הדפסה

בית משפט השלום בקריות ת"א 25842-10-16

בפני
כבוד ה סגן נשיא ערן נווה

תובע
פלוני

נגד

נתבעים

1.ויסאם יאסין
2.העוף המובחר א.ס. דבאח בע"מ ח.פ. 514507714
3.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע יליד 26.10.99, קטין בזמן התאונה מיום 30.11.15 וכיום בגיר. נפגע בתאונת דרכים במסגרת העבודה ביום 30.11.15.
התאונה אירעה כאשר במהלך עבודתו באיסוף אשפה עלה גלגל קדמי של משאית האשפה על רגל שמאל של התובע והוא נחבל בכף רגל שמאל. אין מחלוקת, כי התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") וכי התובע זכאי לפיצוי על פי החוק.
לתובע נקבעה על ידי המל"ל עקב הפגיעה ברגל שמאל נכות בשיעור 20% לפי סעיף 35 (1) (ג) שכותרתו "השפעה בינונית על כושר הפעולה". נכות זו הינה "נכות מחייבת על פי דין" ולא הובאו ראיות לסתור את קביעת המל"ל.
במהלך קדמי המשפט ניתנה האפשרות לתובע וזאת לאור טיעוניו בפרוטוקול בית המשפט מיום 26.9.17 להגיש חוות דעת אקטוארית נגדית המתייחסת לתגמולי המל"ל לאחר שהנתבעת הגישה חוות דעת של האקטואר גד שפירא. התובע לא הגיש חוות דעת נגדית שכזו וגם לא העיד את האקטואר שפירא בבית המשפט, משכך אני קובע , כי מכל סכום אשר יפסק לתובע יש לנכות בגין תגמולי מל"ל סך של 711,273 ₪ המבוססים על חוות דעת אקטוארית של האקטואר גד שפירא מטעם הנתבעת שלא נסתרה על בסיס על 3% ריבית מהוונת.

הצדדים חלוקים הן על משמעותה התפקודית של הנכות שנקבעה במל"ל והן על בסיס השכר של התובע לעבר ולעתיד.
בנושאים אלה נשמעו ראיות בישיבת בית המשפט מיום 18.12.18.

לעניין הנכות הרפואית /תפקודית ומשמעויותיה:
התובע בסיכומיו טוען, כי לאור אופ ייה של הנכות ברגל והעובדה שמדובר בתובע שלא סיים את לימודיו ונשר מבית ספר בכיתה ו' ועבורו העבודה באיסוף אשפה היתה המתאימה ביותר וכן לאור העובדה שוועדת הרשות שליד המל"ל הפעילה לו תקנה 15 במחציתה, יש לראות את הנכות התפקודית כגבוהה מהנכות הרפואית ולהעמידה על 40% לצרכי פיצוי.
הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי ניתוח המסקנות הרפואיות של וועדת המל"ל השונות מצביעות על כך כי הנכות התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית. לכך יש להוסיף את תפקודו כיום של התובע אשר עובד בניקיון 8 שעות משרה מלאה על מכונת ניקיון בשטח מפעל גדול ומשכך הנכות התפקודית נמוכה בעליל מהנכות הרפואית ויש להעמידה בשיעור של 10-15% על הצד הגבוה.

לאחר שעברתי על טיעוני הצדדים בהקשר זה, על פרוטוקולי המל"ל ועל המסמכים הרפואיים הרבים ועל עדותו של התובע בבית המשפט, אני סבור שיש להעמיד את הנכות התפקודית כגבוהה מהנ כות הרפואית וזאת בשים לב לאופי הפגיעה הקשה ברגל, ולאור גילו הצעיר, מינו ומקצועו של התובע ואני מעמיד את הנכות התפקודית לצרכי פיצוי על 25%.

בסיס השכר לעבר ולעתיד:
זו למעשה המחלוקת המרכזית בין הצדדים ובגינה אף נשמעו ראיות בתיק.
בהחלטתו של בית המשפט מיום 12.2.18 במהלכה החליט בית המשפט כי אין בדעתו לתת הצעה לסיום התיק על בסיס תחשיבי נזק שהוגשו, ציין בית המשפט כי הסיבה לכך היא בין השאר המחלוקת בין הצדדים בהקשר בסיס השכר.

בפרוטוקול הישיבה מיום 26.9.17 הסביר ב"כ התובע:
"מדובר בתובע שהיה בן 16 בזמן האירוע. הרוויח כפועל ניקיון האוסף פסולת שכר של 6,000 ₪ נטו ובוודאי שהיה יכול להגיע לשכר גבוה יותר על פי ההלכות הידועות".

ובהמשך:
"אני טוען ואוכיח זאת כי השתכרותו של התובע שהיה בן 16 כאמור בזמן האירוע וזאת בין השאר על בסיס העובדה שאביא פועלים נוספים שעובדים יכולה היתה להגיע לכדי 16,000 ₪ נטו. מדובר בפי שניים או יותר מהשכר הממוצע במשק".

בהחלטתו על קביעת התיק להוכחות, הורה בית המשפט לתובע להמציא לפחות 2 עדים פוטנציאליים לעניין הנזק המתייחס לפוטנציאל ההשתכרות של התובע כמפנה אשפה, לרבות תלושי השכר שלהם.

בישיבת ההוכחות ביום 18.12.18 העיד התובע וכן הוגשו שני תצהירים. העד איסמעיל עבד שלא העיד לאחר שהנתבעת הודיעה כי אין צורך בהעדתו והשני מר עבד טיטי אשר העיד בבית המשפט.
מטעם הנתבעת העיד מר עלי דבאח ששימש כמנהל החשבונות של החברה הפרטית לפינוי אשפה בה עבד התובע עד פציעתו, מהלך של 3 חודשים בלבד.
בעדותו בבית המשפט ציין התובע, כי כיום הוא עובד על מכונת שטיפה ומרוויח סך של 5,000-5,200 ₪ בגין 8 שעות עבודה, אין שעות נוספות.
העד עבד טיטי שהובא לעדות מטעם התובע ציין כי הוא עובד כפועל זבל מזה 30 שנה ומשתכר בין 7,000-7,500 ₪ נטו לחודש. לטענתו נהג משאית זבל מרוויח משכורת גבוהה יותר של עוד כ- 2,000 ₪.

בסיכומיו טוען ב"כ התובע, כי נ יתוח העדויות שהובאו בפני בית המשפט מלמד, כי הוכח ששולמו תוספות שכר במזומן וכי סכומם כפי שהצהיר התובע בתצהירו הגיעו ל- 2,000 ₪ בגין העבודה בכפר קיניה ועוד 1,500-2,000 ₪ בגין העבודה בשטיפת מכולות ובסך הכל מדובר ב שכר של 11,000 ₪ לחודש ויותר לאחר שתלוש השכר מלמד לעומת זאת על בין 6,250-6,500 ₪ נטו בלבד.
תצהירו של העד עבדלגאני שלא נחקר ואשר שימש כנהג משאית איסוף אשפה, אשר היה לוקח את התובע לאיסוף האשפה בכפר קיניה, מחזקת את העובדה שהיו נעשות עבודות נוספות שכאלה וכי שולם שכר נוסף במזומן לתובע.
ב"כ התובע מפנה לכך שמספר שעות השכר הנקובות בתלוש השכר לא יכולות היו להביא לשכר זעום כל כך כפי שקיבל התובע בתלוש בפועל.
ב"כ התובע טוען, כי מר עלי דבאח ששימש כמנהל חשבונות של החברה לא הביא עמו לעדות רישומים המתייחסים לשעות העבודה של העובדים. לטענת התובע, התובע משתכר היום 5,000 ₪ בלבד שעה שסכומי ההשתכרות שלו היו 11,500 ₪ כפי שצוין ובהתאם צריך לה יעשות החישוב בעבר.
לעתיד חישוב הפסד ההשתכרות צריך להיות אף גבוה יותר וצריך להיעשות לפי שכר של 13,000 ₪.

הנתבעת מצידה חולקת לחלוטין על טענות אלה של התובע וטוענת, כי בפועל לא הוכיח התובע דבר.
התובע היה בן 16 שנים ו- 3 חודשים אשר הועסק בחברה פרטית בפינוי אשפה וב ה הספיק לעבוד 3 חודשים בסך הכל עד פציעתו.

בפסק דין אבו חנא הציב בית המשפט קריטריונים ברורים לעניין הפסד השתכרות קטינים וקבע הנחת שכר ממוצע במשק אך זאת רק כשמדובר בקטין שיש עמו נורמטיביות חברתית. לא כך הדבר ביחס לתובע הנוכחי אשר הוכח שהיה מעורב במספר קטטות ועזב את לימודיו בגיל צעיר מאוד.
מכל מקום לא הוכח כושר השתכרות של פועל זבל כפי שניסה התובע לטעון. הרי העד שהביא התובע עצמו ציין , כי שכר הנטו שלו הוא לאחר 30 שנות עבודה בין 7,000-7,500 ₪ נטו ולמעשה בפועל תלושי השכר מלמדים כי מדובר בשכר נמוך יותר של 6,500 ₪ נטו. לא הוכחה השתכרות גבוהה יותר למרות שהתובע טען כי הוא יכול לעשות כן.
לעניין הסכומים שהתובע טוען כי קיבל במזומן מעבר לתלוש ואשר ניתנו כביכול לאביו, לא הוגש תצהיר האב ולא הוכחו סכומים שכאלה.

דיון והכרעה:
בחינת טיעוני הצדדים מצביע על כך כי אכן הצדק הוא עם הנתבעת בטיעוניה.
למעשה התובע בישיבת ההוכחות לא הוכיח דבר וחצי דבר ולא השתכנעתי כלל מטיעוניו.
לגבי בסיס השכר לעבר, מדובר בלא יותר מסכום של 6,500 ₪ והניסיון לבוא ולטעון שהתובע הרוויח סך של 11,500 ₪ דהיינו עוד 5,000 ₪ בגין סכומים ששולמו במזומן עבור שעות נוספות ועבור עבודות במקומות אחרים לא הוכח כלל ועיקר בראיות ודינו להידחות לחלוטין.
הדבר לא עלה בקנה אחד עם העדויות ןאף אחד מהעדים שהוצגו והתובע עצמו לא תמך את הטענות בשום ראיות לרבות שיקים וצילום שלהם, תצהיר של אביו שכביכול הועברו אליו הסכומים, עדות כזו או אחרת של אחד הפועלים שעבד איתו וקיבל יחד איתו סכומים שכאלה או אפילו הפקדות לחשבון הבנק של סכום כזה או אחר. מדובר בטענות בעלמא שלא הוכחו. גם הניסיון לטעון, כי אין הלימה בין שעות העבודה ובין השכר שקיבל התובע, על בסיס נ יתוח שעשה ב"כ התובע המתייחס לעדות של מנהל החשבונות שהגיע לעדות מטעם הנתבעת אין בו ממש ולא נתתי בו אמון.
בסיס השכר של התובע לעבר היה 6,500 ₪ נטו ועל בסיס שכר זה יחושבו גם הפסדי העבר.

ומה ביחס לעתיד?
נכון שהתובע היה קטין בזמן האירוע ולכאורה על פי הלכת רים אבו חנא יש לחשב לקטין לפי שכר ממוצע במשק את הפסדי ההשתכרות אך בפועל מדובר בקטין שעזב את לימודיו בגיל צעיר מאוד תוך בחירה ללכת לעבוד במקום עבודה פרטי שאני מסכים לחלוטין שהיה יכול לסגור את שעריו בכל שלב כזה או אחר ותוך עבודה, בעבודה שפוטנציאל ההשתכרות שלה נמוך משכר ממוצע במשק .
זאת ועוד, מדובר בקטין שהנתבעת הוכיחה שגם לפני וגם אחרי התאונה היה מעורב בקטטות ולמעשה גם הפן הנורמטיבי ביחס אליו בעייתי, דבר שהיה בו כדי להשפיע על שכרו.
עם זאת לא אוכל להתעלם מכך שמדובר בקטין וכי הספיק לעבוד 3 חודשים בלבד. לא מן הנמנע שהיה יכול לאחר מכן להשתלב אלמלא פציעתו בעבודה כזו או אחרת שהיתה מכניסה לו יותר או לחלופין לחזור ללימודים. מדובר בדברים שיש לקחת בחשבון ולכן אני אחשב לו לעתיד לפי שכר של 8,500 ₪ , נמוך אמנם משכר ממוצע במשק אך לאור העובדה שהיה קטין משקף בהחלט את כושר השתכרותו לעתיד אלמלא הפגיעה.

אשר על כן ובשים לב לאמור לעיל להלן ראשי הנזק לפיצוי:
1. כאב וסבל – עברתי על טיעוני הצדדים. מדובר ב- 20% נכות רפואית.
לעניין ימי האשפוז – יש מחלוקת בין הצדדים כאשר הנתבעת מפנה ל- 12 ימי אשפוז בלבד שקשורים בקשר סיבתי רפואי לאירוע התאונה ואילו התובע מפנה ל- 35 ימי אשפוז.
לאחר שעברתי על תיק המוצגים של הצדדים אני לא יכול לשלול את ימי האשפוז כקשורים לאירוע התאונה ולכן אני מקבל את חישוב התובע בסך של פיצוי של 49,000 ₪ בראש נזק זה.

2. הפסד השתכרות בעבר -
התובע נפגע ביום 30.11.15, היה לטענתו באי כושר עבודה מלא לתקופה ארוכה ועד לחודש יוני 2018, מועד בו חזר לעבודה כאשר הוא משתכר סך של 5,200 ₪ לחודש. הנתבעת מצביעה על כך כי אין קשר סיבתי בין חזרתו לעבודה במועד מאוחר יותר ביוני 2018 שכן ממילא חברת איסוף האשפה הפרטית נסגרה עוד ב-2016 על פי עדות מנהל החשבונות והתובע היה מפוטר בכל מקרה. כן יש לקחת בחשבון כי נכות הצמיתה נקבעה במל"ל 10 חודשים אחרי התאונה בלבד. מכל מקום, מיום התאונה חלפו כ-39 חודשים.

אני אחשב לתובע את הפסדי העבר כדלקמן:
א. מהלך 5 חודשי אי כושר עבודה מלא לפי 6,500 ₪ לחודש, הסכום הינו 32,500 ש"ח.
ב. מהלך 5 חודשים נוספים עד קביעת הנכות הצמיתה שבה היה בנכויות זמניות לפי 50% נכות תפקודית, הסכום הינו 3,250 ₪ כפול 5 שווה 16,250 ₪.
ג. מהלך 29 החודשים עד מועד פסק הדין, לפי 25% נכות תפקודית מתוך בסיס שכר של 6,500 ₪, הסכום הינו 47,125 ₪.
סה"כ הפסד ההשתכרות בעבר הינו 95,875 ₪.

3. הפסד השתכרות בעתיד:
לפי דרגת נכות של 25% תפקודית לפי שכר לעתיד של 8,500 ₪. התובע יליד 26.10.99. כיום בן 19 שנים ו- 5 חודשים. נותרו לו 47 וחצי שנות השתכרות. מקדם ההיוון 303.625. על כן הפסד ההשתכרות לעתיד הינו 2,125 ₪ לחודש ₪ כפול מקדם היוון 303. 625, הסכום הינו 645,203 ₪.

4. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים:
כ-12% מתוך הסכום האמור – 77,424 ₪.

5. עזרה צד ג' לעבר ולעתיד – מוגבר לעבר בהתחשב בפגיעה הקשה ובתקופת אי הכושר הארוכה בעבר – אחשב לו 15,000 ₪ לעבר ו- 5,000 ₪ לעתיד. סה"כ 20,000 ₪.

6. הוצאות רפואיות נסיעות וניידות גלובלי – 5,000 ₪.

7. סה"כ ראשי הנזק הם כדלקמן:
א. כאב וסבל – 49,000 ₪.
ב. הפסד השתכרות בעבר – 95,875 ₪.
ג. הפסד השתכרות בעתיד – 645,203 ₪.
ד. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים – 77,424 ₪.
ה. עזרה צד ג' לעבר ולעתיד – 20,000 ₪.
ו. הוצאות רפואיות, נסיעות וניידות – 5,000 ₪.
סה"כ 892,502₪.

מתוך הסכום האמור יש לנכות את תגמולי המל"ל על פי חוות הדעת האקטוארית על פי חוות הדעת של האקטואר גד שפירא בסך 711,273 ₪. היתרה לאחר ההפחתה – 181,229 ₪.

על כן, הנתבעים ישלמו לתובע באמצעות ב"כ סך של 181,229 ₪ בצירוף 13% שכר טרחת עו"ד + מע"מ וכן החזר אגרה ששולמה.
סכום זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ביתרת האגרה החלה בתיק זה לאחר שנשמעו ראיות בתיק, תישא הנתבעת.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.