הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה 21

בפני
כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע

תובעים

  1. גילי טל
  2. אריאל יהודה טל

נגד

נתבעת
כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לתגמולי ביטוח.

התובעים הינם בעלים של רכב מסוג שברולט אפלנדר מ"ר 6994069 מודל 2009 (להלן: הרכב הפוגע), שהיה מבוטח בביטוח מקיף ע"י הנתבעת.

התביעה הוגשה בגין מעורבות הרכב הפוגע בתאונת דרכים מיום 10.9.12 עם רכב מסוג שברולט טרייל בלייזר מ"ר 6369959 מודל 2005 (להלן: הרכב הנפגע).

התובעים טוענים כי הרכב הפוגע היה בשימושו של רוני גלאם (להלן: רוני), אביה של המבוטחת, וכי ביום התאונה מסר אותו לחברו שמעון לוזון (להלן: שמעון) לצורך נסיעה לפגישה. נטען, כי כאשר נהג שמעון ברכב כדי לחזור לאלישמע, ארעה תאונת דרכים בצומת נוה ירק, כאשר הוא לא הבחין בכך שהרכב הנפגע, שנסע לפניו, נהוג ע"י אייל שמואלי (להלן: אייל) בלם ברמזור אדום, ועקב כך פגע בו בתאונת חזית-אחור במהירות של כ-70-80 קמ"ש. ברכב הפוגע נפתחו כריות האויר. לאחר ששני הנהגם יצאו מכלי הרכב, התקשר שמעון לרוני, שהגיע תוך מספר דקות, מאחר שמקום מגוריו באלישמע סמוך מאד למקום התאונה. רוני הזמין גרר והגרר פינה את הרכב למוסך. הרכב נבדק ע"י שמאי מרשימת שמאי החוץ של הנתבעת, בהתאם לפוליסה, אך הנתבעת הוציאה לאחר מספר חודשים מכתב דחיה וסרבה לשלם את תגמולי הביטוח.

הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה במרמה וכי הגרסה שנמסרה ע"י רוני, שמעון ואייל לגבי נסיבות התאונה אינה גרסת אמת. כן טענה הנתבעת להגדלת נזקים בזדון.

מטעם התובעים העידו שמעון, רוני, בעל הגרר דוד גוילי, בעל המוסך שלום חורי, השמאי עזרא גינדי וסוכן הביטוח אברהם לנקרי.

מטעם הנתבעת העידו החוקר הפרטי ישראל שריקי, השמאי גיא בן שושן ועובד החברה גדי גילהר.
כן הוגשו חוות דעת השמאים, צילומי כלי הרכב הניזוקים, ודו"ח חקירה עם הקלטות ותמלילים.

לאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי טענות הצדדים לגביהן, אני קובעת כי לא שוכנעתי על פי מאזן ההסתברויות שהרכב הפוגע ניזוק בתאונה הנטענת, וההתרשמות היא למסירת גרסה שקרית לחברת הביטוח בתיאום עם נהג הרכב הנפגע.

להלן אפרט.

אי התאמה בין נזקי הרכב הפוגע לנזקי הרכב הנפגע – במיקום, בעוצמה ובמאפייני הפגיעות
השמאי עזרא גינדי שהינו שמאי עצמאי מרשימת שמאי החוץ של הנתבעת בדק את הרכב הפוגע במוסך חורי בנוה נאמן ביום 12.9.12. הוא העיד כי מידת הפגיעה ברכב היא בינונית (עמ' 17 לפרוט') וכי עיקר הנזק הוא בחלק שמהמגן התחתון עד הגריל (עמ' 18 לפרוט'). הוא קבע כי היקף הנזקים בחלק הקדמי של הרכב עולה כדי 52% מערך הרכב, שהינו בגדר אובדן להלכה, ולפי הפוליסה יש לחברת הביטוח שיקול דעת אם לתקן את הרכב או לפצות על אובדן מוחלט. לדבריו, מקום שניתן להשיג חלפים תחליפיים חישב את הסכום לפי התחליפיים, וכאלה שציין שיש להחליפם במקוריים, זה בגלל שאין להשיג תחליפיים. הפגיעה העיקרית היא במגן הקדמי, לרבות קורת רוחב קדמית (שאינה חלק משילדת הרכב אלא מפח החזית (עמ' 16 לפרוט'). היתה פגיעה מסוימת בשלדה וכריות האויר נפתחו. הוא לא ראה ולא בדק את הרכב הנפגע. הפגיעה (שקע) באמצע מכסה המנוע אינה נראית כנובעת מנסיון לפתוח את מכסה המנוע עם לום, לא נהוג לפתוח כך מכסה מנוע גם אם המנעול נתפס ולא ברור אם היה צורך להחליף את מכסה המנוע אלמלא הכיפופים באמצע ובצד שמקורם לא ברור ואינו מהתאונה.

השמאי העצמאי גיא בן שושן בדק את הרכב הפוגע במוסך חורי ביום 25.11.12 במצבו הניזוק, לבקשת חברת הביטוח לעריכת שומה נגדית, וזאת לאחר שעלו חשדות לגבי הנזקים הנטענים בשני כלי הרכב. השמאי השווה את ממצאי הבדיקה לחוות הדעת השמאית של השמאי יוסי בן דוד ממשרד קשת שמאות, ולצילומים המצורפים אליה, לגבי נזקי הרכב הנפגע. כן עמדה בפניו חוות הדעת של השמאי גינדי לגבי הרכב הפוגע. לגבי היקף הנזקים, השמאי בן שושן מצא כי נזקי הרכב הפוגע מגיעים ל-42% ולא 52%, כשההבדל בין שתי חוות הדעת נובע מכך שתמחר את החלפים לפי ערך חלפים תחליפיים ולא מקוריים, מאחר שהרכב מעל שנתיים על הכביש.

לגבי היתכנות התאונה הנטענת, השמאי בן שושן קבע חד משמעית, כי שני הרכבים לא נפגשו מעולם, וכי הפגיעות שלהם אינן יכולות להגרם ממפגש בין חזית הרכב הפוגע לאחור הרכב הנפגע.

הוא הסביר כי "יש לרכב הנפגע פגיעות עוצמתיות מלמעלה עד למטה עד לחלון, ישלו סימנים של קיר, בפינה השמאלית סימנים של פגיעה בקיר, הם נכנסו איתו בקיר כי להגדיל את הנזקים". הוא ציין כי בקורה האחורית של הרכב הנפגע יש כיפוף בצורת V כתוצאה מפגיעה חמורה , "כשאני לוקח קורה ומקפל אותה בצורה כמו שרואים אני צריך שמשהו ייכנס בה כדי להכניס אותה לצורה הזו". הוא הסביר כי שלדת הרכב הנפגע נגזרה בפינה ימנית אחורית, מעוצמת הפגיעה, וזה לא יכול לקרות בתאונת חזית אחור. (עמ' 36 לפרוט') לעומת זאת, "ברכב המבוטח הכיפוף הפוך. רואים את הקדימה של הרכב המבוטח שגם הוא קיבל זוית, משהו היה אמרו להיות ביניהם שיגרום לכיפוף של זה ושל זה, אבל לא יכול להיות שאחד גרם לשני את הכיפוף הזה". (עמ' 35 לפרוט'). הוא הסביר כי לרכב הנפגע לא היה וו גרירה בולט (תפוח) אלא פנימי.

לאחר עיון בתצלומים ובעדויות, אני קובעת כי הממצאים והתצלומים מלמדים על אי התאמה בין נזקי שני הרכבים, במספר היבטים.

א. בעוד שהרכב הפוגע נפגע פגיעה בינונית בעוצמתה וממוקדת במרכז חזיתו, מבלי שהיה צורך להחליף חלקים בשילדת הרכב, נזקי הרכב הנפגע בחלקו האחורי הינם קשים, עד כדי ריטוש ממש של החלק האחורי, תלישת המגן האחורי וקריסת קורות השילדה באופן זויתי פנימה. יתר על כן, נזקי הרכב הנפגע בשתי הכנפיים נראים כתוצאה של מכות ומעיכות חוזרות ונשנות ממספר זויות ולא כתוצאה ממכה אחת, ומכאן שההתרשמות היא כי מדובר בנזק שנגרם בזדון.

ב. יש פער בין גובה הפגיעות בשני הרכבים, כאשר לרכב הפוגע פגיעה במרכז החזית בגובה נמוך (מוקד הנזק הינו בגובה לוחית הרישוי) ואילו לרכב הנפגע הפגיעה היא בכל גובה חלקו האחורי עד לחלון, גם בנקודות שגובהן עולה על גובה חזית הרכב הפוגע.

ג. גם מבחינה רוחבית, הנזק ברכב הפוגע ממוקם באזור מרכז-ימין של חזית הרכב, ונראה כפגיעה מעצם בולט כמו עמוד, בעוד שבעל הרכב הנפגע אמר כי וו הגרירה של רכבו אינו בולט החוצה וגם השמאי בן שושן מצא כי אין לרכב הנפגע "תפוח" בולט בוו הגרירה, כך שבתרחיש של תאונת חזית-אחור אין הסבר מהו העצם הבולט שפגע במרכז המגן הקדמי של הרכב הפוגע , ומשטח ישר כצידו האחורי של הרכב הנפגע לא היה יכול לגרום פגיעה כזאת.

ד. ברכב הנפגע יש מעיכות קשות הן בצידו הימני אחורי והן בצידו השמאלי אחורי, לרבות הכנף השמאלית והכנף הימנית. לעומת זאת, בצידי חזית הרכב הפוגע, באזור הפנסים, יש כיפוף קל בלבד של הפח, שאינו עולה בקנה אחד בשום פנים ואופן עם חומרת הפגיעה בכנפיים של הרכב הנפגע.

ה. כפי שציין השמאי בן שושן, הקורה האחורית של הרכב הנפגע כופפה פנימה באופן זויתי דהיינו הפגיעה בחלקו האחורי של הרכב היתה מעצם בולט ולא ממשטח ישר של חזית רכב.

אציין, כי נקודה שעוררה חשד אצל החוקר שריקי והשמאי המבקר של חברת הביטוח, הנזקים הנראים בחלקו הקדמי של מכסה המנוע של הרכב הפוגע, הובהרה בעדות בעל המוסך שלום חורי, שמסר כי מאחר שהרכב הגיע למוסך עם סירנת אזעקה פועלת, עקב נזק לחיווט החשמל ברכב, נאלץ אחד מעובדי המוסך לפתוח את מכסה המנוע בכח, עם פטיש ולום, כדי לנתק את המצבר ובכך להפסיק את האזעקה. חורי ציין כי מכסה המנוע היה פגוע ומכופף גם לפני פתיחתו בכח והיה ברור שממילא צריך להחליפו ככל שהרכב יתוקן. הסבר זה ניתן גם ע"י רוני לחוקר בשיחה המוקלטת. אמנם, נפלה סתירה בין עדות שלום חורי, שמסר כי הלקוח (רוני) לא היה במוסך בעת שפתחו עם לום את מכסה המנוע (עמ' 26 לפרוט'), לבין דברי רוני לחוקר ובעדותו, כי היה במוסך וראה במו עיניו את פתיחת מכסה המנוע עם הלום. בנוסף, קיימת סתירה בין תצהירו של רוני בו טען כי בעל המוסך הוא שפתח את מכסה המנוע עם לום, לעומת עדותו (שניתנה לאחר זו של בעל המוסך) בה מסר כי היה זה עובד של בעל המוסך. עם זאת, אילו נקודה זו בלבד עמדה לדיון לגבי הטענה להגדלת נזקים בזדון, הייתי קובעת כי על פי מאזן ההסתברויות הוכח שמקורם של הכיפופים לאורך קדמת מכסה המנוע הינו נסיון לפתוח בכח את המכסה במהלך היות הרכב במוסך לצורך ביצוע הבדיקה והתיקון, ואין לראות בהם נסיון להגדלת נזקים בזדון, גם אם היה בהם חוסר מקצועיות מסוים וסביר כי ניתן היה לפתוח את מכסה המנוע מבלי לגרום נזקים כאלה.

סתירות בין גרסאות המעורבים ושינויי גרסאות בחקירות ובעדויות:

החוקר ישראל שריקי גבה הודעות משני הנהגים המעורבים בתאונה ומבעל הרכב, רוני, שבועיים-שלושה לאחר התאונה, תוך שהוא מקליט את השיחות עמם.

מהודעת אייל מיום 23.9.12 ומתמלול ההקלטה של חקירתו, עולה כי היה לבד ברכב, נסע מפ"ת לכיוון נוה ימין ועמד ברמזור אדום בצומת נוה ירק בנתיב הימני. פתאום שמע בום ורכבו נפגע מאחור ע"י רכב שברולט בהיר שהיה נהוג ע"י נהג בן 50-60. לדבריו הוא מכיר את נהג הרכב הפוגע מכך שפורט אצלו דולרים. אישר כי נזקי הרכב הפוגע הם כפי שנראים בתמונות שהוצגו לו ע"י החוקר. נשאל אם לרכבו יש וו גרירה מאחורה ואמר שהוו לא בולט החוצה. (עמ' 7). תאר כי החליף פרטים עם הנהג השני ונסע הביתה ברכבו ומשם לקח אותו למחרת למוסך. אמר כי " כאשר עזבתי הוא היה שם". אמר כי הוא לא התקשר לאף אחד ואף אחד לא הגיע אליו למקום.

מתמלול השיחה של החוקר עם שמעון ביום 3.10.12 עולה כי שמעון אישר בחקירתו שהוא נהג ברכב הפוגע, מסר כי לקח מרוני את הרכב כדי לנסוע לפגישה ובדרך חזרה נסע בנתיב הימני, ליד צומת נוה ירק, במהירות 70-80 קמ"ש והיה לפניו רכב אפור. הרמזור בצומת התחיל להבהב והוא חשב שהרכב שלפניו ימשיך לנסוע אך הרכב עצר ואז שמעון נכנס בו מאחור. התברר לו שהוא מכיר את נהג הרכב מהצ'יינג' שהוא פורט בו דולרים. הרכב הפוגע קיבל מכה מלפנים ונפתחו כריות האויר. נשאל מה קרה לרכב השני וענה שקיבל מכה בחלקו האחורי, אך לא שם לב בדיוק. לדבריו, לא הזמינו משטרה או אמבולנס אלא עמדו בצד והחליפו פרטים. שמעון התקשר לרוני ורוני הגיע והחל לדבר עם הנהג השני ואחד מהם הזמין גרר. הגיע גרר לקחת גם את הרכב של אייל, אך הוא לא ראה שגוררים אותו. לא ידע להסביר ממה נגרם הנזק למכסה המנוע של הרכב הפוגע.

מתמלול השיחה עם רוני מאותו יום עולה כי הרכב הפוגע רשום על שם בתו גילי והוא זה שהיה נוהג בו. שמעון, השוכר ממנו נגריה הצמודה לעסקו של רוני, ביקש ממנו לקחת את הרכב לנסיעה ובדרך חזרה קרתה התאונה. אחרי התאונה שמעון התקשר אליו והוא הגיע למקום התאונה, ראה את הרכבים, הזמין גרר פרטי "גוילי" שגרר את הרכב הפוגע ממקום התאונה לביתו של רוני ולמחרת גרר אותו גרריסט את הרכב למוסך. את חשבונית הגרר מסר לסוכן הביטוח (הוצגה). שמעון נסע מהמקום עוד לפני שהרכב נגרר, חבר שהגיע למקום לקח אותו. הוא לא זכר אם הנהג השני פינה את הרכב בגרר או נסע איתו, אמר שחושב שהרכב הנפגע נסע. כשעזב את המקום הנהג השני עוד היה שם, לפי זכרונו. לגבי הכיפוף במרכז מכסה המנוע בחלקו הקדמי, אמר שכנראה זה נגרם מכך שפתחו במוסך את מכסה המנוע עם לום ופטיש כדי לנתק את המצבר, כי האיתוראן פעל ללא הפסקה כשגררו את הרכב למוסך ולא הצליחו לפתוח את המכסה בדרך הרגילה. אמר שלא הכיר את נהג הרכב הנפגע. בשונה מכך, אמר רוני בעדותו כי כאשר הגרר הגיע, הנהג השני כבר לא היה במקום, וכן מסר לראשונה כי הוא מכיר את הנהג השני (אייל) מעבודתו וזיהה אותו במקום התאונה (עמ' 29, 30 לפרוט').

מהשוואה בין הגרסאות שמסרו שמעון, אייל ורוני לחוקר, ובין גרסאות רוני ושמעון בחקירותיהם לבין עדויותיהם בבית המשפט, עולות סתירות ופירכות.

א. שמעון מסר בחקירתו כי עזב את המקום עם מישהו שהגיע אל הנהג השני, אייל, ולקח טרמפ חזרה גם את שמעון:
"ש. ואתה איך חזרת?
ת. אני בזה, ההוא בא לקחת אותו אז לקחו אותי גם, באו לקחת את אייל.
ש. מישהו הגיע לאסוף את אייל?
ת. כן.
ש. כן.
ת. בא מישהו, אני לא יודע אם הוא בא לקחת או בא לראות וזה, הרי הוא גם התקשר וגם זה.
ש. אז נסעת איתו?
ת. כן, באתי איתו לפה לנגריה.
(...)
ש. נסעת עם אייל, לא?
ת. לא עם אייל, עם חבר שלו, זה שבא אליו, בא אליו לא יודע מי זה, חבר שלו, לא יודע.
ש. כן.
ת. הוא רצה לראות כאילו מה קרה וזה, התקשר אליו."

גם רוני אמר בשיחה המוקלטת כי שמעון עזב את מקום התאונה עם מישהו שאינו מוכר לו שהגיע למקום:
ש. איך, איך קוראים לו עזב את המקום? שמעון.
ת. שמעון נסע עם מישהו אני חושב. אני אמרתי לו לך, לך, אני אטפל בעניינים פה. הוא היה מבוהל קצת אז אמרתי לו אני אטפל בעניינים.
ש. עם מי הוא נסע אתה יודע?
ת. וואלה לא יודע, אני חושב עם חבר שבא, לא יודע, הוא נסע.

לעומת זאת, אייל אמר בהודעתו כי לא התקשר לאף אחד ואיש לא הגיע אליו למקום התאונה.

בעדויותיהם ביצעו שמעון ורוני תפנית בנקודה זו. שניהם מסרו כי שמעון עזב את המקום עם הבחור שהביא את רוני למקום, שרוני מסר תיאור עמום שלו ("אחד בשם יעקב מהמושב אצלנו") ושמעון אמר כי אינו מוכר לו. זאת בסתירה לגרסאות רוני ושמעון בחקירה, בהן לא הוזכר כל בחור שהביא את רוני למקום, אלא שמעון דיבר על בחור שהגיע לאייל, שהתקשר אליו אחרי התאונה, ורוני דיבר על "חבר שבא". התובעים לא זימנו את אותו "יעקב" לתמוך בגרסתם הכבושה של רוני ושמעון בנקודה זו. גם אייל לא זומן על ידם לעדות, גם לאחר שהובררו הסתירות בין הגרסאות שמסרו שמעון ורוני בחקירות לבין גרסת אייל.

ב. רוני מסר בחקירתו כי כשהגרר הגיע, הרכב עמד ברמזור: "אני בגדול אני האוטו שלי עמד באמצע הרמזור, בא הגרר לקח את האוטו" (עמ' 3 לתמליל).
לעומת זאת העיד הגרריסט דוד גוילי כי הרכב עמד בשוליים (עמ' 13 לפרוט').
בעדותו שינה רוני את גרסתו ומסר כי לקח את הרכב הצידה כדי לא יפריע לתנועה (עמ' 29 לפרוט'). מסר כי הרכב הניע ונכבה ואז אנשים שאינו מכיר עזרו לו לדחוף אותו הצידה.

ג. נקודה שבלטה בחקירות כל המעורבים באירוע והנוכחים במקום התאונה היא עצימת עינים גמורה לגבי היקף הנזק לרכב הנפגע, שלא היתה כל אפשרות כי לא יראו אותו (התאונה ארעה באור יום, הנהגים היו במצב רפואי תקין לאחר התאונה ושני עדים – רוני והגרריסט – הגיעו סמוך לאחר התאונה).

שמעון נשאל בחקירתו לגבי נזקי הרכב הנפגע והשיב:
"הוא מאחורה חטף, אני יודע מה קרה כאילו, מה אני שמאי? אני יודע?" (עמ' 6); אישר, לשאלת החוקר, שהרכב הנפגע "קיבל מכה" (שם). "תשמע אני לא יודע מבחינת אאאא, מה נזק? אין לי מושג" (עמ' 7). נשאל אם הכנף של הרכב הנפגע קיבלה מכה והשיב בשלילה, אך כנראה נדחפה פנימה מהמכה. לא צילם את הרכבים. בעדותו הוצגו לו תמונות הרכב הנפגע והוא אישר ש"פחות או יותר ככה הוא נראה" אחרי התאונה, מבלי להסביר איך התמונות מתיישבות עם התיאור שמסר בחקירה, "קיבל מכה".

רוני נשאל בחקירתו אם ראה מה קרה לרכב השני ואמר שראה מכה מאחורה אך לא שם לב לכך כי היה בלחץ ולא עניין אותו (עמ' 4 לתמליל). בעדותו הוצגו לו תמונות הרכב הנפגע וגרסתו היתה מעורפלת:
ת. "לאחר שאני מעיין בתמונות, אני לא יכול לומר שזה היה כך.
ש. אתה ראית כך את הרכב?
ת. יכול להיות שזה היה כך, האוטו הזה גם נסע אח"כ.
ש. האם כך נראה הרכב כאשר ראית אותו?
ת. יכול להיות שנראה ככה, אבל לא שמתי לב במדויק. אני הסתכלתי בגדול עליו". (עמ' 29 לפרוט').

אייל נשאל בחקירתו מה הנזק שנגרם לרכבו (לא היו לחוקר באותה עת תמונות הנזק), ואמר שהוא לא צילם את הנזק לרכבו, ("מה אני צלם?") וכן אמר: " מכה, אני לא יודע אם רציני" (עמ' 8). זאת כאשר מדובר במעיכות קשות ביותר שהפכו את הרכב לאובדן גמור.
אייל לא הוזמן כעד מטעם התובעים לאשש את גרסתם לגבי קרות התאונה ואמיתות הנזקים הנטענים לשני כלי הרכב.

בעל הגרר, דוד גוילי , נשאל בעדותו אם ראה בזירת התאונה את הרכב השני, והשיב כי אינו זוכר אם ראה עוד רכב שם (עמ' 13 לפרוט'). זאת כאשר לדברי שמעון ורוני בחקירותיהם, אייל והרכב הנפגע עוד היו במקום התאונה כאשר הגרריסט הגיע.

אוסף גרסאות אלה מעורר תמיהה רבתי שכן חומרת הנזק לרכב הנפגע אינה דורשת יותר ממבט אחד כדי להתרשם ממנה, אין מדובר בנזקי פח שכיחים ומינוריים, ואין זה סביר כי איש מהנוכחים במקום, לרבות בעל הרכב הנפגע (!) לא ראה את הפגיעות הקשות והן לא נחרתו בזכרונו.

ד. האם היתה שיחה בין שני הנהגים לאחר התאונה: שמעון בעדותו הרחיק עצמו כליל משיחה, ולו בסיסית ומחויבת מהנסיבות, עם נהג הרכב הנפגע:
ש. כשאתה היית בתאונה דיברת עם הבחור השני?
ת. לא.
ש. לא הלכת לבדוק אם הוא מרגיש טוב?
ת. היו אנשים, אני לא, נפתחו כריות אויר ברכב. יצאתי מהרכב. בדקתי את עצמי אם קרה לי משהו. לא הלכתי להיבדק בבית חולים.
(...)
ש. אחרי התאונה לא הלכת להיבדק, חיכית לרוני, אמרת שלא החלפת מילה עם הבחור השני.
ת. לא." (עמ' 14 לפרוט')

זאת, למרות שבחקירתו מסר שמעון כי זיהה מיידית את אייל כבעל הצ'יינג' שהוא נוהג להחליף אצלו דולרים:
"אני לא מכיר אותו אישית אבל יש לו זה צ'יינג' בכפר סבא" (...)
ש. היית אצלו בעסק פעם?
ת. כן, בשביל זה היכרתי אותו, זיהיתי אותו בגלל ה... גם ראיתי אותו הבנתי שזה הוא".

בעדותו שינה שמעון את גרסתו וטען כי כשאמר לחוקר שהוא מכיר את אייל - "זה בדיעבד. בזמן התאונה לא ידעתי מי זה. אחר כך בדיעבד נודע לי שזה הוא שאני מדי פעם פורט אצלו דולרים בצ'יינג'. נדמה לי שרוני אמר לי שזה הוא" (עמ' 15 לפרוט').

לעומת זאת, אייל בחקירתו אמר כי לאחר התאונה החליף פרטים עם הנהג, שמעון, אותו הוא מכיר מהצ'יינג', וכלל לא הזכיר את רוני, בעל הרכב, כמי שהגיע למקום. ברור מהשיחה כי אייל מתאר החלפת פרטים עם שמעון ולא עם רוני, מאחר שהוא מספר כי שמעון מוכר לו מהצ'יינג' (עמ' 6 לתמליל), דבר שגם שמעון מאשר בחקירתו ובעדותו:
ש. מה עשית באותו רגע, החלפת איתו פרטים?
ת. כן.
ש. כן, ואז?
ת. ונסעתי הבית" (עמ' 8 לתמליל).

יצויין כי אייל אמר בהודעתו שכאשר עזב את המקום שמעון עדיין היה שם, בעוד שרוני ושמעון מסרו כי שמעון עזב ראשון ואילו רוני ואייל נשארו להחליף פרטים.

כאמור, התובעים לא ביקשו לזמן את אייל לעדות כדי ליישב את הסתירות, והדבר תמוה במיוחד מאחר שהן התובע והן שמעון מכירים אותו.

ה. אף אחד מהנהגים לא תאר הדיפה של רכב הנפגע קדימה, דבר שהיה מחויב המציאות כאשר לטענתם הרכב הנפגע עמד בעצירה מוחלטת ואילו הרכב הפוגע הגיע במהירות 70-80 קמ"ש ובלם רק ברגע האחרון, וכמתחייב מעוצמת הפגיעה בחלקו האחורי של הרכב הנפגע.

ו. יש לציין, כי באופן נדיר בתיקים מסוג זה, הוכחה הכרות מוקדמת לא רק בין שמעון לאייל, אלא גם בין רוני לאייל, כאשר שמעון ואייל מסרו על ההכרות ביניהם בחקירותיהם, ואילו רוני מסר לראשונה בבית המשפט, כי הכיר את אייל במסגרת עבודתו בשיפוצים ונתן לו הצעת מחיר. לעומת זאת, בחקירתו טען רוני כי אינו מכיר את נהג הרכב הנפגע. גם שמעון סתר עצמו בנקודה זו כאשר בתחילה אמר כי זיהה את אייל ברגע התאונה ואילו בעדותו אמר כי רק בדיעבד נמסרה לו זהותו ע"י רוני ואז נזכר שמכיר אותו מהצ'יינג'.

סיכום
מכל האמור לעיל אני קובעת, כי גרסאות העדים רוני ושמעון לא היו מהימנות עלי, ומהממצאים האובייקטיביים התרשמתי באופן ברור שנזקי הרכב הפוגע לא נגרמו בתאונה עם הרכב הנפגע אלא בנסיבות אחרות שלא הובררו.

עולה איפוא כי מדובר במסירת פרטים במרמה לחברת הביטוח לגבי נסיבות התאונה והנזקים שנגרמו בה, כאשר המניע לכך אינו ידוע, ויתכן כי הוא נוגע לרכב הנפגע, שנראה כי נזקיו נגרמו ו/או הוגדלו בזדון, ונעשה נסיון משותף של שלושת המעורבים "להלביש" את הנזקים על תאונה אחרת שקרתה לרכב התובעים, כאשר מפגש בין הרכבים כלל לא היה.

בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, והפסיקה בעניינו, הלכה היא, כי כאשר עסקינן במסירת גרסה כוזבת לחברת הביטוח בכוונת מרמה, כדי לזכות בתגמולי ביטוח, דין התביעה להידחות, גם אם הביטוח הינו מקיף ולכאורה כל פגיעה של הרכב, למעט החריגים הקבועים בפוליסה, מזכה בתגמולי ביטוח. ראו לדוגמא: ע"א ( חי') 23420-01-10 יצחק פלדמן נ' הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ; רע"א 9215/00 ‏ ‏ יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסמו בנבו).

לפיכך אני דוחה את התביעה.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת בסך 25,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ז, 21 מאי 2017, בהעדר הצדדים.