הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה 27

בפני
כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע

תובעת
ג.ס.י אבן בע"מ

נגד

נתבע
סאמי נאסר

פסק דין

בפני תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה בעילה חוזית , על סך 103,382 ₪.
התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק של שיש ואבן.
הנתבע הינו עוסק מורשה של "אבן ושיש אחים נאסר", המשווק אבן טבעית ושיש בעיר טירה.

בתביעה נטען כי ביום 17.4.14 סיפקה הת ובעת לנת בע לוחות שיש בסך כספי של 131,382 ₪ , כמפורט בתעודת משלוח מס ' 10027 .
התובעת טוענת כי עד למועד הגשת התביעה, שילם הנתבע על החשבון סך 28,000 ₪ בלבד, בשלושה שיקים.
לפיכך נטען כי על הנתבע לשלם ל ה את יתרת התשלום אותו הוא חב בסך 103,382 ₪ (קרן).
התובעת טוענת כי פנתה אל הנת בע מספר פעמים בכתב, בדרישה כי יפרע את חובו אך זאת ללא הועיל.

ניתנה לנתבע רשות להתגונן על פי בקשתו, בטענה כי התובעת הפרה את התחייבותה בהתאם להזמנה וסיפקה לו שיש פגום באופן חמור ביותר, שכן חלק ניכר מהשיש אשר התקבל אצל הנתבע הי ה שבור ומנופץ וחסר כל אפשרות שימוש.

לטענתו, בשל כך לא שולמה מלוא התמורה שאמור היה הנתבע לשלם לידי הת ובעת, אלא רק הסך של 28,000 ₪ עבור 37 לוחות שיש שנשארו אצל הנתבע. זאת, בהתאם לסיכום עם נציג המכירות של התובעת מר סבי בר (להלן: סבי).

הנתבע הציג תצלומים לפיהם עולה כי עם פתיחת שני הקונטיינרים שהגיעו לשטח עסקו של הנתבע, התגלה כי לוחות השיש המאוחסנים בהם הינם שבורים ובחלקם אף מנופצים לרסיסים.

הנתבע טוען כי פנה ל נציג התובעת בדבר השיש הפגום וז ה הודיע לו כי אין כל בעיה וכי הוא יכול לפרוק את השיש הפגום במחסניו, ובאשר ללוחות הפגומים הם יקוזזו ע"י הת ובעת בעת ההתחשבנות שתערך בין הצדדים לאחר מכן.
הנתבע טוען כי קונטיינר נוסף של מדרגות שלא התאים לצרכיו הוחזר בשלמותו לתובעת, וכן הועברו ע"י סבי לוחות שיש ממקום פריקתם בעסקו של הנתבע ללקוח אחר של התובעת, שיש ישראל, אשר שילם לתובעת עבורם 42, 259 ש"ח, בהתאם לתרשומת שנערכה ע"י סבי וחשבונית שהוצאה ע"י התובעת.

הנתבע טוען כי שילם עבור הסחורה שבה היה מעוניין, ואילו את יתר הסחורה השבורה ביקש מהתובעת לפנות מחצריו אך היא לא עשתה כן עד היום.

נשמעו עדויות מנהל התובעת, הנתבע וכן העד סבי בר שכבר אינו עובד אצל התובעת ושהוזמן ע"י בית המשפט.

מנהל התובעת לא היה יכול לשפוך אור על הסכמות הצדדים ועל היקף הנזק שהתגלה בעת פריקת השיש בעסקו של הנתבע.

עולה מעדותו כי ההזמנות וכן הסיכומים המאוחרים בוצעו על ידי סבי, ששימש כנציג התובעת. לא מובן לי נסיון התובעת להתנער מהסכמות אלה בדיעבד, תוך העלאת רמיזות שונות כלפי סבי וקשריו עם הנתבע , כאשר בעת קרות האירועים לא נעשה על ידה דבר שיערער את סמכותו של סבי, שדרכו בוצעה ההזמנה, להגיע להסכמות עם הנתבע.

מנהל התובעת הודה כי ביקר פעמיים בעסק של הנתבע וראה את הסחורה השבורה, אך לא הציג כל גרסה משלו לגבי היקף הסחורה השבורה (בתצהירו נכתב כי ראה "מספר לוחות שבורים" ש"עדיין ניתן להשתמש בהם", וזאת בניגוד גמור לתצלומים בהם ניתן להתרשם מהכמות הגדולה של שברי השיש שאין להם כל שימוש, בנוסף על לוחות שבורים חלקית שאף הם בוודאי אינם נמכרים במחיר מלא). מגרסתו עולה כי הוא עצמו לא הגיע להסכמות עם הנתבע לגבי סכום הקיזוז בגין הסחורה השבורה, כש מסעיף 8 לתצהירו עולה , לכאורה , כי הנתבע הסכים לרכוש את הסחורה השבורה ולשלם עבורה מחיר מלא. גרסה זו אינה זוכה לאמוני, שהרי ברי כי אף איש מקצוע ובעל עסק בר דעת לא יסכים לקבל שיש שבור לחתיכות ולא שמיש כשהזמין לוחות שיש שלמים.

מעדותו של סבי התרשמתי כי הגעת הסחורה למקום עסקו של הנתבע היתה בגדר הצעה שלו מטעם התובעת כדי שהנתבע יוכל לבדוק את הסחורה ולהחליט אם הוא מעוניין לרכוש אותה, ולא בגדר אספקה של הזמנה שבוצעה מראש. כן עולה ממנה, כי עצם נכונות הנתבע לפריקת השיש בשטח העסק שלו אינה מלמדת על הסכמתו לקבל ולקנות את מלוא משלוח השיש שהיה בקונטיינרים, ואשר התגלה כשבור בחלקו מיד עם פתיחת הקונטיינרים, אלא הפריקה היתה שלב ביניים כדי למיין את הסחורה ולהחליט מה ייעשה בה ומי יקנה את חלקיה השמישים.
אין מחלוקת כי קונטיינר המדרגות הוחזר לתובעת לאחר שהתברר עם פתיחתו כי סוג השיש , מבחינת הצבע והנימים , אינו מתאים לנתבע. ואכן, קונטיינר זה נלקח מהמקום ואין דרישת תשלום בגינו. סבי ערך תרשומת לפיה "כל המכולה של המדרגות חזר בחזרה" (נספח ד'1).

כך גם לגבי הלוחות שנלקחו והועברו ע"י סבי ללקוח התובעת שיש ישראל, אשר שילם לה עבורם.
לפי התרשומת שערך סבי, נלקחו מהמקום 16 לוחות ב-8.6.14, לאחר מכן נלקחו 4 בנדלים נוספים
(כל בנדל מכיל כ-8 לוחות), וצויין כי מחוץ לעסק ישנם עוד 37 לוחות שיילקחו ע"י שיש ישראל בהמשך השבוע. כן ציין סבי כי הסחורה בחוץ צולמה, וכי החשבון ייסגר ברגע שיילקחו הסחורות מהנתבע.

בתרשומת מיום 24.6.14 ציין סבי כי קיבל מהנתבע שלושה שיקים ע"ס 28,000 ₪ עבור 37 הלוחות שנשארו אצלו. (נספח ד'2).

עולה מן המקובץ, כי נלקחו ע"י שיש ישראל בסה"כ 10-11 בנדלים או כ-85 לוחות שיש.
ע"י הנתבע נלקחו ושולמו 37 לוחות או 4-5 בנדלים.
סה"כ מדובר ב-15 בנדלים ששולמו לתובעת ע"י שיש ישראל וע"י הנתבע.

בקונטיינרים היו סה"כ 18 בנדלים, לפי תצהיר הנתבע שלא נסתר (קונטיינר אחד הכיל 8 בנדלים והשני הכיל 10), ומכאן שהחוסר הוא ביחס ל-3 בנדלים. מעדותו של סבי ומהתמונות הרבות של השיש השבור שצולמו על ידי עובדו של הנתבע במקום לאחר הפריקה, עולה כי סביר בהחלט שהחלקים השבורים מגיעים ל-3 בנדלים, שהם החסרים בחישוב.

לפיכך אני קובעת כי שוכנעתי על פי מאזן ההסתברויות שהנתבע שילם עבור כל הסחורה השלמה בה היה מעוניין, בהתאם לסיכום עם סבי, וכי יתרת הסחורה שנותרה בשטח העסק שלו הינה סחורה שבורה בה לא היה מעוניין, לא התחייב בשום שלב לקנות אותה, וביקש מהתובעת לפנותה מהמקום, אך זו לא עשתה כן.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ט, 27 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.