הנתבע להתגונן מפני התביעה ואף פגעה באפשרות המומחה שמונה מטעם בית המשפט לתת חוות דעת מפורטת יותר ולבחון באופן מדוקדק יותר את התשלום ששולם לקבלן סוהיל חזאן.

עם זאת, אינני סבורה כי יש בכך כדי לשלול מהתובעת את הסעד הנדרש על ידה, לאור העובדה שהוכיחה כי קיימים היו ליקויים משמעותיים בעבודת הנתבע, וכי שכרה את הקבלן חזאן על מנת לתקן ליקויים אלו ולהביא להשלמת העבודות בהקדם האפשרי. עם זאת מצאתי לנכון להפחית 15% מן הפיצוי ש בכוונתי לפסוק לתובעת בגין תיקון עבודות החשמל של הנתבע באמצעות הקבלן סוהיל חזאן, בשל נזק ראייתי שהתובעת גרמה לנתבע.

על אף שאני מקבלת את קביעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט שהסכום הנתבע על ידי התובעת בגין התמורה ששילמה לקבלן החשמל סוהיל חזאן עבור תיקון הליקויים בפרויקט הנו סביר ותואם את היקף העבודה שנדרשה מהתובעת, בחרתי בכל זאת להפחית מהפיצוי שנפסק לתובעת בראש נזק זה משום שאני סבורה שהתנהלות התובעת בעניין זה פגעה באפשרות הנתבע להביא ראיות שייתכן שהיו מפחיתות במידה מסוימת, את הפיצוי שבו מצאתי לחייבו.

72.התייחסות לסכומים השונים שנתבעו על ידי התובעת
א. התוספת למחיר ביצוע עבודות החשמל בפרויקט-
התובעת טוענת שהתוספת למחיר ביצוע עבודות החשמל בפרויקט הינה בסך 209,484 ₪, שהוא ההפרש בין המחיר ששולם לקבלן החשמל סוהיל חזאן בעבור העבודה שבוצעה על ידו (329,000 ₪) לבין יתרת התשלום שהייתה מגיעה לנתבע לו היה משלים את הפרויקט (119,516 ₪).
הצדדים חלוקים ביניהם לגבי סך התשלום ששולם לנתבע עבור עבודתו. התובעת טוענת שהסך ששולם לנתבע הינו 692,684 ₪ ואילו הנתבע טוען ששולמו לו רק 662,280 ₪. הפער נעוץ בשתי חשבוניות – חשבונית מס' 119 על סך 30,000 ₪ (כולל מע"מ) וחשבונית מס' 121 על סך 5,876 ₪ (כולל מע"מ) שהוצאו לתובעת על ידי ו.ע. מערכות – עבודות אינסטלציה ושיפוצים, קבלן משנה של הנתבע. התובעת טוענת כי סכומים אלו שולמו לו.ע. מערכות במקום לנתבע וזאת לבקשת הנתבע, שעה שחשבונו של הנתבע בבנק הוגבל או עוקל והנתבע חשש כי קבלן המשנה שהביא יעזוב את אתר העבודה.
הנתבע מכחיש טענה זו וטוען כי מעולם לא הורה לשלם סכומים אלו לו.ע. מערכות. הנתבע לא הציג הסבר או סיבה הגיונית אחרת לתשלום שבוצע לו.ע. מערכות, למעט תשלום שהתובעת ביצעה במקומו ואף לא צרף אסמכתא כלשהי לכך שחשבונו באותה תקופה לא היה מוגבל או מעוקל, על מנת לסתור את טענות התובעת. לעומת זאת, ההסבר של התובעת לעניין זה היה נשמע הגיוני וגם בתיאור העבודות בחשבונית מס' 119 שהוציא קבלן המשנה לתובעת צוין "תשלום עבור חשבונות חשמל נהריה הירוקה". מאחר ומוסכם כי מלוא עבודות החשמל בפרויקט נמסרו לביצוע הנתבע, וכי מדובר בתשלום לקבלן משנה שביצע עבודות חשמל, אני מקבלת את טענת התובעת לעניין זה מאחר שהתרשמתי שהיא מהימנה , ואני קובעת שהתשלום ששולם לנתבע (או לקבלן המשנה מטעמו לבקשתו) הינו כסכום לו טענה התובעת.
עם זאת ומאחר שכפי שפירטתי לעיל, גרמה התובעת "נזק ראייתי" לנתבע אני מעריכה את הנזק הראייתי שנגרם לנתבע בסך של 15% מרכיב תביעה זה, כך שהסכום בו יחויב הנתבע בגין רכיב זה יעמוד על סך 178,061 ₪ .
ב. תשלום בעבור תיקוני טיח-
התובעת טוענת כי במסגרת תיקון הליקויים בעבודות החשמל שילמה סך 31,200 ₪ בעבור תיקוני טיח. התובעת תומכת טענתה בשתי תמונות הממחישות לטענתה את היקף התיקונים הנדרשים. התובעת לא צרפה חשבונית כלשהי על מנת לתמוך ברכיב זה (לעומת הרכיבים האחרים שלגביהם הוצגה חשבונית) ולכן על אף שיש להניח כי נדרשו תיקוני טיח, אני דוחה את תביעת התובעת ביחס לרכיב זה. התביעה לרכיב זה נדחית גם על פי הגישה הרווחת כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק, אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכח הנזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור נזקו במידה המאפשרת כימותו, אפילו לא על דרך האומדנא (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27/7/08)).
ג. תיקוני שפכטל וצבע ע"י קבלן הצבע בפרויקט, אלי בן דוד-
התובעת טוענת כי במסגרת תיקון הליקויים בעבודות החשמל שילמה סך 48,000 ₪ עבור תיקוני שפכטל וצבע לקבלן הצבע בפרויקט, אלי בן דוד. התובעת מצרפת פירוט חשבון סופי עם הקבלן בן דוד על מנת לתמוך בטענתה זו. מעיון בחשבון הסופי שמגיע לסך 84,958 ₪ כולל מע"מ, קשה להפריד בין הרכיבים שקשורים לעבודות כלליות שבוצעו בפרויקט לבין עבודות שקשורות באופן ישיר לתיקוני עבודות החשמל שבוצעו על ידי הנתבע. התובעת גם לא צרפה הסבר או פירוט מעבר למפורט בחשבון הסופי.
לכן, אני פוסקת לתובעת פיצוי על סך 30,000 ₪ ברכיב זה, על דרך של אומדנה בהתחשב בכך ששוכנעתי כי לצורך ביצוע התיקונים התובעת אכן נדרשה "לפתוח" קירות והדבר הצריך ביצוע תיקוני שפכטל וצבע לאחר מכן .

ד. תיקוני צבע שבוצעו על ידי מר בדראנה באסם-
התובעת טוענת כי במסגרת תיקון הליקויים בעבודות החשמל שילמה סך 27,225 ₪ עבור תיקוני צבע שבוצעה על ידי מר בדראנה באסם. התובעת מצרפת חשבוניות על מנת לתמוך בתביעתה לרכיב זה, אך החשבוניות אינן מפורטות דין ולא ניתן להבין מהן אילו תיקונים רלבנטיים לעבודות החשמל של הנתבע. כמו כן, התובעת לא הסבירה את הרלבנטיות של חשבונית מספר 0036 מתייחסת לתיקוני צבע בבניין A, כאשר במועד עזיבתו של הנתבע את האתר רק בניין B היה בשלבי סיום ואילו בניין A היה בשלבי עבודה ראשוניים (ולכן לא ברור מדוע נדרשו לבצע שם תיקוני צבע בעקבות תיקוני עבודות החשמל). התובעת גם לא הסבירה מדוע בוצעו עבודות הצבע והשפכטל על ידי שני קבלנים שונים בפרויקט. לכן, ברכיב זה על דרך של אומדנה , בהתחשב בכך ששוכנעתי כי ביצוע התיקונים אכן דרש את "פתיחת הקירות" וממילא גם צביעה חוזרת, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 8,500 ₪.
ה. תשלום לחברת החשמל עבור בדיקות נוספות- סך 3,862 ₪. (551.73 ש"ח X 7).
התובעת מצרפת חשבונית מס התומכת בדרישה זו, הצורך בבדיקות החוזרות עולה מחומר הראיות ולכן רכיב זה של התביעה מתקבל במלואו.
הסכום שנתבע על ידי התובעת כולל מע"מ , אשר יש להניח כי התובעת הזדכתה עליו מול רשויות המס. משכך אני מחייבת את הנתבע לשלם את הסכום ללא המע"מ, בסך של 3,273 ₪.
ככל שהתובעת תציג, עד למועד שנקבע לביצוע התשלום ע"י הנתבע, אישור רו"ח שלא הזדכתה על המע"מ, יתווסף לסכום זה רכיב המע"מ בסך של 589 ש"ח .
ו. תיקוני גבס-
התובעת טוענת כי במסגרת תיקון הליקויים בעבודות החשמל שילמה סך 4,200 ₪ בגין תיקוני גבס. התובעת מצרפת חשבונית וחשבון סופי על מנת לתמוך בטענתה, אך מדובר בחשבון כללי שאינו כולל התייחסות ספציפית לתיקונים הנדרשים והתובעת אינה מפרטת לגביהם. מעיון בחשבוניות שצורפו אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 2,000 ₪ עבור "תיקונים בבניין B" שהוזכרו בחשבון הסופי של קרול שוורץ.
ז. תשלום עבור ניקיון הדירות ע"י התובעת-
התובעת דרשה סך של 12,000 ₪ ברכיב זה . התובעת אינה מצרפת חשבונית או אסמכתה כלשהי להוצאה האמורה, אינה מפרטת אילו מן הדירות בפרויקט היו כבר אחרי שלב הניקיון על ידה ונדרש ניקיון חוזר. לכן אני קובעת שהתובעת לא הוכיחה רכיב תביעה זה והוא נדחה.

ח. תשלום בעבור פינוי מכולות פסולת-
התובעת הגישה תביעתה על סך של 4,000 ₪ ברכיב זה . התובעת צרפה חשבונית של "אבריה תשתיות ופיתוח" בסך 3,540 ₪, כולל מע"מ.
הסכום שנתבע על ידי התובעת כולל מע"מ , אשר יש להניח כי התובעת הזדכתה עליו מול רשויות המס. משכך אני מחייבת את הנתבע לשלם את הסכום ללא המע"מ, בסך של 3,000 ₪.
ככל שהתובעת תציג, עד למועד שנקבע לביצוע התשלום ע"י הנתבע, אישור רו"ח שלא הזדכתה על המע"מ, יתווסף לסכום זה רכיב המע"מ בסך של 540 ש"ח.
ט. תשלום עבור דו"ח בודק חשמל-
התובעת הגישה תביעתה על סך של 2,500 ₪ ברכיב זה . התובעת צרפה חשבונית מס בעניין רכיב זה ולכן רכיב זה מתקבל במלואו. ברכיב זה התובעת לא כללה את סכום המע"מ ולכן התובעת אינה נדרשת להציג אישור לעניין זה.

התביעה שכנגד
התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע-התובע שכנגד והופנתה כלפי התובעת-הנתבעת שכנגד, כללה את הרכיבים הבאים:
רכיב התביעה הראשון, סך 70,032 ₪ בתוספת מע"מ בגין חוב שלטענתו התובעת חייבת לו עבור עבודות חשמל שבוצעו עד להפסקת עבודתו באתר.
רכיב התביעה השני, סך 22,000 ₪ בגין הפסד רווח עתידי עקב הפרת ההסכם, מוערך בכ-20%.
באשר לרכיב התביעה הראשון, הנתבע טוען כי בגין עבודות שביצע ואשר לא שולמו (ואשר הנתבע לא כלל פירוט שלהן ולא תמך את תביעתו בחוות דעת כלשהי) התובעת הייתה חייבת לו סך 70,032 ₪. התובעת טוענת כי שילמה לנתבע עבור כל העבודות שבוצעו על ידו. אף לשיטת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, מר יורם לנקוביץ, לא ניתן לקבוע מפורשת באיזה שלב הסתיימה עבודתו של הנתבע והחלה עבודתו של הקבלן חזאן ("למרות שאלותיי בזמן הביקורים ובדיקת כל החשבוניות של קבלני החשמל חגי ויינברג (הנתבע) וסוהיל חזאן (להלן "חזאן"), לא הצלחתי להגיע למסקנה, עד איזה שלב היה בשטח הנתבע ומאיזה שלב החלה עבודתו של חזאן."). משכך, הנתבע לא עמד בנטל להוכיח מהו הסכום שמגיע לו [בהקשר זה, יוער, כי גם לתובעת היו טענות שהתקבלו באשר לתשלום ששילמה לחברת ו.ע. מערכות – עבודות אינסטלציה ושיפוצים במקום הנתבע].
מכל מקום, הדיון ברכיב תביעה זה מתייתר שעה שבפסיקת הפיצוי לתובעת קיזזתי מסכום הפיצוי שנפסק את הסכום שהנתבע היה זכאי לקבל לו היה משלים את עבודת החשמל באתר ולכן פסיקת סכום כלשהו ברכיב תביעה זה תהווה כפל פיצוי. משכך, רכיב זה בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע נדחה.
באשר לרכיב התביעה השני, משקבעתי כי עבודתו של הנתבע באתר העבודה הופסקה בשל פגמים מהותיים שנמצאו בה, ברי שאין מקום לפסוק לנתבע פיצוי בגין הפסד רווח עתידי.
בהקשר זה, אבקש להעיר כי תביעה בגין הפסד רווח עתידי טעונה הוכחה באשר לשיעור הרווח ועל התובע לצרף ראיות המעידות על שיעור הרווח הצפוי ולהוכיח אותו, למשל באמצעות חוות דעת מומחה, דבר שהנתבע לא עשה, ומשכך גם באם הייתי סבורה שיש לו זכאות כלשהי, היה קושי לאמוד את שיעור הרווח שהיה צפוי לו.
אשר על כן, תביעתו של התובע שכנגד נדחית, ואומר כי התרשמתי כי מלכתחילה הוגשה בעיקר כדי לשמש משקל כנגד תביעת התובעת.

הודעת צד ג'
טענות הנתבע והצד השלישי
הנתבע (שולח ההודעה) טוען כי רכש מהצד השלישי פוליסת ביטוח אחריות מקצועית, שהינה "פוליסה על בסיס תביעה" המכסה תביעות שהוגשו כנגדו החל מיום 21/4/15 (שהוא המועד הרטרואקטיבי שנקבע בפוליסה שנרכשה בחודש 6/15) , לפיכך מאחר שהתביעה כנגדו הוגשה לבית המשפט ביום 16/9/15, כאשר הפוליסה היתה תקפה, פוליסת הביטוח מכסה את התביעה שהוגשה כנגדו.

במסגרת שמיעת העדויות הנתבע העלה לראשונה טענה ואשר לפיה רכש את הפוליסה בעקבות שיחה טלפונית מסוכנת ביטוח: "התקשרה אלי סוכנת, עניינה אותי בפוליסה. שאלה אותי אם היו לי תביעות בעבר ולא היו לי תביעות. זאת אומרת כל המשפטים שציינתי קודם, זה תביעות שהגשתי אחרי זה. אינני זוכר את שם הנציגה. שאלה אותי אם התנהל נגדי הליך משפטי ועניתי שלא והיא אמרה לי בפירוש שהפוליסה תופסת על כל העבודות שביצעתי בעבר."

לכן לטענת הנתבע הפוליסה, שהינה על בסיס תביעה חל ה על חיובו כלפי התובעת חרף העובדה שעבודתו הופסקה באתר עוד קודם למועד רכישת הפוליסה.

צד ג', איילון חברה לביטוח, טוענת שפוליסת הביטוח הוצאה, בחודש 6/15, זמן רב לאחר שעבודת הנתבע באתר הסתיימה ולאחר שנטען כלפיו כי עבודתו בוצעה "בצורה לקויה, רשלנית וגובלת בפשע" כפי שנטען כלפיו במכתב התובעת אליו . לטענת איילון, תוקפה של פוליסת הביטוח הוא רטרואקטיבי, במובן זה שהוא חל גם על "מקרה ביטוח" שהתרחש לפני תחילת תוקף הפוליסה, אולם זאת בתנאי שמקרה הביטוח התרחש במועד שחל לאחר המועד הרטרואקטיבי, דהיינו לאחר 21/4/15, אך אינה מכסה חבות של המבוטח בגין מעשים שבוצעו לפני מועד זה.

לטעמה ברור שהפוליסה אינה תקפה ביחס לעבודות שבוצעו בשנים 2013-2014, כאשר עבודתו של הנתבע-שולח ההודעה הופסקה בחודש דצמבר 2014, לאחר שנטען נגדו כי העבודה שביצע לקויה. עוד טוען צד ג' כי טענתו של הנתבע בדבר מצג כלשהו שנעשה לפניו ע"י סוכנת הביטוח, טענה שהועלתה לראשונה במהלך עדותו, הינה טענה כבושה ולכן יש לדחותה, כאשר התנגדות לטענה מעין זו הועלתה בתחילת ההוכחות.

דיון והכרעה
הסעיף בפוליסת הביטוח שמעורר את המחלוקת בין הצדדים הנו: "מותנה בזה במפורש כי פוליסה זו אינה מכסה חבות כלשהי בגין תביעה/ות או התרחשות מקרה/ים כלשהו/הם העלול/ים להוות עילה לתביעה – אשר הובאו לידיעת המבוטח או יחידיו או נציגיו לפני תחילת תוקפה של פוליסה זו, בין אם אוזכרו ובין אם לא אוזכרו בהצעת הביטוח המהווה את הבסיס להוצאת פוליסה זו וגם או לחידושה בעתיד (אם יבוצע)."

בהמשך הרשימה מצוין "מובהר ומוסכם בזאת כי פוליסה זו הינה על בסיס הגשת תביעה דהיינו הכסוי הביטוחי הינו אך ורק בגין תביעה המוגשת כנגד מבוטח לראשונה במהלך תקופת הביטוח המצויינת ברשימה ושאירעה לאחר התאריך הרטרואקטיבי המצוין ברשימה- אלא אם צוין לעיל שהפוליסה על בסיס יום האירוע."

ברישא של פוליסת הביטוח מצוין כי הפיצוי לפי הפוליסה כפוף לתנאים המצטברים המצוינים להלן: "א. התביעה נגד המבוטח הוגשה לראשונה במהלך תקופת הביטוח. ב. התביעה נמסרה לאיילון במהלך תקופת הביטוח. ג. מקרה הביטוח ארע במהלך תקופת הביטוח או אם צוין ברשימה, בתקופה הקודמת לתקופת הביטוח אך לא לפני התאריך הרטרואקטיבי המצוין ברשימה, אם צוין...".

"מקרה הביטוח" מוגדר כדלקמן: "הפר חובה מקצועית שנעשה בתום לב, שמקורו במעשה רשלנות, בטעות או בהשמטה, שנעשו או שנטען שנעשו על ידי המבוטח במסגרת עיסוקו של המבוטח כמפורט ברשימה, למעט מעשה או מחדל של המבוטח תוך הפרה ביודעין של הדין, אי-עמידה ביודעין או סטייה ביודעין מתקן רשמי וכל מעשה או מחדל שיש בו רשלנות זדונית או התרשלות רבתי, ובתנאי מפורש שאירע תוך תקופת הביטוח או לאחר התאריך הרטרואקטיבי, כמוגדר ברשימה. כל מקרה ביטוח או מקרי ביטוח הנובעים מאותן נסיבות, יהוו לצורך פוליסה זאת מקרה ביטוח אחד."

"התאריך הרטרואקטיבי" מוגדר כלדקמן: "התאריך, אשר תביעות אשר מוגשות בגין מקרי ביטוח אשר קרו לפניו, אינן מכוסות על פי פוליסה זו".

אין חולק שהאירועים נשוא התובענה דנא הסתיימו בחודש דצמבר 2014, עוד לפני התאריך הרטרואקטיבי של הפוליסה. למעלה מן הנדרש ומאחר שהנתבע אינו מכחיש שקיבל את מכתבו של מר הולנדר מיום 4/12/14 ובו נכתב בין השאר:
"10. התקשרנו עם קבלן חשמל אחר, כדי שזה יתקן את כל הליקויים בבניין B עפ"י רשימות הליקויים של בודקי ח"ח וכן עפ"י הנחיות בודק החשמל המוסמך מטעמו וישלים את העבודות בבניין A שטרם הושלמו על ידך. 12. לאחר סיום עבודות החשמל בפרויקט, נערוך חשבון סופי, על פיו תערך התחשבנות בינינו." דהיינו, גם אם הפוליסה לא הייתה תחומה על ידי התאריך הרטרואקטיבי, הרי שבמועד עריכת הביטוח, הנתבע היה יכול לצפות כי תוגש נגדו תביעה כאמור או שהוא יידרש לשלם עבור הליקויים שגרם להם.

עקרון יסוד בדיני הביטוח הוא עקרון "אי-הודאות" במובן זה שביטוח לא יכסה מקרה ביטוח שהמבוטח ידע עליו לפני מועד עריכת הביטוח. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט לוי בע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822 (2004):
"אלמנט הסיכון ואי-הוודאות צריך שיתקיים גם בפוליסות המספקות כיסוי רטרואקטיבי למבוטחים. היסוד הרטרואקטיבי אינו צריך לפגוע בדרישת אי-הוודאות המונחת ביסוד הביטוח. משמעות הדבר כי פוליסות מסוג זה אמנם מספקות כיסוי למפרע, אך הכיסוי חל רק על מקרי ביטוח אשר בעת ההתקשרות בחוזה הביטוח איש מהצדדים לא ידע על התרחשותם. אי-הידיעה של הצדדים היא המקיימת את דרישת אי-הוודאות ביחס להתממשות הסיכון. היסוד הרטרואקטיבי נוגע אפוא למועד היווצרותה של העילה, אך לא למועד התממשותו הוודאית והגלויה של הסיכון, כגון הפניית דרישות בגין אחריות מקצועית. אין מקום לאפשר למבוטח להשיג כיסוי למפרע בגין נזק שבעת כריתת החוזה כבר אירע, והמבוטח כבר ידע עליו."

לאור כל זאת ברור כי הפוליסה, על פי הוראותיה, אינה חלה על חבות הנתבע כלפי התובעת. מכאן שנותרה רק טענת הנתבע, שנטענה לראשונה ב עדותו, לפיה הובטח לו על ידי סוכנת הביטוח שהפוליסה תכסה את כל העבודות שביצע בעבר. מדובר בטענה מפתיעה, המהווה הרחבת חזית, מעבר להיות "עדות כבושה", אשר לצד השלישי לא היתה כל אפשרות להתגונן מפניה, והתנגדות לעדות כזו הועלתה בתחילת הדיון על ידי ב"כ כל הצדדים (עמ' 21 שורות 6-11 לפרוטוקול).

כלל ידוע הוא כי בית המשפט פוסק על פי "כתבי הטיעון בלבד, ועל סמך העדויות שניתנו במסגרת הטענות... ולא על סמך איזה דבר מפתיע שבעדות אחד הצדדים, ובמיוחד אם לא אושר הדבר על ידי יריבו" (ע"א 397/68 וייס נ' ג'ורג', פ"ד כג(1) 402, 407 (1969)). לעיתים, כאשר בעל דין הציג ראיה ויריבו לא התנגד לכך, נחשב היריב כמי שהסכים מכללא להרחבת חזית. בית המשפט מכיר בפרקטיקה המקובלת שלפיה הצדדים מסכימים, עוד לפני תחילת החקירות, כי הצדדים שומרים על טענותיהם בעניין שינוי חזית (כמו גם על טענות לגבי קבילות). זאת על מנת שהמתנגד לא ייתפס כמי שהסכים מכללא לשינוי חזית וזכויותיו בעניין זה תישמרנה (רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה (03/02/13), פסקאות 7 ו- לפסק הדין).

כך כאמור אכן נעשה בענייננו.
מאחר שטענה זו של הנתבע הועלתה תוך הרחבת חזית אסורה, הרי שהיא הפתיעה את הצד השלישי אשר לא נערך להבאת ראיות לסתור אותה. מעבר לכך המדובר בטענה בעל פה העומדת בסתירה למסמך בכתב (הפוליסה עצמה) שהנתבע לא הביא ראיות כלשהן שיתמכו בה, מלבד עדותו שהינה, כמובן עדות יחידה של בעל דין. מכל טעמים אלו דינה של הטענה להדחות.

אשר על כן, ההודעה לצד השלישי ששלח הנתבע לאיילון חברה לביטוח בע"מ, נדחית.

לסיכום
משביצוע עבודות החשמל בפרויקט על ידי הנתבע לא עמד בדרישות חוק החשמל ותקנותיו, על הנתבע לפצות את התובעת בגין הוצאותיה שהוצאו לצורך תיקון הליקויים.
בהתאם לפירוט המופיע בסעיף 72 לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך 227,334 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (16/9/2015) ועד היום.
ככל שהתובעת תציג, עד למועד שנקבע לתשלום ע"י הנתבע, אישור רו"ח כי לא הזדכתה על המע"מ בגין הרכיבים שבסעיפים 72(ה) ו-72(ח) יתווסף סך של 1,129 ש"ח בגין רכיב המע"מ הכלול ברכיבים אלו .

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בהתאם לשומת הוצאות שתוגש ותאושר על ידי בית המשפט, וכן יישא בשכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪ .

הודעת צד ג' נדחית.

הנתבע ישלם לצד השלישי הוצאות משפט בהתאם לשומת הוצאות שתוגש ותאושר על ידי בית המשפט, וכן יישא בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין (או מועד המצאת ההחלטה בשומת ההוצאות ביחס לרכיב ההוצאות) שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' ניסן תשפ"א, 21 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.