הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה תא"מ 59196-11-17

בפני
כבוד ה רשמת בכירה זהבית אלדר

תובעים

1.איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
2.אליאס סכס

נגד

נתבעים

1.אביבה בוכמן
2.בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 16.11.16 בצומת מירון.
השאלה אשר במחלוקת בין הצדדים מתייחסת לנפקותו המשפטית של "אשם תורם" שנקבע בתביעה אחרת המתייחסת לאותה תאונה ובין אותם צדדים. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם "האשם התורם" שנקבע בתביעה האחרת מהווה עילת תביעה עצמאית בתביעה שבפניי.

התובעים הגיש ו כתב תביעה זה בסך של 68,000 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע 2 , מ.ר. 34-626-54 (להלן: " רכב התובע") בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.11.16 בין רכב התובע 2 לבין רכב הנתבעים מ.ר. 13-691-33 (להלן: "רכב הנתבעים"), בצומת מירון (להלן: "התאונה" או "אירוע התאונה").

בכתב ההגנה ציינו הנתבעים, כי בגין תיק זה הוגשה תביעה בבהמ"ש השלום בכפר-סבא, שם הגישה הנתבעת 2 תביעה במסגרת תא"מ 37214-02-17 בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ, שנידונה בפני כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר. (להלן: "התביעה בכפר-סבא").

במסגרת התביעה בכפר סבא ניתן פסק-דין ביום 3.3.18 (להלן: "פסק הדין שניתן בכפר-סבא"). לאחר בחינה של הנזקים בכלי הרכב ושמיעת עדויות הצדדים, בהמ"ש הגיע למסקנה כי יש לייחס לנהגת רכב התובעת שם, אשם תורם בשיעור 15% לקרות התאונה (להלן: "האשם התורם").

מכאן נולדה השאלה המשפטית בתביעה דנן, אשר היא: האם האשם התורם שהוטל על נהגת רכב התובעת במסגרת התביעה בכפר סבא, מקים עילת תביעה עצמאית כנגדה לתובעים בתיק שבפניי?

במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 17.9.18, העלו ב"כ הצדדים טענותיהם בשאלה זו, כאשר כל אחד מהם ביקש להפנות לפסיקה התומכת בעמדתו.

פסיקת בתי המשפט בשאלה ספציפית זו, גורסת כי ככלל, אשם תורם אינו מהווה עילה עצמאית בנזיקין, אלא אם יוכחו התנאים לכך. אזי, יש להכיר באשם תורם כאשם תורם יוצר אחריות ומקנה לפיכך עילת תביעה מצד המזיק.
ראו פסק דינה המקיף של כב' השופטת תמר אברהמי בת"א ( ת"א) 56522/04 הכשרת הישוב בע"מ נ' שלו ברוך ( פורסם בנבו):
"נקודת המוצא היא אפוא, כי אשם תורם אינו יוצר כשלעצמו עילת תביעה. במהותו,מהווה אשם תורם טענה להפחתת פיצוי, שאינה שוללת אחריות. קיומו או העדרו של אשם תורם יבחנו לאחר שהוברר, כי המזיק ביצע עוולה כלפי הניזוק וקמה לו אחריות לפיצויו. מדובר בשלב נוסף, בו נבחנת אפשרות להפחית את הפיצוי".
(פסקה 11 בפסק-הדין בעניין ברוך).

ובהמשך פסק הדין בעניין ברוך, לאחר סקירה של חקיקה, פסיקה וספרות מקצועית נקבע:

"סיכומה של נקודה זו: אשם תורם אינו מהווה עילה עצמאית בנזיקין. אם במקרה מסוים נקבע אשם תורם של התובע, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייב את התובע כלפי הנתבע, או כל גורם אחר, באחריות בנזיקין כלפי נזק שנגרם בארוע הרלוונטי, בשיעור האשם התורם שנקבע.
במקביל, עצם העובדה שהתנהגות מסוימת מהווה אשם תורם, אינה פוסלת את האפשרות שאותה התנהגות עצמה תהווה גם אשם יוצר אחריות, אם יוכחו התנאים לכך".
(פסקאות 15-16 בפסק הדין ברוך).
(ראו והשוו : ת.א. (ת"א 33749/07 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' בארתור ( פורסם בנבו).

מסקירת הפסיקה אשר ניתחה את הסוגיה בדבר אשם תורם ואשם יוצר אחריות, ניתן ללמוד, כי אשם תורם אינו מהווה עילה עצמאית בנזיקין. יחד עם זאת, עצם העובדה שנקבע כי התנהגות מסוימת מהווה אשם תורם, אינה פוסלת את האפשרות שאותה התנהגות עצמה תהווה גם אשם יוצר אחריות, וזאת אם יוכחו התנאים לכך.
באשם תורם נבחנת השאלה לגבי מידת הזהירות שחייב הניזוק כלפי עצמו בשונה מחובת הזהירות כלפי האחר, אולם יש פעמים שאכן אשם תורם יוצר כשלעצמו אף אשם יוצר אחריות. על מנת לבחון קיומה של אחריות, יש לבחון האם מי שנקבע אשמו התורם עבר עוולת רשלנות כלפי הצד השני, או אז יש לבחון את חובת הזהירות כלפי האחר. תא ( ת"א) 17857/05 אמיניאן אליהו נ' סוקוניק יעקב ( פורסם בנבו), תא ( הרצ') 876/01 דוד דהן נ' יפה הולצמן ( פורסם בנבו)), תא"מ (תא) 40620-03-12 , 13150-04-12 שלמה תחבורה בע"מ נ' מרקוביץ' (פורסם בנבו ).

כעת נפנה לבחון את המקרה שבפניי.

בית המשפט בכפר-סבא שמע את העדים, בחן את הראיות ואת הנזקים שנגרמו לרכבים והגיע למסקנה הבאה:
"לאחר ששמעתי את העדויות, אני סבור שהערכה זו מופרזת, הגם שיש אכן לייחס לנהגת התובעת אשם תורם – אותו אני מעמיד על שיעור 15%, זאת מחמת שכן היה מצופה שהיא תראה כל רכב המגיע משמאלה ( שם מדובר בכביש ישר), והגם שזכות הקדימה היא שלה, יש יסוד להניח שבמתן תשומת לב מלאה לתנועה משמאל, היתה יכולה להקדים את הבלימה, ובכך למנוע את התאונה או לצמצם את חומרתה. עם זאת, בהינתן המהירות המשוערת בה נסע רכב הנתבעת וכיוון נסיעתו בכניסה לצומת ( גם בשים לב לעולה מתיק המשטרה ולתמונות הנזק), מדובר בארוע חריג יחסית, אשר לא מאפשר לזקוף לחובת נהגת הנתבעת שיעור גבוה כל כך של אשם. יודגש, בהקשר זה, כי לא הוכח שהיא נסעה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, ואין כל אינדיקציה לכך בחומר הראיות".
(פסק הדין שניתן בכפר-סבא , עמ' 2 ש' 1-10).

בית המשפט בכפר-סבא קבע כי על הנתבעים שבפנינו חל אשם תורם בשיעור 15% לקרות התאונה. כעת נשאלת השאלה האם אותו אשם תורם שנקבע בתביעה בכפר-סבא מהווה גם אשם יוצר אחריות.

בהתאם לדין, הצלחת תביעה נגדית זו מותנית כאמור , בקיום כל היסודות הדרושים ליצירת אחריות בנזיקין. תביעה זו נשענת על עוולת הרשלנות , ולפיכך, כדי לזכות בתביעה עליה להוכיח את יסודות העוולה, כלומר, קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבעים כלפי נהג התובעת, כי הופרה חובת הזהירות כלפיו, וכי הפרת חובת הזהירות היא שגרמה לנזק. זאת בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה באשר לכל אחד ממרכיבי העוולה.

במסגרת התביעה בכפר סבא, נבחנה התשתית העובדתית, שם נקבע כי בהינתן המהירות המשוערת בה נסע רכב התובעים וכיוון נסיעתו בכניסה לצומת, מדובר באירוע חריג יחסית, אשר לא מאפשר לזקוף לחובת נהגת רכב הנתבעים שיעור גבוה כל כך של אשם, תוך כך שנקבע כי לא הוכח כי נהגת רכב הנתבעים נהגה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך. בית המשפט בכפר סבא ייחס אשם תורם לנהגת רכב הנתבעים אשר נסעה ישר בצומת, כאשר זכות הקדימה היא שלה, אולם אין בקביעה זו של אשר תורם כדי לבסס אשם יוצר אחריות כלפי התובעים. נהגת רכב הנתבעים התרשלה כלפי עצמה (בכך שלא נתנה תשומת לב מלאה לתנועה משמאל) ולפיכך נוכה אשם תורם, אולם רשלנות זו אינה מקימה כשלעצמה חבות כלפי נהג רכב התובעים, אשר נסע בצומת בנסיבות שהוכחו בתביעה בכפר סבא.

לפיכך, התובעת 1 שבפניי לא ביססה קיומה של חובת זהירות כלפי מבוטחה, ולא הוכיחה כי הנתבעים הפרו חובת זהירות שכזו, ולכן לא הוכח כי מדובר באשם היוצר אחריות.

לטעמי, המקרה הנדון הינו מקרה קלאסי בו מבחן חובת האחריות של הניזוק כלפי עצמו, מחייב הפחתה מסוימת מסכום הפיצוי אותו יקבל, אך עדיין לא יוצרת רשלנות כלפי המזיק שאחריותו לקרות התאונה ברורה.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין נוכח המחלוקת המשפטית, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ט, 27 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.