הדפסה

בית משפט השלום בצפת ת"א 4362-02-19

בפני
כבוד ה שופט רונן פיין

תובע

משרד המשפטים/אגף האפוטרופוס הכלל

נגד

נתבעת
ר. מוזלבט מהנדסים בע"מ

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת לצירוף ראייה נוספת מטעמה. לטענת הנתבעת הראייה הייתה בחזקת התובע ויש בה לתמוך בטענות הנתבעת כאן לפיהן השיקים נשוא תביעה זו, הוחלפו באחרים.

2. הנתבע בתשובתו מתנגד לבקשה. לטענתו, בין היתר, הצ'קים החלופיים הנטענים, חוללו בעצמם, כך שלא ניתן לומר כי שולמה תמורתם של השיקים נשוא התביעה כאן.

3. התובעת הגישה תגובה לתשובת הנתבע ועומדת על טענותיה.

הכלל

4. מושכלת יסוד הנה, כי על בעל דין להגיש ראיותיו על פי סדרי הדין הקבועים בדין ב"חבילה אחת" – " כך ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם" (ראו ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו (1992) 742,738 וגם י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) 509-510. יחד עם זאת, בית המשפט יתיר הגשת ראיות נוספות במקרה בו מראה בעל דין טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל (ראו רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, (30.7.2002) (וגם עניין רוזין המאוזכר לעיל).

5. אולם, על בית המשפט לעשות שימוש זהיר ומדוד בסמכות זו " וככלל יש להקפיד על סדרי דין תקינים, לרבות המצאת ראיות בשלב הנועד לכך" (ראו ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה (2) (1991) 89,95 ). הטעם לכך נובע, בין היתר, משיקולים של מדיניות הקשורים הן ביעילות ניהולו של ההליך הספציפי והן ביעילות מערכת המשפט בכלל (ראו לעיל זוסמן, בעמ' 510).
6. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי - מרכז, מפי כב' הש' בנימין ארנון במסגרת הפ (מרכז) 3814-04-08 דליה שני נ' ירון יעקב כץ ואח' (7.3.2011) סוכמו ההלכות הנוגעות לסוגיה דנן תוך שנקבע כדלקמן:
"ארבעה הם המבחנים להתרת הגשת ראיה שלא הוגשה במועדה :
הראשון, (שהוא הראשון אף במעלה) הינו תרומתה של הראיה שבעל הדין מבקש לצרפה לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה. ההגיון הטמון ביסודו של מבחן זה הוא "שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה" (ע"א 189/66 - ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 480 (1966) (להלן: "עניין ששון")), וכי קיים צורך ליתן לבעל הדין את יומו בבית המשפט לפני שתתקבל ההכרעה בעניינו. לשם קיום תנאיו של מבחן זה יש לבדוק הן את מרכזיותה וחשיבותה של הראיה לצורך ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים לתובענה, והן את קבילות הראיה והמשקל אשר בית המשפט היה נותן לה לו היתה מוגשת במועד.

השני, עוצמת הנזק הראיתי והדיוני שיגרם לבעל הדין עקב הגשת ראיה לאחר שטען את טענותיו והביא את ראיותיו, באופן העלול "להפר את האיזון העדין שבין הצדדים" (בש"א (מח' ירושלים) 7984/09 - רוזן נ' ארזי הבירה בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, 9.7.2009) וראו גם: עניין ששון, בעמ' 479). כך למשל: אין דומה מצב בו התובע מבקש להביא ראיה נוספת לאחר שהכריז: "אלו עדי", אך טרם העידו עדי הנתבע, לתובע אשר מבקש לצרף ראיה במסגרת סיכומי התשובה מטעמו, ולאחר שכל טענות הנתבע, לרבות סיכומיו, כבר נפרשו בפניו.

השלישי, הנסיבות בגינן לא הוגשה הראיה במועד הקבוע על פי דין, מידת אחריותו של בעל הדין לאיחור בהגשת הראיה, ותום ליבו של בעל הדין המבקש לצרף הראיה הנוספת. (השוו: ע"א 226/85 - שאשא חברה לניירות ערך והשקעות בע"מ נ' בנק "אדנים" למשכנתאות והלואות בע"מ פ"ד מב(1) 14, 18 (1988) (להלן: "עניין שאשא"). בעניין שאשא נקבע לעניין הגשת ראיה נוספת בערעור כי "המבקש להגיש לפני בית המשפט ראיה נוספת, נדרש להוכיח, כי אי-הבאת הראיות נבעה מנסיבות שאינן תלויות בו, ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מלבו כל צל של חשד בדבר תום הלב בו מוגשת הבקשה").

הרביעי, עוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד (ראו: עניין רוזין, בעמ' 743). כך למשל: אין דומה צירוף "תעודת זהות" של אדם להוכחת רווקותו (ראו: עניין שנצר, בעמ'95) להגשת תצהירו של עד כאשר נדרשת חקירתו על תצהירו."

מן הכלל אל הפרט

7. כאמור, מדובר בתיק אשר הוגשו בו כבר כלל הראיות , עדי הצדדים נחקרו נגדית על תצהיריהם וניתן צו לסיכומים. כלומר מדובר בשלב דיוני מתקדם ביותר ולאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות ושמיעת העדים .

8. "הראייה" הנטענת איננה ראיה כי אם עדות. לכאורה עדות משלימה של עד הנתבעת, מר שי מרדכי וכן סוג נוסף של "עדות", המסמך אשר צורף לתצהיר מרדכי התומך בבקשה, מכתב הנחזה להיות הודעה לתובע מאת חברת שיא שי-עד בע"מ, כי השיקים בעניין הנתבעת כאן, הוחלפו ע"י מרדכי בשיקים אחרים. צורפו להודעה העתק י קבל ות ואלו למעשה "הראיות" .

9. ראשית לעניין הטענה כי מדובר בראייה אשר הייתה בידי התובע. בתאריך 8/4/19 ניתן צו לקיום הליכים מקדמיים ולרבות גילוי מסמכים. בתאריך 18/7/19 הצהירו ב"כ הצדדים בדיון בפניי, כי השלימו ההליכים המקדמיים. לא ניתן להבין מן הבקשה מדוע לא ניתן היה לקבל או להשיג ה"ראיה" במסגרת ההליכים המקדמיים ולהגישה באמצעות עדות מר בנימין .

10. כך יכולה הייתה הנתבעת, באמצעות מר בנימין, להתייחס לאותה "ראייה" במסגרת תצהירו ולתובע הייתה עומדת הזכות להשיב לטענה במסגרת תצהירו שלו, וכן הייתה עומדת לו הזכות לחקור מר בנימין בחקירה נגדית בעניין זה. לטעמי מועד הגשת הבקשה פועל לר עת הנתבעת, אשר יכולה הייתה לפעול אחרת, מבלי לפגוע בזכויותיו הדיוניות הבסיסיות של התובע ולרבות זכותו לחקור את מר בנימין על תצהירו, הגשת תצהיר תשובה וכן הגשת אסמכתאות מטעמו.

11. לא רק זאת, לעניות דעתי וגם אם אתיר צירוף הראיות, לא ניתן ליתן להן משקל ראייתי התומך בטענות ההגנה של הנתבע . "מכתב" חברת שיא שי-עד בע"מ איננו חתום, לא ניתן לדעת מי ערך אותו ומי חתום עליו. קבלה מס' 265 מתאריך 22/12/14, נוגעת ל- 5 שיקים של הנתבעת מתוך 17 השיקים נשוא התביעה כאן.

לא הוצגו בפניי קבלות חברת שיא שי-עד בע"מ בגין כל 17 השיקים ובאופן כללי ניתן לומר כבר בשלב זה בו סיימה כבר הנתבעת הבאת ראיותיה - כי הנתבעת לא הוכיחה הנסיבות המלאות של ניכיון השיקים נשוא התביעה , בכל הנוגע להצגת קבלות בדבר מסירתן לניכיון, פרטי עסקת הניכיון וכו'.

12. לעניין קבלה מס' 357 מתאריך 31/12/14, לא מצאתי בתצהירו המשלים של מר מרדכי כל הסבר לתשלום זה ולרבות לפער שבין סכום השיקים נשוא התביעה כאן, סך של כ - 100,000 ₪, לסכום השיקים שמשכה אשתו, בסכום כולל של 165,000 ₪, למועדי פירעון קרובים לחודשים 1-2/15.

מדובר בטענה בלתי מפורטת בעליל, כללית וסתמית גרידא. בפרט ש רוב רובם של השיקים של הנתבעת נשוא התביעה כאן, הנם למועדי פירעון רחוקים בהרבה, לחודשים 4-12/15.

יצוין כי בתצהיר העדות מטעמו, בסעיף 7, טען מר מר דכי כי עם הגבלת חשבון הנתבעת בשנת 2014, כל השיקים נשוא התביעה חוללו מן הסיבה של "חשבון מוגבל". טענה זו קשה לה להלום העובדה בדבר מועדי פירעון השיקים של הנתבעת כמפורט לעיל וחסר הסבר הגיוני מדוע "התנדבה" אשתו, לכאורה, ל הקדים התשלומים.

13. בנוסף טען מרדכי בתצהיר העדות מטעמו, בסעיף 9, כי הנתבעת החליפה לו את השטרות ושילמה את כל חובותיה. למיותר לציין כי לתצהיר עדות מרדכי לא צורפו ראיות בכתב לתמיכה בטענות אלה. לעומת זאת בחקירתו הנגדית בדיון מיום 8/3/20, סתר מרדכי גרסה זו והעיד כי הנתבעת "שילמה" את חובה נשוא השטרות, ע"י קיזוז חלק מזכויות הנתבעת בגין שירותי מדידה שסיפקה לחברה "שלו". שוב ללא כל אסמכתא בכתב לתמיכה בטענות עובדתיות אלה ולרבות בנוגע לטענת זהות "החברה שלו" , מועדי הספקת שירותי המדידה ולמי ניתנו.

14. בנוסף וככל שאתיר הגשת הראייה מטעם הנתבעת , הרי שיש להתיר לתובע להגיש ראיות סותרות, בהתאם לכלל הברור של מתן זכויות דיוניות שוות. מטענות התובע בתשובתו עולה כי השיקים אשר נטען כי באמצעותם שולמה תמורת השיקים כאן - חוללו אף הם. מכאן ובנוסף לבעייתיות העובדתית של טענות הנתבעת כאמור לעיל, לא ניתן לקבל טענות הנתבעת כי "שילמה" תמורת השיקים כאן באמצעות שיקים אחרים, אשר בעצמם חוללו.

15. מכאן אני סבור כי לאור השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה כמפורט לעיל, יש בכך לפגוע דיונית בתובע, מדובר בפגיעה שלא לצורך בניהולו התקין של התביעה ומדובר במחדל אשר רובץ כל כולו לפתחה של הנתבעת, אשר יכולה הייתה לקבל המסמך במסגרת הליכי הביניים. בנוסף ו גם אם אתיר הגשת הראיות ולאור ראיות התובע בתשובתו, לא יהיה בראיות אלה לתמוך בטענת "התשלום" אותה טענה הנתבעת.

16. מן הטעמים לעיל גם לא אוכל לקבל טענת הנתבעת בתגובתה לתשובה, כי מדובר ב"גבייה של אותו חוב", קרי "החוב" נשוא השיקים כאן שהנו "אותו חוב" נשוא השיקים שמשכה גב' בנימין , כמפורט לעיל. עניין זה הנו עניין שבעובדה, "עובדה" חדשה אשר נטענה ע"י הנתבעת במסגרת טענותיה כאן לראשונה ולא נכללה במסגרת טענות ההתנגדות לביצוע השטרות.

17. אשר על כן ובשים לב לכללים אשר הותוו בהלכה הפסוקה לעיל, מצאתי כי הבקשה איננה עומדת במבחנים הנדרשים ודינה להידחות.

סוף דבר:

18. הבקשה לצירוף ראייה מטעם הנתבעת, נדחית.

19. הואיל והוגשה תשובה וניתנה החלטה לגוף הבקשה, אני מחייב הנתבעת בהוצאות הת ובע בגין בקשה זו בסך כולל של 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א אייר תש"פ, 05 מאי 2020, בהעדר הצדדים.