הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה 28

בפני
כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע

תובעים

  1. שרה כץ
  2. פרץ כץ

נגד

נתבעות

  1. דניה סיבוס בע"מ
  2. י. י . ח . חרש בע "מ

פסק דין

בפני תביעה שעניינה ליקויי בניה.

התובעים רכשו ב-12/2004 את הדירה נשוא התביעה, שהיא דירת קרקע בבית משותף ברח' לוי יצחק 918/1 בכפר חב"ד (להלן: הדירה) מאת הנתבעת 1 (להלן: דניה) שהינה חברה קבלנית.

התובעים קיבלו חזקה בדירה ב-11/2006.
נטען כי מיד עם הכניסה לדירה נמצאו בה ליקויים אשר פורטו בפרוטוקול המסירה.

נטען כי דניה סרבה לבצע את התיקונים הנדרשים, ולכן הזמינו התובעים שירות בדק בית של תפארת ביקורת מבנים, שהכינה בדצמבר 2007 חוות דעת ערוכה ע"י המהנדס ארז אריה (להלן: חוו"ד אריה), בה פורטו הליקויים. התובעים דרשו מדניה לבצע את התיקונים בהתאם לחווה"ד.

דניה סרבה לבצע התיקונים והפנתה את התובעים לקבלני המשנה.
נטען כי אף כאשר הגיעו בעלי מקצוע מטעם דניה, בוצעו תיקונים באופן רשלני וחלקי.

לאור אי תיקון הליקויים כנדרש וסכנה ממשית לתובעים ולבני ביתם, נאלצו התובעים לבצע תיקונים ולשלם מכיסם.

בהמשך, נערכה חוו"ד נוספת של תפארת ביקורת מבנים, ערוכה ע"י המהנדס יאיר אברהמי מיום 15.6.11 (להלן: חוו"ד אברהמי).

נטען כי התובעים פנו גם לנתבעת 2 (להלן: חרש), החברה שסיפקה את האריחים בדירה לביצוע תיקונים, אך כל נסיונותיה לבצע התיקונים לא צלחו.
נטען כי בהתאם לחווה"ד של אריה ואברהמי, עלות תיקון כלל הליקויים הינה 88,000 ₪, מתוכם עלות החלפת האריחים מגיעה לסך של 48,000 ₪.

נטען לנזקים לא ממוניים של עגמת נפש ואבדן הנאה, שהוערכו בסך של 15,000 ₪, וכן נטען לעלות חווה"ד בסך 3,200 ₪. התביעה הועמדה על 106,200 ₪.
 
בכתב ההגנה של דניה נטען כי התביעה הינה מוגזמת וכי בהתאם לחוו"ד המהנדס אמיל ברגינר מטעם דניה הנזקים מגיעים לסך של 3,690 ₪, מתוכם הנזקים באחריות דניה הינם בסך 1,150 ₪.

נטען כי לאחר הגשת חוו"ד אריה תיקנה דניה את הליקויים, אף שחלקם לא  היו באחריותה.
נטען כי חוו"ד אברהמי הינה כללית ואינה מפרטת את עלות תיקונו של כל נזק בנפרד.
כן נטען שתוקף חווה"ד לשנה בעוד שהתביעה הוגשה למעלה משנתיים לאחר הוצאת חווה"ד.

נטען כי התביעה בעיקרה הינה בענייני הריצוף. נטען כי התובעים בחרו לשדרג את הריצוף ולאור זאת התקשרו באופן ישיר ועצמאי מול חרש לאספקת אריחי הריצוף. על כן נטען כי התביעה ברכיב זה אינה באחריות דניה.

בנוסף נטען כי התובעים הוסיפו עבודות פרטיות בדירה וחלק מתביעתם מתייחסת לתוספות אלה.
לגבי חוו"ד אברהמי, נטען כי נזקים המופיעים לראשונה בחוו"ד זו, אין לקבלם שכן היה על התובעים לציינם בתקופת הבדק.

נטען כי התובעים ערכו שיפוץ נרחב בדירה לאחר שנמסרה להם, ועל כן אין לקבל טענות לליקויים הנובעים מהשיפוץ והעבודות הפרטיות.

נטען כי לא נלקח בחשבון בלאי סביר של הדירה בחלוף הזמן והצורך בפעולות תחזוקה שוטפות.
 
חרש מודה באספקת האריחים לדירה, אך דוחה את הטענה כי מדובר באריחים פגומים. נטען כי ככל שנגרם נזק לאריחים, מקורו בבעיות רטיבות או בעיות אחרות שאינן באחריות חרש.
נטען להתיישנות ולחילופין לשיהוי, מאחר שהאריחים נרכשו ב-6/2006.

נטען כי הפניה הראשונה לחרש היתה במכתב מ-4/13.
נטען כי בחוו"ד אריה לא צוינו כמעט פגמים בריצוף וענין זה אומר דרשני.
לאור זאת נטען כי הליקויים בריצוף שצוינו בחוו"ד אברהמי הינם כתוצאה מתחזוקה לקויה ואינם באחריות חרש.
נטען כי חוו"ד אברהמי הינה מוגזמת ומופרכת, וכי עצם הקביעה כי יש להחליף את כל הריצוף אינה סבירה והגיונית.

חרש טוענת כי התובעים פנו אליה בענין אריחי החיפוי ולא ביחס לאריחי הריצוף. נטען כי חרש לא ניסתה לתקן את האריחים שכן לא היה בהם פגם.

צורפה חוו"ד מומחה מטעם חרש, המהנדס לייזר צפירא, אשר לא מצא פגמים בריצוף.
 
בית המשפט מינה מומחה מטעמו לבדיקת הליקויים הנטענים בתביעה, המהנדס אלפרד אירני (להלן: המומחה).

בחוות הדעת הראשונה של המומחה, מאוקטובר 2014 (להלן : חווה"ד הראשונה) ציין המומחה כי השינויים שבוצעו בדירה ע"י התובעים הינם: הרחבת שטח הכניסה לדירה והוספת דלת במבואה; סגירת שטח מרפסת צמודה למטבח והפיכתו לחדר שירות; הגדלת שטח הסלון על חשבון מרפסת חוץ כולל יציקת תקרה מבטון מזוין, והגדלת הויטרינה של הסלון.

הליקויים הכלולים בחווה"ד הראשונה מתייחסים למילוי רשלני של רובה באריחים, מילוי סדקים בקירות, גימור בחדרי רחצה. ליקויים זניחים שנמצאו הינם בדלת הכניסה מהחצר, באביזרי החשמל, החלפת מספר מרצפות, בממ"ד, ובגימור טיח וצבע. סך עלות תיקון הליקויים הוערך ב-19,800 ש"ח בתוספת מע"מ, כאשר אם התובעים יבצעו את התיקונים באמצעות קבלן משנה יש להוסיף 15% .

לעניין רטיבות ציין המומחה:
א. הגגות בוצעו בצורה שטוחה עם שיפועים סטנדרטיים מקובלים ובתקרת החדרים למטה לא נמצאו כתמי רטיבות או קילופי טיח המעידים על חדירת רטיבות מהגג לתקרה. הותקנו יריעות ביטומניות ללא סרגלי עיגון מתוך הכנה לבניה עתידית של השכנים. מצב האיטום נמצא תקין ולא נראה כי יש צורך בשינויים מאחר שאין חדירת רטיבות מהתקרה, וזאת כאשר מהמסירה חלפו 8 שנים. לא נמצאו התנתקויות של היריעות.
ב. ניקוז מהגג – המומחה לא מצא כי יש בעיה במיקום או באורך של צינורות הניקוז מהגג. הוא ציין כי אחד מהצינורות ממוקם סמוך לדלת הכניסה שנוצרה עקב השינוי המבני שביצעו התובעים. צויין כי בשטח זה קיימת היקוות מי גשם בחורף, ואין במים שיורדים מהגג כדי להשפיע על מצב הרטיבות בכניסה לדירה. כן צויין כי בקיץ השכנים מהקומה מעל נוהגים לנקז בריכה לילדים שהניחו על הגג דרך צינורות הניקוז והדבר יוצר רטיבות בכניסה. מכל מקום, מאחר שהשינוי המבני שתכננו וביצעו התובעים הוא שגרם להיקוות הרטיבות סמוך לכניסה, הרי שהארכת צינור הניקוז, עליה המליץ המהנדס אברהמי, צריכה להעשות על חשבונם.
במענה לשאלות ההבהרה של התובעים ציין המומחה כי נשמטה מחוות דעתו התייחסות לליקויי רטיבות בדירה, כלהלן:
ג. עיבוי ורטיבות בתקרות וקירות חדרים שנובעים מהזרמת מי הבריכה שעל הגג בחודשי הקיץ. הומלץ על הפסקת הזרמת המים מהבריכה לגג, אוורור הולם של החדרים, ועל ביצוע ניקוי ותיקונים פנימיים בדירה בקירות ובתקרות בהם נוצר עובש. סעיף זה לא נכלל בעלויות התיקונים מאחר שאינו באחריות הקבלן.
ד. קילופי טיח ורטיבות מעל הפנלים בחדרים ובמטבח, רטיבות שחודרת מהיסודות ועולה בצורה קפילרית בקירות החיצוניים ולצד הפנימי של הבית, עקב חוסר איטום מושלם בקירות המסד באורך 12 מ'. הומלץ על חפירה, ניקוי ואיטום ולאחר מכן כיסוי בקלקר והחזרת העפר.
העלות הכוללת של תיקון הליקויים הוערכה ב-24,020 ש"ח בתוספת מע"מ, ועוד 15% לקבלן משנה.

בשנת 2016, בטרם התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק, הגישו התובעים בקשה לאישור ביצוע תיקון נזקי רטיבות בסך של כ- 200,000 ₪. התובעים טענו כי בעיית הרטיבות בדירה החמירה מאד, והגישו דו"ח של שוקי חכמון מ"תרמוגולד" מיום 16.2.16, חוות דעת עדכנית של המהנדס ארז אריה מיום 18.12.16 ודו"ח בדיקת רטיבות של מכון התקנים מיום 27.12.16.
 
בהתאם להחלטת בית המשפט, כי מדובר בהרחבת חזית, הוגש כתב תביעה מתוקן בו נטען לבעיית רטיבות שעלות תיקונה הוערכה בסך של 245,700 ₪ בהתאם לחוו"ד  מומחה ולהצעת מחיר לתיקון פגמי הרטיבות.

כן נטען לירידת ערך של הבית בסך של 172,500 ₪, בנוסף על הנזקים הקודמים שנתבעו, כך שסה"כ התביעה מגיעה למעל 500,000 ₪.
התובעים העמידו את התביעה על 245,700 ₪ לצרכי אגרה.
 
הוגשו כתבי הגנה מתוקנים ע"י הנתבעות.

דניה טענה להתיישנות חלק מהטענות החדשות, ולכך שהטענות לרטיבויות ולבעיות באיטום נדחו ע"י מומחה ביהמ"ש אשר חוות דעתו התייחסה לכלל הליקויים ואף הופנו אליו שאלות בעניין זה.
נטען כי יתכן שהליקויים הנטענים הינם חדשים ונוצרו שנים לאחר מסירת הדירה ומקורם בעבודות פרטיות שבוצעו ע"י התובעים וללא קשר לדניה.

דניה צרפה חוו"ד מומחה מטעמה  - השמאי שי תירוש שטען כי לא נגרמה ירידת ערך לדירה.
כן צורפה חוו"ד עדכנית של המהנדס אמיל ברגינר.
 
חרש טענה כי מומחה ביהמ"ש פטר אותה ממרבית הטענות שהועלו ע"י התובעים, למעט מספר תיקונים מזעריים.
צורפה חוו"ד מטעם חרש בענין הריצוף ותקינותו.

ניתנה החלטה לבדיקה חוזרת של הדירה על ידי המומחה, כאשר התובעים נושאים בשכר טרחתו.

בחוות דעתו השניה מיום 8.5.17, לאחר ביקור מחודש 4/17 (להלן: חווה"ד השניה), ציין המומחה כי בהתאם להסכם המכר, היה פיתוח המגרש שסביב לדירה לרבות ביצוע התשתיות וחיבורן לתשתיות הפיתוח בפרוייקט, והפיתוח הצמוד במגרש, צריך להתבצע על ידי דניה.

המומחה מצא בדירה ליקויי רטיבות כלהלן:
רטיבות כללית בתחתית הריצוף של הדירה, כפי שעולה מחוות דעת מכון התקנים ובבדיקות שערך המומחה. בסלון, בקיר הדרומי והמערבי, נמצאו קילופי טיח מפוזרים מעל הפנלים עד גובה 1 מ'. נמצאה בקירות רטיבות באחוזים גבוהים.
בחדר השינה הסמוך לסלון והמהווה סגירה של חלק מהסלון בקיר גבס, המטבח ומבואת הכניסה, במעבר בין החדרים, בממ"ד, בחדר הבן אלישע ובחדר השינה – נמצאה אותה בעיה של רטיבות בקירות בחלקם התחתון ובין אריחי הריצוף, הנגרמת בשל הרטיבות שנאגרה בחול מתחת לריצוף ועולה לקירות.
בחדר השינה של התובעים נמצאו סימני עובש/עיבוי בהיקף גדול בקיר המערבי החיצוני וכן בחיבור הקיר והתקרה.

מבחינת הגורמים לתופעות המחמירות של הרטיבות בדירה ציין המומחה את הגורמים הבאים, כאשר אבחין להלן בין גורמים הקשורים במחדלים של דניה לאלה הקשורים בתובעים, בגורמים אחרים ו/או תקלות שאינן באחריות דניה:
גורמי רטיבות שבאחריות דניה:
פיתוח לקוי של שטחי הקרקע בחצר - מפלס הקרקע שסביב הבניין נמצא הפוך מהנכון, קיימות שקיעות של מפלס פני הקרקע בצמוד לקירות הבניין ועל כן נקווים מים סמוך לקירות וליסודות וחודרים למפלס שמתחת לריצוף. בחקירתו הנגדית ציין המומחה כי בחווה"ד הראשונה הזכיר את הצורך לאטום את היסודות אך לא את השקיעות במפלס הקרקע סביב הבניין, מאחר שתופעה זו התחזקה במהלך השנים בגלל העדר האיטום והמים שחלחלו פנימה.
חוסר איטום מושלם ו/או תקין ליסודות הדירה.
המומחה קבע כי יש לטפל באיטום יסודות הבניין בהיקף הדירה וכן להכשיר את מפלס פני הקרקע בחצר בשיפוע לכיוון הכביש.
צינור ניקוז מהגג מוביל מים המתרכזים תחת החלון והם מחלחלים ליסודות המבנה ומתחת לריצוף הסלון.
יש להאריך את צנרת הניקוז של הגג ולהרחיקה מהבניין.

גורמי רטיבות שבאחריות התובעים ו/או השכנים שמעל:
המומחה ציין כי עבודות הבניה שביצעו התובעים כתוספת להרחבת הדירה בוצעו בחוסר מקצועיות וחוסר השלמה, ותרמו לא מעט להגברת תופעת הרטיבות.
צויין כי חלון ויטרינה שנבנה על ידי התובעים בסלון, במקום חלון קטן יותר שהיה קיים, בוצע באופן לא מקצועי ונותרו חללים בין המשקופים לקירות שדרכם חודרת רטיבות.
קיים בקיר הסלון מזגן שמשחרר מים המתנקזים לפני הקרקע וחודרים ליסודות המבנה.
בחדר הבת נמצא כי סורג שהתקינו התובעים על החלון יוצר כליאה של מי הגשמים בין החלון לסורג באופן שאינו מאפשר גלישה החוצה, והם מחלחלים לקיר הסמוך.
נמצאה במטבח ביציאה לחצר האחורית שבה יצרו התובעים חדר שירות במקום מרפסת, רטיבות בתקרות בחיבור הקיר הישן עם קירות הבניה החדשה, עקב סדק שנוצר בין הבניה המקורית לתוספת.
בשטח החצר סביב לדירה נמצאו מזגנים מטפטפים, הן של התובעים והן של השכנים מעל, המרטיבים את הקירות ושטח הקרקע הסמוך להם בשלושה מצדדי הבניין. קידוחים של צנרת המזגנים בשתי הקומות לא נאטמו בראוי ומחדירים רטיבות.
כמו כן נמצאו חוסרים בחיפוי החיצוני של הקירות, חלקם עקב הינתקות אריחי חיפוי וחלקם עקב חוסר בחיפוי - בתוספת שביצעו התובעים.
המומחה ציין כי עולה מחוו"ד ברגינר משנת 2016, שבעת ביקורו בדירה הבחין כי מונה המים ממשיך לרוץ כאשר כל הברזים סגורים, והפנה תשומת לב התובעים לקיומה של דליפה בצנרת. אין מחלוקת, כי במועד לא ידוע ארעה תקלה בצנרת המים של הדירה שהתבטאה בדליפה של מים מתחת לריצוף (מאביק האמבטיה או מסיפון כיור נטילת ידיים, אשר הוחלפו ע"י חברת הביטוח של התובעים באפריל 2017). המומחה התרשם, כי תקלת צנרת זו גרמה להצפה של שכבת החול מתחת לריצוף, אשר התבטאה במדידות הרטיבות של מכון התקנים משנת 2016 שבוצעה מטעם חברת הביטוח של התובעים. המומחה העריך כי "התקלה בצנרת המים היוותה גורם כבד לעוצמתה של הרטיבות בשטחי הדירה". יצויין כי נוכח פרק הזמן הארוך שחלף מאז המסירה ועד לתקלות אלה בצנרת, מעל 10 שנים, אין לדניה אחריות על התקלות. המומחה קבע כי סביר שהתקלה בצנרת המים גרמה לשחרור מים בכמות גדולה, ומאחר שלא תוקנה מיידית, נותרה כמות המים כלואה מתחת לריצוף ללא אפשרות שחרור ועל כן המים עלו בקירות החדרים וגרמו לקילופים, עובש ורטיבות בקירות. המומחה ציין כי יש צורך להחליף את הריצוף בחלק מהחדרים, ולייבש את היתר, בהתאם למדידות אחוז הרטיבות בחול, וכי על התובעים למצות את זכויותיהם מול חברת הביטוח שלהם, כנזק עקיף הנובע מהתקלה בצנרת. התובעים לא גילו מיוזמתם את מלוא המידע העובדתי הרלוונטי לגבי תקלות צנרת אלה ותביעתם מול חברת הביטוח שלהם. בחקירתה הנגדית, התובעת אישרה בחצי פה כי חברת הביטוח ביצעה תיקון באביק האמבטיה ובסיפון הכיור, ואף פיצתה את התובעים בסך המגיע ל-30,000 ש"ח, ומכאן שהכירה בכך שהנזק שנגרם כתוצאה מהדליפה התת רצפתית היה גדול.

המומחה העריך את עלות ביצוע מכלול התיקונים הנדרשים בתחום הרטיבות, הכוללים איטום יסודות, ייבוש מפלס הריצוף, טיפול בקירות החדרים, טיפול בקירות חוץ, איטום בהיקף החלונות, סיוד הדירה, לרבות פיקוח, בסך של 109,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כאשר לביצוע ע"י קבלן משנה מטעם התובעים יש להוסיף 15%. כמו כן ציין כי נדרש דיור חלופי למשך 30 יום, סכום אותו אני אומדת ב-7,000 ש"ח בהתחשב בכך שמדובר במשפחה בה הורים ושלושה ילדים.

לכך יש להוסיף את הליקויים שאינם קשורים לרטיבות, שפורטו בחוות הדעת הראשונה, בניכוי כפילויות עם חווה"ד השניה, בסך 15,000 ש"ח + מע"מ, בתוספת 15% לביצוע ע"י קבלן משנה.

סכום התיקונים ושכ"ד הכולל הוא איפוא 154,712 ש"ח (כולל מע"מ).

לעניין ההתיישנות, התובעים הגישו את התביעה תוך תקופת ההתיישנות של שבע שנים ביחס למועד מסירת החזקה בדירה (נובמבר 2006 – יוני 2013). זאת, לאחר שנסיונותיהם לפתור את הבעיה מול דניה בדרכי שלום לא הועילו. בעת הגשת התביעה, לא היו התובעים מודעים לנזקים הגדולים יותר של הרטיבות שנוצרו במשך השנים עקב אי הטיפול באיטום היסודות ובפילוס שטח הקרקע סביב הבניין, וכאשר הבחינו בתופעות אלה, שהחמירו בשנת 2015, הגישו חוות דעת עדכניות וכן כתב תביעה מתוקן בהתאם להחלטת בית המשפט. לפיכך, בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, מדובר בנזק שטרם התממש ובעובדות שהתובעים לא היו מודעים אליהן בעת הגשת כתב התביעה המקורי, ועל כן התביעה לא התיישנה.

פיצוי בגין ירידת ערך
התובעים הגישו חוות דעת שמאי מטעמם, של המהנדס והשמאי ארז אריה, שביקר בדירה פעם נוספת בדצמבר 2015 וקבע כי לנוכח תופעת הרטיבות הקשה והממושכת בדירה, שלא נפתרה משך שנים ארוכות, הרי שקיימת ירידת ערך משמעותית לדירה, גם בהנחה שהליקויים יתוקנו באופן מערכתי כולל. השמאי העריך את שווי הדירה ללא ליקויי הרטיבות ב-2.3 מליון ש"ח, וציין כי על פי הפסיקה הוכרה ירידת ערך של 3%-10% מערך הדירה לפי חומרת ליקויי הרטיבות. השמאי העריך את ירידת הערך במקרה דנן בסך של 172,500 ש"ח.

מומחה בית המשפט ציין, לעניין ירידת ערך הדירה, כי ככל שיבוצעו התיקונים בהתאם להמלצותיו, ובעיית הרטיבות תיפתר, לא תיגרם ירידת ערך לדירה.

נראה לי כי קביעה זו הינה מעט מרחיקת לכת. בהינתן ההיסטוריה של רטיבויות קשות בדירה, ותופעות שאינן בנות תיקון כמו שינוי גוון באריחים עקב הרטיבות, סביר בעיני כי הקונה הממוצע יסכים לשלם עבור הדירה סכום נמוך משמעותית מהסכום שהיה מוכן לשלם עבור דירה זהה שאין בה היסטוריה של רטיבות קשה.

אני מעמידה את סכום ירידת הערך על 70,000 ש"ח.

חלוקת האחריות
המומחה התייחס למשקל היחסי של הגורמים שבאחריות התובעים, או גורמי תקלה אחרים, מול הגורמים שבאחריות דניה, כאשר כל הגורמים תרמו את חלקם היחסי לתופעת הרטיבות בכל שטחי הדירה, בקירות חוץ ופנים ותחת הריצוף, וכן לתופעות העיבוי והעובש.

המומחה מצא כי בשקלול מכלול הגורמים, חלקם של התובעים וגורמים חיצוניים הוא 60% וחלקה של דניה הוא 40%.

המומחה נחקר על חוות דעתו, הסביר היטב את שיקוליו ואת מסקנותיו לגבי מכלול הגורמים שתרמו להחמרת תופעת הרטיבות בדירה במהלך השנים.

חלוקת אחריות זו מקובלת עלי, באשר היא מהווה איזון ראוי בין הגורמים שבאחריות דניה לבין אלה שאינם באחריותה.

לפיכך אני מחייבת את דניה לשלם לתובעים סך של 61,885 ש"ח בגין עלות התיקונים ושכ"ד, סך של 28,000 ש"ח בגין ירידת ערך הדירה, ופיצוי על עגמת נפש בסך 15,000 ש"ח, בשל העדר התייחסות וטיפול הולמים לתלונות ולפניות החוזרות ונשנות של התובעים.

סך הפיצוי הינו איפוא 104,885 ש"ח.

כמו כן הוצאות משפט (חוות דעת מומחים) בסך 22,150 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח.

התביעה נגד חרש
לנוכח העיתוי המאוחר של הטענות שהועלו נגד חרש לפגמים באריחים, כאשר הדירה נמסרה בשנת 2006 והטענות הועלו לראשונה כלפי דניה בשנת 2008, וכאשר מומחה בית המשפט לא מצא כל פגם אינהרנטי באריחי הריצוף והחיפוי, ואף התובעת התבטאה ואמרה: "האריחים התקלקלו בגלל הרטיבות. הרטיבות שינתה את הגוון של האריחים" (פרוט' עמ' 36) - אני קובעת כי מקור הפגמים הינו באירועי הצפת ביוב ותקלות רטיבות אחרות שארעו במשך השנים שלא באחריותה של חרש, ועל כן אני דוחה את התביעה נגדה.

ניתנה לתובעים הזדמנות להסכים לדחיית התביעה נגד חרש בשלב מוקדם של ההתדיינות בתיק, אך הם סרבו לכך, והגדילו את הוצאות חרש.
התובעים ישאו בהוצאות חרש בסך 15,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ט, 28 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.