הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה תא"ק 11330-07-19

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

המבקש - הנתבע

עו"ד נריה כהן

נגד

המשיב - התובע
מיכאל שלום ברגיל

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן בפני התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר ע"ס 74,940 ₪ .

בכתב התביעה טוען המשיב כי המבקש ייצג אותו בתביעה בגין תאונת דרכים.

במסגרת התביעה בשנת 2014 הושגה פשרה והנתבעת המבטחת העבירה אל המבקש את סכום הפשרה בסך של 83,000 ₪.

לאחר מכן העביר המבקש אל המשיב סך של 8,000 ₪ בלבד בטענה כי מדובר במקדמה ולא יידע אותו כי קיבל כבר את מלוא הפיצוי לידיו.

עד למועד הגשת תביעה זו לא העביר המבקש אל המשיב את יתרת הכספים המגיעים לו שהועברו בנאמנות אל המבקש ונותרו בידיו.

התביעה כאמור הוגשה בסדר דין מקוצר והמבקש הגיש בקשת רשות להתגונן.

בבקשתו טוען המבקש כי מדובר במסכת של סילוף העובדות, וכי נערך הסכם שכר טרחה לפיו הוא זכאי להחזיק את הכספים בנאמנות עד השלמת הליכים מול המוסד לביטוח לאומי (להלן – "המ.ל.ל.") , כערובה להבטחת תשלום שכ"ט עם סיום ההליכים.

בעת הגשת התביעה שולמה אגרה שהמשיב טרם החזיר למבקש לרבות הוצאות משרד שסוכמו בהסכם שכר הטרחה.

לאחר שהתנהל מו"מ, הושגה פשרה בהסכמת המשיב והיתה הסכמה נוספת כי יש להמתין 7 שנים עד למועד ההתיישנות מיום האירוע (30.12.12). המשיב חתם גם על תביעה לנכות מול המ.ל.ל.

לאחר מכן המשיב נחשף לשטיפת מוח ע"י עורכי דין אחרים שלא ישתף עמו פעולה.

הדיון בבקשה התקיים בפני ביום 8.3.20 ושמעתי חקירתו של המבקש.

לאחר מכן הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

אין חולק כי המבקש קיבל לידיו את מלוא הפיצוי שהתקבל מהחברה המבטחת בסך של 83,000 ₪ והוא העביר מסכום זה סך של 8,000 ₪ למשיב.

כמו כן אין חולק כי על פי הסכם שכר הטרחה זכאי היה המבקש לקבל שכר בשיעור של 11% בצירוף מע"מ (באותה עת 18%) שהם 10,773 ₪.

כמו כן על פי הסכם שכר הטרחה, זכאי המבקש לשיפוי בגין אגרת תביעה (699 ₪) והוצאות משרדיות (250$ + מע"מ שהם סך של 1,030 ₪ בקירוב) .

הסכום דלעיל מגיעים למבקש על פי הסכם שכר הטרחה, ואני סבור כי הוא רשאי לקזזם.

המחלוקת הינה לכן על הסכומים שנותרו לאחר קיזוז אלה שציינתי לעיל.

83,000 ₪ -
8,000 ₪ -
10,773 ₪ -
699 ₪ -
1,030 ₪
62,498 ₪

המחלוקת הינה לכן ע"ס 62,498 ₪ אשר המבקש טוען כי היה זכאי להמשיך ולהחזיק בנאמנות לצורך הבטחת תשלום שכ"ט עתידי בגין תביעה לנכות כללית למ.ל.ל.

מעיון בסע' 4 להסכם שכר הטרחה עולה כי הוסכם שהמבקש יטפל בהגשת תביעה למ.ל.ל. וכן הוסכם:

"מוסכם בין הצדדים כי במידה וישנה תביעה אזרחית הרי שכספים שיתקבלו מחברת הביטוח ו/או גורם נתבע אחר יוותרו אצל העורך דין כערובה להבטחת שכר טירחה עד לסיום ההליכים מול הביטוח לאומי וזהו התנאי ליצוג ולהגשת התביעה האזרחית".

המשיב הסכים להותיר את הכספים בידי המבקש אך עולות שתי שאלות בעניין זה:

  1. האם הדבר מותנה בהגשת תביעה למ.ל.ל. בפועל?
  2. עד מתי יוכל המבקש להחזיק את הכספים בידיו?

לגבי השאלה הראשונה, התשובה מצויה ברישא סע' 4 להסכם שכר הטרחה:

"מוסכם כי עוה"ד יטפל בהגשת תביעה לדמי פגיעה ואו גימלת נכות ו/או נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי...".

כלומר מדובר בהגשת תביעה בפועל למ.ל.ל. תביעה כזו לא הוגשה עד היום ולא נטען כי הוגשה כזו. כלל שטוען המבקש שהיה מוסכם שהתביעה תוגש לאחר 7 שנים...

לגבי השאלה השניה, התשובה עולה מהדברים עצמם ומהדין.

המבקש טוען לתקופת המתנה מוסכמת של 7 שנים, אך אין לכך כל אזכור בהסכם שכר הטרחה.

סע' 42 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע:

"חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש".

איני יכול לקבל את הטענה שיש להמתין 7 שנים כזמן סביר כאשר בכל אותה תקופה ארוכה, כספי המשיב נשארים בידי המבקש.

תנאי זה, לו היה קיים בכתב, היה מנוגד גם לתקנת הציבור ומנוגד גם לחובת תום הלב, שהרי לאחר 7 שנים של החזקת הכספים, יכולה להישמע טענת התיישנות מפני תביעה המופנית כלפי המבקשת לקבלת הכספים הנ"ל.

סוף דבר

לא ראיתי כל הצדקה בהסכם שכר הטרחה ובכלל להותרת כספי הנאמנות בידי המבקש למעט אלו המגיעים לו לכאורה כשכר טרחה בגין תביעת הפלת"ד והחזר הוצאות.

לפיכך, מצאתי לתת למבקש רשות להתגונן באופן חלקי לגבי הסך הכולל של 12,502 ₪ בלבד.

לגבי הסך של 62,498 ₪, המשיב ראשי לעתור לפס"ד ולצרף פסיקתא מתאימה ומאושרת, הכוללת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.

לאור סכום התביעה, היא תתברר בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו על פי התקנות להתאמת ההליך לרבות השלמת המסמכים הנדרשים.

קובע ישיבה מקדמית ליום 12.10.20 בשעה 9.00.

ניתנה היום, ו' אייר תש"פ, 30 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.