בית משפט השלום בצפת ת"א 13510-09-16

בפני
כבוד ה שופט רונן פיין

תובעת

פ.א.י. פרוסט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורן הירש

נגד

נתבעת

צ'אם 2000 - תעשיות מזון שותפות מוגבלת
ע"י ב"כ עו"ד אביר בראל

פסק דין

1. בסיס הסכסוך שלפניי הוא הפסקת התקשרות עסקית רבת שנים בין הצדדים, בגינה הגישה התובעת תביעה כספית כנגד הנתבעת על סך של 1,347,000 ₪.

2. התובעת, חברת פ.א.י. פרוסט בע"מ, היא חברה העוסקת בפיתוח, שיווק והפצה של תוספי מזון ומזון לרבות מוצרי ביצים (להלן: "התובעת" / "פאי פרוסט").

3. הנתבעת היא שותפות מוגבלת הנשלטת ע"י צ'אם מוצרי מזון (ישראל) בע"מ וקונצרן תנובה (להלן: "הנתבעת" / "צ'אם" ). עוסקת בין השאר בייצור, אספקה, מכירה ושיווק מוצרי ביצים (להלן: "מוצרי הנתבעת").

העובדות

4. במכתב מיום 20/9/2002 אשר נערך כסיכום פגישה בין הצדדים (נספח 3 בתצהיר התובעת), נרשמו עקרונות ותנאים מוסכמים להתקשרות ביניהם (להלן: "עקרונות ההתקשרות").

5. במכתב מיום 12/6/12, תחת הכותרת "סיכום פגישה" (נספח 7 בתצהיר התובעת), הסכימו הצדדים על הגדלת מרחב השיווק לתובעת בין חדרה לאשדוד (להלן: "הסכם הרחבת הטריטוריה").

6. במסגרת הסכם שנערך ביולי 2015 בין הנתבעת לחברת "אוסם" (להלן: "הסכם צ'אם-אוסם"), הועברה חטיבת השיווק וההפצה של מוצרי הנתבעת לחברת "אוסם", החל מחודש דצמבר 2015. בהתאם התבקשה התובעת לבצע הזמנות מוצרי הנתבעת ישירות מחברת "אוסם" (נספח 34 בתצהיר התובעת).

7. בחודש ינואר 2016 החלה התובעת לרכוש ממוצרי ספק אחר בשם "ביצי הכפר".

8. בתאריך 22/2/16 חתמה התובעת על בקשת הצטרפות לרכישת מוצרי הנתבעת מ"אוסם" (להלן: "הסכם הפצה מול אוסם").

9. בתאריך 28/2/16 קיבלה התובעת הודעה מחברת "נורקייט", כי זו החליטה לרכוש מוצרי הנתבעת ישירות מ "אוסם", החל מיום 1/3/16 ולהפסיק רכישתם ממנה (נספח 37ג בתצהיר התובעת).

10. ביום 10/3/16 הודיעה "אוסם" לתובעת על שינוי גובה ההנחה החל מתאריך 20/3/16 בשל הירידה בהיקף הרכישות ממוצרי הנתבעת (להלן: "הודעת שינוי המחירים"). (נספח 41א בתצהיר התובעת).

11. התובעת לא חתמה על הסכמתה לשינוי המחירים כתנאי לאספקת מוצרי הנתבעת, והקשר המסחרי בין הצדדים הופסק.

טענות הצדדים בתמצית

טענות התובעת:

12. לטענת התובעת, מסמך עקרונות ההתקשרות הוא הסכם להפצת מוצרי הנתבעת בבלעדיות בשוק המוסדי והרפואי והסכם הרחבת הטריטוריה מחזק הטענה לבלעדיות.

13. לטענת התובעת, מאז נחתם הסכם צ'אם-אוסם, הציגה בפניה הנתבעת מצג של מחסור מדומה באספקת המוצרים, הרעה את תנאי האשראי שהיו נהוגים בין הצדדים, החלה לספק מוצרים בעלי תוקף קצר מהמקובל וגזלה ממנה לקוחות. כל זאת בניגוד להתחייבותה שלא ייפגעו תנאי ההפצה וזכויותיה יישמרו כפי שהיו.

14. בשל המחסור במוצרים נאלצה התובעת, לטענתה, להשלים ההזמנות באמצעות רכישת מוצרים מחברת "ביצי הכפר". לטענתה בעקבות מהלך זה הציעה חברת "אוסם" ל "נורקייט" אספקה ישירה וסדירה של מוצרי הנתבעת בתנאים ומחירים טובים יותר.

15. לטענת התובעת כך איבדה לקוח מפתח לו מכרה בסך כ 1.25 מיליון ₪ בשנה המהווה כשליש ממחזור המכירות השנתי של מוצרי הנתבעת אצל התובעת .

16. לטענת התובעת, דרישת הנתבעת וחברת "אוסם" כי התובעת תאשר שינוי המחירים כתנאי להמשך האספקה, מהווה הודעה על סיום מידי של הסכם ההפצה הבלעדי, ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש על פי דין.

17. בנוסף טענה התובעת כי במהלך השנים היא פיתחה והעבירה לנתבעת מתכון לפשטידת ביצים (להלן: "המתכון") שייצורו יצא אל הפועל רק לאחר חבירת הנתבעת עם חברת "אוסם". נטען כי ייצור המתכון נעשה ללא הסכמת התובעת ותוך רמיסת זכויותיה וקניינה הרוחני של התובעת.

טענות הנתבעת:

18. לטענת הנתבעת, בין הצדדים לא נחתם הסכם הפצה, ומסמך עקרונות ההתקשרות מעיד על כך שהתובעת היא משווקת לא בלעדית. נטען כי לנתבעת משווקים נוספים ולקוחות רבים אותם השיגה באופן עצמאי ולהם היא משווקת בדרך ישירה.

19. לטענת הנתבעת, לא היה מקום שתימסר הודעה מוקדמת לתובעת אשר ביוזמתה הפסיקה שיווק מוצרי הנתבעת. נטען כי כבר בינואר 2016 החלה התובעת לשווק מוצרי יצרן אחר תוך שידול לקוחותיה של התובעת , לרבות חברת "נורקייט", לעבור לרכישת מוצרי החברה המתחרה אותם היא משווקת עד היום.

20. לטענת הנתבעת, העלאת המחירים במרץ 2016 הייתה תגובה מתבקשת בהתאם לקבוע במסמך עקרונות ההתקשרות, וזאת לאחר שהתובעת החלה בהפצת מוצרי החברה המתחרה, והיקף רכישותיה של התובעת מהנתבעת הצטמצם ביותר מ - 85%. לשיטת הנתבעת היה לה עניין להמשיך הקשר העסקי עם התובעת.

21. לטענת הנתבעת, לתובעת לא נגרם כל נזק עקב הפסקת הקשר העסקי וככל שנגרם נזק, הוא אינו קשור לנתבעת.

העדויות

22. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, רו"ח.

23. מטעם התובעת העידו ונחקרו על תצהיריהם: מר חיים פלבינסקי - המנהל ובעל המניות בתובעת (להלן: "מנכ"ל התובעת" / "חיים"), מר משה אופיר - מנהל בנתבעת עד לחודש מרץ 2009 (להלן: "משה"), מר אייל הולצמן - מנכ"ל "ביצי הכפר" (להלן: "אייל") ורו"ח יאיר שלהב שנחקר על חוות דעת המומחה אותה ערך בשם התובעת.

24. מטעם הנתבעת העיד ונחקר על תצהירו מר אלי כהן - מנהל הנתבעת במועדים הרלוונטיים להליך כאן (להלן: "מנהל הנתבעת" / "אלי" ) ורו"ח שלמה רייטר אשר נחקר על חוות דעת המומחה אותה ערך בשם הנתבעת.

דיון והכרעה:

25. הצדדים חלוקים בדבר החיובים הנובעים מעקרונות ההתקשרות עליהם הסכימו. לכן, בראשית פרק הדיון, מצאתי לבחון תוקף ההתחייבויות המפורטות במסמך עקרונות ההתקשרות. כך ניתן יהיה להכריע בשאלה האם מהווה מסמך זה הסכם הפצה משפטי מחייב?

26. באם יתברר בחיוב קיומו של הסכם הפצה, אפנה לבירור סלע המחלוקת בשאלת הבלעדיות הנטענת , וטענות התובעת להפרת הסכם, ביטול חוזה שלא כדין, ואי מתן הודעה מוקדמת.

27. אסיים בהכרעה בשאלת הנזק המהווה בסיס התביעה כאן - האם זכאית התובעת לפיצוי מן הנתבעת בגין הפסקת ההתקשרויות, ובמידה וכן - מה היקף הפיצוי.

28. אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר שקראתי כתבי הטענות, עיינתי בראיות שצורפו כנספחים לתצהירי העדויות, שמעתי והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה. אפרט:

האם נכרת בין הצדדים הסכם הפצה?

29. במישור הנורמטיבי, הסכם ייכנס בגדר דיני החוזים כאשר לצדדים לו כוונה משותפת. הסכם יחייב את הצדדים רק כאשר הם התכוונו לכך, על פי מבחן אובייקטיבי. כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים נלמדת בין השאר מהתבטאויותיהם בכתב ובעל פה, התנהגות הצדדים, טיב הקשר ביניהם, תוכן ההסכמה ונסיבותיה.
ראו: ג' שלו וא' צמח, "דיני חוזים", נבו הוצאה לאור בע"מ, מהדורה רביעית, 2019
(עמ' 147-151).

30. חוזה מתפרש על פי תכליתו שהיא, בראש ובראשונה, התכלית הסובייקטיבית המבטאת את אומד דעתם של הצדדים לחוזה, לאמור: "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים ביקשו במשותף להגשים".
ראו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ (6.4.1995).

31. מהכלל אל הפרט - בענייננו, מעיון במסמך עקרונות ההתקשרות מיום 20/9/02 ניתן בנקל להתחקות אחר אומד דעת הצדדים שביקשו, לאור ניסיונם המשותף, לעגן לראשונה בכתב, פעילות התובעת לשיווק מוצרי הנתבעת ורצונם ההדדי להמשך הקשר המסחרי באופן מחייב.

32. מפאת חשיבותן לבירור התביעה, להלן ההסכמות שנקבעו, בצורה מסודרת על פי מהותן (שלא כלשונן):
הנתונים העובדתיים המתארים התנהלות הצדדים עד לחודש ספטמבר 2002:
התובעת משווקת את מוצרי הנתבעת מזה מספר שנים.
נכון לספטמבר 2002, רוכשת התובעת בהיקף של כ-100,000 ₪ בחודש ממוצרי הנתבעת.
התובעת מתמקדת בשיווק לשוק המוסדי ובעיקר לשוק הרפואי.
הצדדים, לפי שיקול דעתם, מעבירים בהדדיות לקוחות - הנתבעת מעבירה לתובעת לקוחותיה הקטנים, והתובעת מעבירה לנתבעת את הלקוחות שאין באפשרותה לשרת.
מתאריך 20/9/2002, יונהגו תנאי ההתקשרות הבאים:
הנתבעת תמשיך לספק מוצריה לתובעת באותה רמת מחירים בכפוף לתנאים הבאים:
התובעת תעמוד בתנאי התשלום שנקבעו בין הצדדים.
התובעת תרכוש ממוצרי הנתבעת בממוצע לא פחות מ 90,000 ₪ בחודש (צמוד למדד).
התובעת תאחסן ותוביל מוצרי הנתבעת לפי דרישות החוק והנתבעת.
הפרות וסעדים:
לא תעמוד התובעת בתנאי התשלום והיקף הרכישות לעיל, תהא הנתבעת רשאית להשתחרר מהתחייבויותיה בהסכם זה.
חוסר במוצרי הנתבעת שיוביל לצמצום זמני בהיקף הרכישות, לא יהווה הפרת הסכם.
אי עמידה בתנאי אחסון והובלה לעיל, לאחר התראה לתיקון הליקויים, ישחרר הנתבעת מהתחייבויותיה בהסכם זה.
33. ההסכמות לעיל מצביעות בבירור על כוונת הצדדים ליצירת יחסים משפטיים אשר ימסדו את הקשר העסקי ביניהם. כלומר, בפנינו הסכם להפצת מוצרי הנתבעת (להלן: "הסכם ההפצה").

34. הסכם ההפצה שופך אור על התנהלות הצדדים עובר לחודש 09/2002, קובע התחייבות התובעת לעמוד בדרישות התשלום ולהיקף רכישה חודשית מינמאלי ממוצרי הנתבעת כתנאי לאספקתם במחיר שהונהג, ו כן התחייבות התובעת לעמוד בדרישות האחסון וההובלה.

35. בהסכם ההפצה נקבע איזו התנהלות תחשב להפרה ומהי התרופה בגין ההפרה. נקבע כי הפרת התחייבות התובעת לתשלום ולהיקף רכישה חודשי הינה הפרה יסודית בגינה רשאית הנתבעת להפסיק ההתקשרות החוזית.

36. משהגעתי למסקנה כי בין הצדדים קיים חוזה מסחרי להשגת מטרה עסקית משותפת, אפנה לדון בשאלה המהווה סלע המחלוקת כאן, בהיותה מהותית בבירור זכויות התובעת לפיצוי - שאלת הבלעדיות.

האם הוסכם כי לתובעת בלעדיות בהפצת מוצרי הנתבעת?
37. אקדים ואציין כי ענייננו בשאלה עובדתית שהנטל להוכיחה מוטל על הצד הטוען לה.
ראו: ע"א 127/86 רייכר נ' פוליתם בע"מ (10.8.1988). (להלן: " עניין רייכר").

38. לטענת התובעת, הסכם ההפצה בסיסו הסכם זיכיון להפצה בלעדית, אשר נכרת בעל פה בשנת 1994. משה טען בתצהירו (סעיף 7):
"סיכמנו בעל פה שפאי פרוסט תקבל מאתנו זיכיון להפיץ את המוצרים באופן בלעדי לשוק המוסדי והרפואי".

בחקירתו הנגדית בדיון בפניי , שינה משה את גרסתו לזיכיון או לבלעדיות, (עמ' 6 ש' 2-4):
ש. אני שאלתי על בלעדיות. למי נתת הסכם בלעדי בע"פ בתקופתך... ?
ת. .... הנושא שהיה בלעדי... על בלעדיות לא נתנו.

39. ובהתייחס לנסיבות הסכם ההפצה ואופיו, העיד משה בחקירה חוזרת (עמ' 7 ש' 29-32, עמ' 8 ש' 1-2):
ת. אנחנו מדברים על מפעל צ'אם 2000 שזו חברה שהייתה מספקת עם משאיות, טונות, השוק של התובעת הוא שוק קטן, בכמויות קטנות. לנו כמפעל לא התאים ליסוע להוריד כמה ק"ג, ואחרי זה ילכו אליהם. מבחינתנו זה בא טוב עם חיים, שהוא יפזר את הכמויות הקטנות, ואנחנו עם הגדולות. נתנו לו את כל השוק שלא יכולנו להגיע אליו, בגלל זה לא עשיתי הסכמים ותנאים, וכל עוד הוא ירצה לעבוד, אני אשמח מאד. .....

40. מעדות משה עולה כי הסכם ההפצה הכתוב משקף את הסכמות הצדדים, כל עוד קיי ם רצון לעבודה משותפת. שוכנעתי כי מכתב הנתבעת מיום 29/1/07 אל סמנכ"ל השיווק שלה (נספח 5 בתצהירי התובעת) ובו הנחיה לשמור על הגינות בין המשווקים ובכללם התובעת, הינו עדות למדיניות הנתבעת והתנהלותה לשיווק מוצריה באמצעות משווקים ומפיצים רבים, אך ב אופן ברור - שלא בדרך של הפצה בלעדית.

41. הסכם ההפצה אינו מזכיר את המונח "זיכיון" ובניגוד לטענת התובעת, לא נקבעו בו תנאי בלעדיות להפצת מוצרי הנתבעת לשוק המוסדי והרפואי. כל שנרשם היה כי התובעת מתמקדת בשיווק לשוק המוסדי והרפואי. פרשנות סובייקטיבית של התובעת עולה בעדות חיים בחקירה נגדית בדיון (עמ' 17 ש' 5-8):
ש. אתה מסכים שמה שכתוב בנספח 3 לתצהיר זה ההסכם בין הצדדים.
ת. כן.
ש. ולא כתוב זיכיון בלעדי. כתוב משווק.
ת. כתוב מפורש שאני עושה את כל הדברים. הכל מוביל בזה שאני שלהם והם שלנו..."

42. לשיטת התובעת, לאחר שנים רבות בהן נהגה להפיץ מוצרי הנתבעת בבלעדיות לשוק המוסדי-רפואי, עוגנה הבלעדיות בכתב ביום 12/6/12 במסגרת הסכם הרחבת הטריטוריה.

43. להלן ההסכמות הרלוונטיות, הפעם כלשונן (הדגשות שלי. ר"פ.):
" בהמשך לפגישתנו להלן סיכום הדברים:
אנשי המכירות של חברת צ'אם מפנים את השטח בין חדרה לאשדוד לטובת חברתכם.
למעט לקוחות קיימים ורשתות.
בתאריך שיקבע בינינו תעביר צ'אם רשימה של לקוחות אשר אינם עומדים ברף המינימום של צ'אם.
...... "
44. העדפתי לקבל טענת הנתבעת, כי לשון הסכם הרחבת הטריטוריה, מלמדת שלתובעת אין בלעדיות וכן אין לה בלעדיות טריטוריאלית . לעניות דעתי מדובר בהסכמה להפרדה, תוך יצירת בהירות באשר לפעילות הצדדים ו ללקוחות הנמצאים בשטח שבין חדרה לאשדוד.

45. הוסכם כי הנתבעת באמצעות אנשי המכירות שלה, תמשיך להפיץ לרשתות וללקוחותיה הקיימים ותפנה השטח המוגדר לתובעת , להפצת המוצרים ללקוחות חדשים. כמו כן, ברוח הסכם ההפצה, התחייבה הנתבעת להעביר לקוחותיה הקטנים אל התובעת. ברי כי לצדדים עניין משותף בקיום קשרי מסחר המותירים לכל אחד מהם מרחב פעולה עסקי גם בתוך אזור הפצה מוגדר.

46. על הנסיבות שהובילו להסכם הרחבת הטריטוריה העיד מנכ"ל הנתבעת (עמ' 45 ש' 31-32, עמ' 46 ש' 1-2):
ת. במסגרת ההדדיות שדיברתי עליה, הייתה העברה של לקוחות ביני ובינו, גם חיים
העיד על זה. ב-2012 עשיתי שינוי לוגיסטי בהפצה של המשאיות ואני החלטתי להעלות
את מינימום דרופ (מינימום לעצירה) העברתי לחיים ולמשווקים אחרים, חיים ישב
בקיסריה, אז היה הגיוני להעביר לו לקוחות שבאזור, וזה היה חלק מהשיווק, ......

47. בלעדיות בתחום המוסדי רפואי - האמנם ?

התובעת צרפה התכתבות מחודש ספטמבר 2015, בה התבקשה הנתבעת להעביר השיווק לבי"ח רמב"ם אל התובעת ולא אל חברת "אוסם", בטענה לבלעדיות. (נספח 27 לתצהיר התובעת ).

48. לא שוכנעתי כי ההתכתבות הנ"ל מבססת טענת הבלעדיות בשוק המוסדי רפואי. ראשית, מהסיבה שעד לאותה עת רכש מוסד רפואי זה ממשווק אחר ושנית, בשל מיקומו של ביה"ח רמב"ם, שלא בתחום הטריטוריה המורחבת עליה הוסכם במסגרת הסכם הרחבת הטריטוריה ובגדרה טענה התובעת בין השאר לבלעדיות.

49. בהלכה הפסוקה נקבעו מספר קריטריונים להוכחת קיומו של הסכם להפצה בלעדית. ביניהם: התנאים באשר למשך תקופת ההתקשרות, קיומה של מכסת שיווק מינימאלית, מסירת אינפורמציה על-ידי המפיץ באשר לדרכי השיווק והלקוחות, אזור הפצה מוגדר והדדיות באשר לבלעדיות.
ראו: ע"א 3592/98 נסר אל דין נ' מרבק בית מטבחיים בע"מ (18.11.1999).

50. לעניות דעתי, הימנעות ממתן ביטוי מפורש במסגרת הסכם ההפצה לכוונת הבלעדיות, תומך במסקנה כי במקרה כאן, הצדדים בחרו דווקא בהתקשרות "פתוחה". למסקנה זו הגעתי בין השאר מן הסיבות כי להסכם ההפצה לא נקצב מועד לתחילת התקשרות בלעדית, ההסכם אינו נוקב במועד לסיומו וכי הוסכם בו כי הנתבעת תמשיך לשווק ממוצריה ללקוחות אחרים , אשר אינם לקוחות התובעת.

51. לעניות דעתי, קשרי המסחר בין הצדדים התבססו על יחסי ספק-לקוח רגילים, ולטעמי התנהגותם מלמדת כי לא הייתה כל כוונה ליצור בפועל הסכם של "מפיץ בלעדי", לשיווק מוצרי הנתבעת באמצעות התובעת .

52. למעלה מן הצורך יוער כי התקשרות התובעת בהסכם ההפצה עם הנתבעת, אינו שונה מאופי ההתקשרות של התובעת עם חברת "ביצי הכפר".
ראו עדות אייל בדיון (עמ' 32 ש' 25-31, עמ' 33 ש' 1-3):
ש. הבטחת לו שהוא יהיה מפיץ בלעדי?
ת. אין אצלנו דבר כזה.
.....
ת. אין לי חוזה איתו, אם לא טוב לו או לי, שנלך מחר. אנחנו עובדים עם מאות לקוחות, מאות חקלאיים. אי אפשר להחזיק אף אחד עם הסכם. אני לא מאמין בזה וחושב שזה לא פייר. ותמיד אפשר להתחמק מהסכם. ישבנו, החלטנו מה שהחלטנו.

53. טרם אחתום הכרעתי בשאלת הבלעדיות, מצאתי להתייחס בקצרה למושג ה"זיכיון" לו טענה התובעת . זכיינות היא מודל עסקי נפוץ, המאפשר לרשתות להתרחב מבחינה מסחרית, תוך ניצול מקורות ההון הכספי והאנושי של הזכיינים, כאשר הסכמי הזכיינות מסדירים את חלוקת הרווחים והסיכונים בין הצדדים.
ראו: עדי אייל, "על הסכנה ההגבלית שבהסכם זכיינות - פטור ולא פטור ", הפרקליט
נ"ב תשע"ג, עמ' 4.
עוד יצוין כי הפסיקה הכירה בחוזה זכיינות כחוזה אחיד .
ראו לעניין זה גם: ה"פ 12748-03-16 קטי פרוב נ' עומרי יפתח (14.6.2016) .

אין זה המקרה כאן.

54. בהיעדר הסכם "זיכיון" מפורש ומשלא עלה בידי התובעת להוכיח טענתה לבלעדיות בהפצת מוצרי הנתבעת, אני מגיע למסקנה כי לתובעת לא קמה זכות מתוקף בלעדיות אשר הוסכם עליה בין הצדדים, בהפצת מוצרי הנתבעת.

55. להלן אפנה לברור שאלת ההפרות להן טענו הצדדים, ביטול ההתקשרות בין הצדדים וה אם זכאית התובעת לפיצוי.

האם הופר הסכם ההפצה?

תנאי אשראי

56. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה התחייבותה לכך שהעברת מערך השיווק לחברת "אוסם", לא יפגע בתנאי ההפצה ותנאי האשראי שהיו נהוגים בין הצדדים.

57. התכתבויות שצורפו כנספחים בתיק מצביעות על התנגדות התובעת לתנאי התשלום והאשראי מול חברת "אוסם". אולם, מעדויות התובעת עצמה (נספח 40 בתצהיר התובעת, ועדות חיים בדיון ע' 21 ש' 1-5), המחלוקות יושבו עת חתמה התובעת בסופו של דבר על ערבות כספית, עובר לחתימתה על הסכם ההפצה מול אוסם , ביום 22/2/2016.

לפיכך, מתייתר לטעמי הדיון בהפרה הנטענת , של הפרת תנאי האשראי בין הצדדים.

מחסור במוצרים

58. לטענת התובעת הנתבעת הפרה הסכם ההפצה בכך שהציגה בפניה מחסור באספקת המוצרים.

59. מהתכתבויות הצדדים (נספחים ג-ה בתצהיר הנתבעת), חשבוניות ותעודות משלוח (נספח 20 בתצהיר התובעת), עולה כי ח וסרים במוצרי הנתבעת היו כשנה לפני הפסקת ההתקשרות ובמהלך כמה ימים בודדים בחודשים ספטמבר ונובמבר 2015 כלומר, מדובר במחסור זמני.

התובעת לא הציגה כל ראיה בכתב לתמוך בטענותיה בדבר חוסרים במוצרי הנתבעת, בחודשים 12/15-3/16. (ראו: עדות חיים בעמ' 21 ש' 6-13).

60. מכך אני מסיק כי התובעת לא הוכיחה טענתה בדבר חוסרים עובר להפסקת ההתקשרות, ואין לקבל טענות התובעת להפרה הנטענת, מן הטעם שבהסכם ההפצה נרשם במפורש כי מחסור זמני במוצרי הנתבעת לא יהווה הפרה של ההתחייבויות בין הצדדים.

תוקף המוצרים

61. לטענת התביעה, הסכם ההפצה הופר על ידי הנתבעת כאשר סיפקה לה, באופן מגמתי, מוצרים בעלי תוקף קצר מהמקובל. בהיעדר ראיות כדוגמת תלונות בכתב בזמן אמת או עדו יות רלוונטיות של לקוחות התובעת, מדובר לדעתי בטענה אשר לא הוכחה ע"י התובעת.

בסעיף 42 לתצהירו פירט חיים טענות התביעה בעניין זה, אך לאור התנגדות הנתבעת לנספחי 20 לתצהיר חיים, ניתנה החלטתי בדבר הוצאת רובם מתיק המוצגים (עמ' 15 ש' 20-5) .
כך נותרה טענת התובעת בעניין זה, חסרת בסיס ראייתי לחלוטין, טענותיו של חיים התבררו כטענות בלתי מבוססות מספיק בהעדר תמיכה ראייתית נוספת ומכאן מסקנתי בעניין זה.

המעבר לספק מתחרה

62. לטענת הנתבעת, התובעת היא שהפרה את הסכם ההפצה, כאשר החלה לשווק מוצרי חברה מתחרה, מבלי להודיע לנתבעת ותוך ניתוב לקוחות יה ב מעבר לרכישת מוצרי חברת "ביצי הכפר" , היא הספק המתחרה.

63. התובעת טענה כי המעבר לספק חלופי היה אילוץ לצורכי השלמת הזמנות בניסיון למנוע עזיבת לקוחות בשל המחסור בביצים.
אייל, מנהל חברת "ביצי הכפר" תמך בגרס ה זו של התובעת בעדותו בדיון (עמ' 32 ש' 5-10):
" ... בתחילת ינואר התחיל קשר איתי ועם חיים, קשר נמוך, מקרטון או שניים, לאט לאט הקשר התאזן. במרץ, הוא אמר לי שהוא מפסיק לעבוד עם צ'אם, והוא שאל אם אני יכול לספק לו את הכמות ולספק לו (כך במקור, ר"פ.). ...... לאחר 3 חודשים אחרי שסיפקתי לו הוא ביקש לעבוד איתי באופן שוטף.

64. לעניות דעתי, הנתבעת סתרה טענות אלה. כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה הטענה בדבר המחסור במוצרי הנתבעת בחודש ינואר 2016 , עת החלה התובעת לשווק מוצרי חברת "ביצי הכפר". בנוסף היקף רכישות התובעת באותה תקופה (סעיף 22 בתצהיר הנתבעת) סותר לחלוטין הטענה לח וסרים במוצרים.

65. עיון בכרטסת ספקים (נספח 50א לתצהיר התובעת), מגלה היקף רכישות גבוה מחברת "ביצי הכפר", בסך 27,838 ₪ בחודש ינואר 2016. נתון זה אינו תואם לעדות אייל בדבר "קרטון או שניים" או "השלמת מוצרים" כטענת התובעת.

66. עוד יצוין, כי ממסרון ששלח חיים ב 28/2/16 למנכ"ל הנתבעת (נספח 40 בתצהיר התובעת) עולה התחייבות התובעת , לכאורה, לעזוב את חברת "ביצי הכפר" לאחר שייושבו המחלוקות על תנאי האשראי וייחתם הסכם ההפצה מול חברת "אוסם":
"..... אוסם היו אצלי לפני שבוע והודעתי להם שברגע שהעניין הכספי איתם יסתיים ולאחר שהגדילו את האשראי והחתימו אותי אני עוזב את ביצי הכפר!!! ..."

67. יחד עם זאת, בהתאם לנספח 50א לעיל, בחודש פברואר 2016, במקביל לחתימה על הסכם ההפצה מול חברת "אוסם", רכשה התובעת מוצרי "ביצי הכפר" בסך כולל של 81,033 ₪ ובחודש מרץ 2016 שבמהלכו נותקה ההתקשרות המסחרית בין הצדדים, רכשה התובעת סך של 88,985 ₪ ממוצרי "ביצי הכפר".

סבורני כי נתונים אלה מוכיחים כי התובעת לא התכוונה לחדול מרכישות מאת "ביצי הכפר" . נהפוך הוא. סכום רכישותיה מ"ביצי הכפר" עלה.

68. האמור מוביל אותי למסקנה כי מעבר התובעת להפצת מוצרי "ביצי הכפר" היה במקביל להפצת מוצרי הנתבעת, משיקולים שאינם קשורים למחסור במוצרי הנתבעת והיא המשיכה בהפצת מוצרי שתי היצרניות במקביל , גם לאחר שחתמה על הסכם ההפצה מול חברת " אוסם".

ההודעה על שינוי המחירים

69. לטענת התביעה, העלאת המחירים בשיעור של 20%, אשר נעשה רק לתובעת ולא כ"עדכון שגרתי" לכלל המפיצים, מהווה הפרה של הסכם ההפצה.

70. מנכ"ל הנתבעת אישר בעדותו בדיון בפניי (עמ' 39 ש' 13) כי המחירים שניתנו לתובע ת לא נשמרו והם הועלו באופן מכוון, לאחר שהתגלה כי התובעת מנסה להעביר לקוחותיה לספק "ביצי הכפר" במהלך שכונה על ידי הנתבעת כ"שבירת כלים" .

71. לטענתו, רכישות התובעת מהמתחרה הביאו לירידה של 24% בהיקף הזמנות מוצרי הנתבעת בחודש פברואר 2016 ולירידה של 84% בהיקף ההזמנות בחודש מרץ 2016 (סעיפים 22-23 בתצהיר הנתבעת).

72. אציין כי אינני מקבל טענת הנתבעת כי העלאת המחירים נסמכת על היקף רכישות התובעת בחודש מרץ 2016 , וזאת מן הטעם שההודעה בדבר עליית המחירים נשלחה לתובעת בשליש הראשון של חודש מרץ 2016 . מאותו מועד הפסיקה התובעת לרכוש מאת הנתבעת מוצריה והיקף ההזמנות י רד בהתאם.

73. יחד עם זאת, סבורני כי במקרה כאן אין להחשיב את העלאת המחירים כהפרת הסכם ההפצה, שבו כזכור נקבע במפורש , כי התנאי לשמירה על רמת המחירים המוסכמת הוא העמידה בדרישת מינימום הזמנות חודשי, אשר הוכח בפני כי בכל הנוגע לחודש 2/16 - הוא ירד דרמטית.

מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף נוכח הסייפא להודעת שינוי המחירים (נספח 41א) בה נרשם במפורש:
"במידה והיקפי הקניות יחזרו, נבחן העמקת הנחה בהתאם".

74. כלומר, במסגרת הודעת שינוי המחירים ניתנה לתובעת האפשרות לחזור להיקף רכישותיה של מוצרי הנתבעת וע"י כך לחזור להנות מהנחה במחירים, הנחה מהם נהנתה בעבר , בתנאי מסמך עקרונות ההתקשרות הנ"ל .

75. הגיוני לטעמי כי הנתבעת, מתוך אינטרס לשווק מוצריה למספר רב יותר של לקוחות, רצתה להמשיך הקשר העסקי עם התובעת, אך לא במחיר בו מעבירה התובעת חלק מלקוחותיה לספק מתחרה, מורידה היקף ההזמנות ממנה באופן ניכר וכך מאבדת הנתבעת חלקה היחסי בשוק בו היא פועלת.

76. מכאן שמקובלת עלי טענת הנתבעת להיות התובעת לקוחה חשובה ובעלת משקל בעבורה. נראה היה כי לנתבעת היה אינטרס כלכלי שהיחסים ימשיכו כפי שהיו ובאותם התנאים, תחת מערך השיווק של חברת "אוסם", בהתאם לשינויים המערכתיים שנעשו בנתבעת. אך משהתובעת חדלה להתייחס לנתבעת כאל ספק בלעדי, לא מצאתי כי ההודעה בדבר עליית המחירים מהווה הפרת ההסכם בין הצדדים.

גזל לקוחות

77. נספח 37 א-ג בתצהיר התובעת, מתעד תכתובת בין התובעת לנציג חברת "נורקייט" לקראת המעבר לספק המתחרה. במכתב מיום 10/1/16 מודיעה התובעת לחברת "נורקייט":
"החל מחודש ינואר אנו נשווק ביצים גם מספק נוסף שנקרא ביצי הכפר (עד היום שיווקנו רק מחברת צ'אם). .....
אבקש את אישורך לספק גם מביצי הכפר. "

78. הודעת התובעת לחברת "נורקייט" גררה התכתבויות בין החברות בשאלות ותשובות לגבי ההתנהלות אל מול הספק החדש לרבות לעניין כשרות, לעניין איכות המוצר ולעניין תנאי התשלום.
79. לטענת הנתבעת, טענה אשר לא גובתה בראיות, הודעות דומות הופצו ללקוחות נוספים של התובעת.
לשיטת הנתבעת, הדרך היחידה שעמדה בפניה להתגונן מהפגיעה הכלכלית החמורה אשר הייתה צפויה לה מהעברת חברת "נורקייט" ל חברה מתחרה, הייתה להציע לנורקייט את מוצרי הנתבעת באופן ישיר.

80. ביום 28/2/16 קיבלה התובעת מכתב ממנהל הרכש והלוגיסטיקה של חברת "נורקייט" בו הוא מודיע לה כי החל מיום 1/3/16 תעבור החברה לרכוש מוצרי הנתבעת ישירות מ חברת "אוסם". כלומר הודעה לפיה חברת " נורקייט" לא תהיה עוד לקוחת התובעת.

81. את המעבר של חברת "נורקייט" לרכישת מוצרי הנתבעת ישיר ות מ חברת "אוסם", מסביר מנכ"ל הנתבעת בעדותו (עמ' 40 ש' 2-6):
"..... במתכונת שנוצרה באותה תקופה במרץ 2016, כאשר גם אנחנו ואוסם הבינו שהולכים לאבד את אחד הלקוחות הגדולים שלהם, וברגע שהיתה מפולת ונכנסת למשוואה העובדה שהוא מנסה להוציא את נורקיט מהמשוואה ולהעביר אותה לאחרים, כל התנאים הופרו על ידו ולא על ידי. למה, כי אם אתה קונה מהמתחרים, הפרת את ההסכם הבסיסי. "

82. לטענת התביעה, כתוצאה מההתנתקות מחברת "נורקייט" שהיתה הלקוחה המרכזית שלה למוצרי הנתבעת, נגרם לתובעת נזק כלכלי גדול.

83. מהראיות אשר הוצגו בפניי ניתן להתחקות אחר השתלשלות העניינים לפי ה התובעת החלה להפיץ את "ביצי הכפר" בתחילת חודש ינואר 2016, עובר לחתימה על הסכם ההפצה מול חברת "אוסם" ו עובר להודעה בדבר העלאת המחירים.

84. הוכח בפניי כי ההחלטה לעבור לשיווק מוצרי החברה ה מתחרה, גררה איתה פניות התובעת אל לקוחותיה להם מכרה מוצרי הנתבעת, לצורך מעבר לרכוש מוצרי הספק המתחרה. כאשר התוצאה היא שלמעט עשרה לקוחות (נספח 46 בתצהירי התובעת), עברו יחד איתה כל שאר לקוחותיה.

סבורני כי התנהלות זו של התובעת, אינ נה עומדת בהצהרתו של חיים "..אני שלהם והם שלנו..." (ראו דיון בסעיף 41 לעיל).
נוסף על כך שבמסגרת הסכם ההפצה, לא נכללה אפשרות של מעבר לספק מתחרה מקביל או חלופי, לא נקבעו תנאים וסעדים למקרה כזה ולא הוסכם דבר בנוגע לפנייה זו ללקוחה של זו - במקרה כגון זה .

על כן משהתובעת היא אשר יזמה העברת לקוחותיה לצרוך מוצרי "ביצי הכפר" וללא שהוכיחה הטענה בדבר החוסר במוצרי הנתבעת , אינני רואה בהתנהלות הנתבעת כ"גזל לקוחות".

קניין רוחני

85. בתמצית אנמק טעמיי לדחיית טענת התובעת לרמיסת זכויותיה במתכון:

86. סכום התביעה מבוסס על מסקנות חוות דעת רו"ח שלהב המפרטת ומכמתת הנזקים שנגרמו, לטענת התובעת, כתוצאה מהפרות הסכם, אובדן זיכיון הפצה בלעדי ואי מתן הודעה מוקדמת.

87. חוות דעת מומחה התובעת אינה מזכירה זכויות התובעת במתכון ולא כלול בה אומדן נזק בגין הפגיעה הנטענת בקניין הרוחני או שוויו .
כלומר, טענת התובעת לרמיסת זכויות הקניין הרוחני לא הוכחה כלל מעבר לטענה בעלמא ובנוסף ולא נתבע בגינה כל סעד כספי מסויים. בנוסף ולעניות דעתי, תחום זה אינו בסמכותו העניינית של בימ"ש זה.

תום לב

88. התובעת טוענת כי גזל הלקוחה חברת "נורקייט" יחד עם תשעה לקוחות נוספים (נספח 46 לתצהירי התובעת), מהווה הפרה של חובת תום הלב הקבועה בדיני החוזים, בגינה היא זכאית לפיצוי מהנתבעת.

89. דרישת תום הלב מיושמת בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ודרישות שניתן לדרוש בנסיבות מסוימות, אין ניתן לדרוש בנסיבות אחרות .
ראו: ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, הוצאת דין, 2005, עמ' 108-107.

90. כך קובע כב' השופט רובינשטיין ב מסגרת ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן (1979) בע"מ (6.2.2008) (להלן: " עניין ורור") :
"יהיו מקרים, ובית המשפט קמא סבר שהמקרה שלפנינו בא בכללם, בהם נסיבות חוסר האמון לא יאפשרו הגשמה משפטית מרחיבה לחובת תום הלב, אף אם בגדרי אנוש היינו רוצים לראות אדם בכל הגינותו ואדיבותו."

91. בנסיבות כאן, ברי כי מעבר התובעת להפצת מוצרי ספק מתחרה במקביל למוצרי הנתבעת, גרם למשבר אמון בין הצדדים . במצב זה נחלשת לטעמי, דרישת תום הלב מהנתבעת וסבורני כי במקרה כאן הנתבעת לא הפרה דרישה זו .

האם בוטל הסכם ההפצה? האם בוטל שלא כדין?

92. הסכם ההפצה לא הוגבל בזמן. אין התייחסות לזכות הדדית לביטול ההסכם בכפוף למתן הודעה עובר למועד הסיום המבוקש. מלשון הסכם ההפצה עולה כי ביטולו יהיה תוצאה של הפרת התנאים באופן המעקר את יסודותיו העסקיים, לאמור – ירידה בהיקף הרכישות ועמידה בתנאי התשלום להם התחייבה התובעת. על כך, אין חולק.

93. לטענת התובעת, דרישת הנתבעת לאישורה להודעה בדבר עליית המחירים, מהווה הודעה על סיום מיידי של הסכם ההפצה הבלעדי, ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש על פי דין.
וזו לשון ההערה שהוספה להודעה, ביום 14/3/16 (נספח 41ב' בתצהירי התובעת):
"ללא אישור חתום עד לתאריך הנ"ל - חב' אסם סחר לא תוכל לספק את מוצרי צ'אם".

94. לטענת התובעת, הודעה זו הינה הודעת הנתבעת על ביטול הסכם ההפצה אשר נכרת בין הצדדים.

95. בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ביטול חוזה טעון הודעת ביטול כתנאי למימושו ושכלולו של הביטול.
הדרישה להודעת ביטול מיועדת לקדם ערכים של הוגנות, הסתמכות, וודאות וביטחון משפטי. מטרתה העמדת הצד השני על מצבו המשפטי, זכויותיו וחובותיו ולאפשר לו לכלכל צעדיו ביעילות.
ראו: ג' שלו, "דיני חוזים – החלק הכללי" לעיל, עמ' 449-458.

96. במסגרת ת"א (מחוזי מרכז) 41514-09-12 Ltd. BP Eastern Mediterranean נ' פרנס מוטור אויל ישראל בע"מ , (24.12.2017), ערך בית המשפט דיון בטענה בעניין מקור החיוב במתן הודעה מוקדמת , ונשען בהכרעתו על האבחנה בין הסכם הפצה בבלעדיות בין ספק ומפיץ המובדל מהסכם הפצה שאינו בבלעדיות, תוך הפניה לעניין רייכר לעיל, וקבע (סעיף 73 לפסק הדין) (הדגשות שלי. ר"פ.):
"הזכות לקבל הודעה מוקדמת על כוונה לבטל חוזה הפצה, על מנת לאפשר למפיץ לכסות את הוצאותיו ולארגן את עסקיו לקראת סיום ההסכם, שמורה למפיץ הבלעדי.
בהעדר התחייבות לבלעדיות, לא מוטלת על הספק חובה לקיים קשרים עסקיים עם מפיץ מסוים, וממילא זכאי הוא בכל עת לבחור למכור את מרכולתו למפיץ אחר, או לכמה מפיצים אחרים בו זמנית [עניין רייכר, פסקה 4 לפסק דינו של הנשיא מ' שמגר]..."

97. לטענת התובעת, גם מפיץ שאין לו בלעדיות, זכאי לפיצוי חלף הודעה מוקדמת מספק או יצרן שהפר התחייבויותיו בהפרה יסודית על פי הסכם ההפצה. לדידה, כאשר מהות הקשר יוצרת אצל המפיץ אינטרס ציפייה בדבר הכנסותיו העתידיות, הוא זכאי לפיצוי בגין ניתוק הקשר, בהיעדר הודעה מוקדמת סבירה.

98. בהתאם להלכה הפסוקה, קיים חריג לכלל המחייב מתן הודעה מוקדמת בעת ביטול הסכם הפצה: במקרים בהם הוכח כי המפיץ הפר את הסכם ההפצה, למשל בדרך של הפרת חובת האמון שהוא חב ליצרן - עשוי הדבר להוות הצדקה לביטול מידי של ההסכם, תוך שלילת הזכות להודעה מוקדמת.

99. כך היה בעניין ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ (17.5.1993), כאשר התברר כי המפיץ החל לייבא מוצרים המתחרים במוצרי היצרן, בניגוד להתחייבותו החוזית (להלן: "פרשת תדמור").
ראו גם: ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שיווק)1981 בע"מ (20.3.2007).
עניין ורור לעיל.

100. ככלל נקבע כי זכותו של צד להסכם הפצה לתקופת הודעה מוקדמת, נועדה לאפשר למפיץ לקטוף את פרי מאמציו בביסוס שוק, ולמצות מאמצים אלה. אולם נקבע כי זכות זו מתבטלת כאשר אותו צד הוא שהביא את ההתקשרות להפסקה מ יידית, בתנאים שאינם מאפשרים תקופת עבודה נוספת.
ראו: ע"א 442/85 משה זוהר ואח' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) , פ"ד מד(3) 661, 704.

101. כך לטעמי, כאשר אותו צד משווק סחורה מספק מתחרה. ראו קביעת כב' השופט מלץ במסגרת פרשת תדמור (בעמ' 522):
" אם המשווק הוא זה שהפר את חוזה ההפצה, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו, ולא יהא
צורך לדון באורך הזמן הסביר הנדרש להודעת הביטול".

102. כמו כן, בהתאם למסקנה לעיל, אף קשה יהיה לתמוך הטענה לזכות לפיצוי, כקמה מכוח חובת תום הלב הקבועה בהוראות בסעיף 39 לחוק החוזים הנ"ל . הטעם לכך נעוץ באי קיומו של תום לב בהתנהלות התובעת אשר התארגנה מבעוד מועד ונקשרה בקשר להפצת מוצרי ספק חלופי ואף הציעה אותו ללקוחותיה, כל זאת עובר לניתוק הקשר המסחרי עם הנתבעת.

103. בנסיבות אלה, בהתאם לפסיקה, יכול היצרן לבטל ההסכם בכל עת והמפיץ לא יהיה זכאי לפיצוי בשל הפסקת יחסי המסחר בין הצדדים. כדברי השופט עציוני במסגרת ע"א 687/76 בלייויס נ' פיק (25.6.1978):
"המערער אינו יכול להפר את חובותיו כסוכן כלפי מעסיקיו, ולאחר מכן לבוא ולהלין
מדוע אין מפצים אותו על הפסקת הקשר המסחרי עמו".

104. ויובהר. במקרה כאן, הנתבעת לא הודיעה על ביטול יחסי המסחר עם התובעת.

ניתנה לתובעת הודעה על העלאת מחירים בשל אי עמידה בתנאי הסכם ההפצה.

הנתבעת/אוסם הציעה לתובעת לשוב להיקף הפעילות הקודמת, ולהנו ת ממחיר נמוך יותר כמקודם, או לחילופין לאשר הסכמתה למחירים החדשים כתנאי להמשך אספקת מוצרים.

התובעת לא נתנה הסכמתה למחירים החדשים , לא חזרה להיקף ההזמנות הקודם - ולא ביצעה עוד רכישות מהנתבעת.

מכאן עולה כי התנהגות שני הצדדים היא שיצרה הפסקת הקשר המסחרי ביניהם.

105. לסיכום פרק זה, בהתאם למסקנתי לעיל כי הסכם ההפצה אינו מעניק לתובעת בלעדיות ובהתאם לעובדה כי לא נקבעה במסגרתו הוראה מפורשת למתן הודעה מוקדמת, אני קובע כי הנתבעת לא הייתה חייבת במתן הודעה מוקדמת לתובעת .

אשר על כן, אני דוחה טענות התובעת לזכות לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

האם זכאית התובעת לפיצוי נזיקי?

106. דיני החוזים מבוססים בין השאר, על התנהלות בתום לב של צדדים להסכם . במקום שאין תום לב לא יהסס ביהמ"ש להציל עשוק מיד עושקו; אך במקום שלא הוכח כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב ולא עלה בידי התובעת להוכיח התנהלות מפרה מצד הנתבעת מתוקף העילות שנידונו לעיל, הרי שאין התובעת זכאית לפיצוי ודין התביעה להידחות .

107. לאור זאת מתייתר הדיון במחלוקות הנובעות מנתוני חוות הדעת שהגישו הצדדים.

ראיות שלא הובאו ע"י התובעת

108. מצאתי לנכון לזקוף לחובת התובעת אי הבאת ראיות מספיקות ל תמיכה בחלק מטענות התביעה. כך באשר לביסוס טענתה לפיצוי בגין רמיסת זכויות קניין רוחני במתכון, כפי שפורט לעיל וכך לגבי טענתה להתקשרות מסחרית בלעדית עם הנתבעת, החל משנת 1994 ועד שנותקה במרץ 2016.

אעיר כי מהנספחים הרבים שצרפה התובעת לטענותיה , ניתן להתחקות אחר התכתבות ראשונה בין הצדדים מיום 10/8/2000, בנושא העברת לקוחות מהנתבעת לטיפול התובעת.

109. באותו אופן בחרה התובעת שלא להגיש כראיה את הסכם ההפצה עליו חתמה עם חברת "אוסם". לטעמי היה בהסכם זה לשפוך אור נוסף על התנהלות הנתבעת וסביר להניח כי כלולים בו פרטים מהותיים לבירור התביעה כאן.
אעיר כי דבר קיומו של הסכם ההפצה עם אוסם עולה מתוכן מסרון שצורף כנספח 40 לתצהיר התובעת ומעדות חיים בדיון. לא ברור לי מדוע לא הוצג ההסכם בפני בית המשפט.

110. כידוע, הלכה פסוקה היא כי מקום בו צד נמנע מלהביא ראיה הנמצאת בהישג ידו והיא רלוונטית למחלוקת, חזקה כי אילו הובאה הראיה, היתה זו פועלת לחובתו והיה בה כדי לתמוך בגרסת הצד השני. על כן המנעות זו של התובעת כמפורט לעיל, פועלת לחובתה .
ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651.

כמה מילים לפני סיום

111. כאמור לעיל, הגעתי למסקנה לפיה לא ניתנה כל בלעדיות לתובעת בהפצת מוצרי הנתבעת. מן העובדות אשר התבררו בפניי עולה כי במהלך החודשים 1-2/16 סיפקה התובעת ללקוחותיה מוצרים מחברה מתחרה לנתבעת, חברת "ביצי הכפר". עובדה זו מחזקת המסקנה הנ"ל , שכן לטעמי אין בלעדיות חד צדדית. חיים עצמו העיד כי הבלעדיות הייתה צריכה להיות הדדית (ראו בסעיף 41 לעיל). על כן ובהעדר הדדיות, לא אוכל לקבל טענות התובעת לבלעדיות.

112. בתחילת חודש 3/16 עמדה התובעת בפני צומת דרכים וזאת לאור הודעת חברת "נורקייט" כי בכוונתה לרכוש מוצרי צ'אם ישירות מחברת "אוסם". התובעת יכולה הייתה, לכל הפחות, לנסות " ולהילחם" על לקוחתה הנ"ל ולהודיע לחברת "אוסם" איתה חתמה על הסכם ההפצה באותם ימים , כי בכוונתה לחדול מביצוע הזמנות מן החברה המתחרה ולספק לכל לקוחותיה ולרבות לחב' "נורקייט" מוצרי הנתבעת בלבד .

כך יכולה הייתה התובעת לעמוד גם בהיקף ההזמנות הנדרש, לצורך מניעת עליית מחירי מוצרי הנתבעת, כפי שהציעה לה הנתבעת במסגרת ההודעה על העלאת המחירים.

113. לו מהלך זה היה נכשל וחב' "אוסם" הייתה מתעלמת או מכשילה התובעת במהלכה זה, או אז טענותיה של התובעת בדבר "גזל לקוחות" או חוסר תום לב בהתנהלות הנתבעת או "אוסם" , היו בעלות משמעות אחרת לגמרי. אך התובעת בחרה לפעול אחרת.

התובעת בחרה ל"נתק מגע" מהנתבעת ומחברת "אוסם", לא העמידה במבחן ההצעה לחזור להיקף ההזמנות הקודם ול קבלת ההנחה במחירים ובחרה להגיש התביעה, כמות שהיא, בעיקר לדעתי עקב עלבונו של חיים נוכח הקשר רב השנים בין הצדדים.

עולם העסקים הוא עולם קר וחף מרגשות. ייתכן כי הנתבעת ו"אוסם" ניצלו את כוחן העדיף על זה של התובעת כאשר פנו ישירות לחברת "נורקייט".
אך לטעמי אין בכך התנהגות שלילית נוכח תנאי ההסכם בין הצדדים, היעדר בלעדיות של התובעת ונוכח מעבר התובעת לספק מוצרי ספק מתחרה.

סוף דבר

114. לאור כל המפורט לעיל, משלא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה, אני מורה על דחייתה.

115. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 100,000 ₪. סכום זה ישול ם בתום 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד תשלומ ו המלא בפועל .

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ט, 02 יולי 2019, בהעדר הצדדים.