הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 26294-08-20

לפני
כבוד ה שופט מוחמד עלי

תובע

יוסף שעבאן

נגד

נתבע
סמיר חלאילה

החלטה

לפניי בקשת הנתבע לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו, בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

רקע

ברקע לבקשה, תביעה כספית שהגיש התובע בה הוא עותר לחי יב את הנתבע לשלם לו סך של 150,000 ₪. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבע ידוע כסוחר קרקעות וניהל משא ומתן לביצוע עסקת חליפין עם רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) בעניין נכס מקרקעין . התובע טען כי הוא עורך דין במקצועו ושימש נאמן בעסקת מכר בקשר לחלק מנכס המקרקעין. לטענת התובע, נרקמה עסקה בה התחייב הנתבע למכור לרוכש נכס מקרקעין ובמסגרתה הוסכם כי עד להשלמת הסכם החליפין בין הנתבע לבין רמ"י, יפקיד הרוכש סך של 120,000 ₪ בנאמנות בידי התובע ומנגד יפקיד הנתבע ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת הרוכש להבטחת ביצוע ההתחייבויות. בכתב התביעה הוסיף התובע ותיאר כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו כלפי הרוכש וזה האחרון הגיש תביעה ובקשה לצו מניעה לגבי זכאותו להירשם כבעלים של הנכס. על רקע תביעה זו, התקיימה פגישה בין הנתבע לבין נציג הרוכש שבה סוכם כי התחייבות הנתבע כלפיו תבוטל ומנגד הרוכש יקבל תשלום בסך של 270,000 ₪. סכום זה מורכב מהשבת הערבון שהופקד בידי התובע בנאמנות והיתרה בסך של 150,000 ₪ תשולם על ידי הנתבע. לטענת התובע, הנתבע ביקש ממנו שישלם במקומו את הסכום והוא עשה זאת במקום הנתבע. התביעה נסבה אפוא על הסך של 150,000 ₪, שלטענת התובע שילם במקום הנתבע.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את הנטען על ידי התובע באופן גורף. הנתבע טען כי התובע מעולם לא היה נאמן מטעמו, כי הוא לא מינה אותו לבצע שום פעולה בשמו, כי לא ייפה את כוחו לנהל בשמו משא ומתן למכירת מקרקעין, וכי לא חתם על שום ייפוי כוח בלתי חוזר, כטענת התובע. לטענת הנתבע, בחודש יוני 2012, לאחר חתימה על הסכם חליפין בינו לבין רמ"י, הופתע לקבל כתב תביעה שהוגש על ידי אדם אותו כלל לא הכיר , בו העלה טענות לפיהן הוא התחייב כביכול למכור לו חלקים מנכס המקרקעין. לטענת הנתבע, הוא פנה לתובע וביקש הסברים לפשר הדבר וזה האחרון התחייב להסדיר את העניין תוך פרק זמן קצר , ואכן, כך ממשיך הנתבע וטוען, כעבור מספר ימים התובע הודיע לו כי הוא הסדיר את העניין ובעקבות כך נדחתה התביעה ובוטל הצו הזמני. לטענת הנתבע, התובע קיבל כספים שלא כדין ובמרמה ופעל שלא על דעתו. הנתבע הוסיף כי טענת התובע לפיה הוא שילם במקומו, היא טענה לא נכונה ואינה מתקבלת על הדעת.

כאן המקום לציין כי תביעה זו היא גלגולה השני של תביעה שהוגשה בעבר לבית משפט זה במסגרת ת"א 53548-10-18 (להלן: ההליך הקודם). ההליך הקודם נמחק לפי פסק דין שניתן ביום 4.3.2020, משום שהתובע לא התייצב לדיון הוכחות, לאחר שנדחה לבקשתו, בנימוק כי הוא שוהה באוקראינה ולא יכול היה להגיע בשל אובדן דרכונו. בפסק הדין שניתן בהליך הקודם, חויב התובע לשלם הוצאות בסך של 5,000 ₪.

הבקשה הנוכחית

בבקשה הנוכחית, אליה צורף תצהיר, מבקש הנתבע לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך. הנתבע פירט את העילה הנטענת בכתבי הטענות ופירט את השתלשלות הדברים שעומדת ברקע לתובענה. בפתח הבקשה, הנתבע הפנה להליך הקודם וציין כי התובע לא התייצב למספר ישיבות משום שהוא העביר את מרכז חייו לאוקראינה. לטענת הנתבע, סיכויי התביעה הם אפסיים ולמצער קלושים ביותר וכי מדובר בתביעת סרק קנטרנית שאין לה כל ביסוס. הנתבע הוסיף וטען כי מצבו הכלכלי של התובע לא איתן, הוא חייב כספים רבים לנושים שונים ואף נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל על ידי אחד מלקוחותיו שעומד על סך של כ- 600,000 ₪. לדברי הנתבע, התובע הפסיק לעבוד במקצועו, סגר את משרדו ועזב את הארץ. כמו כן מפנה הנתבע לעובדה כי התובע אף לא שילם את סכום ההוצאות שנפסק נגדו בהליך הקודם. לטענת הנתבע, יישום המצב המשפטי החל בסוגיה בה עסקינן מחייב את המסקנה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

בתגובתו, אליה צורף תצהיר, ביקש התובע לדחות את הבקשה. לטענת התובע, לא יכולה להיות מחלוקת כי הוא שילם סך של 150,000 ₪ ועל כן עילת התביעה נגד הנתבע מוצקה. התובע הוסיף וטען כי לאור טענות ההגנה יש צורך בבירור עובדתי משפטי מעמיק ומבלי לערוך בירור, לא ניתן לומר כי סיכויי התביעה אינם טובים. אשר למצבו הכלכלי, טען התובע כי לא הונח בסיס הולם לטענות בדבר מצבו הכלכלי. לטענת התובע ,מצבו הכלכלי טוב מאוד, שכן בבעלותו נכס מקרקעין, דירה צמודת קרקע שמשתרעת על שלוש קומות ושוויה מוערך למעלה מ- 5 מיליון שקלים. כמו כן ציין התובע כי הוא עוסק בעריכת דין ובבעלותו משרד עורכי דין משגשג בו מועסקים שלושה עורכי דין. נוסף לכך, התובע טוען כי הוא נשוי ואב לילדים ומעולם לא עזב את הארץ לצמיתות וכי אין בכוונתו לעשות כן. לדבריו, הוא שהה במשך כשנה באוקראינה לרגל לימודים לתואר שלישי בפקולטה למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, וכרגע הוא ממשיך את לימודיו האקדמיים באמצעות ה"זום". התובע מדגיש כי מחיקת ההליך הקודם לא הייתה בשל חיסרון כיס, אלא נוכח נסיבות אישיות שכללו אובדן דרכונו והגבלות התנועה שהוטלו בעקבות נגיף הקורונה. אשר לטענה כי מתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל, התובע טוען כי לא כך מצב הדברים. לגבי תיק ההוצאה לפועל שצוין בבקשה , התובע הפנה להחלטה מיום 4.7.2020, לפיה בוטלו ההגבלות שהוטלו נגדו במסגרת התיק. בעניין ההוצאות שנפסקו בהליך הקודם נטען כי עוד ביום 2.9.2020 הם שולמו בהעברה לידי הנתבע.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

גדר הדיון בבקשה מצוי בסעיף 519 לתקנות, אשר קובע כלהלן:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

כידוע ביום 1.1.2021 אמורות להיכנס לתוקף תקנות סדר הדן האזרחי, התשע"ח-2018 (להלן: התקנות החדשות), אשר יחליפו את התקנות הקיימות . תקנה 157 לתקנות החדשות, אשר תחליף את תקנה 519 הקיימת , קובעת כלהלן:

"(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה".

בית המשפט העליון עמד במספר החלטות על תקנה 519 לתקנות ועל האיזון הנדרש בגדרה . נקבע כי תקנה 519 לתקנות מגלמת מתח בין זכות הגישה לערכאות לבין שמירה על זכות הקניין של הנתבע, זאת לצד מניעת הגשתן של תביעות סרק והאינטרס הציבורי הכרוך בכך. בית המשפט העליון חזר והדגיש, כי בשים לב לפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות, שנתפסת זכות חוקתית, יש להפעיל את הסמכות לחייב תובע להפקיד ערובה במקרים חריגים (ראו בין היתר: רע"א 3746/20 קריל נ' ריטיקר (פורסם בנבו , 12.11.2020); רע"א 1779/20 הולנדר נ' משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון (פורסם בנבו, 23.6.2020)). עוד נקבע בפסיקה כי שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב ובגדרי שיקוליו בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך ( רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.2009) (להלן: עניין ל. נ הנדסה)).

אינני סבור כי לפנינו מקרה שנושא נסיבות שיש בהן כדי להוליך לחיוב התובע בהפקדת ערובה תוך פגיעה בזכות הגישה לערכאות. התובע הוא עורך דין במקצועו וטענתו כי הוא מנהל משרד עורכי דין שמעסיק מספר עורכי דין, לא נסתרה. אמנם במסגרת ההליך הקודם, נמחקה התביעה לנוכח העובדה כי התובע לא התייצב לדיון בשל שהותו באוקראינה אולם נימוק זה, אין בו כשלעצמו להעיד על חסרון כיס או על חשש כי התובע לא יוכל לגבות את ההוצאות, ככל שהתביעה נגדו תידחה. התובע הבהיר בתגובתו, כי הוא שהה תקופה ממושכת בחו"ל לרגל לימודיו והוא כעת ממשיך את לימודיו לתואר שלישי מרחוק, באמצעות הזום. לתמיכה בטענותיו צירף התובע תצהיר וכן אישור מהמוסד בו הוא לומד. כמו כן התובע הניח ראיות מהן עולה כי בבעלותו נכס מקרקעין עליו בנויה דירת מגורים לתפארת, שמשתרעת על שלוש קומות. לגבי הטענה כי התובע לא פרע את ההוצאות בהן חויב בהליך הקודם, הוצג מסמך לפיו התובע כן עשה זאת ביום 8.9.2020 באמצעות העברה בנקאית לנתבע.

אשר לתיק ההוצאה לפועל שצוין בבקשת התובע, לא הוצגו פרטים רבים לגבי תיק זה והמקור לחוב. מהמסמך שצורף לבקשה עולה כי החוב בתיק ההוצל"פ שנפתח בגין "פס"ד כספי" הוא 591,831 ₪. מנגד, הנתבע צרף מסמך ממנו עולה כי ההגבלות שהוטלו עליו בגדר אותו תיק, בוטלו. גם אם אצא מתוך הנחה כי תיק ההוצאה לפועל האמור עדיין פעיל ולא נסגר, אינני סבור כי באיזון הראוי יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה. בעניין זה יש לתת את הבכורה לזכות הגישה לערכאות, ולנקודת המוצא שמצויה בתקנה 519 לתקנות לפיה הנטל מוטל על הנתבע להוכיח כי התקיימו התנאים להחלתה (זאת בשונה מהדין בעניין תובעת שהיא חברה מוגבלת במניות; ראו: עניין ל. נ הנדסה ).

הצדדים התייחסו לסיכויי ההצלחה ומטבע הדברים כל צד צידד בעמדתו. ההליך מצוי בראשיתו והערכת סיכויי התביעה אינה מלאכה פשוטה. המורכבות נובעת מהצורך בקבלת החלטות עובדתיות כדי להכריע במחלוקות. לא בכדי, פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי אין זה ראוי להיכנס, בשלב זה, בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה, ושיקול זה יילקח בחשבון במסגרת בקשה לקביעת ערובה, רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד. לא ניתן לומר כי ההליך דנן נופל לאחת האפשרויות ולא ניתן לומר כי הסיכויים נוטים באופן מובהק לכאן או לכאן ( עניין ל. נ הנדסה ).

קצרו של דבר, שאני מחליט לדחות את הבקשה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.