הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה תא"מ 18051-06-16

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובעת/הנתבעת שכנגד

שלישמן נגרות (1986) בע"מ

נגד

הנתבעת/התובעת שכנגד

אווה שרה ארדן

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 10,500 ₪ ש עניינה חוב נטען בגין אספקת מטבח, ותביעה שכנגד על סך 19,500 ₪ המבוססת על טענה להפרת הסכם וכפייה למסירת המחאה.

הליך זה ראשיתו בבקשה לביצוע שטר על סך 10,500 ₪ שנמשך מחשבונה של הנתבעת אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל לאחר שחולל על ידה . הנתבעת התנגדה והתיק הועבר לבית המשפט.

בדיון בבקשת הרשות להגן מצאה כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) איילת הרץ טופז אחיעזר כי הנתבעת העלתה טענות הגנה לכאוריות בדבר כישלון תמורה מלא, טענת קיזוז, טענה בדבר גניבה וכפייה ולאור כך ניתנה רשות להגן. בהמשך להחלטה זו ולאחר שהוסבר לתובעת כי במידה והייתה ניתנת הסכמתה למתן רשות להגן לא היה הדבר כרוך בפסיקת הוצאות, ניתנה הסכמה למתן רשות להגן ופסיקת ההוצאה בוטלה.

ביום 6.8.15 התקשרו הצדדים במסגרת הזמנת עבודה לאספקת מטבח שעלותו הכוללת 21,000 ₪ לדירת הנתבעת בכפר-ים בגבעת אולגה. עפ"י המפורט בהזמנה, על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 4,000 ₪ במועד החתימה וסכום נוסף של 6,500 ₪ לאחר מדידה והיתרה בסך 10,500 ₪ טרם ביצוע ההתקנה.

לפי טענת התובעת אין מחלוקת כי המטבח סופק לנתבעת וכי הוא הותקן בשלמותו וכל שטוענת הנתבעת להגנתה הוא כי לאחר שנותרו מספר חלקים שטרם הותקנו הוסכם שיתרת החוב תשולם עם גמר העבודה. התובעת מוסיפה ומפרטת כי לפנים משורת הדין הגיע מנהל התובעת ביום 26.11.15 לדירת הנתבעת והתקין את המטבח למעט הדלתות, אותן לא ניתן היה להתקין בשל הדבקת השיש בדירה.

כתימוכין מפנה התובעת לשיחה שנערכה בין מנהל התובעת לנתבעת ביום 20.12.15 אשר הוקלטה על ידי הנתבעת אשר במהלכה ביקשה הנתבעת להתקין את דלתות המטבח ונקבע מועד להתקנה ליום 24.12.15. במועד זה הגיע מנהל התובעת לדירה אך גילה כי טרם הותקנו הכיור, השיש והברז וכי כל החשמל בדירה אינ ו מחובר, אך חרף מצב דברים זה התקין את הדלתות ועם סיום העבודה מסרה לו הנתבעת את השיק נשוא ההתנגדות על סך 10,500 ₪.

הנתבעת, מצדה, טוענת כי תנאי התשלום האחרון המפורט בהזמנה אינו תואם את ההסכמה בעל-פה ולפיה יתרת התמורה תשולם בתום העבודה ובשל היותה עולה חדשה מקנדה לא הבחינה בשינוי בעת חתימת ההזמנה.

כמו כן טוענת הנתבעת כי הוסכם על ביצוע התשלומים באמצעות כרטיס האשראי ששייך לאימה של הנתבעת המתגוררת בקנדה וכפי שנעשה בתשלום הראשון. חרף הסכמה זו נדרשה הנתבעת לשלם ביום 17.8.15 את התשלום השני בסך 6,500 ₪ במזומן ובמועד התקנת הדלתות ביום 24.12.15 נאלצה לשלם את יתרת התשלום בסך 10,500 ₪ באמצעות המחאה תוך שהובטח לה כי השיק יוחזר עם ביצוע החיוב באמצעות כרטיס אשראי לאחר סיום העבודות.

עוד מפורט בגרסת הנתבעת כי לקראת סיום ההתקנה דרש מנהל התובעת לבצע את התשלום ולאחר שהנתבעת סירבה למסור פרטים מכרטיס האשראי של אמה אשר אינם נחוצים לתשלום, התעצבן ואיים עליה כי יוריד את הדלתות מהארונות ובעקבות כך היה צורך להזמין משטרה ומנהל התובעת ברח עם השיק מבלי לסיים את העבודה.

במסגרת התביעה שכנגד מוסיפה הנתבעת כי התובעת התחייבה להשלים את העבודה בתוך 45 ימי עבודה עד ליום 26.9.15 אך בפועל העבודה הסתיימה באיחור של שלושה חודשים מהמועד המוסכם ביום 24.12.15. בשל העיכוב בהתקנת המטבח נאלצה הנתבעת להלין את קרובי משפחה שהגיעו לישראל במקומות לינה חלופיים, וכך גם נמנעה מהנתבעת האפשרות להשכיר את הדירה והפסידה דמי השכירות מוערכים בסך של 4,500 ₪ לחודש. עוד נטען כי במהלך פרק זמן זה נאלצה הנתבעת לרדוף אחרי מנהל התובעת שעיכב את התקנת המטבח וסיפק דלתות שאינן מתאימות. לפי גרסתה, מנהל התובעת תיאם עמה מספר פעמים מועדים להתקנה אך לא הגיע ובכך נגרמו לה הוצאות נסיעה וטרחה בסך מוערך של 5,000 ₪.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי ההתקנה של המטבח בוצעה בצורה רשלנית באופן שהתקנת הארונות התחתונים לא תאמה את התוכנית וכתוצאה מכך לא ניתן להשתמש באחת מנקודות החשמל והארונות בחלקם בולטים החוצה, וכן כי דלתות הארונות החלו להתפורר. הנתבעת מפרטת כי שילמה סך של 2,000 ₪ לצורך תיקון הליקויים כאשר הליקויים שלא ניתנים היו לתיקון מוערכים בסכום של 5,000 ₪. בנוסף תובעת הנתבעת סך של 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

התובעת השיבה לנטען כנגדה בכתב התביעה שכנגד ולדידה הנתבעת חתמה על תוכנית סופית לביצוע ביום 16.8.15 ועל כן זמן האספקה הינו עד ליום 2.11.15. הנתבעת מכחישה את גרסת הנתבעת בדבר העיכוב באספקה ולפי המפורט לאחר שהודע לנתבעת כי המטבח מוכן להתקנה סירבה הנתבעת לשלם את יתרת התשלום בטענה כי טרם הסתיימו ההכנות להתקנה והשיפוץ בדירה.

לאחר דין ודברים בין הצדדים הוסכם כי התובעת תגיע להתקין את הארונות בדירה ובמעמד זה תשולם יתרת התמורה באמצעות כרטיס אשראי או בשיק דחוי שיבטיח את התשלום הואיל ומדובר בתושבת חוץ. הנתבעת סירבה לשלם את התשלום האחרון וחרף התנהלותה הוסכם כי התובעת תתקין את המטבח בדירת הנתבעת ובגמר העבודות מסרה הנתבעת את ההמחאה נשוא התובענה ובטרם ייבש הדיו על השיק, הוא חולל. עוד מוסיפה התובעת כי הנתבעת מעולם לא פנתה אליה בתלונה על קיומם של ליקויים בארונות המטבח ולא הציגה קבלות על ביצוע התיקונים.

דיון והכרעה

עיון במפרט ההזמנה שנחתמה ביום 6.8.15 מעלה כי הצדדים הסדירו ביניהם את תנאי תשלום התמורה בסך של 21,000 ₪ באופן הבא: "4,000 בהזמנה (כבר שולם) לאחר מדידה 6,500 יתרה לפני התקנה".

אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובעת את שני התשלומים הראשונים (קבלה מס' 3178 ע"י 6,500 מיום 17.8.15, עמ' 13, שורות 9-10 לפרוטוקול) .

ככל שנוגע ליתרת התמורה , כאמור לפי גרסת הנתבעת, חרף הסכמת הצדדים כי תשולם בגמר העבודה כתב מנהל התובעת בהזמנה תנאי תשלום אחר המנוגד להסכמת הצדדים בעל-פה.

גרסה זו של הנתבעת אינה מוצאת עיגון בכתובים וחזקה על הצדדים המתקשרים בהסכם בכתב כי כללו בו את מכלול ההסכמות אליהן הגיעו בעל-פה ומה שלא נכלל בהסכם הכתוב אינו חלק מאותן הסכמות.

ודוק: הנטל להוכיח הסכמה בעל-פה שאינה מתיישבת עם ההסכם הכתוב מוטל על הטוען לאותה הסכמה (סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבפני לא שוכנעתי כי תוכנה של ההזמנה אינו עולה בקנה אחד עם הסכמות לכאורה אליהן הגיעו הצדדים בעל-פה.

אשר לטענת הנתבעת בדבר חוסר בקיאותה בשפה העברית בשל היותה עולה חדשה מקנדה , אבהיר כי אין בטענה זו כדי לסייע לנתבעת. הלכה ידועה היא כי אדם שחתם על מסמך לא יישמע בטענה שהוא לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם או שחשב כי המסמך שעליו הוא חותם הוא בעל תנאים שונים מכפי שסבר. חזקה על מי שאינו מסוגל לקרוא מסמך כי יבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו על ידי אדם המהימן עליו לפני שיחתום עליו , כל שכן, שעה שמדובר באדם בוגר המבין מהותה של חתימה על מסמך.

לאור האמור אני קובע כי היה על הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת התמורה במועד המוסכם טרם ההתקנה.

יחד עם זאת וכפי שעולה מגרסת הנתבעת, עובר לביצוע ההתקנה ולאחר חילופי דברים בין הצדדים הוסכם כי הנתבעת תשלם את יתרת התמורה במועד ההתקנה . מנהל הנתבעת נשאל על כך בחקירתו ולדבריו "אמרתי שאולי תתאפס על עצמה. החבר שלה הפחיד אותה. את פראיירית אל תשלמי את הכסף מראש. זה מה שאמר לה החבר שלה" (עמ' 15, שורות 9-10 לפרוטוקול).

מגרסאותיהם של הצדדים עולה כי ביום 26.11.15 התקינה התובעת את הגופים של ארונות המטבח וביום 24.12.15 הותקנו הדלתות ו במועד זה מסרה הנתבעת את השיק נשוא התובענה. עוד עולה כי הנתבעת ביקשה בתחילה לשלם באמצעות כרטיס האשראי של אימה אולם מאחר וסירבה למסור את שלושת הספרות שעל גב הכרטיס הוסכם על מסירת השיק עד לביצוע התשלום. ביום למחרת יצר מנהל התובעת קשר עם הנתבעת או-אז נודע לו כי ההמחאה בוטלה (עמ' 15, שורות 26-27, 34, עמ' 16, שורות 1-4 לפרוטוקול).

לפי טענת הנתבעת הארונות שסופקו על ידי התובעת היו פגומים וההתקנה היתה לקויה ומסיבה זו בוטלה ההמחאה (ראו גם עדותה בעמ' 19, שורה 25 לפרוטוקול).

ואולם על אף שמדובר בעניין שבמומחיות , הנתבעת לא הגישה חוות דעת מומחה בעניין הליקויים ולמצער קבלות או חשבוניות להוכחת ביצוע התיקונים, וממילא שלא זומנו לעדות בעלי המקצוע, זאת חרף העובדה שהדבר עלה במהלך חקירתה והיא נשאלה על כך מפורשות.

על כן אפוא משבחרה הנתבעת לקשור את סיבת חילולו של השיק לקיומם של ליקויים ותיקונים מבלי להציג תימוכין כנדרש, שעה שנטל ההוכחה לעניין זה מוטל על שכמה – אין בידי לקבל את הטענה והיא נדחית.

נוסף לכך, לא נסתרה טענת התובעת לפיה הנתב עת לא הלינה על ליקויים כלשהם ולא הקדימה פניה אליה לרבות דרישה לתיקונם, מקום בו היה ניתן היה לצפות שהדבר יובא לידיעתה , ובנסיבות אלו בולט אף יותר החוסר הראייתי בו לוקה הטענה.

לאור האמור אני קובע כי לא הוכחה טענת הנתבעת לפיה עבודות ההתקנה שבוצעו על ידי התובעת בוצעו באופן לקוי ורשלני, ואני דוחה אותה, וכפועל יוצא טענת הנתבעת לביטול השיק המבוססת על כישלון תמורה אינה יכולה לעמוד .

כמו כן לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהונח בפני ולאור התרשמותי מעדויות הצדדים לא שוכנעתי בגרסת הנתבעת כי ההמחאה הוצאה ממנה שלא כדין בדרך של כפייה או אילוץ מצד התובעת. הלכה פסוקה היא כי על המעלה טענות כפייה מוטל נטל הוכחה מוגבר והנתבעת לא עמדה בנטל זה.

אשר לטענת הנתבעת בדבר אי עמידה במועד האספקה:

לפי המפורט בהזמנה הוסכם כי "זמן אספקה לאחר תכנון סופי ומדידות: 45 ימי עבודה כולל פינישים". להזמנה צורפו תוכנית שכותרתה תוכנית סופית 16.8.15.

לפי טענת הנתבעת, התובעת איחרה באספקת המטבח בשלושה חודשים לאחר שהתקינה את הגופים ביום 26.11.15 ורק ביום 24.12.15 סיפקה את הדלתות, כאשר לפי גרסתה , הסיבה לעיכוב בהתקנה נבעה בשל העובדה שהוזמנו דלתות לא נכונות והזכוכית לא היתה מוכנה. לעומתה טוענת התובעת כי מועד ההתקנה נקבע ליום 2.11.15 וכאשר התבקשה הנתבעת לשלם את יתרת התשלום היא ביקשה מצדה לדחות את מועד ההתקנה עד לסיום השיפוצים בדירה.

מעדותו של מנהל התובעת ניכר כי לא ניתן היה להתקין את ארונות המטבח טרם הדבקת הקרמיקה בשל החשש לפגיעה בדלתות במהלך עבודות ההתקנה (עמ' 14, שורות 6-10 לפרוטוקול), ועל כן היה צורך להמתין עד לסיום התקנת השיש. בהמשך הכחיש את גרסת הנתבעת אשר קשרה בין העיכוב באספקה למלאי הידיות ולדידו זמן האספקה של הידיות הוא יום-יומיים לאחר ביצוע ההזמנה (עמ' 14, שורות 14, 25 לפרוטוקול ). כמו כן שלל מנהל התובעת בעדותו את הטענה כי הנתבעת תיאמה עמו מועד להתקנה אך הוא לא הגיע (עמ' 16, שורה 7 לפרוטוקול).

הנתבעת נשאלה בחקירתה בנוגע למועד התקנת הדלתות ומדבריה עולה כי אינה זוכרת אם התובעת התקינה את דלתות המטבח לאחר הדבקת השיש, וכשהוצגה בפניה תמונה של המטבח ממועד ההתקנה בו נחזה כי טרם הודבק השיש במועד ההתקנה השיבה "אז אתה יודע, למה אתה שואל אותי? דיברתי עם איש השיש והוא אמר שזה לוקח כמה ימים" (עמ' 18, שורות 17, 22, 32 לפרוטוקול). עדות זו של הנתבעת לא הותירה בי רושם אמין. תשובותיה לא היו סדורות ומעבר לכך שגרסתה לא נתמכה בראיות היא התאפיינה בה יעדר עקביות, ועל כן לא מצאתי לסמוך ממצאים עליה.

משכך אפוא ולאור התרשמותי מהשתלשלות העובדות כפי שהוצגה ובשים לב למכלול הנסיבות לא מצאתי כי הנתבעת הרימה הנטל להוכיח איחור במועד האספקה שנבע כתוצאה מהתנהלותה של התובעת. אני סבור כי מועד השלמת ההתקנה נדחה מטעמים הקשורים לנתבעת בין אם בשל עבודות השיפוצים שבוצעו בדירתה בתקופה הרלוונטית ובין אם בשל רצונה לשנות את מועד התשלום האחרון המוסכם. נוכח קביעתי זו איני מוצא מקום לפסיקת פיצוי בגין ה יעדר האפשרות להשכיר את הדירה על רקע איחור במועד האספקה.

לאור כל המקובץ לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית .

אני קובע כי השיק נשוא התובענה ניתן לתובעת כדין וביטולו על ידי הנתבעת נעשה שלא כדין, ועל כן אין מניעה מצד התובעת להמשיך בגביית חוב השיק מהנתבעת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל והתובעת זכאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ כדין .

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ט, 23 מאי 2019, בהעדר הצדדים.