הדפסה

בית משפט השלום בקריות רע"צ 51938-05-19

בפני
כבוד ה שופטת לובנה שלאעטה חלאילה

מבקשת

אמיל זקנון ז"ל
באמצעות היורשת של המנוח

נגד

משיב
יוסף חריש

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, מר ניר שפר, שניתנה בתיק הוצאה לפועל מספר 13-01832-05-3, במסגרתה לא נעתר הרשם לבקשת ב"כ הזוכה להתמנות ככונס נכסים למימוש זכויותיו של החייב בנכסי מקרקעין שעוקלו בתיק ההוצאה לפועל.

המדובר בתיק הוצאה לפועל אשר על פי הנטען נפתח בשנת 1991, למימוש פסק דין כספי שניתן נגד המשיב, שהינו החייב בתיק ההוצאה לפועל, לטובת אמיל זקנון אשר הלך לבית עולמו בשנת 2017. הזוכה היום בתיק הינה אשתו של אמיל זקנון ז"ל והיורשת שלו . (להלן: "המבקשת" או "הזוכה").

גובה החוב נכון ליום הגשת הבקשה עמד על סכום של כ 375,000 ₪ ולטענת המבקשת הליכים שונים שננקטו לגביית החוב, לא צלחו.

המשיב קיבל בירושה, במרוצת שנת 2015, חלק מהזכויות שהיו לאחיו, המנוח חנא חריש ז"ל, במספר נכסי מקרקעי ן. על נכסים אלה הוטל עיקול לטובת הזוכה בתיק ההוצאה לפועל נשוא ענייננו. במקביל, ננקטו מספר הליכים משפטיים, בין היתר, בבית המשפט המחוזי בנצרת ובבית המשפט העליון, בנוגע לאותן זכויות. חלק מההליכים היו ביוזמת הזוכה ובמטרה למימוש זכויות החייב באותם נכסים לצורך גביית החוב.

במסגרת תיק ההוצאה לפועל הגיש ב"כ הזוכה שתי בקשות להתמנות ככונס נכסים על זכויות החייב בנכסים. בהחלטה שניתנה ע"י כב' הרשם בבקשה הראשונה, נדרש ב"כ הזוכה ליתן פרטים שונים באשר לנכסים כדי שניתן יהא לשקול את הבקשה. בבקשתו השנייה, מחודש אפריל 2019, פירט ב"כ הזוכה את המבוקש, צירף נסחי הרישום של הנכסים ומסמכים שונים המלמדים של שווי הזכויות והש ווי הממוצע לכל מטר מרובע. בהחלטתו השנייה, היא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, כב' הרשם לא נעתר לבקשה החוזרת והורה "בשלב זה" על דחייתה.

בבקשת רשות הערעור חזר ב"כ הזוכה על הנימוקים שעמדו בבסיס הבקשה בתיק ההוצאה לפועל, תוך שהוא טוען כי כב' הרשם טעה בהחלטתו ולא התייחס לטענות הזוכה לפיהן מדו בר בחייב "סרבן", הפועל באופן סדרתי מזה שנים להברחת נכסיו לצורך התחמקות מתשלום החוב. עוד נטען כי כב' הרשם טעה עת התעלם מכך שכל אשר נדרש להבהרה בעניין הנכסים, הוגש והוצג בפניו.

לבקשת רשות הערעור צירף ב"כ המבקשת, בנוסף להחלטות כב' הרשם, את הבקשות להתמנות כונס נכסים, את כתב התביעה שהוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת בהליך שעדיין תלוי ועומד ואת הערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק דין בתיק נוסף שהתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת והמתייחס לאחד מנכסי המקרקעין נשוא הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ומצורפיה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת כב' הרשם ובהתאם לסמכותי בתקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת תשובה.

אקדים ואתייחס לטענת ב"כ המבקשת לפיה בקשתו להתמנות כונס נכסים למימוש העיקול הוגשה לאחר שבית המשפט המחוזי הפנה אותו לעשות כן.

אומנם אין בפני כל התמונה העובדתית באשר לתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, עם זאת מעיון בכתב התביעה שצורף עולה כי ברישא התביעה נכתב כי היא מוגשת מכוח סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967.

סעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל, שעניינו הטלת עיקול מקרקעין, קובע :

"(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול מקרקעי החייב הרשומים על שמו וכן על עיקול זכויות החייב במקרקעין הנובעות מרישום הערת אזהרה עליהם לטובתו; לענין זה, "הערת אזהרה" - כמשמעותה בסעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם.
(ג) ציווה רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט על עיקול מקרקעין, יוטל העיקול על ידי רישומו בפנקסי המקרקעין, ומשנרשם וכל עוד לא בוטל, לא תיעשה ולא תירשם באותם מקרקעין כל פעולה מרצון - למעט פדיון משכנתה - אלא בהיתר מאת בית המשפט".

סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, עניינו הטלת עיקול על ידי בית המשפט, על מקרקעין שאינם רשומים על שם החייב, לאחר שבית המשפט שוכנע כי המקרקעין הם שלו.

בפועל, במסגרת תיק ההוצאה לפועל נשוא ענייננו כבר הוטלו עיקול ים על נכסי מקרקעין שונים , כולם רשומים על שמו של החייב בלשכת רישום המקרקעין, ובקשת ב"כ הזוכה להתמנות כונס נכסים הינה למעשה לצורך מימוש אותם עיקולים; מכאן, נסיבות המקרה נופלות במסגרת סעיף 34 (א) לחוק ההוצאה לפועל ולא 34 (ב). על רקע דברים אלה ניתן להבין את הערתו או את הפנייתו של בית המשפט המחוזי אל ההליך בהוצאה לפועל.

עם זאת, הפניית ב"כ הזוכה להליכי הוצאה לפועל עדיין אין משמעה כי יש להיעתר לבקשה למימוש העיקול או כי יש למנות את ב"כ הזוכה כונס נכסים על זכויות החייב. הא לחוד ודא לחוד ואת החלטת כב' הרשם יש לבחון לאור הנימוקים שפורטו בה.

לאחר שבחנתי את החלטת כב' הרשם ועל אף שהעיקולים הוטלו על נכסי מקרקעין הרשומים על שם החייב, לא מצאתי מקום להתערב בה וזאת מהנימוקים להלן :

בבקשת רשות הערעור נטען כי כב' הרשם לא נימק את החלטתו ולא ברור מדוע לא נעתר לבקשה חרף צירוף כל המסמכים שנדרשו בהחלטתו הראשונה וחרף מתן הבהרות כנדרש. נימוק זה דינו דחייה, שכן כפי שניתן לראות, ביחס לכל אחד מנכסי המקרקעין הבהיר הרשם בהחלטתו נשוא הבקשה מה מקשה על מימוש העיקול.

עם זאת, אין בהחלטת הרשם כדי לחסום את המבקשת מהגשת בקשה נוספת תוך התייחסות למשוכות העומדות בפני מימוש העיקול , כפי שפורטו. כב' הרשם אפשר למעשה הגשת בקשה חדשה לאחר התייחסות לאותם מכשולים ולא היה מק ום להגשת בקשה זו בטרם ימוצה כל ההליך בלשכת ההוצאה לפועל ובטרם תתייחס הזוכה למכשולים שהביאו בשלב זה לדחיית הבקשה.

אם נרד לפרטי הנכסים, הרי שביחס לחלקה 54, נדחתה הבקשה ובצדק נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתיק 54612-06-16 בו נקבע כי מר וליד סנדאוי רשאי להירשם כבעלים של חלקו של המשיב בנכס זה. גם אם הוגש ערעור על פסק הדין, הרי כל עוד לא שונה פסק הדין שניתן, ברור כי לא ניתן למשש את העיקול שעה שקיים פסק דין הקובע כי זכויותיו של המשיב בחלקה נמכרו לאחר.

אשר לחלקות 19 ו-20 בגוש 14144, כב' הרשם ציין בהחלטתו , בין היתר, כי על זכויות החייב בחלקות אלה 'הוטל' צו מניעה במסגרת תיק בית הדין הכנסייתי מארוני בחיפה, מיום 19.8.15 וכי הזוכה לא התייחס בבקשתו לעניין זה. די בנימוק זה כדי להביא לדחיית הבר"ע ביחס לחלקות אלה, והרי ב"כ המבקשת א ינו מצפה כי כב' הרשם יאשר מימוש עיקול על נכס מקרקעין אשר בנוגע אליו ניתן צו מניעה ע"י ערכאת מוסמכת כלשהי.
גם ביחס לחלקות 30 בגוש 14143 ו-חלקה 59 בגוש 14130, ניתנה הנמקה המצדיקה את דחיית הבקשה, לפחות עד להשלמת הטיעון בעניין. בהחלטת הובהר כי העיקול לטובת הזוכה על זכויותיו החייב בחלקות אלה, הוטל לאחר שנרשמה הערת אזהרה על הזכויות לטובת מר אליאס אליאס. מימוש העיקול, בנסיבות אלה, מתעלם שלא בצדק מזכויותיו של צד ג' אשר לטובתו רשומה הערת אזהרה. ראו בהקשר זה גם הוראת סעיף 127 (ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 לפיה:

"(ב) נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובלבד שטענה לביטול העסקה מחמת פשיטת הרגל או הפירוק שהיתה עומדת אילו בוצעה העסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההתחייבות האמורה".

מכאן בדין ביקש הרשם בהחלטתו התייחסות להערות האזהרה הרשומות על זכויותיו של החייב בכל אחת מהחלקות ולא נפלה כל טעות בהחלטת כב' הרשם.

המבקשת טע נה בבקשת רשות הערעור כי אין בהערת האזהרה וכי כל עוד לא הועברו הזכויות על שם צד ג' (אליאס אליאס) כדי למנוע את מימוש העיקול, ואולם בכל הכבוד, טענה זו מתעלמת מהוראת סעיף 127 לחוק המקרקעין ומהתביעה התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי ואשר כל כולה נוגעת לחלקות נשוא בקשה זו (מעיון במאגרים המקוונים עולה כי כתב התביעה שהוגש בבית המשפט המחוזי תוקן לאחר הגשת הבר"ע ולהליך צורף מר אליאס אליאס).

שאלת התחרות בין העיקול שהוטל לטובת המבקשת כאן לבין הערות האזהרה שנרשמו לטובתו של מר אליאס אליאס, עומדת בלב ההליך בבית המשפט המחוזי ולא נטען בפני כב' הרשם, וגם לא במסגרת בקשת רשות הערעור, כיצד ניתן לממש את העיקול שעה שעל זכויות המשיב רשומה הערת אזהרה לטובתו של מר אליאס אליאס. דומה כי המבקשת עצמ ה מודע ת לבעייתיות זו ומכאן פנ תה בתביעה אל בית המשפט המחוזי.

לאור כל האמור, לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה ואני מורה על דחייתה.
משלא נדרשה תגובה מטעם המשיב, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ז כסלו תש"פ, 25 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.