הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה 21

בפני
כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע

תובעים
יונה ניסים

נגד

נתבעים

  1. איילת סויד
  2. יוסי שרביט
  3. מכון אדיר בע"מ

פסק דין

התובע רכש מהנת בעת 1 (להלן: איילת) ביום 5.5.16 רכב מסוג סקודה יטי מודל 2011 (להלן: הרכב).
הנתבע 2 (להלן: יוסי) שימש כשלוח של איילת לצורך הצגת הרכב, ניהול המו"מ וביצוע עיסקת המכר.
בטרם הקניה ביצע התובע בדיקת קניה לרכב במכון הנתבע 3 (להלן: המכון).

אין חולק, כי התובע פנה ליוסי לאחר שפורסמה על ידי יוסי מודעה למכירת הרכב, וכי נמסר לו ע"י יוסי כי מצב הרכב מצוין וכי הוא מועמד למכירה עקב זכאותו של בעל הרכב (בעלה של איילת, שיוסי הציג עצמו כחתנו) לרכב חדש אחת לכמה שנים בשל מוגבלות ממנה סובל.

ביום 5.5.16 נערכה לרכב בדיקה במכון, בו נמצאו מספר ליקויים במנוע: "רעש מערכת תזמון ושסתומים, נזילות שמן, לבדוק תצרוכת שמן בנסיעה, סימני נזילה ממשאבת מים". כן נמצאו ליקויים בעלי משמעות נמוכה במרכב – "תיקון כנף קדמי שמאלי המחוברת עם ברגים, תיקון דלתות קדמיות ימין שמאל, תיקון מכסה תא מטען, פגיעות פת ופגמים בצבע סביב, הוחלפה שמשה קדמית".

באותו יום נחתם הסכם המכר, ובו הוצהר ע"י המוכר כי הרכב לא היה מעורב בתאונה שגרמה לירידת ערך מסחרי ת. יוסי חתם על ההסכם בשם איילת.

התובע ט וען, כי 4 ימים לאחר מכן , כאשר התניע את הרכב , נדלקו נורות אזהרה שונות (נורת מנוע ונורת EPC) וריח של דלק נדף מהמזגן.
התובע פנה ל יוסי והלה טען כי כנראה נשפך דלק מטנק הדלק בתדלוק האחרון.
התובע פנה ביום 18.5.16 למוסך איציק ודיצר – מוסך מורשה של סקודה, בו טופל הרכב באופן שוטף עובר למכירתו. מנהל השירות במוסך סבר שהינו יוסי - ה שלוח של איילת, ולכן שאל אותו מדוע הוא מגיע שוב לאחר שבביקור הקודם לא תיקן את המנוע בשעה שידע כי הינו תקול.
התובע לא הבין את פשר העני ין, ורק בהמשך , לאחר בדיקות נוספות, הבין כי המנוע של הרכב אכן לא תקין ויש צורך בהחלפתו.
נמסר לתובע, כי עוד בביקורים קודמים בשנת 2015 היו בעיות במנוע (רעשים במנוע, רכב לא סוחב), וכי ביום 2.5.16 – סמוך לפני מכירת הרכב – הגיע הרכב למוסך עקב בעיות במנוע אך בסופו של דבר לא בוצע כל תיקון במנוע, לב קשת הלקוח. הוצג תדפיס של המוסך המטפל שהוצא לבקשת התובע, בו צויין כי ביום 2.5.16, כשהרכב היה ב-152154 ק"מ, הוכנס הרכב עם תלונה "רכב מאבד מים", וצויין בהמשך: "לא תוקן".

התובע יידע את יוסי בעניין (קיים תמליל השיחה) וכן פנה ביום 6.6.16 למכון הבדיקה מ.מ.מ אשר בדק ומצא כי יש נזילות מבלוק המנוע וסימני תיקון.

כן פנה התובע לשמאי רכב - אייל נרקיס, אשר מצא בחוות דעתו ובצילומים שערך, כי במנוע קיימים נזקים בלתי הפיכים ויש צורך בהחלפתו במנוע משומש . עלות החלפת המנוע היא 9,945 ₪ כולל מע"מ. השמאי מצא, כי קיים סדק במנוע ממנו יש נזילת מים, וכי נעשה נסיון פיראטי לתקן את הסדק על ידי הדבקה בחומר וצביעה בצבע אפור מעל הדבק כדי לטשטש את ההדבקה.

התובע אף פנה לבדיקת עברו הביטוחי של הרכב ומצא כי הרכב היה מעורב ב- 4 תאונות בגינן נקבע כי ירד ערכו של הרכב ב- 7.25% בסה"כ.

התובע טען כי פנה ל יוסי בדרישה לביטול ההסכם והשבת כספו , אך נענה בשלילה. עד לבדיקת הרכב והשבתתו על ידי התובע, נהג התובע ברכב 1,600 ק"מ (הרכב עבר 153120 ק"מ בעת בדיקת הקניה, 154805 ק"מ במועד ההשבתה) .

התובע טוען לחוסר תום לב קיצוני ולהטעיה מצד יוסי, שלוחה של איילת, בניהול המו"מ למכירת הרכב, הפרת הסכם המכר וטענות משפטיות נוספות.
כן טוען לאחריות המכון בשל הבדיקה הרשלנית שביצע בטרם הקניה, בה לא גילה את סימני הסדק, הנזילה וההדבקה הפיראטית שנעשתה במנוע.

התובע דורש את השבת הסכום ששולם – 60,000 ₪, ופיצוי על הוצאותיו הנוספות, לרבות חוות הדעת והבדיקות שנערכו , וכן פיצוי בגין הפרת ההסכם ו על עגמת הנפש. סה"כ התביעה - 74,998 ₪.

איילת טענה כי יוסי ביקש לקנות את הרכב לעצמו אך לא יכ ול היה, מפאת חסרון כיס, ולפיכך סוכם עמו ע"י בעלה דוד כי יטפל במכירת הרכב.
יוסי ניהל את המו"מ והוא שהיה מעורב בכל הליך מכירת הרכב לאחר ש איילת הסמיכה אותו לכך.
יוסי נטל על עצמו את מלוא האחריות לכל ההליך ו ככל שנפל פגם בהתנהלותו, יש להטיל את האחריות עליו.
נטען כי התובע לקח את הרכב לבדיקה במכון על פי בחירתו ומצא אותו לשביעות רצונו, ולאחר מכן התבצעה עסקת המכר. ככל שהמכון טעה באבחון ליקויים נוספים, הרי שהאחריות מוטלת עליו.

יוסי הצהיר כי הוא נוטל על עצמו את האחריות למו"מ ולכל הליך מכירת הרכב ואין מקום להטלת אחריות כלשהי על איילת.
יוסי טען כי בעת המו"מ הוא הציג בפני הת ובע את מלוא הפגיעות שהיו ברכב ולא הסתיר כל מידע בדבר תאונות , וכי הדבר גם עולה בבירור מדו"ח הבדיקה.
נטען כי התובע ביקש לבדוק הרכב במכון בדיקה על פי בחירתו, וכי אין בין יוסי למכון קשר כלשהו.
נטען כי לאחר הבדיקה מצא התובע את הרכב מתאים לצרכיו, חרף הליקויים שנמצאו, וכי המחיר המוסכם משקף הנחה של 12,000 ₪ בהתחשב בקילומטראז' הגבוה והצורך בתיקוני פחחות.
יוסי טען כי כאשר פנה אליו התובע ב עניין תקלה ברכב לאחר רכישתו הוא השיב כי אינו מכיר תקלה זו.
יוסי טען כי הת ובע עשה שימוש ברכב במשך 4 ימים ונסע בו 1, 600 ק"מ והתקלה ארעה עקב שימושו/רשלנותו.
כן נטען כי אם לתובע יש טענות כנגד ממצאי מכון הבדיקה עליו להפנותן אליו.
נטען כי הרכב אכן טופל במוסך סקודה והוכנס לטיפול בטרם הוצע למכירה.
כן נטען כי הרכב טופל בצורה מיטבית במוסך מורשה.

המכון הכחיש את הטענות כנגדו לרשלנות בבדיקה, וטען כי בוצעה בדיקה ראויה ומקצועית.
נטען כי חוו"ד השמאי שצורפה אינה יכולה לקשור בין עבודת המכון לנזקי התובע, שכן חוו"ד השמאי נערכה חודש לאחר הבדיקה שביצע המכון, כשהרכב כבר היה במצב אחר.
נטען כי בעת הבדיקה במכון ביום 5.5.16 לא היה במנוע כל סדק ולא היו סימני הדבקה.
נטען כי הסדק במנוע נוצר לאחר הבדיקה במכון.
כן נטען כי מכון הבדיקה אינו בודק עבר ביטוחי וירידת ערך.
נטען כי הבדיקה נערכה כנדרש והליקויים סווגו בהתאם להוראות משרד התחבורה. כן נטען כי הוסברו לתובע הליקויים שנמצאו.
נטען כי לאור התקלות שנמצאו ברכב בבדיקתו הרי שאם הת ובע עשה שימוש ברכב ללא טיפול בתקל ות הרי שגרם ברשלנותו לנזק הנטען.
נטען כי לאור התקלות שהתגלו בבדיקה, היה על הת ובע לפנות למוסך המטפל לפני קניית הרכב.
נטען כי התובע הגיע למכון פעם שניה, לאחר שרכש את הרכב, וביקש לבדוק את המנוע שכן לדבריו נאמר לו במוסך כי יש להחליף את המנוע.
נטען כי באותו מועד התובע הצהיר כי אין לו טענות כלפי המכון בנוגע לבדיקה.
נטען כי המכון יצר קשר עם המוסך ומהמוסך נמסר כי לא נאמר לתובע שיש להחליף את המנוע.
נטען כי באותו ביקור הורם הרכב על ליפט ונמצא כי בבלוק המנוע נעשה תיקון בלתי מקצועי ורשלני ע"י דבק מתכות וכי תיקון זה לא היה קיים בבדיקה הראשונה.
נטען כי התובע לא ערך בדיקות מספיקות לפני רכישת הרכב, כגון בדיקת שמאי ובדיקת עבר ביטוחי.

מטעם התובע העידו הוא, השמאי אייל נרקיס ובעל המוסך שטיפל ברכב, יצחק ברנס. מטעם הנתבעים 1 -2, העידו הם ובעלה של איילת, דוד סויד. מטעם הנתבעת 3 העידו מנהל מחלקת בדיקות לפני קניה, אבי אבידן, והשמאי יהודה דרומר.

דיון
אין מחלוקת על כך שנכון למועדי בדיקות השמאים, נמצא כי קיים סדק במנוע הרכב וכי בוצעה הדבקה פיראטית של הסדק בדבק תוך נסיון טשטוש של התיקון באמצעות מריחת צבע. הממצאים עולים מחוות דעת שמאי התובע ו לא נסתרו, ובדיקת המכון, בפעם השניה שהרכב הגיע אליו, אף מאשרת אותם.

השאלה המרכזית שיש להכריע בה היא מי מהצדדים ביצע את התיקון הפיראטי במנוע, לאחר שהתגלתה נזילת מים ממנו. קיימות שלוש אפשרויות: או שהתיקון בוצע ע"י איילת ובעלה דוד לפני מסירת הרכב ליוסי; או שבוצע על ידי יוסי לפני מכירתו לתובע; או שבוצע על ידי התובע.

לאחר שהתרשמתי ממכלול הראיות, לרבות מהימנות העדים, אני קובעת כי לא סביר שהתיקון הפיראטי בוצע ע״י איילת ובעלה (להלן: דוד), שהוכח כי לאורך השנים טיפלו ברכב רק במוסך מורשה של סקודה, מוסך איציק ודיצר (להלן: המוסך המטפל).

לעומת זאת, הוכח כי יוסי פנה למוסך המטפל ביום 2.5.16 (שלושה ימים לפני מכירת הרכב!) בתלונה על נזילת מים ( בעדותו אישר כי מצא שלולית מים מתחת לרכב), וכי לאחר שקיבל את האבחון עזב את המוסך בכעס ולא ביצע את התיקון שהומלץ לו. בחקירתו טען כי נאמר לו במוסך שהנזילה היא ממשאבת מים וכי כעס על המוסך שמטפל באוטו באופן סדיר, והלך לקבל חוות דעת נוספת ממוסך בשילת שחזר על אותה אבחנה, אך לא תיקן את הרכב. גרסה זו אינה מהימנה ואינה סבירה לנוכח העלות הנמוכה של החלפת משאבת מים, שאינה עולה על כמה מאות שקלים, ואינה קשורה לטיפול השוטף ברכב, כך שלא היתה כל סיבה לכעס על המוסך המטפל.

הגרסה אף נסתרת במסרונים שהוחלפו בין התובע ליוסי לאחר שהתובע גילה את התקלות ברכב ופנה ליוסי לבירור. או אז השמיץ יוסי את המוסך המטפל וטען כי האבחנה המגמתית והלא ישרה שעשה המוסך נשללה במוסך האחר שאמר ״שהמנוע בסדר גמור״. מכלל ההן נשמע הלאו, והוא שאותה אבחנה ״לא מקצועית״ לדעת יוסי של המוסך המטפל מצאה בעיה במנוע, שמשמעותה עלות תיקון/החלפה גבוהה, וזו היתה הסיבה לכעסו של יוסי על המוסך המטפל.

לפיכך אני קובעת כי קיימת סבירות גבוהה כי בטרם מכירת הרכב ביצע יוסי תיקון פיראטי של הסדק במנוע במוסך לא מורשה, אשר טשטש בצבע את סימני ההדבקה, כדי למכור את הרכב במחיר המירבי מבלי להשקיע כ-10,000 ₪ בהחלפת מנוע.

המרחק שעבר הרכב בין ביקורו של יוסי במוסך המטפל ב-2.5.16, ועד לבדיקת הקניה במכון ב-5.5.16, שלושה ימים בלבד לאחר מכן, הינו 1,000 ק"מ, והדבר אומר דרשני ביחס למקום בו בוצע התיקון הפיראטי ותומך במסקנה כי יוסי הוא שביצע את התיקון הפיראטי .

תמיכה לכך עולה גם מכך שיוסי השתמש ברכב תקופה מסויימת מבלי שרכש אותו מאיילת והאחריות לנזק שנגרם למנוע היתה עלולה ליפול עליו.

האפשרות השלישית היא כי התובע עצמו ביצע את התיקון הפיראטי, אך אפשרות זו אינה מתיישבת עם מכלול הראיות, היינו פניית התובע לכל הגורמים הרלוונטיים - המוכר יוסי, המוסך המטפל, ומכון הבדיקה, בדרישה לבדיקת הרכב, והדעת נותנת כי אילו גילה את הסדק והנזילה מהמנוע, היה מצביע עליהם בפני הגורמים הרלוונטיים דנן כפי שהם, שהרי לא היה לו אינטרס להסוות ולטשטש אותם אלא להפך.

לפיכך האפשרות היחידה המשתלבת עם הגיון הדברים ועם הראיות היא כי יוסי ביצע את התיקון הפיראטי דנן.

מאחר שהתיקון בוצע לפני בדיקת הרכב במכון הבדיקה, אין מנוס מהמסקנה כי הבודק התרשל ולא הבחין בסדק ובסימני ההדבקה ומריחת הצבע שנעשו כדי לטשטש את ההדבקה. אני מקבלת כמהימנה את עדות התובע, כי מנהל המכון אמר לו אחרי הבדיקה השניה שטעויות אנוש קורות, בניגוד להצהרתו בבית המשפט כי מדובר בסדק ותיקוני דבק וצבע שניתן לראות ולאבחן בקלות ובמבט ראשון.

השמאי אייל נרקיס העיד כי מיקום הסדק ותיקוני הצבע הינו חבוי באופן יחסי ולכן קשה לאבחן ולצלם אותו ("אם יפרקו את המנוע אפשר יהיה לראות, הגישה עצמה לראות מאד קשה"; "קשה לראות את המיקום של הסדק, בעין בלתי מזוינת זה קשה. קשה מאד לראוות את בימני ההדבקה, זה רק בהרמת הרכב עם פנס, בפינה מסויימת מאד רואים את זה. אין גישה לשם") , וככל הנראה זו היתה הסיבה לכך שהבודק במכון לא מצא את הסדק והתיקון הפיראטי בבדיקת הקניה.

לפיכך אני קובעת כי יוסי הסתיר בזדון מהתובע את המידע על הסדק במנוע, על נזילת המים ועל התיקון הפיראטי שביצע בו סמוך לפני המכירה ומסר מידע כוזב בהצהירו כי "הרכב במצב כחדש" (מסרונים מ-3.5.16).

כן אני קובעת כי המכון התרשל כלפי התובע בבדיקת הרכב וכי בדיקה מקצועית היתה מגלה את הסדק וסימני ההדבקה ובמקרה כזה סביר כי התובע לא היה רוכש את הרכב.

אני מקבלת את קביעות השמאי אייל נרקיס לעניין הצורך בהחלפת המנוע ואת העלויות שקבע לגבי התיקון ולגבי ירידת הערך.

אני דוחה את התביעה שעניינה נזקים שנגרמו עקב החלטת התובע, באופן בלתי הגיוני וללא כל הצדקה, להשבית את הרכב ולהעמידו כאבן שאין לה הופכין מאז ועד היום. לו פעל התובע כאדם סביר, ובהתאם לחובת הקטנת הנזק, בשים לב לכך שהרכב עלה 60,000 ₪ ושנדרשה השקעה של 10,000 ₪ בלבד לפתרון התקלה, להתקין ברכב מנוע משומש תקין כהמלצת השמאי מטעמו, ובמצב כזה היה הנזק עומד על עלות התיקון ותו לא.

לעניין תאונות הדרכים בעברו של הרכב, לא מצאתי ממש בטענה כי הוסתר מידע מהתובע. מדובר בתאונות שגרתיות, רובן נזקי פח, שאין בצידן פגיעת שלדה או פגיעה בבטיחות הרכב, ועל כן לא קיימת "ירידת ערך מסחרית" כמוצהר בהסכם המכר. התובע יכול היה להבין על נקלה מבדיקת המכון, כי הרכב עבר מספר תאונות (פגיעות בכנפיים בשני הצדדים, החלפת מכסה מטען ועוד). פשיטא שפגיעות כאלה גורמות ירידת ערך באחוזים בודדים, המחושבים לצורך הפיצוי הביטוחי. אין מדובר בירידת ערך מסחרית. אילו רצה התובע לברר בפרוטרוט את עברו התאונתי של הרכב, יכול היה לבקש זאת מהמוכרת, ולא להסתפק בממצאי מכון הבדיקה. התובע ויתר על כך חרף ידיעתו כי הרכב עבר מספר תאונות. לפיכך אני דוחה את התביעה לגבי אי גילוי עברו התאונתי של הרכב.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים 2 ו-3 ביחד ולחוד לפצות את התובע בסכום הנזק שנגרם לו, המורכב מעלות מנוע חדש בסך 9,945 ש"ח , ירידת ערך בסך 2,725 ₪, ועלויות הבדיקות שערך התו בע לגילוי הנזק (בדיקה במכון מ.מ.מ בסך 550 ₪, עלות חוו"ד שמאי בסך 1,989 ₪, הוצאות נסיעה בזמן העמדת הרכב בסך 1,000 ₪, עגמת נפש בסך 5,000 ₪, וכן הוצאות משפט – שכר העד בסך 1,000 ₪, בסה"כ יעמוד הפיצוי על 22,209 ₪, בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח.

בחלוקת הנזק בין המכון ליוסי, אני מטילה 75% על יוסי שפעל בזדון, ו-25% על המכון שהתרשל, ולפיכך חייב כל אחד מהמזיקים לשלם למזיק השני את הסכום שייגבה ממנו ביתר על ידי התובע, מעבר לחלקו זה.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ט, 21 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.