הדפסה

בית משפט השלום בצפת תו"ב 24996-09-17

בפני
כבוד ה שופט רונן פיין

מאשימה

ועדה מקומית לתכנון צפת

נגד

נאשם
יעקב חדד

החלטה

במסגרת הדיון מיום 9/7/18 העלה הנאשם שלל טענות מקדמיות המהוות לטעמו, עילה לביטול כתב האישום כנגדו.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה (טרם תיקון החוק), בנוגע לאי קיום צו הריסה אשר ניתן כנגדו בתאריך 4/11/14 במסגרת תיק תו"ב 48442-10-11.

הנאשם השלים טענותיו בכתב וכך גם המאשימה.

לאחר עיון בטענות הצדדים סבורני כי אין מקום לביטול כתב האישום. ואנמק.

כידוע דוקטרינת "הגנה מן הצדק" הינה דוקטרינה המאפשרת לביהמ"ש, במקרים מסוימים בהם
ניהול ההליך הפלילי עומד בניגוד לעקרונות של צדק והגינות משפטית, לבטל כתב אישום. כיום
מעוגנת הגנה זו במסגרת סעיף 149 (10) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982.

ההלכה הפסוקה קובעת כי הגנה זו תקום במקרים בהם יהיה בקיום ההליך הפלילי כדי להוות פגיעה
מהותית בתחושת הצדק וההגינות.
ראו: ע"פ 4917/02, 4909, 4855 מדינת ישראל נ. בורוביץ ואח' פ"ד נט (6) 776, 803-809.

בהתאם לפסיקה הנ"ל ולאחרות, נערך מבחן המשולש, על פיו בשלב ראשון נבחנים הפגמים שנתגלו בהליך המשפטי ועוצמתם, בשלב השני נבדק האם ניתן לקיים את ההליך הפלילי בצורה הוגנת למרות הפגמים.
ובשלב השלישי - ככל שביהמ"ש השתכנע כי אכן ההליך התנהל באופן הנוגד מהותית עקרונות של צדק והגינות, יבחן ביהמ"ש האם ניתן לנקוט באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום, לצורך ריפו הפגמים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי כי עומדת לנאשם "הגנה מן הצדק", כטענתו בפני או כי נפלו פגמים כאלה בפעולת המאשימה, המצדיקים ביטול כתב האישום.

אני סבור כי הנאשם לא הצליח לסתור חזקת התקינות בפעולת המאשימה, בעצם הגשת כתב האישום כנגדו, בנסיבות בהן מדובר בכתב אישום בגין אי קיומו של צו הריסה ובהעדר שיהוי בהגשת כתב האישום .

לא נעלמו מעיני טענות הנאשם כי הגיש בקשה ללגיטימציה לבניה והעיכוב בהגשתה נבע מסכסוך משפחתי. סבורני כי שעה שהדין התיר לנאשם להגיש בקשה מתאימה לעיכוב ביצוע צו ההריסה והוא לא עשה כן - הרי שהוא מושתק מלטעון כנגד המאשימה על עצם הגשת כתב אישום זה כנגדו , במועד שהוגש.

בכל הנוגע למצבו הרפואי ו/או האישי של הנאשם אשר מנע ממנו לטענתו לטפל בעניינו, יהיה רשאי להעלותן בשלבים הבאים של ברור התיק, אך בכל מקרה - אין בכך להביא לביטול כתב האישום.

בכל הנוגע למסירת חומר חקירה, טוען הנאשם כי בידי המאשימה ראייה מרכזית עליה מתבסס האישום, תכנית ההיתר אשר אושרה ונחתמה בחותמת הוועדה. האם מטענה זו יש להגיע למסקנה כי הנאשם הגיש בעבר בקשה להיתר בניה לעבודות נשוא כתב האישום וכי אין בידו עותק מן הבקשה ? הבקשה איננה מפורטת מספיק בעניין זה והואיל ובית המשפט נדרש להשערות, מסקנתי בשלב זה היא כי אין בכך להביא לבטלות כתב האישום.

בכל מקרה וככל שהנאשם סבור כי בידי המאשימה חומר חקירה אשר לא נמסר לידיו - הוא רשאי בקשה מתאימה בהתאם להוראות הדין.

כידוע וע"פ ההלכה הפסוקה, הרשות המינהלית נהנית בפעולתה מחזקת תקינות פעולותיה, וכדי לסתור חזקה זו, אין די בטענה סתמית המייחסת לרשות כוונות שלא הוכחו, ויש לבסס את הטענה על תשתית ראייתית הולמת.
ראו: עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות (28/2/11).
ע"א 8366/99 עפרת נ' שר הפנים, פ"ד נו(1) 155, 164 (2001).

אני סבור כי הנאשם לא הביא אותה "תשתית ראייתית הולמת" נדרשת, בכל הנוגע להתנהלות המאשימה, בנסיבות תיק זה, אשר יש בה להביא לביטול כתב האישום כנגדו.

כידוע, ככל פעולה מנהלית, כפופה גם החלטת התביעה לבחינה שיפוטית לפי כללי הדין המנהלי. זאת ועוד: בחינה שיפוטית זו של "תקיפה מנהלית" נעשית על-ידי הערכאה המבררת.
ראו: בג"ץ 4837/12 פלונים נ' השר לביטחון פנים (19/11/13).

כך, לצד טענות שמקורן ומקומן במסגרת טענה מקדמית של הגנה "מן הצדק", נוספה האפשרות לברר טענות שמקורן ומקומן הוא בתקיפתו של שיקול דעתה של התביעה בכליהם של הדין החוקתי והדין המנהלי.
ראו: בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (6/2/06).
בג"ץ 6887/13 קניאס נ' היועמ"ש (12/1/14).
בג"ץ 2303/15 חנקשייב (חן) נ' מ.י. (7/4/15) .

ניתן לקבוע כי ההלכה הפסוקה כיבדה וביצרה את שיקול הדעת של התביעה בהגשת אישום או הימנעות מהגשתו. בהלכה הפסוקה שזורה כחוט השני, הקביעה בדבר חופש הפעולה הרחב של התביעה, בהחלטה על הגשת האישום ואף על בחירת סעיף העבירה, כאשר חופש זה מוכר ומוגן, ומעמדו רם כחלק מעיקרון הפרדת הרשויות.
ראו: בג"ץ 7195/08 אבו רחמה נ' תא"ל אביחי מנדלבליט הפרקליט הצבאי (1/7/09).

על כן טענה העולה כנגד שיקול דעת זה צריכה להיות חמורה או חריגה או שלא יהיה לה הסבר. כאמור לעיל ובנסיבות העניין כאן, לטעמי הטענה איננה חמורה, לא ראיתי כי הנאשם הצביע על שיקולים זרים, שרירות לב כלשהי בהגשת כתב האישום וכו'.

הטענה בדבר אכיפה בררנית

כידוע, אכיפה בררנית, מקום בו נמצא שהיא קיימת, צפויה לפגוע בעקרון השוויון ובתחושת הצדק ועשויה להצדיק הגנה פלילית. יחד עם זאת, יש להתייחס להגנה זו בזהירות רבה. על הטוען טענה שכזאת, הנטל להוכיח כי הופלה לרעה מאחרים.
ההגנה מן הצדק בנסיבות של אכיפה בררנית, תוענק רק כאשר האכיפה פוגעת בשוויון בין דומים, לשם השגה מטרה פסולה, על יסוד שיקול זר, או מתוך שרירות גרידא.

כאמור בתגובת המאשימה, הוגש כתב אישום כנגד שכנו של הנאשם.

על כן לא ניתן להסתפק בטענות הנאשם במסגרת טענותיו המקדמיות, בכדי להגיע למסקנות כה מרחיקות לכת בדבר התנכלות של הרשות, התנהלות באופן חסר תם לב ומפלה, וודאי לא באופן המצדיק ביטול כתב האישום בשלב זה של ההליך.

סוף דבר - הבקשה לביטול כתב האישום "מטעמי צדק", נדחית.

נקבע להקראה ליום 1/4/19 בשעה 9:00.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.