הדפסה

בית משפט השלום בצפת תא"מ 7511-01-16

בפני
כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעים

סאהר בסול

נגד

נתבעים

מחמוד בסול

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר לפיצוי בגין לשון הרע ע"ס 50,000 ₪.
בכתב התביעה שמחזיק שבעה עמודים צפופים נטען כי התובע שהוא עורך דין במקצועו החתים את הנתבע על תצהיר הסתלקות מחלקו בעיזבון המנוחה פאטמה נעאמרה , (להלן:" התצהיר", "המנחה") ( התצהיר צורף כנספח א' לתצהיר התובע) . ברם, לאחר שחתם על התצהיר, הגיש הנתבע תלונות ללשכת הערכי הדין ובמשטרה בהן טען כי לא חתם על התצהיר וכי התובע זייף את חתימת הנתבע. הנתבע אף פרסם את העלילה בדבר זיוף חתימתו על ידי התובע בפני שלושה אנשים- עיסאם זידאן, אחיו , וכרם בסול. התובע נחקר במשטרה והתיק נסגר. גם התלונה ללשכת עורכי הדין נגנזה. הפרסום פגע בשמו הטוב של התובע , בתדמיתו ובעיסוקו וגרם לו עוגמת נפש גדולה.

הנתבע הגיש כתב הגנה שמחזיק 55 סעיפים בו טען כי עומדת לו הגנת תום לב והגנת אמת דיברתי , כי התלונה בלשכת עורכי הדין אינה מקימה עילה בגין לשון הרע , כמו כן הכחיש גרימת נזק כלשהו לתובע.

מעבר לאמור לעיל לא נטען בכתבי הטענות הארוכים דבר במישור העובדתי.

ראיות:

בתצהיר עדותו הראשית, חזר ה נתבע וטען במפורש כי מעולם לא חתם על התצהיר וכי הופתע כשאחיו סיפר לו זאת , כך גם הופתעו אחרים מאחיו ובני דודו שגם להם יוחסה חתימה על תצהירי הסתלקות מעיזבון המנוחה אף כי מעלום לא חתמו . עוד טען כי הופתע מהחלטת השלכה והמשטרה לגנוז את התלונות שהגיש אך בשל חוסר אמצעים לא יכול היה לערער על החלטות הסגירה.

התובע חזר בתצהירו על גרסתו כפי שפורטה בהרחבה בכתב התביעה ולפיה הנתבע חתם גם חתם לפניו על התצהיר המדובר .

בחקירתו הנגדית, השיב התובע כי האנשים אשר בפניהם טען הנתבע כי התובע זייף את חתימתו לא הסכימו לבוא למתן עדות מאחר שהם קרובי משפחתו של הנתבע . לשאלה מדוע אם כך הזמין את כרם לבוא להעי ד בתביעת דיבה אחרת שהגיש נגד נתבע אחר ולא הזמין אותו להעיד בתיק זה השיב כי :

"שאלה: למה הזמנת אותו להעיד בתביעה בטבריה ולא הוזמן להעיד היום?
תשובה: יש כאן עניין של עובדות. בעניין של טבריה היו שם עובדות שכרם ידע ושמע אישית ופה יש נסיבות אחרות השונות מהתיק השני , זה עניין של שיקוליי.
שאלה: למרות שבתצהירך אתה כותב באופן ברור ביותר שהנתבע הכפיש את שמך גם בפני השמאי כרם בסול.
תשובה: אתה הזמנת אותו זו תשובתי".

אשר לרקע של החתימה על התצהיר השיב כי :

"תשובה: אתה היית הרוח החיה בייצוג של אחמד בסול המנוח ואתה זה שהתחלת בייצוגו במחוזי ובמקום להגיש תביעה בשם 72 אנשים החתמת את כולם על ייפויי כוח לצורך הגשת תביעה בשם אדם אחד למען הפשטות והנוחות, התביעה הוגשה בשמו של המנוח , אתה גם הגשת בקשה לרשם לענייני ירושה בעניינו של אחיו המנוח ואני המשכתי בייצוג. מן הסתם במהלך התביעה עלה העניין של זכות העמידה , כל הזמן כב' השופט אטרש לחץ על המצאת צו ירושה ואנו היינו לחוצים בזמן וחברי היה לחוץ בעניין הזה, הוגשו כל מיני בקשות לרשם לענייני ירושה ולצורך זירוז העניין כולם חתמו לטובתו של אחמד בסול ולבקשתו.

"שאלה: בשביל מה ? מי ביקש ממך?
תשובה: אחמד בסול המנוח ביקש ממני להחתים אותו ולי אין שום טובת הנאה מהעניין הזה".

לשאלה מדוע לא רשם בתצהירי ההסתלקות את שם המוטב השיב כי מובן מאליו כי המוטב הוא המבקש אחמד בסול המנוח אחיו של הנתבע. כשהוצג לו תצהיר נ/5 חתום על ידי אחמד שלפיו גם אחמד( כמו יתר האחים) מסתלק מחלקו בעיזבון המנוחה השיב כי :

" כן זה תצהיר עם טעות שאחר כך שונה לתצהיר שהוא היורש הבלעדי ונמצא אצלך ואני רואה אותו. אני מבקש שתציג אותו. השאלה פה אם הוא חתם או לא חתם וזו הפואנטה".

בחקירתו הנגדית של הנתבע טען כי לא קיבל תשובה מהמשטרה ומלשכת עורכי הדין .

לשאלה איך מתיישבת טענה זו עם הנטען בסעיף 9 לתצהירו שם טוען כי בשל חוסר אמצעים לא ערער על החלטות הסגי רה השיב כי :

"אם זה נגנז הכוונה שאני צריך לרדת מזה".

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות וקראתי את סיכומי הצדדים, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה.

הוכח לפני כי הנתבע חתם על התצהיר בפני התובע ולאחר מכן פנה בתלונות ללשכ ת עורכי הדין ולמש טרה וטען כי התובע זייף את חתימתו. לנתבע לא עומדת אף הגנה. מדובר בפרסום חמור שנזקו מדבר בעד עצמו . אשר לטענה כי הנתבע פרסם את הדברים בפני שלושה אנשים , טענה זו לא הוכחה משלא באו אתם אנשים למתן עדות ולא הוב או ראי ות נוספות בעניין זה מלבד עדותו של התובע.

בתביעה בסדר דין מהיר חייב בית המשפט לנמק את פסק הדין באפון תמצתי וכך ייעשה להלן:

1. אין מחלוקת כי הנתבע הגיש במשטרה ובלשכת עורכי הדין תלונה נגד התו בע בה טען כי התובע זייף את חתימתו על התצהיר. להלן נוסח התלונה ללשכת עורכי הדין:

" הריני לפנות אליכם בתלונה נגד עו"ד סאהר בסול בתלונה של זיוף בידי מורשה.

1. לפני ימים ספורים הגיע לידי תצהיר הסתלקות כללית מעיזבון שכביכול חתום ע"י הח"מ.

2. הריני מאשר בפניכם כי החתימה המתיימרת להיות חתימתי איננה חתימתי כלל ואינני יודע למי שייכת חתימה זו . רצ"ב התצהיר.

3. הח"מ אף פעם לא נכח במשרדו של עו"ד סאהר בסול , לא חתם בפניו על תצהיר הסתלקות ואף לא נתן הסכמתו להסתלק מירושה לא בכתב ולא בעל פה.

4. הח"מ חוזר ומציין כי החתימה על התצהיר הנה חתימה מזויפת והנכם מתבקשים לראות במכתבי זה כתלונה נגד עו"ד סאהר בסול ואף לשלוח העתק ממכתבי זה למשטרת ישראל מחלקת הונאה.

5. לטיפולך."

2. אין מחלוקת כי התיק במשטרה נסגר והתלונה בלשכת עורכ י הדין נגנזה. התו בע העיד כי הנתבע חתם לפניו במו ידו על התצהיר. הנתבע ממשיך לטעון אמת דיברתי קרי שהתובע זייף את חתימת הנת בע על התצהיר.

מהימנות הגרסאות:

4.א. אני מעדיף את עדותו של התובע בה אני נתון אימון מלא ומעדיף אותה על עדות הנתבע.

ב. עדותו של התובע לא נסתרה.

ג. באו כוחו המלומד של הנתבע לא הצביע בסיכומיו על סתירות בגרסת התובע למעט הטענה כי לא
צוין בתצהיר ההסתלקות שם המוטב וכי הנת בע מעלום לא היה מוכן להסתלק מחלקו בעיזבון .
בא כוח הנתבע משליך יהבו על כך שגם האח אחמד המנוח אשר לטובתו הי יתה מיועדת
ההסתלקות הוחתם על תצהיר הסתלקות והכיצד יעלה על הדעת כי כל היורשים יסתלקו מחלקם
בעיזבון המנוחה ?

אתייחס להלן לטענות אלו:

ג(1) . הטענה כי התובע מעולם לה הסכים להסתלק מחלקו בעיזבון המנוחה לא הוכחה בראיה כלשהי.

ג(2) . אי ציון שם המוטב בתצהיר ההסתלקות נוגע לתחום המקצוע יות של עורך דין ואין בו כדי לחזק
את טענת הנת בע כי לא חתם על התצהיר. התובע נחקר בנקודה זו והשיב כי המבקש היה האח
אחמד המנוח ומבחינתו מובן היה מאליו שהוא המוטב.

ג(3) . אשר לטענה כי גם אחמד שעל פי גרסת התובע הוא המוטב , גם הוא הוחתם על ידי התובע על
תצהיר הסתלקות- טע נה זו שייכת גם היא לתחם המקצועיות של עבודת עורך הדין ואין בה כדי
להוכיח או לחזק את טענת הזיוף.

התובע עומת בחקירת הנגדית בעניין זה ו השיב כי מדובר היה בטעות וכי המנוח אחמד הוחתם על
תצהיר נוסף:

"תשובה: כן זה תצהיר עם טעות שאחר כך שונה לתצהיר שהוא היורש הבלעדי ונמצא אצלך ואני רואה אותו. אני מבקש שתציג אותו. השאלה פה אם הוא חתם או לא חתם וזו הפואנטה".

ודוק: הנתבע לא טען כי התצהירים לא הוכנו בצורה מקצועית או שנפל בהם חוסר דיוק או בלבול , אלא הוא טען כ י מעו לם לא חתם על ה תצהיר וכי התובע זייף את חתימתו.

ד. מאידך מצאתי את עדותו של הנתבע בלתי אמינה ולהלן שלוש דוגמאות:

ד(1) בתלונה ללשכה טען הנתבע כי מעולם לא נכח במשרדו של התובע. ברם , מתברר כי התובע הודה במסגרת הדיון בתיק הירושה כי היה במשרדו של התובע וחתם על תצהיר עדות ראשית . כשעומת עם סתירה זו בחקירת הנגד ית השיב כי :

"הכוונה שלי לצורך תצהיר הסתלקות".

תשובה זו אינה משכנעת. הדברים נאמרו במכתב התלונה ברחל בתך הקטנה שאינה ניתנת לפירושים שונים : " הח"מ אף פעם לא נכח במשרדו של עו"ד סאהר בסול". לו האמת הייתה נר לרגליו של הנתבע הוא לא היה מצהיר הצהרה חד משמעית זו שידוע לו כי תוכנה אינו אמת .

ג(2) הנתבע טען בחקירתו הנגדית כי לא קיבל תשובה לתלונותיו. ברם, הצהרה זו סותרת את שטען בסעף 9 לתצהיר עדותו הראשית שם טען כי היה מאוכזב מההחלטה לגנוז את התלונות כשהתבקש להסביר סתירה זו השיב:

"שאלה: אתה אמרת שלא ידעת ולא קיבלת תשובה מלשכת עו"ד ומהמשטרה, איך זה בא בכפיפה אחת עם מה שכתוב בסעיף 9 שאתה מודע לעניין הזה ?

תשובה: אם זה נגנז הכוונה שאני צריך לרדת מזה".

התשובה אינה ממין השאלה.

ג(3) הנתבע נשאל מדוע הביא חוות דעת גרפולוגית . להלן תשובתו:

שאלה: מדוע לא הבאת חוות דעת נגדית של גרפולוגית
תשובה: לא משנה לי. אני אומר לך שאני לא חתמתי ולא אחתום בחיים על הסתלקות מאדמה".

התשובה אינה משכנעת כל עיקר.

5. חוות דעת הגרפולוגית שהגיש התובע -

התובע הגיש חוות דעת גרפולוגית הגב' נאוה דגן.

הגרפולוגית קובעת חד משמעית כי החתימה על התצהיר היא חתימתו של הנתבע.

הנתבע לא חקר את הגרפולוגית על חוות דעתה ולא הגיש חוות דעת מטעמו וכאמור לא נתן הסבר לכך.

6. חוסר תום לב:

אדם שחותם בפני עורך דין על תצהיר הסתלקות ולאחר מכן מגיש תלונה במשטרה ובלשכת ע ורכי הדין לפיה עורך הדין זייף את חתימתו, אינו פועל בתום לב.

העובדה שהנתבע חתם על התצהיר היא בתחום ידיעתו האישית של הנתבע ועל כן מדובר בתלונות שקריות שמייחסות לתובע מעשה חמור ביותר שנוגע לאמינותו המקצועית ויושרו ומציגה אותו כעבריין. הגשת תלונה שקרית אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענה של תום לב.

נמצא אפוא כי לנתבע לא עומדת הגנת תום הלב נשוא סעיף 15(6) לחוק איסור לשון הרע.

סוף דבר:

התובע תובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪.

בפסיקת הפיצוי אתחשב בכך כי הפרסום נחשף אך ורק בפני לשכת עורכי הדין והמשטרה. לא הוכח כי הפרסום נעשה בפני האנשים הנוספים עליהם הצביע התובע בכתב התביעה ובעניין הזה לא מצאתי ,כאמור, להסתפק בעדותו היחידה של התובע שלא הביא אף אחד מאותם אנשים למתן עדות.

לאור כל האמור, וכשאני שוקל ,מחד, את העובדה שמדו בר בפרסום בעל תוכן חמור ומזיק מצד אחד, ואת העובדה כי הפרסום לא נעשה לקהל הרחב מצד שני , אני מחייב את הנת בע לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט (כולל הוצאות הגרפולוגית) ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ט, 06 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.