הדפסה

בית משפט השלום בצפת תא"ח 47828-06-19

בפני
כבוד ה שופט רונן פיין

תובעים

1.ניסים צברי
2.אסתר צברי

נגד

נתבעת

שושנה סקירה

פסק דין

1. עסקינן בתביעה לפינוי מושכר אשר הוגשה בהתאם להוראות פרק ט"ז4 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

2. בהתאם להוראות תקנה 215יב ותקנה 214טז(ב) ל תקנות, פסק דין זה ינומק באופן תמציתי.

3. לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי טענת הצדדים ובטענותיהם בפניי בדיון מיום 3/10/19 , מצאתי לנכון לקבל התביעה ולהורות על פינוי הנתבעת מן המושכר נשוא התביעה , באופן מידי. ואנמק.

4. אציין כי לא מצאתי לנכון לקבל אף אחת מטענות ההגנה של הנתבעת. לטעמי אף אחת מטענותיה של הנתבעת כנגד התובע מס' 1 , איננה מצדיקה כי הנתבעת תמשיך ותתגורר בדירה ללא תשלום דמי שכירות ו תשלום תשלומים אחרים.

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם השכירות הסתיים בתאריך 13/6/19. הנתבעת לא טוענת כי יש להאריך התקופה. כל טענתה היא כי לא נותרה בפניה כל אפשרות לשכור דירה אחרת כתוצאה מנסיבות שאירעו באשמת התובע מס' 1, ועל כן נותרה בדירה נשוא התביעה. לטענתה היא צריכה תקופה בת 3 חודשים כדי "להתארגן" ולמצוא מקום אחר להתגורר בו.

6. לטעמי מאז הסתיים ההסכם, קיבלה הנתבעת תקופה מספיקה "להתארגנות". לא ברור לי על סמך מה סבורה הנתבעת כי היא זכאית להתגורר בדירה תקופה נוספת מעבר לזו הקבועה בהסכם , ללא שהיא משלמת דמי שכירות ותשלומים אחרים, כגון בגין צריכת חשמל.

7. טענותיה של הנתבעת מסתכמות בסופו של דבר, אך ורק בנוגע לנזקים כספיים (ואחרים) אשר נגרמו לה לטענתה, כתוצאה מהתנהלות התובע מס' 1 בהקשר אליה ומולה. לטענתה הגישה תביעה כספית כנגד התובע מס' 1 וזו עתידה להתברר בסוף החודש במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות בקרית שמונה. לטענת הנתבעת התביעה הוגשה זה מכבר והדיון בה נדחה עקב בקשות התובע מס' 1.

8. הנתבעת הגישה כתב הגנה ונספחים רבים ובסה"כ לא פחות מ- 144 עמ'. כתב ההגנה מפרט ארוכות ההליכים המשפטיים השונים בין הצדדים ולרבות הליכי הבקשות ההדדיות בין הצדדים למתן צווי מניעת הטרדה מאיימת.

9. במסגרת הדיון אשר התקיים בפניי בתאריך 21/3/19 בתביעה קודמת לפינוי שהגיש התובע מס' 1 , הצהירה הנתבעת כי אין בכוונתה להמשיך ולהתגורר בדירה לאחר שהסכם השכירות יבוא לסיומו, קרי ביום 13/6/19. ( תא"ח 66341-01-19 (שלום צפת) , עמ' 2 ש' 17). בהתאם להצהרתה של הנתבעת הוריתי על מחיקת התביעה.

10. הנתבעת מיאנה לפנות הדירה במועד הנ"ל ועל כן נאלץ התובע להגיש התביעה כאן.

11. מאז אותו דיון, כך לטענתה של הנתבעת , השתנו הנסיבות, כולן באשמתו הבלעדית של התובע מס' 1, נסיבות אשר הביאו להשתלשלות עניינים ודברים, אשר בפועל מנעו ממנה כל אפשרות לפנות הדירה, לרבות הליכי עיקול ע"י עיריית קריית שמונה, הימנעות של צד ג' להשכיר לה דירה עקב אותו עיקול ועוד.

12. בכל הכבוד לא מצאתי כי אלה מהווים עילה לכך שהנתבעת תמשיך ותתגורר בדירה, ללא תשלום. גם אם סבורה הנתבעת כי בסופו של יום תהיה זכאית להיפרע מן התובע מס' 1 בגין נזקיה הנטענים.

13. המטרה העומדת בבסיס ההליך של "תביעה לפינוי מושכר" הנה למנוע הרחבת טענות הצדדים בכל הנוגע למישור הכספי ביחסי שוכר - משכיר. ברור זה מטבע הדברים הנו ארוך יותר וברובן של התביעות מסוג זה, אין טענות אלה נוגעות להמשך החזקת השוכר במושכר.
14. לטעמי השוכר איננו רשאי, כפי שמנסה הנתבעת כאן, להעלות טענת קיזוז עתידית על סמך תביעה שהגיש, ככל וזו תתקבל. לעניות דעתי החובה לתשלום דמי שכירות, בפרט כאשר תקופת החוזה תמה, הנה חיוב עצמאי . לא מצאתי כי קיים קשר בין טענות הנתבעת לנזקים, אשר טרם הוכחו, לבין חובתה לשלם דמי שכירות ותשלומים נוספים .

15. במסגרת ע"א 7938/08 היאלי מונסנגו נ' מוריס מכביאן ( 17.3.11) נפסק כי :
"...בחיובים חוזיים, מקובל להבחין בין חיובים עצמאיים לבין חיובים מותנים עליהם חל סעיף 43(א)(2) ובין חיובים מקבילים או שלובים עליהם חל סעיף 43(א)(3) . חיוב עצמאי הוא חיוב חד-כיווני, ללא תלות בחיוב הנגדי, ונפקותו כי על צד לחוזה לקיים את חיוביו במועד המוסכם גם אם הצד השני לחוזה אינו מקיים את החיובים המוטלים עליו. לדוגמה, חיוב השוכר לשלם את דמי השכירות עשוי להתפרש כחיוב עצמאי שעל השוכר לעמוד בו, גם אם המשכיר אינו עומד בהתחייבותו לתקן את המזגן שהתקלקל במושכר (כפי שמשתמע מהדוגמה שהביא הנשיא שמגר ב ע"א 765/82 אלתר נ' אלעני, פ"ד לח (2) 701, 709 (1984) (להלן: עניין אלתר))..." 

16. מלבד זאת, טענה מסוג זה עומדת באופן מוחלט בניגוד לרציונל אשר עמד בבסיס התיקון לתקנות.

17. כזכור תביעה זו הוגשה בהתאם להוראות פרק ט"ז4 לתקנות הנ"ל. פרק ט"ז4 הוסף לתקנות בהתאם לתיקון תק' (מס' 3) תשס"ט-2008. התיקון לתקנות תוקן בעקבות הגשת דו"ח הוועדה לבחינת דרכי ייעול ההליכים המשפטיים בראשות כב' השופטת רות רונן. דוח מחודש 6/08.

18. מצאתי לנכון לצטט מתוך דברי ההסבר לתיקון התקנות הנ"ל, אשר צורפו כנספח לדו"ח הנ"ל, הידוע כ"דו"ח רונן":
"מוצע לתקן את תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן- תקנות סדר הדין האזרחי) ולקבוע הליך מזורז של דיון בתביעות לסילוק יד ממושכר או לפינוי מושכר כשאין חוק הגנת הדייר[נוסח משולב], תשל"ב-1972 חל עליו ( להלן- תביעות לפינוי מושכר).
הצורך בתיקון זה נולד נוכח תופעה חברתית קלוקלת, אשר יש בה כדי לשדר חוסר אמון כלפי המערכת המשפטית, שלפיה שוכרי דירות, נמנעים מלפנות דירות במועד ומכתיבים לבעל הנכס את המועד בו יתפנו מהנכס אם בכלל, תוך שהם מנצלים את הדין האוסר עשיית דין עצמית מטעם בעלי הנכסים ושתוצאתו המשך החזקתם בנכס והקפאת המצב העובדתי לנוחיותם.
כאשר שוכר החזיק במושכר כדין מכח הסכם השכירות ומסרב לפנות את המושכר, למרות שאינו זכאי להמשיך ולהחזיק בו יותר לפי הסכם השכירות, כי אז על המשכיר להיזקק לצו של בית המשפט לפנוי הנכס הכרוך בהליך משפטי מלא בבית המשפט..."

19. מכאן המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל. באי תשלום שכר הדירה ותשלומים אחרים עשתה הנתבעת לעצמה דין עצמי ולמעשה כפתה את עצמה על התובעים . הנתבעת לא הראתה כל עילה להמשך מגוריה בדירה נשוא התביעה וטענותיה הכספיות/נזיקיות כנגד התובע מס' 1 יתבררו במסגרת הליך אחר.

20. ויודגש, אין בפנינו טענות של שוכר כי השביח את המושכר בצורה משמעותית או כי הוא זכאי להמשיך ולהחזיק המושכר מכוח סעיף כלשהו בחוזה או מכוח כל טענה אחרת, או כי שילם בפועל דמי שכירות לעתיד או בגין התקופה בה הוא עדיין מחזיק המושכר.

21. הנתבעת מודה כי מאז תום הסכם השכירות, היא איננה משלמת דמי שכירות וההוצאות השוטפות בגין הדירה. הנתבעת מודה כי היא מעוניינת לפנות הדירה מהר ככל האפשר, אך מתנה זאת בסיום ברור התביעה הכספי ת אות ה הגישה כנגד התובע מס' 1.

22. כאמור ולאור האמור לעיל ולרבות בהתאם להלכה הפסוקה, אין לקבל טענות אלה, בעיקר שאין בידה של הנתבעת כל ביטחון כי טענותיה כנגד התובע מס' 1 יתקבלו במלואן או בחלקן.

23. למעלה מן הצורך וגם אם הייתי משתכנע כי כל טענותיה של הנתבעת כנגד התובע מס' 1 נכונות, עדיין באיזון שבין זכותם הקניינית של התובעים לבין זכויותיה הכספיות/נזיקיות של הנתבעת, נוטה הכף לטובת זכותם הקניינית של התובעים. כידוע זכות הקניין הוכרה כזכות בעלת עדיפות במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

24. חשוב להדגיש כי בפתח הדיון בתביעה, בדיון אשר נערך ביום 3/10/19 ולאחר דיון בלתי פורמאלי שלאחריו יצאו הצדדים להתייעצות, ניתנה על ידי החלטה לפיה לטעמי אין בטענות ההגנה משום הגנה כנגד התביעה ומוטב לנתבעת כי תסכים להצעתי לה הסכימו התובעים, לפינוי הדירה תוך חודש מהיום ותימנע מעצמה הוצאות כספיות נוספות . כאמור בהחלטה, הנתבעת סירבה ועמדה על שמיעת התביעה .

סוף דבר

25. התביעה מתקבלת.

26. אני מורה לנתבעת לפנות באופן מידי הדירה אותה היא מחזיקה , המצויה בכתובת רח' אחד העם 43 בקריית שמונה.

27. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים ובשכ"ט ב"כ ומע"מ בגינו, בסך כולל של 5,000 ₪, אשר ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומם המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ח' תשרי תש"פ, 07 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.