הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה 25

בפני
כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע

תובעים

  1. מנשה סוויד
  2. שלום סוויד

נגד

נתבע
בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

התובעים הינם אחים.

התובע 2 (להלן: שלום) עבד בבנק הנתבע (להלן: הבנק) בתפקידים שונים משך 35 שנים, עד לפרישתו בשנת 2014.

התובע 1 (להלן: מנשה) עבר בצעירותו הלם קרב ואובחן כלוקה בסכיזופרניה, בגינה מטופל תרופתית. הוא מקבל קצבת נכות מהמל"ל בשיעור 75%, מצבו הנפשי יציב והוא מתגורר מרצונו בקהילה תעסוקתית מוגנת ומנהל את ענייניו באופן עצמאי.

היחסים בין האחים הינם מצוינים ושלום סייע רבות למנשה לאורך השנים בניהול ענייניו.

בתביעה נטען כי התובעים ניהלו חשבון משותף בבנק, כאשר תחילה שימש שלום כמיופה כח בחשבון על שם מנשה, ומשנת 2010 ואילך, הצטרף שלום למנשה כשותף בחשבון (להלן: החשבון).

בהתאם לתנאי הניהול בחשבון, היתה לתובעים הרשאה הדדית, לפיה כל אחד מהם יכול לת ת הוראות בחשבון והוראתו מחייבת ללא צורך באישור השותף האחר.

נטען כי בשנת 2011 נמכר נכס של הורי התובעים, וכספי התמורה הועברו לחשבון.
נטען כי ב-3/16 נרכשה דירת מגורים ע"י שלום וסך של 340,000 הועברו מהחשבון לידי המוכר.
לאחר מכן נותר בחשבון סך של 545,000 ₪.

בחודש 4/16 ביקש שלום להשקיע את הכספים הנותרים בקופ"ג על שמו כאשר מנשה אמור להיות המוטב בקופת הגמל, זאת בהתחשב בכך שרק שלום עמד בתנאים הנדרשים לצורך ניהול קופ"ג.
שלום נתן הוראה מקוונת להעברת 500,000 ₪ מהחשבון לקופ"ג על שמו, אך ההוראה לא בוצעה ע"י הבנק.

לאחר בירור של שלום מול הבנק בדבר אי ביצוע הפעולה, החל הבנק להעמיד דרישות שונות לקבלת הסכמת מנשה לביצוע הפעולה, ולבסוף אף דרישה כי שני התובעים יתייצבו בבנק לצורך מסירת הבקשה להעברת הכספים.

כאשר הגיעו התובעים לבנק פנתה אל מנשה מנהלת הבנק – גב' אילנה גלבוע (להלן: אילנה) בנוכחות מנהלת המחלקה הגב' אורית שם טוב (להלן: אורית), ושאלה אותו אם ברצונו להשאיר הכספים בחשבון – והוא השיב בחיוב.  לאחר מכן נשאל ע"י שלום אם הוא מעונין בהעברת הכספים לקופ"ג וגם על כך השיב בחיוב. במצב זה ביקשה מנהלת הבנק להתייעץ עם הלשכה המשפטית ולאחר הייעוץ הודיעה כי לא תעביר את הכסף מהחשבון.

התובעים טוענים כי חשו עלבון והשפלה וכן חוסר אונים מול התנהלות הבנק שלא הוסברה.
הוגשה ע"י שלום תלונה לפניות הציבור של הבנק, אך הבנק עמד בסירובו.

למחרת הגיעו התובעים שוב לבנק ובמעמד זה נמסר להם שהתקבלה הנחיה מהמחלקה המשפטית לפיה לא ניתן לבצע כל פעולה בחשבון המשותף, ובמצב זה החל מ-23.5.16 נחסם החשבון.
עוד הוברר כי לא ניתן לבצע פעולות באינטרנט וכרטיס האשראי נחסם והכסף הופקד בפקדון שקלי בריבית נמוכה ביותר, ללא קבלת אישור התובעים.

התובעים ביקשו לסגור את החשבון אך בקשתם לא נענתה ושלום נדרש להמציא אישור רפואי בדבר מצבו הנפשי של מנשה או לבקש בבית המשפט צו למינוי אפוטרופוס.

נטען כי במכתב שהופנה לשלום ע"י מנהלת הסניף אילנה נכתב כי לאחר הפגישה בה נכח מנשה התרשמות נציגי הבנק היתה כי הוא אינו צלול ואינו מסוגל לדאוג לענייניו ונדרש מינוי אפוטרופוס.

שלום העביר לבנק אישור רופאה פסיכיאטרית המטפלת במנשה, ואישור עו"ס של הקהילה במסגרתה עובד מנשה, לפיהם מנשה כשיר לנהל את ענייניו הכספיים, אך ללא הועיל.

נטען כי בחודש 6/16 הוחלפה מנהלת המחלקה אורית במנהל חדש – חגי סעדון (להלן: חגי) ושלום פנה שוב לסניף בבקשה לסגירת החשבון והעברת הכספים לבנק אחר.

נטען כי התובעים נדרשו להגיע שוב לבנק לחתימה על הבקשה ורק ביום  5.7.16 הועברו רוב הכספים לחשבון משותף בבנק הפועלים, וביום 17.7.16 נפרעה ההלוואה – אך החשבון לא נסגר עד היום.

נטען כי נציגי הבנק הגיעו למקום מגוריו של מנשה ושוחחו עימו ועם מנהלת המקום תוך שהם מזהירים אותם מפני השתלטותו של שלום על החשבון וריקון החשבון.

כן נעשתה פניה לבנק הפועלים, בו נפתח החשבון החדש, ונאמר כי מנשה הינו "חוסה" ו"אינו מסוגל לנהל ענייניו".

נטען כי רק ב-25.8.16 התקבלה התייחסות הבנק לתלונה, לאחר מעורבותו של המפקח על הבנקים, מבלי שניתן מענה ענייני לטענות התובעים.

נטען כי התנהגות הבנק כלפי התובעים היתה מבזה ומשפילה וכי ההתייחסות למנשה כחוסה וכמי שאינו מסוגל לנהל ענייניו התקבלה ללא בדיקה נאותה ועל סמך התרשמות מנהלת הבנק בלבד.

נטען כי אמירות נציגי הבנק כי שלום פועל במטרה לרוקן החשבון הינן בבחינת לשון הרע ויש בהן להשפילו ולבזותו.

נטען כי הפניה לגורמים אחרים – מהווה פגיעה בפרטיות ובסודיות הבנקאית.
כן נטען כי הפניה לבנק הפועלים גרמה לקשיים בניהול החשבון החדש.

התובעים טענו כי נזקיהם בגין פרסומים פוגעניים, הפרת חסיון בנקאי ומניעת רווח בתקופה בה נחסם החשבון, מאחר שניתן היה להשקיע את הכספים בחשבון ני"ע, הינם בסך 502,550 ש"ח.
 
הבנק טען כי פעל בתום לב ובהתאם לחובת הזהירות המקצועית המוטלת עליו.

נטען כי עד שנת 2010 היה מנשה בעל החשבון לבדו, ולאחר מכן שלום הצטרף כשותף. נטען כי משיחות שהתקיימו עם התובעים במהלך האירועים נשוא התביעה הוברר שהכסף שהוכנס לחשבון הגיע מכספי ירושה שרובם יועד למנשה, וחלקו של האח השוהה בחו"ל הועבר אליו.
כן הוברר ששלום צורף לחשבון כבעלים משותף בכדי לעזור למנשה לנהל את הכספים.

לגבי הבקשה להעברת הכספים לקופ"ג שהועברה ע"י שלום, נטען כי היות ומדובר בהעברת סכום משמעותי לחשבון על שם אחד מהם בלבד, נדרשה נוכחות שני השותפים והסכמתם. נטען כי כאשר ענין זה נאמר לשלום, הוא התפרץ וציין כי מנשה נמצא בהוסטל ואינו מבין בענייני כספים.
לאור זאת עלה בבנק חשש כן ואמיתי כי שלום פועל ללא ידיעתו ו/או הבנתו של מנשה.

נטען כי בפגישה שהתקיימה בנוכחותו של מנשה אמנם התרשמו נציגי הבנק כי מנשה אינו כשיר מבחינה משפטית לביצוע הפעולה המבוקשת. נטען כי גם בפגישה זו נהג שלום באורח תוקפני ומאיים, וניסה להכניס מילים לפיו של מנשה ולגרום לו לומר כי הוא מסכים להעברה.

נטען כי במצב זה סרב הבנק, על פי ייעוץ המחלקה המשפטית שלו, לביצוע הפעולה עד לקבלת צו שיפוטי/מינוי אפוטרופוס או אסמכתא אחרת לכך שמנשה מסכים לפעולה.

נטען כי שלום ניסה פעם נוספת לבצע את הפעולה שלא באמצעות הסניף, מה שהגביר את חשדם של נציגי הבנק.

נטען כי כדי למנוע פעילות חריגה בחשבון שעלולה לפגוע במנשה, הוגבלה הפעילות בחשבון כך שניתן היה לבצע רק פעולות סבירות ושוטפות.

נטען כי שלום העביר לבנק מסמכים ביחס למצבו של מנשה אך לא היתה בהם התייחסות לכושרו לקבל החלטה מסוג זה, ורצונו בביצוע הפעולה המבוקשת.

נטען כי נערכה פגישה בהוסטל בו מתגורר מנשה, בהסכמתו ובנוכחות מנהלת המקום ועו"ס. באותה פגישה אמר מנשה כי הכספים בחשבון שייכים לו והינם רכושו היחיד וכי הוא אינו מסכים להעברת 500,000 ₪  לשלום.
נטען כי בנסיבות אלה לא היה מקום לקבלת בקשתו של שלום.

נטען כי לאחר שהתבקשה העברת הכספים לחשבון משותף אחר ולאחר שסולקה הלוואה בחשבון, הועברה יתרת הכספים בהתאם להוראת התובעים.

נטען כי לאור החשש שמטרת העברת הכספים לבנק אחר הינה לעקוף את החלטת הבנק תוך פגיעה בזכויותיו של מנשה, עדכן מנהל הבנק את מנהלת סניף בנק הפועלים באירועים שקדמו להעברת הכספים אליהם ובסירובו של הבנק להעביר הכספים לקופ"ג ע"ש של שלום לבקשתו של שלום.

לענין חסימת כרטיס האשראי נטען כי הדיווח על חסימת כרטיס האשראי נעשה באופן מיכוני ולא במכתב לחברת האשראי.
הוכחשו הטענות לפרסום לשון הרע ונטען לפעולה בתו"ל ולפי ההגנות הקבועות בחוק.
כן הוכחשה פגיעה בפרטיות או בסודיות ונטען כי הבנק פעל בהתאם לחובות המוטלות עליו.
נטען כי שלום עצמו פנה לתקשורת בענין מקרה זה והביא את הדברים לידיעת הציבור, כך שאין מקום לטענת פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע ולפיצוי הנדרש בגינן.

כן הוכחשה הדרישה לפיצוי בגין אובדן רווח שהיה עשוי לנבוע מהשקעה במניות הינה ספקולטיבית.
נטען לאשם תורם של שלום, בכך שהוא אשר הציג את מנשה כחסוי וכמי שאינו מבין בענייני כספים.
כן נטען כי ניתן היה להעביר את הכספים לחשבון משותף אחר ובכך להקטין את הנזק הנטען.
 
מטעם התובעים העידו הם וכן האח השלישי יוסי.
מטעם הבנק העידו חגי ואורית, וכן הוזמנו לעדות לבקשת התובעים המנהלת אילנה והפקידה דנה לבייב.

דיון 
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והתרשמתי אישית ממנשה, בעת עדותו, וכן מהתרשומות שערכו נציגי הבנק בעת הפגישות עם מנשה ומהמסמכים שהוצגו בעניינו, אני קובעת כי הזהירות שנקט הבנק היתה מוצדקת מטעמים ענייניים, שכולם נעוצים בצורך להגן על מנשה מפני החשש כי כספים בסכום גדול, שהיו שייכים לו כחלקו בירושת הוריו, יועברו לשליטתו הבלעדית של שלום, ויוצאו מחזקתו ומטווח שליטתו של מנשה.

אין מחלוקת כי ביצוע הפקודה שנתן שלום היה מרוקן את החשבון כמעט מכל תכולתו, וזאת כאשר החלק של מנשה בירושה, בחלוקה שוויונית בין האחים, היה כ-600,000 ש"ח, היינו יותר מהסכום שנשאר בחשבון. קל וחומר, כאשר מנשה העיד ושלום אישר, כי סוכם ביניהם שגם חלקו של שלום בירושה יועבר למנשה, מאחר ששלום הינו אמיד ואילו מנשה זקוק להבטחת קיומו למקרה שיוותר בחיים לאחר פטירת שני אחיו. בפועל, לאחר העברת חלקו של האח יוסי, המתגורר בחו"ל, אליו מהחשבון, והעברת תשלום שביצע שלום לרכישת דירה עבור עצמו, נותר בחשבון רק סך המהווה פחות מחלקו של מנשה בירושה.

בנסיבות אלה, בצדק דרש הבנק לקבל הסכמה של מנשה בכתב או בפגישה פנים אל פנים בבנק. אני מקבלת כמהימנה את עדות אורית ואילנה, כי שלום היה מי שמסר לבנק כי מנשה מתגורר בהוסטל ואינו יכול לדבר בטלפון וכי אינו מבין בענייני כספים (סעיף 11 ונספח 5 לתצהיר אורית, עדות אילנה בעמ' 25 ש' 1-2). מידע זה שנמסר ע"י שלום רק חידד את הצורך בנקיטת אמצעי זהירות ע"י הבנק, שימנעו שימוש בכספים השייכים למנשה ללא הסכמתו או ללא הבנתו את מהות הפעולה המתבצעת ע"י אחיו.

אני מקבלת את עדויות נציגות הבנק אורית ואילנה, הנתמכות בתרשומות שערכה אורית מיד לאחר הפגישה (נספחים 4-5 לתצהירה), כי בפגישה שנערכה ביניהן לבין התובעים, התרשמו נציגות הבנק כי מנשה אינו מבין את מהות הפעולה המבוקשת ע"י שלום, אינו מבין כי העברת הכספים לקופת גמל על שם שלום משמעה שאין לו יותר שליטה בהם, לרבות שליטה משותפת, וכי אינו מבין את ההבדלים בין חשבון משותף לבין היותו מוטב בקופת גמל על שם שלום (כאשר ברי כי בעל קופת הגמל – שלום – יכול ל תת למנהל הקופה הוראה לשינוי המוטב, מבלי שתהיה למנשה אפשרות לדעת או למנוע זאת).

דבריו של מנשה כפי שנאמרו בבנק ואף בבית המשפט ביחס לזכויות בכספים ולפעולות האמורות לבתבצע בהם היו לעתים סותרים, כאשר מצד אחד הביע אמון מלא בשלום, ומצד שני אמר כי הכספים שייכים לו – למנשה וכי קופת הגמל היתה אמורה להיות משותפת (עמ' 14 ש' 7-21; עמ' 15 ש' 6-7).

בדברים אלה אין לראות הסכמה מודעת להעברת הסכום שבחשבון, כמעט במלואו, לחשבון על שם שלום בלבד, בו אין למנשה כל יכולת פעולה או שליטה. לא מצאתי כי השאלות שנשאל מנשה ע"י נציגות הבנק חרגו מנסיון לברר באופן אובייקטיבי ובוחן את רצונו ואת הסכמתו ביחס לפעולה המבוקשת, כמו גם לעמוד על מידת הבנתו של משמעות פעולה זו ותוצאותיה.

התרשמתי כי קושי נוסף נבע מהתרשמות הבנק, ששלום מפעיל לחץ רב, הן על נציגי הבנק והן על מנשה, לאשר את הפעולה, דבר שהתבטא בהרמת קול בשיחות הטלפוניות ובמפגשים, איום בתביעה משפטית, הגשת תלונה לפניות הציבור של הבנק, ואמירות חריפות בנוכחות מנשה כגון: "מה זה, תחקיר בטחוני?!", תוך הכנסת מלים לפיו (נספח 4 לתצהיר אורית), התנהגות אשר היתה עלולה להניע את מנשה לתת הסכמה מילולית רק מחמת הלחץ.

התרשמתי כי שלום חש עלבון וזלזול בכבודו ובכבוד אחיו עקב אמצעי הזהירות שנקט הבנק, ותחת לגלות הבנה והערכה לגישה הזהירה שנקט הבנק, כמי שהיה בעצמו עובד המערכת הבנקאית שנים רבות, בחר לייחס לבנק כוונות להשפיל את התובעים ולרמוס את זכויותיהם כלקוחות הבנק, וזאת ללא הצדקה.

אציין כי דווקא האמון המלא של מנשה בשלום, שהתבטא ע"י מנשה לאורך כל הדרך, לא היה אמור "להרגיע" את הבנק אלא לעורר יתר זהירות מצידו, עקב החשש מניצול אמון זה לרעה.

לפיכך, לא מצאתי כי הבנק הציב קשיים בלתי מוצדקים או העלה דרישות בלתי סבירות, כאשר לאחר הפגישה דנן עם מנשה וההתרשמות הבלתי אמצעית ממנו ומתשובותיו, דרש במכתב מיום 2.6.16 כי ימונה לו אפוטרופוס וכי אם ימונה שלום כאפוטרופוס, תינתן הוראה של בית המשפט לגבי אופן חלוקת הכספים בחשבון בין השותפים. כן נאמר לשלום כי הבנק מוכן לבחון אסמכתא שתניח את דעת הבנק לגבי הסכמתו המודעת של מנשה לפעולה.

המסמכים שמסר שלום, בשלב זה, לבקשת הבנק, ביחס למצבו הנפשי/קוגניטיבי של מנשה, אשר נערכו על ידי הרופאה הפסיכיאטרית המטפלת בו ועל ידי העו"ס מהקהילה התומכת, לא פתרו את הקושי ולא הסירו את החשש, שכן מה שנאמר בהם הוא כי מנשה מנהל את חשבון הבנק שלו ואת ענייניו הכספיים באופן עצמאי, אך אין בהם התייחסות לכך שבמקרה דנן אין מדובר בהוצאות לצורך עריכת קניות במכולת, תשלום דמי שכירות או כל פעולה כספית שגרתית אחרת שנהג מנשה לבצע , אלא בקבלת החלטה בעלת משמעות כספית מרחיקת לכת לגבי מכלול הכספים שקיבל בירושה מהוריו ואשר מהווים משענת הבטחון היחידה להבטחת עתידו של מנשה (פרט לקצבת המל"ל ולקצבת קרן "מבטחים" בסכומים חודשיים נמוכים של כמה אלפי ש"ח).

במחצית חודש יוני 16' נכנס חגי לתפקידו הניהולי במקום אורית, ולאחר שקיבל ממנה את המידע הרלוונטי, ביקש לברר אישית את עמדת מנשה ומידת הבנתו לפעולה המבוקשת, באופן אובייקטיבי ונקי מלחצים. על כן יזם חגי מפגש ביום 29.6.16 עם מנשה בקהילה התומכת בה התגורר, בו נכחו גם המנהלת והעו"ס של הקהילה, ופקידת הבנק דנה. המפגש תואם עם מנהלת הקהילה כשעה לפני עריכתו. לא מצאתי כי יש בעריכת המפגש עם מנשה, ללא יידועו מראש וללא נוכחותו של שלום, משום חריגה מהתנהלות בנקאית תקינה או משום פגיעה בפרטיות, שכן רק בדרך זו היו נציגי הבנק יכולים להתרשם, באופן ישיר ונטול השפעות זרות ככל הניתן, מרצונו ומידת הבנתו העצמית של מנשה.

גם במפגש זה מסר מנשה תשובות שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו, ואשר חיזקו את ההתרשמות כי אינו מוכן שהכספים יצאו משליטתו.

במפגש אמר מנשה לחגי (פרוטוקול סיכום פגישה – נספח 3 לתצהיר חגי) כי הכספים בחשבון שייכים רק לו, כי אין לו נכסים אחרים, כי שלום הצטרף לחשבון כדי לסייע בניהולו, כי הפעולה המבוקשת היתה העברת 90,000 ש"ח ולא 500,000 ש"ח (הערה: נראה כי התכוון לפעולה של החזר הלוואה שנלקחה בחשבון, שאינה קשורה להעברה לקופת הגמל), וכי אינו מסכים להעביר 500,000 ש"ח לשלום ושלום לא אמר לו על כך. מהשיחה עלה כי הוא אף לא היה מודע להעברות כספים קודמות מהחשבון.

לפיכך, התחזקה עמדתו של חגי, שמסר את ממצאיו לבנק, כי אין לאפשר ביצוע ההעברה.

אשר לטענה, כי במפגש עם נציגות הקהילה התומכת השתמש חגי בביטוי "חוסה" או "חסוי" ביחס לשלום, אני קובעת כי אין בהן משום לשון הרע אודותיו, מאחר שגם אם נאמר ביטוי כזה הוא נאמר בקונטקסט של שיח פתוח ביחס למנשה וגדר מעמדו בקהילה וללא ייחוס כל מידע לעצמו בהקשר זה, שאינו מצוי ברשות נציגות הקהילה.

לאחר פגישה זו, התובעים ביקשו לראשונה, באמצעות שלום, ביום 5.7.16 לסגור את החשבון ולהעביר את הכספים לחשבון בבנק הפועלים שבבעלות משותפת של התובעים, והבנק נעתר והעביר את הכספים בהתאם לבקשת התובעים, לאחר פרעון ההלוואה בחשבון.

לא מצאתי כי במסירת המידע ע"י חגי לגבי השתלשלות העניינים שקדמה לסגירת החשבון למנהלת סניף הבנק הנעבר היה משום הפרת חסיון בנקאי, שכן מסירת המידע היתה לצורך ענייני של מניעת עקיפת ההחלטה הבנקאית ע"י בנק שאינו מודע להשתלשלות הדברים הקודמת, ולשם הגנה על עניינו של אחד מבעלי החשבון המשותף.

חובת הזהירות של הבנק כלפי הלקוח, במקרה זה מנשה, לא הסתיימה ברגע קבלת הבקשה להעביר את הכספים לחשבון משותף בבנק אחר, והצעד המעשי הנגזר ממנה, בהינתן העובדות שפורטו לעיל והחשש להוצאת הכספים משליטת מנשה, היה הצורך להביא את המידע העובדתי ואת "תמרור האזהרה", שהתגבשו אצל הבנק, לידיעת הבנק הנעבר (נספח 6 לתצהיר חגי).

חגי הבהיר, ועדותו לא נסתרה, כי אם בכל שלב קודם היה שלום מבקש להעביר את הכספים לחשבון על שם שני התובעים בבנק או מוסד פיננסי אחר, היתה הבקשה נענית בחיוב.

כמו כן העידו נציג הבנק, ועדותם לא נסתרה, כי חסימת החשבון נועדה למנוע פעולות של העברה חד צדדית של הכספים לחשבון על שם שלום וריקון החשבון מתוכן, וכי אילו ניתנו הוראות לביצוע פעולות שנדרשו למחיה שוטפת וכיו"ב, היה הבנק מבצען ללא היסוס.

לא מצאתי מקום להידרש לכספים שנמשכו או הועברו בעבר מהחשבון על פי הוראת שלום, הן מאחר שהדבר היה בתקופתם של מנהלים קודמים, והן משום שאי נקיטת אמצעי זהירות ע"י הבנק בעבר, אינה מחייבת, או אף מצדיקה, את אי נקיטתם בנקודת הזמן העומדת לבחינה שיפוטית בתיק זה.

לפיכך לא מצאתי כי הבנק הפר את חובותיו כלפי הלקוחות-התובעים, או כי פגע בחסיון הבנקאי שלהם, או כי פרסם אודותיהם לשון הרע.

אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים בהוצאות הבנק בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ט, 25 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.