הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה 26

בפני
כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע

תובע
אברהם גואטה

נגד

נתבעים

  1. מאיר משה
  2. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
  3. אנגלמן ובניו סוכנות לביטוח (1999) בע"מ
  4. אורי כהן

פסק דין

המחלוקת בתיק זה הינה בעיקרה שמאית.

רכבו של התובע מסוג ניסן נברה שנת ייצור 2008 מ"ר 4706064 (להלן: הרכב) נפגע בתאונת דרכים מיום 17.11.14 מרכבו של הנתבע 1, המבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן: המבטחת). אין מחלוקת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1 וכי על המבטחת לשפות את התובע על נזקיו.

כדי להעריך את הנזקים פנה התובע לנתבע 4 (להלן: השמאי כהן), אשר הנחה אותו לגרור את הרכב למוסך איטליאנו (להלן: המוסך). השמאי כהן בדק את הרכב ביום 18.11.14 ונתן ביום 10.12.14 חוות דעת לפיה ערך הרכב הינו 114,780, ערכו במצבו הניזוק הוא 45,900 ₪, כך שאומדן הנזק הוא 68,880 ₪. השמאי כהן קבע כי היקף הנזק הינו 46% מערך הרכב, ועל כן הוצע לתובע למכור את הרכב במצבו הניזוק לסוחר רכב (המוסך), ולתבוע מהמ בטחת את ההפרש בין ערך הרכב לבין ערך השרידים.

התובע מכר את הרכב למוסך במצבו הניזוק בסך של 41,000 ₪ (תחילה נערך הסכם מכר ע"ס 45,000 ₪ - נ/1 - אך לאחר שהוברר כי קיימת בעיה בגיר, שאינה קשורה לתאונה, הופחת המחיר המוסכם בין הצדדים ל-41,000 ₪ ). נערך בין התובע לבין המוסך הסכם למכירת הרכב (נספח א' לתצהירו ) על סכום זה (להלן: ההסכם). בהתאם להסכם, סכום התמורה הועבר לתובע ע"י המוסך ב-21.11.14.

לאחר הפניה של סוכנות הביטוח של התובע (הנתבעת 3) למבטחת, מיום 5.3.15, נבדק הרכב ע"י שמאי מטעם המבטחת במוסך בתאריך 19.4.15 כשהוא כבר מתוקן.

שמאי המבטחת, סולטאן סולטאן (להלן: השמאי סולטאן), קבע בחוות דעתו כי הרכב לא תוקן בהתאם לחוות הדעת של השמאי כהן, שכללה החלפת פח סף ימין, החלפת עמוד מרכזי ימין , החלפת מדרכה ימין, החלפת דשבורד, אלא בוצעו בחלקים אלה תיקוני פחחות בלבד, וגם הדשבורד תוקן. כמו כן מצא שחלק מהעבודות שכלל השמאי כהן בחוות דעתו אינן נחוצות לביצוע התיקונים – לא היה צורך בפירוק והרכבת הארגז, ובפו"ה של תיבת ההילוכים. כן קבע כי היה חיוב כפול על תקנה 309, וכי המחיר שנקבע לדלתות משומשות הינו מעבר למקובל.

כן ציין השמאי כי מבחינת משרד הרישוי, הבעלות ברכב באפריל 2015 עדיין רשומה על שם התובע, ועל כן יש להעריך את הנזקים בהתאם להערכת עלות התיקון בפועל.

מאחר שעדות התובע, שנתמכה בהסכם ובהעברת הסך של 41,000 ₪ על ידי המוסך לחשבונו עוד בנובמבר 2014 היתה מהימנה ולא נסתרה, ומאחר שהרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד, ולא קובע את הבעלות ברכב, אני מקבלת את גרסת התובע כי הרכב נמכר למוסך במצבו הניזוק בנובמבר 2014, וכי העברת הבעלות בוצעה רק כשנה לאחר מכן כי התובע ביקש להמתין לאישור המבטחת לגבי תשלום ההפרש בין התמורה שקיבל לבין ערך הרכב בטרם יעביר את הבעלות בו, ובסופו של דבר, לאחר שנואש מהמבטחת והחליט להגיש תביעה, העביר את הבעלות סמוך לפני הגשת התביעה. על כן, אין נפקות לשאלה כיצד ובאיזו עלות תוקן הרכב על ידי המוסך.

כפי שהעיד השמאי כהן, ועדותו היתה מהימנה וסבירה, סוחר רכב או מוסך, הקונה רכב פגוע לשימושו ולצרכי עבודה, יכול על פי שיקול דעתו לבצע בו תיקון מינימלי וזול כדי להשמיש אותו לצרכיו, ולא לבצע תיקון "לפי הספר" על פי חוות דעת השמאי, שנועד להחזיר את מצב הרכב לקדמותו.

לנוכח היקף הפגיעה ברכב והסיכון הבטיחותי האינהרנטי לפגיעות מרכב ושילדה, ברי כי התיקון שבוצע אינו התיקון שהיה התובע זכאי לדרוש מהמבטחת אילו נשאר הרכב בבעלותו ואילו התיקון נועד להחזיר את המצב לקדמותו.

חוות דעת השמאי סולטאן לא התיימרה לקבוע כי הרכב הוחזר למצבו טרם התאונה, אלא רק לסקור א ערך התיקונים שבוצעו בפועל. בנוסף, בכל הנוגע לחלקי רכב משומשים, לא התבסס השמאי סולטאן על מחירי השוק על פי סקר חלפים זמינים, אלא על תוכנת מחירון של חלפים חדשים, כשכל מחיר "נחתך" על ידו לשניים לצורך הערכת הערך של חלק משומש.

לפיכך, יש לבחון את חוות הדעת של השמאי כהן כבסיס להערכת הנזקים לרכב, אילו בוצע תיקון במטרה להחזירו למצבו הניזוק, שהוא הפיצוי לו זכאי התובע.

לעניין החלפת הדלתות והעבודות הקשורות בהן, הרי שמאחר שמדובר בדלתות משומשות, היה צורך לבצע עבודות התאמה של החלפת הריפוד הפנימי הקיים בהן לצבע התואם את הרכב, ובהתאם לכך את החלקים הנלווים לדלת (גומיות, פלסטיק סף).

לאחר שבחנתי את רכיבי חוות הדעת, שוכנעתי בנחיצותם, למעט פו"ה של תיבת הילוכים שאינה קשורה לתאונה, החלפת הדשבורד שניתן היה לתקנו, וכלילה כפולה (בטעות) של תקנה 309. לפיכך יש להפחית מחוות הדעת סך של 6,100 ₪.

אין מקום לכלול מע"מ כאשר מדובר ברכב עבודה של התובע.

לפיכך ערך הנזקים שנגרם לרכב עומד על 37,743 ₪. לכך יש להוסיף ירידת ערך של 22,382 ₪, בהתאם לקביעת השמאי כהן, ועל כן סך הנזק הוא 60,125 ₪.

לעניין חוות דעת השמאי, התובע טען כי שילם 2,220 ₪ כולל מע"מ, והציג מסמך "חיוב שכר טרחה" של השמאי כהן על סכום זה, שאינו בגדר חשבונית המעידה על תשלום.

המבטחת "קצבה" את שכ"ט השמאי ששולם לתובע, על פי שיקול דעתה, ב-800 ₪ בלבד.
סכום זה נראה לי נמוך מדי. אני מעמידה את סכום שכ"ט השמאי לו זכאי התובע (לא כולל מע"מ) ע"ס 1,500 ₪.
הנזקים הלא ממוניים הנטענים ע"י התובע לא הוכחו.

לפיכך סכום הפיצוי לו זכאי התובע הינו 61,625 ₪.

המבטחת שילמה לתובע סכומים המסתכמים ב-39,512 ₪, ועל כן עליה להוסיף ולשלם לתובע סך של 22,113 ₪.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.15.

כמו כן אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

התביעה נגד נתבע 4 נדחית מחוסר עילה. לא הוכח כי היה עיכוב בהגשת חוות דעת של השמאי כהן לסוכנות הביטוח הנתבעת 3.
התובע ישא בהוצאות הנתבע 4 בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ז תשרי תשע"ט, 26 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.