הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה תא"ח 7861-02-16

בפני
כבוד ה שופטת ליאת הר ציון

תובעת (משיבה)

פלורנס שפיץ

נגד

נתבע (מבקש)

אבי פלד

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין ועיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 8.6.16.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה אני סבורה כי יש לדחות הבקשה.

הבקשה לביטול פסק הדין

לטענת המבקש, יש לבטל את פסק הדין מחמת תרמית. המבקש טוען כי ייפוי הכוח שהוצג בתיק מזויף. לטענתו, בהעדר ייפוי כוח לא ניתן היה להגיש תביעה, ולפיכך בנה של התובעת ובא כוחה ביצעו מעשה מרמה וזיוף תוך כונה להטעות את בית המשפט. דינו של פסק דין שהושג במרמה וזיוף להתבטל לאלתר.
באת כוח המשיבה הכחישה מכל וכל את טענת הזיוף.

כפי שצוין בהחלטתי מיום 29.6.16 :

בפסק הדין קיימת התייחסות לענין יפוי הכח. יובהר למבקש כי איני מהוה ערכאת ערעור ביחס להחלטותי

ככל שמבוקש לנקוט בהליך הנוגע לתקפות פסק הדין, על המבקש לנקוט בהליך המתאים.

על המבקש לפעול בהתאם להחלטות בית המשפט.

מוצע למבקש ליטול יעוץ משפטי ביחס לזכויות על פי הדין להשיג על פסק הדין וזאת בין היתר לאור התקנות הקבועות בהקשר זה.

פסק הדין בתיק זה ניתן לאחר דיון הוכחות במעמד הצדדים. פסק הדין מנומק. במסגרת נימוקי פסק הדין מובאת התייחסות לסוגיית ייפוי הכוח.

ככל שהנתבע מבקש לתקוף את פסק הדין, הרי שההליך המתאים לכך הוא הגשת ערעור בתנאים הקבועים בדין.

ככל שהמבקש סבור כי קיימים טעמים המצדיקים ביטולו של פסק הדין מחמת תרמית ו/או זיוף כנטען על ידיו בבקשתו, הרי שלא ניתן לברר ענין זה במסגרת התיק הנוכחי.

בעניין זה נפסק בבש"א (ת"א 3395/08 ( קורניטוס ביזנס אינק נ' כנף מפעלי הנדסה וטקסטיל בע"מ על ידי בית המשפט (כב' השופטת רות רונן) :

בית משפט איננו זכאי לבטל פסק דין שלו עצמו – אלא במספר מוגבל של מקרים.

ראשית, זכאית כמובן ערכאת הערעור לבטל פסק דין שניתן על ידי הערכאה למטה, אם מוגש על פסק הדין ערעור.

בנוסף, ניתן לבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מכוח תקנה 201 ל תקנות סדר הדין האזרחי. בקשה כזו מתייחסת למצב בו פסק הדין ניתן בהעדרו של אחד הצדדים, אשר צריך להבהיר לבית המשפט במסגרת הבקשה - הן את הסיבה להעדרו, והן כי לטענות שהוא מבקש להעלות יש סיכוי להתקבל.

דרך שלישית להביא לביטול פסק דין, מתייחסת לפסק דין שהושג כתוצאה מתרמית.

בנוסף, כאשר מדובר בפסק דין במסגרתו ניתן תוקף להסכם פשרה, ניתן לבקש את ביטולו לאור פגם שנפל בהסכם.

...

מהן הדרכים הדיוניות להגשת בקשה לביטול פסק דין?

ערעור על פסק הדין מוגש כמובן לערכאה מעל הערכאה שנתנה את פסק הדין.
בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מוגשת כבקשה בתיק עצמו.

בקשה לביטול פסק דין שהושג בדרך של תרמית, צריכה ככלל, לטעמי, להיות מוגשת בהליך נפרד של תובענה נפרדת. ענין זה נקבע על ידי בית המשפט העליון ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ. בית טלטש בע"מ ואח'. באותו ענין בחן בית המשפט העליון את השאלה מהי הדרך הדיונית הנכונה לביטול פסק דין, כאשר התגלו ראיות חדשות. בית המשפט העליון קבע כי הדרך הדיונית הנכונה במקרה כזה היא אותה דרך, כמו הדרך שהותוותה בפסיקה לביטול פסק דין מחמת מירמה.
בית המשפט מציין כי הדרך הדיונית הנכונה להגשת בקשה כזו ל"משפט חוזר" אזרחי, היא להגיש את הבקשה בפתיחתו של הליך חדש, ולא במסגרת הגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי שהסתיים זה מכבר.

עוד הוסיף בית המשפט העליון (כב' השופט מצא) בהקשר זה כי:
"כן ראוי להוסיף כי מאחר שהדיון בבקשת הביטול כרוך מעצם טבעו בהגשת ראיות חדשות ובבירור עובדתי, הרי שככלל יש להגישה כתובענה בסדר דין רגיל".

עולה אם כן מהאמור, כי גם כאשר מוגשת בקשה לביטול פסק דין מחמת מירמה, יש לנקוט באותה דרך, קרי - הגשת תובענה נפרדת, וודאי שהדברים נכונים ביתר שאת מקום בו הדיון כרוך בהגשת ראיות חדשות ובבירור מהותי, כאשר ההליך הקודם הסתיים זה מכבר"
(ההדגשות במקור).

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

לטענת המבקש יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

לטענתו, נפלו פגמים בניהולו התקין של הדיון מאחר שהתובעת קבלה פטור מלהתייצב, לא ניתנה לו הזכות לבקש להעיד עדים, בית המשפט לא התייחס לעדותו של המבקש ולסתירות בעדות בנה של המשיבה, ולכך שהייתה בין הצדדים הסכמה בעל פה להארכת הסכם השכירות. כמו כן, אבדן שיק בטחון שלא הושב למבקש ואיומים להם היה נתון, לא קיבלו ביטוי בתוצאת פסק הדין.

לטענת בא כוח המשיבה, נוכחות המשיבה לא הייתה רלוונטית מכיוון שכלל לא הייתה מעורבת באירועים המבססים את עילת התביעה באף שלב, למעט מתן הוראה לבנה לטפל בדירה. גם עדותה של התובעת בעניין ייפוי הכוח, אינה מורידה או מעלה מחובתו של הנתבע לשלם דמי שכירות. אין כל רלוונטיות לטענות בדבר הארכת הסכם שכירות כאשר המבקש אינו משלם את החוב, עוד נטען כי הנתבע אינו משלם דמי שכירות וכי אין בשאלת תוקף ייפוי הכוח כדי להשפיע על חובתו לתשלום דמי השכירות.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת:
הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.
כלומר, הכלל הוא כי פסק דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו.
לפי תקנה 467 לתקנות, רשאי בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע החלטתו, אם הוגשה לו על כך בקשה, וזאת עד למתן החלטה בערעור או לתקופה קצרה מזו.

השיקולים שעל בית המשפט לשקול כאשר הוא בוחן האם לעכב ביצוע פסק דין הם שניים- ראשית, על בית המשפט לבחון את סיכויי הערעור. שנית, באם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, על בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות של הצדדים. קרי, על בית המשפט לשקול את מאזן הנוחות והפגיעה באינטרסים של כל אחד מהצדדים- כלומר לאזן בין אינטרס המשיבה למימוש זכויותיה על פי פסק הדין לבין האינטרס של המבקש.

כשמדובר בפסק דין לפינוי מושכר, קיימת נטייה בפסיקה להיענות לבקשה לעיכוב הליכים, בשל הקושי המובנה להחזרת המצב לקדמותו במקרה שמתקבל הערעור.

אולם גם פסק דין לפינוי מושכר לא יעוכב, אם הערעור על פניו הוא חסר סיכוי, ואם עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לגרום לצד הזוכה נזק העולה על הנזק בו יישא המפסיד.

תביעת המשיבה כנגד המבקש לפינוי מושכר הוגשה בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקנות.
פרק זה קובע הליך מהיר ומקוצר במיוחד לפינוי מושכר. נקבעו בו סדרי דין מיוחדים, מועדים קצרים, איסור על צירוף סעדים נוספים לאותו הליך והכל כדי להביא לתוצאה של מתן פסק דין מהיר. זאת, על מנת שאם תתקבל התביעה יפונה המושכר המוחזק שלא כדין בהקדם האפשרי.

לענין זה דברים שנכתבו בפסיקת בית המשפט העליון רע"א 5646/13 יוסף שלום נ' מדינת ישראל, (25.8.2013):
נוסף בשנת תשס"ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 פרק ט"ז4 שכותרתו " תביעה לפינוי מושכר" סדרי הדין שנקבעו לעניין זה כוללים לוחות זמנים " הדוקים" ומטילים חובות שונים על בעלי דין,
שהמבקש לא עמד בהם, ומכאן החלטתו של בית משפט השלום. התקנות האמורות מבטאות בצורה ברורה את המגמה שלא לאפשר לשוכרים להביא למשיכת הליכי פינוי, ויש להביא מגמה זו לידי ביטוי גם במקרה דנא.
לעניין מאזן הנוחות, חרף טענות המבקש באשר למצבו הבריאותי והקושי בו הוא נתקל במציאת דיור חלופי הולם, אין בכך כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה.

ובמקום אחר בפסק הדין נאמר:
אין להשלים עם מצב של תפיסת חזקה במושכר, גם אם מדובר בדירת מגורים, תפיסת חזקה שלכאורה אינה כדין, תוך גרימת נזקים ממשיים למשכיר, בחסות משיכת זמן בטיעונים משפטיים פרוצדוראליים

ר' יישום הפסק בתא"ח (רח') 2767-09-11‏ ‏ שגיא בכר נ' ליהי שמואל (ראה ענין "בכר"); בש"א (ק"ג) 960/09 אילן פינטו נ' בן ישי שוקי.

מן הכלל אל הפרט
 
לאחר שקראתי את טענות הצדדים ושקלתי השיקולים הנדרשים, סבורה אני כי לא עלה בידי המבקש להראות כי במקרה דנן מתקיימים התנאים המצדיקים סטייה מן הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות.
המחלוקת בתובענה דנן היא האם הפר המבקש, קרי הנתבע את הוראות הסכם השכירות, ובאם כן- האם קמה למשיבה, להלן התובעת, הזכות לבטל ההסכם.

בפסק הדין אשר עסק בסוגיה דנן בהרחבה, קבעתי כי המשיב הפר את הוראות הסכם השכירות ומשכך קמה למשיבה הזכות לבטל את החוזה.

פסק הדין מבוסס על הוראות הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים ועל האמון שנתתי בגרסת בנה של המשיבה (אשר טיפל בענייני השכירות מול המבקש) על פני גרסת המבקש. זאת ועוד, טענות המבקש נבחנו לעומקן במהלך ההוכחות ומצאתי אותן כבלתי נכונות הן מההיבט העובדתי והן מההיבט המשפטי. בכלל זה טענת הקיזוז של המבקש שנבחנה באופן יסודי .

לעניין העדר התייצבות התובעת וטענת יפויי הכוח- איני סבורה כי יש בטענה זו לאיין את חובתו של התובע לשלם דמי שכירות בהתאם להסכם השכירות. לעניין חובת השוכר לשלם דמי שכירות בנסיבות של מחלוקת ביחס לזהות המשכיר ו/או בעלותו במקרקעין - הלכה פסוקה היא, כי אין השוכר רשאי להתכחש לעובדה שהוא קיבל את המושכר מידי המשכיר ולהתכחש לחובתו לתשלום דמי שכירות - ר' ע"א 350/75 נסים נ' פאשה, פ"ד ל(1) 99, וכן תא"ק ( כ"ס) 4950-08 שלמה שמואל נ' דוד סימבול.

אשר לטענות שטר הבטחון - יש להבחין בין טענות הכספיות של הצדדים שדינן להתברר בהליכים אחרים, לבין אי תשלום דמי שכירות המבסס עילת פינוי בהתאם לפרק ט"ז (4) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאור האמור, אני סבורה כי סיכויי ההצלחה בערעור קלושים.

גם אם למבקש עתיד להיגרם נזק בשל הוראת פינוי המושכר, אזי לא עלה בידו להוכיח כי נזקו עולה על נזק המשיבה, באם פסק הדין יעוכב.
למשיבה זכות קניינית במושכר ועל בית המשפט להגן על זכותה שלא להיפגע בשל הפרות הסכם השכירות על ידי המבקש.
.
יצוין כי לא התעלמתי מן ההלכה כי כשמדובר בפינוי מושכר נהגה הפסיקה בעבר ברוחב יד יחסי בעיכוב ביצוע הוראת פינוי, אולם נקודת האיזון בעניין זה שונתה על ידי מתקין התקנות אשר הוסיף לתקנות את פרק ט"ז 4 ל תקנות סדר הדין האזרחי – ר' בהקשר זה ענין בכר.

טענות נוספות שהועלו על ידי הנתבע

בבקשתו, מלין המבקש על קביעת דיון ההוכחות בהתראה של יומיים בלבד, שלא היה בהם די זמן כדי לזמן עדים מטעמו, וכי לא הוקצה לו פרק זמן מספיק לחקירה נגדית. לא מצאתי ממש בסיכויי טענות אלה.
התביעה הוגשה ביום 03.02.16. לאחר דחיות שנועדו בין השאר לאפשר לנתבע ייצוג משפטי, התקיים דיון הוכחות רק כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 17.05.16. לעניין מועד ההוכחות - לא התבקשה כל בקשה לזימון עדים מטעם בא-כוח הנתבע. כמו כן, מועד ההוכחות נקבע לבקשת ב"כ הנתבע, במהלך דיון מיום 15.03.16 (ראה פרוטוקול הדיון מיום 17.05.16, עמוד 4, שורות 13 – 14 ושורה 19).
ביחס לאופן ניהול החקירה הנגדית, אפנה לפרוטוקול הדיון מיום 17.05.16 המלמד כי נשמרו זכויותיהם הדיוניות של הצדדים.

סוף דבר

לאור הטעמים המפורטים, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 8.6.16. כמו כן, לאור הטעמים המפורטים, לא מצאתי בסיס לעיכוב ביצוע פסק הדין, לרבות עיכוב תשלום סכום ההוצאות שנקבע בפסק הדין לחובת המבקש.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 750 ש"ח.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים בדחיפות.

5129371
54678313
חתימה

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ו, 14 יולי 2016, בהעדר הצדדים.