הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה 04

בפני
כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע

תובע

גיא ניר

נגד

נתבעות

1.הדס שטייף
2.גלי צה"ל

החלטה

כפי שציינתי בקדם המשפט, ראיתי לנכון להעמיד את הפלוגתאות העובדתיות בין הצדדים על מכונן, וזאת כדי לקדם התדיינות ממוקדת ויעילה בתיק, לנוכח ניסוחו הארכני, האמוציונלי וגדוש הפרטים והטענות הלא רלוונטיים הכלולים לעייפה בכתב התביעה, ומנגד – החסרת עובדות רלוונטיות בולטות.

מאחר שהתובע כלל בכתב התביעה המתוקן עשרות פרסומים של הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) שחלקם הגדול אינם נוגעים לו כלל אלא לדמויות אחרות המעורבות בפשרה – ניצב ריטמן, המפכ"ל דנינו, הקצינה צ' ואחרים, וחלקם אינם בגדר לשון הרע, הרי שאני רואה לנכון והכרחי לבור את הבר מן התבן ולמקד את ההתדיינות רק בפרסומים שהינם על פניהם בגדר לשון הרע על התובע והמקימים לו עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. כן אתייחס לאמירות שעל פניהן מקימות הגנה של הבעת דעה, כדי שהתובע ישקול בשני ת אם הוא מבקש לדון בהן, וזאת לצורך חסכון משאבים וההימנעות מחיוב בהוצאות על סרבול והארכת הדיון שלא לצורך.
להלן אתייחס לאירועים המפורטים בכתב התביעה.
אירוע מס' 1 –
סעיף 1.1 – הבעת דעה אישית. המילים "משולש"... "מטריד" אינן בגדר לשון הרע על התובע  אלא מתארים כל מערכת יחסים שיש בה שלושה מעורבים.
סעיף 1.5  – הציטוט מתייחס לדנינו, ולמה שעשה או לא עם הידיעה. האמירה לגבי התובע – ניהול מערכת יחסים עם הקצינה צ' הכפופה לו – שהיא העוקץ בכל הפרסומים ונושא החקירה בדו"ח הקבו"ד – כלל אינה מוכחשת ע"י התובע לאורך כל מאות סעיפי כתב התביעה ומכאן שאינו טוען שמדובר בשקר. לפיכך לא ברור מהי לשון הרע הנטענת על התובע.
סעיף 1.7 – גם בציטוט זה, ההתייחסות העיקרית היא לדנינו ולקצינה צ'. כל שנאמר על התובע הוא ביחס למערכת היחסים עם צ' ולמסקנות דו"ח הקבו"ד שחשף "מעשים חמורים".  עיון בסעיפי הדו"ח שאת חלקו כלל התובע בכתב התביעה וחלק גדול יותר כללה הנתבעת בכתב ההגנה, מלמד כי ניתן לכנות את המעשים המיוחסים כחמורים, ועל כן מדובר לכאורה בהבעת דעה של הנתבעת המושתתת על בסיס עובדתי איתן. התובע ישקול אם הוא עומד על הותרת סעיף זה בתביעה.
לפיכך אני קובעת כי הפרסומים הכלולים באירוע מס' 1 אינם מקימים עילת תביעה, אלא אם התובע טוען כי לא היתה מערכת יחסים רומנטית/אינטימית בינו לבין הקצינה צ' בתקופה הרלוונטית. על התובע להבהיר טענתו זו בתצהיר שיוגש על ידו תוך 30 יום, ובו התייחסות עובדתית ברורה לטענה מרכזית זו שהיא נושא דו"ח הקבו"ד ועולה בבירור גם מבין שורות כתב האישום המשמעתי. ראו החלטה אופרטיבית בסיכום.
אירוע מס' 2 –
סעיפים 2.2, 2.6 – הטענות כי כבר הוחלט בעבר להדיח את התובע בשל בעיות אמינות וכי דנינו הוא שעצר את המהלך וחזר בו לאחר פגישה בלשכתו בין השניים שבמהלכה נשמעו צעקות – הינן בגדר לשון הרע על התובע והן מוכחשות על ידו עובדתית. לפיכך פרסומים אלה מקימים עילת תביעה.
סעיף 2.4 – החלק הראשון של הציטוט עד המילה "תחתיו" אינו מוכחש על ידי התובע, והטענה כי יש קשר בין תלונת הקצינה צ' נגד ריטמן על עבירות מין, לבין יחסיה עם התובע, היא סברה המובאת מפי ריטמן, בעל עניין בדבר, שאכן טוען כך. לפיכך אין בפרסום לשון הרע על התובע. אין רלוונטיות לעיתוי הפרסום ביחס לחקירת מח"ש בעניין ריטמן.
סעיף 2.7 – האמירה כי "מסתמן" שהתובע יודח מתפקידו, לאחר שהוצא לחופשה כפויה, היא בגדר לשון הרע על התובע, הטוען שאין כל בסיס עובדתי לטענה. לפיכך הסעיף מקים עילה ועל הנתבעת להראות מהו הבסיס העובדתי ל"הסתמנות". יתר הסעיף אינו נוגע לתובע ואינו בגדר לשון הרע עליו. העובדה כי הנתבעת התבססה על דו"ח קבו"ד  שהיה באותה עת חומר חסוי/מסווג אינה שוללת את ההסתמכות שלה עליו כבסיס עובדתי לפרסומיה, וכך גם אין רלוונטיות לעניין קיום יסודות עוולת לשון הרע, לעיתוי הפרסום ביחס לחקירת מח"ש בעניין ריטמן.
לפיכך לגבי אירוע מס'  2 הדיון יתייחס רק לחלקים המצויינים לעיל מתוך סעיפים 2.2, 2.6 ו-2.7.
אירוע מס' 3 –
סעיפים 3.1. ו-3.2 – אין בהם לשון הרע על התובע פרט למערכת היחסים עם הקצינה צ' שאינה מוכחשת בכתב התביעה. האמירה כי צ' נהגה לשבת בישיבות הסגל הבכיר והגיעה אליהן עם התובע – אינה בגדר לשון הרע על התובע. הבעת דעה תומכת בריטמן ע"י הנתבעת לגבי תלונתה של הקצינה אינה בגדר לשון הרע על התובע.
לפיכך אין באירוע מס' 3 בסיס עובדתי לתביעה בעילת פרסום לשון הרע מצד התובע, בכפוף לאמור לעיל לגבי שאלת הכחשת מערכת היחסים עם צ'.
אירוע מס' 4 –
סעיף 4.2 – העובדות המצויינות בסעיף נכונות. הגדרת ממצאי הדו"ח כחמורים תואמת את תוכנו ומתיישבת עם עמדת המשטרה שהוציאה את התובע לחופשה כפויה בשל ממצאי דו"ח זה. פרסום תגובת דוברות המשטרה, שאינה מוכחשת ככזו, אינו מקים עילת תביעה נגד הנתבעת. עצם העובדה שבאותו שלב הדו"ח טרם נמסר לתובע אלא הודלף לנתבעת ע"י מאן דהוא במשטרה, אינה שוללת את זכותה להסתמך עליו כבסיס לפרסומיה, בכל הנוגע להגנת אמת הפרסום. הטענות לגבי עצם ההדלפה של דו"ח חסוי אינן מעניינה של תביעה זו והכתובת להן היא המשטרה ולא הנתבעת.
ראויה להתברר טענת התובע כי לא הושעה אלא הוצא לחופשה כפויה ויש הבדל בין הדברים ועל כן אין בסיס עובדתי לפרסום.
סעיף 4.4 – אמירה סתמית על  "אמירות מכפישות ושקריות נוספות" - שאינה עונה על דרישות ניסוח כתב תביעה בעילת פרסום לשון הרע. לפיכך הסעיף אינו מגלה עילה.
סעיף 4.7 – הפרסום מתייחס באופן כללי לקצינים בכירים ביחידת המודיעין של המשטרה. האמירה "גם מח"ש חוקרת" אינה מופנית לתובע. לפיכך אין בו לשון הרע על התובע.
לפיכך ביחס לאירוע מס' 4 יתקיים הדיון רק ביחס לטענה המצוטטת בהדגשה לעיל.
אירוע מס' 5 –
הציטוט אינו מתייחס לתובע ואין בו לשון הרע כלפיו.
אירוע מס' 6 –
הפרסום מבוסס על דו"ח הקבו"ד ואף נאמר שהוא טרם פורסם. הובהר כי מדובר בדו"ח בדיקה פנימי שנערך ע"י קצין משטרה בכיר. המילים צחנה, כשלים, התנהגות בלתי הולמת, התנהלות בעייתית וכו', הן לכאורה בגדר הבעת דעה של הנתבעת, ובחלקן ציטוטים מהדו"ח. אין רלוונטיות להגנת אמת הפרסום בכך שהתובע טרם זכה לעיין בדו"ח  או שטרם ננקט כלפיו הליך של כתב אישום משמעתי. גם אם חלק מהמלצות דו"ח הקבו"ד לא מצאו ביטויין בכתב האישום בסופו של דבר אלא נגנזו – אין הדבר שומט את הבסיס לפרסום. לפיכך, בכפוף לאי הכחשת מערכת היחסים נשוא דו"ח הקבו"ד, אין הפרסומים מגלים עילת תביעה במישור העובדתי. לגבי מילות ה"צבע", הביטויים התיאוריים – עומדת לכאורה לנתבעת הגנת הבעת הדעה, ומומלץ לתובע לשקול היטב אם הוא רוצה לתבוע גם בגין ביטויים אלה.
במישור העובדתי, נותרה רק האמירה כי התובע הושעה מתפקידו בעקבות הדו"ח.
אירוע מס' 7 –
סעיף 7.1 – האמירה כי התובע הושעה, כפי שצויין לעיל.
סעיפים 7.3, 7.6 – יתר הפרסום, לרבות הקריאה למפכ"ל לפרסם את הדו"ח, והסברה כי אי פרסום יגרום נזק למעורבים בסכסוך המשפטי בין התובע לריטמן, אינו לשון הרע על התובע.
אירוע מס' 8 –
סעיף 8.1 –  הטענה כי במועד הפרסום הוגש כתב אישום חמור נגד התובע בעבירה של ניצול מרות, כאשר לדבריו הוגש נגדו כתב אישום רק אחרי שנה ממועד הפרסום, ובעבירות אחרות שאינן עבירות מין או ניצול מרות. העובדות הנטענות בפרסום זה, שלטענתו אין להן בסיס עובדתי, הינן לשון הרע המקימה עילת תביעה.
סעיף 8.4, 8.6 – הטענה כי "בכירי המשטרה הכירו את מערכת היחסים הבעייתית שלא לומר אינטימית" אינה בגדר לשון הרע, כאשר מערכת היחסים עצמה אינה מוכחשת, לאורך כל כתב התביעה. העובדה כי בפועל לא יוחס לתובע אישום משמעתי בגין מערכת יחסים רומנטית/אינטימית זו אינה מעלה ואינה מורידה כאשר אין הכחשה של מערכת היחסים עצמה. לפיכך על התובע להבהיר טענתו לגבי קיום מערכת יחסים כזו, כאמור.
אירוע מס' 9 –
סעיף 9.1 – הטענה כי התובע הודח/הושעה מתפקידו, טענה שהיא לשון הרע על התובע ולדבריו הינה כוזבת עובדתית שכן עד היום הוא רק הוצא לחופשה כפויה.
אירוע מס' 10 –
סעיף 10.1 – העובדה כי בדו"ח הקבו"ד מפורטים אירועים וטענות שלא מצאו דרכם לטיוטת כתב האישום המשמעתי אינה שוללת את זכות הנתבעת להתבסס על הממצאים של דו"ח הקבו"ד. עם זאת על הנתבעת להראות כי אמירותיה על התובע "מכתבים אנונימיים חמורים מהחמורים שיש...ועוד ועוד" אמנם מבוססות על דו"ח הקבו"ד. אין באמירה הפותחת, לגבי קצינים אחרים שהודחו ע"י המפכ"ל אחרי בדיקת מח"ש על רקע עבירות מין, משום לשון הרע על התובע.
סעיף 10.6, 10.7  – הציטוט אינו בגדר לשון הרע על התובע.
סעיף 10.8 – האמור בסעיף הינו בגדר לשון הרע (אמר להם כי הדו"ח ילך למח"ש וכי הם יסיימו את הקריירה שלהם במשטרה) ונטען כי אין לו בסיס עובדתי כלשהו.
סעיף 10.9, 10.10 – הטענה כי התובע "מלכלך על ריטמן ועל משטרת ישראל באמצעות הקלטות סתר שהוא עושה והוא מפרסם אותן" – היא לשון הרע והיא מוכחשת על ידי התובע, לפחות לכאורה ("סדרת שקרים").
על התובע להימנע מלערבב בין העבירה הפלילית של האזנת סתר שהיא האזנה או הקלטה של שיחה בה אין התובע משתתף, לבין "הקלטת סתר" שאינה עבירה, אלא מתארת מצב בו אחד מהמשוחחים מקליט את השיחה בעוד השני אינו מודע לכך. התובע יבהיר, אם הוא מכחיש כי ביצע הקלטות של שיחות בהן השתתף בעצמו (שאינן האזנות סתר), והאם מכחיש שפרסם הקלטות כאלה. גם זאת בתצהיר, תוך 30 יום.
אירוע מס' 11 –
סעיף 11.1 – פרסום דומה בתוכנו לאירוע המתואר בסעיף 2.6. לאור הכחשת קיומו של אירוע כנטען, המהווה לשון הרע, הפרסום מקים עילת תביעה.
אירוע מס' 12 –
סעיף 12.1 – המילה "שערוריות" היא בגדר פרשנות אישית של המגיש ומוסברת על רקע ציטוטים מתוך כתב האישום המשמעתי שלגביו נאמרה, שבוודאי אינו מתאר התנהלות תקינה. לפיכך קיימת לכאורה הגנה של הבעת דעה ומומלץ לתובע לחזור בו מהתביעה ביחס לאמירה זו.
סעיף 12.2 –  לגבי הטענה כי כתב האישום המשמעתי מייחס לתובע דיווחים כוזבים לגבי שעות עבודה בזמן שהיה במפגשים אישיים עם הקצינה צ', במסגרת מערכת היחסים האינטימית ביניהם – יצויין כי גם אם כתב האישום המשמעתי הכיל רק את העובדות הנוגעות למילוי השיטתי הלא נכון של דו"חות נוכחות במקרים רבים של שהיה משותפת של התובע והקצינה צ' מחוץ למקום העבודה בדירה פרטית, ולא התייחס לרקע לכך ולמערכת היחסים דנן, הרי שהמסקנות לגבי קיומה של מערכת יחסים עולות מאליהן מעיון בכתב האישום המשמעתי (נספח ב' לכתב ההגנה): בכתב האישום עצמו מוזכרים ארבעה מקרים בהם בילה התובע את כל הלילה בביתה של הקצינה צ' וכן בילה עמה בישוב שורש במשך מספר שעות בשתי פעמים נפרדות וכן בילה בביתה בשעות הבוקר מספר פעמים. ההקשר של שהיה משותפת זו מחוץ למקום העבודה עולה גם ממכתב מחלקת המשמעת לב"כ התובע בהקשר של האישומים המשמעתיים (נספח ט"ז לכה"ת): "עצם השהיה ההדוקה, האינטנסיבית והממושכת (כולל בלילות וכולל מחוץ לשעות העבודה) זה במחיצת זה של מפקד בכיר עם כפיפה בבית מגורים או במקומות שונים אחרים, המלווה בסירוב מצידם לספק הסבר באשר למעשיהם, ששבו ונשנו, במהלך אותם פרקי שעות וימים, מהווה נורמת התנהגות בלתי מקובלת ופסולה מעיקרה, שאין להשלים עמה, ואשר יש הצדקה ציבורית להביאה לשיפוטו של בית הדין למשמעת".
אין באי כלילת טענות אלה באופן מפורש בכתב האישום המשמעתי, אלא באופן משתמע בלבד, כדי לשלול את הבסיס עליו נסמכים פרסומי הנתבעת בעניין זה. מאחר שכתב האישום המשמעתי מדבר בעד עצמו, ומשמעותו בעיני הקורא הסביר ברורה, הרי שהפרסום חוסה לכאורה תחת הגנה אמת הפרסום והעניין הציבורי בו. לפיכך מומלץ לתובע לחזור בו מהתביעה לגבי פרסום זה, בכפוף להגשת תצהיר לגבי מערכת היחסים כמפורט לעיל.
סעיף 12.7 – לגבי טענת ההשעיה של התובע קיימת עילת תביעה, כאמור לעיל.
סעיף 12.8 – נטען כי האמירה "עניינם מתברר בבית המשפט" היא לשון הרע, כאשר למעשה מדובר בכתב אישום שהוגש בהליך משמעתי בבית הדין המשמעתי של המשטרה. הבדל המינוח הינו בגדר זוטי דברים של ניואנסים שאינם שוללים טענת הגנה של אמת הפרסום, לפי סעיף 14 לחוק, כפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. לפיכך מומלץ לתובע לחזור בו מהתביעה לגבי אמירה זו.
אירועים מס' 13, 14 –
סעיף 13.1, 14.1 – מדובר בפרסומים בהם אין התייחסות שמית לתובע אלא רק למי שהיה "הבוס" של הקצינה סימה ימין ז"ל ומכונה בפרסום "קצין רע לב ועבריין" ש"הקליט אותה בשיחה אישית ביניהם" ו"אחר כך נתן את ההקלטה לפרסום בערוץ השני". התובע טוען כי הפרסום מיוחס אליו. אין ספק שהפרסום הוא לשון הרע, בהנחה שהתובע יכול להראות כי לפחות חלק מציבור הקוראים ידע שהכוונה הינה אליו.
אירוע מס' 15 –
אין בסעיפי המשנה המפרטים אירוע זה בכתב התביעה כל אמירה שמהווה לשון הרע על התובע. בנוסף, לא ניתן להגיש תמליל ראיון רדיופוני שלם כנספח לכתב התביעה (נספח כ"ח) ולטעון שהנספח כולו הוא בגדר לשון הרע, ללא התייחסות בכתב התביעה לציטוטים מוגדרים ומפורשים. לפיכך הראיון בכללותו לא יחשב כחלק מכתב התביעה אלא אם תצוטט אמירה מסויימת מתוכו שיש לגביה טענה כי היא לא נכונה עובדתית. התובע רשאי לתקן את כתב התביעה בסעיף זה תוך 30 יום.
מבין האמירות של הנתבעת שכן צוטטו, אמירות על מערכת יחסים בין צ' לדנינו אינן לשון הרע על התובע. כך גם חילופי הדברים המצוטטים ביחס לדו"ח הקבו"ד. אמירת הנתבעת כי יחסי המרות לא נכנסו לכתב האישום – אינה שנויה במחלוקת והנתבעת הבהירה כי היא מצטטת מדו"ח הקבו"ד. בנספח (המוער) עצמו מתנצח התובע עם אמירות שונות של הנתבעת. רוב האמירות אינן קשורות לתובע אלא לדנינו (אופן חקירת התלונות/חשדות) או לקצינה צ' (חשד להתעמרות). לגבי טענות העולות מדו"ח הקבו"ד ליחסי מרות בין התובע לקצינה צ' – התובע טוען כי אין בדו"ח אזכור ליחסי מרות. התובע טוען כלפי האמירה שהוא היה "בצימר בשורש ובמקומות אחרים... הם טוענים שנכון, הם אמנם היו שם, אבל לצרכי עבודה..." כי מדובר בשקרים.
אירוע מס' 16 –  
גם כאן כלל התובע את התנצחויותיו עם אמירותיה של הנתבעת בראיון אינטרנטי/פודקאסט בנספח לכתב התביעה (נספח ל'), הכולל עשרות משפטים מצוטטים והתייחסות מתפלמסת אליהם, ולא בכתב התביעה עצמו – בניגוד להוראות החוק.
מבין הציטוטים אליהם מפנה התובע, חלק גדול אינו לשון הרע, או שאינם מתייחסים לתובע: סעיפים ב', ג', ד', ז', ח', ט', י', ט"ו, י"ז, י"ח, י"ט, כ', כ"א, כ"ב, כ"ד, כ"ה, כ"ו, כ"ז, כ"ח, כ"ט, ל', ל"א, ל"ב, ל"ג, ל"ד, ל"ה, ל"ו.
לפיכך הדיון יתייחס רק לסעיפים א', ה', ו', י"א, י"ב, י"ג, ט"ז (לגבי האמירה כי התובע והקצינה צ' פעלו במשולב בהגשת התלונה נגד ריטמן), כ"ג.
לסיכום, האמירות המקימות עילת תביעה, ואליהן יתייחס הדיון בתיק הינן:
1. הטענה, החוזרת ברוב הפרסומים, כי היתה בתקופה הרלוונטית לדו"ח הקבו"ד מערכת יחסים אינטימית/רומנטית בין התובע לקצינה צ' הכפופה לו פיקודית: התובע אינו יכול "ללכת עם ולהרגיש בלי" – להימנע  מהכחשת מערכת היחסים האינטימית עם הקצינה צ' מחד גיסא, לאורך מאות סעיפי כתב התביעה, שתיקה שכמוה כהודאה שהרי זו העובדה המרכזית שהיה ניתן לצפות להכחשתה הישירה נוכח הפרסומים (ולא רק על ידי עורך דין המייצגו בתכנית כלשהי...); ומאידך גיסא, לטעון ללשון הרע בפרסומים, ככל שעיקרם העובדתי – ניהול מערכת יחסים אינטימית עם קצינה הכפופה לו – אינו מוכחש.
אם התובע טוען כי טענה זו היא שקרית  - עליו לטעון זאת במפורש בכתב התביעה. ככל שהתובע לא טוען לשקריות עובדה זו, כפי שפני הדברים הם עד היום, הרי שכל הסעיפים המצטטים אמירות בענין זה מתוך דו"ח הקבו"ד אינם מהווים לשון הרע המקימה לתובע עילת תביעה. התובע יתייחס לשאלה בתצהיר, לנוכח ההתחמקות הבולטת מלהתייחס לסוגיה מרכזית זו בכתב התביעה הארוך והגדוש עובדות שוליות לעייפה, אל מול הכחשה של בא כוחו בדיון כשנשאל לגבי עובדה זו. זאת תוך 30 יום.
2. הטענה כי הוחלט בעבר להדיח את התובע מהמשטרה בשל בעיות אמינות וכי דנינו הוא שעצר את המהלך וחזר בו לאחר פגישה בלשכתו בין השניים שבמהלכה נשמעו צעקות.
3. האמירה כי מסתמן שהתובע יודח מתפקידו.
4. הטענה כי התובע הושעה או הודח.
5. הטענה כי במועד הפרסום הוגש כתב אישום חמור נגד התובע בעבירה של ניצול מרות.
6. הטענה כי דו"ח הקבו"ד נכתב על רקע שליחת מכתבים אנונימיים נגד התובע המייחסים לו מעשים מהחמורים שיש.
7. הטענה כי הקבו"ד אמר לתובע כי הדו"ח ילך למח"ש וכי הוא וצ' יסיימו את הקריירה שלהם במשטרה.
8. האמירה כי התובע מלכלך על ריטמן ועל משטרת ישראל באמצעות הקלטות סתר שהוא עושה והוא מפרסם אותן.
התובע יבהיר, אם הוא מכחיש כי ביצע הקלטות של שיחות בהן השתתף בעצמו (שאינן האזנות סתר), והאם מכחיש שפרסם הקלטות כאלה. זאת בתצהיר תוך 30 יום.
9. האמירות העובדתיות ושמות התואר המיוחסים לפי הנטען לתובע, בעניין סימה ימין ז"ל.
10. ציטוטים מדו"ח הקבו"ד בסעיף 15, שהתובע יטען כי אינם נכונים עובדתית ולא נכללו בדו"ח.
11. האמירות המפורטות בסעיפים א', ה', ו', י"א, י"ב, י"ג, ט"ז (לגבי האמירה כי התובע והקצינה צ' פעלו במשולב בהגשת התלונה נגד ריטמן), כ"ג, ביחס לאירוע 16.
כמו כן, טענת התובע כי היה על הנתבעת לתת לו אפשרות להגיב בטרם הפרסומים המהווים לשון הרע, ראויה להתברר.
 
בנוסף, יש למחוק מכתב התביעה פרקים שלמים שאינם רלוונטיים לעילות התביעה, ביניהם פסקי דין שניתנו בעניינה של הנתבעת בתיקים אחרים, והעלאת ספקולציות גבי קשריה של הנתבעת עם גורמי מודיעין במשטרת ישראל. פרקים אלה הוכללו שלא לצורך ורק למטרת הכפשה, באופן קנטרני מיותר ומכביד שלא לצורך, ואני מורה על מחיקתם.
לפיכך סעיפים 53-67 ו-  110-114 יימחקו מכתב התביעה.
התובע יתן עמדתו תוך 30 יום להמלצת בית המשפט להוצאת ביטויי דעה/צבע/תיאור הכלולים בפרסומים, מגדר המחלוקת, לאור ההגנה הלכאורית של הבעה הדעה, החלה עליהם. תשומת לב התובע, כי הרחבה של חזית המחלוקת לאמירות שלכאורה הן אמירות מוגנות, והארכת הדיון וסרבולו עקב כך, תשליך על הטלת ההוצאות והיקפן בתום ההליך.
לאחר הגשת התצהיר כאמור, תינתן החלטה מסכמת לגבי השאלות העובדתיות והמשפטיות שיעמדו לדיון בשלב ההוכחות, וכן לגבי הבקשה לגילוי מסמכים ומענה לשאלון.
 
 ניתנה היום, כ' טבת תשפ"א, 04 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.