הדפסה

בית משפט השלום בצפת ת"א 37015-04-17

בפני
כבוד ה שופט רונן פיין

תובע
פלוני
ע"י ב"כ עו"ד מואיד ג'ראח

נגד

נתבעות

1.ש.ב.א. מפעלי מתכת בע"מ
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רמי אלמאדי

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע במהלך יום עבודה.
רקע ורצף עובדתי

  1. התובע, יליד 15/12/1986, הועסק על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") החל מיום 01/05/11.
  2. ביום 13/09/11, במהלך יום העבודה, בנסיבות הקשורות לשתיית מים ממתקן המים (להלן: "הקולר"), נפגע התובע באפו (להלן: "אירוע התאונה"). בזמנים הרלוונטיים לתאונה היה הנתבע מבוטח בפוליסת חבות מעבידים אצל הנתבעת מס' 2 (להלן: "המבטחת").
  3. ביום 24/04/17 הוגשה התביעה כאן לפיצוי בגין נזק שנגרם לתובע באפו בטענה כי זה נגרם כתוצאה מהתקלות בזווית פח שבלטה משולחן במעבר אל הקולר (להלן: "המפגע").
  4. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית ערוכה ע"י ד"ר א' גורי. חוות דעת מטעם הנתבעות, ערוכה ע"י ד"ר ד' ניר, הוגשה לתיק ביום 07/02/18.
  5. לאור הפער בין חוות הדעת, ובהתאם להודעות הצדדים, הוריתי בהחלטה מיום 25/02/18 על מינוי פרופ' נחמה אורי כמומחית רפואית מטעם ביהמ"ש בתחום הא.א.ג. (להלן: "המומחית") שתחווה דעתה בשאלת נכותו של התובע עקב האירוע נשוא תביעה זו. ביום 28/05/18 הוגשה לתיק חוות דעת המומחית (להלן: "חוות הדעת"), לפיה, לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% כתוצאה מאירוע התאונה.
  6. משלא הושגה הסכמת הצדדים לסילוק התביעה בפשרה בהתאם להצעת בית המשפט, הוריתי בהחלטה מיום 27/01/19 על הגשת תצהירים ועל שמיעת התביעה.

תמצית טענות הצדדים
7. לטענת התביעה, כאשר הלך התובע במעבר בין שולחנות העבודה לכיוון הקולר , נפגע באפו מהמפגע שבלט מאחד השולחנות. נטען כי פחים נוספים שהיו מונחים בסמוך לשולחנות העבודה צמצמו את הגישה במעבר והגבירו את הסיכון להתקלות במפגע.
8. לטענת התובע, התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבעת שהפרה חובות המוטלות עליה על פי דין כאשר לא פעלה לבטיחות הגישה והמעבר, לא סיפקה לתובע ציוד מגן אישי ולא סיפקה לו מידע על הוראות הבטיחות בעבודה.
9. לטענת התביעה, הנתבעת לא נקטה בזהירות סבירה ובהתאם להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, על הנתבעת הנטל להוכיח שהתאונה אינה התרשלות. עוד נטען כי התאונה נגרמה על ידי דבר מסוכן שבאחריות הנתבעת ולכן על פי הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין, על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שתחוב עליה.
10. לטענת התובע, לאחר שנפגע הוא הופנה מיד למרפאה מקצועית שם אובחן חתך וקרע בכנף אפו ובשפתו העליונה, ובוצעה פעולת הדבקה ותפרים של החתך. לטענתו, בעקבות התאונה הוא סובל מקשיי נשימה מהאף ורגישות למישוש. לטענתו, על אף הטיפולים הרפואיים והאלטרנטיביים שעבר, לא חל שיפור במצבו והוא נמצא באי כושר עבודה מלא.
11. לטענת התביעה, התובע הוא צעיר הנמצא בתחילת דרכו המקצועית, היה עובד חרוץ עם מוטיבציה גבוהה ועמד בפני קידום בתפקידו והעלאה משמעותית בשכרו. לשיטתו, בעקבות התאונה נפגעה התאמתו לעבודה אצל הנתבעת ו נפגעה יכולתו להיקלט שוב בשוק העבודה. לטענת התובע, בעקבות התאונה נפגעה יכולתו לתפקד עצמאית ולמלא צרכיו וחובותיו במישור האישי והמשפחתי, הוא נאלץ להוציא הוצאות ניכרות לצרכי ריפוי ושיקום. משכך, לטענתו הוא זכאי לפיצוי מהנתבעות בגין הוצאותיו הרפואיות שאינן כלולות בסל התרופות.
12. על פי חישוב שהגיש התובע בסיכומים מטעמו, הוא זכאי לפיצוי על הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הפסד פנסיה, כאב וסבל, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעות. בסך הכל עותר התובע לחייב את הנתבעות בתשלום סכום של 481,226 ₪ בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מאירוע התאונה.
13. הנתבעת והמבטחת (להלן: "הנתבעות") הכחישו בכתב ההגנה את נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב תביעה. לטענתן, אם אכן אירעה התאונה, היה זה בעקבות התרשלותו הבלעדית של התובע שלא שם ליבו למפגע הנטען ולא הפעיל שיקול דעת מינימלי להסרת המפגע מדרכו כפי שמצופה מעובד סביר.
14. לטענת הנתבעות אין להפעיל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין היות והתובע ידע היטב את נסיבות האירוע והוא שגרם לתאונה בהתרשלותו. לטענתן לא היה מעורב באירוע כל דבר מסוכן ולכן אין להחיל תנאי סעיף 38 לפקודת הנזיקין.
15. לטענת הנתבעות, הנתבעת לא הפרה כל חובה חקוקה ונקטה בכל אמצעי הזהירות הסבירים על מנת לספק מקום עבודה בטוח. לטענתן, אין לצפות כי תפקח באופן פרטני על כל עובד בכל רגע נתון לרבות בזמן שתיית מים מהקולר.
16. לטענת הנתבעות, מצבו הכלכלי והרפואי של התובע עובר לאירוע התאונה דומה למצבו שלאחריו, ונובע מגורמים הקשורים בתובע עצמו וללא כל קשר לתאונה בעבודה.
17. בחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעות, קבע ד"ר ניר כי בתאונת העבודה לא נגרם לתובע שבר באף וכי השינויים בצורת מבנה האף או מחיצתו הינם תוצאה של פגיעות קודמות.
18. לטענת הנתבעות בסיכומים מטעמן, התובע לא נפגע כלל בפרנסתו ולכן אינו זכאי לפיצוי על הפסדי שכר לא לעבר ולא לעתיד. לטענתן, נהפוך הוא, על פי נסח תקופות דיווח והכנסות הרשומות אצל המל"ל (הוגש בדיון וסומן מוצג נ/2) ולפי תקופת הזכאות לדמי פגיעה (מוצג נ/3), התובע היה בתקופת אי כושר עבודה למשך 12 ימים בעקבות התאונה, החלים וחזר לעבודה אצל הנתבעת עד לחודש יולי 2012. לטענתן ממוצג נ/2 עולה כי התובע שמר על רצף תעסוקתי ומשנת 2014 שכרו במקום עבודה אחר היה כפול משכרו אצל הנתבעת, עד ליציאתו למעמד של עצמאי בשנת 2017.
19. לטענת הנתבעות, משהתאונה הוכרה על ידי המל"ל, כל ההוצאות הרפואיות והעזרה לצד ג' מכוסות ע"פ דין ע"י המל"ל וקופ"ח. לשיטתן, ראש הנזק היחיד בר פיצוי הוא כאב וסבל, אולם גם אם ייפסק לזכותו של התובע, ייבלע סכום הפיצוי בתגמולי המל"ל ששולמו לתובע.
ראיות ועדויות
20. התובע וחברו לעבודה בנתבעת, מר מוחמד חאג' מוחמד (להלן: "מוחמד"), העידו לפני בישיבת ההוכחות במענה לשאלות בחקירה נגדית על תצהירי עדות ראשית שהגישו .
21. הנתבעות לא הביאו עדים מטעמן. ראיות מטעם הנתבעות הוגשו לתיק כמוצגים במסגרת החקירה הנגדית של ה תובע.
דיון והכרעה
22. הצדדים אינם חלוקים על העובדה כי התובע נפגע באפו ובשפתו העליונה במהלך יום העבודה אצל הנתבעת, גם אין מחלוקת אשר להכרת המוסד לביטוח לאומי בפגיעה כתאונת עבודה וכי לתובע שולמו תגמולים מהמל"ל בסך כולל של 66,604 ₪ בגין התאונה (ר' החלטה בתיק מיום 8/11/18).
23. על הפגיעה והכרת המל"ל באירוע התאונה מעידים גם המסמכים שהוגשו לתיק - טופס בל/250 למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה, סיכום ביקור במרפאה מקצועית של קופת חולים כללית בעכו (נספח ב' ו-ג' לתצהיר התובע), וכן אישורי המל"ל לתשלום דמי פגיעה בעבודה וגמלת נכות מעבודה (מוצג נ/3).
24. הצדדים חלוקים אשר לנסיבות קרות אירוע התאונה והשלכתן על שאלת האחריות לנזקו של התובע. כמו כן קיימת מחלוקת אשר להיקף הנזק והפיצוי הנתבע .
25. בכדי להכריע בסכסוך שלפני י, אדרש להכריע בשלוש שאלות -
ראשית , יש לערוך בירור עובדתי אשר לנסיבות התאונה והפגיעה בפניו של התובע.
שנית, יש לקבוע האם בנסיבות כפי שיתבררו, התרשלה הנתבעת באופן המקים לה אחריות לנזקו של התובע, והאם יש לייחס לתובע אשם תורם לנזק?
ולבסוף, ייערך הדיון בשאלת גובה הנזק והפיצוי הנתבע.
26. אקדים אחרית לדיון ואציין כי לאחר שבחנתי טענות הצדדים, התצהירים, וכלל המסמכים שהוגשו לתיק במסגרת תצהירי העדים ו בדיון, ולאחר ששמעתי ושקלתי באופן בלתי אמצעי העדויות לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה דחיה, הואיל ולא עלה בידי התובע להוכיח נסיבות פציעתו בתאונה. להלן אפרט -
המסגרת הנורמטיבית
27. כאמור, עניינה של התביעה כאן בפיצוי בגין נזק גוף אשר לטענת התובע, נגרם לו כתוצאה מרשלנות הנתבעת. הנתבעות מצדן, מתכחשות להיות הנתבעת הגורם המזיק החב ברשלנות כלפי התובע.
28. הדרך המסורתי ת לבירור תביעה אזרחית בעוולת הרשלנות הותוותה בפסיקה בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש (09.11.82), (להלן: "פרשת ועקנין") ולפיה:
" כדי להטיל אחריות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות על הניזוק להוכיח שלושה תנאים מצטברים: כי המזיק היה חב כלפיו בחובת זהירות; כי המזיק התרשל על ידי שהפר את חובת הזהירות במעשה או במחדל; וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לניזוק (סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: פקודת הנזיקין); "

29. בפרשת ועקנין נקבע כי לאחר שהוכרה חובת זהירות מושגית של המזיק, על בית המשפט לבחון את קיומה של החובה בהינתן הנסיבות הקונקרטיות של המזיק המסוים, הניזוק המסוים, הנזק המסוים והפעילות המסוימת. נפסק כי ביחסים שבין עובד למעביד, הטלת אחריות על המעביד בשל הפרת חובת הזהירות הקונקרטית תעשה רק במקרים בהם שיטת העבודה שהונהגה על ידי המעביד הייתה כזו אשר במבחן הצפיות, לא מנעה מהעובד סיכון בלתי סביר.
30. עוולת הרשלנות עניינה בהתנהגות עוולתית אשר יש זיקה בינה לבין הנזק. סעיף 64 לפקודת הנזיקין מגדיר מיהו מזיק ומציב את הדרישה לסיבתיות משפטית בין התנהגות המזיק ובין נזק שסבל הניזוק. בירור היחסים בין המזיק לניזוק היא "תורת היחסות" של דיני הנזיקין. ר' קביעת כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי (17.05.94) :
"בית המשפט אשר אליו מוגשת תביעה בגין רשלנות עוסק תמיד בקביעת חובת זהירות בגין אירוע ספציפי... השאלה המובאת לפני בית המשפט עוסקת תמיד ביחס בין מזיק ספציפי לניזוק ספציפי, בגין פעולה ספציפית וכתוצאה מנזק ספציפי שנגרם לניזוק"
ראו והשוו עם פסק דינו של כבוד השופט נ' הנדל בע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי (22.6.14).
31. בפסיקה מאוחרת, בע"א 4486/11 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (15.07.13) , (להלן: "עניין פלוני"), מציע בית המשפט העליון דרך שונה מהמודל המסורתי לבחינת יסודות עוולת הרשלנות. המודל שמציג כב' השופט י' עמית בפסק דינו בעניין פלוני, מבטא את הגישה לפיה יש לצאת מנקודת הנחה שישנם מקרים בהם קיימת חובת זהירות כללית במסגרת יחסי הצדדים, כדוגמת יחסי עבודה כאן . במקרים אלה בוחנים תחילה את ההתנהגות שגרמה לנזק, קרי, את ההתרשלות עצמה; אחר כך מפעילים את מבחן הצפיות; ולבסוף בוחנים האם ישנם שיקולים השוללים את האחריות חרף קיומה של התרשלות.
נקודת המוצא היא כי התנהגות מסוימת תאופיין כהתרשלות, רק כאשר היא יוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר, ומכאן, שהנזק מושא התביעה צריך להיות התממשות של אותו סיכון.
מן כלל אל הפרט
32. ענייננו בתביעה בגין נזק מתאונת עבודה, בה על פי המודל המוצע בעניין פלוני, מתייתר הדיון בשאלה האם חב המזיק בזהירות כלפי הניזוק, שכן ההנחה היא שקיימת חובת זהירות כללית. במקרה זה, על מנת לבחון קיומה של חובת זהירות קונקרטית מצד המעסיק, יש לבחון את התנהגות הצדדים בנסיבותיו של המקרה.
33. אפנה אפוא לבירור המסכת העובדתית אשר לאירוע בו נגרם נזקו של התובע.
שכן, רק לאחר זיקוק העובדות ניתן יהיה לבחון האם בנסיבות המקרה הספציפי ענייננו בסיכון בלתי סביר שהתממש ו הוא שגרם לנזקו של התובע שעבד בשורותיה של הנתבעת (ר' עדות התובע עמ' 3 ש' 11).
34. כבר בשלב זה אציין ולהלן אפרט, כי מכלול הטענות, המסמכים והעדויות מעלה גרסאות משתנות אשר לנסיבות התאונה, לרבות מיקום אירוע התאונה, ועצם דבר קיומו של המפגע שגרם לנזקו של התובע.
נסיבות התאונה
35. כתב התביעה (ר' סעיף 4) מתאר את נסיבות קרות התאונה כדלקמן:
"...התובע ניגש לשתות מים מהקולר, ונפגע באפו כתוצאה מהתקלות בזווית חדה של פח שהונח על שולחן עבודה ושבלט לכיוון מעבר ההליכה בין השולחנות".
גרסת כתב התביעה לקרות התאונה שונה מתיאור הנסיבות במסמכים ובעדויות שהובאו בתיק.
הגרסה הראשונה לנסיבות התאונה היא מיום התאונה ומופיעה ב "טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" (ר' נספח א' לתצהיר התובע , טופס בל/250), שם נרשם מפי התובע:
"לדבריו כששתה מים סובב את הראש ונכנס לו בזוית פח באף. האף נחתך"
36. באופן דומה, חודש מאוחר יותר, ביום 12/10/11, במסמך "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" ש הגיש התובע בחתימתו למל"ל, תוארו נסיבות הפגיעה (ר' נספח ב' לתצהיר התובע) כדלקמן:
"לדבריו, בזמן ששתה מים מהקולר, סובב את הפנים ונכנס לו זווית של פח באף"
37. בחוו"ד מטעם הנתבעות, רשם ד"ר ניר את נסיבות הפגיעה כפי שתוארו בפניו על ידי התובע בביקורו אצלו לבדיקה לצורכי חוות דעת נגדית, במסגרת ההליך כאן ובחלוף יותר משש שנים מקרות התאונה. כך נרשם:
"ב-13/9/11, בעת שהזדקף משתיית מים בקולר במקום עבודתו, נתקל עם האף בפינה של לוח פח שבלט מתוך ערמת לוחות שאוחסנה בסמוך ...."
38. בתצהיר עדות ראשית תיאר התובע את נסיבות התאונה כדלקמן:
"בתאריך 13/09/2011 בשעה 12:40 או סמוך לכך, ותוך כדי עבודה, ניגשתי לשתות מים מהקולר.
במעבר לכיוון הקולר, הונחו פחים בסמוך לשולחנות, אשר גרמו לצמצום הגישה, כן הונחו פחים על השולחנות.
לצורך המעבר נאלצתי להיצמד לשולחנות, ותוך כדי נתקלתי בזווית חדה של פח שהונח על אחד השולחנות ובלט החוצה, וכתוצאה מכך נפגעתי קשות. "
39. יצוין כי התצהיר של מוחמד תומך בגרסת התובע בתצהירו.
40. בסיכומים מטעמו טען התובע בדומה לגרסת תצהירו, כי התאונה התרחשה כאשר היה בדרכו אל הקולר, ותוך שנאלץ להיצמד לשולחנות לצורך המעבר, נתקל בזווית חדה של פח שהונח על אחד השולחנות ובלט החוצה, ונפגע.
בעדותו בדיון הציג התובע גרסה נוספת (ר' עמ' 5 ש' 4-9):
ת. סיימתי לשתות, אחרי הקולר הלכתי 5 מטר, עשיתי את הסיבוב ואז הסתובבתי והזווית פגעה לי באף. זה מה שקרה.
מן הראיות והעדויות עולות אפוא שלוש גרסות שונות של התובע לקרות התאונה. הגרסה הראשונה מצביעה על פגיעה ממפגע של "זווית פח" סמוך לקולר המים, לאחר סיום שתיית מים, הזדקפות וסיבוב הפנים . השנייה על פגיעה ממפגע שהוא פינה בולטת של פח מתוך ערימת לוחות בהליכה בדרך אל הקולר, והשלישית - כי נחבל תוך כדי הליכה לאחר שתיית המים, סיבוב וחבלה מזווית בולטת מערימת לוחות פח על שולחן עבודה.
מיקום התאונה
41. כמובא לעיל, נטען בכתב התביעה כי " התובע ניגש לשתות מים מהקולר, ונפגע באפו". גם על פי תצהיר התובע (סעיף 3), ובסיכומים מטעמו (סעיף 2) נטען כי התובע נפגע במעבר לכיוון הקולר, כאשר היה בדרכו לשתות מהקולר.
42. על פי מסמכי המל"ל, התאונה התרחשה סמוך לקולר עצמו בזמן שהתובע שתה מים מהקולר, וכך גם על פי הגרסה שהובאה בפני ד"ר ניר "כאשר הזדקף משתיית המים בקולר".
43. בעדותו בדיון, שינה התובע גרסתו כאשר טען שנפגע במעבר בין השולחנות לאחר שסיים לשתות, בדרכו חזרה מהקולר (עמ' 3 ש' 30, עמ' 4 ש' 3). על פי עדות התובע בדיון, הקולר ממוקם בצד, רחוק כ-5 מטר משולחן העבודה עליו המפגע (ר' עמ' 4 ש' 6-7, עמ' 5 ש' 8-9 והציטוט לעיל); זאת בניגוד לעדות מוחמד בדיון, לפיה הקולר היה קרוב, במרחק של מטר מהשולחן (עמ' 11 ש' 29).
מן העדויות והמסמכים שהוצגו, לא ניתן לקבוע היכן ארעה התאונה - האם סמוך מאד למתקן הקולר עצמו, האם במעבר בדרך אל הקולר או במעבר בין השולחנות בדרכו של התובע חזרה לאחר ששתה מים בקולר.
בנוסף נותרה ללא תשובה ברורה, סוגיית המרחק בין הקולר לבין שולחנות העבודה והמפגע הנטען.
המפגע שגרם לתאונה
44. על פי כתב התביעה, המפגע שפגע באפו ושפתו של התובע הוא זווית חדה של פח שהונח על שולחן עבודה ושבלט לכיוון מעבר ההליכה בין השולחנות.
45. בעדותו בדיון טען התובע כי המפגע הוא לוחות פח בעובי של 4 מ"מ , רוחב 1.5 מ' ואורך 3 מ', שהיו מונחים בערימה על גבי שולחנות העבודה בגובה המותניים והיו בולטים בגובה הפנים שלו (ר' עמ' 3 ש' 7-16, עמ' 6 ש' 29), וכשסיים לשתות הסתובב ונפגע באפו מהמפגע (ר' עמ' 3 ש' 1-2).
46. גרסה זו שונה מגרסת מוחמד, אשר הראה בדיון גובהו שלו כשל התובע, והעיד כי הפחים הונחו על השולחן בגובה החזה (עמ' 11 ש' 12-13). כאמור, מוחמד הוא חבר ו של התובע לעבודה ב נתבעת.
מוחמד והתובע עבדו יחד אצל הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתאונה ושניהם מכירים את מקום העבודה. יחד עם זאת, עדותם בדיון מציגה שתי גרסאות שונות בנוגע לגובה המפגע. בנסיבות כאן מדובר בהבדל מהותי של כ-40 ס"מ , בין גובה החזה על פי מוחמד לבין גובה הפנים על פי גרסת התובע.
סיכום ביניים
47. הפירוט לעיל מראה מגוון גרסאות המעלות תהיות לגבי המסכת העובדתית:
האם התובע נפגע ממפגע בולט שהפריע בדרכו אל הקולר, כנטען בכתב התביעה?
האם התובע נפגע בעודו שותה מים בקולר (כפי שתיאר במסמכי המל"ל) הממוקם במרחק 5 מטר משולחנות העבודה (כפי שהעיד בדיון), שאז לא ברור מהו המפגע שגרם לחבלה באפו.
או שמא על בית המשפט לקבל גרסתו המאוחרת של התובע, שניתנה במהלך הדיון ושונה מגרסתו של העד מוחמד , לפיה נפגע במעבר בין השולחנות, לאחר שחזר מהקולר ובמעבר בין השולחנות סובב את פניו ונפגע מהמפגע שבלט מאחד השולחנות?
כל זאת בשים לב שעצם קיומו של מפגע נטען לראשונה בכתב התביעה, כמעט שש שנים מקרות התאונה.
בשאלות אלה יתמקד הדיון להלן.
ריבוי גרסאות
48. ממסכת הראיות שהובאו בהליך כאן עולה כי במסמכים שהוגשו למל"ל ביום התאונה וחודש לאחר מכן, מוצגת גרסת התובע לנסיבות התאונה, כפי שנמסרה בהזדמנות הראשונה.
49. חשוב להדגיש כי מכלל המסמכים הרפואיים שהוגשו כנספח ג' לתצהיר התובע, לא עולה תיאור בדבר נסיבות התאונה. המסמכים הרפואיים הראשוניים מעידים על "חבלה באף ובשפה" והמסמכים הרפואיים המאוחרים מתארים כי "נפצע במקום עבודתו באפו" ומציינים כי בגיל 12 עבר ניתוח בעקבות שבר בעצמות האף".
50. סבורני כי יש לתת משקל רב יותר לתיאוריו של תובע סמוך לאירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש משיח לפי תומו או כי האירוע עדיין טרי בזיכרונו , זאת על פני התבטאויות מאוחרות יותר או תיאורים מאוחרים של תובע בעת דיון בתביעתו בבית המשפט.
ראו: ב"ל (ת"א) 4435/02 מרים דביר נ' המוסד לביטוח לאומי (02.12.04); ת"א (י-ם) 1550/99 אושרי אוחנה נ' יוסף ניאזוף ואח' , (28.03.05).
מתאימה לענייננו גם הפסיקה אליה הפנו הנתבעות בסיכומים מטעמן, ב ת"א (חיפה) 1072-04 פרחאן זייד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ גבעתיים (10.01.10), שם אישר בית המשפט את נפקות גרסת הניזוק בהודעותיו למוסד לביטוח לאומי וקבע כי אלה עדיפות על פני גרסאות מאוחרות, כדלקמן:
"תקנת הציבור, חובת תום הלב, ההגינות, ההוגנות וטוהר ההליך, מחייבים לדחות את גרסתו המאוחרת של התובע ולו מחמת שהיא סותרת באופן קיצוני את גרסתו הראשונה שנמסרה בהליך שהתנהל לפני המל"ל."
51. אשר על כן, בשים לב לפסיקה הנ"ל ובהתאם לתיאור נסיבות התאונה על ידי התובע במסמכים שהגיש למל"ל בסמוך למועד התאונה ניתן להסיק כי התובע נפגע בזמן ששתה מהקולר מזווית פח שגרמה לחתך באפו ובשפתו.
בכל מקרה, לא ניתן לקבוע כי התובע נפגע בדרכו אל הקולר או ב דרכו חזרה מהקולר.
ייתכן כי ניתן להגיע למסקנה בדבר קיומו של מפגע במעבר, בדרך אל הקולר. אך לא הוכח קיומו של מפגע סמוך לקולר. לא הוכח כי מפגע שמיקומו על אחד משולחנות העבודה הקרובים למעבר, הוא שגרם לחתך באפו ושפתו של התובע, כפי שנטען בכתב התביעה בחלוף כשש שנים מהתאונה.
המסקנה המתבקשת היא שלא עלה בידי התובע להוכיח דבר קיומו של המפגע ממנו נפגע. גם אם נניח כי היה מפגע במעבר בדרך אל הקולר (בגובה הפנים או בגובה החזה), לא הוכח כי מפגע זה הוא הגורם לתאונה מושא התביעה כאן. אשר על כן, מצאתי כי לא הוכחו נסיבות התאונה.
נטל הראיה
52. כידוע, על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע להוכיח לבית המשפט את גרסתו באמצעות הבאת ראיות, לכל הפחות בסבירות של 51% במאזן ההסתברויות. זהו נטל ההוכחה האזרחי ועליו מושתת פסק דינו של בית המשפט.
53. יובהר כי על בית המשפט להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו לפניו לאחר בחינת דיותן ומשקלן ולהתעלם מכל אותן הטענות בכתב ובעל פה, אשר הוזכרו או נטענו, אך לא הוכחו.
54. אין מקום לקבל טענת התובע להיפוך נטל הראיה, כקבוע בסעיף 38 לפקודת הנזיקין. שכן, משהתובע לא הוכיח קיומו של המפגע, לא ניתן לקבוע כי מדובר ב"דבר המסוכן".
55. בנוסף, אין לקבל טענת התביעה כי מתקיימים יסודות סעיף 41 לפקודות הנזיקין שעניינו "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו". לטעמי לא ניתן לומר כי סביר יותר להניח שהייתה התרשלות מאשר היעדר התרשלות, בנסיבות העניין כאן .
56. כאמור, על התובע הנטל להוכיח גרסתו כפי שהוצגה בכתב התביעה. במקרה שלפניי, התובע לא עמד בנטל ראשוני זה . משלא הוכחו נסיבות התאונה, לא הוכח כי הייתה התרשלות מצד הנתבעת.
57. בתמצית אתן דעתי לטענת הרשלנות. בכתב התביעה (סעיף 7) נטען כי הנתבעת התרשלה בכך שלא אפשרה גישה בטוחה אל הקולר בשל לוחות פח שהונחו על השולחנות (עמ' 2 ש' 27 - עמ' 3 ש' 6, עמ' 3 ש' 27-30). בעדותו בדיון טען התובע כי הנתבעת נוהגת בדרך רשלנית זו עד היום, כגישת עבודה (ר' עמ' 3 ש' 1-4).
58. טענה זו נדחית בהיעדר הוכחה . בהינתן שבהמשך עדותו, סתר עצמו התובע כשאישר שלאחר תקופת החלמה קצרה שב לעבודה בנתבעת, ולא היו פחים על השולחנות (ר' עמ' 7 ש' 12).
העדויות
59. התובע הביא לעדות את מוחמד בתמיכה לעדותו שלו. גם ממוחמד קיבלנו מספר גרסאות: על פי מוחמד בתצהיר עדות ראשית (סעיף 4), הוא ראה את התובע שנפגע בפניו תוך כדי הליכה אל הקולר; בדיון העיד מוחמד כי ראה את התובע שקיבל את המכה כששתה מים בקולר (עמ' 11 ש' 5-10); בהמשך הדיון הודה מוחמד כי לא היה עד לקרות התאונה (ר' עמ' 11 ש' 12) , כלומר לא ראה את התובע כשניפגע.
60. התובע אישר בעדותו (עמ' 6 ש' 31 – עמ' 7 ש' 2) כי מוחמד ראה אותו רק לאחר שנפגע, כאשר הגיע לשולחן העבודה "הוא ראה אותי ממש עם היד על האף...".
61. אינני מקבל טענת התובע בסיכומים מטעמו (סעיף 11), כי אי הדיוקים שנמצאו בעדותו של מוחמד הם שוליים, אינם יורדים לשורשו של עניין ואינם מכרסמים בעדות וגרסת התובע. לעניות דעתי, הגם שהתצהיר של מוחמד תומך בתצהיר התובע, הסתירות בעדותו במענה לחקירה נגדית, מהותיות ויורדות לשורש העובדות כאן. לטעמי, עדותו לא תמכה בתצהירו שלו עצמו ולא היה בה בכדי לחזק ולבסס אף אחת מגרסאות התובע.
62. בשים לב שמן העדויות בדיון התברר כי מוחמד כלל לא היה עד להתרחשות התאונה, מצאתי כי אין בעדותו בכדי לסייע לתביעה "כדבר מה נוסף" לחיזוק עדותו היחידה של התובע.
63. בנסיבות בהן התובע מבקש לבסס את תביעתו על עדותו שלו כעדות יחידה , חל במלוא תוקפו הכלל הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 המורה כי במקרה של עדות יחידה שהיא עדותו של בעל דין, בית המשפט "יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו" (ראו: ע"א 765/18 ‏‏חיון נ' חיון (01.05.19 )).
64. במאמר מוסגר אעיר כי באם הייתה מוגשת עדותו היחידה של התובע, בנסיבות התיק כאן, בהינתן הראיות, התרשמותי מעדותו וריבוי הגרסאות שמטה את הכף לחובתו של התובע, הייתי מתקשה מאד במציאת נימוקים שיאפשרו הסתפקות בעדות התובע.
65. אציין כי בהתאם לסעיף 3 לתביעה שהגיש התובע למל"ל לתשלום דמי פגיעה (נספח ב' לתצהיר התובע), לאירוע היה עד אחד, חבר אחר לעבודה ושמו בהא חאג' מוחמד (להלן: "בהא").
66. בהא הוא אחיו של מוחמד שעבד גם הוא אצל הנתבעת ביום התאונה (ר' עדות מוחמד עמ' 10 ש' 18-21). מסיבות השמורות עמו, בחר התובע להעיד את מוחמד שהתברר כי כלל לא היה עד לקרות התאונה, ולא להזמין לעדות את בהא , אותו ציין כמי שהיה עד לתאונה כאמור לעיל.
67. ברי כי זהו המקרה בו על פי הפסיקה יש להחיל את הכלל הידוע לפיו אם נמנע בעל דין, ללא כל הסבר סביר, מהצגת ראיה רלוונטית למחלוקת הנמצאת בהישג ידו, חזקה כי אילו הובאה הראיה, היתה זו פועלת לחובתו. בהתאם להלכה הפסוקה, אי הבאת עדים אשר ידיעותיהם מהותיות ומחייבות הזמנתם לבית המשפט, פועלת לחובת התובע ויש בה משום תוספת ראייתית בתמיכה לגרסת הנתבעים.
ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, (12.9.91).
68. ויודגש, מחדלו של התובע הוא משמעותי בשים לב לכך שמדובר בעד ראיה לאירוע הנטען וכי המדובר בעד שה וא בהישג ידו של התובע, לכל הפחות באותה מידה שהיה בהישג ידו להביא עדותו של מוחמד. התובע העיד בדיון (עמ' 5 ש' 28-32) כי מוחמד ובהא הם אחים "וכולם עובדים ביחד באותו מפעל. כל המפעל היה המשפחה שלו". לטענתו, הפקידה במזכירות היא שנתנה את פרטיו של בהא בטופס התביעה למל"ל והוא עצמו חתם על הטופס.
לסיכום
69. התובע נפגע באפו ב אירוע שהוכר ע"י המל"ל כ תאונת עבודה, מושא התביעה כאן. יחד עם זאת, התובע לא הצליח לבסס גרסה קוהרנטית ואחידה לגבי הנסיבות בעטיין נפגע.
70. התובע לא הצליח להוכיח נסיבות אירוע הנזק הספציפי וקיומו של "סיכון צפוי ובלתי סביר", וכפועל יוצא לא הוכיח התנהגות עוולתית של הנתבעת כלפיו וכי רשלנותה גרמה לפציעתו.
71. אמנם קיים ניזוק, אך לא הוכח כי הנתבעת היא המזיק או כי הפרה חובה כלשהי בגינה נפגע התובע.
72. אשר על כן, ומשלא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין התנהגות רשלנית של הנתבעת לבין נזקו של התובע, נשמטת הקרקע תחת טענות התביעה כאן.
73. לאור מסקנתי זו מתייתר הדיון בשאלת האחריות והנזק.

סוף דבר
74. התביעה נדחית.
75. התובע יישא בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 12,000 ₪, אשר ישולמו לנתבעות באמצעות הנתבעת מס' 2 תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד ביצוע התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהעדר הצדדים.